הדף היומי מסכת זבחים דף עט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת זבחים דף עט

[מוזיקה] זבוכים דף הטס מתחילים בסיעתא דשמיא שש שורות אחרונות של הדף הקודם ורומיני בשיעור הקודם למדנו ברייסהם מחלויקז בין רבי יהודה לחחומים דלי טמא שיש בו חלב או יין לבן לפי חומים אם יש כאן פחות מחצי דלי כשטובלים אותו במקווה יש כאן רוב מים הטבילה עולה לדלי מה שאין כן לרבי יהודה אין דיבר ברוב כי מחמירים ואומרים רואים אילו החלב היה יין אדום כמו כן היין לבן היה יין אדום היה המראה שלו דוהה על ידי המים רק אז אוסו לתבילה אבל אם לא אפילו שיש כאן רוב מים לא עלתה לו תבילה בקשה הגמורה סתירה ממשנה שלכאורה היא שנויה כדס רבי יהודה אומרת הגמורה ברומיני למדנו משנה מסכס מקבוס דלי שהוא מולה רויקין הוא מלא ברוק והטבילוי כאילו לא טובל. הרוק הוא עבוה, הוא סמיך, אז הוא לא מתבטל במים ולאו דווקא שהוא מלא רויקין. אפילו אם יש בו רק מעט רוק, אז זה חוצץ בין המים של המקווה לדלי. זה לא מתבטל במים כלל, אלא כיוון שבאופן הבא הוא רצה לנקות התנת דווקא מלא מי רגליים, אז לכן גם כאן הוא נקעת אתמול לרוויקין. האופן השני מי רגליים. אם הוא מלא מי רגליים רוינינויסוי כאילו אין מים. אפילו שהמראה שמרגליים הוא לא בדיוק כמו המראה של מים של המקווה. בכל זאת כיוון שזה מין מים לא צריך רוב לבטל אלא רונוש כאילו אין מים וכאן מלא הוא דווקא כי ישמע לנו רבוסה לא צריך בכלל ביטול אלא כיוון שעברו מהמקווה על פיו ונשקו הם נוגעים במים שמולעים בדלי אפילו שזה מי רגליים הם מתחברים למקווה בהשוקה וזה נעשה כמי מקווה ולכן התביל עולה אופן שלישי אם הכלי ידליע הזה מול למי חטוס שמזים על תום ממס עד שירבו המים על מי חטוס אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי אז המים של המקווה שנכנסים הם יותר מ-100 החטוס ואז 100חטוס בטלים מרוב לכאורה למה צריך להגיע לכך לאגור ממי רגליים זה ממש מים אומר רש"י הועיל ן אבא טומה כידוע שמי חטוס מעיפור אדומו מתרמים מתוירים וכשיו משום קדושה אז לא בטלים בהשוקל מהמקווה רק אם יש רוב כנגדם הם בטלים ברוב עד כאן המשנה מסכס מקס בקשה כת הגמורה מן שמס לדיס לרעון מי הוא התנה שהוא סובר רון דהינו שיש כאן איזשהו משקה אני רואה אותו באופן אחר ממה שהוא נראה באמת רבי יהודה כי הוא אומר בברייסה שראינו בשיעור הקודם שיש בדלי יין לבן או חלב אני רואה אותו כאילו יין אדום אז כמו כן כאן במשנה שאומרים רואים מרגליים כאילו מים אפילו שהם לא ממש שווים זה לכאורה רבי יהודה אפילו שבאמת כמו שנראה באמת עוד מעט זה לא בדיוק אותו דבר שם זה עניין של ביטול כאן עניין של השוקה אבל בכל זאת הגמרא מבינה שזה על אותו סגנון ואם כך יש קושיה בקותונה בסעיפה של המשנה דסג לברובה מי חטוס הם בטלים יש רוב מי מקווה כנגדם ולא אומרים רואים שמי החטוס כאילו היו יין אדום וכל זמן שאין רוב גדול יותר במקווה שזה היה גורם לין האדום שידה מראהו שלא יהיה לו מראה אדמו רק אז הם בטלים כך מפרש רש"י לפי הגרסה שלפנינו אבל טוייסס מעדיפים גרסה לפירוש אחר כי הם מבקשים לפי פירוש זה למה הגמורה הייתה צריכה להתחיל ולומר שהמשנה הזו היא רבי יהודה כי הוא סוברין ממילא קשה מהסיפה הרי אפשר להקשות משנה זו עצמה קשה מהרי של הסיפה כי בר אתה אומר רואים רואים מרגליים כל ימים ובסיף אתה לא אומר רואים את מאחת אז כאילו הם יין אבל הקוד של דוד הוא מבאר שכך צריך לומר לפי רשי אם לא היה לנו את דברי רבי רבי יהודה הייתי אומר שמה שהמשנה אומרת רואים זה רק מקילים במי רגליים שהם דומים למים אז זה אותו מין של המים וזה נחשב כמים וכשהמקווה משיקה למי הרגליים הכל מתחבר למקווה אבל מי אומר להחמיר שמי חטוס אני אחשיב אותם כיין אדום ולא יהיה מספיק רוב לכן הגמורה אמרה שמסתבר שאתנו רבי יהודה שכשם שהוא אומר שם רואים לכן אומר כרגן גם אם מרגליים רואים אם כך קשה מעשה יפה אומר הביה לא יקשיה או המשנה שבנו כעת זה דידי זה שיטס רבי דעצמו כך הוא סובר ה דרבי דהיינו מה ששנינו לאל שרונויסו כאילו יין דוים זה בשם רבו שהוא מחמיר בביטול כך גם הוא מחמיר קם מה שאין כן רבי יהודה בעצמו הוא אומר לא אומרים רואים כאילו זה יין שהמראה היה משתנה או לא היה משתנה לא מספיק רוב כמו דעס חכום שראינו בבריסה הקודמת אבל באמת המשנה הזו כנס רבי יהודה וכמו שאמרנו שצריך לומר שיש הבדל גדול נכון שלגבי ביטול אני לא מחמיר ואומר שלא יהיה מספיק ברוב מספיק רוב כי למעשה אין כאן עניין של מראה כי הכל נראה אותו דבר אבל לגבי מי רגליים להחשיב אותם כמים וזה כאן אומרים רואים כיוון שהם דומים למים ומאותו מין אז זה מתחבר למקווה בהשוקה והטביל לעולם היכן רואים שרבו של רבי יהודה מחמיר תניה רבי יהודה אומר משום רבון גמליאל אין דם מבטל דם בגבי זריקה כמו שראינו במשנה שם אפילו טיפה דם אחת שקשרה להזוה התערבה בהרבה דם של חולי למשל אז אפשר לעשות כי אין דם בטל דם כי ממנו לא יבוטל כמו כן לגבי כיסו הדם אם תערב דם חיה או דם עוף ברוב דם בהמה צריך לכסות כי אין דם מבטל דם אותו דבר אין רויק מבטל רויק ואין מרגליים מבטל מרגליים מעיון נועיס הזהב מטמים כמו הזהב עצמו דהיינו הרוק שלו מרגליים של זהב מטמא הבטומה אבל אם זה תערב אומר רבן גמליאל אפילו שיש כאן רוב רוק של אדם טהור או רוב מרגליים של אדם טהור בכל זאת זה לא בטל וזה עדיין מטמא כמין במינוי לא יבוטל ממילא כשם שאני רואה שרבון גמליאל מחמיר שמין במינוי לעולם לא בטל כרגע מסתבר לומר שהוא זה שרבי יהודה אמר משמו שגם ממשנו מינוי שכן שאר בו ביטול לא מספיק רוב אלא לה אנחנו אנחנו אומרים אם התערבו כאן שני דברים שהמראה שלהם שווה אז אני אומר לא מספיק רוב אלא מחשבים מה היה קורה אם זה היה אדום וזה וזה לבן אם היה משתנה הדמימות או לא זו דרך אחת שבאמת רבי יהודה עצמו לא סובר את מהשרנה במשנה אלא אומר זאת רק בשם רב גמליאל רוב אמר באמת זה תענה אחד רבי יהודה סובר כמו רבו כידוע שיטת רבי יהודה ש מנו לא יבוטל ומה שהוא שהוא אומר שמספיק שיש כאן רוב מי מקווה על מי חטוס באמת אם הדלי היה טמ מדויריסה שהיה צריך להדביל אותו גם מבפנים לא הם מספיק רוב רגיל אלא רואים את מהחטוס כאילו הם יין אדום ורק אם יש במה המקווה כל כך הרבה כדי להדהות את מראהו רק אז תל טביל לדליקה מדובר בתלי שתויחוטו התוך שלו הפנים שלו טהור רק וגביתו מהסכי איך זה יתכן? זה ייתכן רק בטומ דרבונון כמו שרשי מביא משקה שלמשל נגע בשרץ השרץ היה בטומ המשקה הוא ריש לטומה הוא לא יכול לטמות כלים מדרבונדון קם מטמא כלים אבל חכומים הגבילו את הטומ הזו שהיא ממש כנגע באחורי הכלי אז רק אחורי הכלי טמא הפנים שלו טהור רשי מביא תוי חוי אוי גנושפה שבולטת אוזנוב זה ידית קמין אוזן וודוב ידית ארוכה ממילא כך הדלי הזה דמדינה סגו בכלדו מעיקר הדין צריך להדביל רק את החוץ שלו לא את הפנים שלו רק צריך קצת שהמים של המיקוה יעלו מעל השפה כי זה שייך עוד לחוץ אבל הטויחוי לא צריך טבילה רק מה באופן שיש בדלי הזה מי חטוס אז חששו חכומים ורבונו דגוזרהו שצריך להדביל זאת לגמרי בתוך המקווה ולא מספיק להדביל רק את גבו כי חששו דיל מחיס עליו הוא יחוס על מי החטוס שלא יתערב בה ממי המקווה ויפסלו להזוה ולא מתבילי צריך לגרוס הוא יחשוש שאם הוא יביא יכניס אות למקווה באופן שהמים של המקווה יעלו גם על שפת הכלי אז הם יכנסו פנימה ויפסלו את מה החטוס לכן תיקנו חומים שידביל אותו לגמרי שגם טוי של הכלי צריך טבילה ובאמת מחטוס ייפסלו אבל כיוון שזה רק מחמז גזירה קמדי כריבויה ברגע שיש כאן רוב מי מקווה ורק מיוט מטוס לא צורך יותר מזה אפילו שבעצם אם הייתי אומר שהמיחטוס כמו יין אדום אז הדמומית לא הייתה בטלה כיוון שזרה גזירה לא הלכו להחמיר עד כדי כך כי כל הטבילה של טוויחוי זה רק מחמס גזירס חז"ל ותוסס מוסיפים איך אפשר לבאר לפי זה את החלקים הקודמים במשנה? אם מדובר בכזה אופן, הגזירה הזו שייכת רק בדלי שיש בו מייחטוס, אבל מלא מרגליים או מלא ברוק, מה שייך, צריך לדביל רק את החלק החיצון. אז מה אכפת לי מה קורה בפנים? וכאן לא שייך שהוא חושש, מה אכפת לו? נכנס מים פנימה. אומרים טויס באמת שלפי רוב ורק החלק האחרון של מי חטוס זה מדבר באופן שרק גבוה טמא. מסתבר כך כי אם היה בפנים גם טמא אולי היה מלא בו מי חטוס אולי היה מטמא אותם שאם כן האופנים הקודמים מדברים באופן רגיל שכל הכלי טמא והוא צריך טביל לגם מבפנים מביאה הגמורת הכללים של ביטול אומר רובה אומר רבונו בטיימרו חומם בהרבה מקומות שהטעם קובע אם נכנס כאן טעם של המיעוד ברוב האם המיוט משל הוא אסור אז הרוב נאסר וואמר רבונו ברובה שהרוב קובע ואמר רבונו בחזוסמרית קובעת מתי אמורים כל דבר כשיתרב מין בשינוי מינוי בטימי הוא נותן טעם כמו שראינו בדף הקודם הוא עוסר אותו ממינוי שיתערבו הולכים ברובה איךדיקחזוסה דבר שלא תלוי בטעם אלא במראה כגון לגבי תפילס מקווה במראה הוא הקובע חוזרת כעת הגמורה לחידושו של רשלוקיש שאמרנו אחד משלושת היסודות שרשלוקיש משמיע לנו בזה שהוא אומר שפיגל ונויסו שאכל אותם ביחד אז הוא לא לוקה כי איסור מבת מזה אומרת הגמרא פליגד רבי לוזו הוא חולק על רבי לוזו לא מרבי לוזו כשם שאין מצוו מבטל זוזו כמו שכבר נראה כך אין איסור מבטן זוזו רק איסור והיתר שהתערבו זה בזה אז אחד מבטל את השני אבל לא כשאייסורים התערבו זה בזה ולשיטתו הוא ילכה גם על פי וגם על נויסור יתרו בו משום שניהם אומרת הגמרא מן שמס לדאומר אין מצבס מבטל זו אזו אומר הבוזו שלשיטתו גם אין איסור מבטל זה זה הלל היא תניה אומרו לו אבל הלל הזוקן שוקורכון את המצב והמורר בסחז ואוכלון כמו שאנחנו עושים קוירך משום שנאמר על מצויס ומרוים יאכלו את קורבן הפסח ולא אומרים שכיוון שהוא אוכל אותם ביחד אז טעם המרו מבטל אתעם המצא כן מצבס מבטלס זוזו ותוזה פסור דנים מנין למדים מכך שכל מיצא מבט זוזו אולי כאן כי כך מצו סוי אז טוסס מתרצים שם עינשום מביאה הגמורת טונו רבונון חרסון של זהב וזובוט שמי רגליים שזהב וזובו הטילו במי רגליים המי רגליים שלהם טמאים כמו שאמרנו האוו טמא אבל האבית הזה נשבר לכן הוא עצמו כבר איננו מטמא ברגע שהוא נשבר זה שבר כלי אבל החרסים שלו בלעו ממי הרגליים של הזהב ועזובו אז נכון שאי אפשר לגעד במי הרגליים כי הם בלו בחרס אבל מי שנושא זאת מי שמסיד זאת המרגליים של הזהב מתמים במעשו ואפילו שהם בלוואים בתוך החרס מביא רש"י כיוון שאם נשיק את התנור ונכניס את החרס מרגליים יצו הנחשמים כן נמצאים כאן ומי שנוסאת החרס נוסאת מהרגליים אז פעם ראשון ושני קיבשו את החרס שטפו אותו במים פעם אחת פעם שנייה טומאה עדיין החרס מטמא במסוכ עדיין לא פלטו את כל מהרגליים אבל שלישי ברגע ששתפו זאת פעם שלישית במים תורז כל מהרגליים נפלטו במד בו ממורים שנוסן לתוויח מים כדי לכבש זאת כדי לנקות זאת אבל לא הינוסה לתווי מים אלא הוא נתן לתוך האבית מרגליים של אדם טהור להוציא את מהרגליים של הזב שנבלאים בו אפילו הסירי 10 פעמים עשו זו תומ כי מים במינו אלוה יבוטל מה קורה המי רגליים של האדם הטהור הם מפליטים את מהרגליים של הזהב הם מתערבים ושוב נבלא קצת יש קלה אפילו טיפה אחת אז מממנו לא יבוטל ולכן זה עדיין נשאר בטומ רב לזר ביין כבוא הוא סובר שמים במינוי גם בוטל ולכן שלישי אף על פי שלא ינסן לתוכיח מים אלא על ידי מרגליים שלא דומתורר גם כן טו אומרת הגימור אמן שמסלי דאומר מן במינו לא בוטל דהיינו מי הוא התנק מכאן של רב לזר בינקב רב יהודה ובכל זאת הוא אומר שמשקין שנבלעו בחרס ושלושה שטיפות הם כבר נפלטים לגמרי ורומינו למדנו פשטון שטבוסנידו הנידו טובה את הפשתן לחוטים בשעה שטובים צריך כל הזמן ללכלח את זה עם רוק מסיטוטר כי הרוק כבר התייבש שברגע שהרוק של הנידו התייבש הוא כו מטמא למדים מסכסניה בפסוק וכי יוריק כן רקיקה ואם הוא יולך אם הרוק של הנידו עדיין לך הוא נמצא על הפשתן מסיטו טומה מי שמסיט אז הוא נוסע את הרוק משומש כפיו הרוק הלך מטמא במסו רבי יהודה גם אחרי שהתייבש אפררו טבוי במים מי שמלכלכו את הבשתם במים אחרי שהתייבש תומשומש כפיו כארוק חוזר להיות לך מחמת המים מהשמ ואפילו טו ואפילו קיבז הרבה פעמים בכל זאת טומה אז רואים שהרוק תמיד נשאר ושונה ממהרגליים מה ההבדל אומר רב פופה שינרויק דקוריר רוק הוא חודר או נכנס חזק בפשתן קשה לצאת לעולם לא יוצא מהרגליים לא נבלאים כל כך בחרס וידי שלוש שטיפות הם כבר יוצאים לגמרי מה ראינו בהמשך המשנה נסערב בדם הפסולים דם שעומד לזריקה הוא כשר לזריקה תראה בדם של פסולים היא שופך לעמו כמוכם ממשיכה המשנה נסרב דם הנפש בדם התמציס היא שופך לעמו רבי אליעזר מכשיר אז כאן נראה במים נחלקו והאם דברי רביעזר עולים רק על האופן האחרון או גם על האופן הקודם אז נראה כאן שתי שיטות במה היא קומייפליגה אומר רב זוויד בגויזרין גזירו במקדוש קומיפליגה האם עושים סייג בקודשים הרי חז"ל תקנו בית הכונס סייג לתירו דבר שבעצם מותר עשרו אותו שמה יקשלו בפעם אחרת האם גם בקודשים עשו זאת שאתה מפסיד קודשים משום סיגל משום פעם אחרת או לא בקודש אי אפשר להפסיד קודשים משום גזירה מהסבר גוזרין תנקם וסובר שגויזרין ולכן כשהתערב כאן דם כשר בדם פסול או דם הנפש בדם הטמצפו מדובר באופן שאין בדם הפסול ולא בדם הטמסיס לבטל את הקשר כי אני אומר אם זה היה מים היה נשאר כאן מרי דם של הדם הקשר בכל זאת יש הופך לעמו כי גוזרים שמה עם נכשיר זאת יבואו להכשיר גם באופן שהאדם הפסול או אדם התמציס יש כאן הרבה יותר מרוב שאם זה היה מים אז היה מדהה את המרית של אדם מה כשר? אומר רש"י אם כך למה לא גזרו באופנים הקודמים במשנה שיתרה בדם הבהמה או בדם החיה? כי זה דם חולין וחולין באזורה לא שכיחה אז זה לא שכיח כזה דבר ולא גוזרים בדבר שלא שכיח האפסולים שכיחים חין טמצי שכיח שהוא מתרבה על דם הנפש לכן בזה גזרו אומר סוף רב לזר סוב לא יגויזרים כי כ שחששו חכומים שלא יהף סדקות שמחמז גזירה ולכן אם באמת יהיה כזה מצב שגם אם הדם הפסול או דם הטמצם היה מים זה היה מדהה ולאן ניכר הדמימותו של דם הכשר אז אמת פסול ואז נשפח לעמו אבל כל זמן שאדם הקשר העניין נשאר בו הדמומית אז מכשירים זאת לזריקה כי לא גוזרים אותו שיהיה מצב שיהיה כאן באופן שיהיה כאן הרבה מהאדם הפסול זו דרך אחת ולפי דרך זו רב ליעזר חולק לא רק על האופן האחרון שהתערב דם הנפש בדם התמצא גם באופן הקודם שניסר דם מבסודין גם על זה הוא חולק שזה כשר אף פה פה אמר לו דכול מגויזרין לא חוששים להפסד קודשים ולכן כשהיתר בדם מבסולים שזה דבר שכיח לא חולק רב לזו הוא חולק רק על האופן האחרון הם הם נחלקו ואוכה בדם התמציס מוצוי לירבויס על דם הנפש קומייפליגה האם זה מצוי שיש כאן בהמה אני מקבל את דם הנפש שלה האם יכול להיות כזה מצב זה שכיח כזה מצב שאני אם אני אקבל את דמטמצ את את כל דם הטמציה כאן כל כך הרבה בדם הטמצם זה היה מים זה היה מבטל את המראה של דם הנפש מר סובר שכיח או מר סובר לא השכיח רב לזר סובר זה לא מצוי שהדמטם ששלמה יהיה כל כך הרבה שאם הוא יהיה מים אז הוא יבטל את המראה של דם הנפש לכן למה נגזור כמו בדם חולין אני לא גוזר כי לא מצוי כזה דבר גם כאן אין סיבה לגזור אז כל זמן שיש כאן דם הנפש מספיק שגם אם אדם הטמצ נרה היה מים זה לא היה מדה אתת מראהו זה כשר לזריקה תנמה סובר לפעמים ייתכן שיהיה כאן הרבה דם הטמצם סיס שיבטל את דם הנפש ולכן גם באופן שלא כך אני גוזר אוטוכה שהיה כאן הרבה דמת סישה מבטל את המרש דם הנפש אבל באמת זה רק זהיר ולכן אומר רש"י ראינו בהמשך המשנה שאם הוא לא שאל מה לעשות והוא זרק את הדם אז ודאי כשר באופן שהיה כם אדם הקשר מספיק שישאר בו מראה דם גם אם זה היה מים בקשה כת גמורה בישלם אל הרב פופה שומר לזר לא חולק רק על אופן האחרון אדקותו זה מה שהמשנה חילקה הזאת שני בובס נסר בדם הפסולין שהופך לעמו בדם ציסי שהופך לעמו ועל זה אומרים רב לזר מך שירק על אופן האחרון אלו לרב זבית שהוא חולק על שניהם רב לזר לערובינו ולסנינו שכתוב שניהם ירדם ניסר בדם מבסולדם הטם סיסופך לעמו ורב לזר מכשיר כשיה אכן קשה לפי רב זיד עד כאן דף האנטס بس
לצפיה בתכנים נוספים: