הדף היומי מסכת מכות דף כב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף כב

[מוזיקה] קות דף כב תחילים בעזרת השם שורה 12 מלמעלה סימן אדם יכול לחרוש חרישה אחת ולהתחייב שמונה סדרות של מלכות כמו שראינו במשנה הוא חורש בשור שור וחמור יחד והוא עובר על לא תעשה שלא תחרוש בשור וחמור יחדיו. השור והחמור הם מוקדשים. הם נולדו ראשונים לאימם. יש בהם קדושת בכור והוא עובר פעמיים גם על השור וגם על החמור בלא תעשה של לא תעבוד בבכור שורך. אז כבר יש לנו שלושה לוים. אחר כך יש שלב רביעי שמדובר שיש כאן בקרם זרעים שהם כיליים בקרם על ידי החרישה של התלם של שורה של השורה של המחרשה הוא מכסה את אותם זרעים והוא עובר על איסור של כליים בקרם לו חמישי מדובר פה שנת שביעית והוא זורע בשנת שביעית והלב השישי שהוא חור פורש חרישה ביום טוב, שזה איסור עשיית מלאכה ביום טוב. והעליו השביעי והשמיני. כ מדובר פה שהמקום הזה הוא עם טומת מת. וכאן מדובר על אדם שיש לו שתי סיבות למה אסור לו להתאמ למתים. גם כי הוא כהן וגם כי הוא קיבל על עצמו נזירות שכוללת שלושה דברים. אסור לו להסתפר, אסור לו לאכול לו לשתות מה שיוצא מהענבים ואסור לו להטמא למתים. וכאן הוא נטמע למתים. ומביאה הגמרא כאן בסימן את השבעה חכמים שמקשים אולי אפשר להחשיב עוד לא תעשה ושיתחייב עוד סדרה של מלכות יכולה להיות אפשרות שאדם על חרישה אחת תתחייב עוד מלכות והסימן הוא שנבאי שנז שזה סימן של החכמים רבי יהושע שזה שעות האמצעית רבי חנניה גם כן נ האות האמצעית א רבי אבאו גם כן ב האות האמצעית והביה זה גם האות הראשונה וגם האות האחרונה ויש מבארים שזה כיוון שהוא הביא שתי קושיות אז מביאים שתי אותיות משמו א רבשי זה ש האות האמצעית רבינה זה הנ גם כן אות מהאותיות האמצעיות והז זה הראשי תיבות א רב זאירה הקושיה הראשונה שונה מתקיף לה רב אושיה לכשוב נעמי שהתנא במשנה יחשיב גם שמדובר כאן שהוא זרע בשדה בשדה קשה שעשו בה עגלה ארופה מצאו הרוג מחוץ לעיר מדדו לאיזה עיר הוא קרוב זקנה אותה העיר מביאים מגלה ועורפים את ראשה בנחל איתן אותו מקום התורה אומרת לא יזרע וכאן מדובר שהוא זורע בנחה ליתן ואזרתי מאחן מצאנו אזהרה שאסור לזרוע היינו כשהוא הוא חורש בעצם החרישה שלו הוא מטיב את הזריעה שהוא עושה בנחל איתן והתורה אומרת והורידו זקני העיר הראי את העגלה אל נחליתן אשר לא יאבד בו ולא יזרע אז אם כן כאן הוא עובר על הלו תעשה הזה למה את זה המשנה לא מחש שבה השמונה לו ואין תוסיף לו תשיעי מתקיף לרב חנניה לכשוב נעמי תאמר שמדובר כאן שהיה בתלם שם השם והוא על ידי ההליכה מוחק את השם תחשיב את המוחק את השם בהליכתוזהרתי מאחן מצאנו אזהרה לא למחוק שם השם פסוק אומר ואיבדתם את שמם של עבודה זרה וגומר לא תעשו כן להשם אלוקיכם יש איסור לא תעשה למחוק את שם השם מתקיף לרבי אבא לחשוב נעמי אפשר להחשיב במשנה את הקוצץ הקוצץ באתו היה לו א כתם לבן שזה של נגע צרת ובזמן שהוא חרש הוא קצץ על ידי המחרשה סימן טומ שבגופו ואזרתי מאח יש איסור הזהרה לא לקצוץ את הכתם של הטומ הפסוק אומר ישמר שזה לשון לא תעשה זה לא לקצוץ את הבהרת בנגע הצרת מתקיף להביה הוא מקשה שתי קושיות קושיה הראשונה וכשוב נמי שמדובר כאן שהוא מוריד את החושן הוא כהן גדול שיש לו בגדי כהן גדול יש לו את החושן על ליבו ויש לו את האיפוד שהוא לבוש בו חגור בו והוא מוריד את החושן מעל האיפות ועל ידי זה הוא חורש המזיח את החושן מעלהוד ובזה הוא עובר עלו תעשה של ולא יזח החושן מעלהוד או שהוא מוריד את המותות היו שני מות ארוכים שהשחילו אותם בטבעות של אהרון ועל ידי זה היה אפשר להרים את הארוןכ היו א על ידי אותם המותות היו מרימים את המותות משני הצדדים ועל ידי זה מרימים את הארון יש איסור לא יסורו ממנו שאסור להסיר את בדיא כדי לחרוש באותם מותות הוא מסיר את בדי אהרון אז שילכה עוד וזרתי מאח יש כאן שתי הזרות גם לגבי אהרון לא יסירו ממנו וגם על החושן לא יזח החושן מעל האיפון מתקיף לרבשי יחשוב נמי אפשר להחשיב במשנה גם את החורש בעיצים שעבדו אותם עבודה זרה שנקראים אשרה זרתי מאחה אמרנו אזהרה לא להנות מעבודה זרה שפסוק אומר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגומר מדובר כאן על עיר שחוב העיר ניתחו לעבוד עבודה זרה שמחרימים את כל השלל שלהם ושורפים באש כתוב לא ידבק בידך מאומה מן החרם יש איסור לא תעשה להשתמש בעצים שם ולומדים מזה גם על שאר עצים שעובדים אותם עבודה זרה שיש לא תעשה להשתמש בהם מתקיף לרבינה ולכשוב נמי הקוצץ אילנות טובות תוך כדי החרישה אילנות של פירות והזהרת מך שזהרה לא לעשות כן כי כתוב כי ממנו תוכל ואותו לא תכרות באמת כל הקושיות האלה הגמרא לא השיבה מה הסיבה שהמשנה לא מונה את המקרים האלה עכשיו מביאה הגמרא אמר לי רב זהירה לרב מניחשוב נמי בוא נחשיב במשנה כגון דאמר זה שחורש הוא נשבע שבועה שלא הכרוש ביום טוב. אז אם כן, כאן בנוסף לאיסור עשיאת מלאכה ביום טוב, הוא גם עובר על השבועה שלו, אז הוא צריך לקבל מלכות על מה שהוא עבר על השבועה. אונה הגמרא, הטם במקרה כזה לא ככל השבועה, לא חל השבועה עליו. כי הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא לקיים את התורה ובכללה לא לחרוש ביום טוב. אמר לרבי זירא שהשאלה היא באופן שהשבועה כן חלה. כגון דאמר שבועה שהוא לא יחרוש בין בחול בין ביום טוב ומתוך מגוד החל שבועה בחול שהשבועה חלה בהמות החול שעד עכשיו היו מותרים מהימים האלה בחרישה וכי הייתם נאסרים אז חללינ יום טוב תחול השבוע גם על יום טוב שכבר נאמרה בו איסור חרישה תרצת הגמרא סיבה שלא מנו את המקרה שנשבע מידה איתי בשאלה לא קטני איסור שאפשר להתיר אותו על ידי שעושים מטרת שבועה באים אל חכם והוא מוצא פתח שאם אדם היה מעלה בדעתו מקרה מסוים או דבר מסוים הוא לא היה נשבע אז במקרה כזה בא החכם ומתיר לו את השבועה ואם כן עוקרים למפרע את האיסור כאלה סוגי ייסורים המשנה לא דיברה שואלת הגמרא ולא ייסורים כאלה שאפשר להתיר אותם התנה והמשנה לא מונה והרי איסור לחרוש בשור וחמור של הקדש. כתוב במשנה שהשור והחמור הם מוקדשים. אנחנו הסברנו את מסכנת הגמרא שמדובר פה קדושת בכור שנולד ראשון לאמו. אבל א הגמרא הבינה שזה הכוונה שהקדישו לבית המקדש את השור והחמור. אם כן אפשר ללכת אל חכם להתיר את ההקדש הזה. אז איך אתה אומר שלא מנו מקרים שאפשר להתיר אותם? אונה הגמרא באמת לא מנו ומדובר פה בבכור שקדושתו קדושת הגוף מרכם עמו ואי אפשר להתיר את זה שואלת הגמרא והרי איסור נזיר שלכן הוא אסור לו להתאמ שלמדנו במשנה שפה בחרישה הוא נכנס לשדה שיש שם טומת מת והוא נטמע הרי גם כן אפשר להתיר את הנזירות כי זה בעצם נדר הגמרא מדובר כאן בסוג נזיר שנקרא נזיר שמשון שמשון הגיבור הידוע שהיה מהש השופטים הנזירות שלו הייתה נזירות עולם אבל יותר מזה זה היה זה סוג נזירות מיוחדת שיש בה הלכות מיוחדות ואחת מההלכות שאי אפשר להישאל על הנזירות הזאת פה מדובר שהוא קיבל את הנזירות על ידי מלאך אונה הגמרא בן זיר שמשון יש עוד הלכה מיוחדת שהיה מותר לו להטמא למתים ברית תמוי למתים הוא אז אם כן לא יכול להיות שהמשנה מדברת על המקרה של נזיר שמשון כי כתוב כאן שעליו הוא זה שהוא נכנס למקום והוא נטמע למתים על ידי זה אז אם כמדו מדובר פה על נזיר רגיל. אם מדובר פה על נזיר רגיל, הרי נזיר רגיל כן אפשר להתיר את הנזירות ולבטל את הנדר של הנזירות. אז אם כן אתה רואה שאתנה כן מונה במשנה מקרים שאפשר להתיר אותם. אז למה אי אפשר להחשיב כאן מקרה? אדם נשבע שהוא לא יחרוש. ובכלל השבועה זה גם יום טוב. כיוון שהוא חרש ביום טוב הוא גם עובר על איסור של השבועה. אלא הסיבה שהתנא מונה את זה במשנה כי היתנא אנחנו ניכנס לזה ממש קצת לבזהירות כי זה נושא בפני עצמו המושג של איסור כולל בכל אופן איסור כוללטלי הוא אינו סובר שבאופן שהאיסור החדש כולל ייסורים שלא היו קודם זה סיבה שהאיסור יחול ולכן לא חל השבועה שלא יחרוש אם הוא נשבע שהוא לא יחרוש בחול וביום טוב אז השבוע על חול חלה אבל על יום טוב זה לא חל אף על פי שהשבועה כאן כוללת גם את ימות החול, לא רק את יום טוב. התנקאן סובר שאפילו שזה איסור כולל, שהאיסור כעת שהוא שהוא שהוא עוסר על עצמו על ידי השבועה, שהוא נשבע שהוא לא יחרוש ביום טוב ובחול, כולל לא רק את יום טוב שכבר ממילא אסור, אלא גם את החול. אז אם כן הוא כולל כאן דברים חדשים. בכל זאת התנה אצלנו סובר שאיסור כולל לא חל על איסור. כיוון שיש כבר איסור עשיאת מלאכה ביום טוב אז איסור כולל של שבועה שהוא לא יעשה מלאכה שזה כולל גם את ימות החול חל על השבועה שהוא כבר מושבע ועומד לא לעשות מלאכה ביום טוב זאת אומרת זה לא חל על האיסור אין איסור חל על איסור אפילו באיסור כולל כך סובר התנאצים במשנה אמר רבי יושיה שור קדוש לקורבן הקדישו אותו למשל לא משנה זהזה הקדישו אותו שהוא יהיה קורבן בן ונהיה בו מום ופדו אותו על כסף אז אם כן הוא בעצם התחלל מקדושתו אבל עדיין חייבים לנהוג בו כבוד שור פסולי המקדשים שאסור לחרוש בו אסור לגזוז אסור כדא אסור לחרוש בו בשור אם זה כבש למשל אסור לגזוז אותו אז יש בו חלק שהוא חול חולין כי אפשר כן לשחוט אותו ולאכול את בשרו אבל יש בו חלק שהוא קודם חודש אסור בגיזה ועבודה, אסור להכיל אותו לכלבים אז אם כן יש פה קצת קדושה אז בעצם מורבב בשורפס אולי הם מקדשים גם קודש וגם חול אז לכן אם הוא מרביע אותו מזווג אותו עם באימה שהיא בת מינו לוקה שניים משום כיליים כיוון שיש בו מקצת קדושה ובהמה משהו שהוא מזווג איתו איולין גמורה. אז אם כן זה בעצם נחשב כמו שהוא סוג אחר כי יש בו גם קדושה. החלק הקדושה שבו אה שהוא מזווגם עם חולין לגמרי זה נקרא כמו כליים. ולב שני עצם העבודה שהוא עושה בבמה של קודשים. אמר רבי יצחק המנהיג בפני עצמו שור פסולי המקדשים זה כמו שהוא מנהיג פה בשני מינים המנהיג ושור פסולי המקדשים לוקה כי זה נחשב כמו שור וחמור זה שני מינים שונים למה שהרי גוף אחד הוא והשאור כתוב כשני גופים כי גם יש בו קדושה וגם חולין כמו שהסברנו אז זה נחשב כמו כיליים של שני מינים ככה מחדש חידוש עצום רבי יצחק ראינו במהלך הפרק עבירות שחייבים עליהם עונ מלכות כעת דנה המשנה כמה מלכות מלכין אותו מי שחייב מלכות 40 חסר אחת 39 מלכות שנאמר במספר 40 יקנו דורשים שהוא לוקי מניין שהוא סמוך ל-40 היינו 39 והגמרא תבאר את הדרשה רבי יהודה חולק הוא אומר 40 שלמות הוא לוקה עכשיו לפי רבי יהודה יש כאן בעיה מה מה הבעיה שאנחנו נראה בהמשך שכיוון שסדר המלכות הוא מכה אחת מלפניו ושתי מלכות מאחוריו, סך הכל בכל סדרה שלוש מכות. לכן חייבים שהסכום הסופי של המלכות יהיה שאפשר לחלק אותו לשלושה כדי שאי אפשר לעשות עוד סדרה של שלוש ועוד סדרה שלוש ועוד סדרה של שלוש. עכשיו כשאתה עושה 39 מסתדר מאוד טוב. למה? 10 פעמים 3 זה 30 אחרי זה עוד שלוש פעמים שלוש זה עוד תע 39 אבל אם אתה עושה 40 אז נשארת לך עוד מכה אחת שהיא לא מהסדרה אז לפי רבי יהודה שלוקים 40 הכנו לו כטע יתרה בין כתפיו מאחוריו בגבו בין הכתפיים אומרת המשנה אין עומדין אותו במקרה שהבן אדם לא מסוגל לקבל 39 או 40 מלכות אז עומדים אותו כמה מלכות הוא כן יכול לקבל קבל אז אין לומדים אותו אלא במכות ראויות להשתלש מניין שאפשר לחלק אותו לשלוש כדי שהוא ילכה אחת מלפניו ושתיים מאחוריו עוד אומרת המשנה אם בבית דין למדו אותו שהוא יכול לקבל 40 והוא לקעצת מהמלכות אחר כך חזרו ועמדו שהוא אדם חלשינו היה יכול לקבל ככה נוסח של הריבן פטור כיוון שנתבזה בביתדים ולקע קצת מספיק לא בק וכך כך אומר הריבן אם עמדו אותו שהוא יכול לקבל רק 18 מלכות ומי שלקע 18 מלכות למדו אותו שהוא יכול לקבל יותר יכול לו לקבל 40 פטור ולא יקבל עוד מלכות מדובר פה שהוא כבר לקה ולכן הוא פטור אם עמדו אותו עומד שני לפני שהוא קיבל מלכות אז נראה בגמרא שהוא כן מקבל לפי העומד השני לפי דעת חכמים כשחייבים מלכות זה 39 לא 40 שואלת הגמרא מה הייתם מה כתוב 40 יקנו איך אתה אומר 39 אונה הגמרא איכתיב יקנו 40 במספר אז הייתי אומר רב אמינה 40 במניינה 40 במספר היינו 40 השתדכתיב במספר 40 יקנו מספר 40 הכוונה מניין שהוא סכם את ה-40 מספר שמסכם ומשלים את סכום ה-40 היינו שעל ידו המספר הבא הוא יהיה 40 זה הכוונה למספר 39 מאוד מאוד כדאי לראות את הדברים של הרטוה הוא כותב ככה ידוע מחוכמת המספר כי האחדים שבכלל העשרות כשהם תשעה הם נקראים עשרה היינו מספר לאותה לאותו עשרה זאת אומרת התשעה הם המספר של אותו עשרה התשעה שלפני 40 זה המספר של 40 התשעה שלפני 30 זה המספר של ה30 כן מספר 40 זה התע שלפני ה-40 היינו 39 מה רבא אתה רואה אנשים שמאוד מאוד מכבדים ספר תורה זה דבר באמת א שראוי לכבוד והערכה שאנשים יש להם כבוד לספר תורה אבל כמה טיפשה אינשהי כמה טיפשים שאר האנשים דקיימם מקמי ספר תורה שבפני ספר תורה הם קמים ואוקים הם מקמי גברר רבה הם אינם קמים לעמוד מפני אדם גדול בתורה יש להם לעמוד בפני תמיד חכמים כי הם אלה שמפרשים את התורה דו כי בלי החכמים האלה שקיבלו איש מפי איש עד משה רבנו את המסורת של התורה מהתורה עצמה לא תמיד אפשר להבין את כוונתו של נותן התורה כאילו בספר תורה כתיב 40 שזה הסכום של המלכות ואתו רבנן בצרוחדה באו החכמים והורידו אמרו שהכוונה היא מספר 40 הכוונה 39 אומרים הספרים הקדושים זה הרי לא המקרה היחיד הרי יש מקרה נוסף התורה אומרת א בספירת העומר תספרו 50 יום ובפועל הספירה היא רק 49 יום. למה לא תגיד? תראה מה גדולתם של החכמים בתורה שהורידו יום אחד מספירת העומר. אז אומרים בדרך צחות, רואים מכאן שבשביל להיות אדם גדול, זה שאתה הורדת יום אחד והקדמת את קבלת התורה, זה דבר מאוד יפה. הבאת את התורה יותר מוקדם. אתה באמת מקרב את התורה יפה מאוד. מקרב את קבלת התורה לעם ישראל. אבל בזה עדיין הגמרא לא רואה שהאדם הוא גדול בתורה. מתי אנחנו רואים אדם גדול בתורה? מי שיכול להוריד מכה שודי לא יצטרך לקבל מכה שהתורה אומרת לתת לו מכה והחכמים אומרים לא לא לא זה לא הכוונה הוא לא צריך לקבל את המכה הזאת. מי שמסוגל להוריד כאב וצר מיהודי הוא אדם גדול גדול בתורה. זה מה שהתורה צריכה להביא אותנו שנהיה מסוגלים למצוא את הדרך איך לא הוריד כאב מעם ישראל במשנה למדנו רבי יהודה אומר שכשכתוב 40 זה הכוונה שלמות וכולי והרי צריך לעשות סדרות של שלושה שלושה מלכות בשביל שיהיה אחד מלפניו ושניים מאחוריו אז חלנו לוקה את את היתרה בין כתפיו אמר רבי יצחק מה היטעמה לרבי יהודה שאת ה40 מקים אותו בין כתפיו דכתיב פסוק אומר אומר בזכריה מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוקטי בית מאהביי בכל אופן רואים מכאן שהמכות צריכים להיות בין ידיך בין כתפי הידיים ורבנן שלדבריהם אין מכה נוספת איך הם יברו את הפסוק שמפורש הקאה בין הכתפיים הם יגידו שלא מדובר פה בעונש מלכות אלא הוא בצינוקות של בית רבן הוא דכתיב שמקים אותם כדי לחנחם משנה ראינו אין עומדין שפעמים לעשות עומד כמה מלכות הבן אדם יכול לקבל אלא שהסכום יהיה במכות הראויות להיות נחלקות לשלושה חלקים שכלו לעשות סדרות של שלוש שלוש מכה אחת לפניו ושניים מאחוריו בהמשך ראינו שאם היה שני עומדנים אז אם אחרי העומדן הראשון הוא כבר לקח אז אפילו שעכשיו יש עומדן שני שונה הוא פטור כי הולכים לפי העומדן הראשון מדייקת הגמרא לקע רק אם הוא כבר לקה לפי לפני העומד השני אחרי העומד הראשון אז אם עמדו אותו שיכול לקבל פחות או יותר הוא פטור אבל אם הוא עמדו אותו שתי פעמים ורק והוא עוד לא לקח אחרי הפעם העומדן הראשון אז הוא לא נהיה פטור בעומד הראשון. ככה מדויק במשנה. ורמינו קשו סתירה מברייתא. שם כתוב אם בעומד הראשון עמדו אותו שהוא יכול לקבל 40 וחזרו ועמדו שאינו יכול לקבל 40 פטור לגמרי. כיוון שהוא אינו יכול לקבל כמו העומד הראשון. וכן שעמדו אותו לקבל 18 וחזרו ועמדו אותו שהוא יכול לקבל 40. פטור ולקבל מלכות נוספים. על העומד הראשון של ה-18. רואים שהולכים אחרי העומד הראשון, גם אם הוא לא לקע בכלל ועמדו אותו שהוא יכול לקבל פחות או יותר בעומד השני. תראת הגמרא אמר רב ששת לא קר שזה לא סותר. המשנה מדברת שהעומדן השני היה באותו יום לכן אנחנו מבינים שהעומדן הראשון היה בטעות עמדו ליומי. ולכן אם הוא עוד לא קיבל מלכות אז אם העומד השני הוא פחות ממתינים עד שיעבריא יעמדו אותו שוב. ואם העומד השני הוא יותר אז הוא יקבל לפי העומד השני כי העומדן הראשון היה בטעות אבל בברייתא הד עמדו למחר וליום האוכרה מדובר פה שהעומדן השני היה ביום אחר למחורת או יום אחר אחר כך לכן אנחנו אומרים שהעומד הראשון היה טוב שהעומד השני א עמדו אותו כשהוא כבר השתנה או שהוא נהיה יותר בריא או שהוא נהיה יותר חלש לכן אם הוא עוד לא קיבל מלכות אם העומד השני הוא פחות חות אז הוא פטור בעצם זה שהוא התבזה בבית דין שבאו ועמדו אותו אם העומד השני הוא יותר אז לא נלך לפי העומד השני אלא לפי העומד הראשון אומרת המשנה עבר עבירה שיש בה שני לאבים כגון הוא חורש בשור וחמור יחדיו שזה אסור שום כלאי בהימה והוא חורש כן קרם שבקרם יש קיליים שזרו זרעים בקרם אז הוא צריך לקבל פעמיים מלכות אם עמדו אותו עומד אחד על שני חיובי המלכות הרי הוא לוקפ שעמדו אותו ופטור מלכות עוד ואם לא אם לא עמדו אותו אלא עליו אחד הוא לוקה ומתרפא במלכות וחוזר ולוקה לאחר זמן עליו השני כפי שיעמדו אותו שואלת הגמרא והתעניה בריתה כתוב אין עומדין עומד אחד לשני לוין ללקות על שני הלוים ביחד ופה אתה רואה שכן יש מקרה כזה אבל רב ששת לא קשה זה לא סותר הברייתא מדובר דעמדו ל-41 41 זה סוג מקרה שאי אפשר באמת לתת 41 מלכות כי הרי צריך לתת מכות שמחלקים אותם לשלושה שלושה ועוד שלושה ועוד שלושה עכשיו 39 זה באמת אה 13 פעמים שלוש אבל אחר כך אם יש לך 41 אז זה סך הכל עוד שתיים עוד שתי מלכות אפשר לחלק את זה לשלושה במקרה כזה על הלו השני הוא לא קיבל בכלל מלכות כי הרי נותנים לו רק 39 אתה לא תיתן לו עוד שניים כי זה לא ראוי להשתלש ואם כן מה שהוסיף הוא מעבר לסכום שאפשר לחלק לשלוש את זה לא לא נותנים אז בעצם הוא לא קיבל שום מכה על הלו השני שני ומשנה מדובר דעמדו ל-42 40ט אם כן נמצא ש-39 הוא קיבל בגלל הראשון ועוד שלושה הוא יקבל בגלל הלו השני נמצא שהוא כן קיבל מלכות בגלל הלו השני ואז אם כן הוא יצא ידי חובת מלכות גם על הלו השני עד כאן דף כב ‏B
לצפיה בתכנים נוספים: