הדף היומי מסכת מכות דף ג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת מכות דף ג

[מוזיקה] מקס דף ג השור מתחיל בעזרת השם שורה שנייה אומר רב יהודה אומר רב איד זימם משלם לפי חלקוי אם הוא יחיד הוא משלם את החלק לפי העדים שבקת מה הכוונה מה משלם לפי חלקוי אלי מדהי משלם פלגה והי משלם פלגה למשל היו שתי עדים והם העידו שרובן חייב לשמעון 1000 זוז והם הוזמו אז כל אחד משלם חצי כל אחד 500 זה רב צריך לומר לנו תנינה משנה מפורשת לאלון משלשים במומון ואין משלשים במלקוס מומון מתחלק בין העדים מלכס לא מתחלק משל ש מביא רשי שתי פירושים כל לשון שליש אם הם שלושה עדים או ארבעה עדים והם כולם הוזמו אז באז נעשים משליש ביניהם להשוותם בפיראון איש לפי חלקו כל אחד לפי חלקו ביחד יהיה את כל הסכום שרצו לחייב או משלים זה לשון שליש שאם היו שלושה עדים אז כל אחד משלם שליש אם היו ארבעה אז מרבעים אם היו שתיים מחצים ואין משלשים במלכס אם הם העידו שהוא חייב מלקוס והוא זמור אז כל אחד לוקה למטס מלקס ולא אומרים הוא חצי והוא חצי והתוסיום אתה מסביר למה נקטו משלשין שאמרנו לפי פירוש אחד הכוונה לחלק לשלוש כי במלקס זה לא מתחלק לשניים כי אי אפשר לחלק 39 לשניים לכן נקטו משרשין אבל בעיקרון היסוד הזה נאמר כבר במשנה רב לא צריך לומר זאת אלו כגון דעידזום חד מניו רק אחד הוזם הגיעו שתי עדים לעיד שהוא חייב אלב זוז ורק אחד מהמוזם על ידי עידים שמויסו אז הוא משלם 500 משלם פלגדידי וזה אי אפשר ללמוד מהמשנה כי מהמשנה אפשר ללמוד רק שבסך הכל כולם משלמים את הכל רב להוסיף שאפילו שרק הוא משלם המשלם רק את החלק שלו ומי משלם הוא אכן משלם בכלל ואותן יא אין אז במשמואין עד שיוזומו שניהם אומר רובה באו אידוס שקר העדתי רב מתכוון באופן שהוא לא אוזם בכלל הוא אומר אני מתחרט עדו שקר עדתי חברו נשאר בשלו לכן לכן הוא משלם רק את חלקו אומרת הגמרא כל כמיני וכי הוא יכול לחזור בו ואז יפתר הנידו מלשלם ואז כביכול הוא נחשב כתזו מהם שהוא יכול לחייב את עצמו כיוון שהיגיד שוב ואין חוזר ומגיד וכיוון שלא מקבלים את דבריו אז הוא לא חייב על פי דבריו ותוספס תמי מה הייתה אב מינה שהוא כן יהיה חייב לכן מפרשים טויספס שאמת לא הייתה אב מינה שהוא התחייב על פי דיבורו אלא האבמינה הייתה באופן שאחד מהם אמר עידו שקר עדתי עכשיו הגיעו שתי עדים והזימו את שניהם שניהם ממונויסם הייתי חושב שזה שאומר עדו שקרעדתי כיוון שהוא סתר את עדותו אז בו לא שייך אתרס הזומה רק בחברו ועל זה אמר הרב שאמת רק חברו משלם את חציו כך הגימור רצתה לפרש ואז זה יקשו כל כמיני גם הוא עצמו ישלם את החצי שלו כן שיגידשו ונכוזור מגיד אז זה כאילו שהוא לא סתר את הדבריו ושניהם זה מממין ושני משמים אז שני משמים כל אחד חצי זה כבר ראינו במשנה אל אומרת הגמרא רב דיבר באמר אחד מגיע לבזנו והוא אומר כך העדנו אני ופלוני העדנו בפזם פלוויני והוזמנו בבזם פלוויני חברו אינו מודה שהוא זם ולכן רק הוא משלם את חלקו אומרת הגמורה כמן דלא קרבקה דקרבק למדנו אמר אף אינו משלם על פי עצמו כי זה מוד בקנס אל אומרת הגמורה רב דיבר באמר העדנו והוזמנו בבז הנידון כבר בדמסנוז חייב אותנו לשלם כל אחד את חלקו אז ברגע שבזן חייב אותם זה כבר מומן זה לא מר שעש עצמו היא כבר שיהיו אלוהים והוא בא לומר שכך היה סל כדאי תוחמי קיב לחברימוצ מחבלי הוא לא נאמן לגבי חברו חברו מקחיש את כל העניין אז הייתי חושב אינם מלא מחיב כר הכלל שאין את זה ממש למצו שניהם קומש מלון רע שכאן הוא כן חייב לשלם את חלקו כיוון שלדבריו באמת הוזמו שניהם הוא אומר שגם אני וגם חברי הוזמנו וכבר נפסק דיננו בבזן לשלם אז ממילא הוא מודה על חיוב מומן לכן הוא משלם את חלקו אפילו שחברו פטור אומרת המשנה שני עדים שבאים ואומרים מאידמונו אסיש פלוני שגירש אישטו בפנינו ביו פלוני מקום זה וזה ולי נוסה לו כסובוסו צריך לשלם לכסובה אדם שמגרש את אשתו יש את הכסובה מסאים לבסולו מיומונה יש אתסף כסובה ועוד דברים הבעל אומר לא גירשתי לא חייב לכסובה והגיעו עדים אחרים ואמר ואמרו מה אתם מעידים שביום זה וזה מקום זה וזה הוא גירש את אשתו אם נועיס מקום אחר נמצאו זיממים הם מתחמים כאשר זומם הם זממו לחייב אותו כסובה אבל אי אפשר לחייב אותו בדמי כל הכסובה למה ולא יאמר את המשנה בין היום ובין למוכו סיפט לכסובוס סו שמה ימות או יגרשנה היום או מחר בסופו ליתן לכסובה ונמצאו שלא היה מפסידים אותו כלום אז מה צריך כן לשלם את הסיכוי הזה שיתכן באמת שהוא לא היה צריך לשלם והם רצו לשלם שהוא ישלם אז איך שמים זאת או עם דין כמוד דומרוצליתם בכסובוסו של זו על הספק שאם נסעל מלו אוי נסגרשו אז הלוקח של הכסוי יקבל את הכס במקומה ואם מיסוי ראשנו בא אלו ויפסיד את הכסף שהוא נתן זה מה שצריך לשלם הגיבור תאמר כעת נראה בגימורה מה בדיוק הידים משלמים המברר את הגמורה כיצד שומן אז נלמד את דברי רש"י בפנים רש"י כאן מעריך לבר באריכות אומר רש"י כך כלומר מה קומי יבואו למשו מה התנאמחייב את האדים לתת לבעל ויש לפתור משנתינו לשני צדדים כיצד הרי יש לאיש ולאישה זכות ספק בכתובה זו כל אחד מהם יש לו סיכוי היא מצפה שאם ימות או יגרשנה תגבה את כולה והוא הבעל מצפה שאם תמות בחייו ירשנה והוא לא יצטרך לשלם כלום שניהם יכולים למכור את הסיכוי שלהם לאדם שרוצה להמר עכשיו כשהבעל מוכר והאישה מוכרת יופי קויר זכוסו מכויר זכוסו בשניים אחד שהוא אוכל פירות הקרקע מיוחד לכסובוס אותו מיד ולוי שניים ועוד שהוא מורזג ועומד ואם חסרגובה ואם באו למכור לאחר זוז חוץ ספקה וזז חוץ ספקו שלא נמכר ביותר משלה ניתן דוגמה הכסוב היא זוז כשהיא הולכת למהמר ואומרת לו אתה רוצה לקנות את הסיכוי שאם הבעל התחייב לכסוב זה יעבור אליך ואם לא תפסיד אז הוא יתן ניח 200 על הסיכוי הזה כיוון שהוא כרגע לא מקבל שום דבר ביד וגם על הצד שבאמת בסוף הכסוב תבוא לידי גיבוי הוא יצטרך להתעסק עם הבעל או עם היורשים להוציא זאת מידם אבל אם הבעל הולך למהמר ואומר לו תשמע אני חייב כסוב לאשתי אתה רוצה לקנות את הסיכוי שיתכן באמת שאני אצטרך לתת לה כסובה אני אגרש אותה או שהוא ימות לפניה ואז השדה שאני כעת נותן לך שהיא משועבדת לכסובה תעבור לאישה ייתכן שהיא באמת תמות לפניי והשדה תשאר לך שלך לעולם אז הוא במקרה כזה יסכים לשלם 400 נניח למה כי יש לו שתי פלוסים מאשר הקונה מהאישה קודם כל הוא מקבל מיד את השדה שמשועבד את הכסוב ובינתיים הוא אוכל פירות ושינית במקרה שהאישה תמות אז הוא מורזג בשדה והוא נשאר בשדה אם ניית שלו לעולם אז ממילא אומר רש"י כך ולישנן מסניס משמ לשון המשנה משמע ששמין זכות ספקה דקותו נקמודרוצליטן שם נשאר מלו אז הוא יקבל את הכסובה זאת אומרת שכמה שהיא מוכרת והולקל למה אז זה ברור שאי אפשר לפרש שאותם דמים יתנו הזמין בדוגמה שנתנו 200 שהרי לא זכות ספקה באו להפסידו אלא זכות ספקו שהיו מחייבים אותו לפרע מיד לכן ויש לומר בשתי אופנים עופר נישון דוחקומה שום מן זכות ספקה כמה אדם רוצה לתת בטובת הנאה שלה אמרנו 200 ואותו לא ישלמו וכל השער 800 זה מה ששלמו לבעל למה שכל השער הם מפסידים אותו בעידותם אבל אותם דמים של המתיים לא היו מפסידים אותו שהרי גם אתה כשהוא הוזמור ובאמת הוא לא צריך לשלם לה אם הייתה רוצה למוכרה יתן לבעל ברצון תבס לנו איזו הבעל ודע הוסכים לתת לה 200 ולהתפטר לכן הם יכולים לטון לבעל 200 לא הזקנו לך 800 הזקנו אופן פ שני שאפשר לפרש את המשמ זכות דשמ דהינו כמה הבעל יכול למכור את הסיכוי שלו ואותם דמים יתנו העדים דהיינו 400 ולא מחיב לכולי שיתנו כל הכסוב חוץ דהיינו 800 דשמא נפסד בדותן כל כך שאף אתה כשמזוממין שמה ימות מחר ותגבה הכל כי לא תמכר לו בטב הסנו מי אומר שהיא מסכימה למכור זאת לבל אבל טוב הסנו סווי שהוא יכול למכור ב-400 יתנו לו שכך ה מפסיד שאם לא יוזמו הוא יפה מיד אחשוב שהוזמו יש לו בו זכוספיק כבתחיל הוא יכול למכור זאת ב-400 ולפי זה צריך לומר שאם נשאר מלו דמסניסן אין הכוונה שהיא מוכרת על הסיכוי שהיא מתעלמנת אז הוא מקבל עלחק אוחק אמר או נמקמוד צילית בכסוב זו כמה הוא רוצה לשלם לבעל בכתובה כזו שיתל בסופק שמסר לו תגבנו היא וימיס רשנו בא לו ובמקומו ימוד לקיח ושם מבזנ זכות צפיק ויתנו לו אז זה השאלה האם בדוגמה שנתנו 200 מורידים מה1000 ומשלמים לו 800 או שמה משלמים לו רק 400 מביאה הגימור שתי דות אומר אף חיזדה בבעל זכות ספקו של בעל לומדים כמה אדם רוצה לתן בו ואותו התנועה זה ממין בדוגמה שנתנו 400 אב נוסע אומר באישו רק זכות ספקה ואותו לא ישלמו דהיינו 200 וכל השער את ה800 ישלמו חו גודו צלון כמו שאמרנו במקום 400 אומר רב נוסטת 800 אומר רב פופה הפופה בא ואומר כך קודם כל באישו כמו שרב נוס אמר שמים כמו רבנו שמים כמה שהאישה יכולה למכור ואת זה מקזזים הוא משלם 800 אבל הוא בכסובוסו אם שלמו רק את העודף על הכסוב כמה שוכ למכור אבל יש עוד דבר שהבעל הפסיד אם היו העדים מתקבלים יש נכסה מילוג נכסה מילוג הכוונה נחוסים שירשה אחרי שהתחתנה או שהיה שהיה לה את זה לפני זה אבל לא הכניס את זה לבעל בכסובוס נרסה מילוג הקרן שייך לה והפירות כל זמן שהיא נשואה לבעל הבעל אוכל את הפירות אז הם באו ועידו שהוא גירש את אשתו אז הם הפסידו לו שהוא צריך לשלם כסובה וגם הפסידו שצריך להפסיק לאכול מהפרות שנכסה מילוג בכל זאת כשהוזמו הם לא משלמים למדים כאשר זומם את זכות הפרות שנכסה מילוג גם את זמן שהוא הפסיד לאכול פרות בחייה וגם הם רצו להפסיד שכשהיא תמות אז הוא לא ירש את הנחוס עם עצמם כיוון שהוא גירש לפני זה בכל זאת הם לא משלמים למה אומר רש"י יכולים לומר לו אנחנו לא יעדנו אלא כסובוסו לא ידענו שהלאה גם נכסה מילוג רש"י מביא כאן עוד פירוש פירוש נוסף שפירשו כך רב חיזדה ורב נוסן לא נחלקו איך שמים שניהם לכאורה כמו פשטס המשנה ששמים כמה שהאישה יכולה לקבל תמורת הכסווה הכף חיסד אומר בבעל דהיינו לפי מה שנכסה הבעל עם עידיס עם זיבוריס או עם דמסטבסנוסו הלויקייח צריך לומר לו תשמע לבעל יש כאלה נכסים כאלה נכסים לפי זה הוא מתמחרר כמה שהוא ישלם לאישה כי אם בסוף הוא יגווה זיבוריס משלם פחות לא 200 כמו שאמרנו אלא 150 אם זהס אז 200 אז זה צריך לשום רב נוסמר באישה ומה הכוונת רב נוסן בא רב פופה ופירש באישו בכסובוסו שאם הבעל יחד לשדה שממנה היא תגבה את הכסובה אז לפי שדה זו שמים כרי הלוקח יודע שמהשדה הזה הזו עם אידסיס או זיבורס לא משנה ממנה הוא יגבה רש"י אומר על פירוש וליבי מגמגם בו שלוש טענות חוד לפי זה כולם אומרים שמחייבים את זכות הספק שלה דהיינו אם יכולה למכור ב-200 אז רק זה הם ישלמו זה לא נכון הם לא הפסידו צכות צפקה הם הפסידו לצכות צפקו טענה שנייה אומר רש"י לפי פי זה הרב חיזה היה צריך לומר בניכסי הבעל ולא בבעל טענה שלישית אם הוא יחד לשדה לכסיווסו אז ברור שכך איך רב נוסא אומר זאת ורב חיזה כביכול חולק עליו הרי ברור ללקח שמזה יגבו לכן רש"י לא מסכים פירושה אלא צריך לפרש כפי הפירוש הראשון אומרת המשנה שני עדים באים לבזן ואומרים אידימונו באיש פלוני שהוא חייב לחברוי אלף זוז על מנסת לתנו לו מכאן ועד 30 יום ראינו בתריך זה וזה כאן וכאן שהוא לובה 1000 זוז והסיכום הביניהם היה שזמן הפירון עוד חודש 30 יום והוא אומר נכון לוויתם ממנו 1000 זוז המקן ועד 10 שונים ואין לפנינו שטר שאפשר לראות בו את התאריך והם הוזמו הגיעו שתי די ואמרו איך אתם יודעים שראיתם הלוואה כאן וכאן אם זה מקום אחר כתם צריכים לשלם לו כשה זומם אבל לשלם לו 1000 זוז זה לא מסתבר בר לחייב אותם כרגע הוא מודה שהוא חייב לחברו אלף זוז מה הם רצו להיעזיק לו שהוא יצטרך לתת את הלב זוז תוך 30 יום ולא שיוכל להשתמש ב1000 זוז 10 שנים אז זה צריך לשום או דם כמודם ליטן כמה הוא מסכים לשלם ויו בודו אלף זוז כך וכך אחוזים לשנה אדם מסכים לשלם בינויסנ מכאן שםיוים בינויסמקאן ועד 10 שונים את הפער הזה הם צריכים לשלם בעצם אדם שרוצה רוצה לשלם כדי שיהיה בידו אלף זוז אז זה ריבית אבל נכון שאסור לו לשלם זאת למלווה אבל בעצם יש כאן זכות ממונית כל אדם היה מסכים לשלם למשל לשלם לגוי או לשלם לאדם אחר שישכנע את המלווה ממילא יש בזה שובי ממוני ששייך לחייב את העידים מדין כשזומם מביאה הגמורה אומר רבי יהודה אמר שמואל עוד מעט נראה את הקשר שלמשנתינו המל ואס חבי רוי ל1 שונים ובאמצע 10 שנים ברור שתהיה שמיטה שביס משמטוסי מגיע סוף שנס השמיטה החוב משומט לא צריך לשלם אותו מה החידוש ואף על גב דאשתה בזמן שמגיע שביס לא יקרנ בלוי איגוס סוף אוסלי די לאיגוס כתוב בפסוק שומי צריך לשמט את החובות כתוב שם לאיגוססראיו אל תנגוס את ראך נגבות ממנו את החוב אל תדחוק בו כי החוב כבר נשמט כיקור שמיטל השם אז ממילא הייתי אומר כזה חוב שהוא היה יכול לנגוז בו בהגיע הזמן של סוף שמיטה הגיע זמן הפירון והוא יכול לנגוס בו אומר את התירה אל תנגוס שומית אבל כזה חוש עדיין לא הגיע זמן הפיראון זמן הפיראון או 10 שנים אבל נניח שלפני חמש שנים נשארו עוד חמש שנים לפנינו אז בזה לא קוראים בזה כי קורשמית על השם לא שומעית כן קוראים למה כיסוף אוסד לא יגוס וכך קבלת את הפסוק לא יגוס בזמנו את ראיו למה כי קורשמית קודם לו כן כשיגיע 10 שנים בזמן הפירון אל תינגוז בו כי קורשמיטה כבר אז בהגיע סוף שנס שמיטה בוסיף רב קן משנתנו אומקם אל זוז בדליק שמין ובלי מקד שונים וזה היד משלמים אמר שביס משמתו כונבשלומלי כרי אם הם לא היו היו זוממים עליו אז החוב היה רק אחרי 10 שנים ובטוח שיש מיטה באמצע היה נפטר לגמרי והם באו לחייב אותו אלב זוז אלו מי רואים באמת שחוב שעדיין לא הגיע זמן הפירון שביס לא משם תוסים אמרו ואין ראיה אוכל מעסקינם משנתינו באופן ששביס לא משמטת אחד מהשניים או במל ועל משקון או במוסר שתרויס לבזן רשי אומר שהכוונה לפרוסבול שהתקין הלל שאדם כותב שכל חוב שיש לי שקבנו כזמן שרצה לומדים אחרת לבזמין למה אומר רשי דלא בלאגס שרי אין כלום כאן לעולם לא קוראים לו הגויס במבל המשקו הוא לא צריך לנגוס המשכון בידו והוא רוצה לבוא לפרוע כדי לקבל בחזרה את המשכון בואיס שאתה רואס לבזן בזן נוקסים גם כשהוא נוגע זה בשליחוס בזן המאירי והמשנה מקשה אם מדובר במלובש במילה בשטר אז מה הספק מה הוויכוח 30 יום או 10 שנים אפשר לראות בשטר אז ואם לא מוזכר שום זמן פירועים בשטר אז הזמן הוא מידי אומר המאירי שאמת עיקר התירוץ מלבלמשק רק אגב זה נקטו גם מוסטרויס לבזן אבל הטומים אומר שלכם את רש"י מפרשמוס שטרוס בכוונה לשטר פרוסבול ומדובר באמת במיל ועל פה אין שטר מותר לבדוק מתי התאריך הקו כתב פרוסבול ממילא החוב תמיד ישאר אז הוויכוח הוא רק 30 יום או 10 שנים לכן הם צריכים לשלם רק את הפער הזה כדמר נוסח אחר להפך אומר רב יד שמואל המלס חברים אין שביס משמטוס ואף אגב דוסג לבסוף אשת בהגיע הזמן השמיטה לא יקר בלאגס זאת אומרת ששמיטה משמתת רק חובות שכבר הגיע הזמן פירונם ולפי גרסה סתנתנו בדיוק ואומר יהוד שמואל אגב מביאים עוד ממ לגבי שמחנס שלא תשמתיני שביס תלווה לי ושביס לא תשמת כך הוא רוצה לשכנע אותו שהוא ילווה לו שביס משמטס זה לא עוזר התנאים אומרת הגמור לכוסמל מסנ שכוס בתו יכול מסנכוס בתנו בוטל אפילו שמדובר בדו שבמ ויתמר אומלך על מנס שכל אני מוכר לך חפץ אבל לא תהיה לך תביעתנו דהיינו יש פר שסונו בתירה שאם יש פר במחיר הוא ביקש להחיר של שטוס יותר שישית יותר הוא צריך להחזיר לו את האונו הוא יתנה איתו שלא רב יש לו לבנוי ואם יש אונו בחפץ הוא צריך לשלמל את האנוי ושמואלמר אין לו או לונוי למה כי שמואל סובר שבדוב שבמו שאדם יכול למחול אז אפשר לעשות תנאי וזה לא נחשב כמעס המשכוסו בתוירו אז למה כאן הוא אומר ששביס משמטס אונה הגמורה אויתמר לא הרי למדנו על מחליק הזו שרב ושמואל אומר רב אונון לדידי מפר פר שני מד שמואל שמעתי בעצמי משמואל שתלוי בלשון התנאי אם הוא אמר אני מוכר לך על מנה שאין לך אולי אונו אין לו לבנו כעל מסכוס בתוירו בדור שבממו תנו קיים זה היה התנאי בינינו לא תוכל לטבע אונוי אבל אם הוא אומר לו על מנס שאין בונוה הרי יש בו אינוי המנס שאין בונוה אז הוא לא מתנה איתו שימחול על האוינו אלא מתנה איתו דע לך אין אוי במח זה אני מוכר לך על תנאי זה שהמכר הוא במחיר האמיתי אז אם כעת רואים שיש בזוינו אז אדרבה המקר בטל לגמרי כתנאה שהם בזונוה ממילא כמו ששם שמואל עצמו חילק באיזה לשון הוא אומר אונם תלוי באיזה לשון הוא אומר ולפי פירושו של רש"י הראשון כבר טמאים אז תוספס אומר במציא שאמת לפי פירושו של רש"י אין כאן השוואה מוחלטת בין ההבדל שם בלוש להבדל אצלנו בלושן כמו שכבר נראה אלא מביאים רק את העניין שתלוי בלשון שהוא אמר אבל שם ההבדל בלשון הוא האם הוא יתנה שתמחו ללאנו או שהוא יתנה שלא תהיה כאנוי וכאן יש הבדל אחר וכנ ואומר לו תלווה לי על מנ שלא תשמתיני בשביס אתה לא תצטרך להשמיט את החוב תוכל לקבוות אז זה תנאי ביניהם אין שביס משם טוסי אפילו שהוא יתנה משקוס בתורות נויק מדבר שמני יכול למחול אבל אם הוא אומר לו תלווה לי על מנס שלא תשמתיני שביס שביס לא תשמת השביס לא מסורע בידו להתנות שלא תהיה שביס משמטת אז אין כאן תנאי ומתנק כבכול למטו משמיטה שביס משמתו מביאה הגמור טונה המלבס חברסתם בלי להזכיר זמן פיראון אינו רש מביא גמור סובה רבברכונה ביושבו כמי דרב למר במשטר דוב דור דכוסטר בצר מלסין אדם לא טורח לכתוב שטר להלוואה פחות מ-30 יום אבל מלבעל פלוי הוא יכול לגבות מיד שהוא רוצה אומר לרב אוכי אומר חביבי כך אמר דודי חביבי זה תרגום של דודי הפחי היה דודו אחי אביו היה אומר רש"י באמת הוא היה גם אחי אמו כמו שהמוזכר מסכת פסוחים ככה אמר רב חיה איך הודע מלוה המלווה בשטר ואיך הודמלו על פה תלחם לטוב איך עוד ואמל פה אומר לשמואל רב מסנס בקורעך אל תתיישב על רגליך עד מפרשס לא שמיתה עד שתפרש לי את השמועה הזו מנו מלסד רבון אמר מקור של חכומים המלסתם שטוב פורסים איך בשתמפה אומר לי לו רב מסנה המקור מהפסוק הזה סיב קורבו שנס שבע שנס שמיטו ואז תאמר אני לא רוצה להלוות כחוב נשמט יש כאן כפלות ממהשמ שנמ קורבושנס השבע אינו יודע שישנס שמיטו אלו מה אתה מוד לא שנס שמיטו זה מיותר לאמלוך יש שמיטה חרס שהיא כזו יש בדומה לשנס ה השבע יש שנס השמיטה יש עוד זמן כזה שהוא כמו שנה שגם אז זה כמו שמיטה שאי אפשר אפשר לגבות חובות בזמן הזה ואיזו זו המלסרוסתם שאינו רשע לטוב אוי בפוכס משלמים דומר מה המסכת ראש הששונה שלוש שמיו בשו חושנו לגבי נטיס אורלה ועוד אז ממילא זה זה כוונת הפסוק שיש עוד כדבר שדומה לשנה 30 יום יש לזה לפעמים ערך של שנה שבזמן הזה אי אפשר לקבוות חובות אז ברור שאחרי 30 יום אפשר לגבוות לא כמו שמיטה שהחוב נשמעת לגמרי אלא זה רמז שמבה את חברו סתם אז 30 יום שזה כמו שנה הוא לא יכול לקבוט את החוב מה הקשר של העניין לסוג יתנו אז הרשש רוצה לומר חידוש הוא אומר אמרנו לפי הלשון השנייה ליל שחוף שעדיין לא הגיע זמן פירונו בשמיטה הוא לא נשמט ממילא זה מה שמביאים כאן שאם אדם לבה מחברו שבועיים לפני סוף שמיטה למשל כשמגיע שמיטה עדיין לא יגיע זמן הפירון כי סתם הלבוא יש לו לאיש שמיים אז החוב לא נשמט כך אומר הרשש אבל הבך חולק אומר זה לא כמו שאדם קבע זמן פירון הסתם הבש יום אין לזה ממש את אותו גדר ולכן לפי הבח צריך לומר שהקשר לעניינינו כיוון שלומדים זאת מהפסוק שנה סשמיתו לכן הזכירו זאת כאן ובפשטס זה רק הסמכתה הפסוק אלא העניין שסתם בואו יש לו שמיוים זה הסכם בין אנשים שבדרך כלל אנשים ככה אומרים כך מתכוונים אבל יש אומרים שזה ממש מעיקר הדין כיוון שהזכרנו את דברי רב יהודה שרב קהנה הקשה לפי הגרסה השנייה ניסה להוכיח כמו רב יהודה מביאים עוד כמה ממרס שרב יהודה אמר ורב קהנה הקשה עליו הממרה ראשונה ואומר רב יהודה מרב אפוסיר ביסת צבור בשבס חיב חטוס אומר רשי שעשה פה לחלוק חדש ניתן דוגמה מזמנינו טלית קטן שהיא עשויה בלי החור של הצו תפרו ארגור בגד שלם כעת הוא פותח פתח לבית הצבא כדי שיוכלו ללבוש את הטלית אם הוא עשה זאת בשבת בשוויג חייב חטוס אומר רש"י שתיקן כלי מה כבפטיש כעת הטלית רוה ללבישה מסכיף לו הרב קנה וכימה בין זה למגופס חוביס למדנו במסכת שבס חבית שסתמו אותה גפו אותה במכסה עם תית בכל זאת מותר בשבת להטיז בסייף לפתוח את החבית גם כאן כביכול הוא עושה את החבית לכלי הוא פותח לפתח למה שם כתוב שמותר ופה אתה אומר שחייב חטוס אומר לי ענה לו רב יהודה זה חיבור וזה אינו חיבור ביסצבור היה חיבור זה היה בגד אחד ואתה עושה פתח זה תיקון חדש המגופה אפילו שהיא תאכל על פי החבית ביתית זה לא חיבוש זה לא נהיה ממש כחלק מהחבית היא כפתוחה ועומדת רכש על המכסה ממילא כשהוא עכשיו מטיז והוא פותח את החבית הוא לא הוא לא בונה אותם מחדש את חבית שוקעת עושה לה פתח כבר היה פתח שהיה סתום באופן זמני לכן זה לא נחשב כמה כבפטי שאסור בשבת עד כאן דף ‏el [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: