הדף היומי מסכת סנהדרין דף כז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף כז

[מוזיקה] סנהדרין דף כז מתחילים בעזרת השם דף כו עמוד ב שורה חמישית מלמטה מספרת הגמרא שני פועלים עיקרים שעבדו בשדהו של רב זביד ואנחנו יודעים שהתורה מצווה את בעל השדה לתת רשות לפועלים שעובדים אצלו לאכול מהפירות שבהם הם עובדים אבל כל זה דווקא בדבר שנגמרה מלאכתו אם הם עובדים בדבר שנגמרה מלאכתו אסור למנוע מהם לאכול ממה שהם מהפירות שהם עוסקים בהם מבואר היה דרמה כאן מדובר שהם עסקו בדבר של לא נגמרה מלאכתו ובכל זאת הם לקחו מפירותיו של בעל הבית רב זביד והרי כיוון שהם נחשבים גזלנים כי הם לוקחים ממון באיסור הם פסולים לעדות אחד גנב קו ב דשערי קו של שעורים ורב זביט פסלי פסל אותו לעדות ואחד גנב כיבור דיני אשכול גדול של תמרים וגם אותו פסלי רב זביט פסל לעדות כי אסור להם לקחת מהפירות גם אם הם נטלו דבר מועט הם נפסלו לעדות ואפשר להוסיף איך יתכן אם כן שהם גנבו עורים או תמרים מה הם לקחו עורים שלא נגמרה מלאכתם או תמרים שלא נגמרו מלאכתם אפשר לומר שהם עסקו בדבר אחד שלא נגמרה מלאכתו והם גנבו על חשבון זה משיעורים שכבר נגמרה מלאכתם שבהם הם לא עסקו או מתמרים שנגמרה מלאכתם שבהם הם לא עסקו בכל אופן היה אסור להם לקחת מהסורים והתמרים וכיוון שהם לקחו בגניבה הם פסולים לעדות מספרת הגמרא הנו קבורה ה אלה שעוסקים בחסד של אמת בקבורת מתים אבל הם מקבלים על זה שכר ד קבור נפשה ביום טוב ראשון של חג השבועות של חג העצרת הם קברו בעיצומו של חג השבועות שמתי רבפ רב פפה נידה אותם ובנוסף פסלין לעדות הם פסולים להעיד עידות אתה רואה שמחמת תאוות ממון שמשלמים להם שכר על קבורת מתים הם יכולים לחלל יום טוב אז אם כן הם חשודים שהם יבואו מחמת תאוות ממון להעיד עדות שקר ואכ שרינו רבונה בריד רב יהושעה רבונה ברי רב יהושע הכשיר את אותם קברנים להעיד אמר לרב פפא אני פסלתי אותם הרי רשעים נינהו הם חיללו יום טוב איך אתה מחשיר אותם איך אני מחשיר אותם הם סוברים מצה כבדי הם חשבו הם עושים מצווה בזה שהם קוברים והם חשבו שמותר אז שאל אותו רב פפה והכ משמין להו הרי אחרי שנדו אותם הם חזרו ביום טוב אחר ושוב פעם קברו אז רואים שהם יודעים שזה אסור שזה נחשב חילול יום טוב לקבור ביום טוב כי הרי הם זוכרים הפעם קודמת שנדו אותם והעני שו אותם והם בכל זאת חזרו ביום טוב אחר ועוד פעם קברו בחילול יום טוב ענה לו רבונה בר רב יהושע באמת לפי דעתם הם סוברים שהם עושים מצווה ו מה שחכמים נידו אותם כפרה כב דילן רבנן שחכמים רצו שהמצווה תהיה מושלמת אז לכן נכון שיש כאן איזשהו עוון בזה שהם חיללו יום טוב ועל זה נותנים להם כפרה בזה שמענישים אותם שמנדוזה תישאר להם רק מצווה בזה שהם קברו וקיימו מצוות קבורת המת שבזה הם עושים חסד של אמת כמו שאמר יעקב אבינו ליוסף ועשית עמדי חסד ואמת הם סבורים שיש בזה מצווה וזה שהם אחרי שפעם אחת הם קברו מתים ביום טוב והענישה אותם ונדו אותם הם חזרו וקברו פעם אחרת זה לא אומר שהם סבורים שהם מחללים יום טוב באיסור אלא הם סבורים שמותר להם לחלל את היום טוב כי זה מצווה לקבור מתים ומה שנדו אותם זה כדי שהמצווה תהיה בלי שום נגיעה של חטא שהיא תהיה מושלמת ועל החטא שם בכל זאת עברו כדי לקיים את המצווה הענישו אותם והם אם כן סבורים שהמעשה שהם עושים מעשה טוב וכבן אדם חוטא מחמד שהוא סבור שמה שהוא עושה זה בסדר במקרה כזה הוא לא פסול לעדות מביאה הגמרא תמר עדים שהעידו על אדם שהוא עשה עוון ובסוף באים עדים אחרים ומכחישים אותם ואומרים אומרים הפוך האדם ההוא לא העוון אנחנו היינו שם וראינו שזה לא נכון מה שאתם אומרים במקרה כזה כיוון שיש כאן שניים שאומרים שהוא חטא ושניים שאומרים שהוא לא חטא הם מכחישים אחד את השני אין כוח לזוג אחד יותר מהזוג השני עדות מוכחשת לא מקבלים את דבריהם מחדשת התורה חידוש גדול שאם העדים האחרונים לא הכחישו את העדים הראשונים הם לא באו להעיד ולומר דעה הפוכה ממה שהם אמרו ממה שהראשונים אמרו אלא הם באים להעיד ולומר אתם מעידים הראשונים מעידים שבראש חודש ניסן פלוני חטא איפה בטבריה איך אתם מעידים דבר כזה בראש חודש ניסן בשנה זו וזו אמנו הייתם בירושלים אז במקרה כזה היינו יכולים לומר שהעדים האחרונים מכחישים את העדים הראשונים אתם מעידים שהייתם בטבריה ואלה מעידים שהייתם בירושלים אז תבטל העדות ולא נקבל את דברי אף אחד מהזוגות מחדשת התורה חידוש שהעדים האחרונים נאמנים ולא רק זה שהם נאמנים אלא מענישים את ה שונים שממו להטיל דופי במי שהם העידו נגדו עושים להם את מה שהם זממו לעשות לו מה שהם תכננו לעשות לו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו עכשיו אמרנו העדות הייתה נאמר הם העידו בראש חודש ניסן העדים הראשונים ובראש חודש אייר באים העדים האחרונים ומזימות אם אנו הייתם בירושלים אתם לא יכולים להעיד על דבר שהיה בטבריה באותו יום יש ויכוח הביה אומר אם במהלך חודש ניסן אותם עדים ראשונים חתמו על שטרות עידו עדויות כיוון שבראש חודש אייר מתברר שהם היו זוממים כבר מראש חודש ניסן כל מה שהם מעידו מראש חודש ניסן למפרע הוא נפסל נפסלו ורבה אמר רק מכאן הוא להבא מראש חודש ייר והלאה הוא נפסל למה הבאה אומר למפריע הוא נפסל פשוט מאוד התורה אומרת אתה לא יכול לקבל עדות מאחד שהוא רשע הרי מעדנה סאיד מהזמן שהוא העיד מראש חודש ניסן רשע הוא כי הוא עבר עבירה בזה שהוא העיד עידות שקר והתורה אמרה אל תשט ידך עם רשע דרשו חכמים אל תשט אל תיתן רשע שיהיה עד רשע פסול לעדות מאותו יום שהוא רשע ראש חודש ניסן שאז הוא העיד עידות שקר מאז והלא הוא כבר לא יכול להעיד וכל העדויות שהוא העיד מאז והלאה מבוטלות לעומת זאת רבא אומר רק מאז שהזיווג והלאה ניקנו להבא הוא נפסל למה שני סיבות סיבה ראשונה שהוא חולק לגמרי על הבאה והוא סובר זומם חידוש הוא מה פירוש מה החזית מה ראית סמחת הני שאתה סומך על העדים האחרונים שאומרים שהעדים הראשונים היו איתם באותו זמן בירושלים סמוך הנה תסמוך על הראשונים הם שניים מול שניים למה אתה סומך יותר על האחרונים אלא התורה חידשה שסומכים על האחרונים אין לך בו אלא משעת חידושו וילך רק מהשעה שבו הם הוזמו מראש חודש איר חודש אחר כך מאז ועלה הם פסולים אבל כל החודש שם מאז שהם העידו עדות שקר ועד שהם הוזמו כל העדויות שלהם יהיו קשרות זה לפי הסבר אחד אי קדרי לפי הסבר אחר טעמו של רבא נמי כ הביה סביר אלי הוא מסכים עם דברי הביה שהיה אמור להיות כל העדויות מראש חודש ניסן עד ראש חודש אייר שיהיו פסולות אלא ומה הטעם כמר הרב המסביר מה הטעם שבכל זאת מכאן ולהבא הוא נפסל זה תקנה של חכמים ש אם בין הזמן של עדות השקר לזמן שהם הוזמו בין ראש חודש ניסן לראש חודש אייר לפי הדוגמה שהבאנו העדים האלה חתמו על שטר מכירת קרקע אתה אומר שהשטר הזה יהיה פסול כי כל העדויות היו פסולות כי ה מתברר שהידים האלה הייו רשעים באותו זמן יהיה כאן פסי עדה ד לכוחות יפסידו על הכוחות הם הרי לא ידעו בשעת חתימת השטר שהעדים האלה פסולים לכן תקנו חכמים שהעדים נפסלים רק מהש שבה הם הוזמו מה בניו מה ההבדל בין שני הפירושים בדעתו של רבא ק בניו יש ביניהם שני הבדלים הבדל ראשון סידו בתרי בחד ש לא באו והעידו שניים מול שניים אלא על כל עד באו שניים נגדו סידו ביתרי בחד ותרי בחד זאת אומרת באים שניים העדים הראשונים ומעידים על אדם מסוים שהוא עבר דבר חטא והם הדים על הם עדים בראש חודש ניסן על ראש חודש ניסן עכשיו בראש חודש איר באים העדים האחרונים לומר איך אתה מעיד על דבר שהיה בטבריה איך אתם מעידים על דבר שהיה בטבריה אם הייתם איתנו בירושלים לא מדובר כאן כמו שהסברנו עד עכשיו שבאים שניים להזים את השניים הראשונים אלא מדובר כאן שעל כל אחד מהשניים הראשונים יש זוג בפני עצמו שמזין אותו אז לפי הפירוש הראשון בעצם אנחנו מבינים למה מאמינים לעדות האחרונה כי יש כאן שניים מול אחד ביחס לכל עד יש כאן שניים שמעידים נגדו ולפי זה היינו אומרים שכבר מראש חודש ניסן כל ה עדויות יהיו פסולות אין את הטעם שכיוון שזה חידוש רק משעת חידושו רק מהזמן שהם הוזמו נפסול אותם זה לא חידוש זה שעל כל אחד באו שניים להעיד נגדו אנחנו פוסלים את אותו אחד זה דבר שהוא מקובל ויש בו טעם מתקבל על הדעת אז אם כן לפי זה באמת כל העדויות שהיה מאז שהעדים העידו ד שקר היו פסולות אבל לפי הטעם השני שיש כאן הפסד של הלקוחות מה אכפת להם האם יש כאן חידוש או אין חידוש הם באו לשני עדים שיחתמו על שטר מכירה באותו זמן הרי עדים האלה היו כשרים באותה שעה קשרים היו אז למה שנפסיד את הלקוחות בזה שאחר כך התברר שהם היו עדים לא לא הגונים לכן לפי הפירוש הזה באמת הם יהיו פסולים רק מכאן ולהבא ולא מה שהם ידו לפני כן אינאמי עוד הבדל דומה לזה במקרה שהעדים השניים לא הזמו את הראשונים אלא פסלנו בזלות הם העידו על הראשונים שהם גזלו בניסן וגם אז אין חידוש בזה שהם נפסלים כי לא שייך לומר למה אתה מאמין לאחרונים יותר מאשר לראשונים בעצם אף אחד לא מכחיש את האחרונים הראשונים לא ראויים להעיד שהם ישרים ואינם גזלנים אז ביחס לאם הם גזלנים או לא יש כאן רק זוג אחד של עדים שיש לו דעה בעניין וזה רק העדים האחרונים אז אם כן נמצא ש אין פה שום חידוש ואנחנו נפסול אותם אם אומרים שהסיבה למה עד זומם לפי רב נפסל רק מאז שהוא הוזם רק מראש חודש אייר זה בכיוון שזה חידוש ואין לך בוע ל משת חידושו כאן אין חידוש אז אנחנו נפסול אותם כבר מראש חודש ניסן כבר מאז שהם העידו עידות שקר כבר מאז שהעידו עליהם שהם גזלנים ואם אנחנו נאמר שמשום תקנת הלקוחות לפי זה יש את אותה סיבה גם במקרה שהחליטו על העדים הראשונים שהם גזלנים עד שהחליטו עליהם שהם גזלנים הם היו בחזקת כשרים ולכן לקחו אותם שהעידו על שטר מכירה ואם אתה עכשיו תפסול אותם משעת הזמן שאומרים עליהם שהם גזלנים אז אלה ש שלקחו אותם שיעידו בשבילהם על מכירה יפסידו אז יש גם את התקנה של חכמים שהם יהיו פסולים רק מכאן ו לאבא כמו מי ההלכה אמר רבי ירמיה מדפתי עבד רב פפי עובדה כבתי דרבה רב פפי פסק כמו רבא שרק מאז שהעד הוזם בדוגמה שלנו מראש חודש הייה רק מאז והלאה הוא פסול אבל מרב רבשי אמר אלך את קבת דביש כבר נפסל מהזמן שהוא העיד עדות שקר וככה ההלכה הלחת הכותי דביה וזה אחד מהש מקומות שפוסקים כמו הביה כשיש לו ויכוח עם רבה והסימן של שש המקומות שפוסקים כמו הביה זה יעל כגם והעין של יעל זה הסוגיה שלנו עד זומם שאנחנו פוסקים כמו הבאה שהוא נפסל כבר למפרע והמם של כגם הממה האחרונה זה רמז שהלכה כמו דעתו של הבאיה בנושא הבא לעניין מומר שעבר על דברי תורה בזה שהוא אוכל נבלות בשר שהוא לא כשר למה הוא אוכל את זה לתיאבון כהוא משיג את זה בזול יותר מבשר כשר אז אדם כזה שבשביל בצע כסף מוכן לעבור על איסור אכילת נבלות לדברי הכל פסול הוא לי יכול להעיד אולי בשביל בץ הכסף הוא עוד יעיד עדות שקר אבל אם הוא אוכל נבלות להכעיס כי הוא לא מתייחס לאיסור נבלות וכשיש לו בשר כשר באותו מחיר בלי תורך הוא לא מעדיף לקנות בשר כשר אנחנו היינו אומרים כמו שזה באמת אדם כזה הוא הרבה יותר חמור בכל זאת יש מקרה שבו הוא יותר קל כי התורה אומרת ש עד רשע הוא פסול כתוב שמה אל תשט ידך עם רשע להיות עד התורה מוסיפה את המילה חמס שזה מרמז על גזל אז יש ויכוח בין הביה ורבה אם לעניין לפסול אדם שהוא יהיה פסול לעדות האם צריך שהוא יהיה רשע בעוון של ממון או גם אם הוא רשע בשאר העוונות פוסלים אותו לעדות כאן כשאדם אוכל נבלות הוא רשע אבל אין בזה שום קשר לחמדת ממון כי הרי הוא יכול להשי יג את אותו בשר כשר ואותו נבלה והוא לא מחשיב בכלל את המעלה של בשר כשר והוא אוכל בשר נבלה זה לא קשור כאן לחמדת ממון ובמקרה הזה הביה אמר בכל זאת הוא פסול דות ורב אמר כשר למה הב אומר פסול דאב לי רשע אדם הזה אוכל נבלות להכעיס התורה רחמנה הקדוש ברוך הוא אמר בתורה אל תשט ידך עם רשע להיות עד חמס ודורשים אל תשט אל תיתן רשע עד ורבה אמר כשר למה כתוב דווקא חמס רשע ד חמס שרשאות באה על ידי חמס על ידי נטילת ממון בעינן ם כן אם רואים שהוא אוכל נבלות כי זה עולה לו יותר זול והוא חס על ממונו אדם כזה שבשביל חמדת ממון מוכן לעבור על איסור הוא באמת נחשב רשע של חמס של של חמדת ממון אבל אדם שאוכל נבלות רק בגלל שהוא לא מחשיב את איסור נבלה הוא לא נחשב שהוא חשוד על חמדת ממון ולכן לפי רבה הוא יהיה כשר להעיד מביאה הגמרא קושיה מברייתא אחת על רבה ובריתה אחרת על הבאיה והיא דוחה את שתי הקושיות קושיה ראשונה על רבה מיטיו פסוק אומר אל תשט ידך עם רשע להיות עד חמס דורשים ש רשע פסול לעדות אל תשת רשע עד אל תשת חמס אד אלו גזלן ומעלין בשבועות אז זה נראה שלנים זה אלה שהם חשודים על תאוות ממון ושבועות מדובר פה גם על שבועה שהי לא בשביל להוציא ממון מהלו אחד שבועת שו סתם הוא נשבע שבועה לחינם על עמוד מכסף שהוא מכסף והתורה אומרת שאסור לשבע שבועה לחינם ואחד שבועת ממון גם אם הוא עובר על איסור שבועת ממון בכל אופן הוא פסול ולכן כתוב שבועות לשון רבים אם כן רואים מכאן שהברית זאת אומרת מפורש שאפילו אדם שהוא רשע בזה שהוא רק נשבע לשו בלי להוציא ממון ובלי שום תאוות ממון כבר הוא נחשב רשע אז אם כן קשה על דעתו של רבא שסובר שדווקא רשע חמס דווקא אם יש לו תאוות ממון והוא מוכן לעבור על איסור בשביל ממון הוא פסול לעדות וכאן אתה רואה שאפילו בשביל סתם איסור שהוא עובר הוא פסול לעדות נוכה הגמרא אין מכאן קושיה על דבריו של רבא באמת אפשר לומר שרק אדם שרע מחמת אהבת ממון שהוא מוכן לבוא על ייסורים של ממון הוא פסול לעדות וידי וידי מדובר בשניהם בשבועת ממון שהוא שהוא נשבע לשקר בגלל תאוות ממון ומהי שבועות למה כתוב לשון רבים זה לא בא לומר גם שבועה להוציא ממון וגם שבועה של שו אלא שבועות הכוונה דאלמה באופן כללי כל האנשים שנשבעים שבועת שקר מחמת ממון פסולים כעת מביאה הגמרא קושיה על דבריו של הבה מטו כתוב על פסוק אל תשט ידך עם רשע להיות עד חמס אל תשט רשע עד אל תשט חמס עד אלו גזלן שהם פסולים משום ל תשת חמס עד כי חמס הכוונה כמו שאמרנו עבירה של ממון והם מלווי ריביות שהם פסולים משום אל תשת רשה עד אחד שמלווה כסף ודורש שישלמו לו יותר אבל רואים מכאן שדווקא עבירות של תאוות ממון פוסלים את האדם הזה מלהעיד תיובת ד הביה שאמר יש מכאן קושיה על דבריו של הביה שאמר שגם אם אדם רשע מחמת אכילת נבלות להכעיס בלי שום תאוות ממון גם הוא פסול לעדות בהתחלה מביאה הגמרא תיובת שזה באמת דחיה גמורה על דבריו של הבי אבל בסופו של דבר הרי כבר אמרנו שגם לעניין מומר אוכל נבלות ההלכה היא כמו הביה הגמרא באמת טרץ שהברית הזאת היא כמו דעתו של רבי יוסי וההלכה היא כמו רבי מאיר ולכן הבי הוא כמו דברי ההלכה מביאה הגמרא נימה אולי נאמר שוקו ח בין הביה ורבה לגבי רשע שהעבירות שלו הם לא של תאוות ממון אלא בין אדם למקום להכעיס האם הוא פסול לעדות או לא אולי נאמר שיש בזה גם ויכוח בין תנאים כי הרי לגבי עד זומם שבאו עדים שהוא זומם אתה בא ורוצה לחייב בן אדם הרי מה אתה אומר שאתה ראית את זה בטבריה ביום פלוני אמנו היית באותו זמן בירושלים אז לפי רבי מאיר הוא פסול לכל דיני התורה כולה דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר תלוי במת דברים אמורים שהוא פסול מהיום להעיד בכל עידות שהו זם בדבר חמור דיני נפשות הוא בא לחייב בן אדם חיוב מיתת בית דין ובסוף התברר שהוא שיקר אדם כזה שמסוגל לשקר בשביל לחייב בן אדם מיתת בית דין ודאי שהוא כבר לא כשר לשום עדות אבל אם הוא זהם שהוא עד עדות שקר בדיני ממונות שזה פחות חמור אז הוא כשר לדיני נפשות לגבי זה עוד לא ראינו שהוא מסוגל קר בשביל לחייב בן אדם מיתת בדן אז לגבי זה הוא נאמן נמה עולי נאמר שהבי סובר כמו רבי מאיר ורב סובר כמו רבי יוסי למה הביה סובר כמו רבי מאיר דאמר רבי מאיר אומרים אמרינן מכולה לחומרה אם הוא חשוד לעשות דבר קל הוא חשוד גם לעשות דבר חמור כמו שראינו שרבי מאיר אומר שאדם ש תפסו שהוא שיקר בעדות לגבי לגבי דיני ממונות חושדים בו שהוא ישקר אפילו בדיני נפשות וככה גם ראים נו שסובר הב דבר דומה אדם שחשוד לעשות דבר קל לעבור אכילת נבלות לא בשביל תאוות ממון אלא סתם כי הוא לא מחשיב את האיסור הזה הוא חשוד גם לעשות דבר חמור להוציא ממון מאחרים להזיק לאחרים ולכן אוכל נבלות להכעיס פסול ורבה דאמר כרבי יוסי דאמר רבי יוסי דווקא מחומר לכולם רינן אם הוא חשוד לדבר חמור לדדות שקר בדיני נפשות אנחנו לא נאמין לו גם בדיני ממונות אבל אם הוא רק חשוד מכולה להעיד בדיני ממונות לחומרה שהוא חשוד כבר גם להעיד בשביל לחיה בן אדם מתת בית דין זה לא אמרינן אז אם ככה גם הבה סובר כמו דעתו של רבי יוסי כאן ולכן הוא אומר שמי שאוכל נבלות להכעיס שזה פחות חמור כי הוא לא בא להוציא ולהזיק לאחרים להוציא ממון מאחרים ולהזיק להם אז הוא יהיה קש הוא יהיה כשר במקום שבו הוא מעיד עדות ממון שעל פי העדות שלו הוא בא להזיק לאחרים אנחנו לא נחשוד שהוא יהיה רשע גם לגבי הדבר הזה אנחנו אומרים דבר שבינו לבין הקדוש ברוך הוא הוא באמת חשוד אבל להיות גם רע לשמיים וגם רע לבריות להזיק ולהוציא ממון באיסור מהשני לזה הוא לא חשוד אז אם ככה אולי נומר באמת שהבי כמו רבי מאיר ורבע כמו רבי יוסי אומרת הגמרא לא באמת ליב ד רבי יוסי כול אלמה לא פליגה ודאי חייבים לומר שרק רבא סובר כמו רבי יוסי אבל הבי לא סובר כמותו כי הרי אם רבי יוסי סובר שעד שהזמנו אותו בדיני ממונות שההוא גם רע לשמיים וגם רע לבריות הוא כשר לעדות נפשות כל שכן מומר להכעיס שהוא רק רע לשמיים והוא לא רע לבריות ודאי שהוא יהיה כשר לעדות נפשות כי פליגי מתי נומר ויכוח מן הבי ורבה ורעבה ליבה דרבי מאיר בדעתו של רבי מאיר הביה סובר כמו רבי מאיר כמו שאמרנו רבי מאיר הרי אומר מי שחשוד להעיד שקר בדיני ממונות חשוד גם לדדות שקר בדיני נפשות וככה גם אמר הבאיה שמי שחשוד לאכול נבלות חשוד גם להוציא ממון אבל רעבה הוא סובר עד כאן לא קאמה רבי מאיר התם שחושדים בו והוא פסול אלא גבי אתעד זומם ד ממון דרע לשמיים ורע לבריות הוא עובר עבירה והוא הזיק למישהו אחר בעידוד שלו כיוון שראיינו אותו עובר עבירות והוא לא רק רע לשמיים אלא גם רע לבריות הוא מזיק למישהו אחר אז הוא פסול בין לדיני ממונות ובין לדיני נפשות ואפילו אם הוא חשוד לדבר קל הוא חשוד לדבר חמור אבל החה כאן לגבי מישהו שאוכל נבלות להכעיס דרע לשמיים הוא רק חשוד לכתו בינו לבין הקדוש ברוך הוא ין רע לבריות לא ראינו מעולם שהוא עובר על עבירות שהוא מזיק למי מישהו אחר אז זה אנחנו לא חושדים בו ורבי מאיר יודע שהוא יהיה כשר לעדות בממון מביאה הגמרא ולחת קתי ד הבה הלחה כמה הבה שמי שאוכל נבלות להכעיס הוא פסול בדיני להעיד בדיני ממונות שואלת הגמרא והיותו הרי הגשנו עליו מברייתא אמרנו תיובתא ברייתא של הגזלנים ומלוי רביות שמרנו ש הברייתא מביאה דוגמאות על הפסוק אל תשט רשע עד דווקא דוגמאות כאלה של אדם שהוא רשע בדיני ממונות אז אמרנו שאדם שהוא רשע בדברים אחרים כמו לאכול נבלות להכעיס אז הוא לא נפסל לעדות מתרץ את הגמרא הברייתא היא של הגזלנים ומלוי רביות רבי יוסי היא שהוא סובר שמי שכן לבדות להכעיס כשר לדיני להית בדיני ממונות כמו שאמרנו אבל הביה סובר שדעת רבי מאיר שהוא פסול וכמו שבינו אז אם כן כיוון שסוברים כמו רבי מאיר אז הבריתה הזאת לא סותרת באמת הבריתה אינם רק כמו רבי יוסי והבא סובר כמו רבי מאיר שואלת הגמרא הרי תמיד שיש ויכוח רבי יוסי ורבי מאיר הלכה כרבי יוסי ותא ינ מרבי יוסי הרי כשיש ויכוח רבי מאיר ורבי יוסי הכלל הו שהלכה כרבי יוסי אז איך יתכן שהלכה כבי שסובר כמו רבי מאיר מתרצת הגמרא שני התם שונה אצלנו בסוגייה דסתם לן תנה כרבי מאיר יש כלל הלכה כסתם משנה כשסתם משנה שיש הלכה במשנה בלי שם של תנא מי אמר את ההלכה הזאת אז ככה ההלכה וכאן אנחנו רואים שיש סתם משנה כמו דעתו של רבי מאיר שמי שחשוד לשקר בדיני ממונות שזה דבר קל חשוד גם לשקר בדיני נפשות שזה דבר חמור מכיוון שלח כסתם משנה אנחנו פוסקים כמו רבי מאיר ופוסקים כמו הביי שסובר כמו רבי מאיר וכעת מביאה הגמרא אי אין חשתם לן אייפה מצאנו שיש סתם משנה כמו דעתו של רבי מאיר שמי שחשוד לממונות חשוד גם לדבר חמור של נפשות אז בחלה מביאה הגמרא סיפור ש בו בעצם גם כן מחפשים איפה מצאנו שיש סתם משנה כמו רבי מאיר שמי שחשוד לממונות חשוד גם לדיני נפשות כמו שהיה אדם בשם ברחמה הרג איזה אדם כטל נפשה וזה כבר היה בזמן שלא דנו דיני נפשות אמר לרש גלותה ראש הגולה אמר לרב אבא בר יעקב פוק אים בתצת איים בדבר הזה ואם מתברר לך שהוא ודאי הרג ודאי קטל לקיו הוא לאיני אז כבר היום לא יכולים לחייב מתת בית דין אבל היה להם עדיין זכות להעניש אותו להעבר את עיניו עונש על מה שהוא הרג בן אדם עתרי סדי באו שני ידים והעידו אסידו בדודי קטל הם באו להעיד בו בדיני נפשות שהוא ראוי שהוא בעצם הרג בן אדם וראוי להעניש אותו הלך אותו ברחמה שעליו העידו שהוא רצח הזל היו יריד הביא שני עדים נגד אחד מהעדים שבאים לחייב אותו אידו בחד נך אחד מהם אמר כמה ידידי גנב כב חושלה לפני גנב אותו אחד כו שהורים ואחד אמר השני אמר כמדד גנב לפני הוא גנב כת ד בורטה ידית של רומח אז אם כן אחד מאלה שבאים כעת להעיד שברחמה רוצח מתברר שהוא חשוד כי הוא בעצם גנב חשוד על גניבה אז אם כן הבן אדם הזה לא כשר להעיד אמר לירב אבא בר יעקב לבר חמה מה ידעתיך בש מה דעתך למה אתה מביא ידים שהבן אדם הזה הוא גנב כדי לפסול אותו שהוא יהיה פסול מלהעיד עליך בדיני נפשות אתה סובר כמו רבי מאיר שמי שחשוד לשקר בדיני ממונות פסול גם בדיני נפשות הרי בדרך כלל שיש ויכוח רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ורבי יוסי הרי אמר שאם הוזם בדיני ממונות הזמו אותו הצליחו ג להוכיח שבן אדם הזה בא להוציא ממון באיסור ממישהו עדיין הוא קשה לדיני נפשות לא אומרים שהוא גם ילך לחייב מיתת בית דין אז אם כן גם אם זה נכון שהעד הזה גנב עדיין הוא כשר להעיד עליך בדיני נפשות אמר לי רב פפי נכון באמת כשיש ויכוח רבי יוסי ורבי מאיר בדרך כלל הלחה כרבי יוסי אבל אנ מי דווקא הדברים האלה נמרו אח לא סתם לן תנה איפה שאין הלכה סתם בלי שם של תנא כמו רבי מאיר אבל הכה במחלוקת הזאת סתם לן תנה כרבי מאיר יש מקום שנפסקה ההלכה בלי לומר מי אמר את ההלכה הזאת ופסקו כמו רבי מאיר אז אם כן הלכה כמותו מביאה הגמרא ממאי היכן מצינו משנה שסותמים הלכה כמו דעתו של רבי מאיר אימד אתנן אם תאמר שזה משנה במסכת נידה שם כתוב כל אדם הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות מני כמו מהמשנה הזאת אילימה אם נאמר כמו רבי יוסי היא הרי זה לא נכון האיקה יש מקרה של אדם שכשר לדון דיני נפשות אבל הוא לא יכול לדון דיני ממונות מי עד זומם שהתברר שהוא שיקר ובא להוציא ממון באיסור את זומן ד ממון שלפי רבי יוסי דכשר לדיני נפשות ואף על פי שהוא פסול לדיני ממונות אלא ליו אכי לא נוכיח שהתנה קן סובר כמו דעתו של רבי מאיר היא ומי שחשוד לממונות חשוד לנפשות ואין אופן שהוא כשור לדון בנפשות וא ואינו כשר לממונות ואם כן זה מה שכתוב כאן כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות כי אם הוא לא ראוי לדון דיני ממונות הוא כבר גם לא ראוי לדון דיני נפשות דכה הגמרא ממ ממה שהמשנה הזאתי בכלל מדברת על אדם שהתברר שהוא שיקר למה אולי בכל מדובר פה בפסלי יוחסין ק אדם שיש לו פסול בייחוס שלו למשל שהוא מיוחס לגרים או לממזרים שהוא פסול לדון דיני נפשות כי בשביל לדון דיני נפשות אדם צריך להיות מיוחס נו שלא יהיה לו פסול בייחוס אבל לדיני ממונות הוא כשר ול זה אומרת המשנה מי שמיוחס לדון דיני נפשות כשר לדון דיני ממונות די לא תמה אחי אם לא תאמר שנידון שמה זה לגבי ייחוס אלא מדובר שם לעניין שהוא התברר שקרן סיפה המשך המשנה שם דקתני שם כתוב ויש ראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות המ אינו ראוי למה שהוא לא יהיה ראוי לדון בדיני נפשות מה זם בדיני נפשות כיוון שהתברר שהוא שיקר בדיני נפשות מה במקרה כזה הוא יהיה ראוי לדון דיני ממונות בן אדם שהתברר שהוא שיכר ובא לחייב בן אדם מיתת בית דין אתה תאמין לו עכשיו כשההוא בא להעיד על בן אדם לחייב אותו ממון ודברי הכל אחד שהתברר שהוא שיקר והוא בא לחייב בן אדם מיתה פסולו לתון בדיני ממונות או להעיד בדיני ממונות כי בן אדם כזה אם הוא היה מסוגל להרוג בן אדם כל שכ שהוא מסוגל לגנוב ממנו אלא ודיי מדובר כאן ופסול יוחסין כאי שבן אדם ש יש לו ייחוס שהוא לא יכול לדון דיני נפשות בכל זו דיני ממונות הוא כן יכול הכנ מי גם החלק הראשון במשנה מדובר בסולו חסין לא מדובר פה בכלל באדם שהתברר שהוא שיקר ואין הוכחה במשנה הזאת כמו רבי מאיר אלא אומרת הגמרא הח כסתם לנטנה כאן אנחנו רואים סתם משנה כמו רבי מאיר נתנן משנה מסכת ראש השנה משנה דומה למשנה שראיינו כאן גם כן במסכת סנהדרין אלו הן הפסולין לעדות אלה שהם עושים דבר שהוא כאין גזל המשחקים בקוביה ששמים כסף מי שיצא לו בקוביה משהו מסוים הוא ירוויח את הכסף של השני והשני לא כל כך שמח בזה והוא לא נותן בלב שלם זה כן גזל ומלווה בריבית שלוקחים מהשני יותר ממה שנתנו לו ומפרי י יונים אחד הפירושים שזה דומה למשחק בקובייה אם היונה שלי תקדים את היונה שלך אז אני ארוויח את הכסף שלך ואלה שסוחרים בפירות שביעית שהתורה וסרת לעשות בהם מסחר אלא הם מיועדים לאכילה וכן העבדים הכנעניים שזה לא מובא אצלנו כאן בסנהדרין אבל זה מובא במסכת ראש השנה שעבדים כנענים אינם יכולים להעיד זה הכלל כל עידות שאין אישה כשרה לה כי הרי יש עידוד שאישה כשרה להעיד יכולה להתיר אגונה אחת שבעלה נעלם ואישה בא ומעידה שודאי יודעת שהבן אדם הזה מת היא מתירה את האישה את אשתו להינשא כאלמנה אבל עדות שאין אישה כשרה לה אף הן שברשימה אינן כשרין לה מני כמו מ המשנה הזאת אילימה רבי יוסי זה לא יתכן וההיי כ העדות בדיני נפשות שאין האישה שה כשרה לה כי הרי היא לא יכולה להעיד בעדות נפשות והן אלה שחשודים מחמת ממון כשרין להעיד בדיני נפשות לפי רבי יוסי אלא ליו וכי לא מוכח מכאן משנה כמו דעתו של רבי מאיר היא שכיוון שהם חשודים בממון הם גם פסולים לעיד בדיני נפשות אם כן רואים שיש כאן סתם משנה כמו רבי מאיר שאם אדם התברר שהוא מעיד עדות שקר בדיני ממונות כבר לא מקבלים את העדות שלו אפילו לא בדיני נפשות אז אם כן בסיפור של ברחמה שהתברר שאחד מהעדים העידו נגדו שהוא חשוד בדיני ממונות כי הוא גזל אז אם כן הוא לא יכול להעיד על ברחמה בדיני נפשות ואם כן ברחמה יצא זכאי קם ברחמה נשקי לרב פפי ברגליו הקראי וקיבל עליו קב לרג דכולי שני קיבל על עצמו לפרא את המסים שמלך חייב את רב פפי כל ימי חייו כי הוא הציל אותו מהעונש של ראש הגולה ועד כאן כז [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: