הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעג

[מוזיקה] בב בטרה דף קעג מתחילים בעזרת השם בתחילת העמוד שני אנשים עם אותו שם שגרים בעיר אחת לפני שקבעו שמות משפחה לכל משפחה ומשפחה אז אדם היה חותם את השם שלו בשמו ובשם אביו ויש כאן בעיר שני אנשים ששמם ושם אביהם שווה שניהם נקראים למשל יוסף בן שמעון אז ראינו במשנה שתי הלכות בעניין הלוואות הלכה ראשונה שהם לא יכולים להלוות אחד לשני כסף נאמר שיוסף בן שמעון א' אלוה ליוסף בןן שמעון ב' ויוסף בן שמעון ב כתב לו שטר כשהוא יבוא עכשיו לטבוע ממנו ף בן שמעון ב יאמר לו אני לא חייב לך כסף בדיוק הפוך אתה היית חייב לי וכששמע לי הבאתי לך את השטר אז לכן הם לא יכולים להלוות אחד לשני כך סוברת המשנה הלכה שנייה אומרת המשנה ש הם לא יכולים לקחת הלוואה כי מישהו ילווה להם ויהיה כתוב שהוא ילוה ליוסף בן שמעון שהוא יבוא לטבוע את יוסף בן שמעון א' הוא יאמר אמר לו אולי זה יוסף בן שמעון ב' דיאק מזה שהם יכולים אבל להלוות לאחרים למה כי אם אני מוחזק בשטר ויש כאן רק שני יוסף בן שמעון אתה לא יכול לומר שאתה חייב כסף לשני יוסף בן שמעון השני אתה לא יכול להגיד זה נפל מאותו יוסף בן שמעון השני ובדיוק אני מצאתי את זה לכן אומרת לכן דיקנוף שהם לא יכולים להלוות אלא רק ללוות הם לא יכולים משמ שללות הם כן יכולים כי ברגע שהוא מוחזק בשטר אז רחוק מאוד לומר שזה באמת היה אצל השני וזה נפל ממנו ובדיוק זה שיוסף בן שמעון השני בדיוק מצא את זה זה רחוק מאוד לומר את זה ולכן הם כן יכולים להוציא שת רחוב על אחרים כך מדויק בדברי המשנה אבל בברייתא כתוב מפורש אחרת כי הבריתה חולקת על דברי המשנה ולד ד תניה כשם ששני יוסף בן שמעון בעיר אחת אין מוציאין שטר רחוב זה על זה כך אין מוציאין שטר רחוב על אחרים הם לא יכולים להלוות כסף לאחרים זאת אומרת יכולים לתת את זה במתנה אבל הם לא יכולים להלוות כי הם לא יכלו אחר כך לטבוע כי האחרים יכלו לטעון לא לביתי ממך לביתי מ יוסף בן ש מיוסף בן שמעון השני במה יק המפ לגי במה הוויכוח בין המשנה לברייתא באותיות שכתובות בשטר אם המלווה רוצה להקנות אותם למישהו אחר במקום שלוה יהיה חייב לי הוא יהיה חייב לך אני מוסר לך את השטר תקנה את האותיות שבשטר בקניין מסירה שאני מוסר לך את השטר האם זה אפשר או לא בזה הוויכוח בין המשנה לבין הבריתה בזה כמ מפלגי התנא במשנה תנ דידן סבר אותיות נקנות במסירה יש כאן שני יוסף בן שמעון וכעת מגיע אחד מהם ומוציא שת הרחוב על איזה אחד בעיר שחייב לו כסף אז אותו אחד טוען אני חייב ליוסף בןן שמעון השני אז אני שואל אותך אם אתה חייב כסף ליוסף בן שמעון השני איך השטר שלו הגיע אליי יש שתי אפשרויות אפשרות אחת שזה נפל ממנו ובדיוק אני מצאתי את זה לזה אנחנו לא חוששים כי זה רחוק מאוד שבדיוק אני שהשם שלי שווה בדיוק אני מסתי את השטר הזה זה רחוק מאוד מה כן יכול להיות שהוא יקנה לי את זה בקניין מסירה התן במשנה סובר שזה אפשר טיות נקנות במסירה אז אם כן אני אני כעת הטובע אז תשלם לי אין פה שום סיבה שלא תשלם והתנה של הבריתה סובר אין אותיות נקנות במסירה אז אם כן נכון שזה רחוק מאוד לומר שהשטר נפל מיוסף בן שון ההוא ובדיוק הגיע ליוסף בן שמעון הזה אבל יכול להיות שיוסף בן שמעון ההוא הקנה כומרת מסר יוסף בן שמעון הזה את השטר אבל זה לא הועיל הקניין הזה כי אותיות אינן נקנות במסירה ולכן הוא לא יכול כעת לטבוע ואם תשאל למה יוסף בן שמעון הביא את השטר הזה לאותו אחד שזה כעת מוחזק אצלו אולי ה ביקש ממנו שישמור על זה פיקדון הסבר נוסף בוויכוח נתנ במשנה נתנה בברייתא אי בתמה דכו העלמה אפשר לומר שגם המשנה וגם הבריתה מסכימים שאפשר להקנות אותיות את האותיות שבשטר אפשר להעביר שטר מאחד לשני שזה כעת החוב יעבור לשני כי האותיות נקנות במסירה והח כאן נאמר שקנית את זה במסירה תוכיח צריך להביא רעיה בזה כמפלגה האם צריך להוכיח התנה במשנה דידן סב עצם זה שהשטר כעת בחזקת אותו יוסף בן שמעון זה ההוכחה שהוא או המלווה או שהוא קנה במסירה את האותיות שבשטר והוא אינו צריך להביא ראייה שהשטר נמסר לו לגביה ולא רק בשביל לשמור עליו התנה של הבריתה סבר צריך להביא ראייה שהשטר נמסר לו לגבייה כי אנחנו חוששים אולי זה נמסר לו לפ פיקדון כיוון שאין לו רעיה הוא לא יכול לגבות בו ד תמר כמו ששנינו אותיות נכון יש באמת דעה שסובר שהן נקנות בקניין מסירה ואם כן השטר שעד עכשיו הוכיח שחייבים לאחד כעת החוב עבר לשני על ידי מסירה שהאחד מסר לשני אבל הבא אומר צריך להביא ראייה שהשטר נמסר לו לגבייה ולא לשמירה לא לפיקדון ו רבה אמר אינו צריך להביא ראיה אמר הבי מנה מינלה מנן אני מוכח את דעתי שהוא צריך להביא ראיה שהשטר נמסר לו בשביל שיוכל לגבות בו תניה אחד מן הכין שהשטר רחוב של אביהם יוצא מתחת ידו הוא בא לגבות בו מהלבה שרשום בשטר אומר לו הלוה אתה לא האח היחיד אולי שאר האחים לא מעוניינים שאתה תקווה בעצמך אולי הם רוצים לגבות ביחד עליו להביא ראיה שהוא ממונה על ידי שאר האחים הם נתנו לו לגבות בשטר הזה והוא לא חטף את השטר הזה מהם מה הי לאו הוא הדין לאחריני חילון אומר שאותו דבר גם יהיה סתם אחד שכעת בא לגבות עם שטר של מישהו אחר שכדי לגבות הוא צריך להוכיח שההוא נתן לו את השטר לגבות בו ובלי זה נאמר שזה רק נמסר לו לפיקדון אז אם כן יש לנו מכאן רעיה שצריך להביא רעיה מי ששתה הרחוב יוצא תחת ידו צריך להביא ראיה שהוא נמסר לו לגביה ולא לפיקדון ורבא אמר שני אחין ד שמתו מדדי אחים זה שונה כי זה מצוי שזה גונב מזה בירושה לכן אחד מהאחים צריך להביא ראיה שבאמת שאר האחים סרו לו את השטר לגבות פה אבל שאר האנשים אפשר לדח ולומר שהם אינם צריכים להביר ראיה ויש אומרים מקדמי להפך אמר רבה מנ מינלה מנן יש לי רעיה שלא צריך להעביר רעיה כן יש לי ראייה שלא צריך להביא ראיה זאת אומרת יש לי ראיה שכשאדם מוחזק בשטר של מישהו אחר והוא גוה בו הוא נאמן לומר שאותו אחר מסר לו את השטר הזה לגבייה והוא לא צריך להביא לזה רעיה לתניה שנינו ברייתא אחד מן האחים שעשתה רחוב יוצא מתחת ידו עליו להביא רעיה מדייק רב דווקא אכין הוא שצריך להביא ראיה כיוון נשמתו דד מצאו שהם לוקחים אחד מהשני אבל אחריני סתם אנשים אחרים שבאים עם שטר חוב של מישהו אחר לגבות בו הם לא צריכים להביר רעיה אלי עצ זה שזה נמצא אצלהם איך זה גיע אליהם כנראה שיגבו והביה מה הוא יענה לפי הלשון הזאת על ההוכחה של רבא הוא סובר שגם אנשים אחרים צריך להביא רעיה ומה שנקטו אחים כי אחים אצטריך עלי יש בו חידוש מיוחד סל כדת החמין בדעתנו לומר כיוון ד שמתו מדד כיוון שזה מצוי שהם לוקחים אחד מהשני אימה מזהר זהירי אולי הם נזרים יותר זה מזה שלא ייקחו שטרות ולא צריך להביא רעיה ואחד מהם שלוקח שטר לטבוע חבם לא יצטרך להביר רעיה שהוא קיבל רשות משער האחים להשתמש בשער הזה לגביה כמהש לכן הברית מחדשת שאפילו באחים צריך להביא רעיה וכל שכן באחרים אם כן השלמנו את הנושא הראשון בשניים שיש להם שם שווה שגרים בעיר אחת שבמשנה מדויק שהם לא יכולים להוציא שטר רחוב על אחרים כי אותו לובה טען לא לתי מיוסף בן שמעון זה אלא מ בן שמעון השני ובריתה כתוב מפורש שהם כן יכולים אז ביארנו את ה שני הדרכים במה הוויכוח בין התנה במשנה תנה של הבריתה כעת מביאה הגמרא הלכה נוספת שיש עליה ויכוח בברייתא הלכה נוספת שראינו במשנה ש בברייתא יש דעה שונה ראינו במשנה ששניים ששמם יוסף בן שמעון או שם אחר זהה הם לא יכולים להלוות אחד ל השני הם לא יכולים להציא שת רחוב אחד על השני וכבר הסברנו וחזרנו והסברנו כ חוששים שכשיבוא המלווה לטבוע יוסף בן שמעון א' שיבוא לטבוע את יוסף בן שמעון ב' אז הוא יאמר לו מה השטר הזה את עושה ממני צחוק זה אני הלתי לך וכשמת הבאתי לך את זה שתוכל לקרוע את השטר הזה בקיצור לכן הם לא יכולים להלוות אחד לשני שואלת הגמרא ולד תניה ראינו בריטה ששם כתוב כשם שמוציאין שני יוסף בן שמעון בעיר אחת שתר רחוב על אחרים כך מוציאין שתר רחוב זה על זה במייק ה מיפלגי במה הוויכוח בין המשנה לבין הבריתה כותבין וחותמים שטר ללובה שבעצם השטר הזה מחייב אותו שהוא לקח את הלוואה והוא הצטרך להחזיר ואף על פי שאין מלווה עמו ואפילו שהוא עוד לא לקח את ההלוואה בזה הויכוח בזה גם מפלגי התנה במשנה תנ דידן סבר כותבים וחותמים שטר ללוה ואף על פי שאין מלווה אמו ולכן זמנין פעמים דזי לגבי ספרא וסדי פעמים יכול יוסף בן שמעון א' ללכת אל סופר וועדים ואמר להו כתבו לי שטר דינן למז תכתבו לי שטר אני רוצה ללוות מיוסף בן שמעון חברי ום יכתבו ויחתמו לו כי הרי כותבים וחותמים שטר ללוה אף על פי שאין מל אמו בתר דכ וחת מלי אחי שם יכתבו ויחתמו לו נקיית לי הוא ילך עם השטר ויאמר את ההפך לחברו אמר לי הב לי מד זפת מיניי כתוב כאן בשטר שיוסף בן שמעון חייב ליוסף בן שמעון הנה אתה חייב לי במקום לומר לו הנה עכשיו תלוה לי ויש לך שטר כח הוא יאמר לו הנה כאן כתוב השטר שאתה חייב לי לכן במשנה שני יוסף בן שמעון לא מוציאים שתר רחוב זה על זה התנה של הבריתה סובר אין כותבים שטר ללוה עד שיהיה המלווה אמו אז לא חוששים שיהיה ליוסף בן שמעון שטר ויגבה בחינם מהשני אלא אם יש לו שטר הוודאי שטר אמיתי שחברו לבה ממנו וכתב כתבו את השטר בפני שניהם לכן מוציאים שטר זה על זה כיוון שהם שסמכו זה על זה לכתוב שטר שהשמות ששניהם שווים אנחנו לא חוששים שמה הם יבואו לגנוב אחד מהשני ראינו במשנה אם נמצא לאחד בין שטרות החוב שלו כתוב שטרו של יוסף בן שמעון כבר פרוע בהתחלה הגמרא מבינה שהכוונה היא שמדובר פה במלווה שיש לו תכריך של שטרות ויש לו הלוואה של שני אנש שקוראים להם יוסף בן שמעון שהם שניהם לקחו ממנו כתוב כאן שאחד מהם כבר שילם אז אנחנו לא יכולים לגבות מאף אחד מהם כאילו שטרות שניהם פרועים וכולי מקשה הגמרא איך בכלל הוא נתן הלוואה ליוסף בן שמעון כשיש שניים ששמותיהם שווים זאת אומר שאם נמצא שכתוב שובר שאחד מהם פרא אז הוא לא יכול לגבות מאחד מהם תמד נמצא הלא נמצא מה מהצ מפיק הוא יכול להוציא שת רחוב על יוסף בן שון בן שמעון ולטבוע ממנו את החוב והרי אנחנו שנינו ולא אחר יכול להוציא ליין שת רחוב זה מה שתנן במשנה כי כל אחד יכול לומר זה לא אני ה יוסף בן שמעון הזה זה יוסף בן שמעון השני אז מתרצת הגמרא תירוץ ראשון שזה עדיין נשאר במהלך הראשון שמדובר פה באמת שהשבר נמצא אצל המלווה אמר רבי ירמיה אתה שואל איך זה יכול להיות שהוא נתן הלוואה ליוסף בן שמעון אמרנו במשנה שאם הם משולשים היינו אם כותבים גם שם הסבא שמו שם אביו ושם אבי אביו אז זה בסדר יוסף בן שמעון בן לוי שואלת הגמרא אם כן אז יש כאן רק לכאורה אחד בשם בשם הזה שיש לו ששמו ושם אביו ושם אבי אביו אזה שם כזה כנראה שני שם אבי אביו הוא שם אחר אז בוא נראה את השובר נך זה תברה בשמ דמן דכתיב על שם מי זה כתוב יוסף בן שמעון בן לוי או יוסף בן שמעון בן מישהו אחר אמר אושיה במשולשים בשטר ואין משולשים בשובר בשובר לא כתוב את השם של האבא של האבא תירוץ שני הבעייה אמר לא מדובר כאן שהמלווה מצא שהחוב של יוסף בן שמעון פרוע אלא נמצא ללובה בביתו בין שטרותיו שובר שכתוב בו שתרו של יוסף בן שמעון שהייתי חייב לא עליי פרוע ומדובר פה שהוא חייב כסף לשני ה יוסף בן שמעון ואחד מהם כ הבי לו שובר שהוא החזיר אז שת ראות שניהם שניהם פרון הוא לא חייב אי אפשר לחייב אותו לשלם לאף אחד מהמהם כמובן לצאת ידי שמיים הוא כן יהיה חייב לשלם במשנה אמרנו כיצד יעשו אם שמם ושם אביהם שווה ישלשו וכולי כתבו גם שם אבי אביהם ואם שם אבי אביהם שווה כתבו את התיאור שלהם או שיכתבו שהם כהנים שיכתוב אחד מהם שהוא כהן ואז השני לא תנה אם היו שניהם כהנים וגם הסימנים שלהם שווים וגם שלוש הדורות שלהם שווים יכתבו עוד דורות למעלה עד שיבחינו ביניהם אומרת המשנה אדם בשעת מיתתו אומר לבנו שטר אחד בן שטרותיו אותו אחד שכתוב בשטר שהוא חייב לי כסף כבר שילם לי ואיני יודע איזה הוא אני לא זוכר מי אז כל השטרות שבידו כולן בחזקת פרון ורק לובים שידעו שלא פראו ישלמו אם נמצא לאחד שם שניים שני השטרות שהוא לבש שתי הלוואות הרי המת אמר שרק שטר אחד פרוע לכן הסכום עם השטר עם הסכום הגדול הוא בחזקת פרוע בשביל להוציא את צריך להביא ראייה אז אתה יכול להביא ראייה שאחד מהם חייבים איזה מביניהם אתה לא יכול לבקש ממנו את הסכום הגבוה כה צריך להביא ריה שהוא חייב את הסכום הגבוה אז הסכום הגדול בחזקת פרוע והקטן בחזקת אינו פרוע אמר רבא אדם שאומר לחברו שטר הוא אומר לו את המילה שטר שטר לך בידי שהוא פרוע ויש לו שני שטרות אז השטר עם החוב הגדול בחזקת פרוע ועם החוב הקטן בחזקת אינו פרוע כמו שהסברנו במשנה ואם הוא לא אמר לו שטר לך בידי שהוא פרוע אלא חוב לך בידי שהוא פרוע כל השטרות כולן בחזקת פרין כי אפשר לקרוא חוב גם להרבה שטרות אמר ל רבינא לרבא לפי דבריך אלא מעתה אדם שומר לחברו שדי מכורה לך והוא לא פירט איזה שדה ויש לו כמה שדות אז השדה הגדולה ביותר מכורה לו והוא אמר לו שדה שיש לי מכורה לך והוא לא פירט עזה שדה אז כל שדותיו מורין לו תרצת הגמרא האתם שם מי שמוחזק בשדה יש לו חזקה בשדה הזאת ולכן יד בעל השטר על התחתונה כי המוציא מחברו עליו הרעיה ואי אפשר להוציא מידו את השדה בלי להביא ראיה שקנו את השדה לעומת זאת בהלוואה כאן אתה רוצה להוציא לובה אתה לא יכול להוציא ממנו ברגע שאמרת שהחוב שהיה לו פרוע לך תוכיח שזה לא הכוונה כל החובות אומרת המשנה מלווה את חברו על ידי ערב זאת אומרת יש כאן מישהו שלקח על עצמו לשלם את החוב לא יפרע מן הערב תחילה קודם כל טבע את לובה לדין ובית דין חייבו אותו ואם לא יהיה לו מה לשלם אז הוא יטבע את הערב ואם המלווה אמר לערב בשעת ההלוואה על מנת שיפרע ממי שארצה אז הוא יכול אפילו בתחילה לגשת אל הערב יפרע מן הערב רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללובה בין כך ובין כך אפילו אם הוא אמר מפורש לערב שהוא מקבל אותו ערב על מנת שיפרע ממי שירצה כיוון שיש נכסים ללובה בין כך ובין כך לא יפרא מן הערב תחילה וכן היה רבן שמ בן גמליאל אומר הערב לאישה בכתובתה זאת אומרת הוא אומר שאם הבעל לא ישלם הוא ישלם במקום הבעל לאישה את ההתחייבויות שהבעל מתחייב בדרך כלל לאישה בזמן שמתחתנים והם כותבים את זה בשטר כתובה והיה בעלה מגרשה עכשיו חוששים שהבעל ואשתו הגיעו למצב דחוק ו החליטו שהבעל יגרש את אשתו ואז יצטרכו לשלם כתובה אבל הבעל אין לו מאיפה לשלם והרי הערב התחייב לשלם אם הבעל לא יהיה לו ואז הערב ישלם ואז כשהאישה יהיה לה כסף הבעל יחזיר את אשתו והם יחיו עם הכסף הזה לכן כדי שלא יוכלו לעשות את ה את המומיות הזאת הבעל חייב להדיר הנאה את אשתו שהם לא יוכלו לחזור ולהתחתן ואז זה יראה שהגרוש כאן זה גירושין אמיתיים ורק אז הרב יצטרך לשלם את הכתובה במקום הבעל והנדר שהוא מדיר אותה זה נדר כזה שאי אפשר להתיר אותו זה נדר על דעת רבים שמה הבעל והאישה יעשו קנוניה איזשהו ערמומיות על הנכסים של הערב הזה ויחזיר הבעל את אשתו אחרי שהוא יקבל את הכסף שאותו ערב נתן בכתובתה כי הוא לא קיבל ערבות ראינו במשנה המלווה את חברו על ידי ערב לא יפרא מן ערב אז כבר הסברנו שזה הכוונה שהוא לא תובע דבר ראשון את הערב קודם כל תלך ללובה אבל הגמרא בהתחלה הבינה שהכוונה שלא מבקשים בכלל מהערב שואלת הגמרא מה אי מה למה לא רבא ורב יוסף אמרו בהתחלה שניהם דמר טריו כי הערב טוען מה שקיבלתי על עצמי זה שהלווה לא יברח אני אשמור עליו שכשיגיע הזמן הפירעון הוא יהיה גברה שלי מת לי גם רשלי מלך הפקדת אותי לשמור על הלווה הנה הוא לפניך הנה הוא נמצא פה תקבה ממנו תקיף לרב נחמן הי דינה דפרס זה דין של גויים פרסים שאינם יודעים לעיקר הדין שואלת הגמרא מה אתה מדבר על הדין של הגויים הפרסים דרבא בתרזה הם גובים מהערב לפני הלוה אפילו אם ללוה יש לו נכסים אלא הכוונה הייתה להקשות בית דין בית דין דפרס של פרסים גויים דל יהב יתמה למלו הם פוסקים פסקי דין בלי לתת טעם לדבריהם הם נוהגים ככה אבל אנחנו עושים דינים דינים ישרים צריך לתת טעם לדברינו אלא אמר רב נחמן מי מה הכוונה של המשנה לא יפרע מן הערב לא יטבע את הערב תחילה אבל אם הוא טבע את הלוה לבית דין והוא לא בא או שאיין לו לשלם אז הוא כן יטבע מהערב תנין מיחי באמת ככה שננו בבריתה המלוה את חברו על ידי הערב לא יטבע את הערב אבל בבריתה מוסיפה מוסיפים את המילה תחילה ואם המלווה אמר להערב מפורש בשעת ההלוואה אתה מקבל על עצמך ערבות אני נותן הלוואה על מנת שיפרע ממי שארצה אז אם אין ללובה נכסים טבע את הערב תחילה אמר רב הונה מנין לערב ש באמירתו בלבד בלי קניין הוא משתעבד נכתב בתורה יהודה אומר ליעקב אבינו אנחנו עכשיו צריכים לרדת למצרים בגלל שהיה רעב ובמצרים היה את יוסף ש הוא פרנס את כל העולם ושמה היה אפשר להביא אוכל אבל הוא אמר שהוא לא מוכן לתת להם אוכל ושלא יראו את פניו עד שהביאו את בנימין ויעקב אבינו לא רצה לשלוח את בנימין כי הוא פחד שיקרה לו משהו בדרך אמר לו יהודה אנוכי אערבנו מידי תבקשנו שהוא מקבל על עצמו ערבות ויעקב מבקש ממנו את בנימן רואים מכאן שאדם מקבל על עצמו ערבות בדיבור מתקיף לרב חסדה שם קבלנות היא הוא אומר אני מקבל את בנימין כמו שאני הלוה זה כמו הרב קבלן תוכל לבקש אותו ממני כאילו נתת אותו לי כאילו אני קיבלתי את ההלוואה כמו הרב קבלן כאילו אני קיבלתי בעצמי את ההלוואה אתה יכול לבקש ממני אז אומנם יש מכאן רעיה שאדם יכול לקבל על עצמו ערבות אבל דווקא ערב קבלן לא ערב רגיל תכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אלא אמר רבי יצחק מהכא מהפסוק במשלי אפשר ללמוד שאדם בעצם קבלת ערבות הוא כבר מתחייב אפילו שהוא לא ערב קבלן אפילו שהוא לא מתייחס כאילו הוא בעצמו קיבל את ההלוואה כ הפסוק אומר במשלי אתה המלווה לקח את בגדו של הערב כי הוא נהייה ערב בשביל אדם זר ובעד נוכריה חבלו תיקח ממנו את החפץ שלו ואומר במשלי בני אם ערבת לרך נהיית ערב בשביל ראך תקעת לזר כפיך חייבת לחברך ואם נוקשת באמרי פיך חרפת גדפ את אותו פה זה כבר לא קשור לערבות סתם אומר שלמה המלך אם אדם חירף או גדף את חברו נלכדת באמרי פיך עשה זאת איפה בני וינצל משני הדברים האלה כיבת בכף ראך אם הוא טובע ממך ממון לך תרפס וראו ראך ם ממון יש לך בידך תר לו פיסת יד פתח לו את ידך ותתן ו את ה אמותיו ואם לא אם אין לך כסף או אם הוא פגע בחברו הרבה עליו ראים לפייס אותו שיתן לו זמן אם זה אם זה חוב שייתן לו זמן עד שיפרע ואז מה שהוא חירף אותו יבקש ממנו מחילה והרבה לבריאים שיפיס אותו אז אם כן מכאן אנחנו רואים שערב בדיבורו מתחייב בערבות אמר המאמר הדין שערב ד משתעבד תלוי במחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי רבי יוסי ד אמר התחייבות שאדם מקבל על עצמו מספק אסמכתא כונה קניה אז גם ערב משתעבד אף על פי שהערב קיווה שאותו בן אדם כן יהיה לו מה לשלם והוא תחייב מספק בכל זאת הוא חייב לפי רבי יהודה דמר השמחת לא קונה לא קניה ערב לא משתעבד אמר לי רבשי למימר והרי מעשים בכל יום שאנחנו פוסקים להלכה כמו רבי יהודה שמחת לאקונה ושמחת לו קניה וערב כן משתעבד אלא אמר רבשי זה לא נקרא הסמכתה למה וההוא הנאה דכ מהימן לי מחמת ההנאה שיש לערב שהמלווה מאמין לו שהוא ישלם במקום הלווה אם הוא יצטרך אז הגמר משתעבד נפשי משתעבד את עצמו בלב שלם ואם כן הערב הזה כן מתחייב וזה לא נחשב אסמכתא ראינו במשנה שאדם התחייב להיות ערב אז המלווה לא הולך ישר אליו אלא הוא גובה דבר ראשון לווה ואם הוא ערב קבלן שהמלווה אמר בשעת ההלוואה על מנת שיפרע ממי שירצה אז יפרא מן הערב אפילו בתחילה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם הלווה יש לו נכסים אז אפילו אם המלווה אמר מפורש שאני אפרע ממי שארצה בכל זאת כיוון שהלווה יש לו נכסים אז המלווה חייב קודם כל ללכת ללוה אמר רב חנה אמר בשם רבי יוחנן לא שנינו שכשהיה אמר מפורש בזמן ההלוואה אתה ערב אני רוצה שתהייה ערב קבלן ואני מלווה על מנת שיפרע ממי שירצה אז אומרים רבנן תן הראשון במשנה שאפשר לגבות ישר מהערב זה לא שנינו אלא כשהן נכסים ללווה אבל אם יש נכסים ללוה לא יפרא מן הערב שואלת הגמרא הרי אזה דעת רבן שמועה בן גמליאל מדקתני סף הרבן שמ גמליאל אומר אם יש נכסים ללווה לא יפרא מן הערב מכלל אתנה קמה סבר שאפילו אם יש נכסים ללווה הוא יכול להיפרע מן הערב צבר לא שנ אחי ולא שנה אחי מתרצת הגמרא חסור מחסר ואחי קטני חסרים מילים במשנה וכך צריך לומר המלווה את חברו על ידי הרעב בכל זאת קודם כל הוא צריך לטבוע את הלוה ואף על פי שלא ידוע שיש נכסים ללווה אולי יש לו מטלטלין ואם הוא לא נמצא כאן תמתין עד שהוא יבוא וקודם כל תטבע או לא יפרע קודם מן הערב רק אחרי שתראה שהלווה אין לו אז תוכל לבקש מהערב ואם אמר בישת ההלוואה שאני נותן את ההלוואה על מנת שיפרע ממי שירצה יפרה מן הערב במי דברים המורים בשאין נכסים ידועים ללובה אז לא מטריחים את המלווה ללכת ולגבות לוה אולי יהיה לו מטלטלין במקרה כזה אז גובים קודם כל מן הערב אבל אם יש נכסים ללובה לא יפרא מן הערב ואם הוא ערב קבלן שמקבל על עצמו לפרוע בכל מקרה כאילו הוא קיבל את ההלוואה אף על פי שיש נכסים ללווה יפרא אם הוא רוצה מן הקבלן תחילה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה אפילו אם זה ערב קבלן אחד זה ואחד זה לא יפרא מהן קודם כל ילך ויגבה לווה אם כן נמצא שהוויכוח בין תנ קמה לבין רבן שמן גמליאל זה במקרה של ערב קבלן כשיש נכסים ללווה לפי דעת נקמה אפשר לגבות קודם מהערב אפילו שיש נכסים ללווה לפי דעת רבן שם גמליאל לא צריך קודם כל לגבות לנסות לגבות מה לובה אמר רב ברחן אמר בשם רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמ גמליאל במשנתנו דעתו בדרך כלל הלמו חוץ מכאן במקרה של הרב וכן בלכה שנאמרה בעיר צידון במכת גטן דף עד ולעניין ראיה אחרונה במסכת סנהדרין דף ל שבשלושת המקרים האלה אין הלכה כרבן שמעו גמליאל ועד כאן דף כעג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: