הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קנד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קנד

[מוזיקה] בב בטרה ד קנד מתחילים בעזרת השם שתי שורות האחרונות של דף קנג עמוד ב במילים וחכמים אומרים מעשה בבני ברק לפני קרוב ל-2000 שנה בחור צעיר יתום מחר נכסים שקיבל בירושה ואחר כך הוא נפטר בגיל צעיר היורשים הלכו אל אלה שקנו את הנכסים ואמרו להם המכירה שהייתו הזה מכר לכם לא מכירה הנכסים האלה שלנו של היורשים שלו למה למה זה לא מכירה זה היה מכירה עם שטר הכל אתם טוענים שהשטר הזה הוא לא טוב היורשים טוענים השטר הזה הוא בסדר גמור רק שאותו בחור היה קטן מדי בשביל למכור נכסים בדף קנה הגמרא מביאה שיש דעה שאדם נחשב מספיק בימי בגרות בשביל למכור נכסים בגיל 18 ד אחרת בגיל 20 אנחנו טוענים אפילו שהוא כבר היה בן 18 או 20 אבל הוא עוד לא הביא סימני רות ולכן הוא לא יכול למכור נכסים מכירה שלו מבוטלת ואם כן הנכסים הם שלנו הטענה הזאת הייתה באמת טענה שהתקבלה בכל אופן בשביל לבדוק אותה אצל אותם הקונים אותם האלה שקנו את הנכסים מהקטן ההוא מהבחור הצעיר ההוא והם הלכו לשאול את רבי עקיבא האם אפשר לבדוק אחרי מיתתו אחרי קבורתו אם הוא כבר הביא סימני בגרות כדי שנדע האם המכירה שלו קיימת או לא אמר להם רבי עקיבא גם אם תגלו ותנ את אותו מת אתם לא תוכלו להוכיח כלום כי סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה וחוץ מזה גם אם כן הייתם יכולים לבדוק זה לא סיבה שאתם רשאים שמותר לכם לנובל את אותו מת בבדיקה הזו סיפור הזה שהגמרא מביאה אותו בהמשך מברייתא מכניס אותנו כאן לנושא של הגמרא היום אם נזיז אל הצד את הפרטים של הסיפור וניקח רק את הנושא מה פה הנידון ההלכתי בעצם מדובר כאן שהנותן המוכר מודה בשטר שיש בידי הקונים שהוא שטר כשר אלא שהוא טוען שהמכירה מבוטלת למה כי המוכר היה קטן מדי אנחנו במשנה ראינו מקרה אחר דומה לזה גם כן שהנותן מודה ששטר כשר רק ש הנתינה מבוטלת למה כי הוא היה חולה נוטה למות בשעה ש שהוא כתב את השטר הזה והכלל הוא חולה נוטה למות שנותן נכסים לאחרים אם הוא בסוף קם ועמד חוליו אז הנתינות שלו מבוטלות וכאן במשנה יש ויכוח אם הנותן טוען שהוא היה כול נטה למות והוא הבריא והוא רוצה לחזור בו מהנתינה והמקבל טוענים שהוא היה בריא והמתנה היא מתנה גמורה שניהם הודים בשטר רק שלא כתוב בשטר שהוא היה חולה נטה למות בזמן שהוא נתן את הנתינות האלה אז אם כן גם כאן אנחנו מדברים במקרה דומה שאותו נותן מודה בשטר שהוא כתב אותו אלא שהוא טוען שבכל זאת אלה שקיבלו ה הנתינה שלהם מבוטלת אז במשנה היה ויכוח בין רבי מאיר לפי דעתו המקבלים מוחזקים אפשר להגדיר את זה בצורה הזאת ואם הוא רוצה להוציא מהם צריך להביא ראייה הרשב בסוף אומר שזה הכוונה לעדים שבאותו זמן הוא היה חולה נוטה למות ודעת רבנן אומרים הפוך הוא דו קזה שנחשב כמו מוחזק והם צריכים להביא רעיה המוציא מחברו הם אלה שנחשבים מוציאים ועליהם להביא את הראיה מה הראייה שהם צריכים להביא במא מביאה הגמרא על זה שני מהלכים שילוו אותנו במהלך כל הדף מהמהלך ראשון אמר רב הונה בהמשך נראה שגם רבא אמר את אותו מהמהלך גם רבי יוחנן ורש לקיש זאת אומרת רבי יוחנן בהתחלה אמר ככה בסוף ריש לקיש אמר את המהלך הזה כמו שנראה המהלך הוא שהראיה היא באבת עדים צריך להביא עדים שהוא באמת היה באותו זמן בריא וזה מתנת בריא ולכן הוא כעת לא יכול לחזור בו לא יכול להגיד שהוא היה חולה והוא הבריא וכשהוא הבריא כל המתנות שלו מבוטלות תביאו ראיה שהוא היה בריא והמתנה שלו מתנת בריא ואם כן זה ישאר אצלכם ומה הראייה תביאו עדים זה מהמהלך ראשון מהלך שני זה המהלך של רב חסדה ורב ברב הונה אנחנו נראה בהמשך ש במסקנת הדברים לפי דעת הרשם זה מסקנת הדברים סובר כך רבי יוחנן רק שהוא הופך את את הדעות של רבי מאיר ורבנן ובהתחלה הרש לקיש סבר ככה בכל אופן זה מהמהלך שני מה המהלך השני הראיה היא בקיום משטר על ידי שאותם מקבלים פשוט התעלמו מההודעה של אותו נותן שהוא מודה שהשטר הזה הוא כתב אותו ויביאו בעצמם קיום לשטר הם מעצמם יקיימו אותו זאת אומרת הם ימצאו אנשים שמכירים את החתימות של העדים או שהעדים עצמם יכירו את החתימות שלהם בשטר הזה וברגע שהשטר הזה שבידי המקבלים הוא שטר עם תוקף גמור מקוים אז אותו נותן לא יהיה נאמן לומר שהוא היה חולה נטה למות כי בשטר הזה זה לא כתוב הוא יצטרך להוכיח את זה זה המהלך השני וכעת הגמרא מביאה בהרחבה יותר את הרעיון שמונח מאחורי ההחלטה של המהלך הראשון שהראיה היא על ידי עדים ו המהלך השני שהראיה היא על ידי שמקיימים את השטר המהלך של רב הונה היינו המהלך הראשון עוד שמעו את המהלך הזה בהמשך שאמר ראייה בעדים כי הוא סובר שהוויכוח במשנה כאן זה מי נחשב המוחזק קמיפלגי בפלוגתא דרבי יעקב ורבי נתן הוויכוח של רבי מאיר וחכמים במשנה שלנו לאותו ויכוח שיש בבריתה בין רבי יעקב ורבי נתן והסימן הוא מניח מאוד פשוט מ זה רבי מאיר נ הוא סובר כמו רבי נתן הי זה רבי יעקב והחטא זה חכמים ורבנן סוברים כמו רבי יעקב זאת אומרת רבי מאיר לפי דעתו מי מוחזק אלה מקבלים כי הוא סובר כמו רבי נתן שהולכים לפי החזקה של עכשיו חזקה דהשתא כעת מה הוא בריא או חולה כעת הוא בריא ובריא מאוד והוא רץ לבית דין והכל פילי פלאים אז הולכים לפי החזקה של עכשיו שהוא בריא ולכן המתנה שלו נחשבת מתנת בריא ואם כן כיוון שהוא בריא אם אומרים שהוא גם היה בריא בזמן הנתינה זה מתנת בריא ואלה שקיבלו זה נשאר אצלהם ורבנן הם סוברים כמו דעתו של רבי יעקב שהולכים אחרי חזקת הנכסים מה שנקרא חזקת מר קמה הבעלים הראשונים מי היו הבעלים הראשונים כמובן אותו שיש ויכוח אם הוא היה חולה לא היה חולה בכל אופן ה נותן זה המהלך הראשון שהוויכוח הוא מכאן מוחזק ולכן השני צריך להביא ראייה המהלך השני שרב חסדא ורב ברבונה אומרים אותו לפי דעתם הראייה היא בקיום השטר בזה קמיפלגי כי הוויכוח בין רבי מאיר וחכמים במשנה זה לגבי לובה שמודה בשטר שהוא כתב אותו האם המלווה צריך לקיים את השטר ויש כאן באמת דבר נפלא מאוד נפלא מאוד אדם מודה כן אני כתבתי את השטר עכשי אני הפה שסר זת אומרת אני ב ומר כן אני כתבתי את השטר הזה ם כן על פי אתם ומכ עלי כי אם אני לא היי מוד אם אני היי אומר שהוא מוף הם צריכ לקיים את השטר להבי עדים שמכירים את החתימות אני מודה ואני חוסך ממכם את זה זאת אומרת אתם סומכים עלי אז יש כזה דבר שנקרא פה שאסר פה שהתיר אם אתם סומכים עליי שהשטר הזה הוא קיים ולכן נסרתי אותו את הנכסים עליי כי אני בעצם אומר שהשטר הזה הוא נכון ובשטר כתוב שנתתי את הנכסים לכם הפה שהתיר אני בחזרה מחזיר את הנכסים אליי כ שאני טוען ואומר שמכירה או הנתינה לאלא לא הועילה במקרה הזה הוא אומר שהוא היה חולה נטה למות בזמן שהוא כתב את השטר היו חייבים לסמוך עליו השאלה היא אם צריך בכלל לקיים את השטר הזה או לא אם אדם שמודה בשטר שכתבו אז צריך לקיימו המלווה יצטרך לקיים את השטר אם בסוף הלווה יעשה לו בעיות אז נמצא אם כן שהלווה או במקרה שלנו הנותן יש לו המון כוח הוא יכול לומר טוב אני כתבתי את זה זה נכון אבל זה פשוט היה דבר שאין לו שום תוקף כיוון שמדובר פה בכול נות למושיק אתה אבל אם מודה בשטר שכתבו אומרים לו להתראות כל טוב חיים טובים וארוכים ומתוקנים אתה את שלך עשית עכשיו אנחנו כבר מסודרים השטר הזה הוא שטר טוב ואם כן הוא בכל תוקפו אף אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה להוסיף ואיזה הערות יש לך על השטר הזה אתה עודת שהשטר הזה הוא שטר טוב אם כן פה בשטר כתוב שמקבלים הם אלה שמוחזקים בנכסים ובזה הוויכוח דרבי מאיר סובר כשה הלווה או המוכר מודה בשטר שהוא כתב אותו המלווה או הקונה אינו צריך לקיים אותו ואם כן המקבל לא צריך לקיים את השטר כי הנותן עצמו הודע שהשטר הזה הוא כשר ורבנן סוברים שאם הלוה או הנותן מודה בשטר שכתב אותו אבל הוא טוען כל מיני הערות על זה שזה בעצם מוריד את התוקף של השטר אז המלווה או המקבל צריך לקיים את השתרר ואם כן גם כאן כיוון שאתה סומך על אותו נותן שמודה ששטר הזה הוא כשר אתה צריך גם לסמוך עליו על מה שהוא אומר ש הוא היה חולה נות למות אלא אם כן תביא ראיה מוצאים מחברו עליו הראיה איזה ראייה קיום שאתה פשוט תבטל את כל הכוח שיש לו בהודעה שלו ברגע שאתה תביא מקיימים שמקיימים את החתימות את השטר אז אם כן לא צריך להגיע להודעה שהוא מודה שהוא כתב את השטר ואז השטר הזה הוא במילות תוקפו ואז יהיה אפשר לגבות בו והוא לא יהיה נאמן לומר שהוא היה חולה נוטה למות שואלת הגמרא אם הוויכוח בין רבי מאיר וחכמים זה כשה נותן מודה בשטר ש הוא כתב אותו אם המקבל צריך לקיים את השטר אם בזה הוויכוח כבר נחלקו בזה פעם אחת תפליגו בחד הזמנה למה הם צריכים לחלוק בשתי מקומות שני מקומות ד תניה כמו כאן נותן ה מתנה מודה בשטר והוא טוען שהוא היה כולה נטה מות ולכן כשהוא קם מכול ו מתנה מבוטלת יש ויכוח אם צריך לקיים את השטר ואם לא מקיימים אז כל הנאמנות היא שלו ואם כן צריך לסמוך גם על מה שהוא אומר שהמתנה מבוטלת או לא כיוון שהוא מודה זה מספיק אותו ויכוח יש גם לגבי כשדים עצמם מקיימים את השטר רק הם טוענים שהם לא היו נאמנים להעיד הם לא היו כשרים להעיד זה באמת הכתב שלנו אנחנו חתמנו אבל הכריחו אותנו לחתום היינו פסולים היינו קטנים אין לה חתימות הלה תוקף אז לפי דעת רבי מאיר כיוון ש הלוה הודה שהוא כתב את השטר אינם מניים לפסלו ה מלווה לא צריך לקיים את השטר והעדים לא נאמנים לפסול אותו דברי רבי מאיר חכמים אומרים העדים נאמנים כיוון שהם סוברים שאפילו אם הלווה מודה שהוא כתב את השטר המלוה צריך לקיים אותו והוא לא מצליח לקיים אותו כי הרי העדים מעדים שהוא פסול למה צריך להביא את הוויכוח בשני מקומות צריכה צריך להביא את זה בשתי המקומות תמהר ב ההי אם הויכוח היה רק לגבי העדים שאומרים שם היו אנוסים היינו חושבים דווקא בהי שם כמרי רבנן שאף על פי שלובה מודה שהוא כתב את השטר זה לא עוזר משום דלידים אומר אשטרה יש כאן כוח של שני עדים שאומרים ללך השטר הזה פסול כי הם העדים שהם היו פסולים הכוח שלהם חזק יותר מההודעה של הלוה שכתב את השטר אבל כאן הכה הוא דלו כל כמיני כיוון שהנותן הודה שהוא כתב את השטר הוא כבר לא נאמן לומר שהוא היה חולה נטה למות ולפסול את השטר בעצמו כ הרי אין עדים שפוסלים את השטר אמ לאז אני אומר שכאן חכמים לא יאמרו שצריך להעביר ראייה לכן מחדשים שגם במשנה שלנו חכמים סוברים שצריך להעביר ראיה כי שהם באים להוציא ממנו ממון והוא הרי נאמן כי כל מה שאנחנו יודעים שהשטר הזה כשר זה דווקא בגלל שהוא הודה בשטר הזה שהוא כתב אותו והתמר בהה אם הינו מביאים את הוויכוח רק אצלנו היינו חושבים שדווקא בה דווקא כאן כמר רבי מאיר ש המקבל שקיבל את המתנה לא צריך לקיים את השטר למה כי אותו נותן אין לו כוח של שני עדים הוא לא יכול לבטל את הכוח של השטר אל אבל במקרה שהעדים הם הם באים ופסלים את השטר בהך הם המוד להו לרבנן הייתי אומר שרבי מאיר מודה שאפילו שלובה הודה שהוא כתב את השטר זה לא מועיל למה כי יש כאן עדים שאומרים שזה פסול החתימות שלהם פסולות לכן צריכים לחדש שגם שם רבי מאיר חולק והוא סובר ש המודה בשטר שהוא כתב אותו אז ההודעה שלו בעצם נותנת תוקף לשטר והוא כבר לא נאמן לומר ש השטר הזה אין לו תוקף לכן צריך צריכים להביא את הוויכוח בשני המקומות גם כשיש כוח של שני עדים שמעידים שהשטר הזה פסול וגם כשאין אם כן יש לנו כאן שני מהלכים לבאר את הוויכוח במשנה בין רבי מאיר ורבנן לגבי אדם שמודה שהוא כתב את השטר רק הוא טוען שהוא היה חולה נוטה למות והוא קם מכל יום ואם כן המתנה מבוטל ת אז היה ללנו מהלך אחד שהמוצא מחברו עליו הראיה שצריך להביא עדים להוציא ממנו או לקיים את השטר כדי להוציא ממנו וכן אמר רבא הוא הולך כמו המהלך הראשון של רב הונה שמה שרבנים אומרים המוציאים מחברו עליו הראייה הכוונה בעדים אמר להבאה מה הי תמה מה באמת הסיבה שחכמים סוברים שצריך להביא ד אנימה אם נאמר מדיקול כתיב בהו מזה שמקפידים לכתוב בכל השטרות כשזה שטר מתנה של בריא דבה מלך על רגלו בשוקה כשהוא ה מלך על רגליו בשוק הוא היה בריא ואז הוא נתן את המתנה הזאת ובה לא כתיב בה בשטר הזה זה לא כתוב אז אולי זה ההוכחה שמ מינה שהוא היה חולה נוטה למות כשההוא כתב את השטר הזה שכיב מר הו אם זה ההוכחה הד רבה אפשר לומר הפוך כי כשזה שטר של חול נטה למות מדקו וכתיב בו בשטרות של חולים כתוב כד קציר כשהוא היה חולה ורמי בארסי הוא היה מוטל במיתתו אז הוא כתב את המתנה הזאת ובשטר הזה לא כתיב בה זה לא כתוב שמע מן הבריא הו תוכיח שהוא היה בריא והנותן הצטרך להביא עדים שהוא היה חולה נטה למות והוא הבריא והמתנה מבוטלת אז אז רבא השיב לא כתוב כאן לא ככה ולא ככה אק לממר אחי וק לממר אחי אפשר לומר שהוא יתכן שהוא היה ברי ואפשר לומר שייתכן שהוא היה חולה לכן הולכים לפי החזקה אוקיי ממונה בחזקת מרא מעמידים את הממון בחזקת בעליו בחזקת הבעלים הראשונים שהוא הנותן והמקבל צריך להביא רעיה שהנותן היה בריא בשעת כתיבת השטר לפי דעת רבנן נמצא שרבא גם סובר כמו דברי רב הונה שמה שרב אומרים שהמוצא מחברו עליו הראייה שאלה שקיבלו את הנכסים צריכים להוכיח שהנותן היהה בריא היינו על ידי עדים כעת מביאה הגמרא את דבריהם של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש וכמו שכבר אמרנו יש את מה שהגמרא הבינה בהתחלה בדעתם ויש את מה שהגמרא מביאה במסקנה בהתחלה הגמרא הבינה שרבי יוחן סובר כמו רב הונה ורבא שהראיה שהמוצא מחברות צריך להביא זה עדים ורבי שמעון בן לקיש סובר כמו דעת רב חסדה ורבא ברבונה שהראיה היא שמקיימים את השטר במסקנת הדברים הגמרא מביאה שהדעות הם הפוכות ש רבי שמעון בן לקיש הוא זה שסובר כמו רבונה ורבא שהרה בהדים ורבי יוחנן צד אחד הוא סובר כמו דברי רב חסדה ורב אב רב הונה שצריך לקיים את השטר ובנוסף הוא גם הופך את הדעות של רבי מאיר ורבנן מה כל אחד מהם סובר וכמו שנראה מיד בפלוגתא אותו ויכוח של רב הונה ורבא מול רב חסדה ורבא ברב הונא מהי אותה הראיה שמוצאים מחברות צריך להביא אותו ויכוח גם יש אותו ויכוח יש גם בין רבי יוחנן לבין רבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר בהתחלה שהרי היה היא בעדים רבי שמעון בלקיש אמר בהתחלה שהרה הי בקיום השת אנחנו נראה בהמשך שהדעות שלהם התו התהפכו אבל בכל אופן כך בהתחלה הם היו סבורים ולפי זה מביאה הגמרא את הסיפור שהיה בבני ברק לפני קרוב ל-2000 שנה איתיו רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש מעשה בבני ברק באחד שמכר בחור צעיר ק בל ירושה נכסי אביו הוא מכר את הנכסים ואחר כך הבחור הזה מת ובאו בני המשפחה וירעו לומר אף על פי שהוא היה בן 18 או 20 אבל עניין למקור נכסים קטן היה באותה שעה קטן היה באותה שעה והוא לא הביא עדיין סימני בגרות ולכן הוא לא יכול למכור בנכסי אביו ובאו הקונים ושאלו את רבי עקיבא מהוא לבודקו כעת האם בזמן מיתתו הוא היה קטן או גדול אמר להם רבי עקיבא לא אתם לא יכולים אי אתם רשאים לנבל בבדיקה הזאת אחרי שהוא מת ועוד אתם גם לא אתם לא יכולים מצד ההלכה וגם גם מצד המציאות גם אם תבדקו ותראו שהוא היה גדול זה לא מוכיח שהוא היה גדול בזמן שהוא מכר לכם או בזמן שהוא היה חי כי סימנ עשויין להשתנות לאחר מיתה ביש למה לפי דעתי לדידי דמינה שאני אמרתי דעת רבנן המוציא מחברו עליו הראייה היינו בעדים מובן יש כאן את ה יורשים שמודעים שהשטר הזה באמת נכתב על ידי אותו נער צעיר יתום והם רק טוענים ש הוא היה קטן אומרים רבנן ש היורשים נחשבים מוחזקים וה קונים שמוציאים צריכים להבין רעיה אז אמרו המשפחה ללקוחות כיוון דאמר ללקוחות התו ידים אתם צריכים להביא רעיה אתם צריכים להביא עדים והם הלכו לחפש ולא מצאו לא ה שכחו לך תחפש עדים שיעידו מה שאותו אחד היה גדול איך אפשר למצוא כאלה עדים הם לא מצאו היינו דקטו ואמרו לי לכן הם באו לרבי עקיבא ושאלו אותו מה הוא לבודקו וכיוון שהוא אסר עליהם אז הם הפסידו כמו דעת חכמים שהם נחשבים המוצאים מחברו ועליהם להביא ראייה היו צריכים להביא דים לא היה להם אז רצו לבדוק וגם זה לא יכלו אלא לפי דעתך דידך ד אמרת שהם צריכים להביא ראייה באיזה ראייה מה מבקשים מהמהם כלום קיום משטר עכשיו היה המכירה יש עדים על המכירה הזאת מה אף אחד לא מכיר את החתימות האלה מה ביקשו ממכם זה דבר ח שטר שנחתם בצורה כשרה מאוד קל למצוא אנשים שיקיימו את החתימות אז אם כן למה להו לבודקו בשביל מה צריך להוציא את אותו אחד שכבר בחייו הקצרים מספיק לעבור כל כך הרבה אחרי שהוא מת מה שנקרא למה צריך לנובל אותו למה בכלל צריכים לבקש לנבל אותו מה הבעיה לכו לבית כנסת מרכזית תחפשו אנשים שהכירו את העדים או את העדים בעצמם שחתמו על השטר תקיימו את השטר ואז לא תצטרכו את ההודעה של אותם היורשים שמודעים שהם כתבו את השטר יש לכם כאן שטר שכתוב שאתם קניתם ואף אחד לא יכול להוציא ממכם לק משטר ולוק מי בנכסי קבלו את הנכסים שהם קנו אם כן אומר רבי יוחנן רואים מכאן שזה לא הנקודה כאן של קיום השטר זה לא יעזור צריך להביא עדים שהם היו גדולים שאותו מוכר היה גדול מתרצת הגמרא מי סברת שהנכסים הם בחזקת בני המשפחה עומדים קימי והתו לכוחות ומררי אתה חושב ש כאן אלה שבאים לרבי יוחנן זה הקונים שרוצים לבדוק כדי לקבל בחזרה את הנכסים שלהם לא פה מדובר שנכסים הם בחזקת הלקוחות הם החזיקו בהם מיד כשהם קנו אותם בחזקתם קיימי וכעת קאטו בני המשפחה ומערערים בני המשפחה מערערים שהם רוצים להחזיר לידיהם את אותם הנכסים אומרים שהיה קטן כשהו מחר תפסתם שלו קדין אז מה מה תגיד שיקיימו את השטר אדרבא אם מקיימים את השטר אז המקבלים זה נשאר אצל המקבלים אתה רוצה להחזיר את זה לבני המשפחה ליורשים בשביל זה תביאו עדים ולכן כאן גם אנחנו מודעים או יותר נכון גם אני מודה אומר רבי שמעון בן לקיש שהראיה זה על ידי עדים נסה הגמרא לומר החינמי מסתבר באמת מסתבר שמי שבא כאן לרבי עקיבא זה היה בני המשפחה ולא אותם הלקוחות כי הלקוחות כבר היו מחזקים טוב בנכסים דק אמר להוא רבי עקיבא אומר להם אי אתם רשאים לנבל אותו מה אתם באים לנבל עכשיו את המת והם ישתיקו היו מוכנים להפסיד הרבה כסף ולשתוק אם אמרת בשלמה שזה בני המשפחה שהם אלה שבאו להרר כמה הררי הם לא מפסידים כאן כסף זה לא כסף שהם הניחו בצד כמו שמביאים שטסות מבהרים שזה לא הפסד ממון בשבילהם סך הכל הם לא ירוויחו את ירושה אז מובן משום אחי בסדר אשתי קו ה מוכנים לקבל את זה שלא ינבלו את המת ובפרט שהוא גם הקרוב שלהם אלא הם אמרת שמדובר כאן בלקוחות שהם לקחו אולי הלוואות לך תדע מה עוד יכול להיות שעכשיו אם הם יפסידו את הנכס הזה יכול להיות שהם עכשיו הולכים להפסיד את כל החיים שלהם ייש פה כבוד החיים מה הם יהיו מוכנים לקבל את זה אם הם כ מרמה השתיקו מה זאת אומרת שהם שותקים לאמרו לי שמרו לרבי עקיבא מהז אומרת ענן זוזי אבינ מי יודע כמה כסף הם נתנו על על הנכס הזה ומאיפה הם השיגו את הכסף הזה אולי הם לקחו הלוואות בלי סוף אתה אומר שנבל שהמת הזה תנבל כדי שיבדקו אותו ונובל מה זה לא זה לא מספיק סיבה טובה לבדוק אומרת הגמרא אם משום ה לא ריה אם זה היה ההוכחה היחידה שלך זה לא ראיה שמי שבא לטעון כאן זה בני המשפחה בזה שהם היו מוכנים לקבל שרבי עקיבא אמר להם אל תבלו אותו והם אמרו טוב אנחנו לא נבל למה כי אחיק אמר לו רבי עקיבא הרי אמר להם שתי טענות הוא אמר להם שזה גם לא יעזור לכם חדה ד אתם רשעים לנבו זה לאזה זה לא נכון ואתם לא יכולים לעשות את זה לנבל את המת בשביל הסיבה הזאת ועוד שזה באמת דבר שמשכנע כל אחד וכי תמרו זו זה ישקל לפי הסברה שנגיד לפי הדעה שנגיד שמדובר פה אלה שהלקוחות שהם טוענים הוא לקח מאיתנו כסף לנובל ולל על זה אני אומר לכם זה לאלא יעזור לכם שתבדקו כי הסימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה אז מה תגלו שמה שהוא היה גדול אולי באמת הוא היה קטן רק אחרי מיטה השתנו הסימנים והם נראים כמו שהוא היה גדול לכן אם כן אל תבדקו אל תנבל אותו וזה מסתדר לפי שתי המהלכים כעת מביאה הגמרא שאלה ששאל רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן שהשאלה הזאת הפכה את כל הדעות של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש זו ששנו במשנת בר כפרה בר כפרה היה לו ברייתות שהוא שנה אותם ושם אחת הברייתות כתובה ההלכה הבאה הרי שהיה אדם מחזיק ואוכל בשדה ובא בחזקת שהיא שלו קנה קיבל את השדה כולם יודעים שהי שו מוחזק בשדה הזאת ו בא אליו הבעלים הראשונים וקרע עליו הרהר על ידי אדים לומר שלי היא ואומר לו מה זאת אומרת נכון אני לא חולק עליך שזה שלך רק יש לי שטר שקיבלתי את זה ממך הוציא המחזיק הזה את שטרו אונו לומר שמכרת לי או שנתת לי במתנה אז אם ה מוכר טוען שהשטר הזה מזויף אם אמר איני מכיר בשטר זה ולא כתב טיב מעולם אז חיייבים לעשות פה קיום שטר התקיים השטר בחותמו הולכים לעדים שחתמו על השטר הזה או אנשים אחרים שיכולים להעיד שזה כתב ידם ומקיימים את השטר כמו שעושים תמיד כשהמוכר או כשה לובל כל מקרה שבאים אל אדם עם שטר שהוא חייב כסף או שהוא מכר משהו והוא טוען שזה מזויף מקיימים את החתימות בשביל זה יש כאן חתימות של עדים הם טוענים שזה שזה שתר כשר אבל וזה העיקר בשביל זה הבאנו את הבריתה של בר כפרה אם הבעלים הראשונים אומר אני מודה שכתבתי את השתרר הזה אני לא מ שהו מזוייף אלא אין לו שום תוקף למה אחת משתי סיבות שתר פסים הוא זה היינו חברים טובים ואתה רצית לעשות רושם על אנשים אולי בשביל לעשות עסקאות חובקות עולם ורצית שאני אתן ן לך שטר כאילו מכרתי לך את השדה הזאת ויש לך שדות קרמים פלא פלאים אתה יכול עכשיו לעשות עסקים אתה לא סתם איזה אדם מקבץ נדבות בשביל זה נתתי לך את השטר הזה אתה לא מתבייש זה הכרת הטוב איפה הערכים שלך או שהוא אומר לו שתר המנה הוא זה באמת דיברנו על זה שאני הולך למכור לך אבל מכרתי לך ולא נתת לי דמים אז לכן בסוף המכירה הזאתי לא התקיימה אז אז כאן במקרה שלנו זה בעצם הנושא שאנחנו עוסקים בו הוא מודה בשטר רק הוא סובר שאין לו תוקף כמו המקרה שהיה בבני ברק שהיורש מודעים בשטר שבאמת הקטן הזה ה לא כל כך קטן היה אבל בכל אופן הוא בשביל למכור נכסים נקרא קטן השטר הזה אנחנו מודעים שזה שטר טוב רק אין לו תוקף כי המוכר היה קטן מדי וכן לגבי המקרה של המשנה שהנותן מודה כתבתי את השטר הזה רק שהוא היה שהוא יכול לנות ל למות וכשהוא קם יכל ו המתנות שלו מבוטלות אז ככה גם המקרה הזה הוא המקרה השלישי והאחרון בנושא הזה אני מודה שהשטר הזה הוא שטר כשר רק אני טוען מה אין לו תוקף זה היה שטר פיוס אנחנו חברים טובים נתתי לך אותו כדי שיהיה לך עם מה להראות לכל אלה שרצית לעשות איתם עסקים שאתה עשיר גדול ושך נכסים או באמת באתי למקור לך בסוף לא שילמת אין תוקף לשטר הזה אז זה בעצם הנושא שלנו אז נאמר בבריתה של בר כפרה אם יש לאותו בעלים הראשונים הנותן דים שהשטר הזה באמת אין לו תוקף ליך אחר העדים באמת אפשר להוזיז מפה החוצה את אותו אדם שהיה בקרקע ואם לאו אם אין לו עדים מי מוחזק עליך אחר השטר זה שכעת נמצא בקרקע אם כן כאן בבריטה אנחנו רואים את הדעה שסובר שברגע שהנותן מודה שהשטר הזה כשר אז הוא לא נאמן להוסיף דברים שיורידו את התוקף של השטר במקרה שלנו הוא לא נאמן לומר שזה שטר פיוס או שטר המנה וזה באמת לא מוכיח על המכירה ברגע שהוא יודע שהשטר הזה הוא כתב אותו וזה שטר כשר אז שאר התוספות הוא לא נאמן ולא צריך ששוב לבוא ולקיים את השטר שלא שכדי לא להגיע להודעה שלו אלא לחזק את השטר על ידי קיום השטר לא צריך להגיע לזה זה שהוא מודה בשטר שהוא כתב אותו אז הוא כבר לא נאמן עכשיו לבוא ולהוסיף תוספות כדי להוציא ממנו את התוקף שלו אז בעצם דברי הבריתה לכאורה מתאמים עם דעת רבי מאיר אז מביאה הגמרא דיון כאן שנראה כמו בין ריש לקיש לרבי יוחנן אבל תוספות מביאים שבאמת לא היה את הדיון הזה ביניהם כי בסוף הגמרא דוחה שבאמת לא ייתכן שזה שהדברים שנאמרים כאן נמרו על ידי רבי יוחנן בכל אופן כן נקרא את מה שהגמרא מביאה לימה אמר שהברית הזאת ירה כמו דעתו של רבי מאיר הד אמר מודה בשטר שכתב אותו אינו צריך לקיימו וכיוון שהוא מודה שהוא כתב את השטר אז השטר הזה כבר מקוים על ידו והוא לא יכול לטעון שזה שאיין לשטר הזה תוקף כדי שיצטרכו לבוא ולקיים את השטר הזה ולא רבנן אמר לי אז רבי יוחנן השיב לא אש שאני אומר דברי הכל מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו ואם כן הבריתה הודעת כולם זה פלא כי הרי אנחנו יודעים שרבי יוחנן לא אומר את זה כמו שנראה בהמשך ולפי המהלך הזה שהוא כן אמר את זה אז שאל אותו ראש לקיש או שהגמרא שואלת והרי מפלג פליגה מפורש ראינו שיש ויכוח רבי מאיר וחכמים חכמים סוברים שמי שמודה בשטר שהוא כתב אותו כן צריך לקיים זאת אומרת הוא יכול להוסיף דברים נוספים ואם אתה רק סומך עליו על ההודעה שלו אתה צריך גם לסמוך על מה שהוא הוסיף אם אתה רוצה לא לסמוך על מה שה הוסיף אתה צריך לקיים את השטר על ידי עדים אחרים אנחנו הי רואים שיש בזה ויכוח ד תניה ראינו בבריטה לגבי עדים שדעים שבאמת זה חתימת ידם רק הם טוענים שהם היו אנוסים הפסולים או קטנים אז לפי רבי מאיר אין נאמנים לפסלות דברי רבי מאיר כמ וחכמים אומרים נאמנים וביאר שהטעם של חכמים כי הם סוברים שמודה בשטר שכתבו אז אתה צריך להאמין לו עד הסוף גם בדברים שהוא מוסיף כאן העדים יודעים שהם באמת חתמו צריך להאמין להם גם שהם היו קטנים ואם אתה רוצה לא להאמין אתה צריך לקיים את השטר על ידי אחרים שיקיימו אבל אם אתה מסתמך עליהם אתהה צריך להמן להם על כל מה שהם אומים רואים שיש בזה כן ויכוח אמר לי אז רבי יוחנן השיב לרבי לרבי שמעון בן לקיש אם שם יש צברה שהעדים עצמם שאומרים שהיו אנוסים להם יש כוח הלימי ומרי שטר הם יכולים לפסול את השטר אבל בסתם יהיו כל מן אותו אה נותן יכול לערער על השטר הוא הודע שהוא כתב אותו הוא לא יכול לומר שאין לו תוקף אמר לי אז רבי שמעון בן לקיש לפי המהלך הזה שהגמרא בהמשך תדחה אותו לגמרי אמר ל רבי יוחנן ועל אומ שמך אמרו על הברייתא בסיפור שהיה בבני ברק יפה ררו בני המשפחה אז רואים שאף על פי שבני המשפחה הודו שהרוב שלהם כתב את השטר הם יכולים לטעון שהוא היה קטן בזמן שהוא כתב והשטר פסול והקונים הצטרכו להוכיח שהוא היה גדול אז רואים שאתה סובר שסתם ודה בשטר שכתבו הוא נאמן גם להוסיף דברים להוציא את התוקף של השטר וכדי שלא יקבלו את מה שהוא מוסיף יצטרכו לקיים את השטר על ידי מקיימים אחרים אז מביאה הגמרא לפי המהלך הזה שבהמשך נדחה אותו אמר לרבי יוחנן לראש לקיש זו ששמעת בשמי שיפה ררו בני המשפחה זה לא אני אמרתי אותו אלא אלעזר תלמידי אמר אותה מעצמו לא בשמי אני לא אמרתי דבר כזה מעולם אני סובר כמו שעניתי לך שמודה בשטר שכתבו אז אין צריך לקיימו זאת אומרת מה שהוא אמר שהשטר הזה נכון מקבלים מה שהוא מוסיף לא מקבלים אמר רבי זרה עכשיו הגמרא דוחה את כל המהלך הזה שבאנו להגיד שאיין פה בכלל ויכוח אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו לומר שהוא לא אמר את זה בשמו יכפור ברבי יניא רבו הרי מפורש רבי יוחנן אמר לרבו רבי ינאי שיש כן ויכוח בנושא הזה שאדם מודה בשטר שהוא כתב אותו האם אנחנו אומרים שצריכים להאמין לו עד הסוף ובשביל שלא נאמין לו נצטרך לקיים על ידי מקיימים אחרים שיקיימו את השטר או לא אין צרך לקיימו אנחנו מאמינים לו רק במה שהוא מקיים את השטר ולא בשאר הדברים דמר רבי הנאי אמר אני רוצה לומר לכם דבר שאמר רבי הקדוש מודה בשטר שכתבו ברגע שהוא מודה שהוא כתב את השטר צריך לקיימו זאת אומרת אם אתה לא רוצה להאמין לו לשאר הדברים שהוא רוצה להוסיף כדי להוריד את התוקף הוא רוצה להוסיף דברים ומר נכון אני כתבתי את זה אבל השטר הזה אין לו תוקף אז הוא נאמן ואם אתה לא רוצה להאמין לו אתה צריך לקיים את השטר ל ידי מקיימים אחרים ואמר לרבי יוחנן רבי לא משנתנו זו שמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו כמו שראינו במשנה חכמים אומרים המוציא מחברו עליו הראייה ואין ראייה אלא בקיום השטר שאף על פי שאותו נותן מודה שהוא כתב את השטר כיוון שהוא טוען שבאותו זמן הוא היה חולה נוטה למות והוא הברי מחוליו ואם כן המתנות שלו מבוטלות אז המקבל צריך לקיים את השטר אם הוא רוצה שהנכסים ישארו אצלו ועל ידי ש יקיים את השטר הינו שהוא יקרא לאנשים שמכירים את החתימות או את לחותמים עצמם ויחזק את השטר ברגע שהוא מחזק את השטר שבשטר לא כתוב שזה נכתב על ידי חולה נטה למות אז אם כן אנחנו מתייחסים לשטר עצמו אז המקבל הנכסים הם שלו אז אנחנו לא צריכים להתייחס למה שאותו נותן אומר בכל אופן רואים שרבי יוחנן סובר שיש דעה שאומרת מודה בשטר שכתבו שוא צריך כן לקיים אבל ברם נרין דברי רב יוסף דמה רב יוסף אמר בשם רבי יהודה אמר בשם שמואל הבריתה הזאת של בר כפרה אומנם זה דעת יחיד ולא כולם סוברים כך אבל כאן הוא מוסיף שתי מילים שבעצם מביאות אותנו למסקנת דעת רבי יוחנן וממילא גם דעת ריש לקיש שבעצם הופכים את ההסבר שלהם בוויכוח רבי מאיר ורבנן ובנו לזה רבי יוחנן גם הופך את הדעות עצמם במשנה וכמו שאנחנו עכשיו נראה המראת הזאת של בר כפרה דברי חכמים היא מה שעד עכשיו הבנו שזה רק דעת רבי מאיר ולא רבנן איך יכול להיות זה דעת יחיד לא זה דעת רבים כי באמת הופכים את השיטות וחכמים הם אלה שסוברים מה שאמרנו עד עכשיו שזה דעתו של רבי מאיר מודה בשטר שכתב אותו אומרים לו כל טוב בחינת את התפקיד שלך סיימת עודת ששטר כשר זהו עכשיו אתה אומר רגע לא זה הה יכול נות למות סיפורים מברים מכל יום מבטל את המתנות כל הדברים האלה כבר לא מאמינים לו כי לא צריך לקיים את השטר אנחנו מאמינים למה שהוא אמר במה שהוא מקיים במה שהוא קיים אנחנו לא מאמינים לו במה שהוא הוסיף אחר כך שאין תוקף לשטר מה ש אמרנו עד עכשיו שזה דעת רבי מאיר כעת אנחנו אומרים שזה דברי חכמים כי באמת כמו שאמרנו במסקנת הדברים רבי יוחנן גם הופך את הטעמים של רבי מאיר וחכמים וגם הופך את השיטות שלהם אבל רבי מאיר אומר מה שמקודם אמרנו שזה דעת רבנן מעודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו ומה מה הכוונה שרבי יוחנן אמר אני אומר דברי הכל היא המשנה הזאת של בר כפרה היינו שזה דעת רבנן ורבנן לגבי דעת יחיד של רבי מאיר זה דברי הכל היא אבל באמת רבי מאיר סובר שהוא כן נאמן אותו מודה בשטר כמו שאמרנו עד עכשיו דעת רבנן הוא אומר הוא הוא זה שאומר שהשטר הזה כשר אז הוא גם נאמן לומר שהוא היה יכול לנות למות והוא עברי וכולי כעת אנחנו אומרים שזה דעת רבי מאיר ואם תשאל הייב חנן במשנה שלנו ראינו הפוך את הדעות וחכמים אומרים מה מוצאים מחברו עליו הראיה כי מוד בשטר שכתבו אז הוא נאמן והוא נאמן גם להוסיף את שאר הדברים שהוא רוצה להוסיף ו הם שהם רוצים לטעון שהוא היה בריא הצטרכו להביא לזה ראייה היפוך פלי פליים הופכים את השיטות הופכים את את דעת רבנן לבי מאיר שהיה עד עכשיו לפי רבי יוחנן אומרים ככה רבי מאיר הוא אומר המוציא מחברו עליו הראייה כי מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אומרים לך תשמע הוא מודה בשטר שהוא כתב אותו אתה רוצה לסמוך עליו בסדר הוא אומר עוד דברים הוא גם אומר שהוא היה יכול נות למות והוא יברי ואם כן המתנות מבוטלות אם אתה רוצה להשאיר אצלך את המתנות אתה צריך לקיים את השטר ואז השטר הזה יהיה לו תוקף בפני עצמו ולא תצטרך להגיע להודעה של ההוא וחכמים הם אומרים אין צרך לקיימו ואם כן הנותן הצטרך להביא רעיה שהוא היה חולה נותן למות שואלת הגמרא והרי בברייתא תניה אין נאמנים לפסלו לפי דעת רבי מאיר חכמים אומרים נאמנין וביאר שרבי מאיר סובר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיים וחכמים ורבים צריך לקיימו את הבית הזאתי גם היפוך גם תהפוך שרבי מאיר אומר נאמנים וחכמים אומרים אין נאמנים לפסלו שואלת הגמרא והרי אתה אמרת שרבי יוחנן הוא מבאר את הוויכוח בין רבי מאיר וחכמים כמו רב הונה ורבא שמוצאים מחברו עליו הראייה לפי דעת רבנן נו שצריך להביא עדים ראיה בעדים כמר אומרת הגמרא היפוך תהפוך את ה מהלכים זאת אומרת שזה רבי שמעון בן לקיש סובר שהראיה היא בעדים רבי יוחנן סובר שהראיה היא על ידי קיום השטר אז אם כן כמו שאמרנו בסוף הגמרא מעמידה שהמהלך הראשון לבאר את הביק ח רבי מאיר ורבנן זה דעתם של רב הונה רבא ורבי שמעון בן לקיש שמוצאים מחברו עליו הראייה הכונה שהוא צריך להביא עדים והמהלך השני של רב חיסדא רב ברב הונה מצטרף לזה רבי יוחנן אלא שרבי יוחנן פשוט הופך את הדעות של התנאים של רבי מאיר ורבנן רק הוא אומר את המהלך הזה שראיה הכוונה קיום השטר פילי פליים עכשיו שואלת הגמרא מה פונ מ תיובתא אולי נאמר גם בושיה מהסיפור שהיה בבני ברק עם אותו נער צעיר יתום שמכר בירושת אביו ויורשים והוא מת והיורשים שלו טענו שכשהוא מכר את הנכסים הוא היה קטן ורבי יוחנן הקשה מהסיפור הזה לרש לקיש אז כעת שאנחנו הופכים את השיטות נאמר שראש לקיש הקשה מהסיפור הזה על רבי יוחנן כי הרי הקושיה הזאת במקור היא על מי שאמר שהראיה היא שצריך לקיים את השטר וכעת אנחנו אומרים שרבי יוחנן הוא זה שסובר שהמוצא מחברו עליו הראייה הכוונה שצריך לעשות קיום לשטר תרצת הגמרא זה לא צריך לומר אפשר להשאיר שרבי יוחנן שאל את השאלה הזאתי את ריש לקיש והוא סובר רבי יוחנן שהראיה זה קיום השטר ברגע שאתה מקיים את השטר לבד אתה מוכיח ששטר הזה הוא שטר טוב אתה לא צריך להגיע לראייה לזה שה יורשים מודעים שהשטר הזה כשר ו בכל זאת הוא מקשה מהסיפור הזה על ריש לקיש שסובר שהראיה היא על ידי שמביאים מידיים והכי כ אמר לרבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש כך הקשה רבי יוחנן על רבי שמעון בן לקיש ביש למה לדידי לפי דעתי דמינה שאני אומר שרבנים אומרים המוצאים מחברו עליו הר ה היינו בקיום השטר שצריכים להביא עדים שידים שהחתימו כאן על השטר הזה הם חתימות טובות הינו דמשק חתלה מובן דנחי לקוחות לנכסים איך אותם קונים באמת מוחזקים כאן בנכסים איך על ידי שהם קיימו את השטר של אותו יתום קטן נער צעיר ו הם לא צריכים להגיע להודעה שיורשים מודעים שבאמת הם קנו את הנכסים האלה אז זה מובן אלא לפי שיטתך לדידך ד אמרת שהם צריכים להביר ריה בעדים איך משכחת להד נחתי לכוחות בנכסים איך הם קיבלו את הנכסים הרי לא היה להם העדים שהוא היה גדול כשהוא מכר להם אמר לי אז רש לקיש אמר לרבי יוחנן לפי המהלך הזה מודינה לך אני מודה לך במקרה שמערערים בני דבני המשפחה דל הערו שזה לא נחשב רור מהמרי מה הם בא טוענים שבזמן המירה קטן היה איך יכן שהעדים הסכימו לחום על שטר של אדם שלא בטוח שהוא יול למכור יש חקה אין העדים חמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול הם מבררים לפני שהם חמים שכל הנהוגים בדבר המקבל והנותן והעדים הם גדולים אז אם כן זה שיש לנו כאן שטר עם חתימות של עדים זה הוכחה שבאמת הוא היה גדול באותו זמן יש כאן חזקה זה לא הוכחה אבל יש כאן חזקה שהוא היה גדול באותו זמן ולכן אנחנו באמת העמדנו את הנכסים אצל אותם הלקוחות עד כאן דף קוף נד
לצפיה בתכנים נוספים: