הדף היומי מסכת סנהדרין דף מה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מה

[מוזיקה] סנהדרין דף מ מתחילים בעזרת השם דף מד עמוד ב שורה 12 מלמטה במילים תנו רבנן מספרת הבריתה מעשה באדם אחד שהעלילו עליו עלילת שקר והעידו נגדו עידות שקר ובית דין לא מצאו שום פסול בעדות לא הצליחו להכחיש את העדים ובאו לחייב אותו מתת בית דין על פי העדים עדי שקר האלה והוא כבר יצא להרג לפני שאדם נהרג במיטת בית דין אומרים לו שתוודא כדי שיהיה בן העולם הבא אז הוא רצה לומר בצורה ברורה שהכל כאן עלילת שקר אז הוא אמר אם יש בי עוון זה לא תא מיתתי כפרה לכל עוונותיי ואם אין בעוון זה אז תאה מיתתי כפרה לכל עוונותיי ובית דין וכל ישראל מנקין והעדים עדי השקר האלה לא תהיה להם מחילה לעולם וכ ששמעו חכמים בדבר אמרו הגמרא תעמיד שמדובר פה שהידים עצמם בסוף עודו שהם שיקרו אבל אמרו להחזירו מחיוב המיתה שנגזר עליו אי אפשר שכבר נגזרה הגזרה כמו שהגמרא תכף תבאר למה אי אפשר לקבל את הודעתם של העדים אלא יהרג ויהיה הקולר העונש על מיטתו תלוי בצוואר העדים והגמרא מיד מבארת שודאי לא הכוונה שכיוון שהוא אמר שהעדים האלה ידי שקר אז הקולר העונש של מיטתו תלוי בצו העדים ככל כמיני וכ הוא נאמן שאנחנו חושדים את העדים שמה הם משקרים לא צריך דקאדר בהו סדה כמו שאמרנו העדים עצמם חזרו בהם ואמרו שהם שיקרו ובכל זאת הוא נהרג והכול תלוי בצו הרם שואלת הגמרא וכד וכי אדרי באומה אם העדים חזרו בהם מה למה אתה מאמין לעדות השנייה שהם כעת חוזרים בהם הרי התורה אומרת שמאמינים רק לעדות הראשונה כיוון שהעד הגיד את עדותו רק להגדה הראשונה מאמינים ומה שהוא מעיד אחר כך לא מאמינים לו שוב אינו חוזר ומגיד אז אפילו לא צריך לחשוד בהם שהם העידו שקר ומה שהם כעת חוזרים בהם אולי הם פוחדים הורגים בגללם אייזה בן אדם אבל יכול להיות שבאמת הם העדים שקר כי התורה מאמינה לעדות הראשונה תרצת הגמרא מה שכאן אנחנו אומרים שהרו כאן אדם חף מפשע וה עונש על מיטתו תלוי בצום של העדים לא צריך ד אף לג טעמה למלו מדובר כאן שהם נותנים טעם לדבריהם למה בהתחלה הם העידו אחרת כגון אם הם אומרים שהם שונאים אותו בכל אופן כיוון שנגמר דינו למיטת בית דין לא מחזירים את הדין כי ההוא מעשה כמו שהיה מעשה עם אדם בשם באייה שהיה מוכס דביה מכסה כמו שרשי מספר מעשה במוס אחד ישראל רשע אחד שמת הוא היה גוה מכס והוא היה רשע וכשהוא מת באו לעשות לו הלוויה וכמעט אף אחד לא השתתף בהלווייה שלו ובו ביום מת אדם גדול בעיר ובאו כל בני העיר ונתעסק במיתתו הה לווייה גדולה בשביל אותו אדם גדול אז היה פה בעצם שתי לוויות לווייה אחת קטנה של המוכס רשע ולוויה גדולה של האדם הגדול כרובי אותו מוכס הוציאו גם את מת המוכס אחריו וקפצו עליהם אויבים וה חיבים כולם לברוח הניחו המיטות וברחו והיה שם תלמיד אחד שישב לועם מיטת רבו לשמור על מטת רבו לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם תחפה להם מיתתו של החכם במיתתו של המוכס והיה אותו תלמיד צועק אתם טעיתם זה בכלל לא המיתה הנכונה זה המיתה של אותו מוכס רשע אתם עושים לו כבוד מיותר ולא הועיל משמיים סבבו שאותו מוכס יהיה לו כבוד גדול ואותו רב לא יהיה לו את הכבוד הזה וקרובי המוכס קברו את החכם ועשו כבוד גדול למוכ והיה ביזיון לאותו תלמיד חכם ומצטער בה אותו תלמיד מאוד מה חטא גרם לרבו להיקבר בביזיון ומה זכה או רשע להקבר בכבוד גדול כזה נראה לו רבו בחלום ואמר לו אל תצטער בוא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול ובוא ואראך אותו האיש בגיהנום וציר של פתח גיהנום השם ישמרנו סובב באוזניו הציר של הפתח בתוך האוזן כל פעם כש מסתובב הפתח אז בתוך האוזן שלו עונש כל כך נורא הואק ואם ככה תשאל איך משמיים סובבו שהוא יקבל כזה כבוד במיתתו ומצד שני הרב יקבל כזה ביזיון זה היה הכל בצדק הכל היה ביושר פעם אחת הטענה הש הייתה על הרב שלכן לא היה לו לוויה מכובדת זה היה עונש על זה שהוא בעצמו מספר פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי לא כתוב פה שוא שהוא ביזה תלמידי חכמים לא כתוב כאן שהוא דיבר נגד תלמידי חכמים בטח לא ציער אותם כלום סך הכל הוא שמע בגנות תלמידי חכמים והוא לא מחה ולכך נענשתי וזה מצד שני אותו רשע למה הוא זכה לשכר אף על פי שהוא היה רשע גדול למה היה לו לווייה כל כך מפוארת פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר וחילק את כל הסעודה לעניים וזה היה שכרו שהיה לו כזאת לוויה מפוארת אמר אותו תלמיד עד מתי יהיה אותו האיש נידון בדין קשה ראית איך הוא היה בגיהנום והכל הפתח הציר של הפתח של הגיהנום באוזנו אמר לו עד שימות שמעון בן שטח התנא הקדוש ויכנס תחתיו אמר לו למה שמעון בן שטח יכנס לגיהנום הציר של הפתח של הגיהנום מסתובב באוזן שלו אמר לו מפני נשים מכשפות חשפניות ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה בהן דין כל כך אחריות כבדה יש על מנהיגי הדור למחר סיפר אותו תלמיד דברים לשמעון בן שעתך אז שמעון בן שטח מיד תיקן את הדבר מה עשה כינס 80 בחורים בעלי קומה והיה אותו יום יום גשמים ונתן כד גדולה ביד כל אחד ואחד וקיפל טלית יבשה בתוכם ואמר להן יזהרו בהן באותם מכשפות שאן 80 ובשעה שתיכנסו יגביה איש כל אחד יגביה אחת מהן מן הארץ כי כשהם לא עומדות על הקרקע שוב לא מכשפות אין מכשפות שולטת בכם ואם לאו אם אתם לא תגביע אותם מיד לא נוכל להם הלך לו שמעון בן שעט אח לטרקלין שלהם והניח הבחורים מבחוץ אמרו לו מי אתה הם לא הכירו אותו אמר להן מכשף אני לנסות בכשפים באתי אמרו לו ומה כשפים בידיך אמר להן יכולני להביא לכם 80 בחורים אטופי טליתות נגובי על פי שהוא יום גשמים יהיה להם עכשיו בגדים יבשים אמרו לו הנראה יצא לחוץ ורמז להם הוציאו הטליתות היבשות מן הקדים ונתפסו ליטות יבשות שהיו בתוך הקדים שנשמרו עליהם מהגשם ואחז כל אחד את אחת מהן והגביע ואז לא שלט עליהם הכישוף ויכלו להם והוציאו ולאום כולם תלו אותם ונתקעו קרוביהם של אותם מכשפות בדבר ובאו שניים מהם וכיוונו דבריהם העידו עדות שקר על בנו של שמעון בן שטח שהוא חייב מתד בית דין ונגמר דינו וכשהיה יוצא להסתכל אמר אם יש ביבו זה לא תהה מיתתי כפרה לי ואם אינו כן תהה מיתתי כפרה על כל עוונותי וקולר העונש על מיטתי יהיה תלוי בצוואר העדים שם עדי שקר ושמו העדים האלו חזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם שכל מה שהם העידו דות שקר היה מחמת נעת או קינאת אנשים ואף על פי כן לא נפטר כמו שאמרנו שכיוון שקיבלו את עדותם העדות הראשונה נאמנים ברגע שלא הוכחשו דבריהם והם לא נאמנים עכשיו לחזור בהם ולומר עידות אחרת אומרת המשנה כשהיו מוליכים אדם שחייב מיתת בידן של סקילה שה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטים אותו את בגדיו כדי ש מיטתו תהיה יותר מהירה וקלה האיש מחסן אותו מלפניו כדי להסתיר את ערבותו והאישה גם לאחריה מלפניה ו מאחריה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים רק האיש נזכה ל ארום כמו שפירשנו שרק מכסים את ערבותו ואיין האישה נסכלת בכלל רומה אלא היא לבושה בבגדיה הגמרא מביאה ברייתא שמפרטת יותר תנו רבנן האיש מכסי אותו פרק אחד מלפניו קטע אחד מלפניו ואישה כפול גם מלפניה וגם לאחריה שני פרקים בין מלפניה בין מ לאחריהם מפני שצריך יותר בשביל לכסות כולה רבה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים האיש באמת נסקל כמו שאמרנו הרום שמכסים אותו כמו ש את המעט הזה אבל ואין האישה נזכרת הרומה אלא לבושה מה הית מהיו ד רבנן אמר קרא הפסוק אומר ורגמו אותו מה הי אותו היא לימה אותו ולא אותה שאישה לא נסכלת והכתיב הפסוק אומר מפורש לגבי אחד שעובד עבודה זרה שהוא נענש בסקילה והוצאת את האיש ההוא או את ה אישה היא רואים שגם אישה נסכלת אלא מה הי אותו כדי להגיד שיש הבדל בין איש לאישה אותו בלא קסוטו ה אותה בכסות רבי יהודה אומר דורשים המילה אותו היינו רק אותו ולא את בגדיו לא כסותו לא שנה איש ולא שנה אישה לממר מהמחלוקת הזה אתה בא לומר דרבנן לפי דעתם צריך לשכול אותה בבגדיה חי ש ערעורה הם רוצים שאנשים לא יבואו לידי ערעור כשיראו אותה לא בצניעות ו רבי יהודה לא חושש לזה לא חיש להיר הורה ד פה ש ממיתים אותה מי יש לו יצר הרע בכזה מצב ויבך שמנה להו שמענו לגבי סוטה שבעלה הזהיר אותה שלא תתיח עם איזה אחד והי הלכה והתייחדות ויש עכשיו ספק האם היא אסורה על בעלה או לא נותנים לה לשתות מהמים המרים מים מיוחדים שבודקים אותה אם היא מותרת לבעלה או לא אז שם אנחנו רואים דעות הפוכות האם חוששים לערעור או לא שכתוב שם שלפי דעת רבנן הכהן אוחז בבגדיה קוראם אם נקראו מעט נקראו והיא ממש נפרמו לחתיכות בד קטנות נפרמו עד שמגלה את ליבה וסותרת שערה רבי יהודה אומר לא אם היה ליבה נאל לא היה מגלה הו ומאז שערה נאל לא היה סוטרו אז רואים שרבי יהודה חושש לעירור יותר מחכמים וזה הפוך ממה שראינו אצלנו אמר רבא יש הבדל גדול התם שם לגבי אותה אישה יכול להות שהיא תצא ז י המים יבדקו ויגלו שהייתה בסדר היינו טעמה לכן רבי יהודה חושש לירו שמה תצא מבית דין זכאה ויגר בברכי כהונה ברכי כהונה מסכנים נכשלו וראו ועכשיו יהיה להם יצר הרע אבל החה כאן שהיא נסכלת מה החשש ליראור מקטלה הרי הורגים אותה וכי תמה אם תאמר שגם כשיוצאת להסתכל נחשוש להרהור וטלית גרו בחניתה בגלל שהם יראו אישה אחת אולי חלילה הם יכשלו באישה אחרת אמר רב גמיר זה דבר שצריך טוב טוב לדעת אותו מקובל בידינו שאם אדם שומר על העיניים אין לו בכלל יצר הרע אין יצר הרע שולט אלא במי שאינה ורואות אבל באישה אחרת לא שואלת הגמרא מהר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיה יש רק סתירה בדברי רבי יהודה שבמשנה שלנו הוא לא חושש לעירור ושם בסוטה הוא חושש דרבנן רבנן לא קשיה הרי גם בדברי רבנן יש סתירה במשנה שלנו הם חוששים ושם בסו הם לא חוששים איך תתרץ את הסתירה בדברי רבנן אלא אמר רבא דברי רבי יהודה דרבי יהודה כבר תירץ לא קשיה קד שנין בדברי רבנן במשנה על דברי רבנן שם נמי לאו קשה אפשר גם כן לתרץ באמת כמו שאמר קרא הפסוק אומר ביחזקאל יש לנו עניין ללמד מוסר את בנות ישראל שתתנהג שיתנהגו בצניעות כמו שכתוב שם שעל ידי ש יבזו את אלה שהם אינם בצניעות ונירו יקבלו מוסר כל אנשים ולא תעשנה כזי מתחנה שמה מדובר על עצם מעשה חוסר צניעות כל שכן היא שהתייחס אז ודאי שזה היה מעשה של חוסר צניעות וודי שה צריכה לקבל על זה איזשהו ביזיון מסוים כדי לתת מוסר לאחרים ולכן היו מגלים את ליבה כדי לזלזל בה אבל הכה לגבי אישה שיוצאת סקילה לא צריך לזל בה כי עצם זה שמוציאים אותה לסקילה אין לך איסור גדול מזה זה המוסר הכי גדול שכולם ילמדו שלא לעשות כמעשה וכי תימה אם תאמר שיעשו לה את שתיהם לה בת בתרתי גם מיתה וגם שיגנו אותה בגילוי ליבה אמר רב נחמן אמר בשם רב ברבוע גם אדם שנכשל התורה אומרת אמר קרב ואהבת לרעך כמוך ברו ותתאים לו מיטה יפה כמה שפחות לבזות אותו שואלת הגמרא לימה אתה רוצה לומר שרק רבנן סוברים את הדברים של רב נחמן דרב נחמן תנ הי רק רבנן סוברים ברור מיטה יפה ולכן מוציאים אותה להסתכל כשהיא לבושה ולעומת זאת רבי יהודה לא חושש לזה ולכן לפי דעתו אפשר להוציא אותה להסתכל כשהיא לא לבושה דוכה הגמרא לא דקול על מית להוד רב נחמן ודאי שצריך לברור מיטה יפה למי שמת במיתת בית דין ואחבק מפג ויכוח הום נקרא מיטה יפה מר סבר דעת רבנן בזייון דיני איש עדיף תפי מן יחד גופי יותר קשה לאדם הבזיונות מאשר הצר הגוף לכן אף על פי שאם הבן אדם לבוש הוא מצטער יותר בסקילה שלו בכל זאת כיוון שזה גורם שיהיה לו פחות בזיונות זה עדיף ומר סבר דעתו של רבי יהודה ניח דגוי עדיף מבזי קשה לאדם לסבול ייסורי גוף יותר מאשר בזיוון לכן זה ש הוא לא לבוש והוא מת יותר מהר ובקלות זה פחות ייסורים ואף על פי שזה בזיונות אבל עדיין הוא מעדיף שלא יהיה לו ייסורים אפילו שעל ידי זה יהיה לו ביזיון המשנה הבאה מפרטת את השכילה בעצמה היו מעלים אותו על מבנה שנקרא בית הסקילה שהיה בגובה שתי קומות של אדם היו עולים ביחד איתו ואחד מן העדים היה מעמיד אותו כשפניו כלפי איפה שהולכים להפיל אותו דינו הי מפילים אותו או על פניו דוחפות מאחוריו על מותניו וא היה נהפך ונופל על ליבו וזה היה גורם שהוא ימות יותר מהר ולא הצטער ואחר כך כשהוא היה על הארץ לא שיהיה עם פניו לקרקע שזה ביזיון בשבילו אלא היו הופכים אותו על צידו על מותניו ואם מת בנפילה הזאת יצא ידי חובת סקילה ואם לאו היד השני נוטל את האבן ונותנו על ליבו אם מת באבן הזאת יצא ידי חובת סקילה ולא צריך להמשיך לסו לו ועם לאו רגמו בכל ישראל ש משליכים אבנים על ליבו ומנין רואים את הסדר הזה שנאמר יד האדים תהיה בו בראשונה לעמיתו ויד כל העם באחרונה במשנה ראינו שבית סכילה היה בגובה שתי קומות אדם תנא הרי שתי קומות זה היה הגובה של המקום ועוד הגובה שלו קומה שלו הרי כאן בסך הכל שלוש קומות גובה הנפילה כי הוא היה עומד שואלת הגמרא מה בשביל להעמיד צריך גובה כזה ומבינה ןכו הי ורינו מש במסכת בקמה שכתוב שאם אדם חפר בור ונפל שם א שור או חמור ומת בעל הבור ישלם אז כתוב שם מה בור שבדרך כלל נעשה עמוק ויש בו די עומק כדי להמיט את מי שנופל בתוכו זה צריך להיות דווקא כזה עומק ואם זה הה פחות מעה טפחים זה לא אמור להמית אבל רואים עעל כל פנים שגובה ערה טפחים ממית אף כל כדי להמית 10ה טפחים אז אם כן עה טפחים זה קומה אחת למה צריך כאן שלוש קומות אמר רב נחמן אמר בשם רב ברבוע נכון באמת בערה טפחים הוא היה יכול למות אבל זה יגרום ייסורים אמר קרא התורה אומרת ואהבתה לרעך כמוך שהכוונה היא גם כשהורגים את רעך ברור ותבחר ותתאים לו מיטה יפה בכמה שפחות ייסורים שואלת הגמרא אם כן הי האחי גבעי תפי שיביעו את בית השקילה יותר כדי שבטוח הוא ימות מאוד מהר ולא יסבול אונה הגמרא משום ד מנבל הגוף שלו ישחט ועברו פרקו והתפזרו וזה לא מכובד זה לא כבוד המת במשנה למדנו אחד מן האדים דוחפות על מותניו מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא נאמר לגבי הר סיני במתן תורה שמה נאמר שהיה אסור לעלות על הר סיני לא תיגע בו יד כי סקול יסקל או ירו יירה סקלה זה על ידי אבנים יירא זה הנו יושלך הזריקה מהבית השכילה מנין ש עולה להר סיני בזמן שהיה אסור לעלות שם והוא חייב סקילה מנן שיעלו אותו לגג ודחפו אותו משם בדחייה תלמוד לומר ירו שזה לשון זריקה ו מנעין ש בסקילה באבנים תלמוד לומר סקול ומן עין שעושים את שניהם גם בסקילה וגם בדחיה היינו אם הוא לא מת בדחיה סוקלים אותו באבנים למוד לומר סקול יסכל או ירוא יירא הכפל מלמד שצריך גם להפיל וגם לסקול מניין שאם מת בדחיה לבד יצא ידי חובת סקילה ולא צריך גם לשכול באבנים תלמוד לומר כול סכל או יר יירה הינו שאם בזריקה לבד השלכה לבד הספיק לא צריך גם סקילה ומעין שזה לא היה רק במעמד הר סיני אלא אף לדורות כן תלמוד לומר לשון עתיד כול יסכל ירו יירה שגם לעתיד בסקילה יעשו כמו מה שמצווים בסדר של קבלת התורה משנה למדנו שאם אחרי שהשליח את האדם עם בית השקילה הוא לא מת עם לו עד השיני נטל את האבן ונותנו על ליבו שואלת הגמרא איך אתה אומר שהספיק עד אחד להרים את האבן נוטל והתניה רבי שמעון בן אלעזר אומר אבן היייתה שם מסוי שרק שני בני אדם ביחד נוטלים אותה ואז נותני נותן אחד מהם את האבן על ליבו של הנידון אימת ב יצא בכל אופן רואים ששניים ביחד הרימו את האבן ת לטעמך אתה מקשה בריתה הזאת ששניים יחד צריכים להרים את האבן תיק שלך ה היא גופה הבריתה עצמה סותרת כתוב שם שזה מסוי שני בני אדם וכתוב נוטלה ונטנה ע ליבו לשון יחיד אלא חיייבים ל לפרש שבעצם בכלל לא סותר את דברי המשנה ד מדללה בעד חברי אי אפשר להרים לבד את האבן לצריך את העזרה של השני אבל אחרי שזה כבר נמצא בידו הוא יכול לבד להחזיק את זה ולזרוק את זה לבד שלה איהו כי היחידתית מרזייה כדי שהיא תיפול על ליבו בכוח כי אם זה היה שניים אז אפשר לכוון שזה ייפול בנפילה בפעם אחת אבל כשזה בן אדם אחד אפשר לעשות שזה ברגע אחד ייפול ואז לא יתיישר אותו אחד למדנו במשנה שאם לא הועיל אפילו זריקת אבן עם לב רגמו זורקים כולם אבנים על ליבו וכולי והתניה מעולם לא קרה שש באדם מספיק גם אם פעם אחת קרה שהסתכלו הספיק אבן אחת לא הה צריכים יותר מבארת הגמרא מיק אמינה דוד וכי אמרנו שחייבים שזה יקרא דם יצריך כמינה אמרנו אם צריך יותר מאבן אחת אז כולם היו זורקים בבריתה אמר מר אבן היייתה שם מסוי שני בני אדם וכולי הגמרא הבינה שקבעו אבן ליד בית הסקילה כל פעם שהיו צריחים לסקול אדם היו משתמשים באותה אבן וכי היייתה שמה אבן אחת והתניה אחת אבן שנשקל בה מחוייב סקילה ואחת עץ שניטלה בו אחרי ששקלו אותו אז היו מקרים שגם היו טולים אותו כמו שנראה במשנה בהמשך ואחד החרב הסייף שנהרג בו ואחד סודר בגד שנחנק בו המחוייב חנק כולם נקברים עמו אז היו צריכים כל פעם אבן אחרת תרצת הגמרא לא צריכה אין הכוונה של הבריתה שהייתה אבן קבה לסקילה אלא דמתני ומת חרי חילופי כל פעם אחרי שהשתמשו עם אבן אחת הביאו אותה אבן באותו משקל שבאמת לא יהיה צער מדי גדול לאותו נסקל הבריתה שכעת אבנו כתבה שהאבן או העץ ושער הדברים קברין עמו והתניה אין נקבר עמו אמר רב פפה מ קברין עמו לא הכוונה בתוך קברו אלא בסמוך אליו אמו בתפיסתו אמר שמואל אם טאה יד האדים אז הנידון פטו ממיטה מה היתה מה דבעינן צריך שיתקיים הפסוק יד האדים תהיה בה בראשונה וכאן כיוון שנקטעה ידיהם לקע אי אפשר לקיים את זה ולכן כיוון שא אי אפשר לקיים את כל ה את כל הפסוק אז מבטלים לגמרי את השכילה שואלת הגמרא אלא מעטה שאם אי אפשר לקיים יד האדים פותרים את הנידון אם היו העדים גידמן ד מעיקרה לא היה להם בכלל ידיים והם מעידים ה הרי מעידים עם הפה הם לא צריכים להעיד עם הידיים אחי נעמי ד פסילי מה את אומר שאי אפשר לקבל עדות כזאת ואם כן היו צריכים לומר את זה שעדים גדמים שאיין להם ידיים פסולים למה כתוב אם נקטעה יד האדים אז פותרים אותו מתרצת הגמרא שני התם אם הם היו בלי ידיים אותם עדים לא מתבטל הפסוק יד העדים דמר קרא יד העדים תהיה בו בראשונה לאמיתו היינו היד שהייתה כבר א אותה יד שהייתה להם בשעה שהם העידו היא זו שתזכו ואם אין להם יד אז לא יכולים לסקול אז פותרים אותו אבל אם הם היו גדמים אז אותה יד אותו חלק יד שהיה להם עדיין יש להם אז אם כן מתקיים כאן יד אותה יד שהייתה להם בשעה שהם העידו ולכן הם כן כשרים להעיד והם גם יכולים לסקול על פי עדותם שואלת הגמרא מיטיו קושיה ממשנה במסכת מכות אדם שפסקו את דינו והוא ברח והביאו אותו לפני בית דין אחר כל מקום שיעידו שניים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני היו עדיו הרי זה יהרג והרי לפי דעת שמואל אין הורגים אותו במקום שאין העדים עצמם סוקלים אותו הרי זה לא אותם עדים עוד לא אותם ידיים אז אם כן לא נהרוג אותו אם הוא יהיה מחויב סקילה על ידי העדים האחרים מתרצת הגמרא שמואל יבאר תרגמה שמואל שבאמת מדובר בהן נידו שאותם מידים באים לבית דין אחר ומיידים והם כן יכולים בעצמם לקיים את הדין שואלת הגמרא או מבנן קרא כי דכתיב מה באמת חייבים כמו שהפסוק אומר בדיוק אם נאמר דין פרטי אם אינו מתקיים אותו דין פרטי כל הדין הכללי מתבטל אם אם איה אפשר יד העדים אז אין כאן סקילה בכלל והתניה פסוק אומר על אדם שרצח בכוונה מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא בסייף בחרב מיטה הכתובה בו ומנין שאם אי אתה יכול להמיתו בסייף אותה מיטה הכתובה בו כגון שהוא ברח שאתה ממטומטמת אפילו על ידי חץ למשל תלמוד לומר מות יומת המכה כפל הלשון בא ללמד מכל מקום רואים שלא מדקדקים דווקא כמו שכתוב היינו בסייף אז אותו דבר גם אם אי אפשר על ידי יד האדים יהרגו אותו באופן אחר מתרצת הגמרא פה זה שונה לגבי רוצח באמת יש דרשה מיוחדת כתוב כפל לשון שני תם דמר קר מות יומת אבל לגבי סכילה זה לא כתוב אז לכן צריך שיהיה דווקא יד העדים שואלת הגמרא וכיוון שראינו ברוצח שברח שאי אפשר להמיט אותו בסייף שדורשים שאפשר להמיט אותו בכל דרך אחרת שאפשר אז כיוון שהתורה מלמדת מקום אחד נלמד לשאר המקומות מבנייני או לגמר מני מתרצת הגמרא כי יש שתי מקומות שהתורה אומרת ש אם לא מתקיים הרציחה באופן שהתורה אומרת אז אפשר לקיים את הרציחה באופן אחר לא רק כאן לגבי רוצח שברח משום דבר רוצח שברח וגואל אדם שני כתובים הבאים כאחד גם לגבי אדם שהרג בשוגג שהוא בורח לעיר מקלט ושם הוא נשאר עד שמת הכהן גדול אבל אם בדרך לעיר מקלט הקרוב של אותו אחד שנרצח הורג אותו הוא יכול הוא פטור זאת אומרת הגואל אדם יכול להרוג את הרוצח ושוגה ושם כתוב שאפילו אם אין גואל אדם אפשר למנות מישהו אחר במקום גואל אדם אז אם כן יש שני כתובים הבאים כאחד שהדבר הפרטי שהתורה אומרת איך להרוג לא מעכב את ביצוע הדין המיתה והכלל הוא כל שני כתובים הבאים כאחד הם מלמדים אי אפשר ללמוד את הדין המשותף לשניהם למקומות אחרים אז רוצח עד המן כבר אמרנו ששם כתוב שאם אי אפשר להרוג את הרוצח במזיד בסייף אז הורגים אותו במיטה אחרת וגואל אדם מה הי ד תניה בריתה אומר הבריתה אומרת לגבי הפסוק שאומר שבדרך לעיר מקלט הקרוב של זה שנרצח בשוגג גואל אדם ימיט את הרוצח מצווה בגל אדם הו מדין שאם אין לו גואל קרוב שינקום את נקמתו שבית דין מעמידים לו אדם אחר שישמש גואל וינקום את דמו שנאמר בפגע בו דורשים מכל מקום המיטו את הרוצח שיהיה אדם שיהיה אחרי להמיט אותו במקום גואל אדם אז אם כן רואים מקרה נוסף שאם אי אפשר להרוג בצורה הפרטית שהתורה אומרת אז יש אפשרות אחרת גם כן אז כיוון שזה נמר בשתי מקומות זה לא מלמד למקומות אחרים אמר לי מרגשי ש הברד רב חסדה לרב השי ומילא בעינן קר כדכתיב וכי בכל מקום שהתורה אומרת פרטים לגבי המצווה וכי זה לא מעכב שאם אחד הפרטים איננו הכל בטל והתנן הראשוני לגבי מה שהתורה אומרת שהשם ישמרנו כת כי יהיה לאיש בן שהוא סורר ומורה אינינו שומע בכל אביו ובכל אמו וכמה שנותנים לו מוסר ישרו אותו אינו שומע עליהם אז כתוב שמביאים אותו לבית הדין ומענישים אותותו מתד בית דין כמובן שזה הרבה פרטים אבל בכל אופן יש כזה מושג והמשנה אומרת שאם היה אחד מההורים שלו אחד מהן גידם שאין לו ידיים או ילם שאינו ו מדבר או חיגר קטוע רגליים או סומה שאינו רואה או חרש שאינו שומע אינו נעשה בין סורר ומורא שנאמר שם ותפסו בו ולא גדמים שלא יכולים לתפוס והוציאו אותו שיכולים ללכת ולא חי גרין ואמרו צריכים שיכלו לדבר ולא למין בנינו זה רואים אותו מרים אותו ולא סומין איננו שומע בקולינו משמע ש מוכיחו אותו והוא לא קיבל את הוכחתם ולא חירשים שאינם שומעים מה הוא משיב להם הם לא יודעים אם הוא קיבל את התוכחה או לא מה הי תמה למה הדינים למעקבים לאו משום דבעינן קרק דכתיב וכי לא כי צריך לקיים בדיוק את מה שהתורה אומרת לכל פרטיו כל פרט מעכב את הדין הכללי כ הגמרא לא בדרך כלל הפרטים לא מעקבים את הדין הכללי שני יתם שם זה שונה לגבי בן סורר ומורה דכולי כל המילים שדרש קרא יתרה הוא זה מילים יתרות היה אפשר לכתוב והוציאו אל שער היראי סקלו הוא התורה כתבה את הפרטים האלה ללמד שכל אלה מעכבים מביאה הגמרא ראיה ש הפרטים של הדין מעכבים את הביצוע של הדין תשמע כתוב לגבי עיר שאנשי העיר נדחו לעבוד עבודה זרה כתוב שם את כל הרכוש שללה תקבול תוך רחובה ושרפת באש את העיר אם אין לה רחוב אין עשה טירה נידחת כי אין לאן לקבוץ את השלל דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אם אין לה רחוב עושין לה רחוב ולשמה מקבצים את השלל ושורפים את העיר עד כאן לא פליג רבי ישמעאל רבי עקיבא אלא דמר סבר רבי ישמעאל ובר כ שהפסוק אומר רחובה צריך שיהיה בהתחלה זה מעיקרה בעינן ולכן לא יועיל עכשיו לעשות רחוב ומר סבר דעתו של רבי עקיבא רחובה יכול להיות דשתא שבשעת השריפה יהיה רחוב נמי כדי מעיקר הדמי זה גם נחשב כמו שהיה בהתחלה אבל דקול למה בענין קר כדכתיב כולם מודעים שחייב שיהיה רחוב אתה לא אומר שאם אין רחוב אפשר לשרוף גם בלי רחוב מביאה הגמרא נכון באמת זה דעת רבי עקיבא ורבי ישמעאל שהפרטים שכתובים באמת מעכבים אבל יש בזה דה דעה חולקת תנ היא תנן כתוב לגבי אדם שהיה לו כתם לבן מה שנקרא נגע צרת שבשביל להטהר חלק מהדברים מתהליך הטהרה ש הוא מביא קורבן השם והכהן נותן מדם האשם על האגודל הימנית של רגלו ושל ידו ועל תנוך הקצה של אוזנו הימנית אם אין לו בוהן יד אין לו בוהן רגל אין לו אוזן ימנית לפי דעת רבנן אין לו טהרה עולמית כי כי הוא הפרט מעקב רבי אליעזר אומר גם אם אין לו נותן על מקומו מה שהיה איפה שהיה אמור להיות הגודל או התנוך האוזן ויוצא ידי חובתו רבי שמעון אומר ימנית לא מעכב נותן על שמאלו ויוצא יידי חובתו ניתר אז רואים שלפי דעת רבי אלי ורבי שמעון פרטי הדין לא מעכבים את הדין הכללי לפי דעת רבנן רבי עקיבא ורבי ישמעאל הפרטים כן מעכבים את הדין הכללי ועד כאן דף מ
לצפיה בתכנים נוספים: