הדף היומי מסכת סנהדרין דף לה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף לה

[מוזיקה] סנהדרין דף לה מתחילים בעזרת השם שורה עשירית מלמעלה במילים דיני ממונות תהי השעה הזאת שעת רחמים ואת רצון מלפניך ככ אנחנו מבקשים מתחננים לפני הקדוש ברוך הוא כותב התניה איגרת התשובה סוף פרק ב סגולה נפלאה להפוך את את הזמן לעת רצון איך אפשר להפוך את הזמן הזה שיהיה עת רצון על ידי שאדם מתענה על ידי תענית וכך לשונו סוד התענית היא סגולה נפלאה להתגלות רצון העליון והוא מביא לזה רעיה מהנביא ישעיהו שם אומר הקדוש ברוך הוא על הזה תקרא צום ויום רצון להשם לכזה צום אתה קורא צום ויום רצון לה השם אומר הבל תניה רואים מכאן מכלל שהצום הנרצה הוא יום רצון אם הצום שלנו מתרצה לפני הקדוש ברוך הוא אנחנו הופכים את היום הזה ליום רצון לעת רצון איך הופכים את הצום שהוא יהיה נרצה בפני הקדוש ברוך הוא אומר הקדוש ברוך הוא בעצמו לוזה צום אבחרהו הוא מביא רשימה של דברים אפשר לראות שם הנביא ישעיהו פרק נח אחד מהדברים אומר הקדוש ברוך הוא הלא פרוס לרעב לחמך תן חלק מהלחם שלך לאדם רעב עניים מרודים תביא בית ואז אם תעשה את כל הרשימה של הדברים האלה שאדם מתנהג כמו שהקדוש ברוך הוא מרוצה שהאדם תנהג אז תקרא ואני אהנה מה שאדם מבקש הקדוש ברוך הוא יאמר הנני וכמו שבאמת נאמר בגמרא במסכת ברכות דף ו עיקר השכר על התענית זה הצדקה אגר תענית צדקת כותב רשי שנותנים צדקה לערב לפרנסת העניים שתענו היום עם הרעיון הזה אומר רבי יצחק כן בהמשך שרואים את זה גם כן בפסוק בתחילת ישעיהו שם כתוב על ירושלים שהייתה קרייה נאמנה פאר של עיר פאר של מקום מה היה פאר מלאתי משפט היתה מלאה במשפט צדק ילין בה אומר רבי יצחק מה הכוונה צדק ילין בה שאנשים היו נותנים צדקה והעניים היו הולכים ל אחרי שהם קיבלו צדקה ולא היו נשארים רעבים וזה נאמר על תענית שכולם היו מטענים ובערב היה רגילות לתת לעניים אוכל שיכלו לשבור את הצום מה שנקרא אומר רבי יצחק הפסוק מלמד כל תענית שמלין בו את הצדקה שמעכבים במוצאי התענית עד למחרת ולא נותנים את האוכל העניים כאילו שופך דמים זה כאילו רוצחים את העניים כמו שנאמר באותו פסוק שבזמן שירושלים היייתה קרייה נאמנה צדק ילין בה עם צדקה העניים היו הולכים לישון אחרי התענית ואתה כעת כשלא נותנים לעניים לאכול בסוף התענית הם נחשבים אותם שלא נותנים כמו שהם מרצחים אבל הגמרא מביאה שרב חנינה למד מהפסוק הזה את מה שראינו במשנה ההבדל השמיני בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות יכולים להשלים ולגמור את הדין באותו יום בו ביום גומרים בו ביום אבל דיני נפשות אם רוצים לזכות ולא לחייב מיתת בית דין את הנידון אפשר לגמור בו ביום אבל אם רוצים לחייב חיייבים לישון על זה לילה אי אפשר לגמור את הדין באותו יום כי אולי י מלכו בדעתם ויחשבו שלא צריך לחייב את אותו אחד לא מיד לפסוק את דינו למיתת בית דין מנן מילי מנן לומדים ש בדיני נפשות לא גומרים בוא ביום את הדין לחובה אמר רבי חנינה מד אמר קרא הפסוק בישעיהו שהוא מוכיח את עם ישראל שבהתחלה ירושלים היייתה קרייה נאמנה מלטים משפט ואיזה משפט היה שם צדק אתה יודע למה ילין בה כי היו מלינים לא היו מיד פוסקים את הדין באותו יום לחובה אם רצו לפסוק לחובה בדיני נפשות היו לנים ורק למחורת פוסקים את הדין ואתה כעת מכונן הנביא ישעיהו מה קרה לירושלים קריה הנאמנה הדיינים הפכו להיות מרצחים כי באותו יום שבו הם החליטו לחובה באותו ום באותו יום הם מחייבים בדיני נפשות ורבא הוא דורש מהפסוק הזה כמו שאמרנו בפתיחה לשיעור שהפסוק הזה מלמד על הצדקה שהיו נותנים לעניים בסוף הצום ואתה לא נותנים את הצדקה הזאת לכן נקראים מרצחים והוא דורש אבל את ההלכה במשנה מאחה מפסוק אחר שם בנביא ישעיהו שם כתוב אשרו תחזקו חמוץ אשרו דיין שמחמת את דינו אנחנו יודעים שיש הבדל בין מצה לבין חמץ מה ההבדל מצה זה שלוקחים את האיסה וממהרים לאפות את המצה אבל חמץ משהים את האיסה עד שהיא מחמיצה כאן בדין של דיני נפשות זה דווקא דבר טוב שהדיין נותן להחמיץ את הדין שלו דהיינו הוא ממתין לו לא פוסק מיד את הדין אם יצא לו לחובה אלא הוא ממתין למחר דיין כזה תחזקו אותו תאשרו אותו ור רבי חנינא אידך שהוא דרש מהפסוק צדק לינ בה ש צריך להלין את הדין כשרוצים לחייב בדיני נפשות הוא לומד ממה שכתוב אשרו חמוץ תחזקו את החמוץ היינו הנגזל חמוץ מלשון חמוס הצדק מתחלף עם ס יינו מלשון חמס מי ש חמסו אותו אותו תחזקו ולא את הגזלן לא לא את החומץ החומץ היינו שכש באים לדון גם את את הדין של הגזלן וגם את הדין של הנגזל פותחים קודם כל בדין של הנגזל דנים בטענה של הטובע שהפסיד ונותנים לו את ממונו גם אם יש לנתבע טענה על טביעה אחרת נגדו מצד הטובע קודם כל דנים לטובתו של ה של המפסיד שבא לטבוע לדין תורה כי הפסידו אותו וידך רבא שדרש שגומרים למחורת דין בדיני נפשות מאשו חמוץ הי מלתי משפט מהבדלי מה הוא לומד מהפסוק מלתי משפט צדק ילינה ואתה מרצחים הוא דורש כמו דברי רבי אלעזר שמר בשם רבי יצחק למה רבי אלעזר אמר בשם רבי יצחק כל תענית שמעכבים ו מלינים בו את הצדקה ממוצאי התענית עד למחורת כאילו רוצחים עניים כאילו שוחים דמים שנאמר מלאתי משפט בהתחלה ירושלים היייתה מלאה משפט צדק ילין בה היו העניים הולכים ללון אחרי שעשו איתם צדקה ונתנו להם לאכול מוצאי הצום ואתה רצחים וגומר היינו שלא נותנים לעניים לאכול ונ מילי מתי אנחנו אומרים שאסור להקב את המגבית של התענית כשנותנים להם ממש לאכול בלחם תמרים ריפטה ותמרי אבל אם המנהג לתת להם כסף וחייטים ושעורים להכין לחם זוז וחייתי ושערי לתלן בה אין לחשוש לעיכוב התענית עניים לא שסמכו לאכול צדקה הזאת לאחר התענית כי הם עדיין צריכים להכין ממנה אוכל אז הם כבר שסמכו על אוכל אחר ואם לא נחשבים בזה שלא נותנים להם מיד מרצחים במשנה אמרנו שכיוון ש דיני נפשות אם רוצים לפסוק לחובה חייבים להלין את הדין למחר לפי כך אין דנים דיני נפשות לא בערב שבת ולא בערב יום טוב וכולי מה התמה למה לא משום דלא אפשר כי היכי לאבד מה יעשו דיני במעלי שבתה ולגמרי לדיני במלי שבתא להתחיל את הדיון ולגמור את הדיון בערב שבת דיל מחז הוא טעם לחובה אולי הם יראו שם וצים לחייב ובאו למעבד על הנת דין תצטרכו להשעות את הדין עד למחרת ואי אפשר לדיני ואי אפשר לדון אותו למחרת כי הרי בשבת אי אפשר לדון ואי אפשר לפסוק למה תאמר ד במ ג בשבת ק בשבתה מה תאמר בסדר מה הבעייה תתחיל את הדיון ביום שישי תגמור את הדיון בשבת ותבצע גם את גזר דין בשבת עצמה זה אי אפשר כי אין מצוות כאן הגמרא קוראת לזה רציחה זה נשמע מאוד נורא הכוונה להמיט מיטת בית דין מיטת בית דין לא דוכה את השבת גמרא תביא לזה באמת מקור בהמשך אז אם כן אי אפשר להתחיל את הדיון ביום שישי ולסיים אותו בשבת וקתלי ורטה תומר שיתחילו את הדין ביום שישי יגמרו אותו בשבת ואחרי הבדלה במוצאי שבת יעשו את גמר הדין במוצאי שבת הרי דורשים מהמילים נגד השמש בעינן שזה נאמר על שתולים את הנידון למיטת בית דין דורשים שזה צריך להיות נגד השמש אנו זה צריך להיות דווקא ביום ואם תשאל לגמר לדינה בשבתה ולקט בחד בשבתה שיחליטו שהוא צריך למות מיתת בית דין בשבת ויקיימו את הפסק דין ביום ראשון זה נחשב עינוי דין נמצא אתה מענה דינו אסור לעכב את ביצוע הדין אחרי שכבר נפסק הדין לפני שנפסק הדין עדיין זה לא נשו ינוי כי הוא כל הזמן יכול לחשוב אולי אני עוד יצליח להשפיע שמשנו את הפסק אבל ברגע שם פסקו אסור להנות את דינו ולעכב את פסק הדין ואם תאמר דיני במעלי שבתה נתחיל את הדיון ביום שישי ונמשיך את הדיון ביום ראשון נדלג על יום נגמר אחד בשבתה זה גם י אפשר למה מן שומו הדיינים יישכחו את הסברות שלהם שהם רצו לחייב או לזכות ואף על גב דשני סופרי הדיינים עומדים לפניהם וכותבים דברי סברות הזקן ודברי סברות מחייבין אז לא אמורים לחשוש עדיין הם ישכחו את הסברות בכל זאת חוששים נהי דפו עלף שאת הטעם שם אמרו בפה בפירוש כתבינה הסופרים כותבים אבל ליב דינש סברות הלב של הדיינים אופן פירוט הסברה ושובה ש תתיישב על הלב אינשי זה ישכחו מיום שישי ליום ראשון כי הרי לא כותבים את זה אל כך לא אפשר לכן אי אפשר להתחיל דיון בדיני נפשות בערב שבת והנקודה העיקרית הי כי אי אפשר לקיים את פסק הדין של מיטת בית דין בשבת כעת כדי להביא מנין לומדים שלא ממיתים מיתת בית דין בשבת הגמרא מביאה מכאן עד סוף השיעור רשימה של דברים שדוחים דברים אחרים על ידי שרוצים ללמוד את זה בדרשות ועל ידי קל וחומר ובסופו של דבר נלמד גם כן את הדבר הזה ששבת דוחה מטת בית דין לא ממתים מטת בית דין בשבת אבל זה מתחיל עם מה שאמר ל רש לקיש לרבי יוחנן ותהי קבורת מת מצווה דוכה שבת לא יאומן כי יסופר אומר האיש לקיש יש לי ראייה שמותר לחלל שבת כדי לקבור מת שאין לו קרובים שיכולים לקבור אותו ולכן יש מצווה לקבור אותו בשבת עצמה מקל וחומר הרי קבורת מת מצווה דוחה את העבודה בבית המקדש כהן מטפל בקבורת מת מצווה אפילו שבגלל זה הוא לא יעבוד בבית המקדש ואפילו אם הוא הכהן היחיד מבטלים עבודה בבית המקדש כדי לקבור מת מצווה כמו שנראה בהמשך והרי העבודה בבית המקדש היא חמורה שהיא דוחה שבת כמו שדורשים במסכת פסחים דף עז מציאות מקריבים קורבנות בשבת אז אם כן אם עבודה שהיא כל כך חמורה שהיא דוכה שבת בכל זאת קבורת מת מצווה דוחה את העבודה אז וודאי שזה ידחה שבת ומה עבודת הקורבנות בבית המקדש שדוחה השבת קבורת מת מצווה דוכה אותה מדרשה שלומדים בפרשת נזיר בפרשת נשוא ספר במדבר שאדם קבל על עצמו נזירות הוא אסור בתספורת באכילת ענבים וב להתאמה למתים כתוב שם הפסוק על נפש מת לא יבוא אחזה מפרט את התורה בפסוק הבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא התמה להם במותם כי נזר אלוקיו על ראשו בשביל מה צריך לפרט את זה אז הספרי שם מפרט מכל אחת המילים דרשה ומה לומדים מלאכתו כדי תניה לאביו ולאמו לאחי ולאחותו לא יתמה מה התלמוד לומר מה מוסיף המילה מה הוסיפה המילה הזאת שלא היינו יכולים למוד מעל נפשות מת לא יבוא הרי שהנזיר ש הוא גם כהן גדול כך דורש הספרי שהוא מביא דרשות מהמילים הקודמות הוא מגיע בסוף לזה היה הולך לשחוט את פסחו קובן פסח שזה עבודה בבית המקדש וגם למול את בנו מה קשור כאן למול את בנו כי הי אפשר להקריב קורבן פסח אם בן אדם יש לו בבית בן שהוא לא נימול לכן הוא בשביל להקריב קורבן פסח הוא צריך למול את בנו ואז הוא יכול לשחוט את פסחו ושמע שמת לא מת אחד מקרוב יכול לתמ כדי לקבור אותם אמרת לאביו לא יתמ דורשים ש נזיר לא נתמ לטפל בקבורת קרובו יכול כשם שאינו מטמ לאחותו או לקרוב אחר כי על ידי זה יפסיד מילת בנו ו קורבן פסח כך אינו מטמ למת מצווה אם הוא יפסיד על ידי זה את המצוות האלה תלמוד לומר ולאחותו לא יטמה דורשים דווקא לאחותו הוא דינו מטמא אם הוא יפסיד את המצוות האלה אבל מתמ למת מצווה אותו כהן גדול שקיבל על עצמו נזירות הולך עכשיו למול את בנו כדי שיוכל להקריב קורבן פסח בדרך הוא רואה מת מצווה עוזב הכל בצד מתעסק בקבורת מת מצווה ועכשיו הוא נטמע טומאת מת שבוע יקח לו להיטהר ואולי בשביעי של פסח הוא יוכל להיכנס ככה לבית המקדש לעבוד בבית המקדש אבל יפסיד קורבן פסח השנה הזאת בזמנה אם כן רואים מכ שבורת מת מצווה דוכה עבודה עבודה בבית המקדש אז קבורת מת מצווה חמורה יותר מעבודה והרי העבודה היא חמורה כי הרי שבת שדחת מבני העבודה בבית המקדש אינו דין שתהה קבורת מת מצווה דוכה אותה סברה נפלאה של רש לקיש קבורת מת מצוה דוכה עבודה שתדחה גם שבת כי הרי עבודה דוחה שבת ואם דווחה עבודה כל שקן שוא צריך לדחות גם שבת אמר לי רבי יוחנן השיב ללא אני דוחה את הקל וחומר כי הרי מיתת בית דין לא דוכה שבת אף על פי שהיא דוכה את העבודה את שלא כל דבר שדוחה את העבודה גם דוכה שבת נכון שעבודה דוכה שבת אבל לא כל דבר שדוחה עבודה דוכה שבת אתה רואה מתת בית דין דוכה את העבודה וינה דוכה את השבת קודם כל מנען שהיא דוכה את העבודה כי הרי כתוב שאם אם כהן אפילו אם הכהן היחיד חייב מת בית דין מאם מזבחי מם מזבחי תקחנו למות אז אתה רואה שאפילו את העבודה מתת בית דין דוכה ואם כן אפילו שמיטת בית דין דוכה עבודה ועבודה דוכה שבת בכל זאת מיתת בית דין לא דוכה שבת עדיין לא למדנו מאיפה יודעים את זה שמתת בית דינ דוחה שבת אבל עכשיו אנחנו על ידי כל הדין הדברים הזה נגיע לזה בסוף זה מה שמשיב רבי יוחנן רציחה תוכיח היינו מיתת בית דין תוכיח שדוחה את העבודה בבית המקדש כמו שכתוב מ מזבחי תקחנו למות וינה דוכה את השבת אז אם כן אותו דבר מת מצווה אפילו שהוא דוחה את העבודה הוא לא ידכה שבת כעת אנחנו דנים על מיתת בית דין בעצמה שבשביל זה הבנו את כל הסוגיה הזאת רציחה גופה תדחה את השבת אם צריך להמיט מיתת בית דין שזה ידחה שבת קל וחומר אותו קל וחומר בדיוק אם זה דוכה עבודה שדוחה שבת כל שכן שזה ידכה שבת מה עבודה בבית המקדש שדוחה את השבת רציחה דוכה אותה שנאמר מם מזבחי תקחנו למות שאם הכהן היה מחוייב מיתה וב לעבד בבית המקדש אם הוא עדיין לא עלה על מזבחי אלא הוא רק מאי מזבחי לוקחים אותו שבת שני חת מפני העבודה בבית המקדש הנוד שת ר ציחה דוחה אותה נו קל וחומר כמו כמו שאמרנו לעניין מת מצווה אמר רבה כבר פסק את טעם הדין התנא דבית מדרשו של רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל התורה אומרת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת מה התלמוד לומר בשביל מה צריך לכתוב את זה יש כאן שני דברים ש באמת הקושיה היא למה צריך לכתוב קודם כל למה צריך לדבר על איסור הבהרה בשבת זה לא לא כלול בכל המלאכות של איסור שבת זה כלול אז בשמה צריך להוציא הבהרה מכלל כל המלאכות ועוד דבר שלא מובן למה התורה כותבת בכל מושבותיכם גם בחוץ לארץ מי מעלה בדעתו ששמירת שבת תלוייה דווקא בארץ ישראל זה הרי לא מהמצוות התלויות בארץ הנחת תפילין צריך לכתוב שזה בכל מושבותיכם כל דבר שהוא חובת האדם וזה לא חובת הקרקע זה דבר שהוא נוהג בחוץ לארץ אז זהש שני הדברים שכלולים בושיה מה התלמוד לומר בהתחלה הגמרא היייתה סבורה שזה ע שהשאלה היא רק על החלק הראשון מה התלמוד לומר איסור הבהרת אש בשבת הרי זה כבר כלול בשאר המלאכות אז התשובה לזה היא לרבי יוסי אם לדעתו של רבי יוסי לאיסור לו יצאת כי הרי כל המלאכות של שבת חייבים עליהם מיטת בית דין של סקילה אם עושים אותם אם במזיד והיו עדים וטרו בו לאומת זאת אומרת התורה שאדם הבהיר אש בשבת הוא לא יהיה חייב סקילה אלא ליו ומלכות זה לפי דעת רבי יוסי ואם לפי דעתו של רבי נתן הוא סובר שגם עליו הרה חייבים סקילה רק מה לחלק יצת הסיבה שהתורה נתנה דוגמה של אחת המלאכות זה כדי להוציא אותה הכלל ששאר איסורי שבת לומר שאיסור שבת אינם איסור אחד אלא כל מלאכה ומלאכה היא בפני עצמה וכדי תניה שיש באמת ויכוח בדבר הזה למה הבהרה נאמרה בתורה בנפרד משאר המלאכות לפי רבי יוסי לאיסור לו יצאת דברי רבי יוסי שלא חייבים סקילה אלא רק זה איסור לו שחייבים עליו מלכות רבי נתן אומר חיייבים על זה סקילה אלא לחלק יצת כדי שתדע שכל אחת מהמלכות של שבת היא מלאכה בפני עצמה וחייבים עליה בפני עצמה אלא אמר רבה הדיוק כאן שאנחנו צריכים לדון בו הטענה דן על מה שכתוב מושבותיכם זה קשילי מושבותיכם א תלמוד לומר מכדי שבת חובה המוטלת על גוף האדם היא זה לא מצוות התלויות בארץ כמו שביעיית אורלה כילים תרומות מעשרות למה שמישהו יעלה בדעתו שזה נוהג רק בארץ והרי חובת הגוף נוהגת בכל המצוות בין בארץ בין בחוץ לארץ למה צריכים לכתוב משובותיכם כתב רחמנא למה לי משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת תורה מצוה ל מיתת בית דין לא כתוב כאן שזה דווקא ביום חול שומע אני אפילו בשבת בין בחול ובין בשבת מה אני מקיים מחללי אמות יומת אסור לחלל שבת אנו בשאר מלאכות חוץ ממיטת בית דין או אינו אלא אפילו מיתת בית דין בשבת ומה אני מקיים ואומת דווקא בחול אבל לא בשבת או אינו אלה אפילו בשבת אז אם כן אפשר לומר שזה דוכה שבת אפשר לומר שזה לא דוכה שבת איזה מצווה דוכה את המצווה השנייה מה קודם מתד בית דין או חילול שבת תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם המילה מושבותיכם בא ללמד על בית דין ולהלן הוא אומר אמר והיה אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם שזה נאמר על חיוב מיטת בית דין שהם חייבים להמית מי שחייב מיתה אז עושים גזירה שווה מה המושבות האמור להלן לגבי רוצח הם בית דין זה הכוונה מושבותיכם שצריכים לדון את הרוצח אף מושבותיכם שנאמר בשבת האמור כאן זה הכוונה לבית דין שהם חייבים להמית מי שחי חיב בית דין אז על אותם מושבותיכם אמר רחמנא לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שבת לא ומכאן לומדים שאי אפשר להמיט מיתת בית דין בשבת אמר הבעייה כעת אחרי שביסס ש מיתת בית דין לא דוכה שבת אז אם כן זה דבר חלש ביחס זה שאר המצוות זה לא דוחה שבת אז אם כן אולי זה גם לא ידחה את העבודה בבית המקדש עם כהן ירצה לבוא לעבוד בבית המקדש אז לא יכלו לקחת אותו למיתת בית דין כי העבודה אם היא דוכה שבת כל שכן שהיא דוכה מתת בית דין כי הרי אמרנו ששבת היא דוכה מתד בית דין אז הם עבודה דוכה שבת כל שכן שזה דוכה מתד בי דין נאמר שאין רציחה דוכה את העבודה מכל וחומר ומה השבת שנחת מפני העבודה אין רציחה דוכה אותה עבודה בבית המקדש שהיא דוכה את השבת אינו דין שלא תהיה רציחה דוכה אותה אלא ד הכתיב תשאל אותי מה פסוק מפורש כתוב מי מזבחי תקחנו למות שאם היה הכהן מחוייב מיתה ובא לעבוד עבודה בבית המקדש מבטלים את העבודה ולוקחים אותו למיתת בית דין אני אענה לך חכה מדובר פה על עבודה כזאת שהיא לא דוכה שבת ההוא לקורבן יחיד דלא דחי שבת כמו שזה לא דוכה שבת זה גם לא דוכה מיתת בית דין אז אם ככה ניקח אותו מ מזבחי מתרצת הגמרא אמר רבה אי אפשר להעמיד את הפסוק שמלמד שהחיוב להמית מיתת בית דין דוכה עבודה שהתורה אומרת מ מזבחי כחנו למות אי אפשר להעמיד את זה בקורבן יחיד כי הי אחי אם כן את אותו קל וחומר אפשר גם לעשות על קורבן יחיד באיזה דרך לא תהי רציחה החיוב להמית מיטת בית דין דוכה אפילו קורבן יחיד מכל וחומר נלמד כל וחומר דומה נלמד את זה לפי הדעה שסובר שאפשר להקריב קורבן יחיד ב יום טוב נדרים ונדבות קרבים ביום טוב א נאמר ככה שחיוב מטת ב דין לא ידחה אפילו קורבן יחיד כי הרי קורבן יחיד דוכה יום טוב נדרים נדבות קריבים ביום טוב וחיוב מיטת בית דין לא דוכה אפילו לאיום טוב כי הרי במסכת מגילה דף ז כתוב שאין הבדל בין איסור עשיית מלאכה בשבת לבין איסור עשיית מלאכה ביום טוב אלא ההבדל היחיד זה רק במלאכות לצורך עשיית מאכלים אוכל נפש אבל להמית מיתת בית דין זה לא כלול בזה לעניין זה אין הבדל ובאמת כמו שבשבת אסור להמיט מיתת בית דין ככה גם ביום טוב אסור אז נסה כל וחומר כזה מיתת בית דין לא תדחה קורבן יחיד ש חמור שדוחה יום טוב כי הרי מתת בדן לא דוכה אפילו לא יום טוב כל שכן שזה לא איתכם מה שדוחה יום טוב זה לא יתחה קורבן יחיד מה יום טוב שנדחה מפני קורבן יחיד לפי הדע שוברת נדרים ונדבות קרבים ביום טוב אין רציחה היינו להמית מיטת בית דין אינו דווחה אותו קורבן יחיד שהוא דוחה את יום טוב לפי ידי נדרים דבות קרבים ביום טוב אינו דין שלא תהי רציחה הינו להמיט מיטת בית דין דוחה אותו אז איך תעמיד את הפסוק מ מזבחי תקחנו למות אמרנו שבקרב ציבור אי אפשר לומר את זה לפי הכל וחומר של הבעייה וכעת גם בקורבן יחיד לא נוכל לומר את זה לפי קל וחומר דומה שעושה כעת רבה והרי זה לא יתכן כי הרי התורה אומרת מא מזבחי תקחנו למות הניך למן ד אמר זה טוב לפי הדעה שוברת אין קורבנות נדרים נדבות שהם קורבנות יחיד קרבים ביום טוב אז אי אפשר לומר את הקל וחומר כי קורבן יחיד באמת לא דוכה יום טוב אז אם כן אפשר לומר שהוא גם לא דוכה את החיוב מיטת בית דין זאת אומרת שמיטת בית דין דוכה קורבן יחיד אלא למן ד אמר נדרים ונדבות כרבן ביום טוב אז אם ככה קורבן יחיד הוא חמור יותר מיום טוב כל שכן שהוא חמור יותר מ חיוב מתת בית דין ואם כן קל מימר איך תפרש את הפסוק מ מזבחי תקחנו למות שהרגת מחוייב מתת בית דין דוחה את העבודה בבית המקדש אם אתה אומר שאי אפשר לומר את זה לא בקורבן ציבור ולא בקורבן יחיד אלא אמר רבה לא מבעיה למדר נדרים ונדבות קרבים ביום טוב זה לא צריך לומר לפי הד שצוברת שקורבן יחיד דוחה יום טוב ואנחנו יכולים לעשות אותו קל וחומר של קורבן ציבור גם בקורבן יחיד ולומר ש כמו שזה דוכה כמו שהעבודה דוכה יום טוב כל שכן שזה ידחה מתד בית דין אבל זה הרי לא ייתכן כי הרי התורה מפורש אומרת מי מזבחי תקחנו למות ויש ודאי מקרה מסוים שזה חייב להתקיים בו ולפי דעתך אי אפשר לעשות את זה לא בקורבן סיבוב ולא בקורבן יחיד כמו שהסברנו ד לא מתקיים מי מזבחי ואם כן כיוון שהוא לא מתקיים כלל אז לא שייך לעשות את הקל וחומר הפסוק מפורש דוחה את הקב לחומר אלא אפילו למען ד אמר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב ואם כן אפשר לומר את הקל וחומר שדווקא בקורבן ציבור להמית מיתת בית דין לא דוכה עבודה בבית המקדש ומה שהפסוק אומר ש דוחים את העבודה בבית המקדש נאמר בקורבן יחיד בכל אופן לא אומרים את זה כי הרי הכתיב מ מזבחי למה לא כתוב מאם המזבח תקחנו למות באים לומר מזבחי קורבן המיוחד לי היינו משו מיוחד לקדוש ברוך הוא מה ענינו איזה קורבן קרא מיוחד להשם זה קורבן התמיד שהוא העיקרי ש בקורבנות והוא קורבן ציבור ואמר רחמנא את אומר התורה אומרת על הקורבן הזה מ מזבחי תקחנו למות שאפילו שזה מזבחי מזבח המיוחד לי קורבן קורבן תמיד שוא מיוחד ש בקורבנות שהוא קורבן ציבור בכל זאת אפילו זה החיוב מיתת בית דין דוחה אותו אז אם כן נמצא ש אי אפשר לומר את הכל וחומר שאמר הבה ובאמת התורה אומרת מפורש שחיוב מיתת בדין דוחה את העבודה של הקורבנות עד כאן דף לה
לצפיה בתכנים נוספים: