הדף היומי מסכת זבחים דף צד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף צד

זבוחים דף צד מתחילים בסיעתא דשמיא במשנה שבסוף הדף הקודם ניתז מידה מחטוס על האור של בהמה שהיא כבר מתה עד שליעוף שט מהבהמה אינו טום קיבוס כמו שנראה בגימורה צריך שיהיה דבר שראוי דקבל טומ ללא חיסרון מלאכה וכאן לפני שמפשיטים את האור זה עדיין לא מקבל טומ זה עדיין לא נחשב ככלי המשעוף שט ואז ניטז על דם טון קיבוס דברי רבי יהודה אפילו שזה עדיין לא מקבל טומה בפועל לפני שתקנו אותו לכלי אבל כיוון שלא מחוסר מלאוכה אלא מספיק גם מחשוב ולהשתמש בו כמו שהוא ואז הוא כבר יתחיל לקבל טומא אז לפי רבי יהודה הוא כבר טעון קיבוש אם ניטז על המידה מחטוס רבי לאזור מאו אף מי שהופשט כוזמה שלא תוקן להיות כלי לא טעום קיבוס כיצלי שיטתו צריך דבר שמקבל טומה בפועל כבר הוא לא מחוסר אפילו למחשובה דין נוסף אין אותו קיבוס אלו מוקם אדם בלבד ולא כל הבגד ודובור שהוא רוא לקבל טומ רק הוא טעון קיבוס ואפילו שמחוסר מחשובה בלבד מחוסמלוכה המשנה כאן סותמת כדברי רב יהודה להורות כ שככה לוכה ועוד דבר צריך להיות בבגד ורי לקיבוס נראה בגמורה למה את מים איך עוד הבגד ואיך דסק שעשוי מנוצה של עיזים ויכוד תאו צריך להעשות במקום קודויש באזורה ושבירס כלי חרס שבישלו בזה בשר חטוס גם הוא צריך להיות השבירה צריכה להיות במוקרים קודש בגמות מקור לכך ומריקושטיפה בקלינחוישס שבושל בבשר החטוס גם נעשה במוקש מסיימת המשנה זה חו בחטוס מקודש קודושים שדין זה שצריך לחבש בגד כדי שהוא טז עליו מדם זה דין רק בחטוס ולא בשאר קודשים אפילו לא שער קודשי קודשים אומרת הגמורה מנוע נמילה שאמרנו המחלוקס שרבי יהודה ורבי לוזו לגבי אור משובשט חי שובשט תן הרבוננו בגד אין לו בגד כך כתוב בפרשה שם בגד שהוא טז עליו מנין לרבסא משהובשת מהבהמה תלמוד לא ימר אשר איזולות בסלשון ריבוי יוחו שנאמר באו עד שליושט תעמוד לבגד מה הבגד הרוי לקבל טומאה אין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומא אם חישב עליו להשתמש בו כמו שהוא אף כל לא ראוי לקבל טומא ואו ברגע שהופשט הוא ראוי לקבל טומא אם הוא חישב להשתמש בזה כמו שהוא אבל כל זמן שלא הופשט הוא לא ראוי לכלי דברי רבי יהודה רב לוזור אומר בגד כך כתוב אין לו בגד סתם גודן שבתוירו זה בגד שעשוי מצמר או מפשתן מנין לרבסק שעשוי מנוצע של עיזים בכל מידי בגודים שיריים קלח סריקין משי כל סוגי הבגדים תעמוד לו מה אשר עולה אותךבס יוחוש שנאמר בגם אויר משהוב שעת אפילו לפני שתיקנו אותו תעמוד לא הבגד מה בגדור המקבל טומה לא רק ראוי אף כל דוור המקבל טומה אז רשי מסביר שרבי לוזר לומד בגד שאמור כאן מבגד שאמור בשרוצים ושם מדובר בבגד שהוא מקבל טומ כתוב שהשרץ נוגע בו הבגד יתמה שהוא לא מחורס המחשובה אומרת הגמרא מי בניו באיזה אופן לקודינו היכן מצינו בגד שראוי לקבל טומאה והוא לא מקבל שרבי יהודה אומר שאפשר כך לפרש את בגד שכתוב כאן אומר הביה מטליס פחוסבס כבניו המינימום לקבל טומה צריך שיהיה בבד שלוש על שלוש אצב אז זה ראוי להנים לעשות מזה תליי לבגדו אבל אם זה פחות מזה אז מנדומרו אונמרו די בו חושיבלי אם הוא חושב על מטלית פחוטה משלוש אצבו שהוא רוצה לתקן בזה את חלוקו אז מעט ואל הזה קבל טומה המנדומדובו המקבל טומא בפועל הומיל לבז קיבול לטומי כעדיין לא חשב על זה הבם נחלקו האם בגד שאמור כאן זה כולל את זה או לא למדים בגד שמור בשוצים רובמה גם בבגד גדול יש אופן שראוי לקבל והוא לא מקבל דהיינו בגד שחיש ש לצורי כבניו הוא עשה בגד אבל הוא חשב שהוא יצייר אותו מעשה רוקם הוא ירקום עליו איזשהי רקמה אז כל זמן שהוא לא גמר את הרקמה או שהוא ביטל את מחשבתו שישאיר זאת כמו שהוא אז זה לא כלי על מןדומרוי אונרו די בוא מבטל למחשבתה הוא יכול לבטל את מחשבתו לרכום את הבגד והוא רואה ללבישה גם כך אז הוא יקבל טומת לך מןדומר דובר המקבל טומשתמ בסיבולטומי כל זמן שלא ירקום את הרקמה שהוא החליט או שהוא יחליט שהוא מוותר עליה רש"י אומר שזה ברור שאם הוא יחשוב שהוא לא רוצה לרקום אז זה יתחיל לקבל טומה כי מה שקיימש אינו מוציו מדי מחשובה לכאורה כאן הייתה לו מחשבה לרקום המחשבה הזו היא גרמה שהבגד לא יקבל טומ המחשבה הבאה איך היא מוציאה מדי מחשובת זה הכל לגבי ציוו מטרסטומה דהיינו למשל בגד שהוא כבר כבר סיים אותו הוא כבר התחיל לקבל טומא עכשיו הוא חושב לא אני רוצה להוסיף בו רקמה אז אם מחשוב מיוצא ממני מחשוב ורק על ידי מיסה הוא יצא אבל להוריד לטומ אז אדרבה כל הקיידים יורדים לדומוס מחשובי דרך שלישית רוב הוא אמר אבל רובה זה קצת קשה כי הרי הממרה הקודמת זה רובה אז יש גורסים אידמר שרובמה או יש גורסים רבינומר וצו דחושיב לקץ או איכבניו שטיח שעושים אותו מאור יש שעושים אותו מבגד אז אם הוא חשב עליו לעוץ, להשתמש בו כמו שהוא, עוצווה זה כזה שטיח שלא צריך לקצר אותו, לאפט אותו, ליישר אותו בצדדים, אבל אם הוא כן חשב לקצע אז לא מקבל טומ עד שיקצע או יבטל מחשבתו. ולכן בגד שעומד לווצווה, עומד להיות שטיח והוא חשב שהוא כן יקצע, אז הוא ראוי לקבל טומאה אם הוא יבטל את מחשבתו, אבל בפועל הוא עדיין לא מקבל. אבל זה הם נחלקו מנדומרו אונרו לפי רבי יהודה בגד כל בגד במשמע ויש הרי בגד שלא מקבל טומא לרוי לטומא הבגד הזה אז גם כל שער למשל או משובט מן דומר דומר מקבל טומר בלוזו עולו מקבל טומד מקצר לו והוא לומד מבגד שמור בשרוצים שצריך להיות שקבל טומ בפועל והותן יקר גם שנו בברי רב שנסוצבו שחושב לו לקוצו תהוירו עד שיקציאנו או שיבטל את מחשבתו כמו שאמרנו ברגע שמבטל את מחשבתו אז כל הקדים יורד במחשבתו במשנה אין כיבול אלא מקום אדם מוכנית מקצ בגד כל הבגד קיבוס אשר איזה לא יאמרתי לך לכבס אלו דם בלבד ראינו דוב שהוא רוקב טומ וכולו המשנה כאן סותמת סתומק רבי יהודה שמספיק שהוא רוי כדי שיהיה בו דין קיבוס מה ראינו רוי לקיבוס למות כלי דברגר רידו לא מחפשים אותו לא מגרדים ממנו בו לא נאמרה הלכה זו של קיבוס אבל למיסה כבר נראה שגם שאר כאילים שניטז עלמדם צריך לנקות מהם את הדם אבל זה לא בדין קיבוס למינפקמינה הדין קיבוס נראה לעלון צריך להיות בשבע סממונים זה עושים איך שרוצים העיקר לסלק מכאן את הדם כי למדים מזה שהטירה מקפידה לחבש את הבגד שהתיר רוצה שנעלים את הנויסו כמו שבשר הנויסו שורפים אותו קר גם אדם שהוא נותר אחרי הזמן צריך להעלים אותו מרן במשנה איךוד הבגד השג וכולו וגם אור תמעה גימור לממר דאור בקיבושו הרי הרגע סיכמנו שצריך להיות דבר שרוי לקיבוס מרומינו שנינו משנה מסכת שבס הויסווב על כרית של בגד הייתה עליו לשלשס גיעול לכלוך של רוק או של צועז בשבת אסול להרטיב את זה במים כי זה מחבס כיבוזבן לאח שזה מלבן לכן מכאן חוב בסמרטות אבל אויסה לשלשת על קר של אור נויסן אולו מים על הלשלשץ עד שתיכלה בשטיפת מים לשפשף אסור הקרפונים מה רואים כאן שמותר לתת מים על בגד אסור לתת זאת אומרת שבאור אין קיבוש אומר ילויקש זוחליקס באמת או המשנה בשבס רבונון שהם סוברים שאין כיבוז באור או משנתינו שיש כיבוז באור זה החירים נתניה לגבי דם חטוס הבגד והשק שניתזה למידם חטוס מחסוי הכלי והורר מגררוי כמו שאמרנו אין בזה דין קיבוס אבל למדים מבגד צריך להסיר את הדם אחרים אומרים הבגד והשק והאויר מחבסוי והכלי מגר הרווי אומרת הגמרא כמן נזל כדעת מי הולך הממרה הודמר הבחי ברש זמנין סגין זמנים רבים הרבה פעמים הבקאים לקמי דרב הייתי עומד לפני רב והיה בשבת ושכשיך מסנ במיה ושכשכתי את הנעליים שלו שעשויות מאו במים לנקות אותה מלכלוך שכשור זה הזרמת מים כמן כרבונ כלפי החירים אור יש בו כיבוש אסור לשכשך אותו במים אומרוב ומיקלמנדומה אויר לו ברקיבוסו לא ייתכן שיש מנדומה שסובר ש אור לו בקיבושו וכסיף כתוב בתויר בניגב גודים והבגד או ישסי אויוערב אוכל כליו אויר אשר תכבד וסורמנוגה וגוי אז רואים ששייך קיבוז כליור אלו אומרה יש שני סוגי אורות קרו הפסוק לגבי גויים שכתוב קיבוז באור ומסניסנן שמצריכה כיבוז באור ברקין באור רך וזה מוסכם על הכל שבאור רך יש כיבוס כי פליגה באיזה אופן נחלקו אחר ורבונות בקושין באור קשה וזה הם נחלקו הם שר בו קיבוש חכו מסוברים שלא שייך ואחרים סוברים שגם באור קשה שייך כאן צריך לתקן והודמרב חיזמניסגינה וקיים לקמדרה ושכשיך מסנה במהיה בכושין זה היה אור קשה קרבונון אבל שיתסחירם אסור להזרי מים על אור קשה כי גם בו יש כיבוס ככה אמר הרובה בתחילה עוד דרום הרובה לו מילסי דאמרה זה לא נכון מה שאמרתי להעמיד את הפסוק שאמור בני גויים דווקא באור רח כר פסוק כותב סתם אור אז למה יש רוב ולא חוזר בו מעצם היסוד רוב ונשאר ביסוד שלו שיש הבדל בין אור קשה לאור רך והמחלוקת בין החירים ורבונו זה רק באור קשה אבל לא נוח לו להעמיד את הפסוק דווקא באור רך ניקונמל לקרו נבוא ונעמיד את הפסוק דכסיבו מרקן כסיבה שהפסוק כותב סתם כלי אור והוא מתכוון דווקא לאורך מלהסקינ גם בכלי אקסלגיה זה אור שלוק וקשה הבדן סיים ועל זה גם מקום רחמון לבוא קיבוס אלו מרובה כמו שאמרנו יש הבדל באמת בין קשה לרך אבל הפסוק מדבר גם בור קשה כ הפסוק ה מדבר בכלי שיש עליו צרת צורה הסכימ בגופי כופרכו היא פורחת מגוף הבגד מחלחללי ולא רח גם אור קשה ש בו צרת הצרת מרככת אותו ועושה אותו לאורח ולכן הפסוק שמדבר בצרת מדבר גם באור קשה כי שם כיוון שיש בזה צרת זה כמו אור רך ממשנתינו מדברת באור רך ממילא זה מוזכול לעלמה ש בזה קיבוס המחלוקס בין החירים לחכום לרבונון זה באור קשה אומר עובה אי כ שלי או כשלי זה כן קשה לי את הפסוק ישאבתי מה קשה לי הרי הבו את המשנה מסכס שבס ושם הרי אמרנו שאם זה עשוי מאור מותר להרטיב אז מה נומר שמדובר באור קשה קרים וקסוסוז דרקינינו עושים אותם דווקא כמו רח שנוח ישכב עליו ותנן אויסו של אויר הקר נויסלאומים עד שתיכלה איך מותר אז זה אורך אלו מרובה כל כיבוז קיסקוס לא ישמ קיבוס כל כיבוס שלא עשוי בשפשוף שמשפשף צידו הזה על צידו זה כדרך המחבש בגדים שאוחז את הפגד בשתי אדם משפשף זה לא קיבוש ולכן מדובר באמת באורך בכל זאת מותר להרטיב אותו במים לא ישן עליו מים לשטוף אותו במים עד שתיכלה כיוון שהוא לא מקסקס הגיבור תקש עוד מעט אם כך גם בבגד ברישה יהיה מותר להרטיב אומרת הגמורה לפי זה ועוד אומר חי ברשי זמניסגמדר ושכשיך למס במהיה שיכשוכאין אבול קיבוס לוי לשפשף לא רק לשכשך להזרים על זה מים אז מדובר איברקין הוא כדברי הכולדברי הכול מותר רק לשכשך ולא לחבש בקושין וכאחירים כי לפי חכומים בקושין מותר גם אפילו לחבש דהיינו לשפשף צידו זה על צידו זה שואלת הגימור אם סיכמנו שבעצם בעצם באור רך אפילו שאמרנו שלכול יש בזה קיבוס מותר להזרים על זה מים יואו בגד נמיתן עליו מים ולמה שנינו בריש שם מסכ שבס מקחבסמרטות אומרת הגמור יסוד וזה יסוד מאוד גדול בליל שבס שלא מוזכר בכל מסכת שבס אלא מוזכר כאן המסכסבוכים בגד שריוסוי זהוקוסוי באור אפילו שהוא רך הוא מתנקה רק בשפשוף אבל בגד שעשוי מבד אשריות יוסוי זהו קיבוסוי עצם שרייתו במים זה הקיבוס זה אסור מדויסה רובלטעמי דומרובה זורק סודר בגד למים בשבת חייב חיב חטות בשוכסכל במיזיד כמו כן זורק פישטון זרע פשתן למים בשבת חייב אז כך בשלמסודר אז סיכמנו שריוס קיבוס אוב קיבוס בעצם השריה במים אלא אם הוא זרק זרע פשתמה משומל הוא חייב כי משום מקדח זהצומ שומע במים אז הוא חי משום זריה איוכרחיט בשערנמה אז למה הוא נקה דווקא פשתן גם גרעיני חיטה ושהורה אלו מים מדובר שהוא מכניזות לזמן מועט זה לא צומח אז מה הבעיה בפישטון אונה הגמורה הנור זרע פשתן איסלו ריר ברגע ששורים אותם במים יוצא מהם ריר ונדבקים זה לזה שואלת הגמורה אי אוכה שמשום הדיבוק אתה מחייב שלונמה אורות שאינם עבודים הוא נותן אותם במים יוצא מהם ריר אונה הגמורה אוסום קוב לישה בזרע פישטון ברגע שהוא שורה זאת זה נדבק גרעין אחד לשני בריר זה טולד של לישה לכן הוא חייב מה שאין כן בעורות אפילו שהם נדבקים לא שר בזה עניין לישה מביאה הגמור את דורש רובה רובה דרש בדרשה היה מתורגמן שחזר על דרשתו מוטר לכבס מן אול בשבס לחבס הכוונה בשפשוף אומר לרב פופה לרובה אחרי שהמטורגמן סיים ואומר הרב חייב ברא שזגינה קיים קמי דרב ושכשיכ מס במ שכין אבל קיבוס זה אסור גם באור רוב חזר במת אודר אוקירולי הוא אמר למטרוגמון תעמוד בחזרה ותשמיע על הרבים ודורה שאני חוזר בי דורים שאמרתי לפניכם טוסם ביודי ברם כך אומרו בעור שיכשו מותו לשטוף אותו במים מותר קיבוס אוסור מה למדנו הקיבוס נעשה במקום קודש באזור וכולו וכן שבירת כלי חרס מירוק ושטיף שכלי נחוישסמינה למילה תון רבנו קיבוס מפורש בתירותבס במוקש שבירס כלי חרס מנש נעשה במקדוש מוד לא ימר כתוב אחרי כיבוס הוא כלי חרס אשרבו שלבו אישובר מה זהב הוא כלי חרס שגם זה יעשה במקום קדוש מריקושטיף בכלינחושס מני תמוד לא ימר ואם בכלינחוזס בושולו הוא מורג בשוט במים הב מחבר זאת לפרשה הקודמת ששם כתוב תחבז מוקם קודש הפסוקים הקודמים שמדבר על גבי הקיבוש כתוב ותחבס הפסוק הבא הוא כלי חרס והם בכלי נכוישס זה בא לחבר אותם ירדיו שהכל יעשה במוקש מה למדנו זה חומר בחטוס וכולו מה החומר שיש בחטוס שאם מוטז מדמה על בגד צריך קיבוש מה שנק בשער קודשים כשהגמור בטולקה אין חומרות בחטוס לגבי שער קוד של קודשים אוקיכה שנכנס דומה לפנים יש חטיס שצריך להכניס אדמם לפנים לעזות מה שאין כשאר קובונס אין כזה מושג אומרת הגמור בחטוס החיצונו בחטוס שנעשות בחוץ וזה אמרנו שיש רק חומרה אחת של הכיבוש הדם אומרת הגמורה גם חתו חיצוני שיש חומרי שם נכנס דומה לפנים סו כמו שלמדנו כמה פעמים כתוב בתחשוב אל הקודש פנימה לאס אוכל בישת סורף הגמורת שמשנתנו קרבקסבר דומר למר בדף פא כל דומם של כל הקורבנות שנכנסו לאכל לךפר פסולו אז זה לא דין דווקא בחטוס מקשה הגמורה עדיין יש חומר בחטוס כמחפרנל חי וקריסוס עליר כזו שמיזשה להקורס אומרת הגמרא מדובר במשנה בחטוס זה שמיע סקול בחטוס של אוילה ויויר למשל שמי הסכול אדם שהשביע אותו שיבוא להידדות ואומר שהוא לא יודע והוא נשבע שהוא לא יודע אחר כך הוא יודע שנשבע לשקר מביא קור מל ויוירד אם הוא עשיר מביא בהמה אם הוא אני מביא שתי עופות אם הוא מאוד אני מביא מנחו אז הוא חטוס שלא מכפר את רחי וקריסוס אומרת הגמרא עדיין יש חומרי שכנתונו ארבע מטונויס מפוסקות על ד קונוס מה שנקרא שאר הקודשים זה שתי מתונס שאין ארבע אז מפוסק רק לשי מתונס אומרת הגמורה התנס משנתנו כרבי שמואל סובר דומר בפרק הזו מקומימון כל דומים תוניין דל מתונס מפסקים את שתי המתוננוס בזווית אחד כאן אחד כאן אז הכל מפוסק אומרת הגמרא גם לרבי שמע יש חומרי שטון על ד קורנס כל קרן לחוד אומרת הגמור ולתימיך שאתה סובר שהתני מתכוון שזה החום היחידה בחטוס הרי יש הרבה אוי כקרן חטוס תאונה קרן דווקא על הקרונוסים שרדומים ניתנים בחלק התחתון של המזבח למטה מחוטס יקרו אוקיי אצבע הכהן צריך לעזות מדם אחטוס לתת את המתונס באצבעו שאני כן בשאר קודשים הוא זורק מהקלים הרחוק אוי כחודו צעיר בחוד הקרם אשר יקש דומים אלו חד מטרי תלוס חומר נוקטתן אני לא מתכוון לומר שזה החומרה היחידה זה חומרה אחת מתוך שניים שלוש שיש בדם חטוס על פני שאר קודשקודשים שהיא הוזה מדמה על בגד טעון כיבוס עד כאן דף צד
לצפיה בתכנים נוספים: