הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעג

[מוזיקה] ב 14 דף קעג מתחילים תחילת הדף בשיעור הקודם למדנו שבמשנה מבואר ששני יוסה בן שיממן שגרים באותה עיר הם לא יכולים להוציא שטר חוב אחד על חברו וכמו כן אף אחד לא יכול להוציא שטר חוב כנגד אחד מהם אבל הם יכולים להוציא שטר חוב כנגד לויוו והלווה לא יכול לומר לוית מחברך שגם קרוי כשמך והוא איבד את השתה ואתה מצאת אותו כי לא חוששים לנפילה כזו שאדם בודד ואדם בודד צריך למצוא זאת שואלת הגמרא ולוד תניה בריסה אחרת למדנו לא כך כשם שאין מוצן שטר חוב זה על זה שני יוסה בן שימן שבו תייר כך אין מוצין על החרים דהינו אם יוס בן שיימן בא ללוב ואומר כתוב כאן שאתה חייב לי יכול לומר לו מי אומר שאני חייב לך אולי זה לשני במקו מפליג ס כרי סיכמנו שאף אחד לא חושש לכזו נפילה ונה הגמור ב קנוס במסג כמו שהזכרנו גם לאל למדנו בפרק המח ספינו שנחלקו רבי וחומים אוס דהיינו האותיות שכתובות בשטר החוב האם הוא נקנה לחברו במסירה או שצריך גם סייח סיר תנוב קנו במסיר ממילא הרי לא חוששים שהמלווה באמת היה יס בן שיממן השני והוא איבד זאת אלו מ יתכן שיוסף בן שמן השני הוא המלווה והוא מסר את השטר ליוס בן שמן הזה מה אכפת לי אוניק זה מסיר ו באמת חייב לא כעת ענה בור סו הנה החיצוני התנה של הברי סובר אין אוס מסיר אז ממילא יכול תון ללווה באמת אני לא הביתי ייס בן שמן השני והוא הפקיד את השטר בידך אבל זה שהוא מסר לך את השטר זה לא מקנה לך את החוב לכן הא לא יכול לגבות ממנו אומר הרש בם המימון פשך לאחד מהם הוא חייב אז אם שניהם כותבים הרשו אחד לשני זאת אומרת שיס בן שמן א' כותב הרשו ס בן שמן ביז אז הוא בא ואומר או שאתה חייב לי או שאתה חייב לשני שהוא כתב לי הרשו ממו נשך תצטרך לשלם לו והי בס בדרך שנייה דקול אוסי אניק זה מסיר כך פסק נעלו כרבי אומר הרשם ווכ בצורך ירקו מפליגה זה שמחזיק את השטר האם הוא צריך להביא ראיה שהוא קנה את השטר זה ברור שאדם שיש לו שטר על שמו לא צריך להביא ראיה אבל ב נידוני שהשטר באמת כתוב יוסף בן שימן אולי זה השני או אדם שמגיע עם שטר שלא על שמו רק הוא טען שהוא קנה זאת מזה המלווה בזה הם נחלקו נדידה נתן ש משנתנו סובר אין צורך להבירה אז אמילה יס בן שמן שמחזיק את השטר לא צריך להוכיח ש קנה זאת מיס בן שן השני אק אומר או שזה שלי אז ודאי טוב גם אם זה של חברי קניתי את זה ממנו לא צריך להוכיח שקניתי זה ממנו ותנ בור סובר צריך לו ירה ולכן אומרים לו יתכן שיס בן שן השני הוא המלווה והוא מסר לך את השת צריך להוכיח באמת שהוא מסר לך את זה והוא יקנה לך את זה תמה אוסיס קנזה מסירה אבל הבא אומר צוריך לאר אם אין השטר על שמו צריך להוכיח שאכן נמסר לו ורוב אומר אין צורך לרה אלא תעמיד אותו בחזק סמור זבו אז במחלקה של הבי ורוב נחלקו משנתנו בריס ומה הספרות הספרת רוב פשוטה כיוון שסניק זה מסירה אז שטר כמו שאר מטלטלים שחזק כל מה שתחיה דודם שלו לא צריך להוכיח איך זה הגיע לידו שהוא קנה זאת כדין מה סברת הב מסביר הרש בו ש מטלטל גומן אז זה שהוא תפוס אז זאת אומרת שהוא זכה בזה הוא לא צריך להוכיח אבל שתר אפילו שזה מסיר אבל המוח צריך לומר לו קני לוי כל שבודי אם הוא לא אמר לו זאת אז הוא יקנה לו את הנייה בלי השיבו אז זה שהוא מחזיק את הנייר זה עדיין לא מוכיח טוען הבעיה שהוא קנה את השיבו לכן הוא צריך להביא ראיה שהוא באמת קנה את השיבו אומר הבי מנו מנלו מנין אני לוקח את זה מה שאמרתי לתניה אן חוד מנחן ש שטר חוב יצ מתחסדים האבא מת והוא הניח שטרות חוב או שטר חוב ש על שמו של האבא שמישהו לבה אצלו או שאבא קנה ממישהו שרחוב ועכשיו אחד האחים מחזיק זאת והוא אומר התחלקנו בירושה ואחים נתנו לי זאת בחלקי בירושה האחים טוענים את חתת תשר אולוב לבירה מה אליו הוא הדין חרנה כשם שהאח צריך להוכיח כגם כל אחד שיש בידו שטר שלא על שמו צריך להוכיח איך זה הגיע לידו כך טוען הביה ורוב הוא אמר לא שינ אחין שמתו דוד אחים יכולים לקחת מל משל אח שני ולכן חוששים שבאמת לקח זאת מהירושה שלא בחלוקה אבל סתם אדם שמחזיק שטר ואומר שזה שכתוב כאן כמל ומכר לי את זה למה שנחשוב שלא הגיע לידו כדין הקדר להפך אומר מנ מנלו שלא צריך לכי תני איךו מנכין ש משמ אכין השמתו מהדודה אבל אחרי סתם אדם לא לא צריך להוכיח והב אם הוא היענה על זה לא באמת כל אדם צריך להוכיח רק אחי הצטרך אלי סל כד תוחמי הייתי סובר כד שמתו מדוד אי מסדר זהירה הם נזהרים שאף אחד מהחיים לא יקח אז כיוון שהם זהירים ולא צריך ו יר שזה הגיע לחלקו כוש מלון שאפילו אח צריך להעביר היה כל שכן אדם אחר שלא זהיר צריך להוכיח שזה הגיע לידו כדין אז ראינו את הבריה ראינו את המשנה כעת מביאה הגימור שיטה שלישית בנושא ייס בן שמן שניס בעיר אחת ולהו תניה כשם שמיצי הן שטר חובל החרים כמו שמוח במשנה לא כמו הבריה שהבאנו בשיעור הנוכחי אלא כמו משנתנו שיוסה בן שימ מחזיק שטר שפלוני לב ממנו הוא יכול לגבות בשטר זה וזה שהוא בא לגבות אני לא יכול לומר מי אומר שתה המלווה אולי ס בן שימן השני כך מוצין זה על זה שטר שכתוב בו יוס בן שימן לב מיס בן שימן הזה שמחזיק את השטר יכול ללכת אשן השני להוצי ממנו הגמ במק מפג במן חלקו המשנה והי בקוס שר ואף עלפי שלג תסב כמו שמשנה ל וס שר ואף על פי שאין מל ואמו אדם בא דומר תכתבו שטר שאני לת מפני אני רוצה שיהיה בידי שטר מוכן אז כותבים לו ממילא זמ לגד אחד משני ב שמן ל לסופר ולד ואמרו כוור למזי ב שמן חי תכתבו לשת שאני יוס בן שימן לת יס בן שמן חבר רוצה לבות ממנו וא אומר אז שומעים לקולו ובס סלי נקת ואומר לי ואז הוא בא לחברו ואומר אב מס מנו יש לי שטר שאתה לבית ממני לכן תקנו שאין יכול להוציא זה מזה הרשב כותב מה הוא חושב ור לרמות בו חברו ולגבות מנו בשטר זה והוא אינו יודע מה ששנינו שן צח ששמו כשמו אבל החור נטמאים הרי אנחנו צריכים לבאר מה עושה אותו אדם אילולי הקוש לה יכול להוציא אחד על חברו אז יש כאן בגוס רב רנ שבורג הוא מביא שטומי מגיע והוא כותב כך מה שכתוב ברשב מה צריך להיות עם מרכאות זה ראשי תיבות ושונו וכך מפרשים בדברי הרשב כסובל בח גשר זה בשעה שוא מבקש ד תכתבו שיסף בן שמן אני לתי בן שמן השני והוא אינו יד י בן שמן השני לא יודע ממה שהוא עושה לו כאן משום אוכ מ זה ראשי תיבות שנינו שאין יכ צלח ששמו כשמו זה סובר תנ ש משנתנו תנ בורס שי סובר אין שטר ללאי עד שיהיה מל ומו ממי כשיש לנו שטר שס בן שמן ל בן שמן אומר הרשבא מסתו מ שניהם היו במעמד מקום שנכתב כי לא כותבים בלי ששניהם היו נוכחים וכינו דה ואם מקפידים זה על זה לא כשנ תו לשום רמוס כ נפילה לא כשנ כמו שסיכמנו בשיעור הקודם ולמס רשבם במשנה פירש חשש אחר שיתכן כי ייתכן שייסה בן שימן לבם יוסה בן שימן ואחר כך הוא החזיר לו את החוב והוא נתן לו את השטר וכעת הוא בא ו הופך את היוצרות מתח תמים למה רשבם צריך לומר חשש אחר מה קורה עם החשש הזה כשש הזה עדיין קיים אפילו שכותבים נוכחות שניהם אומר הגידול טרומה הרשב כאן האריך כדי לישב גם את זאת הוא מוסיף כיוון ששניהם היו במת כתיבת השטר הם יודעים ולא מקפידים אין כאן שום חשש רמוס גם החשש הזה אין כ מכירים אחד את השני שלא יבואו לכזו רמוס מה ראינו במשנה נמצ לאחד בן שוסב שטור שיס בן שמם פרוע שטור שניהם פרועים וכו אז הרשבא מביא שגמור במצי מפרש את משנתנו כך השוב הזה נמצא אצל מי אצל המלווה בדרך כלל שובו שנמצא אצל המלווה זה כלום הוא אומר הכנתי שויו עדיין לא פרעת לי אם פרדת לישו צריך להיות אצלך אצל הלווי אז הגמורה שם אומרת שהשוו הזה נמצא בין שטסו קרוים אנשים פורים לו חובות אז הוא קורע את השת שלהם שם נמצא השובר אנחנו אומרים השובר הזה כתב כלוי ו פרה לו את חובו אק הוא שכח לקחת ממנו את השיבו לכן הוא הניח את זה בין שטרותיו הקרים שהוא כבר לא צריך להם אז מה אז אם אדם הלווה ליוסף בן שמן אחד והוא אלוה גם ליוסף בן שמן השני לשניהם הוא אלווה אלף זוז למשל וכעת הוא מוצא בין שטרותיו הקרואים שובר שהוא כותב שם שיוסף בן שימן פרא לו אלף זוז הוא לא יודע איזה יוסף בן שימן פרה לו שטרות שניהם פרועים ה בספק כל אחד מהם יכול לומר אני פרעתי שואלת הגמור ת מדינים צוד דווקא אם יש שובע או לא נמצ מוצ מפיק לולי השובע הוא יכול להוציא את שני השטרות שיש לו ולגבות אל מיוס בן שמן הזה ול מס בן שמן הזה ונן מה ראינו במשנה ולא אחר יכ לא יצלם שטר חונן כל אחד מהמהם יאמר אני לא לוויתי חברי לו יש לך שני השטרות הלבת לו פעמיים אומר רבי רמיה במשולש שטר החוף שיש לו הוא משולש יש לו שטר אחד שיוסף בן ייק בן יצחק לב ממנו שטר נוסף שיסף בן יינק בן דוד לב ממנו אז הוא יכל לקב מהם ברגע שיש לו שויו הוא לא יכול לגבות משניהם שואלת הגמורה למה ונר זהת רבי שמו דמן קסיב נראה מה כתוב בשובו האם יוס בן ינקה בן יצחק פרא לו או יוס בן ינקה בן דוד פרה לו ואז רק אחד מהם יהיה פרוע אומר ישיה במשולשים בשטר בשטר באמת הם משולשים ום משולשים בשוב בשוב כתוב סתם יס בין כפר לו שתי השטרות בחזקת פרועים כי כל אחד טוען שלי פרוע ועל מה ולא יכול להכחיש כיוון שהשוו נמצא בן שטרותיו קרואים והוא לא יודע מי אז שניהם טורים זה פירוש אחד הב יומר באמת משנתנו לא מתפרשת כמו שמבה מסכת בו מציה אלא השיבו נמצא ביד הלווה כמו כל שובו שמוכיח שהחוב נפרע ביד מי הוא נמצא ביד אלוו הכוח משנתנו נמצא ללו בן שס שטורס בן שמן אולי פרועה שטור שניהם פרועים דהיינו כך אדם שלבה אצל ייסב בן שימן 1ל זוז אחר כך הוא לבה אצל יוסף בן שימן השני 1ל זוז ולשניהם הוא כתב שטם הוא פרה לאחד מהם וזה כתב לו שויו יש לו שיבו ביד אני פרעתי את חובי שיש לי ליסר בן שימן אז יכול להוציא את השיבו להראות ליוסף בן שימן הזה פרעתי לך ולהראות את אותו שובו לשני כי יד בלשת על התחתו אינו ולכל אחד מהם הוא אומר הנה השוב אומר הרש בם אבל יש לו רק שיבור אחד אז כל אחד לחוד לא יכול לבקש לו את הפירעון כומרה לו את השיבו אב אם שניהם ביחד יבואו באשו מזה לזה אז שניהם אומרים לו לפחות את אחד החובות לא פרתה יש להר רק שויבר אחד אז לפחות יפרע לנו אלף זוז אם שנינו מסכימים ביחד אבל אומר הרש בם חידוש אם הוא יאמר לשניכם פרעתי והאדים אמרו למה צריכים לכתוב שני שוברים לכתוב יוסף בן שימ תר זאת ליויס בן שימן הזה לא שימן הזה אז הוא נאמן וגם אם יוציאו שנמר שוא יכול לומר לה אם יש לי שוי וור שמוכיח שפרטתי גם לך וגם לך מה ראינו במשנה כיצד יסו ישליש וכולו אז אמרנו נותנים סימן או דור שלישי או כהן ליבי כהן ישראל טונה אם הו שניהם כונים ושניהם זקניהם קוראים להם אותו דבר קוראים ל סבא אותו דבר ואו שניהם ישראלים ואין שום סימן הקר בגוף שלהם יכתבו דירוס יעלו לדור רביעי יס בן יינק בן יצחק בן אברם יס בן יינק בן יצחק בן דוד כולי אם זה לא יהיה שמים שווים ואם כן יעלו עוד דור אומרת המשנה הואב לבנוי לפני שהוא מת הוא נוטה למות אומר לו דע לך אני לא רוצה שתקבעו סתם כסף שלא שייך לכם אני ענש בשמיים שטר בין שטרויס פרוע ואין יודע איזה הו יש לי כאן שטרי חוב שאנשים חייבים לי אחד מהם פרע לי ושכחתי לקרוא את השטר לא זוכר מי שטור ויס כולם פרוים אז כל השטרות אשר לגבות מהם כי כל שטר ייתכן שזה השטר הזה חוץ אם יבוא אדם ויאמר לא אני יודע שאני עדיין חייב לאבא שלך ממנו הם יכולו לקחת כסף המי שלא ירצה להודות אז יוכל להפטר מה קורה נמצא לאחות שום שניים אחד מהלו יבים יש ביד האבא שני שטרות על שמו הגודל פרוע והכוון אינו פרוע הוא הרי אמר רק שטר אחד פורה לא שני השטרות אז אנחנו אומרים אחד מהשניים הוא פרה לא את שניהם אלו מה לא יודעים את הגדול א את הקטן אז הגדול פרוע מסופק אבל הקטן ה לא פרוע מש יש לו חוב של אל וחוב של 500 אז את ה-500 יכלו לגבות מביאה הגמורה דין דומה למשנת אומר ובה אדם שאומר לחברו שטר לחו בידי פרוע יש לי בידי שטר שאתה חייב לי כסף אבל הוא כבר פרוע כבר פרעת לי ויש לו כמה שטרות אז הגודל פרוע והקוטר אנו פרוע אם הוא אומר לו חוב לך ביודי פרוע שטורס כולם פרועים כי חוב משמע ממה שאתה חייב לי אז המילה אפילו שיש לו כמה שטרות אז החוב הוא חוב כולל אז כל השטרות פרוים אומ לרבי לרוב אם כך אל מטו אדם שכותב לחברו סודי מכור לכו אסוד גדו לו מכור אם הוא לא פירט איזה שדה כמו שכאן הגודל פרוע ואם אדם כותב לחברו סוד שיש לי מכור לכו אז כל סווסו מכורי לו כי סוד יכול להתפרש גם כמו שדות ובי מורבו שדה הדו אונה הגמור אמר ו מד בש תחתור דהיינו רו אומר לא התכוונתי לומר שזה ודאי כש אומר חוב לחובו פרוע מתכוון לכל החובות אלא ייתכן שזה מה שהוא מתכוון לומר אז ממילא כש המלווה הוא אמר זאת ללו ולוו מוזק אנחנו אומרים מסופק אפשר להוציא מידו אולי התכוון לומר שכל החובות פרוים כמוכן גדול קטן אולי הכוון גדול מה שאם כן באופן של מכירה מי מוזק המוך מוחזק אנחנו לא יודעים מה הוא התכוון השדה הג הגדולה השדה הקטנה התכוון לכל השדות באופן השני או התכוון רק לשדה אחת אז מסופק רק שדה אחת ורק השדה הקטנה שבהם כיוון שהלקח הוא בא להוציא מיד המיחם ונעבור למשנה הבאה משנה זו עוסקת בדין עורב אדם מלווה לחברו ואחר מקבל ל עצמו ערבות אומרת ה משנ המלו חבירו על ידי עורב העורב אומר אני מקבל עצמי ערבות לא איפרא מן עורב בכלל לא אז הגמורה פרש משכונה תחיו דהיינו קודם כל צריך ללכת לטבוע את הלווה באזה יחייבו אותו אם הוא לא ישלם אין לו מה לשלם אז ללך אל העורב ואם הוא אומר לו אם המלו אומר לעורב על מנת שאפר ממי שארצה ועורב הסכים לכך יפרא מן עורב נראה בגימור שיש כן חיסור מחסר רב שם גמליאל לאמר אם יש נחוס ל בין כך ובין כך יפור מן עורב נראה בגימור וכן או רב שם גמלו עוד דין העורב לאשו בסוסו אישה נישאת לבעל ובעל מתחייב כסו ויש כאן עורב שהוא מתחייב אם הבעל לא ישלם אני אשלם וו ב ו מגרשו ועורב צריך לפרע את סווסו מכיסו דרנו אנו הבעל צריך לידור שהוא לא לעולם מאישה זו נדר עלדה סרבים שליש לפר אותו למה שמו יסו קנוניה נחוס של זה ויזר סי שטוי אנחנו חוששים שהבעל והאישה עושים כאן קנוניה הוא מגרש את האישה ואיין לו כסף לשנ ב את סווסו אז היא הולכת אל העורב היא מוציאה ממנו את הסובה ואז הוא יחזיר אותה הם יתחתנו ויאכלו את הכסף של העורב לכן הוא צריך לידור הנו ואז אסור לו להתחתן איתה וכך לא תצא את הכל לזו אומרת הגמורה מה ראינו ברישה מי שמתחייב אהבות לא יפרע מן עורב טימה הגמורה מבינה כעת שהכוונה שכל הערבות יא רק אם הלוי מת או שהוא ברח אז אפשר לפרוע מן העורב א אם הלוי בפנינו והוא לא רוצה לשלם או שאין לו מה לשלם אי אפשר לפרוע מן העורב כך מה שמע משנה למה אומרת הגמר רבי ורב יסף דמר טריו הוא טוען לו גבר השלי מסלי גבר השלי מלוך אתה הפקדת בידי את האדם דהיינו אם האדם הזה שלובה אצלך הוא ימות או שהוא יברח אני אפרע לך אני מחזיר לך הנה הוא תטבע אותו הוא לא רוצה לשלם אין לו אני לא צריך לשלם לך מזקף לו רב נחמן הוא גם מבין את המשנה כפשוטו אבל הוא אומר אי דינ ד פרסו מינק פרסים לדון כך אומרת הגמורה אדרבה מינק פרסים לומר גבר שליים מסוך בדיוק להפך בו שר ער ואזל הפרסים נוהגים שאפילו שייש להלו ונכ עושים אפשר ללכת ישירות לעורב אלו רב נחמה התכוון לומר בידין פרסו סו זה כמו בזן של פרסים שהם אומרים פסק בלי להסביר זאת כרגע משנתנו זה לא מסתבר שהורס זה רק אם הוא יברח ימות ודאי שהאור בוסי שאם נו ולא ישלם אז אני אשלם זה לא עגול לומר כך אלא רב נחמן פור מן עורב שמשנת אמרה לאת עורב תחיו הוא לא נעשה ערב אומר הרש ב אלמנת אם ימות לווה או ימן לבוא לבזן או שיחוו בזן ולא יהיה לו מה לפרוע אז יפור מן העורב אבל לכתחילה לך תדבר עם הלווה רק אם תמצא את האפשרויות לויוה תבוא אליי תמ ח דורב לאית ב עורב תחיו ואמ אומה על בנ שאפע ממי שרצה אית בעורב תחיו אבל הגמור תאמר בהמשך שיסור מחסר נראה בעזרת השם בשיעור הבא אומר רב הונה מני לארב משתעבד מקור בתירה שעורב משתעבד בדיבור בעלמה הוא לא קיבל כלום הוא אומר אני עורב באמת נעשה עורב איך זה עובד כסיב אוכי רבנו מודי תבקשנו האחים רצו לרדת למצרים אמרו ליעקב אבינו חייבים לקחת איתנו את בנימין יעקב אומר לא רוצה למסור לכם את בניומין אומר לו יהודו אוכי רבנו מודי תבקשנו אני מתחייב להחזיר אותו בשלום אז רואים את המושג של אורבוס מקשה ריטבו יודו היה עורב הוא ביקש את בניומין לידו הוא לויוה אז מתרץ הוא ביקש שייתן את בניומין לכל האחים והוא יהיה עורב אז זה עורב ולא לווה מזקף לו רב חסדה או קבלו נוסי נראה בעזרת השם בשיעור הבא יש עורב יש קבלן תן לו יבני קבלן יש עוד נוסחות שנראה מחלוק קבלן זה יש חיבות יותר חזקה הרשב מציין שאם הוא נסע ונתן ביד היינו העורב אומר למלווה תן לי את הכסף והוא סר זאת הלווה ביד אז הלווה יוצא בכלל מהתמונה והמל מתעסק רק עם העורב אם הוא אומר לו אני קבלן אז הוא מתחייב שאם הוא לא יפרע תבוא אליי נראה בעזרת השם השיעור הבא בדיוק מתי הוא יכול לבוא אליו אז כאן זה היה קבלנות איך ורים כסיב תנו ישעל יודי ואני השיבנו תנו כאילו שאני מקבל אותו בידי ואני אחזיר לך זה רק כאילו מקבלו בידי אומר המשו כי אם באמת הוא מקבלו בידו אז זה נוס ונו שם ביד זה רק כאילו אז הוא קבלן אבל מרשו מקשה הפסוק הזה זה רובן אמר אנחנו הבאנו את הפסוק של יהודו שם לא כתוב לשון של קבלנות אז מרשו מתרץ ה רובן אמר בתחילה ליעקוב תנו ישרלי ודי ואני אשיבנו אז רובן אמר לשון של קבלנות ויעקב לא הסכים אז לא מסתבר שיודו יאמר לשון חוטה של אורב שאינו קבלן והוא יסכים אז ודאי שנכון שכתוב אנוכי רנו אבל זה היה קבלנות אל אמר רבי צחוק המקור ש התבות שלור מוכ לכך בגדו כי אורב זור ובעד נוכרי חבו אומרים למלווה תיקח את בגדו של העורב כ הוא נעשה עורב בשביל איש זר באמירה בעלמה וכאן לא כתוב קלונוס ר עוד פסוק בני אם ורבו לר וקו לזור כפו אם היית רב תקעת תקיעת כ שאתה תחזיר או קשתו ב ריו נלקו במ ריפו חרפת גדת את חברך יש לך אחת משתי הבעיות אזי בני נוצ משני דברים אלו אז כך אומר הפסוק כיו בכו ךרו דהינו אם ממ יש לו ביות אם נעשה את הערב ארפס זה טריקון אר לו פיסה תפתח את ידך ותשלם ואם לאו אם זה רק המקרה השני דהיינו שקשת במ פיך שידת אותו אז יכו ארב ברים רב ו הרבה רבה חברים שיבואו פייסו אותו על זה שבייש אותו אז רואים את המקור של התחיבות של עורב אומר הממ עורב ד משתעבד כל ההשתעבדות של עורב זה לא מוסכם על כולם מח לוקס רב יסי רב יהודה ורב יסי כמו שכבר הזכרנו כמה פעמים במסכת יש מחלוק בדין הסמכת אדם מתחייב דבר שהוא לא חושב שההתחייבות הזו תמומש אי פעם אז רבי יהודה אומר זה לא עובד זה לא קונה רבי יס אומר זה קונה אז גם רבות זה כך מה הוא מתחייב שאם הל ולא ישלם אני אשלם למה הוא מתחייב כ הוא בטוח ששלם אז לרב סימר אסמת אור משעבד לרב ימר אסמת ק אור משתעבד אומר ל רבש לממה לא יתכן אומים בכל ום סמ כמו רב יהודה וורב משתעבד אל רבש לכולל משתעבד למה ב בהנאה זו שהמלווה סומך עליו שהוא יחזיר את החו במקום הלו ועל סמך דבריו ומלווה את הכסף גומר ומשב נפש אומר הרשב בלב שלם ממילא כשמו מלווה השוס דורב מלווה הו מלווה לו בשליחותו כאילו הוא עצמו לווה ולכן ההתחייבות חלה גם ח לאקונה בדרך כל כן ג
לצפיה בתכנים נוספים: