הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעד

[מוזיקה] בו בטרה דף קעד מתחילים בעזרת השם שורה חמישית מלמעלה במילים אמר רב הונה כולנו מכירים את המעשה שמסופר בפרשת מקץ ספר בראשית שהיה רעב בארץ ישראל יעקב אבינו שולח עשרה מבניו למצרים להביא משם אוכל וכשהם חוזרים הם אומרים ליעקב שמשנה למלך מצרים הזהיר אותם לא לחזור פעם הבאה לקחת אוכל אלא אם כן הם מביאים איתם את בנימין וכש יעקב אבינו סירב לשלוח את בנימין אז כתוב שם ממש כשנגמר כבר האוכל שיעקב אמר להם נו תרדו למצרים להביא אוכל והם אמרו לו שוב שהם לא יכולים לרדת בלי בנימין ואז יהודה אומר כשהוא ראה שיעקב לא מוכן לשלוח את בנימין אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אני לוקח על עצמי הוא אומר ערבות מכאן לומדים שאדם משעבד את עצמו בדיבורו לבד בלי קניין קיבל על עצמו ערבות הוא עצמו ערב להחזיר את בנימין לארץ ישראל לאביב יעקב מכאן לומדים גם לגבי הלוואה אדם בא לקחת הלוואה מהמלווה אז אדם שלישי יכול לבוא ולומר אני ערב להלוואה אפילו בדיבורו לבד הוא כבר משת ומכאן יש מקור לשיעבוד שאדם משתעבד בדיבורו להיות ערב וגמרה שואלת השיעבוד כאן מדובר על שיעבוד חזק יותר מערב רגיל כי נאמר עוד קודם לכן כשהם חזרו עוד ממצרים הפעם הראשונה כתוב שראובן אמר לשון תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך תנה אותו על ידי זה נקרא רב קבלן כאילו אני קיבלתי במקרה של הלוואה כאלו אני קיבלתי את ההלוואה ולכן אני משועבד ולכן אתה יכול לפנות אליי עוד לפני שאתה פונה בכלל לוה שלקח את ההלוואה זה שעבוד חזק של הרב קבלן אז אומר המרשם מסתבר שיהודה אחר כך לא בא להוריד מהשעבוד כשהוא אמר אנוכי רבנו הכוונה ערב קבלן בתוספת לדברי ראובן שאמר גם כן לשון ערב קבלן תנה אותו על ידי אני מקבל אותו אתה שולח את בנימין עם כל האחים אבל אני כאילו בעצמי מקבל אותו ואם כן דורשים מכאן את השיעבוד הגדול יותר של הרב של הרב קבלן מנהי נלמד רב רגיל שרק אם הלווה אין לו מאיפה לשלם רק אז פונים אליו והוא משלם מביאה הגמרא שני פסוקים בספר משלי ששמה רואים שיש מושג של הרב אפילו שהוא לא קבלן שהוא גם כן משתעבד אם כן אנחנו כבר יודעים שיש שני סוגי ערבים שמשאבי את עצמם לשלם אם הלוה לא ישלם או אם או אפילו בלי שפונים אל הלוה במקרה של רב קבלן יש שני סוגי שיעבודים יש שיעבוד של רב רגיל ויש שיעבוד של רב קבלן שיעבוד של הרב רגיל מדובר אנחנו מדברים כמובן לפי דעת רבנן שנפסקו להלכה שדבריהם נפסקו להלכה שהרב רגיל הכוונה שפונים בהתחלה אל הלוה ואם אין לו הולכים לערב וערב קבלן הכוונה שאפשר לפנות באופן ישר אל הערב אפילו בלי לפנות אל הלוה ומביאה הגמרא 10 לשונות ועל כל לשון יש נידון האם זה הכוונה שאדם שאמר את הלשון הזה הוא מקבל על עצמו להיות ערב רגיל או שהוא מקבל על עצמו להיות ערב קבלן עכשיו יש לשון שזה וודאי ערב רגיל קודם כל בלשון הלוואה לשון הלוואה זה יותר הכוונה שאני אומר למלווה תלווה להוא אז אני לא אומר לו אתה מלווה לי אני אומר לו אתה מלווה לאותו אחד אתה מלווה ללווה אז זה כבר לשון של ערב רגיל ולא לשון של ערב קבלן זה לא כאילו אתה מלווה לי ו כל שכן כשהוא אומר ואני ערב לוהו ואני ערב זה ודאי לשון שאדם מקבל על עצמו ערבות רגילה זה לפי כל הדעות זה הלשון הראשון עכשיו יש עוד לשון שאדם אומר ודאי לשון שהוא מקבל על עצמו להיות ערב קבלן איך ערב קבלן מדבר עם המלווה כשהוא מקבל על עצמו להיות ערב עם שעבוד של קבלנות ממש כאילו הוא קיבל כשהוא לא אומר לוהו אלא כשההוא אומר תן לו זאת אומרת כאילו אני אומר לך אני זה כאילו הכסף שכבר אצלי ואני אומר לך למי לתת אותו תן לו כאילו אני קיבלתי ואני אומר לך למי לתת תן לו ואני נותן לך או כן זה מדובר על הלשון השני תן לו ואני נותן און לו ואני קבלן שזה כבר לשון שלישי שבשני הלשונות האלה שכעת אמרנו תן לו ואני נותן לך או תן לו ואני קבלן זה לשון ודאי של הרב קבלן של השעבוד ה יותר חזק ויש עוד שב שבעה לשונות שבהם יש ויכוח מה המשמעות האם זה הכוונה שהוא מקבל על עצמו רבות רגילה או שמקבל לעצמו שיעבוד גדול יותר של הרב קבלן אז כבר נקדים את ה ויכוח ה קיצוני בין רב חסדה לבין רבה לגבי שהוא אומר הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב לוהו ואני נותן לוהו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חי יב תן לו ואני הרב השבעה לשונות האלה לפי דעת רב חסדה זה שעבוד חזק של הרב קבלן והוא ערב רגיל רק במקרה שהוא גם אמר על והו שזה לשון ערב רגיל וגם ואני ערב שזה וודאי לשון של ערב רגיל רבא אומר בדיוק הפוך השבעה לשונות האלה הוא מקבל על עצמו להיות רב רגיל ורק אם הוא אמר בשתי שני החלקים של דיבורו לשון שעבוד של קבל תן לו ואני קבלן או ואני נותן רק אז הוא מקבל על עצמו שעבוד של הרב קבלן כמו שכבר אמרנו שבלשון לוהו וני ערב כולם מודעים שהוא ערב רגיל תן לו וני קבלן נותן לו ואני נותן כולם מודעים שזה ערב קבלן אבל על השבע לשונות האלה שעליהם יש ויכוח אז לפי דעת רב חיסדא וודאי נחשב משועבד שעבוד של ערב קבלן ולפי רבה הוא נחשב שעבוד של ערב רגיל אבל אומר רבונה הוא מחלק זה תלוי מה הוא אומר בתחילת דבריו לוהו שזה לשון ערב רגיל או תן לו שזה לשון שיעבוד של ערב קבלן אם הוא אמר לוהו אז בין אם הוא אמר ואני ערב לוהו ואני פורע לוהו ואני חייב או לוהו ואני נותן כולן לשון ערבות הן כי הלוהו זה לשון עלוואה הוא לובה ואני אשלם לך אם הוא לא ישלם ם הוא אומר תן לו או ואני קבלן או תן לו ואני פורע או תן לו ואני חייב או תן לו ואני נותן כולן כיוון שמר תן לו לשון קבלנות הן הוא לא אמר לשון תלווה אלא הוא אמר תתן בשליחות ואני אשלם לך אפילו לפני שתפנה אליו לנסות אם הוא יכול לשלם מביאה הגמרא הבאה להו לפי דברי רבונה כשהוא אומר בתחילת דבריו לשון שהיא וודאי ערבות רגילה ובסוף דבריו לשון שהיא ודאי ערבות של קבלן מה מביניהם גובר כשהוא אומר למשל על והו שזה לשון ערבות רגילה ערבות רגילה ואני קבלן זה ודאי לשון א ערב קבלן או תן לו שזה לשון ערב קבלן ואני ערב שזה לשון ערבות רגילה מי אז אמר רבי יצחק כשהוא אומר לשון ערב ערבות אני ערב יש כאן ערבות אפילו שהוא אמר תן לו כשהוא אומר מפורש לשון קבלן לשון קבלנות אני קבלן אז ישכן לשון קבלנות אפילו שהוא אמר עלווה לו אז אם כן זה דברי רב הונה ורבי יצחק ננו חובים את שתי הדעות שכבר הבאנו שהם לא מחלקים בין כל הלשונות שהם ספק אלא הרב חסדה אמר כולן לשון קבלנות אן כל שבע הלשונות שזה לא בשני חלקי דיבורו לשון אחד או ערב רגיל או ערב קבלן אז כולם לשון קבלנות הן בר חוץ כשהוא אמר בשני חלקי המילים שלו גם לוהו שזה לשון ערבות רגילה וגם אני ערב שזה לשון ערבות רגילה רק אז הוא באמת נחשב ערב רגיל ורב אמר בדיוק הפוך כולן כל הלשונות שלא בשני החלקים שלהם זה לשון ערב קבלן זה לשון רבות רגילה הן בא מי יתן לו שזה הכוונה רב קבלן ואני נותן שזה גם הכוונה רב קבלן שבשני החלקים של הדיבור שלו היה לשון קבלנות וכל שכן לפי דברי הרשב תן לו ני קבלן שרק ק אז זה לשון קבלנות כיוון שאמר מפורש לשון של נתינה ולשון של קבלנות שהם לשון ערב קבלן אמר לימר בר ה ממר לרב השי מר בנו של המימרא בשם אביו החי אמר אבא שכש הרב אומר למלווה תן לו ואני נותן אז הלווה אין לו שום חיוב בכלל אין למלווה על הלווה כלום וזה הרבה יותר מערב קבלן כי בערב קבלן אפשר לגבות גם לובה או מהערב קבלן אז מר אומר בשם אביו אמימר שבמקרה שהוא אמר תן לו ואני נותן זה כזה סוג שיעבוד שהוא בעצמו הלווה והלווה האמיתי אין לו שום התחייבות על המלווה והגמרא א לא מקבלת את דבריו ולא הי לא מפטר לוה מני ד מלווה הלוה לא פטור לגמרי מהמלווה אלא עד שישה וייתן ביד אלא אם כן הערב לוקח ביד את ההלוואה מידי המלווה ונותן ללווה אבל אם הכסף עובר מהמלווה לידיו של הלווה אז יש איזשהו שעבוד ללווה אפילו בלשון של שאדם מקבל על עצמו ערבות ערב קבלן מספרת הגמרא ההו דיינה היה איזה דיין דאכתי למלווה לנכסי דלווה נתן רשות למלווה לגבות ישר מהקרקעות של הלווה עוד לפני מקמה דליט ב ללווה לפני שה בכלל טבע מהלוויה שישלם זאת אומרת הדם נתן כסף בהלוואה ללווה והגיע הזמן הפירעון הוא הלך לדיינים אמר להם רבותיי נתתי כסף ל ללווה אז ישר הדיין אמר טוב אני נותן לך רשות לגבות מנכסיו אפילו לא קרה ללובה לא ביקש ממנו בוא תשלם את החוב כלום ככה ישר הלך וגבע מהקרקעות שלו סלקי אז יש מפרשים שסילקו את הדיין מלהיות דיין מי סילק אותו רב חנין בריד רביבה אמר רב אני מקבל אני גם כן מסכים ממה שהוא עשה חקים למאבד כימיל ט מי היה חכם לעשות את דין את הדבר הזה לסלק את הדיין אליו אם לא היה עשה עד זה רב חנין בריד רב יבה למה ה צריכים לסלק את הדיין הזה כסבר כי אנחנו סבורים נכסי דבר אניש אנו מערי הנכסים של האדם מערבים על ההלוואות שלו ותנן ש במשנה שלנו המלוה את חברו על ידי הערב לא יפרה מן הערב וקיי מלן מה הכוונה לא יטבע את הערב תחילה אלא קודם כל לפני אל הלוה ינסה לקבל ממנו את פירעון החוב ורק אם הוא לא ישלם אז גובים מקרכ אותם עוד מספרת הגמרא היה ערב שיאבד את עצמו להלוואה של מישהו ואותו מישהו נפטר והירושה שלו עברה על היתומים הערב הלך בלי להודיע ליתומים ושילם את החוב של אביהם ההוא הרבה דיתמי דפרי למלווה מקמי דודנו תמי וכעת הוא בא לטבוע את היורשים היתומים הקטנים שיחזירו לו את מה שהוא שלם אמר רב פפא החוב של היתומים כלפי הערב זה מלווה בעל פה אין לו שטר שמחייב אותם ובריאת בעל חוב מצווה אין כאן קניין ואין כאן חיוב ויתומים פחות מגיל 13 ויום אחד לאו בני מאבד מצווה נינו הם לא חיייבים במצוות הוא לא יכול לטבוע אותם עכשיו להמתין שיגדלו ורב הונא ברד רב יהושע אמר באמת יתומים קטנים יש להם לקיים מצוות ומה הטעם כאן שהם פטורים מלשלם לערב חוששים שמה האבא כבר שיר חפצים למלווה לגבות מהם את חובו ואם כן הערב שילם בחינם כי המלווה כבר היה לו מאיפה לגבות אימר צר רת פסי אם כן גם רב פפה וגם רב הונא ברדי רב יהושע מסכימים שהייתו לא משלמים לערב מה בעניו באיזה מקרה אק בניו יש הבדל בין רב פפה לרב הונא בריד רב יהושע בשני מקרים מקרה ראשון כשלו הודה לפני שהוא נפטר שהוא לא השאיר למל חפצים לגבות מהם את החוב הוא מודה החייב מודה לפי רב הונ בריד רב יהושע כאן כן גובע הערב מהאטומים ולפי רב פפא לא כי הם עדיין קטנים והם לא מחוייבים במצווה הזאת של פריעת החוב במלווה בעל פה עוד הבדל אינאמי במקרה שבדין נידו את הלוה כיוון שהוא לא רצה לשלם ד שמתו הוא ומת בשמתי הוא מת בתוך כדי שהוא עדיין היה מנודה ולא עדיין אם כן ברור שלא השאיר חפצים לגבות מהם כי הם כן הוא לא היה צריך להגיע לזה שינדו אותו הוא פשוט היה אומר שהוא כבר השאיר חפצים אצל המלווה שמהם הוא גווה כמו מי ההלכה שלחו מיתם מארץ ישראל כשב דין ידעו את הלוה שלא רצה לשלם ומת ב נידויו שמתו הוא ומת בשמתי הלחתה כרונ בריד רבי יהושע שהוא משלם ולא אומרים שהם אינם בני מצווה ולכן אי אפשר לגבות מהם מנסה הגמרא להקשות מטי רב שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו כמו המקרה שאנחנו מדברים שהוא שילם את החוב של אביהם כי הוא היה ערב והמלווה נתן לו את השטר כי הוא כבר שילם והוא בא עם השטר הזה ליתומים הנה שילמתי את החוב של אבא שלכם עכשיו תביאו ותשלמו לי מהנכסים של הירושה אינו גובה כשהם קטנים הוא ימתין עד שיגדלו ויבוא איתם לדין וישבה ש ה שלם ויטול מהנכסים את מה שהוא שילם ואם כתוב בשטר שמלווה כותב לערב התקבלתי ממך לא רק החזיר לו את השטר אלא גם כתב על השטר עצמו קיבלתי ממך את החוב אז הוא גובה אפילו כשהם קטנים רואים שיש אפשרות שהרב יגבה את הפירעון שהוא פרא יתומים אפילו כשהם עדיין קטנים ביש למה לפי רב הונה בריד רב יהושע אפשר להעמיד משכחת לה כגון שהחייב מודה שהוא לא השאיר חפצים אצל המלווה לפני שהוא נפטר הוא הודע שלא השאיר חפצים אצל המלווה לגבות מהם שבמקרה הזה רבון רב יהושע מודה שהערב יכול לגבות את הפירעון יתומים ולכן אם המלווה כתב לו על השטר שבאמת הוא קיבל ממנו את החוב אז הוא יכול לגבות מהתאומים אלא לפי רב פפה שאמר שומים הם לא מחוייבים במצווה הזאת וזה מלווה בעל פה אזה אם כן קשי למה באמת במקרה כאן של הברייתא הם חייבים לשלם לערב מתרצת הגמרא כי כאן זה לא מלווה בעל פה אלא זה מלווה בשטר שני הטם לאחי לכן המלווה טרח וכתב לערב כתב לה התקבלתי ממך אז אם כן זה כמו שהם חייבים לערב מלווה בשטר ורב פפה מודה ש במלווה בשטר כיוון שהאבא היה משועבד במלווה בשטר וכאן היתומים גם כן משועבדים לו במלווה בשטר למה כי הוא שלם חוב אם ויש לו כעת שטר שהמלווה כותב לו התקבלתי ממך זה כמו שהוא עכשיו מגיע ליתומים עם שטר שאבא שלהם היה חייב לו כסף ואז הוא גוה מהנכסים של היורשים מספרת הגמרא הואר דעובד כוכבים היה איזה ערב שקיבל על עצמו ערבות על הלוואה שגוי נתן הלוואה ליהודי ואותו יהודי מת והערב שילם פראי לעובד כוכבים ואחר כך הוא בא ליתומים ואומר להם שילמתי את חוב אביכם עכשיו אתם חייבים לי והוא בא ושילם לפני ש ש הוא טבע יתומים קמד תבנו לימי הגוי עוד לא טבע יתומים והוא רץ שילם לו אותו גוי עכשיו הוא בא טובע יתומים שישלמו לו אמר לרב מרדכי לרב אשי כך החי אמר אבימי מגרוני בשם משמי דרבה אפילו לרב הונ ברי דרב יהושע שהוע מנדה אמר שהטעם שומים פטורים משום שחיי שינה לצרי שב השאיר חפצים למלווה לגבות ממ את החוב הנ מילי החשש הזה דווקא כש המלווה הוא יהודי ישראל שיודע שלא טובים את הערב תחילה אלא צריך קודם כל לטבוע את הלוה אז יש חשש לו השיר לו חפצים לגבות מהם אבל כש המלווה הוא גוי עובד כוכבים כיוון דבתר אר וזיל הלוה יודע שגם אם הוא ישאיר לו חפצים לגבות מהמהם הוא ילך ויגבה מהערב שהערב הרי לא יודע שהוא השאיר אצלו חפצים לא חיישין לצר הרי לא חוששים שהלווה השיר חפצים אצל המלווה הגוי אמר לי רב אשי לרב מרדכי יש סברה גם הפוכה אדרבה אפילו לרב פפה שוא המנדה אמר שסובר לא חיישין לצרה הרי לא חוששים שלוה ישיר חפצים אצל ה מלווה לגבות ם הנ מיל דווקא מדובר שהמלווה הוא יהודי ישראל ומכיוון שהמלווה הוא יהודי הערב שקיבל על עצמו ערבות יודע שלא יפנו אליו קודם אלא קודם יפנו אלי לובה ולכן הוא הסכים להיות ערב אבל כש המלווה הוא עובד כוכבים כיוון דיניו בתר ארב אזלי כיוון שלפי דיני העובדי כוכבים הגויים הם הולכים קודם כל לערב לטבע ממנו אז אם כן רפפה מודה שחוששים שהלווה כבר השאיר חפצים אצל המלווה הגוי שיגבה מהמהם כילו דעת פס צרר מעיקרה אם הלווה לא היה משאיר חפצים אצל המלווה לגבות מהם לאבה מקבל יערב לא היה מסכים לקבל על עצמו את הערבות כי הוא יודע שהמלווה הגוי תבע ישר ממנו במשנה ראינו וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאישה בכתובתה אדם שרואה זוג חתן וכלה שבאים להתחתן והחתן מתחייב התחייבויות ממוניות לאישה שכתובים בכתובה מקבל על עצמו להיות ערב שאם חתן לא ישלם אז הוא ישלם אז אם הבעל מגרש את אשתו והוא מתחייב לשלם לה את מה שהוא התחייב בשטר הכתובה והוא טוען שאין לו מאיפה לשלם ובאים לתבוע את הערב שקבל על עצמו שאם הבעל לא ישלם הוא ישלם במקומו חוששים ש מה הבעל והאישה הגיעו למצב כל כך דחוק שהעביר אותם על דעתם ודעת קונם והם החליטו לעשות כאן קנוניה ולעשות כאילו הבעל מגרש את אשתו הוא באמת יגרש אותה אבל אחר כך יחזיר אותה אבל יגרש אותה יטבעו את הכתובה מהערב ואז יהיה להם קצת ממון ואז הוא יחזיר אותה ואז יהיה להם מע מה לחיות ולכן המשנה אומרת שצריך לעשות כאן נדר זאת אומרת הבעל צריך להדיר את אשתו הנעה ממנו נדר כזה שאי אפשר להתיר ברבים ואז בעצם האישה תהיה אסורה ממנו בהנאה ואז הם לא יכלו לחזור ולהתחתן ואם כן אז הערב יוכל לשלם כי יהיה ברור לנו שהגירושין כאן הם גירושים אמיתיים ולא גירושים עלמנת לקבל את הכסף מהערב מספרת הגמרא משה בנו של אצרי משה בר אצרי היה לו בן רב הונה וכש רב הונה התחתן בכתובה אז אביו היה ערב רבה כתוב כלתי הבה קיבל על עצמו ערבות רב הונה ברי רב הונה בנו של משה ברא צרי ה תמיד חכם צוב מרבנן אבה ודחיקה למילתא היה דחוק בממון אמר הביה צריך לתת עיצה לרב הונה איך הוא יקבל ממון למחייתו ויש עיצה לק ניזל דנס עצה לרב הונה אין אדם שיילך וייתן עצה ל רבונה דנגר שלד ביתו שיתן גת לאשתו ותיל ותגבה כתובה מאבו ודר נדרה שתלך ותקוה כתובה מאביה מאביו של בעלה ואז רב הונה יחזיר את גרושתו ויהיה להם את הכסף אמר לרבא להבי והרי במשנה דירנ נתנן ואם כן משה ברצ רי לא ישלם את הכתובה לכלתו עד שבנו רבונה ידיר את אשתו הנאה ואז הם לא יכלו להתחתן שוב אמר לי הבי לרבה התו כל ד מגרש בבית דין מגרש וכי כל מי שמגרש את אשתו מגרש אותה בבית הדין נהייה אצלו לגרש אותה שלא בבית הדין ומשה ברא צרה לא מכיר את המשנה הזאת אז הוא לא ידע שהוא צריך להדיר הוא לא ידע שרב הונה צריך להדיר את אשתו הנאה ואם כן הוא יתן את כל הכסף סוף גלי מילתא דכהן הו בסוף התברר שרב הונה הוא כהן ואם הוא גרש את אשתו הוא לא יכול להחזיר אות אותה כי התורה וסרת על כהן להתחתן עם גרושה אפילו אם מגרושתו אמר הבה זה הפתגם שאומרים האנשים הנו דמרי אינשי העניות הולכת אחר העניים טר עניה אז לעניות אין תקנה לעניות יש כאן גם כן דבר אמיתי שהרבה אנשים חושבים שאדם עני האשמה תלוייה בו בזה שהוא חסר ממון אבל זה לא נכון כי אם הקדוש ברוך הוא גוזר על האדם עניות אז לא יועילו לו שום תחבולות כמובן שאדם לא יודע מה גזרו עליו אז הוא ודאי צריך לנסות להשתדל ולהתפרנס אבל כשרואים אדם עני זה אומר שמשמים נגזרה עליו העניות ומה שהוא רק ינסה לעשות אם נגזרה עליו עניות אז הוא הוא לא יוכל לסובב עצמו מזה אלאם כן הוא יבקש רחמים ואז הקדוש ברוך הוא ישפיע עליו עשירות אבל הגמרא מתפלת ומי אמר הבי אחי איך ייתכן שהבי נתן עצה כזאת שרב הונה יגרש את אשתו כדי להוציא כסף מ אביו שלא כמו רצונו הראשון של אביו והרי הוא בעצמו אמר הבאה במסכת סוטה דף כ המשנה אומרת שיש כאלה שמבלים מקלקלים את העולם מי הם מבלי עולם אז כתוב שזה רשע רום ערמומי אמר הבי איזו רשע רום זה אדם כזה שגורם לעבור על רצונו של הנותן והוא מביא מקרה זה המשיא עיצה לחברו נותן עצה לחברו שקיבל קרקע ממישהו שאמר לו אני נותן לך את הקרקע הזאת אבל הקרקע הזאת לא תעבור בירושה ליורשים שלך אלא אחריך זה יעבור למישהו אחר אז רבן שמ בן גמליאל אומר שאם אותו ראשון שקיבל לא המתין עד שהבנים שלו ירשו או לא ירשו אותו אלא הוא פשוט הלך ומחר את הנכסים האלה שהוא קיבל אז בעצם המכירה שלו מועילה אף על פי שזה לא היה רצונו הראשון של הנותן אז אדם שמסיע עצה למכור בנכסים כמו רבן שמון בן גמליאל הוא נחשב רשע הערמומי כי הוא גורם לעבור על דברי ה נותן מתרצת הגמרא כאן זה שונה בנו שני רבון היה בנו של משה ברא צרי והוא לא וכששמע ל רבונה לקחת את את הנכסים של אביו אז בעצם לא מעבירים את הירושה שלו למישהו אחר אלא בעצם הוא הוא היורש אז מעבירים את זה בעצם אליו שהוא גם צריך לרשת וצובע מרבנן שני רב הונה הוא תלמיד חכם ולכן זה שונה כי הפרנסה שלו קשה והוא שונה משאר האנשים אפשר אולי להוסיף שוודאי בתוך עומק רצונו של אביו היה שזה זכות בשבילו לתת וש מהנכסים שלו יעשה משהו טוב ששאר לו לנצח זכויות מזה בעולם הבא שואלת הגמרא והרי משה בר אצרי רב הוא וק מלן אנחנו פוסקים להלכה שהרב ד כתובה לא באמת משתעבד אז אם כן למה כאן היה בכלל צד לומר שהוא ייצטרך לשלם את הכתובה תרצת הגמרא כי משה בראה צרי הרב קבלן אהבה ממש כאילו הוא מקבל את הכסף אז הוא משתעבד כן אפילו בכתובה שואלת הגמרא הניח למנדה אמר זה טוב לפי הדעה שוברת שערב קבלן כתובה אף על גב דלט לי נכסה לבעל אפילו שהבעל אין לו נכסים בכל זאת משעבד את עצמו משתעבד אז שפיר כמובן שבאמת מש בראצי צריך לשלם בשביל בנו כי הרי אנחנו יודעים שרב הונה לכאורה לא היה נכסים כשההוא התחתן א לפי המנדה אמר בהמשך שסובר שהיא הטלי אם יש לבעל נכסים אז הערב הקבלן מקבל על עצמו משתעבד אבל אי לטלי אם אין לה בעל נכסים אז אפילו ערב קבלן לא משתעבד מה יקל מימר למה משה בראצי צריך לשלם הרי לכאורה רב הונה לא היו לו נכסים מתרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון כן היו לו אי בתמה מ ובלי כשהוא התחתן היו לו קרקעות והשתדל לקו בשדפן התקלקלו ובית תימה תירוץ שני באמת לא היו לו רק אבא לגבי ברי כשהאבא הוא הערב לכתובת בנו שעבוד משעבד נפשי הוא כן משתעבד מפני חיבתו היכן מצינו דיון לגבי הרב של כתובה אם הוא משתעבד או לא ד תמר ערב ד כתובה דברי הכל לא משתעבד לשלם וערב קבלן דבעל חוב דברי הכל ודאי משתעבד הוא לא רק ערב אלא ערב קבלן אבל ערב קבלן כתובה וערב רגיל דבעל חוב פליגה יש בזה ויכוח בין המוראים מ סבר יש דעה אחת שוברת התלי נכסי ללא ו אם יש נכסים הוא משתעבד והיא לטלי אם אין לו נכסים ללווה הוא לא משתעבד ומר סבר דעה אחרת סוברת בין היטלי ובין לטלי בין אם יש לו נכסים ובין אם אין לו משתעבד והי לכתה ההלכה היא הרב בין היטלי ובין לטלי בין אם יש ל לוב קרקעות ובין אם אין לו משתעבד חוץ בר מערב כתובה שהוא קיבל על עצמו ערבות על הכתובה שהבעל מתחייב לאשתו תף על גב ד התלי אפילו אם יש קרקעות לבעל לא משתעבד מה היתה מה מה הסיבה שכאן הערב לא משתעבד לתשלום הכתובה של הבעל כי הכוונה של הערב היייתה לעשות מצווה לשדך אותם לעזור להם להתחתן מצווה הו דעבד דעתו לא היייתה לפרוע את הערבות וכן לאו מד חסרה בעצם ההתחייבות הזאת לא באה כי האישה נתנה הלוואה ואז חייבים לשלם לה אלא זה התחייבות שמתחייבים לה בלי שהיא נתנה משהו היא לא הפסידה כלום והי היא גם כן ה רוצה להתחתן מו היא מאוד רוצה להתחתן אז אם כן בעצם נמצא שכש הרב הזה קיבל על עצמו אם הבעל לא ישלם שהוא יהיה שלם הוא לא באמת יתחייב ולכן במקרה הזה הוא לא משתעבד ועד כאן דף קעד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: