הדף היומי מסכת סנהדרין דף מח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מח

[מוזיקה] סנהדרין דף מחס השו מתח בסיעתא דשמיא 10 שורות האחרונות של הדף הקודם איתמר כחנו עוסקים בסוגיה יסודית מחלוקת של הבי ורובה לגבי אזונה האם הזמנה נחשבת כמיסה מכילה על הדבר את מה שהזמינו או לא למעשה הם מדברים לגבי מס שכמו שכבר הזכרנו שמת וכל תשמישי המת אסורים בהנו אבל זה נוגע לוד ס כמו שנראה בגימורי איתמר הארג בגד למס אז רשי מדגיש לאח ה שמס אם הוא עדיין חי והורגים לו בגד שישמש תכריכים ודאי שלא חל לזה שום איסור ענוי אבל ברגע שהוא כבר מת וכעת הורגים לו בגד הבא יומה אוסו ורוב אומר מותר הבא יומה אוסו הבגד הזה כבר אסור באנו אזמון מילס משהו הזמינו לכך ונקרא שם המת עליו זה מילס זה דבר וכאילו כבר קרחו את המת בתכריכים האלו וזה אסור ב ורב הזמו הזמנה בלי שום מעשה בלי פעולה של הלבשת המת וכדומה זה לא וסר מתמד גומר רו שום שום מג רופו במרם נאמר ומס שום מריום קוב שום אז נאמר במס שום וכתוב בגל רופו ורפו שום אסו אגלו מה הגל רופו בזמו מצר רשי אומר קמלון שברגע שמורידים אותה לנחל סון עוד לפני שערפו אותה היא כבר אסורה בנו הנמה אמס וכל תשמישו בזמו מצר כבר נאסר ו גומר דורש הגזור שום שום עבד זורי עבוד זור נאמר אשר עובדו שום הגוים מה עבוד זור בזמו לאצ להדי אומר רשי כי להקרבה זה כן נפסל בזמנה אבל דיות זה לא נסר בנו ה אומר בית זה לב זור שור זה לב זורה מותר אין ד שלב זור אזמון א צר ורשל את הגמור תגג רופו אומר לוך משמשין ממשמש גמרינן כמה מדובר בתשמיש של מס והפסוק בזור מדבר בתשמיש שלבד אזורים כפסוק אשר ובדו שום רשי מביא מעמידים מזור במשמשים כי כתוב הבי תבדוק מומוס ובכר בכלים שנשתמש בזור כי מקומות ממי שעבדו אותם לא נסרים אלוור וור מחוב לקרק לא נסר המדובר בכלים שמשמשים אתזור אומרת שמה גמור ור מד בזמ ובושם דווקא מתשמיש לוך אז ממילא זה דומה זה לזה לפוג רוגו דושו אז זה לא דומה גזור מ מגן מדבר שדרך היהודים לעשות כן אג רוזו מצווה ולעשות החי למס לקבור וכולי זה דומה זה לזה פוקד זורה דוכ אבד זורה לא רק ליהודים אסור לעבוד גם לבני נוח אסור לעבוד מסביר רשי אם כך כיוון שאסור לעבוד עבד זורה שמה יחזור בו זמנה ולכן אזמנה לתשמיש עבד זורה לא וסרת מה שאם כן בעגל רופו שזה מצווה ובמס שהדרך לעשות כן אז זה אפשר להשוות זה לזה שזמן מילס סמן הקושיות הבאות על שיטת רובה כיפה נש חצי כיס דומ מס למדנו כיפה שהוו מ מדרס צעיף כזה שנשים לובשות שהוא תומ מדרס מה זה מדרס מדרס זה תומ חמורה זהב וכל הדומים לזהב שהם יושבים על דבר שעשוי לישיבה או לשכיבה או לשענות עליו אז הוא נתמ טומס תומ כמו הזב עצמו הכיפה אפילו שעשויה ללבישה לראש הטמ מדרס אומר רשי פעמים שמקפלת האישה ושבת עליו או נשענת ראשה עליו אז אם זה תומ מדרס או שזה ראוי לקבל תומס מדרס סנוס ספ האישה החליטה שהיא נותנת את הצעיף הזה כדי לגלול בזה ספר תורה שיהיה מעי לספר תורה טו מן המדרס אז לא רק שמעתה וילך זה לא מקבל תומס מדרס כי כבר אסור להשתמש בזה לישיבה כי זה קדוש תשמיש שספר אלא אפילו אם זה כבר היה תמא מדרס אז הוא ניתר בלי שום תפילה כי בטל ממ אנושי מדרס כי אומרים לו עמוד נעשה מלאכתנו זה לא עשוי לישיבה אסור לשבת על זה אז זה כבר לא אבטו כל מטמה עוד קילים אבל תומ מג מדרס עדיין שם כלי עליו כי גם מת פחס הספורים הם מקבלות טומה והרי הבגד הזה נגע בעצמו כשהוא היה טומ מדרס אז הוא טומ מג מדרס רישן לתומה הקופונים מזה שרואים שטור מן המדרס בזמו בעלמה אז רואים שזמן מילס כב קושיה על רובה אומרת הגמרה אימ תקן את המשנה סנוס קרתו היא לא רק נתנה היא גם קרחה את הספר היא עשתה מעשה לא רק הזמו בעלמה שואלת הגמור אם כך לא מנונוס קר לא מספיק שרכת לחוד הרי יש בזה מעשה אונה הגמור לא מספיק כדרב חיז שצריך את שניהם כרחה בקר לא וסרת דמ רב חסדה הסודר סודר כזה בגד זמני הוא הזמין אותו למיצר בתפילין לעטוף בו תפילין וצור בתפילין הוא באמת הוא צרר בזה תפילין אז זה נעשה תשמי של תפין אוס למצ בפשיטה אסור מטה לך להשתמש בזה לצרור בזה כסף אבל אז מני ולא יצור בי רק הזמין אזמן צור ולא יזמ בקר בעלמה הצר בלי להזמין זאת שור לצ פשיט אז באמת מתאים שרב חסדה אמר לכן צריך סנס רכ הב חולק על רב חסד רזמוס אז המשנה שמר דמר ולא צריך ר אזני אף אגב דלא צורי בודר שהוא הזמין אותו לצר בו תפילין אפילו שהוא לא צר ב עדיין תפילין אז מוסור צור באם הוא צרר בזה תפילין אזמן זמר בעלמה לא אז אין קושיה תוש למדנו נפש בניין שבונים על הקבר שבנוי לשם חי כשימות יקבר בו מותב אסוס שורה של אבנים מדמח של אבנים לשמש שכבר מת וסו בים אז רואים שזו אונג דמס הוא קבר במת ואז הוא נאסר שואל את הגמור אם הוא קבר במס יסף כסף גם לא הוסיף שורת אבנים זה נאסר אונ הגמ צרי אף הגב דפניה הוא פינה את המת אחרי זמן מתוך הקבר והוא חשב לכתחילה לפנות אותו קבע אותו גם באופן זמני בכל זאת הקבר עשו בנו כיוון שהוא הוסיף למת שורה של אבנים אז ז מונה ומיס אבל אם הוא לא הוסיף אז כשהוא יפנה את המת זה כי זה כמו צורב ו יז מני אומר רפפ רב חסדה מה שזה אסור כיוון שהוא הוסיף שורה זה לא כי בגלל השורה הזו כל הקבר נאסר אלא כי לא יודעים מה השורה שהוא הוסיף אבל אם הוא הי מכירו אל השורה הזו חול צוא מוריד את השורה הזו הוא מותר מותר להשתמש בנותר תושמע החוצב קבר וביב והולך וקבר בקבר אח הרי זה ק בלמיס הבן אסור להקבר בקבר הזה למה זמון מילס ל דווקא בן ככ הגמור ינה כמו שדיברנו בשעור הקודם ות הגמור לא אס משום כבודו משום איסור הנום בזה אם הוא חצב את הקבר לשם מת אחר אז מותר לגבור בו מישהו אחר אז מון ל מיס הכיוון שהוא חצב זאת לכבוד אביו אז זה בזיון אם הוא ישתמש בזה אוחנ מסתבר שזה כל העניין כותון סיפה רב שים גם לי אלוהים נו לא רק מי שחצו קבר אף החוצב אונים מההר להו לקבו לעשות בם לבנות קב לאבי ולא בנה בסוף ק הרי זהלא קב בהן באבנים המיס עכשיו כך המ בשל שכל ה משום כבודוב שפיר רב ש גמל אומר גם בזה יש כבודוב אלו ימס משום הזמנ אבזה רב ש גמל אומר שהזמנה מועילה לאסור גם אבנים טוב ריג מקל מדומה אפילו הבאי לא אמר אלא בורג שריג ראוי לטוב בו את מת אבל הוא לא אמר שמי שטבע פשתן להרוג בגד למת שיהיה בזה הזמנה כי זה שלב קודם אלומי בהכרח שהעניין הוא לא משום אז מונה אל משום כבו דובב לכן רב שם גמליאל אומר לא רק אם הוא חצב קבר אלא גם אם הוא חצב אבנים לקבר זה גם זלזול בכבוד אביב אם הוא יקבר בזה אז אין ראייה מכאן תושמע למד מבריס הוזכר בשיעור הקודם גם כבר חודוש מותר בנוי לכאורה מה הכוונה אפילו שוא זימן אותו למת איתיל בו ניפל אז סו ב אטלין לא ת אזריה לרוב שזמן מס ד גמור הוא הדין דף אגב דתי וקבר חדש היינו שוא חצב זאת לאדם חי או סתם אם יצטרכו כבר ומה שאמרו איטיל כדי להשמיע שפל הוא גם עוסר את הקבר אפילו אחרי הפינוי ופוש גמל דמה מסכת סולס אין נפו דפיס הקבר ניפ שקברו אותו אם אחר כך פינו אותו הקבר מותר בנו כוש מלון שגם הוא תופס את הקבר לאסור אותו באנו עולמית תושמע מויסר מיסים גבו צדוק לקבור מיס מצווה או עניים מתים ונותר כסף למיסים יניחו את הכסף לצורך מיסים אחרים שיהיו בעתיד מויס רמס אם גבו לשם מת פלוני ונותר כסף ליורשו הם יענו מזה מה שהם רוצים אז מה רואים שאז מון אלו מלס ולכן מותר הכסף אנחנו אומרים גבו את זה למס הזה והוא כבר לא צריך את זה נותנים את זה ליורשים שלו תוסס מקשים העיקר מדובר בכסף אמרנו מקודם שבטוב להריגה כולם מודעים שהזמן לי מלס אז בתירות שני אומר שכסף זה עדיף כי כסף אפשר לעשות עם זה כל דבר אז אם אזמון מילס אז גם הכסף צריך להיות אסור אונה הגמ מסנ שגוב מחיים גבו זאת שהמת הזה עדיין היה חי ובחי ודאי שהזמן למי כמו שהתחלנו את השיעור אומרת הגמרא לאו הרי לא שנינו נן מרסים למסים מויסר המס לישוב ותנ עלו על זה שנינו בברייס כיצד גובו למיסים סתם זהו מויסר המיסים שמשאירים זאת למיסים גובו למס זה זהו מוסר המס ליורשו כ אנחנו אומרים שאספו זאת למס הזה אז כולם מסכימים שתנו אתזה ליורשים שלו אז רואים מפורש שמדובר אחרי שהוא מת גבו זת אומר את הגמור תמיך שאתה מקשה למרי שי מסייף את הסי מהספה רבי מירמר גבן ע שו בכסף הזה שנותר עוד מ נראה למה זה ספק רבי נוס נומר השתמשו בזה לצורך המת אתה אומר זה מיותר יעשו בזה דברים מיותרים יעשה נו דימוס על קברו יבנו בניין יפה על קברו או יזילו פ מטוסו יזלו יין לפני המיטה שלו שעושים למתים עשירים אז ממילה מה רואים כאן שאסור ליורשים להנות מזה אל אומרת הגמורה אבאי מתרץ תמי שכל התנו מתאמים מ שיטתו ורוב מתרצת מי שכל התנו מתאימים מ שיטתו מסביר הגיבורי הב מתר כ מכל התנו סוברים אזו מילס תס דופס כספו את הכסף כמה שצריך לצורך קבורתו נהיה על זה הזמנת תופס בזה סורנו ד כומה שמיותר לכתחילה לא תופס לכן זה ורשים שלו סקופס טופס את המותר לכוך אז זה ספק ג אז זה ברור שאם היורשים מסכימים שעשו עם זה דברים למת אז אפשר לעשות ממו נפשך המדובר שורשים לא מסכימים אז ממילא בלי הסכמתם לעשות דימוס למס זילוף אפשר שם הזה לא תופס וזה שייך ליורשים לתת את זה ליורשים שם הזה כן טופה שייך למס לכן לאג בלי ורב נוס פשיט דבד טופיס כל לכן כיוון שזו מיס אלכ יס דוסל קי כך מפרש הבי ורב מתרצת לכולל מזמו מס מה שרב מר ורב נוס אמרו זה לא משום אסור אלא כיוון שגבו צ חמץ אז היה ביזיון למת ביזו אותו שאספו כסף עבורו ובזה הם נחלקו תנק מסוב כי בוזו אכו למוכל זלו סגב יורשים כבר מחיים כל אדם אוכל שאם אחרי מותו יספו עבורו כסף והוא התבזה בכך אז הוא לא אכפת לו שהיורש שלו יהנו מהמותר של הכסף לכן זה ליורשים ורמר מספק מוכי מכיל אלכ ג ורב נוסן פשיט כיל אלקימוס לקבר פס לא משום שזו מלס אלא כיוון שנתבע המת על הכסף הזה אז הוא לא מסכים שיתנו את זה ליורשים לכן משתמשים בזה דברים לצורך קבורתו תושמע למדנו מת שההורים שלו מאוד מצטערים אויבי ואמו מזרקים בוקים רשי אומר זורקים בגדיהם עליו יותר מן הצורך מני חיבתו מחמת צערם מתכוונים לאסור את כל ממונם עליו מצווה על החרים שרואים זאת צילום לקחת משם את הגוד כי אין לשוב ס גדו מזו אז מה רואים שזמן מלס זמו מילס אין כ צו ברגע שהזמינו הם זרקו את הכילים הם כבר נסרו בנו אזרה לרוב גבור אוסו משום מרו הם לא באמת מזמינים הם עושים מחמ צערם זה בטעות ולא חל על זה הזמנה אומרת הגמור יו אותו עו אומר רבי ש גמליאל במתים שאפשר עדין להציל כש נוגו במיטו הבגדים אבל נוג במיטו של המת אסורים אם אתה אומר משום ארורו אז למה הם נסרים בנגיעת המיטה בשלם הם נמר אז מונלו מלסה אז תנ קמה אומר מה שזורקים את הבגדים אז מונה ליב מיס נכון שזה נחשב כאז מונה אבל אז מונה לאב מס אפשר עדיין להציל ורב ש גמלי אומר שברגע שזה נוגע במיטה יש כאן גם הז מונה הזריקה וגם מיסה זה שנוגע במיטה לכן זה נאסר אבל אם אתה אומר שכאן לא שער בכלל הז מונה כי זה מחמס מורו אז לם נסרים בנגיעת המיטה דוחה הגמורה באמת מ מילס וכאן זה לא נאסר כזה משום הורי בעלמה למה אם זה נגע במיטה זה כן נאסר זה גזירת תרג מולו מדובר במיטו נגבר סמוי על זה הם זורקים את הבגדים דמכל בתחי חמס במיטה שנושאים אותה לקבורה ורגילים היו לקוברו אז אפילו שמשו מרור היו אז מד רבון הם כן נאסרים הבגדים למה כי אם נטיר אותם אז יאמרו שגם התכריכים של המס מותרים התכריכים אסורים כי קרחו בזה את המת אבל אם באמת הוא מונר במיטה שמת בה ואז הוא בדרך כלל בלי תכריכים אז הם זורקים על זה את הבגדים הבגדים לא נאסרים כי משו מזמו נאן כי זה מחמס בעלמה וגז רג מן כי זה לא מתחלה בכריך המס כ הוא עדיין לא לבוש בתכריכים כי שעשוי להניח בתפילין אוסו להניח ב מויס כז מונ מילס יניח בתפי בקרי בעלמה יניח בו מויס אז מה הרוב יענה אומרת הגמור אימה הסוי וניר בתפילין כי שעשוי וגם הניח אוסו ר במוס ובזה המת אין שום חידוש זה הכל הקדמה לספה הסיפה בא לומר ניר בתפילין אם זה בקר בלמ ניר במוס כדרב חסדה שדווקא צורבי ודווקא עם זמני לפני זה האם צורב בלי זמני זה לא נאסר תושמע אומר לו מנסה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד ש נשתמש בון קודש בש מפגמים יש גם שב ני תפילין שצי זו הציפה אותם בזהב לשון ת אור שלו ס אז רשי אומר זהב הו מסיני כתום בדבר שמר לאכול מותר לתת בי דבר שאור בא במת מ אז שתי דרכים האם הכוונה שהוא ציפה זהב תבת הבטים או שהוא טלה על הבתי בש במות מו או שמדובר של הפרשיות עצמם במקום לעשות בתור בעמ וירו אז הוא ציפה אותם בזהב או ב במ מו אז פסוס אבל אם אור במותו הירו עשה בת ם אור במותו הירו קשס אף על פי של עיבדו למון הוא לא איבד את העור לשם תפילין רבי שם גמליאל לאמ אף אר במותר פסו שיעבדו לשמו יעבדו לשון במה הם נחלקו מסביר רשי שנקס שאז מונ מלס כמו שרוב סובר כמו היסה הקודמת אז לכן אין שום עניין לעבד את הבתים לשמן כי ממילא הזמו ל מילס הבש גמל סובר שהזמן מילס אז לכן העיבוד של העורות צריך להיות לשם תפילין אומר רבינ לרוב מה בכלל הנידון שנת נחלקת עם הבה באופן שמת מונח לפנינו והרגו לו בגד זה שאלה שנוגעת למיסה מקדם יש מקום דרומו במ שהמת מותה לפנינו וארג בגד למת המת מותר בבזיון וכעת עומדים להרוג עבורו החיים אומר לי אן כן כגון שך דפניה ארפה זה המקום שהו בניים והמתים של ארפה אחרי מיסה היו גובים כסף עבורם והורגים להם בגדים קלושים דור ור סקבס דרוב לסק אבס דרוב שזמן נעלב בלזה עוברת הגמורה לנושא חדש דיברנו שיש הרוג בזן יש גם ארוגי מלכוס אדם שמשל מרד במלך ישראל כתוב בישע קוליש שמר ספיו כולי המלך יכול להרוג אותו מי יורש את נכסיו נראה כמחלק סתון רבון ארוגי מלכוס נכס למלך ארוגי בזן אלה שנהרגים באב מסס בזן נחסם ליורשים רבי יהודה ימר ארוג מלכוס נחסם ליורשים אומר רבי נמר הנה בקרם נובוס אשי שום לרישוי מה היה אחוב המלך הוא רצה מאוד את הכרם של נובוס נובוס לא רצה לתת לו את זה אזי איש סחוב אירגנה שאד שק יבוא ויידו שבירך נובוס אלוקים ומלך בירך לא שנס גינו ואז צריך לשכול אותו שכתוב שם ויצאו מחוץ לעיר ויכלו בבו יומס חוב ירד לקרם נובוס הקדוש ברוך הוא שלח את אלי הנובי להוכיח אותו ולומר לו שימות מחמת כן אז אומר הקדוש ברוך הוא לאליהו שירד אליו איפה תמצא אותו הנה בחרם נובס אשר יורד שום לרישוי משמע ירוש גמור הוא מן הדין למה הוא ירש אותו כיוון ש היה מרוג מלכוס אומר להם רב יהודה לא למה הוא ירש אותו כ הוא היה היר שלו בן אחי אוב של נובי ושו אומרת הג אומרים לו חומים רב בונים ו היו לו בנים שירשו אותו כשיש בנים אז לא יורש אחיין ורשי אומר אני לא יודע מאיפה הם ידעו שיש לו בנים הרבה בנים היו לחוב אומר אמר לם רבי יהודה אויס זבו ורג שנאמר הקדוש ברוך הוא אמר לו אם לא יזמי נוס זמי בוסי אז הוא הרה גם את בניו ורבנן הוא בונ הראוים וצץ ממנו זה דמי בונו שאם אולי הורג אותו הוא היה נשאר בחיים והיה מוליד עוד ילדים הקופונים הם נחלקו בעניין הזה אם הוא הרג גם את בניו ולכן הוא ירש אותו כאחיה או שמה בניו לא נהרגו והוא ירש אותו כדין הרוגי מלכוס נחסם ליש עם זה נחלקו חחמ רב יהודה שואלת הגמור בי של למדומה נחסם למלך א כסיב שידו בו שבירח נובס אלוקים ומלך העידו בו שהוא מרד במלכו כדי שחב מתחייב מיס ל מלכוס והנכסים שלו היו למלך אלמנ דומה נחסם ליורשים היה יורש שלו בתור אחיין לא מולי ומלך אם רצ שיהרגו אותו אז היה מספיק שיעידו שהוא ברך אלוקים ואז יסכלו אותו אומרת רמנה גמור תמיך שכל מה שהזכירו מלך זה כדי לחייב אותו מיסס מלכוס אלוקים לא מולי אז למה צריכים להזכיר שהוא ברך אלוקים מספיק שהוא ברך את המלך אלו פושרית שדיונים לא ירננו אחרי יחוב לומר בשבילו הרגו בלי פשע להרבות את הקס של הדיונים לכן הזכירו לשיטתך אלוקים אוכמה ייתכן להפך יכלו ד רק שוערה שוא ברך אלוקים מה שהוסיפו מלך לפוש שדונים שואלת הגבור בבי שדמה נחסם למלך אסיב כתוב שדוד המלך ציווה את בנו שלוי שאחרי שהוא ימלוך יהרוג את יוב הוא מרד בוא נראה בעזרת השם בשיעור הבא כל מה שייב עשה אז שלם המלך שלח את בנוי לקרוא ויוב כתוב היוס אול השם ויחזק בקרס המזבח וסי וי כיפ ימוס אני לא בא ל המלך כ ומוס וטויס מביאים שהוא הטעה הוא חשב שהמזבח קולט ומי שאצל המזבח אי אפשר לקחת אותו להריגה אז הוא אמר אם אני אלך אל המלך והוא יהרוג אותי אז נכסי יהיו למלכו עדיף לי להישאר כאן ולא יתנו לו לצאת מכאן ימות מרעב בסדר אז לפחות הנכסים שלו יהיו לבניו אז מובן אלמנ דומה נחסם ליורשים מה מהי נפק לימינו מה יש לו מה ההבדל אם הוא ימות כאן מרעב או שהוא ילך לשלמה ושלמה יהרוג אותו במינה נחסם ליורשים קושייה על רבי יהודה אונה גמור לכי ישו רצה לדחות אותם בעלמה עד שיילכו לשלומה וימרו דבריו עד שיחזרו בינתיים הוא חי עוד כמה שעות זה היה העניין א באמת אין רעיה מכאן שנכס הם למלכו עד כאן דף מח
לצפיה בתכנים נוספים: