הדף היומי מסכת סנהדרין דף מ

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מ

[מוזיקה] סנהדרין דף מ מתחילים בעזרת השם תחילת פרק חמישי פרק היו בודקין שני וחצי דפים בסך הכל נמשך הפרק שלפנינו כאשר העמוד הראשון זה פירוד של המשניות של הפרק ושני הדפים זה דברי הגמרא שמבאר את המשניות הפרק ש נינו ממשיך לעסוק בסדר הדין של דיני נפשות מביאה המשנה כשהיו באים עדים להעיד על אדם שהוא חייב מתת בית דין היו בודקים אותן את העדים בשתי סדרות של שאלות סדרה ראשונה חקירות סדרה שנייה בדיקות מה זה חקירות איזה זמן ואיזה מקום היה המעשה והיו שואלים לפי דעת חכמים שבע חקירות אנחנו יודעים שכל שבע שנים זה שנת שמיטה וכל שבע שמיטות זה שנת יובל אז קודם כל שואלים את העדים באיזה שבע שנים של היובל זה היה הרי כל שבע שמיטות זה יובל אז באיזה שבוע של שמיטה זה היה שאלה שנייה בתוך השבוע באיזו שנה שנה ראשונה שנייה שלישית רביעית חמישית שישית או ש בשנת שמיטה של אותם שבע שאלה שלישית באיזו חודש בתוך השנה שאלה רביעית בכמה ימים בחודש באיזה תאריך בחודש שאלה חמישיית באיזה יום בשבוע כ יש לפעמים שאנשים לא כל כך זוכרים את התאריך בחודש זה כג תשרי שם לא כל כך זוכרים מה היה בכג תשרי אבל כשאתה אומר לו זה היה ביום שלישי בשבוע הוא זוכר יום שלישי מה העדים באו והעידו שביום שלישי היה סיפור כזה וכזה במקום פלוני אני זוכר שזה לא נכון הרי העדים האלה היו איתי במקום אחר באותו יום שלישי שומרים כג בחודש אנשים לא כל כך מחזיקים ראש כן מה בדיוק עשיתי בכג לחודש לא כל כך זוכרים מישהו מה באמת אנשים יותר זוכרים את היום בשבוע לכן גם שואלים את השאלה הזאת אף על פי שזה כלול איזה יום בשבוע זה לא פירוט יותר גדול מאשר בכמה ימים בחודש שאלה השישית באיזו שעה ביום ועד לכאן זה היה סדרה של שש שאלות על הזמן השאלה השביעית באיזה מקום רא המעשה הזה רבי יוסי חולק על חכמים הוא אומר ששאלו סך הכל שלוש חקירות באיזה יום באיזה שעה ובאיזה מקום עכשיו מביאה המשנה פירוט של שאלות שקשורים כבר לבדיקות מכירין אתם את אותו הרוג אם מדובר פה שזה עדות על רציחה האם תרתם בו שלא שהרוצח לא ירצח או עבירה אחרת שלא יעשה את העבירה הזאת ואם הם העידו על אדם שהוא עובד שהוא עבד עבודה זרה שואלים אותו את מי איזה עבודה זרה הוא עבד ובמה באיזה עבודה הוא עבד אז את החקירות אין מה להוסיף ברגע שאתה יודע את את הזמן והמקום אז אתה יודע אבל בבדיקות כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח במעשה שהעידו הדים על אחד שהרג תחת עץ תאנה ובדק בן זכאי הוא שאל את העדים מה היייתה צורתן של חודי התאנים בהקצה התאנים שתחתיה מרע המעשה יש הבדל גדול בין סדרת השאלות של החקירות של הזמן והמקום לבדיקות של שאר הפרטים מה בין חקירות לבדיקות חקירות אם אחד מהעדים אומר איני יודע על אחת השאלות עדותן בטלה כי הרי התורה אומרת שאם שני עדים העידו נגד איזה אדם אחד נאמר לחייב אותו מיטה מיתת בית דין אם בסוף באים שני עדים אחרים ואומרים שהעדים הראשונים שהעידו שיקרו אז אם הם אומרים סתם שהם שיקרו כי אנחנו היינו באותו מקום והסיפור הזה לא היה אז בסך הכל הכחישו אותם והכל פה מבוטל זה מכחיש את זה ונגמר הסיפור אבל התורה מחדשת חידוש שאם העדים האחרונים באים ואומרים לעדים הראשונים איך אתם מעידים על הסיפור הזה אתם מספרים על משהו שהיה בזמן הזה במקום הזה הרי באותו זמן הייתם איתנו ב מקום אחר מחדשת התורה שם נקראים מעידים זוממים ומענישים את אותם מעידים ה זוממים הראשונים מה שהם זממו לעשות להעניש את אותו אחד ש מעידו נגדו אז השאלות הסדרה הראשונה של החקירות בעצם באה לוודא שיהיה אפשר עכשיו להזים את הידים האלה כי אנחנו בודקים שבאמת הם מידים על איזה זמן ואיזה מקום אז אם הם לא יודעים על הזמן או על המקום לא מקבלים את העדות שלהם בכלל כי יש הלכה שעדות שאי אפשר להזים אותה היא בטלה אז זה באמת ההבדל אם אחד אמר איני יודע עדותם בתלה אבל בבדיקות איזה איך היה נראה העוקץ של התאנה אני לא זוכר מה אתה רוצה מה אני בדיוק הייתי אמור עכשיו לקחת מגדלת תחיל לבדוק צריך לבדוק אולי גם כמה גרעינים היו בתינה אני לא בדקתי לא שמתי לב לפרט הזה אז העדות לא בטלה בגלל זה עדיין הם אמר אחד ממני יודע ואפילו שניים אומרים אין לנו יודעים עדיין עדותן קיימת אבל אם הם מכחישים אחד את השני זה לא רק בחקירות גם בבדיקות אחד חקירות ואחד בבדיקות בזמן שמכחישים זה את זה עדותן בטלה אם זה אומר משהו אחד וזה אומר משהו אחר בדבר מהותי כאן אז בעצם סותרים אחד את השני ואז עדותם בתלה מפרטת המשנה את דיני החקירה אם חקרו אותם בכמה ימים בחודש ב' בכ בל לחודש איזה יום בחודש אחד אומר ב אחד אומר ג' אחד אומר בשניים בחודש אחד אומר בשלושה בחודש זה לא נקרא הכחשה עדותן קיימת שניהם התכוונו לאותו היום שהוא שני בחודש אלא שזה שאמר בשני בשניים בחו ח יודע בעיבורו של חודש הוא יודע שאת החודש הקודם עיברו אותו ובמקום שהוא יש של 29 יום עשו אותו של 30 ולכן החודש הבא התחיל רק יום אחר כך ולכן הם עומדים בשני בחודש וזה שאמר בשלושה כנראה אינו יודע ביבו של חודש הוא חישב מהחודש הקודם אחרי 29 יום כבר התחיל את החודש הזה לכן כיוון שהוסיפו עוד יום אז מה שאצלו שלישי בחודש בעצם זה שני בחודש אבל אם אחד אומר בשלושה בחודש ואחד אומר יומיים אחר כך בחמישה כאן כבר איה אפשר לומר את זה ולכן עדותן בטלה אם חקרו אותם באיזה שעה ערה המעשה ואחד מהעדים אומר בשתי שעות ביום מתחילת היום כאן מדובר כמובן על שעות זמניות שמתחילים את השעות מתחילת היום עד הערב 12 שעות ומהעבודה זה עוד 12 שעות שואלים אותו באיזה שעה ז היה עכשיו לא היה להם שעונים גם היום אם בן אדם לא היה לו שעון והוא בא להעיד אז עדיין הוא יכול להגיד בערך באיזה שעה זה היה לפי השמש אז אם עד אחד אומר בשתי שעות מתחילת היום ואחד אומר בשלוש שעות מתחילת היום עדותן קיימת אחד םתא אנשים יכולים לטעות בשיעור כזה אבל אם ההפרש הוא של שעתיים אחד אומר בשלוש ואחד אומר בחמש עדותן בתילה אדם לא טועה שעתיים רבי יהודה אומר גם אם יש הפרש של שעתיים בין עדויות היים אז עדיין עדותם קיימת אנשים טועים גם בשעתיים צריך לזכור שמדובר פה באנשים בלי שעון אז לזכור לזכור לפי השמש לראות אם זה היה שעה שנייה של היום או שעה הרביעית של היום לא כל אחד כל כך יכול לזכור את הדברים האלה לשים לב היו שעונים של שמש היה אפשר ות לפי הצל אבל שבן אדם ככה רואה סיפור ויכול לדעת על הפרש של שעתיים זה לא כל כך מופרח יכול להיות שבאמת הם מדברים על אותו סיפור רק שהם פשוט לא לא יודעים בדיוק את השעה והם טועים בהפרש של שעתיים אבל כל זה דווקא כשאפשר לטעות אבל הרי השמש באמצע היום בשעה השישית של היום הרי אם אנחנו מחלקים את היום ל-12 שעות אז שעה שישית סוף שעה שישית זה חצות היום אז לפני השעה השיש לפני חצות היום השמש נמצאת עדיין במזרח אחרי חצות היום היא כבר נמצאת במערב זה כבר הבדל שכל אחד יכול לראות אז לכן אם אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע גם רבי יהודה מודה שעידן בטלה שבחמש שעות מתחילת היום החמה עדיין במזרח ובשבע שעות כ החמה כבר נמצאת במערב ממשיכה המשנה את סדר הדין אחרי שחקרו ובדקו את העד הראשון אחר כך מכניסים את העד השני ובודקים אותן באותן חקירות ואותן בדיקות ואם נמצאו דבריהן מכוונים מתאימים אחד לדברי חברו והדיינים פותחים את סע ומתן דבר ראשון בזכות דבר ראשון מנסים למצוא לנידון איזשהו דבר שיכול לזכות אותו ואם אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות וכל שכן אם הוא אמר יש לי ללמד עליו חובה או אם אמר אחד מן התלמידים הרי היו יושבים בדיני נפשות היו יושבים לפחות 23 דיינים של הסנהדרין הקטנה בצורה של חצי עיגול ומולם ישבו שלוש שורות של תלמידים תלמידי חכמים שבכל שורה היו גם כן 23 תלמידים אז אם אמר אחד מהתלמידים שיושבים בשורות של לפני הדיינים יש לי ללמד עליו חובה לא שומעים אותו משתקין אותו אבל אם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות עלין אותו לבית דין מושיבים אותו ביניהם ולא היה יורד משם כל היום כולו אם יש ממש בדבריו שדבריו נכונים שומעים לו ואפילו אם אני דון בעצמו אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעים לו בלבד שיש ממש בדבריו דבריו נכונים ונראים לדיינים ואם מצאו לו זכות שרוב הדיינים מסכימים שהוא זכאי פטרו באותו יום אפשר כבר לומר לו שהוא זכאי ואם לאב אם הם נוטים לחייב אותו אז לא גומרים את הדין באותו יום מעבירים אותו למחר והדיינים מזדוגים זוגות זוגות ומלבנים את העניין הויו ממעטים במאכל ממאכל ולא היו שותים יין כל היום ונוסעים ונותנין כל הלילה כל דיין בפני עצמו ולמחרת משכימים הדיינים ובאים לבית הדין המזכה שאתמול זיכה אומר אני המזכה מאתמול ומזכה אני במקומי אני עדיין עומד בדעתי והמחייב מאתמול אומר אני המחייב מאתמול ואם הוא עדיין מחייב הוא אומר מחייב אני במקומי ואם חזר בו מאתמול המלמד חובה חוזר ומלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור בו וללמד חובה התורה אומרת שצריך לנסות לזכות את ה נידון ושפטו העדה והצילו העדה אם הדיינים טעו בדבר ולא ידעו איזה דיין חייב ואיזה זיכה אז הרי שני סופרי הדיינים היו כותבים את דבריהם מזכירין אותן היו מזכירים בדיוק מה הוא טען לפי מה שהם כתבו אם ביום השני מצאו לו זכות שרוב הדיינים מסכימים פטרו הוא ואם לה ואם גם ביום השני עדיין הם נוטים לחייב אותו עומדים למניין לראות מה דעת הרוב והרי יש כאן 23 דיינים אם 12 מזקין ו1 מחייבין אז כיוון שיש אחד יותר שמזכה זכאי ואם יש כאן הכראה של אחד לחובה אז זה לא מספיק כי לחובה חייבים לפחות שניים יותר לכן אם שני מחייבין ו1 מזקין אין כאן הכראה מוסיפים עוד שניים להרכב מתוך התלמידי חכמים שהיו יושבים לפניהם עד שאפשר להכריע כאן מחדשת המשנה חידוש גדול דיין שיש לו דעה נמנע בין הדיינים דיין שאין לו דעה הוא אומר איני יודע לא מונים אותו בין הדיינים זה לא משנה כמה דיינים אמרו מה אפילו אם יש כאן הכראה לאחד מהצדדים ברגע שאחד הדיינים אומר אני יודע אז אין כאן 23 דיינים יש כאן רק 22 דיינים אז חייבים להוסיף וזה מה שמחדשת המשנה כאן בכמה צורות אפילו היו 11 מזקן ו1 מחייבים ואחד אומר אני יודע ואפילו 22 מזקין או 22 מחייבין ואחד אומר אני יודע אז יש כאן בעצם פחות מ-23 דיינים יוסיפו הדיינים צריכים להוסיף להרכב של הדיינים כי אין כאן 23 כרגע כי זה שומר אני יודע לא מצטרף וכל פעם כמה דיינים מוסיפים שניים אם היו צריכים להוסיף עוד דיינים מוסיפים עוד שניים עד שיגיעו על ידי ההוספות ל-71 עיינים ואם הוסיפו עד 71 והיו מתוכם 36 מזכים ו-35 מחייבים אז יש כאן אחד יותר שמזכה אז לזכות אפשר להכריע על ידי רוב של אחד יותר וההוא זכאי אבל אם יש כאן רוב של אחד שמחייב 36 מחייבים ו-35 מזכים אז כיוון שאי אפשר לחייב על פי רוב של אחד יותר דנין אלו כנגד אלו הדיינים המזכים דנים כנגד המחייבים עד שייראה אחד מן המחייבים דברי ה מזקין ויחזור בו ויזקום או הפוך שניים יהיו יותר שמחייבים רק המשנה מעדיפה לדבר על דבר של זכות שמזכים את הנידון בתחילת המשנה אמרנו שבודקים את העדים בשבע חקירות על המקום והזמן של המעשה שהם מעידים עליו מנן מילי מנין לומדים את זה שחוקרים אותם בשבע חקירות אמר רב יהודה דורשים את זה מזה שבתורה מצאנו שבע לשונות של חקירה ודרישה ושאלות טובות לברר בחקירה מדוקדקת מקום ראשון שמצאנו זה לגבי עיר שנדחו אנשיה לעבוד עבודה זרה שמיטת במיתת בית דין כתוב שם ודרשת זה אחד וחקרת שתיים ושאלת היטב לא סתם ושאלת אלא ושאלת היטב אז אם כן יש כאן שלוש ואומר פסוק לגבי יחיד שעבד עבודה זרה ואגד לך ושמעת ודרשת היטב זה שניים פה זה לא ושאלת היטב פה זה ודרשת היטב ושאלת זה לא כל כך שאלה מדוקדקת אבל ודרשת כבר נקרא מדוקדק היטב זה עוד שאלה מדוקדקת אז עוד שניים אז סך הכל יש לנו חמש ואומר לגבי הדים זוממין ודרשו השופטים היטב אז דרשו והיטב זה עוד שתיים אז סך הכל יש לנו שבע חקירות מתרצת הגמרא כיוון דקול הוא בע דעד כתיבה כיוון שכל המקומות כתוב בהם שצריך דרישה וישבו אותם לדבר הזה בעל כורחך הם לומדים אחד מהשני ליתן את האמור של זה בזה כך כותב רשי מהדדי אל פינן על כורחנו אנחנו לומדים זה מזה במה מצינו מה שמצינו כאן שיש עוד עוד שאלות אז ככה גם במקומות האחרים יש את אותם השאלות הנוספות וכיוון ל לפי מהדדי כמה קטיב בחד אדמי ברגע שלומדים אחד מהשני זה כאילו כתוב כל השב לשונות במקום אחד זה מלמד אותנו שבכל חיוב שמחייבים מתת בית דין צריך לשאול את אותם שבע חקירות שואלת הגמרא והרי לא דמיה להדדי שלושת המקורות לא דומים אחד לשני שנוכל ללמוד מאחד לשני והסימן של הפרחות שהגמרא מקשה בהמשך זה פלט סעיף התראה עיר נידחת לאן חתרתי לדים זוממים וליחיד שעבד עבודה זרה לא דמיה הדין של איר נדחת לא דומה להם שכן בעדים זוממים ויחיד שעבד עבודה זרה ממונן פלט ממונם נשאר ליורשיהם אבל עיר נידחת שורפים את ממון בני העיר אז אם כן לא עומדים את החקירות שנאמרו בשאר המקומות לעיר הנידחת כי דווקא באלו שהעונש שלהם לאח כל כך צריך דרישה וחקירה אבל בעיר נידחת שהעונש חמור החמירו עליהם גם בזה שלא צריך כל כך הרבה חקירות גם אם לא שאלו את הידים כל כך רבה אפשר כבר להחמיר ולהעניש אותם על פי החקירות שכתובים בסך הכל שלוש חקירות וכן בעבודה זרה לאן חתרת לא דמיה זהלא דומה עבודה זרה של יחיד לא דומה לעיר הנידחת ועדים זוממים שכן יר נידחת ועדים זוממים איזה מיתת בית דין ממיתים אותם בסייף בחרב אבל יחיד שעבוד עבודה זרה ש מיתתו בסקילה אז אולי נאמר שלא יצטרכו כל כך הרבה שאלות אלא אפילו בפחות כבר יענישו וכן הדים זו ממין לא חתרתי ליחיד שעובד עבודה זרה ולרבים של עיר נדחת שעובדו עבודה זרה לא דמיה שכן א יחיד שעבד עבודה זרה ויר נידחה צריכים רעה כדי להעניש אותם אם לא תרו בהם לפני כן שהם יעשו את זה הם יענשו לא מענישים אותם אבל ידים זוממים שהם חמורים שהם נשים אפילו בלית רעה אז אולי נחמיר בהם שלא יצטרכו כל כך הרבה שאלות מתרצת הגמרא אפילו שהמקורות לא דומים ומעצמו לא היינו יכולים ללמוד אחד על השני התורה חוזרת על עצמה במילה היטב בעיר הנידחת ו היטב בעבודה זרה ובידים זוממין ללמד אותנו על ידי גזירה שווה שיל פינן מדדי לומדים מאחד אחד מהשני ובניין אב באמת כעת דחינו שאי אפשר ללמוד אז נלמד את זה על ידי גזרה שווה היטב היטב וברגע שאנחנו לומדים גזירה שווה בין שלושתם אנחנו כבר לומדים גם לכל שאר דיני נפשות כיוון שאנחנו מחשיבים כאילו כל השלוש מקומות זה כאילו מקום אחד על ידי הגזירה שווה ומהם לומדים לכל שאר המקומות של חיובי מיטת בית דין ששואלים שבע חקירות עכשיו אתה לומד גזירה שווה אתה יודע שבגזרה שווה יש שני סוגים יש גזירה שווה שאי אפשר לפרוך ויש גזירה שווה שאם זה לא דומה פורחים אם שתי הפרשיות לא דומות אז פורחים מתי לא פורחים ומתי פורחים אם המילה שממנה לומדים את הגזירה שווה היא מיותרת באותו מקום שבו היא כתובה אז ודאי שהתורה כותבת את המילה הזאת כדי שנלמד גזירה שווה אז מה אתה בא לפרוח את הגזירה שווה גם אם הסברה מתאימה או לא מתאימה זה מה שהתורה כתבה כאן שנלמד גזירה שווה אבל אם המילה הזאת כתובה כי היייתה צריכה להיות כתובה גם בלי כשר לגזירה שווה אז אם באמת שתי הפרשיות דומות אז לומדים גזירה שווה אבל אם יש אז כבר לא לומדים גזירה שווה ללכן הגמרא כעת דנה האם ואומרת שהגזירה שווה חייבת להיות מופנה שהמילה היטב בכל השלוש מקומות חייבת להיות מיותרת לכן ומדים גזרה שווה די לא מופנה כי אם צריכים את המילים היטב במקומות האלה איקה למפרך אפשר לפרוך כל אחד מהשלושה מקומות כמו שאמרנו מקודם ולכן לא אכן הפנוי מופנה המילה היטב חייבת להיות מופנה מתב ללי מכתב היה צריך להיות כתוב במקום ודרשו היטב ודרשו וחקרו כדי ללמד אותנו על חקירה נוספת למה צריכים לכתוב היטב אתה רוצה לומר שעשו חקירה עוד חקירה תגיד דרשו וחקרו מה אתה מוסיף את המילה מה אתה כותב במקום חקרו את המילה היטב שנה יקרא בדיבורי בייטב התורה השתמשה במקום במילה וחקרו במילה היטב דרשו היטב שמ מינ לפנויה כדי ללמד אותנו שהמילה שהשינוי של המילה זה יתור כדי ללמד את הגזירה שווה ולא יכלו לדחות אותו שואלת הגמרא וקטי עדיין מופנה מצד אחד הוא דווקא במקום כזה שכתוב ודרשו היטב והיה צריך לכתוב ודרשו וחקרו אתה יכול באמת לומר שיש כאן איזה יתור בשלמה חתרת ביש למה בידים זוממים ויחיד שעובד עבודה זרה מופנה הוא משום דבל מכתב ודרשו וחקרו וכתוב ודרשו היטב אלא איר נידחת מה הו למכתב מה הוא יכול לכתוב הכתיב הכול הוא כתוב גם ודרשת גם חקרת וגם השאלת היטב אז אם כן המילה היטב לא מיותרת כי לומדים מהמילה היטב עוד שאלה ואם אחד המקורות של הגזירה שווה המילה שם לא מיותרת אז עדיין אפשר לפרוך את הגזירה שווה על כל פנים ודאי לי יש דעות שסוברים ככה אומרת הגמרא אתם נ מ אפנו מופנה גם בעיר הנידחת המילה היטב מיותרת מדהב למכתב במקום ודרשת וחקרת ושאלת היתב היה צריך לכתוב דרוש תדרוש וחקרת או חקור תחקור ודרשת והינו לומדים שלוש חקירות ושנה יקרא בדיבורי התורה שנתה בדיבור ואמרה היטב בהיט שמאמין לפנו יש פה איזה עיטור שהמילה היטב כאן בא לגזירה שווה אחרי שלמדנו שעיר הנידה אחת יחיד שעובד עבודה זרה ועדים זוממים בשביל להמיט אותם לפני כן שואלים שבע חקירות את העדים לומדים אותם אחד מהשני בגזירה שווה כעת לומדים גם את שאר חייבים מיתות בית דין מהם אתו חנקין אלה ש מיטתם בחנק לומדים אותם בקל וחומר מעובדי עבודה זרה שהם נסכן ועדים זוממים ועיר נידה אחת שהם נהרגין בסיף בחרב שאם בהם שהם חמורים הקנו שלא ממתים לפני דרישה וחקירה כל וחומר בחנים הקלים והתו לומדים את אלה שמתן בשריפה הנשרפים בכל וחומר מסקלין מעובד עבודה זרה שאם בנסקלים מקלים שעד שלא הייו את כל השבע חקירות לא ממיתים אז כל שכן בנשרים שואלת הגמרא הניח זה טוב לפי דעת רבנן דמרי שלפי דעתם סקילה חמורה משרפה אפשר ללמוד קל וחומר אם מקלים ב לה החמורה כל שכן בשריפה הקלה אלא לפי דעת רבי שמעון ד אמר שריפה חמורה משכילה מה יקל ממר מני נלמד שצריך דרישה וחקירה לאלה ש מיתתם בשריפה לא נאמר ששמה אנחנו נחמיר שאפילו בלי כל השאלות האלה הוא יהיה חייב מיתת שריפה אלא אמר רב יהודה באמת הדרשה זה לא רק מהשב לשונות האלה מהקל וחומר יש פסוקים נוספים שנאמרו בהיר הנידחת ששם כתוב ודרשת כתוב שם והני אמת נכון הדבר וכן בפרשת עובד עבודה זרה כתוב והו גד לך והנה אמת נכון הדבר מהמילה אמת וממי נכון דורשים שצריך שהדבר יתברר היטב וזה בא לרבות עוד חקירות מזה שכתוב פעמיים את שתי המילים האלה אז יש כאן עוד ארבע ביחד עם השבע כמה זה שבע ועוד א 11 אז אם כן דורשים שבע לשונות חקירה נדרשים לשבע חקירות שמנינו במשנה דל תלת תוריד שלוש פעמים שכתוב א תב שצריך לגזירה שווה אז כמה נשאר השלוש פעמים היטב צריך אותם בשביל הגזירה השווה ועוד שבע פעמים של לשונות דרישה וחקירה צריך בשביל שבע שאלות אז 10 כבר הורדנו נשאר אחד פש וחדה לפי רבי שמעון שסובר ששרפה חמורה משכילה ואי אפשר ללמוד קל וחומר לנשרים כי הם חמורים יותר אז העיטור הזה בא לעיתוי זה בא לרבות שגם נשרפים צריכים את הדרישות והחקירות כמו שאר חייבי מיתה לפי רבנן שהם לא צריכים את הקל וחומר הם לא צריכים את האיתור הזה כי הם יכולים למוד על ידי כל וחומר הם אומרים ש הם גם לומדים ש מי ש מיתתו בשריפה צריך את הדרישה והחקירה ואף על פי שזה מלת הדתיה בקל וחומר אף על פי שהיה באמת אפשר למוד את זה בקל וחומר משכילה לפעמים דבר שאפשר ללמוד בקל וחומר טרח וכתב לקר תורה תורחת וכותבת את זה מפורש מגדף בה רבי אבאו אז רבי אבאו הקשה קושיה על התירוץ הזה מנן שהפסוק המיותר בא ללמד אותנו שגם בנשרים יש את השבע חקירות אימה אולי נאמר להטו שזה בא לרבות שצריך עוד חקירה שמונה חקירות ואם תשאל מה עוד אפשר לשאול שמונה חקירות מיקה התשובה היא למה לא ויק ליטוי אפשר לרבות בכמה בשעה האם אחרי רבע שעה אחרי חצי שעה אתה אומר באיזה באיזה שנה באיזה שבע שנים ביובל באיזה שנה בשבע שנים באיזה חודש באיזה יום באיזה שעה בתוך השעה בכמה באותה שעה ותני נמי אחי ראינו בבריתה היו בודקים אותו בשמונה חקירות זאת אומרת שהדעה של התנה בבריתה שם שחוקרים שמונה חקירות זאת אומרת שיש עוד חקירה שאפשר לחקור היינו באיזה זמן בשעה הזאת דוחה הגמרא הני הקושיה של רבי אבאו טובה לפי דעתו של הבה ליבא דרבי מאיר דאמר אין אדם טועה בערכת הזמן ולא כלום אז אפשר לחקור את העדים גם בכמה בשעה היה המעשה אם אחד יאמר ברבע השני אומר בתחילת השעה השלישי או שאחד אומר בחצי אי אפשר להזים אותם ולאח לישנה ולאותה השיטה נ מידה אמר אדם טועה משהו אדם יכול לטות ממש בקצת גם כן שפיר אם אלה אימרו במחצית השעה ואלי יאמרו אה באותה שעה הייתם איתנו אז תהיה כאן הזמה אלא לפי דעתו של הבעייה בדעת אליבא דרבי יהודה דאמר אדם טועה בחצי אשעה וכל שכן לרב דאמר ליבה דרבי מאיר תהו אינשי טובה אנשים טועים אפילו בשיעור של יותר מחצי שעה מה יקה למימר החקירה הזאת לא מועילה להביא לידי אזמה כי גם אם הם ייאמרו זמן מסוים בשעה והעדים יאמרו מה בזמן המסוים הזה בשעה הייתם איתנו מקום פלוני הם יכלו לומר כן אנחנו לא יכלנו לדייק עד כדי כך כי אדם עלול לטעות בחצי שעה ואפילו לפי דעה אחת יותר אז אם כן קשה על דברי רבי אבהו איך יכול להיות בכלל חקירה שמינית אז חייב להיות שהתור לא בא לרבות על עוד שאלה כי לא שייכת שאלה נוספת אז מה באמת אבל יש ברייתא שמביאים שיש באמת כן שמונה שאלות אלא מה החקירה השמינית לאתויי בכמה שנים ביובל היה מעשה שואלת הגמרא היינו באיזה שבוע זה בדיוק הפירוש איזה שבע שנים ביובל זה היה ואחרי זה גם שואלים איזה שנה בתוך אותו שבוע אלא חקירה השמינית תהיה לתו יה באיזה יובל ביובל שאנחנו כעת נמצאים בו באותם 50 שנה שאנחנו כעת נמצאים בהם שבסופם יש שנת יובל או בכלל ביובל הקודם זה החקירה השמינית שרבי אבאו שואל אולי באמת ה יתור בא לרבות את השאלה השמינית הזאת וידך רב יהודה שלומד מהיית שלא שואלים עוד חקירה אלא זה בא לומר שגם מדים שמחייבים שריפה צריכים חקירה למה הוא לא דרש שצריך חקירה שמינית כמו דברי רבי אבאו כיוון ואמר באיזה שבוע היינו באיזה שמיטה ביובל לא באי לא צריך לשאול אותו באיזה יובל כי אדם לא ממתין מלהעיד עידות יותר מ-50 שנה במשנה ראינו את דעתו של רבי יוסי הוא חולק על חכ הם אומרים ששואלים שבע חקירות הוא אומר מה פתאום רק שלוש חקירות איזה יום איזה שעה איזה מקום תניה אמר להם רבי יוסי לחכמים לדבריכם שצריך לשאול באיזה שבע שנים של יובל זה היה מי שבא לבית דין ואמר אתמול אמש הרגו פלוני לפלוני הדיין אומר לו באיזה שבוע איזה שבע שנים של יובל זה היה אני אומר לך זה היה אתמול באיזה שנה באיזה חודש בכמה בחודש לא אז אם כן זה שאלות מיותרות לפי דעתי ככה אומר רבי יוסי אמרו לו חכמים לדברך מ שבא לבית הדין ואומר ראיתי עכשיו שהרגו פלוני לפלוני אומר לו הדיין באיזה יום באיזה שעה אתה רומר שצריך גם לשאול באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום אלא מה תענה אף על גב ד לא צריך לשאול אותו את השאלות האלה רמי נלי אתה יודע למה אנחנו מדריכים אותו עם שאלות כדמות דברי רבי שמעון בן אלעזר שהיו מסיעים את העדים ממקום למקום כדי לאיים עליהם כדי שיחזרו בהם מלהעיד הכנה אף על גב ד לא צריך ר מינן עלי שואלים אותם מלא שאלות את העדים כדי שהם יחזרו בהם אם הם לא בד באמת יודעים שהבן אדם הזה חייב מיתת בית דין כמו דברי רבי שמעון בן אלעזר ומה רבי יוסי יענה על הטענה של חכמים שהם טוענים שאין שום הבדל בין חקירות באיזה שנה לחקירת באיזה יום אונה הגמרא כשאדם בא לבית דין ואומר אמש הרגו אני ראיתי אתמול סיפור שמישהו הרג את השני שכיח ברוב עדויות זה דבר מצוי שבן אדם מעיד אתמול ראיתי סיפור ואני בא כעת להעיד ולכן את השאלה באיזה יום באיזה שעה כן מתאים לשאול אבל באיזה שנה זה היה ולפני איזה שבע שנים של יובל זה לא כי אנחנו יודעים בדרך כלל את התשובה שזה בשנה הזאת וביוב הזה וכולי רק מהיום ואלך השאלות הם שאלות שבאמת צריך לשאול אבל מקרה ששואלים חכמים אז אם ככה אם הוא בא ואומר ראיתי שעכשיו הרגו אז למה אתה אומר שת חשל אותו באיזה יום אומר לך עכשיו התשובה היא זה לא שכיח ברוב עדויות זה שאלה ששואלים כי רוב העדויות אנשים לא באים להעיד על דבר שהם ראו עכשיו לכן התורה מצריכה את החקירה מאיזה יום איזה יום איזה שעה ובאיזה מקום ואפילו אם באמת יבוא אחד ויגיד שהסיפור היה היום בכל זאת כיוון שזה סדר החקירות המקובל אפילו אם אנחנו יודעים שזה היה היום שואלים אותו כדי לאיים עליו שואלים רק דברים מצויים לא שואלים דברים לא מצויים אנשים לא שומרים על עדויות כל כך ישנות יש עכשיו לבוא להעיד מה היה ביובל לא ביובל הקודם כבר אמרנו שלא אבל גם לא מה היה בשבע שנים הקודמות של היובל לא שואלים במשנה ראינו אחרי השבע חקירות של הזמן והמקום שואלים כל מיני שאלות של בדיקות מכירים אתם אותו וכולי מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא עדים שאומרים ראינו שפלוני הרג שואלים אותו מכירים אתם את ההרוג כדי לדעת האם נוכרי הרג או ישראל הרג כי מי שהרג ישראל ר הוא חייב מיטה האם תרתם בו שאם הוא יעשה את המעשה הזה הוא יענש בעונש הזה האם קיבל עליו את ההתראה הוא אמר יודע אני שאם אני אעשה ככה אני ענש האם הפקיר את עצמו התיר את עצמו למיטה על ידי שהוא הוסיף על מנת כן אני עושה את המעשה הזה ואם ממית בתוך כדי דיבור תראה תוך פחות משיווי הזמן של אמירת שלום עליך מורי ורבי כי אם לא יתקיימו כלל התנאים האלו הוא לא נהרג ואם העדים אומרים אומרים ראינו פלוני עובד עבודה זרה אז שואלים אותו לאיזה עבודה זרה הוא עבד את מי עבד לפור עבד למרקוליס עבד ובאיזה סוג עבודה עבד במה עבד האם בשחיטה לשם עבודה זרה בזיוו או בהקטר הקורבן על המזבח קיטור או בניסוח יין על המזבח לעבודה זרה או באשת חווה לעבודה זרה וכדומה ככה שואלים אותותו כל מיני שאלות בפרטים של הסיפור שעליו הוא מעיד ועד כאן דף מ
לצפיה בתכנים נוספים: