הדף היומי מסכת סנהדרין דף מ

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מ

[מוזיקה] סנהדרין דף מ מתחילים בסיעתא דשמיא פרק חמישי משנתנו היא המשך של המשנה הקודמת של הפרק הקודם למדנו שמאיימים על העדים שבאו לעיד בדין פשס ואחר כך בודקים אותם אומרת המשנה אובת קסון בשבח קירוס כמובן אחד אחד הגמור תלמד בפסוקים שצריך שיהיו שבע קירוס חיוס זה ששואלים אות שאלות כדי לברר את הזמן והמקום שבו הם ראו את המעשה שמעידים עליו וזה נצרך כדי שיוכלו להזים אותם כל עדות שאי אפשר להזים אותם היא לא עדות כדי שיוכלו להזים אותם דנו שיבואו שתי עדים אחרים ויעידו איך אתם מעידים שבזמן זה מקום זה ראייתם כך וכך הרי מון יס זה מקום אחר לכן זה לעיקוב השבח קירוס אז מה הם שבח קירוס באיזו שבוע יש יובל כל 50 שנה שנחים זה יובל והיובל זה מתחלק לשבע מחזורי שמיטה שבע מחזורי שמיטה 49 שנים שנת ה-50 מ ויבל אז באיזה שבע של יובל באיזה מחזור שמיטה הראשון השני השלישי הרביעי החמישי השישי או השביעי באיזו שונו באיזו שנה של השבוע הזה שנה ראשונה או שנה שישית וכולי באיזו חודש באיזה חודש בשנה ניסן תשרי בכמה בחודש חו בחו כ בחודש באיזה יום בשבוע אומר רשי אפילו שכבר העידו את התאריך בחודש אז לפי זה כבר אפשר לדעת את היום בשבוע בכל זאת שאלים אותם זאת אומר רשי לפי שכל השבע הללו באות להביאם לידי הזו ושמה יש עדים זימ באמת יש עדים שהיו איתם מקום אחר אבל כשהם שומעים למשל שמעידים בכה בתבת הם לא זוכרים באיזה יום זה היה אז לא נכנס להם לראש אומרים אמרו שיום ראשון יום שניו שלישי או זה הם זוכרים ביום זה הייתי איתם מקום אחר ממשיכים באיזה שוא באיזה שעה ביום כי שמה אין עדים להזים אותם שכל היום הזה הם היו איתם מקום אחר אבל שעה הזו יש עדים להזים אותם באיזה מוקו אם זה הכי נצרח כי בלי זה אי אפשר להזים אותם כל הזום בנוייה על כך שאמו יסה ממקום אחר כך סובר תנק מחכמים רב יס אמר רק שלוש חקי רוס באיזה יים באיזה שו באיזה מוקים וברייס בגימור תבאר את שיטתו עד כאן דיברנו על חקיו מכאן ואלך אומר רשי מתחיל הסדר של דיקוס בדי קויס זה לא לקובה אבל העיקרון של בדי קויס המטרה של בדי קויס זה אם תהיה סתירה בשתי העדים עד אחד יאמר כך ועד שני יאמר כך אז תבטל העדות אז מה עם הבדי קוס למשל דוגמאות הם באים להעיד שראובן רצח את שמעון מכירים אתם אוסוי אתם מכירים את שימעון שהוא באמת יהודי אולי הוא גוי שאלה שנייה רסם בוי שאם הוא יהרוג הוא יהרג כי בלי אסרו אין חיוב מיסה ולמסה יש כאן תמיה גדולה על רשי כרי כמו שכבר נראה במשנה מה נפקין למס ב קירוס לבדקוס שחקי רוס אם אחד מהם אומר איני יודע אז לא שווה כלום הדוד בטלה אז שן כן בדיקו אם אחד אומר איני יודע אז לא קרה כלום אפילו שניהם אומרים ידים לא קרה כלום אבל זה מאוד קשה מילא השאלות הבאות משל בבד זורה איזה אבד זורה הוא עבד בסדר לא משנה אבל כאן זה מאוד משנה אם לא היייתה אסרו אז הוא לא חי מיסה אם הוא הרע גוי אז הוא לא חייב מייסה אז אחד אחד היישובים שהרן מפרש שוודאי שאם אחד מהעדים יאמר ישאלו אותו אתה יודע אתה מכיר שהוא ישראל אולי הוא גוי אמר אני לא יודע או שהוא אומר לא הסרתי בו אז ודאי שאי אפשר להעמיד את הרוצח אבל בעצם הבדיקות האלו הם לא לקובה כי כש בזנ שומעים משתי עדים שמעידים ואומרים אנחנו ראינו שראובן הרג יהודי ומגיע לו מיסה אז מובן מדבריהם שהם תרו כי בלי עשרו אין מיסה ומובא מדברי משהו הרג יהודי אז בעצם השאלות הם לא לקובה א ברגע ששאלו אותם אז ודאי שהם צריכים להשיב שהם תרו וכשהם יודעים ברור שזה יהודי אז מה שראשי אומר שכל המטרה של הבדיקה זה רק שאם תהיה הכחשה בין העדים אז תבטל הדות זה הוא מתכוון לשאר הבדיקות לגבי שתי הבדיקות האלו ודאי שגם אם אחד מהם יאמר אני יודע הידות תבטל ממשיכים בדוגמאות של דיקוס הם באו לדל אחת של העובד אבד אזורה הז שאלים אותו א מי עובד למשל עבד אזורה פער או מרקוליס שואלים אותם גם ה במ הוא עבד איך הוא עבד למרקוליס למשל הוא שחט לפניה הקורבן או הוא השתחווה לפניה כל המרבה בדיקו סרי זה משובח שמה תמצא הכחשה בין שתי האדים מיסה ובודק בן זקא באו קצ תאנים העידו על אדם שהוא רצח את חברו תחת עץ תאנה אז בדק בן זקא את הידים עץ התאנה הזה העוקצים הזנב של הפרי של הפירות של העץ הזה היה עוקצים גסים או דקים אבים או או דקים הוא רצה למצוא הכחשה ביניהם לבטל את העדות מה בין חקי רוס לבדקוס אז כמו שאמרנו חקי רוס איך וד מרני דה אדוס בילו כ למדים מהפסוקים שצריך שבח קירוס כדי שתהה יוכ זימון וברגע שאמר אין דה י יוכ זימון בסו קירו ואפילו למשל לא יודע באיזו שעה אמר באיזה יום אז ייתכן להזים אותו אם יבואו דים ויזמו שכל היום ה מקום אחר אבל כמן שאתם יודעים בפסוקים שצריך שבע אז צריך שיהיה את כל האפשרויות גם להזים על שעה מסוימת וברגע שאי אפשר להזים אז בטלה כל דות ורשי אומר אפילו אין אפילו שיש כאן שני עדים שכן עונים נכונה על כל החקי רוס איש כאן עד שלישי שהוא לא יודע אז תהיה כאן בעיה כי אם נזים רק את השתים בלעדיו הם לא יענשו זה לפי דרך אחת בגימור נראה בגימור עוד דרך זה הכל בחיס בו איך ואפילו שניים אפילו כולם לא יודעים כי אפשר להזים אותם אבל איך עוד קירוס ואך וד בדיקו בזמן שמכחיש עם זה זה גם בדיקו יש הכחשה ביניהם דוסו בתיו אומרת המשנה מה קורה חקרו אותם על הזמן איך וד בשניים בחודש בבת בחודש ואך ומר בשלוש בחודש אי דוסון קמס שזה יודע בעיבור של חודש וזה הנו יודע בעיבור של חודש למשל הגיע אדם שתי עדים לעיד ועד אחד אומר זה היה בב אייר השני אומר זה היה בג' אייר אנחנו אומרים אין סתירה בדבריהם אלא זה שאומר בבית אייר הוא ידע שניס היה בן 30 יום זה שאומר ג' אייר הוא חשב שניס שלפניו היה חודש חסר בזמנם לא היה לוחות היה כידו ש החודש על פי סנדר אז הוא לא ידע אז הוא חשב שהיה רק כט אז עכשיו כבר ג יום אז משווים את דבריהם אז טויס ס מקשיים וטויס מודפס ללום בז למה אנחנו הולכים להשוות דבריהם אדרבה בוא נאמר שיש סתירה בדבריהם הוא אומר ב הוא אומר ג ובטל את העדות איך אפשר להרוג מספק שמה הוא לא ידע והוא כן ידע והם שניה מדברים על אותו תאריך אומר טויס פס כיוון שהרי שואלים אותם גם את היום בשבוע ובזה שניהם תואמים שניהם אומרים יום שלישי למשל אז בהכרח לישב את דבריהם שאחד ידע בעיבורו של חודש הקודם ואחד לא ידע אבל זו אמ בשלו אישו זה אומר בג איר ויכול ומר בחמי או בה איר אפילו שהם שווים שניהם ביום בשבוע דוסון בטלו כי זה לא מסתבר שאחד מהם כבר חודשיים הוא לא יודע מה קורה בעיבור של החודש מה קורה בשעות איך ודים בשתי שוז ביום בשעה השנייה הנץ מתחיל השעות של היום ואך וד בשו שויס אי דוסון קימס כאדם יכול לטעות איך ודמה בשוש ואיך דמה בחומש אדו סם בתיו רב יהודה אמר קמ גםד בשול בחומש כוש למסה בגמ סוכים יש כמה דרכים לבאר את המחלוקת ביניהם למה מיישבים את הדברים ביניהם איך ודמה בחומש ואיך דמה בשבע אדוס בתיו כ הרי בשש זה חצות שבחמש חמו במזרח ובשבע חמו במירב אז כזו טעות ודאי לא יכולה להיות אחרי שחקרו ובדקו עד אחד אחר כך מכניסים שקס אם נמצאו דברי מכו אז כעת צריך לסד ולתת בדברים פ יסכים בזוס כמו שלמדנו לאל רשי נוקט את השיטה שלמדנו בריס כמוה שאומרים לנידון אם לא הרגת אם לא חטאת אל תפחד אנחנו בעזרת השם נוציא די אמס ואז מתחילים לדון אומר אךד מידים יש לי למדל זוס אוי איךו מן התלמידים שושים בפני הדיונים אומר יש לי לוו משס או התלמיד אם יש ללמד זוס ליסו ושומים מש בנהם ולא ירד בשום כל היום כולו אז ר שמביא כמו שראיינו בפרק הקודם אחד מהעדים הוא לא יכול ללמד זכות וודאי שלא יכול ללמד חובה וזה למדנו למ מהפסוק דחד ד בנפש בין לזכות בין לחובה כוא אומר זה כגע בידוס רוצה להציל את עצמו שלא יכשל בזה שהוא הולך להרוג אדם כ יכול לחזור מעדותו תלמיד אז כמו שלמדנו שם אז אדד דפ שלומו לומוס ודנה או לכוס אונה אז אחרי שללו את אחד התלמידים שאמר זכות אם יש ממש בדבורו שוי מילוי ממשיכה המשנה ואפילו הוא אמר הנידון עצמו אומר יש ללמד על עץ מיכוס שוי מילוי ובלבד שישמע מש בדבורו אז ראשוני טמאים אמרנו שמאדים אי אפשר לשמוע כיוון שנראה כם נוגעים בעדות הוא עצמו בדאי שהוא נוגע בדוס מסביר הרמ באחד הפירושים שלו בעד לא כל כך ניכר שוא נגה אז חששו חזל שאם ישמעו את דבריו של העד שמה לא דקדקו בדבריו ו התייחסו לדבריו גם אם זה לא נכון כל כך לכן אמרו אל תשמעו מה שהידים אומרים בין לכוס בין לחובו אבל הנידון עצמו כולם יודעים שהוא נגע אז ודאי שם הוא יאמר אישה טענת זכות לא ידון על פיה אלא עד שיבררו זאת הטב ממשיכה המשנה סדר הדיונים ומ הוצו זוס אם הסכימו שו זכאי פטרו בוא ביום שולחים אותה הביתה ואם לאו אם חלק מהדיונים אומרים חויבו מעביר מעבירים את הדין למוחו כמו שלמדנו בפרק הקודם צריך להלין את הדין ובאותו יום אחרי שסגרו את הדיון אז ה מסדו גין הדיינים בבתיה ובשוק זוגו זוגו ונוסעים ונותנים בדבר או ממת ממיכל כדי לעסוק כל הזמן בזה ושס יין כל היום וס סים כל הלי להגיע הלילה כלל דן הולך לביתו ובביתו כל הלילה הוא חושב לזכות לחובה ו למכס משכימי ובוא לבזן כל הדיינים המזכה זה שזיכה אתמול אומר אני מזקה ו מזק אני במקומי על כורחו הוא לא יכול לחזור בשעת מעש כמו שכבר למדנו כמו שמשנה תומר והמחייב אם במשך הלילה לא מצא זוס או אמרני מחייב הוא מחייב קומי המלמד אתמול חויבו אם מצא בלילה זוס מלמד זוס אבל מלמד וס אז בשס ממתן אינו זלו ט בדב הם טועים לא זוכים בדיוק מה הם אמרו אתמול שני סעיף ד היום שכתבו את כל דברי הדיונים מזכיר מתוך הכתב שלהם עכשיו כך אם מוצו זוס אם הסכימו לזכות אותו פטרו ואם לאו חלק מהדיונים מחייבים חלק מזכים אומדים למנין סופרים כמה לכאן כמה לכאן אז אם יוצא ששני סו מזקין ואחד וסו מח מתוך 23 דיונים זק כי מספיק לי אחד יותר כדי לזכות אותו אבל שניים עושו מחייבין ואחד עושו מזקין כמו שכבר למדנו בתחילת המסכת כבר שאי אפשר על פי אך וד לרו להטות את הדין לחובו ואפילו 11 מזק מחיבים אודמר אני דה ואפילו אש מזקין או מחין ואיך וד דה אז לכאורה יש לי כאן 22 דיינים יש לי כאן רוב מוחץ לא משנה מה מה דיין 23 ומר לא אם היה אומר דעה נגדית אז הוא מתבטל אליהם ויש לי כאן 23 דיינים וכיוון שההוא אומר איני יודע אז כאילו שהוא איננו כאן ואי אפשר לדון דינ נפוס לא לזכות לא לחובה פחות מ-23 דיונים אז מה עושים יוסיף הדיונים תלמידים שיושבים לפניהם וכמה מוסיפים שניים שניים עד ש מוסיפים שניים אז אם שניהם אומרים את הודה דעה אז הוכר הדין אב הם התחלקו אחד אומר כך ואחד אומר כך אחד לזכות אח אחד חובה אז שוב נתקענו באותו מקום ה מוסיפים עוד שניים וכך הלאה אם אחד אומר כך אחד אומר כך מוסיפים עוד שניים עד 71 71 זה השיא כיוון שזה מספר של סנדר גדולו עכשיו הוסף לו כבר עד 71 אז שושי מזקין ו35 מחייבין זקה מספיק לאחד יותר א מה קורה ש ושיש מחייבין ו 35 מזקין אז שוב אי אפשר לחוב על פי אחד יותר מה עושים כעת כבר אי אפשר להוסיף דונין אילו כנגד אילו מתווכחים הדיינים אחד עם השני מנסים לשכנע עד שירה אחד מן המחין דברא מזקין ואז מה יקרה שיש לי 36 מזקין ו35 מחייבין אז אני יכול לזכות אותה על פי אחד הוא הדי מביא רשי שלמדנו להל אם אחד מהזקן ישתכנע מחייבים ואז יהיה לי שלוב 37 מחייבים נגד 34 מזקן אז יש לי כאן הטיה לרו על פי שלשו ובש גמר דין גם מי שלמת זכות יכול להתהפך למת חויבו אז גם טוב רק המשנה לא רצה לנקות כזה דבר המשנה רצה לנקות דבר יותר טוב לשנ מליה שהוא יצא לזכות כמו שגמור ביר הליל אומרת הגמורה מנ נ מילה שצריך שבע קירוס אומ הרב יהודה יש שלוש פרשיות בתורה שכתוב שם דרישה וחקירה פרשה ראשונה דומ קרו בעיר דחס עיר שעבדו עבד אזור תושביה ודורשת וחקרו כל אחת מהמילים האלה משמע יופי יופי יש לי כבר שתיים ושואלת השאלה עצמה לא משמ חקירה אבל כתוב לתו היטב יש לי כאן חקירה שלישית יש לי שלוש ומר ביחיד שוב ד אזור והוא גדלו שמותו ודורשת אחד היטב שניים אז יש לי כבר חמש פשד [מוזיקה] והנה שקד מזהר כתוב לדרוש אתב את הדים האחרונים שבאים להזים את הראשונים האם באמת הם היו איתם מקום אחר אז יש לי כאן עוד שניים הרי שבח הקרס שואלת הגימור חוד דסי הרי לא כתוב שב קיוז במקום אחד אלא בכל עבירה כתוב חלק בדח שלו זור ש בז שניים אז כל אחד צריך כאן של כאן שת כאן ש ם כן שצריך בכל מקום פשס שבע לכתבנו רחמו בחוד שיהיו כתובים כל השבע באחד פרשיות ואני אלמד משם לכל דני פשס מכך שהתיר פיצלה הזאת אז לכאורה זה דווקא אונה הגמורים כ דקולו בדי הדוד קסיב כיוון שבכולם התר כותב את אותו עיקרון של דרישה וחקירה מהדוד לפה אני אלמד אחד מהשני וק דלפה מהדודה כמקס בחו דומה אז כאילו שהכל נכתב באותה פרשיה אומרת הגמור איך אתה אומר שלמים אחד מהשני דדו הרי הם לא דומים אחד לשני וסמן לפרכס אפשר להפריך פצ מסבירה הגמור אסר זור יחיד ן לאד ללמוד את החקירות שכתובות בהם דינו שצריכים ארבס יש בהם כולה שכפול זמן רק הם נשים לא ממונם כמו כן יוכל זורה אבל עיר הנידח ש חמורה שהתיר אומרת גם לשרוף את כל השלל שבעיר ממונם עבד אז אולי התרג מחמירה שמספיק פחות חקי רס אז ממילא גם אם נלמד ם ז ממים ויחזור זה מזה ונאמר כאן כתוב שתיים וכאן כתוב שתיים צריך ארבע קירוס אבל שם צריך ארבע ביר נידח שטר מחמירה אז לא מספיק שלוש חקירות כמו שכתוב רק שם שלוש חקירות ממשיכה הגמורה אבד זורה של יחיד לאחרת דמיה שכן בסף אלה שעבדו בעיר דחס אז מיתתם בסיף שהיא פחות חמורה מסכי של הזור של וחיד אד זו ממים אז בעצם אומר רשי הם מעידים על אדם שהוא חייב מיסה אז איזה מיסה שהם רצו לחייב שהם זממו לחייב זה המיסה שהם חייבים אבל אומר רשי שתי פירושים למה אמרו שכן בסף פירוש ראשון כי בפרשה משמע הפרשה שלז שמדובר בעיקר בעדים שעידו על רוצח כתוב שם נפש בנפש ען בן ואז הם רצו לחייב מיס הסיף וגם הם מתחייבים מיס סייף פירוש שני אומר רשי בעצם הפרשה מדברת בכל דים זימים גם בכאלו שבאו לחייב סכילה והם חייבים סכילה אבל יש אדמ זמים שלא מתחים סקיל רק סף למשל אלו שידו על רוצח אז התרה לא מחמירה במזו שכל הזוים יהיו בסקילה יש כאלה שהרה מקילה שיהיו בסיף אז התרה גם מקילה שלא נהרוג אלא אם כן נחקור ונבדוק הרבה חקיו אז ממילא גם נלמד את מדחס יחד זה מזה ונמר שצריך חמש חקי באלו אבל יתכן שיוכי זור כשם שהתיר החמירה שחיוב בסקילה כ גם התר החמירה שמספיק שתי חקירות שכתובים בו ממשיכה הגמור ד שכן צרי בירדס זור כדי להמיט את עובר עבירה צריך להתרות בו קודם מה שאן כן בדים זמים לא מתרים בהם לפני שמעידים הידים הראשונים שאם תומו ענשו למה כי הם הר זממו להרוג את הנידון בלי בלי אסרו כי התברר שלא הייתה אסרו לא הייתה אוירה אז גם אותם אנישים בלי אסורה אז ממילא גם אם נלמד דחס ויוכי זור זה מזה ונאמר שצריך בהם חמש קירוס אבל אולי בעית זום שהוא חמור יותר שהתירה מחייבת אותו גם בלי אסרו אז מספיק שתי חקירות שכתובים בו אונה גמורה אינו חנמ אי אפשר ללמוד מצינו אחד מהשני רק נלמד בגז רשו והיטב היטב לפי דו כמו שב את הפסוקים בשלושת הפרשיות כתוב היטב להשוות ולחבר את כל החקי שצריך בכולם שבע אומרת הגמור זה ראשו ומופנה כמו שכבר נראה כי אם זה לא מופנה אם המילה לא מיותרת היטב אז אפשר להפריך וכאן הרי יש פיר חסדיו מופנה היק למפרך כמו כות שאמרנו שפול וכולי אלומה בהכרח שגזר שו מופנת שאז אי אפשר להפריך אותה הגמור אלי באמת אפנו מופנה מדב למכת במז ממין ודורו וחקרו ושוקר בדיבור בהיט במקום שיהיה כתוב דרישה וחקירה בפירוש אז כתוב ודורו השופ יטב ואז אני אומר דור שו אומר לי אחד וטב אומר לי שני אבל ה עדיף לכתוב בפירוש דורש חוקו וק בדיבורי שמ מפנו זאת אומרת עיקר המילה היטב זה למניין השבח הירוס אבל השינוי זה מורה ליטור כדי לעשות גזר שו אומרת הגו מצדו רק מצד אחד של הזר שוה אז בונו גם בזור הג בזמ במקום שיהיה כתוב עלוש חקירה כתוב היטב משו כתב צריך להות כתוב דורו וחוקר וכתוב היטב אז שינוי הלשון זה מיותר להקיש לגזר שובה אלוי רדח שם כתוב דשו וחקרו ממכת במקום איטב כדי להורות לי על חקירה שלישית הרי כבר כתוב שתי הלשונות של דריש וחקירה אז כתוב לשון שלישית של יטב אוקסי וכולו אומרת הגמר אוסנ מפנו מופנה גם שם זה מיותר מדב למכתב את אותה לשון פעמיים דור דרו אחוק ור שוקרו בדיבור ביתב שמ מנו פנויה עצם המילה היטב לחקירה השלישית והשינוי לדרוש ליתן את האמור שזה בזה יש לי שבע בכולו עכשיו לשער מיסוס אז זה פשוט שברגע שמצינו באדים שזורה שהוא בא לחייב סקיילה במז ממין בעיר נידחה שב לחייב סיף אז יש ללמוד בבני ניו לכל ד פשס ל מיסוס אלו שגם הם צריכים שבח קירוס אבל חנוק אלה שבאים לחייב חנק בכלח מסקולין ומוגן שד נדרוש ונחקור בלח מסקו וגן אבל אזור ש בסקילה אזים שהם בסף שצעיר בהם שבע דריש קירוס ובלי זה לא הורגים אז חנק שזה מיס ש יותר קלה משניהם לא כל שכן שאי אפשר להמית בלי שבח קירוס ושרופים בניסקו מסף לא כירוג זה קלו יותר אבל סקילה יותר חמורה משריפה אז אם בסקילה ש יותר חמורה תרה לא החמירה שהיה מספיק פחות משבע חקיו אז כל שק רופן אומרת הגמ אוכ לרבו ז מלקס לאלון לפיר קילה חמור משריפה אז מובן אפשר למוד בכלח אלו לרבי שמן דומה שריפה חמור מסקי ק לממר א לא יתכן שכשם שהחמיר ה טויו נשרפים שהו חיבים שריפה ש המיתה החמורה ביותר רג מחמירה שמספיק פחות משב קירוס אולי בכלל לא צריך קירוס אל אמר רב יהודה כתוב בבד זור וביר דחס בשניהם כתוב נה אמס נוכ והנה אמס נון אמס ונוח מש מדרישה וחקירה אז יש לי כאן עוד אמס נוכ אמס נוכ יש לי עוד כאן ארבעה ויש לי את השבע של עיל או 11 ביחד זה 11 שבע לשבע חיוס דלס לגזר שובה שלוש יטב כ מיותר לגמרי לגזר שובה פה שחוד נשאר עוד אחד לרבי שמעון לעסוי רופין לרבו מילס דס בכל וחומר לפעמים דבר שאפשר ללמוד בכל וחומר תורך וכוס לקרו להדי אז הפסוק המיותר בא ללמד אותי לשרוף פל שאפשר ללמוד בככ נכונים מגדף בב יב רבב הוא מאוד טמה על זה לשון כללה מגדף מי אומר לך רב יהודה שהפסוק המיותר שנשאר לי אמרתי 11 שב קירוס ועוד שלוש לגזר שוב ו סוק המיותר לפ רב ש סו רופין אולי המיותר לסו שמו חי חקירה שמינית שואלת הגימור הו שמונו חקי מיקה איזה חקירה אפשר להוסיף שתביא לידי הזמה אומרת הגמרא לא מול ויק סי בקו בשו שואלים אותו באיזה חלק של השעה אמרת בשעה 2 2 ורבע או 2 וחי קירס מה החקירה השמינית לכור איזו שעה מתרץ את הגימורים כמו שהזכרנו הבי ורוב בפסו נחלקו ביור דס רר ורב יודה לגבי תעה בין שעה שנייה לשעה שלישית לשעה חמישית אז או כביה ליב דרב מר דומר אין עודם תו ו כלום אז ממילא כש יחקרו אותם באיזה שעה עדתם אז יגיעו דים ויאמרו למשל יאמרו ש ורבע אז יאמרו לא בש ורב וסם נכון שבש וחצי לא וסם 2 ורב וסם אז זה מביא לידי הזו ו נדמ עוד אומתו משהו שפיר כי שוב זה מביא אותי לזומה אלו להבי לי רבי יוד ודתו חשו ולרוב דוטון שטוב אפשר לטות גם הרבה זמן מק לממה הרי ממילא גם אם נחקור אותם באיזה שעה זה היה באיזה חלק מהשעה זה לא יביא אותי זומ אם יבוא דים יאמרו בחלק הזה של השעה וסם אז אולי הם טעו טעו לפחות בחצי שעה אדם טועה אל אומר את הגמור מה שרבי ב ציע שתהייה חכיר שמינית לעשוי בכמה בייבל אתם אומרים באיזה שנה מ50 שנות הייבל אומרת הגמור היינו באיזה שבוע הרי הוא אומר את מחזור השמיטה ביובל והשנה של מחזור זה אז תעשה חשבון תראה באיזה שנה ביוב זה אלו לעשוי באיזה יובל באיזה יובל כל 50 שנה מתחלף זו היייתה טענת רב בור ודומה נה לך רב יהודה כי אם נמר באיזה שבוע לא יבוא באיזה יבל כעדים לא ממתינים עיד כל כך מוחר עד שכבר התחלף היבל בהכרח שהמילה המיותרת לא בא לרבות חקי ר שמינית אלא לנסרין מה ראינו בהמשך המשנה תנ קמה אומר שצריך שבע חכיר רבי יוס אומר לא מספיק שלוש באיזה יים באיזה שו באיזה מוקים איך הוא לומד זאת אז הרן מסביר שהוא אומר שאמס ונוחו זה לא בא למדל ח קירוס אז יש לי רק שבע שלוש מהשב זה לדרוש גזר שובה מופנה כדי להשוות את כל הפרשיות שלוש על שלוש קירוס והשביעית זה לעדן רופין לפי רב שימן זה נצרח כי א אפשר ללמוד בכל וחומה מניס קונין לפי חכמים אזז התרת תורחת לכתוב גם דבר שאפשר ללמוד בכל וחמ ומבאר התוסס יומ טב שוודאי שרבי ייסי מודה שאם צריך לדעת באיזה שנה באיזה שבוע כי הם לא אומרים תאריך ברור אז ודאי שגם הוא מוד שצריך לעשות את שבח קירוס אבל לפי חומים גם העדים באים ואומרים אתמול זה קרה בכל זאת שואלים אותם את כל השבע השאלות לפי רבי יוסי כשלא נצרח הוא אומר למשל זה היה אתמול מספיק לשאול אותו את שלושת השאלות תניה אומר ל רבי יסי לחחו בדבריכם מי שבוא ואמר אמש הרוגי אמש פש הכוונה אתמול או אמ לו באיזו שבוע באיזו שונו באיזו חודש בכמה בחודש הרי יודעים זה היה אתמול ומצוי הרבה כאלו עדויות אז למה שנדרו שצריך את שבח קירוס וחמר וחייה מבאר שלכאורה הביסי טוען שהרבה מהעדויות זה אתמול אז אם אתמול למה צריך לשאול באיזה יום הוא הרי גם אומר שצריך לשאול באיזה יום אחד משלושת החקירות באיזה יום באיזה שעה באיזה בוקר מילו באיזה שעה באיזה מוקר מובן באיזה יום אז הוא אומר שאמש לב דוקא אתמול אמש זאת אומרת בימים האחרונים אומרו לו לד בורך מי שבוא ואומר אח שו הרוגה ממש כעת אומלו באיזה יים באיזה שו באיזה מוקים עכשיו עכשיו זה כאן ליד בזן אלו אף אגב ד צורך רמילי גם אתה מודה שצריך את שלושת אלה לשאול אותם כדי להטריח אותם כרב שו שלמדנו לאל שמסיעים את הידי מחדר לחדר כדי שם הידי שקר שתר דעתם יחזרו בהם העדות אוכנה מאף אגבד צורך רמי לשאול אות את כל שבע החקירות ר שזו ורב סימה יענה על כך אמש הרגו שכיר דוס לכן לא מסתבר לתי את החקירות שלא צריך לשאול אותם בדרך כלל החשב הרו גוי לא השכיח ודוס אם בימים האחרונים זה שכיח אבל עכשיו ממש ברגע זה ראיתי שהוא הרג אותו זה לא שכיח ממילא מה שלא שכיח קבו שצריך תמיד לחקור אפילו שלא נצרח כי למשל אומר עכשיו אמה שכיח זה לא לא מסתבר שהתירה הטיל לחקור בכל מצב אלא רק אם זה נצרך האם זה לא נצרך מספיק שש ביזה י שיזה דכ [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: