הדף היומי מסכת מכות דף ב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף ב

[מוזיקה] חדות התורה ובשמחה של מצווה נפתח ונעסוק במסכת מכות מסכת שלפנינו עוסקת בשלושה נושאים פרק הראשון מדבר על עונשם של עדים שזממו להעניש אדם זכאי פרק השני אדם שבשוגג רצח שהוא גולה למקום שנקרא מקלט והפרק השלישי מדבר על הנושא של שמע של המסכת עונש מלכות מסכת מכות באה אחרי מסכת סנהדרין אמנם היא מסכת בפני עצמה מסכת נפלאה בפני עצמה אבל היא פותחת היכן שהסתיימה המסכת הקודמת מסכת סנהדרין זה צריך לדעת שהגמרא התלמוד הבלי הרבה פעמים מסדר את סדר הפרקים בסדר שונה מהסדר של המשניות של השישה סדרי משנה כך גם במסכת סנהדרין בגמרא המסכת מסתיימת בפרק 11 פרק חלק באמת במשניות הפרק האחרון זה פרק אלו אין הנחנקים מפורטים שם רשימת האנשים שמחויבים במיטת בית דין של חנק והמסכת מסתיימת עם המקרה האחרון שהמשנה מפרטת אלה שהם חייבים מיתת בית דין של חנק שזה זוממי בת כהן ומי שלקח באיסור את בת הכהן נפרש בעזרת השם יש פרשה בתורה שנקראת פרשת אמור פרשה נפלאה מאוד שהיא קראה קדושת הכהנים מצוות מיוחדות של הכהנים באופן כללי ושם נקרא תחילת הפרשה התורה מדברת על בת כהן שהייתה באיסור עם מישהו אחר שדינה בשריפה דורשת הגמרא במסכת סנהדרין דף נא שכתוב שם היא מחללת ממעטים דווקא היא בשרפה אבל זה שנכשל איתה הוא לא בשרפה אז מה העונש שלו מושאר מי שנכשל עם אשת איש שמיתתו בחנק אז כבר יש לנו מקרה אחד מי שנכשל עם בת כהן מיתתו בחנק והמשנה מדברת על עוד שמיתתו בחנק שמיתתם יותר נכון בחנק אלה שזממו להעניש את הבת כהן וזה שהם טענו שנכשל איתה שבעצם הרי את הבת כהן הם זממו להניש בשריפה ואת זה שנכשל איתה הם זממו להעניש בחנק אז באיזה עונש נעניש אותם דורשת הגמרא בדף צ במסכת סנהדרין ממה שכתוב לגבי עדים זוממים שזה מפורש בפרשת שופטים כתוב ודרשו השופטים היטב והני עד שקר העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו זאת אומרת התורה מלמדת שבמקרים מסוימים מענישים את העד שזמם להעניש אדם זכאי באותו עונש שהוא זמם להעניש את אותו זכאי אבל הפסוק אומר לעשות להחיו ממעטת הגמרא בדף אף צדיק לאחיו ולא לאחותו שלוש המילים שכעת אמרנו הם בעצם שלוש המילים האחרונות של מסכת סנהדרין לפי הסדר של הפרקים של המשניות כך מסתיים פרק אלוהן הנחנקין וזה אמור להיות סיום מסכת סנהדרין המסכת שלנו ממשיכה היכן שמסכת סנהדרין סימה אומרת ה משנה אצלנו והגמרא מפרשת בעצם את המילים שהיו אומרים להיות כתובות כאן יש עדים זוממים אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר זאת אומרת המקרא המקרה שסיימנו בו את מסכת סנהדרין היה מקרה שהעדים זוממים נאנשים כמעט בעונש שהם זממו להעניש הם אמנם זממו להעניש את בת הכהן בשרפה והם נאנשים גם כן במיתת בית דין רק של חנק אבל המסכת שלנו אומרת יש עדים זוממים אחרים שאין נושים בהם דין הזמה כל עיקר אלא הם נאנשים בעונש של מלכות ואז פותחת המשנה כיצד ורשי מוסיף בגמרא כיצד אותן העדים שאין מקיימן בהן דין הזמה איך הם נעשים זוממין אז המשנה מביאה שני מקרים שבהם שני עדים באים זוממים להעניש אדם זכאי והעונש שלהם הם לא אותו עונש שהם זממו לעשות אלא הם חייבים מלכות מקרה ראשון שני עדים שאומרים מעידין אנו באיש פלוני מכירים אותו כהן הוא לא כהן למה לא אבא שלו התחתן עם אישה שאסורה לכהנים אישה שקיבלה גט מבעלה גרושה או אישה שבעלה נפטר בלי להשיר זרע ואח של בעלה היה אמור להתחתן איתה בעיבום הוא לא רצה להתחתן איתה והוא הוציא אותה על ידי חליצה היא הופכת להיות חלוצה גרושה או חלוצה אסורות לכהן ואם כהן עבר על האיסור והתחתן עם גרושה או חלוצה הוא מחלל זרעו הם הופכים להיות חללים הם לא נקראים כהנים אלא הם נקראים חללים הם התחללו מהכהונה אז באים עכשיו הם מעידים שני עדים על איזה כהן שהוא לא כהן אלא הוא חלל למה כי אביו הכהן התחתן עם גרושה והוא בן גרושה או אביו הכהן התחתנה עם התחתן עם חלוצה והוא בן חלוצה ואם כן הוא אמור להתחלל מהכהונה בסוף הם נמצאו זוממים מה זאת אומרת שהם נמצאו זוממים אז את זה המשנה מפרשת בדף ה איך עדים באופן רגיל נעשים זוממים שאם יבואו אחר כך שני עדים אחרים ולא יתווכחו עם העדים הראשונים האם האבא התחתן עם גרושה או שהוא לא התחתן עם גרושה אלא הם יאמרו לעדים האלה אתם מעידים על מקרה שלא יתכן שראיתם אותו למה אתם מספרים שאתם יודעים שהכהן התחתן עם גרושה אתם מעידים על זה כי אתם ראיתם את זה אתם חייבים הרי להגיד היכן ראיתם את זה ומתי אחרת אתם לא יכולים להתחיל את העידות שלכם נכון אז אתם אומרים שזה היה נאמר בטבריה נאמר בירושלים מתי ביום פלוני אלמוני באותו יום פלוני אלמוני לא הייתם לא בטבריה ולא בירושלים עמנו הייתם בצפת הייתם עמנו בעיר אחרת אם כן מתברר שלא יכולתם להעיד את העידות הזאת אתם לא ראיתם את המקרה הזה וחידוש הוא שחידשהי תורה שמאמינים לעדים האחרונים ויותר מזה מענישים את העדים הראשונים שזממו לחייב אדם זכאי באותו עונש שהם זממו לעשות לו במקרה שלנו לא אומרים אין אומרים יעשה העד הזה אם הוא כהן חלל כמו בין גרושה או בין חלוצה תחת אותו אחד שהוא העיד נגדו אלא לוקה את ה-40 והגמרא תפרש מנין לומדים את זה מקרה שני עדים זוממים שמעידים עדות כזאת מידנו באיש פלוני שהוא הרג בשוגג והוא חייב לגלוט להרי מקלט כמו שנפרש בעזרת השם בהרחבה בפרק השני במסכת ובסוף נמצאו שהעדים האלה זוממים אין אומרים עגלי העד הזה תחתיו במקום זה שהוא זמם להגלות להרי מקלט אלא מקבל מלכות לוקה את ה-40 וגם את זה הגמרא תבאר מנין לומדים תחילה הגמרא מביאה שאם לומדים את המשנה שלנו בלי הרקע היכן היא ממוקמת בש"ס בסיום פרק כאלו הן הנחנקין שזה אמור להיות סיום מסכת סנהדרין ועכשיו אמורה להגיע המשנה שלנו אז לא מובן שני דברים קודם כל איך כתוב כאן כיצד העדים נעסין זוממין שמשמע כאילו כיצד הם נאנשים באותו עונש שהם זממו אלא הכיצד אין העדים נעשים זוממין לכאורה מבלי כיצד לא עושים לעדים דין כאשר זמם ועוד אתה שואל אותי כיצד העדים נעשים זוממין מדקטני במשנה בדף ה לקמן מתי באמת הם נהיים זוממים אבל אמרו להם העדים האחרונים איך אתם העדים הראשונים מעידין על פלוני שהוא חייב שהרי באותו היום שאתם מעידים שראיתם אותו עושה מעשה שחייבים עליו עונש אתם בעצמכם הייתם עמנו במקום אחר מקום פלוני הרי אלו עדים זוממין אז אם כן אנחנו יודעים כיצד העדים נעשים זוממין אז למה המשנה כאן שואלת כיצד מתרטת הגמרא מה שאמרנו בתחילת הדברים תנא התם קאי התנא של המשנה ממשיך את סיום המסכת הקודמת מסכת סנהדרין שבמשנה בעצם המסכת מסתיימת בסוף פרק אלון הנחנקין ששם כתוב באופן כללי כל הזוממין העדים שזממו לעמית אדם זכאי מקדימין לאותה מיטה שהם זממו חוץ מזוממי בת כהן ובועלה שע עליהם דיברנו שאין אין מקדימים לאותה מיטה לא מענישים את העדים בשריפה כמו בת הכהן אלא למיטה אחרת של חנק ולכן כאן פותחת המשנה שלנו את מסכת מכות יש עדים זוממים אחרים שהן נושים בהם דין הזה מהכל עיקר לא מענישים אותם אפילו דבר דומה למה שהם רצו להעניש אלא נותנים להם מלכות 40 כיצד נעשים העדים כיצד אותן העדים שאין מקימים בהם דין הזמה נעשים זוממים במקרה ראשון מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בין חלוצה דהיינו רוצים להעיד על אדם כהן שהוא לא כהן אין אומרים אם יעשה זה אפילו אם הוא כהן בין גרושה ובין חלוצה תחתה ולא לוקה את ה0 כמו שפירשנו במשנה אם כן דיברנו במשנה על שני מקרים שהעדים זוממים נאנשים בעונש של מלכות או כשהם מאלים לו על בן אדם שהוא כהן שהוא לא כהן אלא התחלל מהכהונה או כשהם באים לחייב אדם לגלוט לעיר מקלט מבארת הגמרא קודם כל על המקרה הראשון מנמי למנהן לומדים שעדים שזממו לחלל כהן מכהונתו מקבלים מלכות אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא ועשיתם לא לעד כאשר זמם לא ולא לזרעו במקרה שאתה מחלל את הכהן מכהונתו אז גם הבן שלו לא כהן אתה לא יכול להעניש את הבן שלו שואלת הגמרא אז תעניש רק אותו ולפסלו לדידי ולא לפסלו לזרי תאמר שרק העד אם הוא כהן תחלל מהכהונה והבנים שלו ישארו כהנים מתרצת הגמרא זה יוצא שהוא לא נאנש מה שהוא רצה להעניש בעינן אנחנו צריכים להעניש את העת כאשר אשר זמם לעשות והוא זמם לחלל מהכהונה לא רק את אותו כהן אלא גם את בניו אחריו כי ברגע שהוא חלל גם בניו אחריו יהיו חללים ולקע כאן אם אתה רק תעניש את העד שהוא לא יהיה כהן ובניו כן יהיו כהנים אז זה לא אותו דבר מה שהוא זמם לעשות למי שהוא העיד נגדו ברפדה מנסה לומר כל וחומר למה עד שזמם לחלל כהן מכהונתו אם הוא כהן לא מחללים אותו מכהונתו את העד עצמו ומה המחלל מקרה רגיל כהן שהתחתן עם גרושה הוא מחלל את בניו מכהונתם הוא בעצמו אינו מתחלל כמו שבמסכת קידושין דף עז הגמרא דורשת מהפסוק ולא יחלל זרעו שאת עצמו הוא לא מחלל אז עד הבא לחלל ובסוף הוא לא חילל כי הרי הזימו אותו אינו דין שלא יתחלל מהכהונה אבל הגמרא לא מקבלת את הכל וחומר הזה מתקיף לרבינה אם תדרוש את הכל וחומר כן בשביל לפתור את העדים ביטלת תורת עדים זוממים לגמרי כי יש חידוש מאוד גדול בעדים זוממים שהגמרא דורשת בדף ה שרק אם העד זמם להעניש אדם זכאי ובסוף הזימו אותו את העד אז מענישים אותו במה שהוא זמם אבל אם עשו על פי העדות שלו קיבלו את העדות ונישו את אותו זכאי לא מענישים את העד על מה שעשו על פיו דורשים את זה מכאשר עשיתם לו כאשר זמם לעשות ולא כאשר עשה בפועל אם הוא בפועל הצליח במזימתו לא מענישים אותו מה שהוא זמם אז אם כן בכל מקרה תוכל לעשות כל וחומר למשל אם העד העיד על הזכאי שהוא חייב סקילה וסכלו אותו אז העד הרי אינו נסכל אז מה הסוקל אינו נסכל הבעלי לסכול ולא סקל את שרק זמם לסכול ובפועל לא סקלו את הזכאי אינו דין שלא יסתכל אבל בפועל אומרת התורה ועשיתם לו כאשר זמם וזה גזירת הכתוב רואים מכאן שבעדים זוממים לא שייך לעשות כזה כל וחומר אלא מחובר וברור מחברת כדי שנינן מעיקרה כמו ההסבר הראשון של רבי יהושע בן לוי המקרה השני שהמשנה מביאה שהעדים דים שזממו להעניש אדם זכאי ונמצאו זוממים לא נותנים להם את אותו עונה שהם זממו מקרה שהם אומרים הידי לנו באיש פלוני שהוא הרג בשוגג והוא חייב גלות הם בעצמם לא הולכים לגלות וכולי מנמי מנן לומדים את זה אמר יש לקיש לומדים את זה מהפסוק של הרי מקלט מרקר כתוב שם על זה שהרג בשוגג ינוס אל אחת הערים אבל הפסוק מוסיף הוא ינוס אל אחת הערים דורש הוא ולא הזו ממין רבי יוחנן מנסה לומר גם כאן כל וחומר אבל הגמרא תדחה את הכל וחומר שלו ומה הוא שהרג את חברו בשוגג הוא עשה מעשה אם הוא עשה את זה במזיד אינו גולל לעיר מקלט אלא הוא חייב מטעת בית דין אז הם העדים זוממין שלא עשו בפועל על מעשה במזיד אלא רק זממו להרוג במזיד אינו דין שלא יגלו הנקודה היא הם עשו את זה במזיד לא שייך גלות שואלת הגמרא והיא הנותנת זה שהעדים זוממים לא הרגו אדם בפועל שאתה דורש על זה כל וחומר שיהיו פטורים מגלות זה טעם לומר שהם כן נגלו דווקא הרוצח שעשה מעשה במזיד לא ליגלי לא תשלח אותו לגלות כי חידלותיה לי כפרה על ידי שהוא הולך לגלות לר מקלד ומתכפר לו אבל כיוון שהוא עשה חטא כל כך חמור זה לא מספיק לו בשביל הכפרה שלו אז אם כן לגבי העדים זוממים שלא עשו מעשה כזה חמור אולי כן יספיק להם הגלות הן שלא עשו מעשה במזיד הם עשו את זה במזיד אבל זה לא היה מעשה כי לא הרגו על פיהם לא הגלו אדם על פיהם אז נמי לגלו הספיק להם גלות כי איךתבלהו כפרה על פי סברה נאמר שילכו לעיר מקלט כדי שיתכפר להם עוונם אלא מחובר הדבר מחברת כדי רשתו של רש לקיש ממטים את זה במילה הוא דווקא הרוצח בשגגה ולא הזוממים שזממו אמר הולה מנין דורשים שכשא יכולים להעניש את ה זוממים במה שהם זממו נותנים להם מלכות מביא את זה בלשון שהגמרא תתקן בהמשך היכן יש רמז להלכות עדים זוממין מן התורה מנין אבל ודאי לא ייתכן שזאת כוונת שאלתו כי מה פירוש מן עין רמז לעדים זוממין והכתיב זה מפורש בתורה בפרשת שופטים ועשיתם לו כאשר זמם אלא כוונת דברי ולה רמז לעדים זוממין שלא מענישים אותם אי אפשר להעניש אותם במה שהם זממו שלוקין מן התורה מן העיין היכן יש ראיה בפסוק שהם יקבלו מלכות אם אי אפשר להניש אותם במה שהם זממו תכתיב כתוב לגבי מלכות וכיה ריב בין אנשים וניגשו אל המשפט ושפטו והצדיקו את הצדיק והרשו את הרשע היה עם בן הקות הרשע אם צריך לתת מלכות לרשע הוא בן מלכות הפילו השופט והקעו לפניו כדי רשעתו במספר נשאל את השאלה משום והצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע חייב להיות שיהיה כאן איזה מישהו שיקבל מלכות והיה עם בינקות הרשע אלא הפסוק מדבר בעדים שהרשיעו את הצדיק העידו עדות שקר ובאו עדים אחרים אתו עדים אחריני והצדיקו אותו את הצדיק דמעיקרה וכעת הרשיעו את הרשע את העד את שני העדים שבינו להני רשעים זאת אומרת הזוג השני של העדים הם מצדיקים את הצדיק בעצם מי שעידו נגדו הוא זכאי הוא צדיק והם מרשיעים את הרשע כל אחד מהעדים הראשוניים הוא רשע ועל זה אומרת התורה והיה עם בינקות הרשע מקרה כזה מה מענישים את האדים שכעת הורשעו נותנים להם מלכות במקרה שאי אפשר להעניש אותם במה שהם זממו להעניש אם תשאל תיפו כלי מי לא תענה בריאה את שקר אחד מעשרת הדיברות אסור להידדות שקר איסור לא תעשה והכלל הוא בקם במסכת מלכות חייבים לדעת אותו שכל איסור לא תעשה שבתורה אם עוברים על האיסור בדרך כלל חייבים מלכות אז אם עד העיד שקר הוא עבר לא תעשה אז הוא אמור להיות חייב מלכות למה מהאיסור לא תעשה הזה לבד לא תחייב מלכות את האדים זוממים תשובה היא שום דהי לו שאין בו מעשה שאדם מעיד עדות שקר הוא עובר על תעשה בלי לעשות מעשה כי הדיבור לא נחשב מעשה והכלל הוא כל דבר כל ליו שאין בו מעשה אין לו קין עליו מביאה הברייתא שני מקרים נוספים שנותנים מלכות לעדים שזממו להניש שאדם זכאי ויחד עם השני דברים שראינו במשנה יש כאן ארבעה דברים שנאמרו בעדים זוממין שלא יכולים להעניש אותם במה שהם זממו להעניש אז נותנים להם מלכות קודם כל שני המקרים הראשונים שכבר היינו במשנה אין נעסין בין גרושה ובין חלוצה אם הם רצו לחלל כהן מכהונתו על ידי שהם העידו עליו שהוא בן גרושה או חלוצה ואין גולין להרי מקלט במקרה שהם זממו לעיד על אדם שהוא הרג בשוגג והוא צריך לגלות להרי מקלט ונמצאו זוממים הבריתה מוסיפה עוד שני דברים התורה אומרת שור שהרג אדם הורגים את השור שור יסתכל אם השור הזה עשה את זה כמה פעמים ולא לא סקלו אותו הגמרא במסכת בבוקמה מביאה כמה אפשרויות איך זה יכול להיות אז ברגע שהשור הוא מועד שהוא נגח כמה פעמים והרגם מוסיפה התורה וגם בעליו יומת לא רק סוקלים את השור אלא גם בעליו יומת זה נשמע נורא והיום מה השור שלו הרג אז אתה הורג אותו אומרת התורה מיד אם כופר יושט עליו אם ישיטו ויתנו לו כופר לשלם ונתן פדיון נפשו זאת אומרת הוא משלם תשלומי כופר וזה מקרה שבו אם זה הכוונה שהוא משלם זה לא אפשרות אולי אין דבר כזה שהורגים את הבן אדם שהשור שלו הרג אלא הוא באמת משלם את השלומי כופר אם באו עדים והעידו על שור של אדם שהוא היה שור מועד שהרג אדם הם באו לחייבת בעליו כופר ונמצאו זוממים אין משלמים את הכופר מקרה רביעי תחילת פרשת משפטים אם אדם גנב הפרשה מדברת הלב דברי רואים שגנב אומרת התורה אם אין לו ונמכר בגניבתו זאת אומרת יש מושג שאם אדם גנב ואין לו איך לשלם בית דין מוכרים אותו עבד עברי למשך שש שנים והתשלום שמקבלים מהאדון משלמים לבן אדם ש ממנו גנבו עכשיו אם באו עדים ועידו על עני שהוא גנב והם זממו למכור אותו עבד ע דברי שהבית דין קרו אותו עבד עברי והם נמצאו זוממים אין נמכרין בעבד עברי נפלא אז היה לארבעה מה הדברים כת מביאה הבריתה דבר מאוד מעניין אנחנו יודעים ש אם אדם חייב לשלם תשלום המון אז הוא יצטאר לשלם יש מקרים שבן אדם חייב לשלם תשלום קנס סכום קצוב לא לפי מה שהוא הזיק במקרה כזה מחדש את התורה שאם הוא מודה על העוון שלו מודה בקנס פטור מהכנס משום רבי עקיבא אמרו שעדים זוממים שזממו לחייב אדם זכאי לשלם סכום שהוא לא חייב לשלם ומענישים את העדים כאשר זממו שהעדים יצטרכו לשלם אמרו בשם רבי עקיבא שזה נקרא מודה בקנס העד הזה מודה בקנס ואף אין משלמין על פי עצמן אם הם הלכו לבית דין אחר לפני שהספיק הנידון לטבוע אותם על מה שהם זממו לו והודו שעידו שקר פטורים מלשלם מבארת הגמרא הדבר הראשון שעדים זוממין אין נעסין בין גרושה ובין חלוצה כדאמרן כמו שאמר רבי יהושע בן לביא שכתוב ועשיתם לו כאשר זמם ואם אתה תחלל את העד מהכהונה אתה עושה גם לזרעו היינו אתה מחלל גם את בניו מהכהונה לא ולא לזרו והדבר השני אין גולין להרי מקלט כדאי המרן כמו שאמר יש לקישתוב על ה רוצח בשוגג הוא ינוס אל אחת הערים האלה ולא זוממים המקרה השלישי ואין משלמים את הכופר פר אם הם זממו לחייב אדם כיוון שהשור שלו הוא מועד והוא הרג אדם אז לא רק שרגו את השור אלא גם הוא עצמו יתחייב כופר אז לא אומרים שהעדים עצמם אם זממו והתברר שהם שיקרו ישלמו כופר כסברי רבנן סוברים קראה כפרה מה שמשלם בעל השור כופר זה כדי לכפר על המיטה בידי שמיים שהוא עצמו היה צריך למות על זה שהוא לא מספיק שגיח על השור שלו והשור שלו הרגם והעדים שזממו לחייב את האדם כופר לאבני כפרהנינו כי השור שלהם לא הרגדם ולכן לא ניתן לחייב אותם לשלם כופר לפני שנבאר את המקרה הרביעי של לבד דברי מפרשת הגמרא רה מן תנא מי התנא של המשנה שלנו שסובר שתשלום כופר זה דמי ה בעל השור שזה כפרה בשבילו אמר רב חסדה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקאי לתניה על המושג של כופר כתוב ונתן פדיון נפשו לפי דעת רבנן משלמים דמי זה שנהרג על ידי השור הניזק רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק למה במה הוויכוח מי לו באקמפלגי וכי לא בזה הוויכוח דעת חכמים מר סבר הכופר זה תשלומי ממון ממונה כיוון שהשור הרג אדם צריך לשלם על האדם ההוא לורשים ורבי ישמעאל מר סבר קופרה כפרה שהוא צריך לכפר על עצמו שהוא לא מספיק ישגיח ח על השור שלו ולכן הוא משלם את ערכו במקום שהוא יהרג הוא משלם את הכופר נפש שלו דוכה הגמרא אמר רב פפה לא בזה הוויכוח בברייתא האם כופר זה כפרה או לא כולע עלמה גם חכמים מודעים שהכופר זה תשלום כפרה והכבק המפלגה הוויכוח הוא האם תשלום כפרה או לפי זה שנהרג או לפי בעל השור חכמים סוברים מר סבר בדניזק שמינן על ידי תשלום מרך הניזק מתכפר לבעל השור אמר סבר רבי ישמעאל סובר בדמזיק שי מינן שמתכפר לו על ידי שהוא משלם את הערך של עצמו שואלת הגמרא מה טעמה דרבנן למה אם הוא ישלם את הערך של מי שנהרג על ידי השור שלו התכפר לו לומדים את זה כי נאמר לשון השתה אם כופר יושט עליו למטה כאן אצלנו ונאמר כמה פסוקים קודם גם כן לשון ישית נאמר השתה למעלה לגבי דמי ולדות שאם אדם היכע אישה מעוברת והולד מת אז הוא משלם דמי ולדות כאשר ישיט עליו בעל האישה מה לאלן כמו לגבי דמי ולדות התשלום הוא בדמי הניזק דמי הולדות אף כאן בכופר התשלום הוא בדניזק זה שמת על ידי שורו ורבי ישמעאל שלפי דעת דעתו התשלום הוא של בעל השור הוא ישיב כתוב ונתן פדיון נפשו כתיב על ידי ששלם את ארקו ורבנן אין נכון פדיון נפשו כתיב אבל מה יהיה פדיון נפשו מי הוא כי שיימינן בדניזה כשי מינן זה לא סותר נכון זה פוד נפשו שלא יהיה לא יהיה חייב מיתה אבל מה פדיון נפשו לומדים מישית שזה דמי זה שנהרג המקרה הרביעי שראינו בברייטה שהעדים שזממו להעניש אדם זכאי ואי אפשר להעניש אותם במה שהם זממו הם מתחייבים מלכות ואם הם זממו לחייב אדם להמחרב דברי ובסוף הם נמצאו זוממים הם אינם נמכרין בעבד עברי סבר רבמבנונ למימר לומר מתי לא המכרו אותם הנמליךדלי לדידי שזה שזממו עליו יש לו אפשרות לשלם והוא לא היה אמור להם אחרב דברי מתוך מיגות האי לא נזדבן הוא לא עמד להימחר כי הוא במקום למחר עבד הוא היה פשוט משלם את מה שהוא גנב אינונמי לא מזהבנו גם את העדים זוממים לא המכרו גם אם הם עצמם אין להם כסף הם הרי לא זממו למכור אותו אלא רק לחייב אותו ממון ולכן הם לא ימחרו עבד אבל היחדלתלי לדידי אם אין ממון לאותו שהם זממו למכור אותו אבד דברי כמו המקרה שהבנו בהתחלה היה סבור בהתחלה רב אבנונה לומר אף על גב דאיתלהו לדידור אף על פי שלדים שזממו הם יש להם אפשרות לשלם את מה שהם העידו עליו שהוא חייב מזדבנוכרו אותם כי הם זממו למכור אותו דוכה הגמרא ולי מולי העדים יכולים לומר לזה שהם זממו למכור עבד דברי איענת הבך אם לך היה כסף מאבת מזדבנת וכי היית נמכר עבד דברי היית משלם ולא היית צריך למחר רב דברי אנחנו נעמי גם כן לא מזדבנינן לא ניצרים להימחר כי הרי העונש שמאנשים עדים זוממים זה לפי מה שהם זממו לעשות כמו המצב שהיה לאותו אחד שהם זממו ואם היה לו כסף הרי לא היה נמכר אלא סבר אבמלן למימר הוא היה סבור בהתחלה לומר שדברי הברייתא שהעדים נאנשים במלכות הני מילי זה דווקא איך דאיטלי שיש ממון או לדידי או לזה שזממו היינו לאותו אדם זכאי שזממו להעניש אותו או לדידאו או לעדים אז באמת כיוון שיש פה מישהו שיש לו ממון או ה זה שזממו להעניש אותו או הזוממים עצמם אז לכן הם אינם נמכרים עבד דברי אבל איך במקרה כזה שגם הבן אדם הזה שזממו לחייב אותו אין לו ממון ובאמת היה נמכר עבד דברי וגם הם עצמם העדים אין להם ממון אז אתה יכול למכור אותם אבד דברי הם לא יכולים לומר אנחנו רוצים לשלם אין ממון לא לדידי ולא לדידו אז במקרה כזה אולי נאמר מי זה דבני אולי במקרה כזה הבריתה לא דיברה ונאמר שהיה העדים האלה כן ימחרו עבד ע דברי ולא יתחבו מלכות אמר לי רבה לרב המנונה לגבי גונב ממון כתוב ונמכר בגניבתו אמר רחמנא בגניבתו ולא בזממו כשהוא זמם לחייב אדם להימחר אב דברי לא מוכרים אותו בעצמו עבד דברי אלא מלכות עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: