הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעד

[מוזיקה] ב 14 דף קעד הש מתחיל בעזרת השם 13 וחצ שות האחרונות בדף הקודם ראינו במשנה ם אומר על מנ שפמי שרצ וכולו הוא יכול להפרע מן העורב מיד אומר רב ברברון חן לא ישו שג עורב אלא שאין וס ל אבל יש כוסים ל לא יפר מן עורב אז מקשים הראשונים אם כך מה ההבדל בין עורב סתם לבין עורב שהוא אמר לו על מנה שפע עם מי שירצה אז רוב הראשונים מתרצים שאין ו נחוס עם הכוונה שאין לו נכסים ידועים אז בעורב סתם הוא לא גובה מעורב אלא צרי צריך תחילה לתבוע את הלווה אולי נמצא לו איזהשהו נכס אבל אם הוא אמר המנס מי שרצ אפרה אז לא מטריחים את המלווה אלא הוא גובה ישירות מעורב כיוון שאין ללי ונכסים ידועים שואלת הגמור המיד קו סיפה משנה ממשיכה ג אם יש ו בן כון כך מסף הב לאפ מורב מכ לא יש יש לא משנה אם יש לו נכסים או לא אונג יש להוסיף מילים במשנה בתיש מ ורב ם אומנ ש מי שרצ פור מ ורב תחילה אבל יש ס דעים לא פ מורב קבלו אף על פי שיש וסים םמ ורוצה פ הקבל ישירות ם ג אם יש נחוס ל איך וד זה ךד זה בין אור סתם בין קבלן פורמן אם יש נחוס ידועים ללו אז למ לסיכום הכל המקק שמ גמלי היא שנק סובר שיש שלוש סוגי רבים יש ורב סתם שאפילו אם אין חסים ידועים הוא צריך ללכת קודם ללו יש עורב שמ מי שרצ אפרא אז יכול ללכת ישירות אל עורב חסים ידועים ללויה יש קבלן שבכל מקרה יכול ללכת ישירות אל הלווה שק לפי רב ש גמליאל אין הבדל בין עורב שוא אמר המנ שמי שרצ אפר לבין קבלן אומר רב בברחו מבחן כל מוקם ששו ר מנסנו במשנה דק לא בבריסל וחמוס חוץ משלוש משניות מעורב דנו מה שהוא אומר כאן לחקת הנקמה שמקבל אפשר תמיד ללכת ישירות אליו וצידון זה מחלקת במשנה בגיטין לגבי גת שהיה בעיר צידון ור אחרנו המשנה בנדר יש שתי מחלוק בין רב ש גמ לחומים לגבי רעיה שהבל דין מביא אחרי פסק דין אז במחלק הראשונה לוק רשים גמליאל הברייה אחרו במחלוקת השנייה אין הלכה כמותו אז ראינו שיש ורב ויש קבלן מה ההבדל מתי מתי הוא קבון שלוש שיטות שיטה ראשונה אמר אבונה אם הוא אמר אלוו ואני ורב או שוא אמר למלווה אלוו ואני פרה או אלוו ואני חייב או אלוו ואני נוסן או ואנין כולו לושן ארוס כר הוא הזכיר לבוא אז ממילא זה רק ורב רגיל אבל אם אמר לושן ני קבלן ן יני פר ני חב תני נין כול לאש קבלוס תלו ד היינו תמסור את הממון בידו אין כאן ושנ לבואה תעשה זאת בשליחות אז הוא כבלון היבוא לאומה קורה אמר שתי לשונות סותרים הוא אמר לוו ואני כבלון אוטלו ואני עורב ממה אומר רבי צחוק לושן ארבוס ארבוס אם הוא אמר עורב אז לא משנה אם הוא אמר אלוו או ט הוא אמר רק עורב ולא קבלן לא שן קלונוס קלונוס אם הוא אמר אני קבלן אז לא משנה אם הוא אמר לוו או תין לו עד כאן דעס רבונה רב ח ר ון קבלוס אפילו אמר תן ני ורבני פ אלני חב אלך תמיד זה קבלן ב לוהו ורב שהוא גם נקת ושלו וגם נקת לושן אורבוס אז הוא הוציא את עצמו מבונוס שיטה השלישית להפך רב אמר כולו ושן ארבוס אפילו קבלן א ניפר ניח הכל אני אפר בשבילו אם הוא לא יפר בר מת ו ואני נוסן ששניהם לא שמונ אז קבל כל שמר לקבלן אומר הרשב כי הוא אומר רמים על הרב אשי אוכי אומר בכך אמר אבי הממ אם הוא אמר לו העורב למל תן ני נוסן א מל כלום הוא יצא לגמרי מהתמונה אומרת הגמ ו הוא ר כבלון אפשר ללכת גם אל הלו מתי פט ו מניד מל שהי סית מיד רק באופן שהבלון הוא לקח את הכסף מד המל והוא מסר זאת על ווו אז ה בכלל יצא מהתמונה הרשב מסכם את הלוחה שהכלל הוא כמו שדיברנו עורב סתם לא יפרא מן ורב חילו אלו מנו אפילו כשאין חסים ידועים קבלוס מאיזה שרצ איפר כחכמים סניס אם הוא נוסו נוסן ביד אין למלווה על כלום מספרת הגמור הוא היה דיין שהגיע לפניו מלווה שהוא ביקש לו להפר מכס ללו מ לפני שהוא טבע את הלווו אז ישירות הוא הוריד את המל נכס ו סלק רבח רב י הוא סילק אותו מדיינות ט אומר מחק לבת מי חכם לעשות כזה דבר או רבח בר רב ס ס הנכסים של האדם הם ערבים לתשלום חובותיו כמו שכתוב במש אין ל לשלם לא מקח משקו מתחתיך זאת אומרת כשאין לך לשלם לוקחים את המשכב כמו שכתוב חוו נשנו עורב פ מור שמה הכוונה לא יטב ורב תחיו אין נכון להטריח את הערב חינם אולי הל וישלם הוא הדין נכסים של האדם למה נזלזל בנכסיו להוריד בם את המל חינם שמה לקנו עות לא יצרך ל אז דיין שפסק כך לרדת נכסי הלו לפני שטבעו אותו אז צריך לסלק אותו דיינות עוד מעשה שהיה הוא ר דסמ דפר למלו מק דינו סמי אדם לבה כסף והוא העמיד רב הלווה מת אחרי שהוא מת הגיע המלווה אל העורב והוא לא הלך לטבע על הסומים אם הוא הלך לתבוע סומים והם אמרו לו לעורב תפר אנחנו נסתדר איתך ודעי ש יכול אחר כך לתבוע מהם אבל ה לא הספיק בך לטבוע את הסמים ועכשיו הוא בא העורב ל הסומים אני פרתי את חוב אביכם ותשלמו לי זאת מס מנכסים שרשת מיכם אז מביאה כת הגמור שתי טעמים למה הוא לא יכול לתבע אותם אומר רב פופה פריז בעל חויב מצווה ויס מלה בני מבד מצנו מיל ובשטר אז יש כאן שיבו זה מיל ועל פה כי הערבות אין על זה שטר השטר היה על עצם ההלוואה אבל זה שהעורף כעת שילם זה מיל ועל פה יש מצווה לפרה אז אם הישים הם פחותים בני יג הם לה בני מבד מצוו נינו אז אין יתבע מם הוא צריך להמתין עד שהם יגדלו הם יהיו בני מצוות אז הוא יוכל לתבוע מם ורב הונ ברד רבי שומה באמת י סומים הם בני בבד מצווה כי יש להם כסף לא שלהם הם צריכים להחזיר זא כמו שרשן מביא מרכין למה העורף כאן לא יכול לגבות מהסמים עד שהם יגדלו ויוכלו לטעון נחנו חוששים אימ סרור הדפסה אולי אביהם הוא הדפיס צרורות איזה משכון במלווה והעורף סתם שלם פעם שנייה כל מלול פה יש כזה חשש ולכן צריכים להמתין שהם יגדלו יכולו לברר את העניין לפני זה העורב לא יכול לטבוע סימים את מה שהוא פרע במקומם מהי ביני מה ההבדל הלוכ בין רב פופ לרב הונה הרי לשיטת שניהם הוא לא גוה מהם כלזמן שלא יגדלו אונ גמור כ בניו כ שחי מודה האבא לפני מותו הוא ודע שאני עדיין חייב את החוב הזה אז לפי רב הונה אפשר לגבות מהשרים אם כן חשש רורה לפי רב פופה אי אפשר לגבות כם לה בני מבד מצנו הנה ממקרה דומה ד שמתו האבא לא רצה להחזיר את החוב אז ב נידו אותו הוא מז בשמתי כשהוא מת הוא עדיין היה בדו זאת אומרת למה לא הסירו מ את הנידוי עדיין לא שילם אז ברור שעדיין לא שילם לפי רב הונ יגבו מה סומים לפי רב פופה לא יגבו עד שגדלו מביאה הגמור שלחו מום שלחו מארץ ישראל לבוב לפסוק שמתו ומ בשמתי אדם שניו אותו על זה שהוא לא רוצה לפרוע את חובו והוא מת בעודו בנידוי אז ידוע שהוא לא פרא בחייו אז כאילו שהוא הודע שהוא עדיין לא פרה ובזה אלכס כרב הונ בריד רבי ישוע שגובים את החום הסומים ולא אומרים יומים לה בני מצנו אפילו שהם עדיין לא בני מצוות רשבם לאל אומר שאפילו שקמ קמון בסוף הפרק שמיל ועל פה גוי ומן היורשים זה באמת דווקא באופן נשמתו מס בשמת או כשי מוד הוברר וישוע שלא חוששים לומר שיס מפנינו אלא בכל חו שאחנו יודעים שלא פרעה אביהם בחייו או שאין אנו יודעים אלא שאמר אביהם תנו אז לא ממתינים עד שיגדלו מוסיף הרשב שיש קונס הגונים בזמן חזל אז לכל אחד היה קרקה אחר כך אין כל כך קות לכולם אז תקנו בקסו הסיו גובה גם מטלטלים אז כרג לגבי חויב אפילו שבדרך כלל אנחנו יודעים שמטלטל סמה לאבד לבעל חויב אחרי תכונס הגונים הלוח למיסה שמיל ועל פי גוים הסמים כמו שנראה בסוף הפרק כדי שלטים לדלת בפני לובים אז גם אם הוא הניח רק מטלטלים סמים גובים מה מטלטלים כי אם לא נגבה מה מטלטלים אין לכון נעיל דלס גודל מזה כי לא שכיח לנו מקרקל לכל אחד אנשים לא ירצו להלוות מס ובקשה הגמור למד בברי עורב שוו שתר חוב יצא מתח יודו והוא בא לישרים וא אומר להם למה שטר החוב בידי בשטר הזה כתוב שאבי הוא לבה מפלוני ואני הייתי ערב ואני החזרתי את החוב פרעתי את החוב ווא נתן לי את השטר זה מוכיח שפעתי את זה אינו גויו עד שיגדלו הסומים והם ינעלו איתו את הדין הם יברו את העסק ואז אם ברמת שהוא פרה הוא ישבה כדמור פך להשבה ואם כוסו בו ימל וכתב מתחתית השטר קבלתי ממכוני קיבלת את הפרון מעורב גויו מסמים בדם קטנים עכשיו כ בישוע מחס הסיפה כשח מודה החי מוד אין חשש צרורה בכל זאת ברי שלא כי כשם שחוששים לצרור כך כזמה שלא ברור לנו שור באמת שילם אז הוא לא יכול לגבות עצם זה ששטר בידו זה עדיין לאור כך א לרב פקש אז מה זה עוזר שהוא כתב לו הקבלת ממח אונ הגמור שכשהוא כתב הסבתי לאכ ורח וכוס סבלתי זה נחשב כמיל ובשטר לא כמיל לפה כשהוא כותב לו הקבלת ממו אז אנחנו רואים בזה כאילו שהוא קנה את הזכויות בשטר לעורב ומיל ובשטר גובים טנים כל מה שאמרנו שט בני מצוו נינו זה רק במיל ועל פה שזה אי אפשר להכריח אותם לקיים את המצווה מיל ובשטר זה לא צריך להגיע למצווה כמו אם אדם מכר את קרקעת המשועבדים אנחנו הולכים אל הלוקר וגובים ממנו את הקרקע הלוקר ודאי שהוא לא מחוייב לפרוע אין לו מה לא קשור למצווה אז כרגע ממיל בשטר אפשר לגבות מסרים לכול עלמה אבל אם הוא לא כתב הס קבלתי אפילו שהוא מסר לו את השטר אז בעצם החוף שבשטר כבר נפקע כעת זה חיוב חדש הוא רק מיל ועל פה אז אין קושיה על רב פופה אבל כמו שאמרנו הלכה לא כמותו אומרת הגמורה מעשה שהיה ההוא ר דוי חובים גוי הלוה כסף ליהודי והיה עורב על החוב הלך העורב דפר קחו מק מתינו סמה לו ומת הלך העורב לפני שהוא הלך לנהל דינטר הסומים הוא הלך ישירות ופרה את החוף שהיה ערב לו פרה זאת לגוי אומ לרב מוכל רבשי אוכי אומר גרו משמי דרוב אפילו למן דמ לפי רבו רבי ישע חישי לצרור א מיל ישרל כמלווה ישרל שאז הדין שלה לאו לפרוע על המלווה כ המלווה לא יכול לתבוע את העורף תחיו אז חוששים ששם הוא הדפיס לו צרורה אמל כמו במעשה שלפנינו קרר זה כמו שהזכרנו הפרסים הגויים הם הולכים ישירות לעורב לא חש לצרור הם חוששים שהל דפיס לגוי צרור ר הוא ידע שהגוי לך ישירות לעורב אז למה הוא תפיס לו צרור ג פעמיים ממילא באופן זה העורף ששילם את החוב לגוי יכול לפרוע סומים ולא צריך להמתין שיגדלו אומ אמר לו רבשי אדרבה אפיל למצי לישראל אבל ז כיוון שהדין שהם הולכים הדין החוק אצלם שם הולכים ישירות לעורב שיהודי הסכים להיות עורב אילב דת צרור מקור ומקבלי הוא ידע רי שהגוי יבוא ישירות אליו אז הוא לא הסכים להיות ורב אלא אחר כך אלא אחר אולי לא יודעים אלא בעקבות זאת שהלווה היהודי הדפיס לו איזה משכון ביד ממילא העורב הזה שהוא פרע את החוב לגוי הוא בא לתבוע מהסמים אולי יש לו אזה משכון מהב לכן אדרבה לכולם צריך להמתין עד שיגדלו שיוכלו לברר את העניין מה ראינו במשנה וכן אויו רב ש גמליאל לא אמר העורב לאשו בסוסו א אזם הבעל מגרש את אשתו ורוצים לגבות מעורבו הוא צריך להדיר הנאה שלא יענה מאשתו כי חוששים שהם יעשו קנוניה מספרת הגמורה מוישה בר אצרה ארוה דובוס דקל סבה מוישה בר אצרה היה אביו של רב הונה רב הונה המירה ורב הונה הוא התחתן ומי חתם ערבות על הקסו לאשתו של רב הונה מוישה צרה הוא כתב שהוא ערב לסובה של כלתו ומה היה רבונה ברי רבונה בנו ש מוש צרי צו ומדר את מת חוכם הוא דחיק ל מלסה הוא היה דחוק לא היה לו פרנסה ואביב לא עזר לו בפרנסה אומר הבי אמר הבי לקם אין כאן אדם דניז דנס וצל רבון אין כאן מי שילך וייתן צה לרב הונה דנגר של דיסו שיגרש את אשתו יזל ותג סובו מאבו התב לגבות את כס כסוס מרבונה יאמר אין לי כסף הוא ישלח אותה אל העורב מי העורב מוישה ברצה ואז היא תקבל את הסוב מוישה ברצה ועוד נדרו ורבו ישוב יתחתן איתה ויהיה להם פרנסה מהכסף שהוציאו מהבי אומר לי רוב ודיר אתנ משנתנו כשרון רצה לגרש אותה הצטרך להדיר נו ממנה אומבי או קל ד מגרש דין מגרש הוא יעשה את הגת מחוץ לבזן אז לא יהיה כ מי שינדה אותו וטוס מוסיפים שגם אחר כך שהיא תלך לגבות ממושה צר הרי לכאורה לכו לבז ואז בז אמרו אולי יש כאן כניה אז אמרו לרבו אתה צריך נו עם אשתך יכול להיות שהכל יעשה מחוץ לבזן שברץ לא ילך איתה לבזן כלתו מגורשת ישלם את הכובה אז למה לא עושים כזו עצה לסוף גלוי תברר להבדק כונו שרבו כון אז אם הוא יגרש את אשתו לא יכל לחזור ליסע אותה אומר הבינו דרש זה הפתגם שאנשים אומרים העולם אומר בוסר אני אזוס אחרי העני הולכת העניות אבוא נעני אז גם אין לו את העצה הזו לגרש את אשתו להוציא כסף מביו שואל את הגמורה הביה מסכים לכזו עצה לכזו אורמה להוציא כסף ומומר הבי אוחה ואומר הביה איזה הוא ראש אורום זה המיסי אצו למקו בן חוסים כרב שים גמליאל הזכרנו זאת לאל שרב שים גמליאל אומר אדם ראובן אמר נכוה לשמעון ואחריך ללוי אז אחרי מותו של שמעון זה לא עובר ליורשו ולעובר ללוי אומר רב שם גמליאל שיימן בחייו יכול למכור את כל הנחושים ואז כשהוא ימות הכסף לא יעבור ללוי לעבור ליורשו כי לא הניח את הנחושים האלה רק מה שהוא מניח אומר הביי מי הוא ראש אורום הוא רשע אבל הוא ארום הוא מצליח בעור מתו זה שבא ונותן עצה לשמעון לך תמכור את הנכסים כי אם תשאיר את זה אצלך אז בסוף זה יעבור ללוי לא לראשים שלך אז הראש אורום למה אתה מתערב להפסיד את לוי זה כנגד רצונו שראובן ה נותן כר גם כך איך הבי אמר שאדם ילך להשיא אצל רב הונה שיהיה ראש הורום הוא לא מרוויח כלום הוא אומר לרב הונה לך תעשה כזה דבר ותוציא כסף מהאבא שלך אונה הגמור כאן זה שונה בנו שינה וצו מרבו שינה הוא היה בנו הוא צריך לעזור לו פרנסה הוא תמיד חוכם צריך לעזור לו הסב הבי שמותר להציע כזו עצה שואלת הגמורה ועורב הוא הרי מושה ברצ היה סך הכל עורב לסובה וק מלון עוד מעט נראה עורב דקסו משתעבד הוא לא מתכוון באמת להשתעבד אונה הגמור היה ורב משתעבד אומרת הגמ זה גם לא פשוט עוד מ נראה לס אף אגב כס לבעל משתעבד כ הוא מתכוון במת להשתעבד שפיר אז מובן אלמד אס אם יש נכסים לבעל משתעבד הסלי לא משתעבד קלמר כי מסתו כמו שרבו ה כעת אני גם משת החתונה הוא הני אז כל הבלון הסלולה אומרת הגמור שתי דרכים שעה שנעשה אביו אור בחתונה היה ללא נכסים ואז הוא התחייב ברצינות כ הוא חשב שהוא לא יצטרך לשלם את הערבות כי יש לה לחתן יש כאן נכסים למעשה ושתוף ונכסי רבו השתתפו נאבדו ולכן מויש ברצ צריך לשלם את הסובה וי בסמה אב לגבי ברי אב לגבי בנו שעבוד מבד נפשי הוא כן משתעבד אפילו כשבנו אין נכסים עכשיו מביה הגמור את מה שהזכרנו את המחלוקת דת רשבם אומר שזה מלקס המירים אפילו שלא יתפרש בשום מקום מי המירים מה הם נחלקו אורב דקסו דברק תבד כמו שגמור אומר לאלון הוא בעצם עושה כאן מצווה רוצה לחתם ביניהם אז הוא משכנע את האישה אני עורב והיא לא מוציאה כסף על פיו אדרבה כל אישה רוצה להתחתן אז לא מתכוון באמת להשתעבד מצד שני קבלן דבל חויב שיש כאן שתי מעלות הוא קבלן הוא משתעבד ברצינות וגם מדובר בר כם בבעל חוי שמוציא כסף בגללו הוא מלווה לאדם אחר בגלל הקבלנות שלו דברה הכל משתעבד מה קורה אם יש רק אחד מהם קבלן דקסו יש כאן רצינות אבל זה כסו היא לא מפסידה כלום הוא רוצה לעשות כאם מצווה ועורב דבלו זה בלחי שמוציא כסף על פיו רק עורב פליג מסוב אסס בשעת ההשתעבדות של העורב יש ללוי או לחתן בקסו יש לו נכסים משתעבד כי הוא אומר בסתו לא הצטרך לשלם כי יש לו נכסים אז הוא מתכוון להשתעבד אילסם באמת ועני ואן לא לא משתעבד כולא חשב להשתעבד מה הוארי הצטרך לשלם כנראה כי אין לו נכסים פטו ממי ר רצה לעבוד עליהם שהוא משתעבד הוא באמת לא השתעבד ומר סו והמיר השני סובר בין אסלי ובן לסל משתעבד אם הוא קבלן דסו כל עורף של בעל חויב באמת תמיד משתעבד ואלכס פוסק את הגמורה רשבם גורס במקום כל השורה הזו בכול הוא משתעבד ב עורב דסו בבלו בין ורב בין קבלן בסוב קבל משתעבד עורב דסו ף אגב דיס לבעל חוסים לא משתעבד מת מצו עובד זה שרוצה לשדך אותם אומר אני ערב אין דעתו לפרוע את הערבות רוצה לשכנע אותה להתחתן ומד חוסרו וי האישה לא חסרה כלום בזה שהיא מסכימה להתחתן אדרבה ת למי סדו עדיף לכל אישה לשבת שניים לשבת בודדת לטובת הכוון ווא לא התכון באמת להתחייב את הערבות לכן ורב רגיל של סובה בכל מקרה לא משתעבד לשלם ממקום הבל עד כאן דף קעד
לצפיה בתכנים נוספים: