הדף היומי מסכת סנהדרין דף נו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נו

[מוזיקה] סנהדרין דף נוו מתחילים בעזרת השם דף נ עמוד ב במשנה למטה פותחים בסדרה של שלושה ארבעה דפים שעוסקים בשבע מצוות בני נח נכנסים לנושא הזה בעקבות המשנה בדף נג שפירטה את רשימת העבירות שנסכים עליהם ואחד מהם זה מברך השם כמובן בלשון הפוכה שזה אחד מהייסורים שאסורים אפילו לבני נח ונפתח בדברי המשנה שמפרטת את ה פרטי הלכה בנושא הזה אומרת המשנה המגדף זה שמקלל את השם אינו חייב עד שיפרש בעצמו את שם השם לא ששמע מישהו אחר שנוק ואומר שם השם ואז הוא קילל את מה שהשני את השם שהשני אמר אלא דווקא אם הוא בעצמו זה שקילל גם אמר את השם וגם קילל אמר רבי יהושע בן קורחה בבית הדין כשהיו חוקרים את העדים שספרו מה הם שמעו כדי לחייב את אותו חוטא בכל יום לא היו מזכירים את השם המפורש כפי ששמעו מהמגדלאור שם אחר במקום השם המפורש המגדף אינו חייב עד שהוא יאמר פעמיים את שם השם בשביל הדוגמה נקח אחד שמקלל מישהו אחר יכה השם את כל שונאי עם ישראל אז כאן הוא גם אמר יכה השם אבל הוא אמר יכה השם את מי שלוש נקודות שאפילו המשנה לא רוצה לומר את זה על דל שפתיים שמר והיה העולם אז הוא אמר פעמיים את השם של השם והוא גידף והמשנה משתמשת יכה יוסי את יוסי יוסי זה בדיוק גימטריה 86 כמו גימטריה של אחד כינויים אלוקים א' ל ה ימ משתמשים עם המילה הזאת שהיא לא שום שם ושום כינוי רק בשביל הדוגמה העדים היו אומרים שמענו שאמר יכה יוסי את יוסי וכל אחד מבין מה הם מתכוונים לא יוסי ואפילו לא אלוקים אלא אותו אחד ממש פירש שם השם אבל כאשר נגמר הדין והגיעו להסכמה לחייב את אותו נוקב לא הורגין על פי עדות בכינוי אלא בית דין מוציאים כל אדם לחוץ חוץ מהעדים כדי שלא ישמע גידוף שוב פעם ברבים ושואלים את הגדול שבין האדים ואומר לו הדיין אמור מה ששמעת בפירוש עם הזכרת השם והעד הגדול אומר מה ששמע ובאותו רגע ששומעים את דברי הגידו הדיינין עומדין על רגליהן וקורין את בגדיהם ואסורים אחר כך לתפור את הקרע לעולם לא מכין ואז העד השני לא חוזר ומפרש את הגידו אלא אומר אף אני שמעתי כמוהו ואם יש עד שלישי אז גם הוא אומר אף אני כמוהו תנא המגדף אינו חייב עד שיברך שם בשם היינו יקה פלוני את פלוני או שם פלוני יקלל את שם פלוני מנן מילה מנן לומדים את זה אמר ש דמר קרא כתוב לגבי העונש של אותו מגדף ונוקב שם וגומר כתוב שם ונוקב שם השם מות יומת רגום רגמו בו כל העדה כגר כאזרח ואז כתוב שוב פעם בנובו שם יומת למה כתוב פעמיים ונוקב בנובו כדי ללמד שצריך לברך בלשון הפוכה שם בשם שואלת הגמרא ממדי נוקב מי אמר שהמילה נוקב זה בכלל כללה לשני ד הפוך מברוכ הוא דכתיב כי כתוב לגבי בלאם מה קוב מה הכלל לא כבו קל הקדוש ברוך הוא לא קילל את עם ישראל והזהרתי אזהרתו של המגדף מהח מהפסוק שכתוב אלוקים לא תקלל ואימה אולי נאמר נוקב יש שתי אפשרויות לומר מה הכוונה או מברז הוא שוכב סכין ועושה חור בשם השם שכתוב בקלף והוא מוחק את שם השם ונוקב זה לשון חור מדכתיב ויקוב חור בלתו והזהרתי הזרת של המוחק מאחה שכתוב גבי עבודה זרה ואבדתם את שמם ובסמוך כתוב לא תעשו כן השם אלוקיכם אז אם כן רואים מכאן שיש איסור לא למחוק שם השם ואם כן מניין ונוקב הינו מגדף ונה הגמרא אי אפשר לפרש שהכוונה היא שהוא מוחק כי בהינה שם בשם ולקה לא שייך בנקבת חור שנקב שם את השם השני ואם תשאל אמה אולי נאמר שנקב שם את חברו כגון ד מנח שני שמות בשתי חתיכות קלף הדדי זה על גבי זה ובז להוא והוא נוקב את שניהם זה לא נקרא ששם אחד נוקב את השם השני אלא הוא נוקב וחוזר ונוקב הוא הוא נוקב את העליון וחוזר ונוקב את התחתון אבל זה לא ששם אחד נוקב את השם השני ואם ת רימה שנקב עם שם אחד את השם השני דחיק שם הפומה סקינה הו חקק שם על החוד של הסקין ובזה בא וחותך בא ההוא אז השם לא נוקב את חברו אלא חוד הסכין הוא זה שקב חורפה סקינה הוא דבזה אומרת הגמרא טוב אז אפשרות אחת שרצינו לומר נוקב הינו מחורר אין אפשרות לומר אבל ואם העול נומר ונוקב הכוונה עצם זה שהוא נוקב את שמו שהוא מוציא שם שמיים לבטלה פרוש שמי הוא ואיך אנחנו יודעים ש נוקב הינו שהוא אומר את השם מדכתיב ויקח משה ואהרון את האנשים האלה אשר נקבו בשמות ועזרתי איפה יש הזהרה לא לפרש שמו של הקדוש ברוך הוא לחינם מאחה את השם אלוקיך תירא חלק מה יראת שמיים זה לא להזכיר שם שמיים לבטלה למה לא נמר שזה הכוונה נוקב אונה הגמרא שתי סיבות חדה דבינה שם בשם ולקה אנחנו צריכים ששם אחד הוא זה שיפרש שם אחר וזה לא שייך כאן ועוד את השם אלוקיך תירה זה מצוות עשה אבל זהרת עשה ואזהרת עשה לא שמע אזהרה זה לא נקרא אזהרה שהתורה מזהירה לפני שהיא מחייבת את העונש אין עונשין אלא אם כן מזהירין אזהרה צריכה להיות במצוות לא תעשה ואת השם אלוקיך תירה זה מצוות עשה אז לא שייך שעל זה חייבים את המיטת בית דין של נוקב אז אם כן היו לנו שלוש אפשרויות להסביר מה הכוונה נוקב או מפרש שם השם או נוקב חור ומוחק שם השם או הפירוש שנשאר בסוף שהוא מקלל ואמרנו פירוש אחד מנין שזה מקלל כי כתוב מה עקוב לא כבו קל והי בתמה עוד אפשרות מאיפה אנחנו יודעים שנוקו הכוונה מקלל המר קרא במעשה המגדף כתוב ויקוב בן האישה הישראלית את השם ויקלל מה אתה אומר כאן מה מה זה אומר לך לממר ד נוקב קללה הוא שואלת הגמרא ודיל מה אולי הוא לא התחייב עד דעבד תרוו שגם גידף וגם פירש שם השם וויקו היינו שהוא פירש שם השם ויקלל לנו שהוא גידף תרצת את הגמרא לא סלק דעתך לא היה לי בדעתך ככה לפרש דכתיב הוצא את המקלל משמע שזה היה החטא היחיד שלו לא כתיב הוצא את הנוקב והמקל שמע מנה רואים מכאן שויכו ויקלל חד ה הי זה דבר אחד רואים ש נוקב היינו מקלל מביאה הגמרא תנו רבנן כתוב לגבי מקלל איש איש כי יקלל אלוקיו ונסה ט או היה מספיק ש כתוב פעם אחת איש מה התלמוד לומר פעם שנייה איש איש לרבות את העובדי כוכבים בני נוח אחד משבע מצוות בני נוח זה ברכת השם הם מוזהרין על ברכת השם כישראל ומ אינם נהרגין בסקילה כמו ישראל אלא בחרב בסייף שכל מיטה אמורה בבני נוח אלא אינה אלא בסייף שנאמר בהם באדם דמו ישפך לא הוזכרה בבני נוח מיטה אחרת שואלת הגמרא וה הזהרה לאומות העולם לא לברך את השם ח נפקא לומדים את זה עית של פעם נוספת המילה איש מאטם נפקא לומדים את זה מהפסוק שהקדוש ברוך הוא דיבר לאדם הראשון ששם מרומזים כל שבע מצוות בני נח ויצב השם אלוקים על האדם לאמור מכל עץ אגן אכול תוכל אנחנו נראה בעזרת השם בעמוד הבא איך מרומזים כאן שבע מצוות בני נוח ו מהמילה השם לומדים מאטם נפקא השם זו ברכת השם מתרצת הגמרא אמר רבי יצחק נפחה לא נצרכה המילה הנוספת של איש אלא לרבות את הגויים שמוזר על ברכת השם לא רק בשם אבואה שנקרא שם המפורש או שם המיוחד אלא זה בא לרבות גם את הכינויים כמו ש שם אלוקים שקאי צבקות כי מהשם מה שכתוב שם בפרשת בראשית הייתי אומר שדווקא שם המפורש שכתוב שם בפסוק רק עליו הו זרו בני נח לכן כתוב כאן איש איש לרבות גם על כינויים האחרים ואוליב דרבי מאיר שמחייב בישראל על הכינויים היינו צריכים להשוות בין ישראל לעובד כוכבים לאומות העולם לתניה אומר הפסוק איש איש כי יקלל אלוקו ונסך את או מה התלמוד לומר הפסוק הזה ל הו כבר נאמר אחר כך ונוקב שם השם מות יומת מה הטעם שהיה צריך את הפסוק הנוסף של איש איש לפי שנאמר ונוקב שם השמות יומת יכול לא יהיה חייו אלא ל השם שמוזכר בפסוק שהוא שם הבה המיוחד בלבד מנין לרבות כל הכינוי תלמוד לומר איש כי יקלל אלוקיו היינו כינו וכתוב בסמוך מות יומת שמ שחייב מכל מקום גם על הכינויים אלה הם דברי רבי מאיר חכמים אומרים על שם המיוחד שם הבה הקדוש נענש במיטה כיוון שבפסוק של מות יומת מוזכר שם המיוחד ועל הכינון אינו אלא באזהרה שנאמר אלוקים לא תקלל רבי יצחק נבחה שאומר שלפי דעת רבנן גוי אינו חייב על הכינויים פליגה הוא חולק על דברי רבי מישה אמר רבי מישה בין נוח שבירך את השם בכינויים אפילו לפי רבנן שאמרו שישראל פטור בין נוח חייב מה הי טעמה מה טעמת מה הקרא אומר הפסוק ונוקב שם השם מות יומת רגום רגמו בו כל העדה כגר כאזרח נוקבו שם יומת האיתור של המילים כגר כאזרח בא ללמד שגר ואזרח וד בינן בשביל לחייב אותם מיתה צריך בנקבות שם המיוחד הנו דווקא ישראל צריך לנקוב את שם המיוחד אבל בעובד כוכבים חייב אפילו בכינוי שואלת הגמרא ורבי מאיר שלומד כינויים בגוי מזה שכתוב פעם נוספת איש הי כגר כאזרח מה יודלה מה הוא ילמד מהאיט של המילים כגר כאזרח הוא ילמד מזה גר ואזרח שמגד העונש שלהם בסקילה אבל עובד כוכבים שגף עונשו בסייף בלי הפסוק סל קנת חמינה היה עולה בדעתי לומר הועיל והגויים תרבו לעניין כינויים התרב גם לעניין העונש מהשמן רק גרק האזרח ו בסקילה אבל הם בחרב בסייף שואלת הגמרא ורבי יצחק נפח לי בדרבנן בדעת רבנן שהוא אומר שדעתם היא ש לא חייבים על גידוף של כינוי אז אם כן הי כגר כאזרח מהיה ודלי מה הוא לומד מהמילים כגר כאזרח לפי דעת רבי מאיר הוא אומר שהיה הולה בדעתנו שהואיל וריבו גויים לעניין כינויים ריבו אותם גם לעניין סקילה כמה שמן כגר כאזרח שהמ אינם חייבים סקילה אל הסייף אבל לפי דעת רבנן הרי לא חיייבים על כינויים אז לא היה עולה בדעתנו שהם חיייבים סכילה אז לא צריך למהט מגר ק האזרח שהם פטורים משכילה אז אם כן מה ילמדו מרק האזרח אונה הגמרא ממדו דווקא גר ואזרח הוד בעינן שיאמר שם פלוני יקלל את שם פלוני שהוא מקלל שם בשם אבל עובד כוכבים עצם זה שהוא קילל את השם הוא כבר חייב לא בעינן שהוא יקלל שם בשם שואלת הגמרא לפי דעת רבי מישא ורבי יצחק נפחא בדעת רבנן הרי את החיוב שגויים חייבים בברכת השם לומדים מוציו השם אלוקים וכינויים לפי רבי מישי לומדים מגר כאזרח ולפ רבי צחק נפח בדעת רבנן בכלל הם פטורים בכינויים אם כן העיור של המילה איש שכתוב פעמיים איש למה לי אונה הגמרא לפי שיטתם זה לא נחשב יתור דיברה תורה כלשון בני אדם ודרך בני אדם לכפול את המילים כעת מביאה הגמרא את הבריתה שמפרשת את שבע מצוות בני נוח תנו רבנן שבע מצוות נצטוו בני נוח דינין להעמיד דיינים וברכת השם ואיסור עבודה זרה גילוי אריות שפיכות דמים וגזל ואיסור אכילת עבר שנתלש מן הבהמה בזמן שהייתה בחיים רבי חנניה בן חידקא מוסיף ואומר אף ל דם אכילת הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס השחתת כלי הזרע רבי שמעון אומר אף על הכישוף רבי יוסי אומר אף כל דבר האמור בתורה בפרשת כישוף בין נח מוזר עליו והוא מפרט לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש למולך קוסם כסמים הכוונה שהוא משתמש במקל בתור ניחוש כדי לעשות להחליט אם לעשות ראוי לעשות מעשה מסוים מעונן היינו שהוא אוחז אחיזת עיניים או שהוא מחשב את הזמן העונה המוצלחת ליציאה לדרך או למסחר וכדומה הוא מנח מחליט איך לנוהג על פי סימנים שאין להם קשר הגיוני עם המעשה שהוא רוצה לעשות הוא מכשף היינו מעשי כישוף וחובר חבר מכנס בעימות וחיות נחשים ועקרבים או שקצים ומסים למקום אחד על ידי לחשים ושואל וב הוא שואל עתידות מבעל אוב שמעלה את המת מהארץ והוא משיבו בשיו כדי לדעת ממנו עתידות ושואל ידעוני שהוא שואל עתידות מאדם שמכניס עצם של חיה מסוימת לתוך פיו והעצם מדברת מאליה על ידי הכשפים ודורש ל המתים מי שמריו את עצמו ויושב בבית כברות כדי שתשרה עליו רוח טומה והמתים יגלו לו דברים וגומר כתוב שמה בגלל התאבות האלה השם אלוקיך מוריש את אותם האומות שהיו כאן בארץ ישראל מפנינו מפניך ולא הנש אלא אם כן הזהיר אם כן ודאי שהקדוש ברוך הוא הזהיר את בני נוח לא לעשות את רשימת הדברים האלה וברגע שהם עשו הקדוש ברוך הוא גירש אותם מארץ ישראל ונתן לנו את הארץ רבי אלעזר אומר בני נוח נצטוו אף על חלק מאיסורי הכלאים היינו שמותרים בני נח ללבוש שעת נז כלאים ולזרוע כלאים ואמינם אסורים אלה בארבעת בהמה מין אחד על מין אחר והרכבת האילן של מין אחד על מין אחר עכשיו אחרי שפירטנו את המצוות שאסורים גם על בני נוח מביאה הגמרא מנן מילי מנן לומדים את האיסור של שבע מצוות בני נח האמר רבי יוחנן דמר קרא אומר הפסוק לאדם הראשון ויצב השם אלוקים על האדם לאמור מכל עץ הגן הכול תוכל מרומזים כאן שבע מצוות בני נח ויצב אילו הדינין וכן הוא אומר כי דעתי למן אשר יצ בני ביתו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט וגומר מה שכתוב השם זו רמז לברכת השם וכן הוא אומר ונוקב שם השם מות יומת מה שכתוב אלוקים זו רמז לעבודת כוכבים וכן הוא אומר לא יהיה לך אלוהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים כן הוא אומר שופך דם האדם וגומר לאמור זו גילוי ריות וכן הוא אומר לאמור אין ישלח איש את אשתו והלכה מאיתו והייתה לאיש אחר ו הפסוק מתיר לאדם לאכול מכל עץ הגן יש מכאן רמז לא לאכול מן הגזל הפסוק מסיים החול תאכל וזה מרמז לא לאכול עבר מן החי כי אתה רבי יצחק כשהוא בא תני אפך ולמד הפוך ויצו זה לא דינים אלא זו עבודת כוכבים אלוקים ז לא עבודת כוכבים אלא דינים בשלמה אלוקים זו דינים דכתיב גבי שומר ששמר על פיקדון וגנבו ממנו ונקרב בעל הבית אל האלוקים היינו הדיינים אלא ויצב זו עבודה זרה מה הם משמע שיצו זו עבודה זרה רב חסדא ורב יצחק ברב אודמי אחד אמר שכתוב שרו מהר מן הדרך אשר ציתים עשו להם מגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו וגומר אחד אמר הפסוק אומר השוק אפרים מיד שונאיו רצוץ משפט הוא רצוץ על ידי שופטיו של הקדוש ברוך הוא כי אוהיל הלך אחרי צו נתרצה ללכת אחרי ציוויי נביאי הבעל מה ביני ומה ההבדל בין שני הלימודים יק בנייו ההבדל ביניהם עובד כוכבים שעשה עבודה זרה ולא ישתחוה לה למען ד אמר שלומדים מהפסוק אסו להם עגל יהיה חייב משעת עשייה מחייב ולמן דה אמר כויל הלך אינו מתחייב דאזיל בטרה ופלח לה נו מתחייבת שהולך אחרי עבודה זרה ועובד אותה אמר רבא ומיק למן ד אמר כי יש דעה שסובר עובד כוכבים שעשאה עבודה זרה ולא השתחווה לה חייב והתניה ברייתא בעבודה זרה הכלל הוא דברים סוגי עבודות שבית דין של ישראל ממיתין עליהן אז גם בן נח מוזר עליהן אבל דברים שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן אין בן בן נוח מוזר עליהן מה זה בא למעט למיו ימי לאו למוטי עובד כוכבים שרק עשה עבודה זרה ולא השתחווה לה שבית דין של ישראל לא ממיתים על זה ולכן עובד כוכבים לא מוזהר אז איך אמרנו שמתחייבים על עצם עשיית העבודה זרה אמר רב פפא לא אפשר לומר שהברית באה למט למוטי חיבוק גיפוף ונישוק של העבודה זרה גיפוף ונישוק דמי של איזה עבודה זרה צריך למהט אי למה כדרכה שזה דרך עבוד אתה אי אפשר לפרש כי הרי אי אפשר לפרש זה הכוונה כי הרי ישראל אם הוא גיף ונישק לעבודה זרה שזה דרכה בר קטלה הוא הוא חייב מיתה אלא למוטי זה בא למעט אם הוא גיף ונשק עבודה זרה שזה לא כדרכה ככה לעבוד במקרה כזה ישראל אינו חייב מיתה ועובדי כוכבים אינם מוזרים על זה שואלת הגמרא דינין מצוות דינין בני נח הפקוד כבר נצטוו והתניה מצוות נצטוו ישראל לפני מתן תורה כ שחנו במקום שנקרא מרא שבע מהע אליהם שבע מצוות שכבר קיבלו עליהם בני נח והוסיפו עליהן עוד שלושה דינין ושבת וכיבוד והם דינין דכתיב במרא שם שם לו חוק ומשפט אז אתה רואה חוק ומשפט דינים שבת וכיבוד אב והם דכתיב בעשרת הדיברות על שבת וכיבוד אהם כאשר צוך השם אלוקיך ואמר רב יהודה כאשר צוך היכן במרא אז אם כן רואים שדינם זה מהמצוות שעם ישראל הוסיפו עליהם במרה וזה לא במצוות שכבר היו מחוייבים בהם בני נוח אז במסקנת הדברים באמת יש שתי דעות האם נצטוו בני נוח על הדינים או לא אבל הגמרא מנסה לתרץ שאפילו אם נאמר שגם הברייתא כאן סוברת שבני נוח הצטוו על הדינים ואמר רב נחמן אמר בשם רב ברבוע לא ניצ חלה לעדה שצריכים בית דין של 23 לדיני נפשות ושני דים ורק עם התראה מחייבים שאצל בני נוח זה לא שייך שואלת הגמרא יחי מי והוסיפו עליהן דינין תומר הוסיפו דיינים אלא אמר רבה לא נצרכה אלא לתוספת דיני כנסות שבני נוח הצטוו רק על צדקה ומשפט דינים ופשרה והוסיפו לישראל גם כנסות אבל עדיין שואלת הגמרא קתי והוסיפו בית דינין זה מה שהיה צריך לומר מבא אלי אלא אמר רוח בר יעקב לא נצרך אלא להושיב בית דין בכל מדינה ומדינה פלך ופלח ובכל עיר ועיר אבל גם את זה הגמרא דוחה והבני נוח לא יפקוד והתניה כשם שנצטוו ישראל ושב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נוח להושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אלא אמר רבא הי תנה אותו תנה שאמר שישראל תבו פו להם בין המצוות במרא מצוה דינים הוא באמת סובר שבני נוח לא קיבלו מצוה דינים זהת ד מנשה הוא ד מפיק הוא מוציא משבע מצוות בני נוח את דינים בברכת השם ובמקומם הוא מכניס אייל סירוס וקילי דתן דוי מנשה שבע מצוות נצטוו בני נוח עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ועבר מן החי סירוס כיים רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על עבודה זרה בלבד שנאמר ויצו השם אלוקים על האדם הו ציווה על האדם שיה רק השם אלוקים לא יהיה עבודה זרה רבי יהודה בן בתרה אומר אדם הראשון הצטב באותו פסוק אף על ברכת השם שלא יקלל כמו שנאמר אלוקים לא תקלל אז זה הכוונה השם אלוקים היינו שלא יקלל את אלוקיו ויש אומרים שניצבה אף על הדינים ש הוא ציווה עליו את אלוקותו שלא יקלל אותו והוא ציווה עליו את אלוקותו שיהיה מורה שמיים עליו ולא מורא בשר ודם להטות משפט כי המשפט אלוקים הוא כמן הזלה כמו מי מבין הדעות נאמרו דברי רב יהודה שמר בשם רב שדורשת ויצב השם אלוקים אלוקים אני ולכן לא תק ני שנאמר אלוקים לא תקלל אלוקים אני ולכן לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני לא תמרוני אלוקים אני לשון שררה ורבנות ולכן יהיה מוראי עליכם ולא מורה בשר ודם לטות משפט כמן כמו מ נאמרו דבריהם כמו היש אומרים שאף דינים נצטוה אדם הראשון שואלת הגמרא תנא דוי מנשה אם דריש ויצב הפסוק שמוצו השם אלוקים את האדם שמזה דורשים את שבע מצוות בני נוח אם הוא דורש את הפסוק הזה אז אפילו הנח מ שידרוש גם דינים וברכת השם ואם הוא לא דריש את הפסוק ויצו אז שאר מצוות בני נוח הני מנלי אונה הגמרא לעולם לא דריש ויצו ומאיפה הוא לומד את שאר מצוות בני נוח הני כל חדה וחדה בפ נפשי כתיבה כל אחד מהמצוות כתוב בפני עצמו עבודה זרה וגילוי אריות דכתיב בחטא דור המבול ותשחת הארץ לפני האלוקים ותנ דו רבי ישמעאל בכל מקום שנאמר לשון השחתה אינו אלא דבר ועבודת כוכבים דבר ערבה נקרא השחתה שנאמר בדור המבול כי השחית כל בשר את דרכו והכוונה לדבר ערבה שנאמר במשלי ע על דבר ערבה דרך כבר באלמה וכן עבודת כוכבים נקראת השחתה דכתיב פן תחתון ושיתן לכם פסל וגומר כיוון שהם נענשו על השחתה שזה עבודה זרה וגילוי העריות על ככך שו מוזרים עליהם וידך מי שלומד מוציו למה הוא לא לומד מדור המבול הוא סובר שהפסוק ותשחת אינו הזרה לאורכי ודקה מגלי מספר את דרכיהם לידע על מה הם נענשו אבל העזרה היא באמת מהפסוק ויצב השם אלוקים שמזה לומדים חכמים את שבע מצוות בני נוח מנין תנא ד מנשה שלא לומד מבצ השם אלוקים את שבע מצוות הוא יודע ששיחות דמים אסורה לבני נוח דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך אז אם כן רואים מכאן שמי שרוצח חייב מיתה גם בבני נוח וידך שלומדים את זה מ ויצב השם אלוקים מה הם עושים מהפסוק הזה ויצב השם אלוקים כתליו מגלה בסך הכל מגלה באיזה מיטה ממתים את מי ששופך דמים היינו באדם דמו ישפך היינו בחרב בסייף גזל מנן יודע תן דב מנשה שזה אסור בשבע מצוות בני נח כתיב כתוב כל רמס אשר הוא חחי לכם יהיה לאוכלה כירק עסב נתתי לכם את כל ואמר רבי לבי כמו ירק עסב שהוא גדל מאלי במדבר וביערות והוא מופקר לכל ולא כירק גינה שאינו מותר אלא לבעליו וידך מי שלומד מויצו הפסוק ההוא כיר קסב למי שרי להתיר לבני נוח אכילת בשר כמו ר קסב שהותר לאדם הראשון הודעת ולא דורשים כירק כסף ולא כירק גינה עבר מן החי מנין לומד תד מן הש שהוא עשו לבני נוח נכתב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואם כן לומדים מכאן בנפשו דמו בעוד נפשו בו כל זמן שנפשו בו לא תאכלו את הבשר בשר שנתלש ממנו כנפשו היייתה בו לא תאכלו ודך אלה שלומדים מויצו מה הם יעשו מהפסוק הזה ההו ל משרי זה בא להתיר עבר מן החי בשרצים ודעתה כיועצו למדנו איסור עבר מן החי אז אח בשר בא ללמד שבשר ים מותה לבן נוח עבר מן החי סירוס מני לומד תנ ד מנשה י ואתם פרו ורבו ושרצים מוצו והוא סובר שזה לא אחד משבע מצוות בני נח אז לפי דעתו הפסוק הזה בא לברכה בעלמה לפריה ורבייה ולא שיש כאן ציווי פריה ורבייה כלאים לומד תנ דומן השם דכתיב לגבי החיות שהוכנסו לתיבת נח וף מהעוף למינהו מזה שהוא הצטווה להביא לתיבה זכר ונקבה מכל מין מלא שהדג לו מין אחר משמ שאסורים להרביע כליים וידך זה שסובר שזה לא משבע מצוות בני נוח סובר שהציווי ההוא לשים שניים מאותו המין זה לא משום איסור ארבע אלא לצוותא בעלמה כל אחד נוח לו להיות בחברת בן מינו מאשר עם מין אחר עד כאן דף נוו
לצפיה בתכנים נוספים: