הדף היומי מסכת סנהדרין דף ה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ה

[מוזיקה] סנהדרין דף ה מתחילים בעזרת השם דף ד עמוד ב שורה האחרונה תנו רבנן דיני ממונות בשלושה דיינים דנים יחד ואם היה דיין מומחה לרבים דן אפילו יחידי התנ כן בריתה סובר שהתורה אומרת בצדק תשפוט לשון יחיד תשפוט אמיתך אמר רב נחמן כגון אנה דיין שהוא כמוני דן דיני ממונות ביחידי וכן אמר רבי חיא כגון ענה דיין כמוני דן דיני ממונות ביחידי הבא אלהו הגמרא מסתפקת מה הכוונה כגון אחד כמו רב נחמן ורבי חיא כגון נה דג מירנה וסבינה שלמדתי שמועות ודינים רבותיי ואני יודע להוסיף וליישב טעמים מדעתי ונקתה רשותה גם קיבלתי רשות מראש הגולה לדון יחידי אבל אדם כזה ש קיבל רשות לא נקיית רשותה דיני לא דינה הדינים שלו לא בתוקף או דילמה או שנאמר כיוון שהוא למד ו יודע להוסיף וליישב עמים מדעתו אף אלגב דלא נקיית רשותה גם אם הוא לא קיבל רשות מראש הגולה דיני דינה אז הדינים שלו חלים מביאה הגמרא כמו הצד השני שהדינמיקה ברי דרב נחמן מרזר בנו של רב נחמן דן דין ביחידי וטעה בדין והוא בא לשאול את רב יוסף אם הוא צריך לשלם למי שהפסיד אתה לקמ דרב יוסף אמר לי אז רב יוסף אמר לא זה תלוי אם הם קיבלו אותך עליהם עליי הוא שאם תטעה הם לא יטבעו אותך אלא הם סומכים עליך לא תשלם להם ואם לא קיבלו את הטעות שלך עליהם ומרו לך לקחנו אותך רק בשביל שתדון לנו כדיני התורה אבל אם אתה טועה אתה צריך לשלם זיל שלים אתה צריך לשלם להם אבל רואים מכאן שהדין נשאר זה לא שהדין שלו בכלל לא היה בתוקף רק מה אם לא אמרו לו שהם מקבלים עליהם שאפילו אם הוא יטעה הוא לא יצטרך לשלם הוא יצטרך לשלם אבל אנחנו לא מבטלים את הדי שמ מינה רואים שאם הוא למד וסבר כי לא נקיית רשותה אפילו אם הוא לא קיבל רשות מראש הגולה לדון יחידי דיני דינה הדין שלו חל אלא מה אם הוא טעה הוא צריך לשלם לזה שהפסיד שמ מינה רואים מכאן שאדם שהוא בקיא כמו רב נחמן ורב יחיה וגם יודע לתת טעמים וסברות יכול לדון ביחידי גם אם הוא לא קיבל רשות אבל מה אם הוא יטעה והם לא אמרו לו גם אם תטעה אנחנו מקבלים עלינו אז הוא יצטרך לשלם לכן אמר רב אימן דבא למידן דינה מי שרוצה לדון דיני ממונות והיתה מב ל מפטרה וגם אם הוא יתה הוא רוצה להיות פטור ולשלם הוא צריך לבקש רשות מבית ראש הגולה לשכול רשותה מביי רש גלותה וכן אמר שמואל גם כן מי שרוצה שאם הוא יטעה לא יצטרך לשלם לשכול רשותה מביש גלותה שיבקש רשות מבית ראש הגולה לדון יחידי עכשיו כשאדם קיבל סמכות לדון אז השאלה אם זה לכל המקומות בעולם או שזה רק למקום שלו פשיט זה פשוט מי שקיבל רשות מראש הגולה הח כאן בבבל לדון הכה כאן בבבל ודאי שהוא יכול לדון כאן וכן מי שקיבל רשות מהתם מהנשיא בארץ ישראל לדון התם שם בארץ ישראל ודאי שהרשות מועילה והוא יכול לדון וכן מי שקיבל רשות מהח מראש הגולה כאן בבבל לדון להתם בארץ ישראל מאן הוא יכול לדון גם בארץ ישראל בגלל הסמכות שהוא קיבל מראש הגולה כאן בבבל למה דהך ראש הגולה כאן בבבל זה תוקף שמרומם בלא יסור ש מישראל שזה לשון שררה מרובה והדיינים יכולים אפילו להפקיע ממון והתם הנשיא בארץ ישראל נקרא הוא מחוקק מבין רגליו שזה מרמז על שררה מועטת זאת אומרת שהרשות של ראש הגולה בבבל מועילה גם על ארץ ישראל כד תניה כמו שנאמר בברייתא לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל שרות דנ את ישראל בשבט בחוזקה כי הם קיבלו רשות ממלכי פרס ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל הנשיא שמלמדים תורה ברבים הם לא יכולים לרדות ולהעניש בשבט רואים שראשי גלויות בבבל נקראו שבט ובני בניו של הלל שם היו נשיאים בארץ ישראל באותה תקופה הם נקראו מחוקק השאלה תהיה אם אדם קיבל רשות מהנשיא של ארץ ישראל מהתם והוא בא להח לבבל מה הי האם הרשות שהוא קיבל בארץ ישראל יכולה להועיל לו לדון גם כאן בבבל תשמע בוא ותשמע ראייה דרבא בר חנה שהוא באמת קיבל רשות לדון מהנשיא של ארץ ישראל והוא דן דין בבבל והוא טה התה לקמי דרבי חיא שאל אותו אם הוא צריך לשלם אמר לי אז רבי חיא אמר לו שהוא לא נחשב כמו מי שקיבל רשות שגם אם הוא טעה הוא לא צריך לשלם אלא רק אם קיבלו ך עליו אם הם קיבלו אותך עליהם לדיין גם אם אתה תתא לא תשלם ואם לא תשלם זיל שלים רואים מכאן הרי רבא בר חנה רשות אונקית הוא קיבל רשות מנשיא ארץ ישראל כמו שנראה בהמשך ואף על פי כן ככיוון שהוא לא קיבל רשות גם מראש עגולה בבבל אם הוא טאה והם לא קיבלו על עצמם שגם אם הוא יטעה הם מבותרים לו הוא יצטרך כן לשלם ששמע מן הרואים מכאן תמלה החה מי שקיבל רשות מהנשיא בארץ ישראל והוא רוצה לדון כאן בבבל לא מעני זה לא מועיל הוא צריך לקבל רשות גם מראש הגולה שמ מינה שואלת הגמרא ולא ני וכי אם הנשיא של ארץ ישראל נתן רשו לאדם לדון זה לא מועיל גם לבבל והרי רבא בר רבונה כב מנצי בהד דש גלותה כשהיה לו מריבה עם אנשי ראש העגולה הוא היה אומר להם לאו מנחו נקינ רשותה לא ממכם מראש הגולה אני נטלת הרשות לדון דיני ממונות אלא נקינ רשותה מאב מרי קיבלתי רשות מאבי מורי רבונה ואב מרי אבי מורי קיבל רשות מרב ומי שיש לו רשות יכול לתת לאחרים ורב יש לו רשות ממי מרבי חיא ורבי חיא ממי מרבי אז אם כן כיוון שהרשות שהגיעה לרבא ברבונה הייתה מרבי הקדוש הה הנשיא בארץ ישראל הוא לא צריך לבקש רשות מראש הגולה אתה רואה מכאן שזה כן מועיל גם לבבל דוכה הגמרא באמת הוא כן יצטרך לקבל רשות מראש הגולה רק רבא ברבונה משו אמר להם במילת דעל מה הו דוקים להו דברים בלבד הוא דכה אותם אבל באמת הוא כן היה צריך בשביל שהוא יכל שאם הוא יטעה בדין לא לשלם הוא יצטרך לקבל רשות מראש הגולה בבבל כדי לדון בבבל שואלת הגמרא וכי מאחר דלא מעני כיוון שעמדנו שה רשות שהנשיא נותן בארץ ישראל לא מועילה לדון בחוץ לארץ רבא ברחנא שהוא לקח רשות מהנשיא בארץ ישראל והוא הלך לדון בחוץ לארץ רשות הנקת למה לי בשביל מה הוא בכלל לקח את הרשות מהנשיא מתרצת הגמרא הוא לקח את הרשות כדי שיוכל לדון לעיירות העומדים על הגבולים בגבול של בגבולות של ארץ ישראל ונמשכות אחרי ארץ ישראל אבל כשהוא בא לבבל באמת כבר לא הועילה לו הרשות מה הרשות מה היייתה הרשות שרבא ברחנא קיבל כי הב נחית רבא ברחנא כשהוא הלך לרדת לבבל אמר לי רבי חיא לרבי בן אחי אחיין שלי יורד לבבל האם יורא הוראות איסור והתר אמר לו רבי יורא אז שאל אותו ידין גם בדיני ממונות אתה נותן לו ראשות אמר רבי ידין והוא יהיה פטור מלשלם עכשיו יש כש ולד בהמה טהורה נולד ראשון לאמו יש בו קדושת בכור וצריך להקריב אותו קורבן בכור אבל אם יש בו מום אז אפשר לשחוט אותו ולאכול אותו אפילו מחוץ לבית המקדש אז לכן בכור בזמן שהן בית המקדש רק מתי שיש בו מום אפשר לשחוט ולאכול מבשרו אז צריך להיות מומחה להיות בקיא במומים שזה מום קבוע שבאמת מתיר את הבכור לשחיטה אז הוא שאל האם יתיר בכורות האם יראה מומים בבכורות ויתיר לשחוט אותם כשהוא יראה שזה מום קבוע אמר לו רבי יתיר כן הוא יכול גם להתיר בכורות וכן מעשה נוסף כי הנחית רב לבבל כשרב ירד לבבל אמר לרבי חיא לרבי בן אחותי יורד לבבל האם יורא אז הוא אמר לו כן יורה ידין כן ידין אבל לגבי יתיר בכורות הוא אמר אל יתיר אז יש כאן את ההבדל השני לגבי התרת בכורות שאצל רבא ברחנא נתנו רשות להתיר בכורות ואצל רב לא נתנו ועוד הבדל שאצל רבא ברחנא קראו לו רבי חיא קרא לו בן אחי ואצל רב הוא קרא לו בן אחותי אז דנה הגמרא בשני ההבדלים קודם כל מה ישנה מה שונה למר רבא ברחנא דקר אלי שרבי חיה קרא לו בן אחי מה ישנה למה מה שונה רב דקרי הוא קרא לו בן אחותי וכי תימה אחיו המעשה אם תומר שככה היה המעשה שרב ברחנא היה בן אחיו ורב בן אחותו והרי אמר מר יש כאן חמישה אחים איבו שהיה אביב של רב וחנה שהיה אביב של רבא ושילה ומרתה ורבי חיא כול הוא אחים בני אבא בראך קרסל מכפרי יבו הם היו כולם בנים של אותו אבא בר אחה קרסל מהכפרים אז אם כן נמצא ששניהם גם רב בר הונה וגם רב הם היו בני אחיו של רבי חיא אז למה לרב הוא קרא בן אחותי מתרצת הגמרא כי רב היה גם בן אחותו וגם בן אחיו ברחו דב ברחתי לרב החה מכפרי נולד בנו אייבו מאשתו הראשונה ואשתו הראשונה מתה ורוחא מכפרי התחתן עם אישה אחרת שהיה לה בת מאיש אחר וממן ממנה נולד רבי חיא ואיו הוא התחתן עם בתו של אשת אביו ונולד רב אז אם כן רב היה בן אחיו של רבי חיא מאביו ובן אחותו מאמו לכן הוא קרא לו בן אחותי ה ם בן אחי וגם בן אחותו אז הוא קרא לו בן אחותי כדי להדגיש שהוא גם בן אחותו אבל רבא ברחנא היה רק בן אחיו ברחו דלו ברחת הוא לא היה בן אחותו ולכן הוא קרא לו בן אחי והיא בתמה ואם תרצה אפשר לומר עוד הסבר למה הוא קרא לו בן אחותי על שם חוכמתו רב היה חכם ביותר דכתיב אמור לחוכמה אחותי את לכן הוא קרא לו בן אחותי כעת מבארת הגמרא את ההבדל השני למה אצל רבא ברחנא רבי התיר גם להתיר בכורות ואצל רב הוא אמר שלא יתיר בכורות אל יתיר מה התמה למה לא אילמה משום דלא חקים כי רב לא היה מספיק חכם הק אמרינן ד חקים טובה הרי אמרנו שהוא היה חכם ביותר ולכן הוא קרא לו בן אחותי אלא משום דלו בקיא במומי כיוון שהוא לא היה בקיא במומים והרי אמר רב 18 חודשים גדלתי אצל רוה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר אז הוא היה בקי מאוד אלא מבת הגמרא שני הסברים למה הוא לא נתן לרב להתיר בכורות טעם אחד כדי לחלוק לו כבוד לרבא בר חנה בפני בני בבל שיראו שיש בידו גם את ההיתר הזה רב לא היה צריך את ה דבר הזה כי גם ככה היו חולקים לו כבוד הסבר שני וי בתמה דווקא משום הגופי כי רב היה כל כך בקיא במומים לכן הוא לא רצה שהוא יתיר בכורות דרב בקיע במומי תפי היה בקיא מאוד במומים ושרי מומי דל יד אנשי הוא התיר את הבכורות בגלל מומים שלא ידעו בהם האנשים שהם מומים קבועים ואמרי האנשים אומרים כי הי גב נשר הרב כמו מום זה רב התיר ואתו למשרה מום עובר יבואו גם להתיר מום עובר שהם יחשבו אותו למום קבוע רב ידע את ההבדלים הדקים האלה אבל אנשים אחרים יבואו לדמות למקרים אחרים ששם זה באמת לאום קבוע ושם באמת זה לא מותר לכן הוא לא רצה שהוא יתיר כי היו להתרים מאוד מאוד דקים שאנשים יבואו לדמות במקומות אחרים ששמה זה לא נוהג ראינו שרבי חיה שאל על רב ברונה ועל רב האם יורא ורבי השיב יורה למה צריך בכלל לקבל רשות להורות אם הבן אדם למד ויודע לדון גמיר רשות למה לי למשכן למה הוא צריך לקבל רשות תרצת הגמרא משום מעשה שהיה תניה פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שלשים את הבצק מגבלים מסעותיהם בכלים טמאים בטומה לא הקפידו לטהר את הכלים שלהם ואז בזמנם כן הקפידו על טהרה אמר להם רבי מפני מה אתם מגבלים יסתכם בטומאה אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו שזה בכלל הבצק לא מקבל טומא הרי החיטה כש מחוברת לקרקע היא לא טמאה מחובר לקרקע כקרקע א זה לא נטמע גם כשתוחלת אוכל בכלל כל הזרעים תולשים אותם הם עדיין לא מוכשרים לקבל תומ רק מתי שהם נשטפים במשקה רק אז הם מוכשרים לקבל תומ מה מוגדר משקה יש שבעה משקים יין דבש שמן חלב תל דם מים אבל שאר הדברים לא נחשבים משקה עכשיו אם אם ה הדגן לא קיבל טומא אז אין בעיה ללוש את זה בכלי תמק כי זה לא זה לא יקבל טומא אז הם אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו שמי בצעים היינו אגמים אין מכשירים לקבל טומאה אז אנחנו מקפידים ללוש את העיסות את הבצקים במ אגמים וזה לא מקבל טומאה לא צריכים כלים תיאורים והוא אותו תלמיד לא אמר להם מי בצעים אלא מי ביצים ה החלמון של התרנגולת או של הוז זה דרש להוא זה באמת לא מכשיר כי זה לא מים והנו סבור הם סברו מי בצעים כמר חשבו שזה מי אגמים וטעו נמי באם טעו גם בהסבר המשנה שכתוב מי קרמיין ומי פיגה זה נערות של אגמים פסולין למי חטאת מפני שהן מי בצעים מי אגמים והנו סבור הם סברו לומר עכשיו אנחנו מבינים למה באמת אורו לנו למה אותו תלמיד הורה לנו שהמים האלה לא מכשרים לקבל טומא מ ד לגבי חטאת פסילי כמו שהמים האלה פסולים למי חתת מי חטאת הכוונה שכשאדם נטמע בטומאת מת איך הוא נטהר אומרת התורה בפרשת חוקת שצריך לעזות עליו אפר פרה אדומה אבל זה לא מספיק צריך לקחת מי מעיין עם אפר פרה אדומה ולהרזות על הטמא ביום השלישי לטהרת וביום השביעי לטהרת ואז ביום השביעי הוא טובל והוא נטהר אז המים שקשרים זה מא מעיין לא מא אגמים אז הם היו סבורים שכמו שהמ אגמים האלה לא טובים למא חטאת אז הם גם לא מכשירים את האוכל שכשהם שוטפים אותו הוא לא מקבל טומא אשור הינה מללא מכשר ללאי זה בכלל לא דומה הטם לעניין חטאת לעניין מי חטה צריך מי מעיין בינן מים חיים מקום נובע ומ אגמים שהם לא נובעים פסולים אבל החה כאן לגבי לשטוף את הזרעים כדי להכשיר אותם כשור הקול דו מכשיר כל מהם מכשיר מקבל טומא טענה באותה שעה גזרו ואמרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נטל רשות מרבו ורבו מדייק בלשונו הוא מדייק אם הבן אדם הזה מדבר דיבורים ברורים שאנשים לא יטעו רק אז הם נותנים לו רשות אבל אם הם רואים שהוא מדבר בצורה לא ברורה אז צריך לחשוב שבאמת הוא אנשים יטעו ממנו ואז לא נותנים לו רשות מספרת הגמרא תנחום ברי בנו של דרבי עמי הזדמן נקלה למקום שנקרא חתר דרש להו הוא דרש להם הלכה מותר שאתה בא לאפות מצות צריך להיזהר שהקמח לא יגע במים אפילו החיטים לא יגו במים אמר להם מותר ללט חיטים מותר לשרות את זה קצת במים ולקט אותם במכתש בפסח ולא חוששים שהם יחמיצו כ הוא מיד כוש אותם אמרו לא אנשי המקום שנקרא חתר וכי לא לב רב מני דמן צור קאחה וכי רב מני מהעיר צור לא נמצא כאן באזור והרי הוא רבך הוא הרב ש של תנחום ותניה שנינו ברייתא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא אם כן היה רחוק ממנו שלוש פרסאות כנגד הגודל שהיה מחנה ישראל בזמן שהיו במדבר שזה הה הגודל של שלוש פרסאות ושם כתוב שמשה רבנו גדולתו הייתה כל כך שהיו יוצאים אפילו יותר משלוש פרסאות כל דבר גשה היו מביאים אליו אבל רואים מכאן ש שבמקרה רגיל אם הרב נמצא בתוך שלוש פרסאות תלמידו אסור לו להורות אז איך אתה הורת אמר להם אמר לו תנחום לא ודעתי לא ידעתי שהוא נמצא כאן עוד מספרת הגמרא רבי חיא ראה פעם איזה אדם חזלה וגברא דוק בבית הקברות עומד בבית קברות בסדר אמר לה אבל הוא התפלל לאו בן איש פלוני כהן אתה אתה רי בן של כהן אתה לא בעצמך גם כהן איך אתה נטמע למתים איך אתה נמצא בבית כברות אמר לי לצערי הרב אבא שלי אומנם אני בן שלו הוא היה כהן אן אבל אבוד הוגברה אביו של אותו אדם הוא אומר על עצמו גוה עיניים הבה הוא הלך אחרי עיניו ונתן עיניו בגרושה והתחתן איתה וכהן אסור לו להתחתן עם גרושה וכיוון שהוא התחתן איתה עם גרושה הבנים שלו מתחלים מן הכהונה הם כבר לא בקדושת כהונה חי ללא וכיוון שאני נולדתי מכהן שהתחתן עם גרושה אז אני כבר לא כהן לכן מותר לי להטמא למתים ו אף על פי שהסיפור הזה היה במקומו של רבי שהיה רבו של רבי חיא בכל זאת רבי חיא אמר לאותו אדם אם אתה כהן איך אתה נמצא במקום של טומאת מת הרי אסור לכהן להטמא למתים אף על פי שאסור להורות במקום רבו כיוון שכאן הוא הפריש אותו מאיסור ובמקום שאתה רואה בן אדם שבא להיכשל ואתה רוצה להפריש אותו מאיסור אין את הכלל הזה שתלמיד לא יורא במקום רבו אלא מותר לו להפריש מאיסור אפילו במקום רבו אומרת הגמרא פשיטה זה פשוט ש שלתת היתר להורות רק לחלק מהדברים פלגה כבר אמרנו שאפשר רק כמר דמני אמרנו שהתירו להורות לדון אבל להתיר בכורות לא השאלה האם מותר לומר על תנאי למשל אני מתיר לך להורות שנה אחת או שנתיים מה יאם זה מותר אומרת הגמרא כן תשמ ראיה דמר לרבי יוחנן לחכם בשם רב שמן שהוא ירד לבבל הרי אתה ברשותינו להורות ולדון כשאתה בבבל עד שתבוא שוב אצלנו לארץ ישראל אבל כשתחזור לארץ ישראל אתה כבר לא תוכל יותר להורות רואים מכאן שאפשר גם להגביל את ההוראה לזמן לפי תנאי עד כאן דף ה
לצפיה בתכנים נוספים: