הדף היומי מסכת סנהדרין דף מז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מז

[מוזיקה] סנהדרין דף מז מתחילים בעזרת השם דף מו עמוד ב שורה עשירית מלמטה הי ביה להוא אדם ציווה שלא ספידו אותו האם שומעים לו זה תלוי בספק שהסתפקו בבית המדרש האם הספידה ההספד זה טובה וכבוד לקרובים לאנשים החיים יקר הדח האם הם אלה שיש להם תועלת ספד או שזה טובה כבוד ותועלת יקרה דשך ויב בשביל הנפטר וההבדל הראשון למ נפק מינה זה המקרה שעליו דיברנו שהוא אמר לא תספידו עלי הוגברה הוא ביקש שלא ספידו אותו אם זה כבודו רצונו של אדם כבודו הוא מוותר על התועלת הזאת שיש לו על הכבוד הזה שרוצים לתת לו אז לא יכבדו אותו אבל אם אנחנו אומרים שזה כבוד החיים הוא לא יכול לוותר על חשבון אחרים את הכבוד שאחרים צריכים לקבל אינאמי עוד הבדל להוציא תשלום בשביל המספידים לאפוקי יורשין בעל כורחם אם זה הכבוד שלהם אתה לא יכול להוציא מהם בעל כורחם את שכר המספידים אבל אם זה הכבוד של הנפטר אתה יכול מנסה הגמרא להוכיח תשמה שרה אמנו נפטרה אברהם אבינו נמצא באותו זמן רחוק בבאר שבע האם להמתין עד שהוא יבוא כדי שהוא יוכל להספיד או להזדרז ולקבור אותה בפסוק כתוב שהמתינו ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה ואם אמרת שההספק משם כבוד החיים שרה אמנו אין לה תועלת מזה שהמתינו אלא זה רק בשביל הכבוד של החיים שאברהם אבינו יש לו בזה כבוד משום יקר דכ י הוא וכי משום יקר דאברהם משהו לה לשרה זה סיבה לעכב את קבורתה של שרה בשביל לכבד כעת את אברהם אבינו היינו אומרים היא נפטרה ש הזדרזו בקבורת כדי לעשות לה תועלת מזה שרואים שהמתינו כנראה שהיא יש לה מזה תועלת מזה שמספקים אותה אז אולי תוכיח מכאן שההספק הוא יקר וכבוד לנפטר דוחה הגמרא זה לא רעיה גם אם זה כבוד למספד ולבני המשפחה אתה לא יכול לשאול מה מה שרה צריכה להפסיד שיעקבו את קבורתה בשביל הכבוד של החיים התשובה היא שרה גופה נחלה כיחד ייקר באברהם זה גם תועלת בשביל שרה זה שאברהם אבינו קיבל כבוד ויקר בזכותה היא עצמה נוח לה בזה נכון שזה כבוד שלו אבל נוח לה שהוא יקבל כבוד על ידה אז אין רעיה מנסה הגמרא להוכיח את השמה בנו של ירבם היה צדיק קראו לו אביה אבל השר היו רשעים כשהוא נפטר אותו אביה ספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואם אמרת משום יקר דחיי הוא אם כל ההספד זה לא בשביל הנפטר אלא בשביל החיים בשביל הקרובים הרי הקרובים שלו לא היו צדיקים וחינך בני עקר נינו הם בני כבוד צריכים לתת להם כבוד ולעשות הספד הם הרי היו רשעים המשפחה שלו עונה הגמרא נוח להצדיק שאפילו רשעים יקבלו כבוד על ידו עצם זה שיש לאנשים טוב טובה אז הוא יש לו בזה נחת ניחו לצדיק דקרי בהו אינשי מביאה הגמרא תשמע ירמיהו הנביא מתנב על הרשעים שהם לא יספדו ולא יקברו ואם ה ספדו בשביל כבוד החיים למה שלא יספדו את הרשעים זה הרי נותן כבוד לצדיקים החיים עונה הגמרא לא נוח לצדיקים לקבל כבוד בהספד על ידי שהם מספידים את הרשעים לא נח לצדיקי אדמקר ברשייה מביאה הגמרא תשמ כתוב על צדקיהו בשלום תמות ו במשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך ואו ידון יספדו לךך זאת אומרת יעשו לך כבוד יעשו לו כבוד בפטירתו ואם אמרת שהספיק הדח הוא מה נפק לי מיני מה אכפת לי צדקיהו אם ספידו אותו אונה הגמרא החיק אמר לי כך אמר לו הנביא התכבדו בך ישראל ליקו בך ישראל כמו שתכבדו באבות כיכי דמתקרי בבתך וה תועלת שיש לי קיה הוא שנוח לו שאנשים מתכבדים בו אמנם זה לא כבוד בשבילו זה כבוד בשבילהם אבל טוב לו שהם מקבלים כבוד בזכותו מביאה הגמרא תשמע פסוק בתהילים שמדבר על מעלות הצדיקים אחד מהמהם נבזה בעיניו נמאס הוא מרגיש את עצמו בזוי מאוס על מי זה נאמר על הצדיק חזקיהו מלך יהודה שבזה את כבודו בזה ש כשאבא שלו נפטר שהוא היה רשע ועובד עבודה זרה הוא הוא גירר את עצמות אביו על מיטה של חבלים ואף על פי שזה ביזיון בשביל חזקיהו ואם ההספד הוא משום כבוד החיים משום עיקר אדכי הוא מה התמה אם ההספד ושאר הדברים שעושים למתים זה בשביל כבוד החיים למה חזקיהו ביזה את עצמו ואת החיים הרי הם כן צדיקים למה באמת הוא היה צריך לעשות את הביזיון הזה אלמר רואים מכאן שההספק ושאר הדברים זה בשביל הנפטר ובגלל שאביב אחז היה רשע אז עשה את זה בשבילו דוחה הגמרא באמת זה בשביל כבוד החיים וכי היחידתי ה ולי כפרה לבואה כדי שיהיה לאביו כפרה אז הוא היה מוכן ל להשפיל את כבודו של חזקיהו שואלת הגמרא ומשום כפרה דבוע משולי לעקר דישראל הרי פה מדובר על מלך כבוד החיים כאן כולל גם את כל עם ישראל בשביל הכפרה של אביו הוא ישע את כבודם של כל עם ישראל אונה הגמרא כל עם ישראל גופה ו ניח להוא נוח להם דמכל יקרו לגבי למחול על כבודם כדי שיכפר לו מביאה הגמרא תשמ רבי אמר להן לבניו לפני פטירתו שיכבדו אותו בפטירתו אל תספידו אוני בעיירות קטנות תעברו תשאו את המיטה מציפורי לבית שערים ששם הוא נקבר אלא רק בערים הגדולות שיש הרבה אנשים ואנשי העיירות הקטנות התאספו לעיירות הגדולות ואם אמרת שהפד ו משם כבוד החיים יקר דחי מהי נפק מניה מה אכפת לו אם יכבדו את החיים כך או יכבדו אותם פחות אנהג מראה הוא רצה שעם ישראל יתכבדו על ידו יותר כסבר תיקרו בא תפי באמת ההספד אולי ה הוא בשביל כבוד החיים אבל הוא רצה שתכבדו בו עם ישראל יותר מביאה הגמרא תשמה המשנה שלנו שאסור להלין להשאיר את המת בלי קבורה בלילה אלא חיייבים לקבור אותו כמה שיותר מהר לא להשאיר אותו ללילה אבל אם הלינו אותו לכבודו להביא לו ארון וכריכים אינו עובר עליו בלא תעשה שלא תלי נבלתו מי לב לכבודו של מת וכיו הכוונה הלינו הלינו אותו לכבודו הינו לכבודו של המת רואים שההספק והכבוד שעושים למת הוא בשביל כבודו של המת דוכה הגמרא לא חייב להיות יכול להיות שהכונה לכבודו של החי נשאלת השאלה או משם כבודו של החי מלינים את המת מבטלה למת אומרת הגמרא הן כי אמר רחמנא לא תלי נבלתו על העץ מה שהתורה אמרה לא תלי נבלתו על העץ אלא קבור תקברנו מרבים גם שאסור להלין שאר מתים ולא רק זה שתלו אותו דומיה ד תלוי דת בביזיון האיסור הוא מתי יש איסור להלין ולא לקבור זה דווקא אם זה כמו תליה שזה ביזיון שהוא עומד ככה תלוי רק אז אם זה ביזיון כמו שיש ביזיון להשאיר אדם תלוי ככה יש ביזיון בזה שמנים אותו ולא קוברים אותו אז זה אסור אבל הכה כאן כיוון שרוצים להביא לו ארון ותחריב דלט בי ביזיון וגם אם נומר שזה בשביל כוד החיים זה אנחנו עושים את זה אפילו אם נמר שזה בשביל קוד החיים אבל זה לא בשביל בזיון זה שמלינג אין את האיסור לא אומרים שיש איסור ללין מביאה הגמרא תשמ ברייתא אם עלינו את המת לכבודו לשמוע עליו עיירות שיהיה זמן לאסוף את אנשי העיירות או להביא לו ננות היו מביאים נשים שהיו מכוננות ובוכות עושים כל מיני סדר שלם איך שהיו עושים כינה או כדי להביא לו ארון כריכים אינו עובר עליו בלא טלין שכל מה שהוא עושה אינו אלא לכבודו של המת אתה רואה שזה כבוד המת לא כבוד החיים ונה הגמרא זה עדיין לא ראיה אחיק אמר אפשר לומר שכוונה של הברייתא כל העושה לכבודו של חי אין בו ביזיון למת אתה לא עושה את זה בשביל ביזיון המת אז אין כאן איסור של הלנת המת כי אתה הרי לא עושה את זה בשביל ביזיון בשבילו אתה עושה את זה בשביל קוד החי אז אין בזה איסור ביזיון למת עדיין אין מכאן ראיה שהכל פה זה בשביל כבוד המת מביאה הגמרא תשמע רבי נתן אומר סימן יפה למת שנפרע ממנו בעולם הזה לאחר מיתה כגון מת שלא נספד ולא נקבר לפי כבודו או שחייה גוררת אותו או שהיו גשמים מזלפים על מיטתו זה סימן יפה למת שמ מינה רואים מכאן שהספה הוא כבוד למת יקר הדש וו כי אם לא למה מתכפר לו על ידי שלא ספידו אותו כרו שמע מנה רואים שזה כבוד המת ואם הוא אומר שהוא לא רוצה שספי אותו שומעים לו ראינו במשנה שאחד שהמיטו אותו במיטת בית דין לא היו קוברים אותו עם קרובי משפחתו אלא בבית קברות מיוחד וכל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ואמר אח בר חנינה מנין שאין קוברין רשא אצל צדיק שנאמר היה שם שהיו פסוקים בקבורת איזה רשע ויהי הם קוברין איש והנה ראו את הגדוד פחדו אלה שליוו מהגדוד וישליכו את האיש בדיוק בקבר אלישה הוא כמעט נקבר רשע אצל צדיק ויגע האיש בעצמות אלישע עשה הקדוש ברוך הוא תחיית המתים ויחי ויקום על רגליו ואחר כך הוא מת העיקר שלא יהיה קבור ליד אלישה אז אומר ר אח ברכ נינה רואים מכאן שאין קוברין רשה אצל צדיק מנסה הגמרא לדחות אמר לרב פפה ודילמא לקיומה וינה פי שניים ברוחך אליי הרי כשאליהו עלה בסערה השמיימה אז הוא התלווה אלישע התלווה אליו יותר נכון והוא ביקש ממנו שיקבל פי שניים מרוחו של רבו אליהו והרי אליהו אחיה מת אז הוא היה צריך להחיות שני כ צריך שלו פי שניים ברוחו של אליהו ואלישע אחיה רק מת אחד אז לכן אחרי פטירתו אולי נאמר שהתגלגל על ידו שהוא החיה גם את אותו אחד כדי שיהיה לפחות שניים אמר לה אז רב אח בר חנין אמר לרב פפה זה לא ייתכן שזה הייתה הסיבה שאותו אחד קם לדחייה כי החי אם כן הוא היה צריך לקום לדחייה לגמרי היינו ד תניה זה מה שכתוב בבריתה שהוא רק עמד על רגליו עמד ולביתו לא הלך משמע שזה רק היה כדי שהוא לא יקבר אצל אלישה ואם תשאל אלה והינה פי שניים איכי משכחת לה דהיה איפה תראה דחיה איפה ראית שהוא החיה שתי שני מתים הרי אלישה החייה רק אדם אחד אמר לי רבי יוחנן שאלישע ריפה את צרעת נעמן שר צבא הרם שהרי הצרעת שקולה כמת דכתיב אצל מרים שנתה מצורת שנאמר אלנ תהי כמת וכיוון שהוא ריפה אותו זה נקרא שהוא החיה אותו אז כיוון שהוא החייה שניים ואליהו אחד אז זה נחשב שהיה לו פי שניים מאליהו במשנה ראינו שהיה שני בתי קברות לאלה שמתו מתת בית דין אחד לאלה שנהרגים בחרב ונחנקים שהם רשעים קלים ואחד לאלה שנשקלים ונשרפים שהם רשעים חמורים למה כששם שאין קוברין רשע את את אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל ואם כן למה לא לתקון ארבע בתי כברות לכל אחד מארבע מיטות בית דין התשובה היא כך הקבלה בידינו הלכה למשה מסיני ששני בתי קברות עושים זה גמר גמי ילה אמר אולה אמר בשם רבי יוחנן אדם אכל סוג שומן שהתורה וסרת באכילה שנקרא חלב שאם הוא אוכל את זה בלא כוונה בשוגג הוא מתחייב קורבן חטאת ווא הפריש קורבן הקדיש אותו בשביל שהיה קורבן חטאת והשם יצילנו ה המיר דתו השתמד ואחר כך חזר בו לדת ישראל כיוון שכשהוא המר דתו הקורבן חטאת נדחה הועיל ונדחה כי הרי לא מקבלים קורבן מן ה משומדים ידחה ולא יקרב עוד תמר נמי אמר רבי ירמיה אמר בשם רבי אבאו שמה בשם רבי יוחנן אדם שאכל חלב והפריש קורבן ונשתה זה מקרה יותר קל מאשר אמיר דעתו כנראה וחזר נשטפה חזר אחר כך להיות בדעתו בשפיות הועיל וכשהוא היה שטה לא מק לא קיבלו ממנו קורבן באותו זמן שאין מקבלים קורבן מן השוטה אול ונדחה אז ידחה ולא יקרב עוד וצריח למה צריך לחדש גם לגבי מומר וגם לגבי אשטה דשמ קמתם היה נאמר דווקא בשוד היינו אומרים שדווקא אז הוא נדחה הקורבן מקרב משום יהו דחה נפשי בעל הקורבן גרם לדחיית עצמו בידיים אבל השוטה היי וממילא אחי מה הוא יעשה שהקדוש ברוך הוא לקח ממנו את הדעת הי מה הייתי אומר שזה לא נקרא קורבן שנדחה אלא כשן דמי עד שהוא חוזר ונהיה שפוי אז זה כמו שהוא יושן והקורבן לא נפסל כי הוא עומד להתקרב מתי שהוא יתעורר ואפילו שפה כמו שאדם ישן שהוא לא יכול להקריב בשנתו בזמן שהוא ישן הקורבן לא נדחה אותו דבר אדם שנהייה שותה הקורבן עומד להיתקרב כשהוא יתעורר משטות לכן מחדשים ששותה נקרא ש כעת באותו זמן הקורבן שלו דחוי וזה נדחה ויש מינה דין הועיל ונדחה הכה לגבי שוטה היינו אומרים שדווקא משוטה הקורבן נקרא שהוא נדחה מלהתקרב משום דן בידו לחזור כי שהוא שותה אן בידו לחזור לשפותו לכן זה נקרא דחיה קבועה אבל התם ב משומד ד בידו לחזור לדת ישראל בכל זמן שהוא ירצה הימה לא אולי הקורבן שלו לא נקרא דחוי ולא אומרים עליו אועיל ונדחה לכן מחדשים שגם כאן זה נקרא דחוי צריך צריך להש את זה בשתי המקומות מביאה הגמרא ראיה שאומרים בקורבנות שכיוון שהם נדחו אז הם נדחים לגמרי ר רב יוסף אף אנן נמי תנינה אנחנו שנינו בריתה לגבי עיר שאנשי העיר עבדו עבודה זרה וההלכה היא שחוץ מזה שהורגים את ה חוטאים גם צריך לשרוף את הממון של בני העיר ואם היו ב קודשים שהקדישו לבית המקדש אם הם היו קודשי מזבח כמו קורבן ות ימותו ואף שהם אינם נחשבים הממון של בעליהם והם אינם צריכים להישרף עם ירה נידחת אי אפשר כעת להקריב אותם על גבי המזבח כי הרי זה שבעליהם עבדו עבודה זרה הם נחשבים משומדים ולא מקבלים קורבן מדם משומד ואם הבהמות האלה היו קודשי בדק הבית הקדישו אותם בשביל שימכרו אותם ובכסף יקנו יתקנו דברים בבית המקדש פדו פודים את הקודשים והקדש השתמש עם הממון והקונה השתמש בהם כי הם לא נחשבים הממון של של אנשי עיר הנידחת הממון הזה הה נחשב ממון של ההקדש אז לכן אין דינו בשריפה זה הבריתה ובינן בא על דברי הבריתה הזאת הגשנו המי למה קודשי מזבח ימותו כיוון קטול כיוון שאנשי עיר נידחת נהרגים הוילה הו כפרה אז אם כן תכפר להם ולסקו לגבוה אז אחר כך יוכלו להקריב את הקורבנות שלהם לאו וכי לא נוכיח מהברית משום דאמרינן אנחנו אומרים שבשעה שהם היו משומדים שהם עבדו עבודה זרה לפני שיתפרו אויל ואז ניתחו קורבנותיהם ידחו קורבנותיהם לגמרי אמר לה הביה מי סברת מת מתוך רשעו אביה לי כפרה וכי אתה סבור ש אדם שמת מיתת בית דין כשההוא עדיין החזיק ברשותו ולא חזר בתשובה אז זה ש ממתים אותו מיתת בית דין יש לו כפרה שלכן אחרי מיטתם של אנשי עיר הנידחת אף על פי שהם לא חזרו בתשובה קו בנם צריך להיות כשר אם לא היינו אומרים אועיל ונדחו אני אומר הביה סובר מת מתוך רישו לאבלי כפרה אם הוא לא חזר בתשובה אף על פי שהמיתו אותו מ מתת בית דין לגודל הצער זה לא מחפר עליו זאת אומרת אדם צריך באמת לחזור בתשובה כדי שה מיטת בית דין תהיה בשבילו כפרה אז אם כן הסיבה שה קורבנות של אנשי איירן נידחת נדחים יכול להיות שהסיבה היא כיוון שלא יתכפר להם בזה שהם מתו כי הם לא חזרו בתשובה ועדיין אין מכאן ראיה שהסיבה היא שכיוון שהם נדחו בזמן שהם הם משועבדים משומדים אז זה כבר נדחה לגמרי גם אחרי שהם כבר לא משומדים ויש לי ראייה לזה שאם אדם לא חזר בתשובה אפילו ש מ אותו מיתת בית דין זה לא מכפר דתני רב שמיא כהן אסור לו להטמא למתים אלא אם כן הוא צריך לקבור אחד מהקרובים שלו יכול אפילו פרשו אבותיו מדרכי ציבור אם אחד מהקרובים שלו פרש מידת ישראל הייתי אומר שכיוון שהתורה אומרת שהכהן מותר לו להתמ לקרובים יתמה גם להם תלמוד לומר בעמיו דווקא עם הקרובים של לא עושים מעשה עמיו עושה מעשה עמיו מעשה ישראל ששומר מצוות אז הכהן מצווה להתאמה לו אבל אם לא לא מדובר פה אחרי שה קרוב מת בכל זאת לא תכפר לו במיטתו ויש לו דין של משומד אמר להרבה מכמד מיתה נהרג שלא כדרך כל אדם מתוך רשעו אנשי ר נידחת לא מתו המיטו אותם אז אולי נמר שזה כן כפרה אפילו אם הם לא חוזרים בתשובה זה לא דומה למת מעצמו מתוך רישו שעליו אתה יכול אולי להוכיח שאם הוא לא חזר בתשובה אז א אי אפשר לכהן להטמא בשבילו מת מעצמו מתוך רשעו כיוון כי אורכי כדרכו כמית לא הבילי כפרה זה לא נחשב כפרה אבל אם הוא נהרג בשביל לחפ בשביל מעשה שהוא עשה שלא כדרכו מתוך רישו כיוון דליו כי אורכי ם הית כיוון שהוא לא מת כדרכו הבילי כפרה זה נחשו בשבילו כפרה ויש ליזה לזה רעיה תדע דכתיב מזמור לאסף אלוקים באו גויים בנחלתך תמו את היכל קודשך וגומר כתוב שם על אלה שמתו נתנו את נבלת עבדיך מאכל לאוף השמיים בשר חסידיך חיתי ארץ מה י עבדיך ומה הי חסידך מה ההבדל ביניהם למה חלק קוראים להם עבדים וחלק חסידים לאב וכי ללא בהכרח חסידיך חסידיך ממש שהיו עובדי השם ועבדך הם אלה שלא עבדו את השם אלא הנח מחי דין דמעיקרא אלה שבחייהם היו מחויבים עונש על פי דין וכיוון ועליהם נאמר עבדך כיוון קטול ברגע שהם נהרגו רי להו עבדך רואים שקוראים להם עבדי השם רואים מכאן שאם הוא נהרג שלא כדרכו המיתה היא בשבילו כפרה אפילו שהוא לא חזר בתשובה אז אנשי עיר נידחת אפילו שהם לא זרו בתשובה כיוון שהם נהרגו שלא כדרכם מיטתם כפרה להם אז אם כן יש לנו רעיה ברייתא למה בכל זאת לא מקריבים את הקורבנות שלהם הרי זה נחשב שהם כמו חזרו בתשובה כי הם הרי מתו במיטה שלא כדרכם כי הרי הרגו אותם אז אם כ נכשיו כמו שהם חזרו בתשובה ויהיה יש להם כפרה למה לא מקבלים את הקורבנות שלהם כיוון שבזמן שהם היו נחשבים משומדים נדחו הועיל ונדחו ידחו לגמרי הרוגי מלכות במזמור לאסף נאמר על כאלה שגויים הרגו אותם ורשי כותב כאן שאלה שנהרגו על ידי גויים נקראים הרוגי מלכות אתה מדמה אותם להרוגי בית דין כמו בני רי נידחת הרוגי מלכות כיוון ד שלא כדין תורה ושלא בצדק הם נהרגו כמ קטלי הבלה הו כפרה במיטתם אבל הרוגי בית דין כיוון דבית דין תורה ובצדק הם נהרגו כמ קטלי אולי לא תאב כפרה במיטתם ויש לי ראיה מהמשנה תידע דתנן לגבי אחד שבית דין המיתו אותו במיתת בית דין לא היו קוברים אותו בקברות אבותיו שהן קוברין רשע אצל צדיק והי סלק דתך אם יעלה בדעתך שכל הרוגי בית דין כיוון שהם נהרגו דקטו הביה להו כפפרה אז תכפר להם והם לא נקראים רשעים וקברו שיקברו אותם ליד אבותם אם כן רואים שרוג בית דין לא מתכפרים במיטתם אז אותו דבר אנשי נידחת לא מתכפרים ולכן לא יכולים להקריב את הקורבן שלהם זה לא ראייה שאומרים הועיל ונדחו ידחו דוחה הגמרא יכול להיות שרוג בית דין מתכפרים ובכל זאת לא קוברים ערוג בבית כברי אבותיו אם הוא נהרג על ידי בית דין משום שבשביל שיכפר מיתה וקבורה בעינן ואנשי רנדה אחת אחרי מיתתם קבורתם אפשר היה להקריב את קורבנותיהם אם לא שאנחנו אומרים שכיוון שהקורבן היה דחוי בזמן שהם היו מומרים נדחו מקשה הגמרא מוטיב רב עדה ברהב לכי הרוגי בית דין אחרי קבורתם נתפרו הרי כתוב לא היו מטבלים קרובי המשפחה של אותם הרוגי בית דין כדי שבזה שלא מטבלים עליהם יתכפר להם אלא רק מצטערים בלב אוננן שאיין נינות אלה בלב והיא סלקה דעתך אם לב דעתך שכיוון קבור להו כפרה ברגע שהם נקברו כבר תכפר להם והם כבר לא נקראים רשעים ליבו ליבלו אז אחרי שכבר א נקברו יכולים להתאבל עליהם כ לא נקראים רשעים מתרצת הגמרא בעינן נ מעיכול בשר צריך להמתין עד שייתקל בשרם בקבר ולפני זה הם עדיין לא מתכפרים די קנם אפשר גם לדייק ד קטנ במשנה עצמה כתוב שאחרי שנתקל הבשר מלקטים את העצמות וקובין אותם למקומם כי אז זה כבר לא נקרא רשע אצל צדיק שמע מינה מהמשנה שרוג בית דין ברגע שהמיטו אותם קברו אותם ג נתקל בשרם הם כבר לא נקראים רשעים ואם כן אנשי עיר נידחת אחרי שהם מתו וקברו אותם קל בשרם אם היינו אומרים שאפילו שהקורבן שלהם היה דחוי בזמן שהם יו רשעים זה היה צריך אם אנחנו אומרים שזה יכול להיות חוזר ונראה אז אחרי זה כבר היה צריך להיות שיה אפשר להקריב את הקורבן הזה למה איה אפשר להקריב רועים מועיל ונדחה איתך רבשי אמר באמת לא צריך שהבשר יתעכל כדי שיהיה כפרה לאותם הרוגי בית דין והסיבה שלא מטבלים משום שהאבל ממתי ק מתחלת ממתי מתחילה האבלות מ סתימת מכסה ארון הקבורה שמכונה גולל לפי אחד הפירושים וכפרה ממתי ק הביה ממתי יש את הכפרה מכחה זו צרה דקבר פורטה רק אחרי שהתחיל לסבול מעט את הצער של השהיה בקבר מעט אחרי הקבורה וכיוון שבזמן סתימת הגולל שאז היה אמור להיות הזמן שהם צריכים להתחיל להתאבל הם לא היו צריכים עדין להתחיל להתאבל כי המת עוד לא סבל קצת את הצער של הקבר ילקח אועיל ודחו בשעת תחילת ההבל עדיין לא היייתה כפרה ידחו והם לא מטבלים ככה מנסה רב של עטון שואלת הגמרא החי אם הרוגי בית דין מתכפרים מיד לאחר הקבורה למה לעיכול בשר למה צריכים להמתין עד שיתעכל הבשר והיה רק הצמות היו צרי היה צריך להוציא אותם מיד אחרי שהם קצת התחילו לסבול כבר אז הם לא נקראים רשע ומיד לקבור אותם בקרבות אבותם מתרצת הגמרא משום דלא אפשר בשלב הזה אי אפשר להעביר אותו כי כרסו מתבקעת והוא כבר במצב שיש אי אפשר פשוט להעביר אותו באותו זמן צריך להמתין עד שיבשו עצמותיו כדי להעביר אותו מספרת הגמרא כברי דרב ו שקלי מני אפרה לאשת בת יומא אנשים היו לוקחים עפר מהקבר של רב והיו מתרפאים מהעפר הזה מי שהיה לו קדחת ביום הראשון התו אמרו לי לשמואל באו למר לשמואל הרי המת אסור בהנאה אז לכאורה גגם העפר של הקבר שלו אסור בהנאה אמר להוא לא העפר לא נאסר יעו הבדין עושים טוב מותר להם לעשות את זה כי העפר קרקע עולם הוא וקרקע עולם אינ נאסרת בהנאה דכתיב ויוצא את האשרה שזה היה עבודה זרה עץ שעבדו עבודה זרה וישלך את אפרה על קבר בני העם מקיש את הקבר בני העם לאשרה שה עבודה זרה עבודת כוכבים מה עבודת כוכבים במחובר לא מתס היא לא נאסרת במחובר דכתיב שכש עם ישראל נכנסים לארץ צריך לאבד את העבודות זרות של האומות שהיו פה קודם אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם על ההרים הרמים רואים האלוהים של העבודה זרה שנמצאים על היערים הם נקראים אלוהיהם הם עבודה זרה וצריך לאבד אותם ואם הם עובדים את ההר בעצמו ההר עצמו לא נאסר לא ההרים אלוהיהם זה לא נאסר בהנה אז כמו שעבודה זרה לא נאסרת במחובר אם בעצם עובדים עבודה זרה הדבר המחובר אז ככה גם החנה מי במחובר לא מצר ככה גם לגבי ממת האדמה עצמה שמחוברת היא לא נאסרת בהנאה שואלת הגמרא מיטי וי קושייה מברייתא החוצב קבר לאביו בשביל לקבור אותו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו הבן עולמית למה כי הוא הכין את הקבר הזה לאביו הקבר הזה נאסר בהנאה אתה רואה מכאן שאפילו הקרקע נאסרת אפילו שזה מחובר מתרצת הגמרא אח במס קינן בקבר שנעשה על ידי בניין שבנו מעל הקרקע לשם קבר זה תלוש שחיברו לארץ ותלוש שחיברו אותו נחשב תלוש לעניין עבודה זרה אם חיברו עבודה זרה לקרקע הי לא נקראת מחובר דווקא ההרים ממש נקראים מחובר אבל אם אתה בונה משהו על ההר אז זה לא נקרא מחובר לעניין עבודה זרה ולכן גם לעניין קבר זה לא נקרא מחובר וזה כן אסור בהנאה מקשה הגמרא תשמה כתוב ברייתא קבר חדש שהכינו אותו שיכלו לקבור שם לא לשם איזה אחד מסוים מותר בהנאה אבל אם הטיל בו נפל היינו מישהו ש לא חי 30 יום מאז שהוא נולד אסור בהנאה למה כי זה כבר הופך להיות קבר מת והוא נאסר בהנאה וכאן זה גם כן קרקע אונה הגמרא החנה מי בקבר בניין מדובר פה שבנו מבנה בשביל קבר אז במקרה כזה זה באמת נאסר בהנאה אבל באדמה עצמה זה לא נאסר בהנאה מביאה הגמרא קושיה נוספת תשמע יש ברייתא נמצא אתה אומר שלוש כברות הן קבר הנמצא פתאום מוצאים את הקבר בקרקע בעל הקרקע לא ידע שהמת הזה נקבר שם הוא נקבר בלי רשותו זה סוג אחד סוג שני קבר הידוע מבעל הקרקע ידע והרשה שיקברו את המת הזה בקרקע שלו כבר שלישי שבאמת נקבר שם כדין רק מה זה באמצע הדרך ואנשים שעוברים שם נטמעים בטומאת מת והוא מזיק את הרבים מפרטת הברייתא את דיניהם של השלושה קברים האלה הקבר הראשון הנמצא שהבן אדם פתאום רואה שקברו בלי רשותו קבר ב בשטחו מותר ותו ועם פינה הו מקומות טהור ומותר בהנאה הקבר מותר בהנאה קבר השני זה קבר הידוע שזה היה בהסכמתו של בעל הקרקע אסור לפנותו כי המת קונה את מקומו אין רשות להוציא אותו משם ואם באיסור פינו אותו גזרו חכמים טומ על מקום מקומות המת כדי שגזרו טומה כדי שלא יפנו את המת ואסור בהנאה אז רואים מכאן שגם העפר לכאורה נאסר בהנאה הגמרה גם כאן תתרץ שמדובר פה בקבר שהיה בבניין שבנו אותו והמקרה השלישי קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו משום צורך הרבים ואם פינה הו מקומות האור כי במקרה הזה חכמים לא גזרו טומה על מקום הקבר המפונה במקום שרבים נטמעים ממנו והקבר אסור בהנאה גם אחרי שפינו אותו כי קבר המת אסור בהנעה מהתורה והאיסור לא פקה כ שפינו אותו הל כל פנים לכאורה נראה שמדובר פה בקבר בקרקע קרקע העולם רואים שהוא נאסר בהנאה אומרת הגמרא לא אך הנמי גם כאן מדובר בקבר בניין שבנו אותו לשם קבר ולכן הוא נאסר בהנאה שואלת הגמרא על הברייתא וקבר הנמצא שזה המקרה הראשון שקברו בלי רשותו של בעל הקרקע מותר לפנותו למה כי הבעל הקרקע יודע שקברו שם בלי רשותו למה לא נחשוש דילמה מת מצווה הוא אולי זה בן אדם שמת שלא היה מי שיטפל בקבורתו ו קנו שהוא קונה את מקומו מת מצווה קונה את מקומו ואסור לפנות אותו משם מתרצת הגמרא לא חוששים שזה מת מצווה שני מת מצווה דקלה היטלי זה דבר מפורסם ואם זה היה מת מצווה הוא היה יודע מזה אם הוא לא יודע סימן שזה לא היה ואם זה לא היה אז כיוון שזה היה שלא ברשותו הקבורה הזאת אז מותר לו לפנות במרה התקיים בנו אני השם בפתחי את קברותיכם שהקדוש ברוך הוא יפנה את הקברים על ידי תחיית המתים שיהיה במרה בימינו בלא המוות לנצח ומחה השם אלוקים דימה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר נזכה בעזרת השם לכל ההבטחות הטובות של דברי הנביאים עם הגאולה השלמה ובית המשיח חיית המתים ועד כאן דף מז
לצפיה בתכנים נוספים: