הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלה

[מוזיקה] ב 14 דף קלה השור מתחיל בעזרת השם סוף שורה שעית מלמעלה ההוא ממשיכים בנאמנות הבעל לפתור אשתו מייבום מספרת הגמור אהוד ומור זקון דלס חה היה אדם שהיה לנו חזוקה בלי ידים אבל חזוקה שאין לו אחים והיה ידוע לנו בוודאות שאין לו בנים אז לולי אשה מוחזק לנו שאין לו אחים ה צריכים מספק לאסור אותה לשוק שמה יש לאחים כר ודאי שאין לו בנים עכשיו מלבד החזק ומ בשס מיסה דלס לאח לפני שהומת אמר דהו לכם אין לי אחים אומר רב יוסף מהלכו שלו מה יש לחשוש שלא להתרות לשוק חוד דמו זקון דלס לאחין וזה עצמו מספיק לנו שיש לנו חזוקה שאין לו אחים ווד אפילו אילו היה מוחזק לנו שיש לו כן אחים או מבי שסמי ד לסלי ואפילו שאין לו בנים ברגע שאומר אין לי אחים הוא נאמן להתירה כמו שלמדנו במיגו שאם היה רוצה הה צריך יכול לפתור כעת בנתינת גט מה הוא צריך לשקר כך טען רב יוסף אומר לביה נכון שכך הדין אבל כאן המקרה שונה הו אמרה בני העיר הזאת אומרים דיק אידי במדינה סיים יש שדין במדינה רחוקה דיד דיס לאחי שהם יודעים שיש לו כן אחים אנחנו צריכים לחשוש לדבריהם להמתין עד שהם יבואו ונשמע מה יש בפיהם אמר לו רב יסף אשת מיס אוסו כמון כעת העדים אינם לפנינו אם ה ידו לנו בוודאי שיש עדים שהם יודעים שיש אחים אז הם צריכים לחשוש יש רק שמועה שיש דים והם לא לפנינו אין לנו אלא מה שננו רות ונו דרבי חנינה רב יוסף ד רבי חנינה אד בצד איסטון וסר למה התיחס רבי חנינה הדין הוא שאישה שנשבתה לבין הגויים אחרי שה משתחררת היא אסורה לכוין מחשש שמה בעל אותה הגוי כי סתם גויים פרוצים הם וממילא היא מחשש זונו עכשיו כך אם אין דים שהיא נשבתה והיא עצמה אומרת לנו נשביתי ותהר אני לא נבלתי היא נאמנת כפה שעוסה וא הפה שיתו אם יש דים שהא נשבתה היא לא נאמנת למע תיר עני אבל אם אין עדים היא מספרת לנו ואפילו אחר כך באים דים ומעידים שנשבתה כיוון שעוד לפני זה כבר התרנו אותה על פיה אז היא מותרת שם הגמורה מספרת שבנותיו של שמואל הם נשבו מיד נוחים השובים העלו אותה מבול ארץ ישראל ורצו להביא אותה לביס המדרש שיהודים איבדו אותם הם היו חכמות אז הם אמרו לשבים אתם תמתינו בחוץ כי אם תיכנסו איתנו אז ידעו שאנחנו שבויות ולא יתיר אותנו לכוין תמתינו בחוץ ואנחנו ניכנס הם נכ נכנסו לביס המדרש וסיפרו ששבו אותנו אבל תירס אנחנו ואחר כך השובים נכנסו אבל כבר פסקו שהם מותרות לכוין כך פסק שם רבי חנינה אחרי זה שאלו אתים את רבי חנינא הרי יש קול שיש עדים בבוב שהבנות נטמאו כמו שהרשם הביא על פי משכון הס הגמורה שלא רק שיש עדים על שוויו עדים על שוויו לא יכול לאסור אותם אחרי שכבר התענו אותם על פיהם אלא יש דים שהם נטמעו אז איך אתה מתיר אותם לכוין אמר רבי חנינה דן בצד איסטו וסו יש כל ששת דים בצד צפון איסטו זה צפון נסור על פי זה לא צריך לחשוש טוען רב יוסף גם כאן לא צריך לחשוש לשמועה שיש דים שיש לו אחים אומר לי הביה איך אתה משווה הם הלנו בשוויו נוקל בי שיש הרשב מסביר כך הרבה הקילו חכמים לגבי שויו אפילו אישה או דכו נמנים לומר היינו אתת שם ביחד תרו למה אומר רשבם שלוש נימוקים אחד שהרי סתם מישהו משמר עצמו מזס וזה מה שכתוב כאם בגימור בסוגריים הרשב אומר למחוק זאת כי זה לא מדברי הגימור זה פירוש השתרבב לגימור משום דמב לו נפשו לגבי שבוי היא מנבלת את עצמה כדי ששבוי לא זנתה שתיים אומר הרשב הוקמה חז קוסו היא הייתה בחזק קרס לפני זה נעמי אותה חסקס קרס שלוש וסו קלו אם סס לכהן גם אילו אם נבלה לגוי כש סאת לכון אין כאן איסור מיסה יש כאן איסור לה יסור סה אז ממילא מקלים אתה רוצה ש משם למוד להקל גם בשיש שבשישי איסור חנק אומר הרשב והרי בחזק איסורה דעתו אין לזקס תר ואל תרנה מספק כמרן שים שזכו כ ובום והגו סבך מציין איזה איסור חנק הרי מדובר אחרי שבעלה מת והיא כבר למנ השאלה היא אם ה צריכה ולא יב מ שנית לשוק אין חיוב מ ר חוצ מסביר הגוב מכל מקום מחק שק עדין בחזק אידס וזהוא איסו חנק לא חנק ממש רק איס חנק שמנו עד שנפ מזק אמ לרב רב נוסן ברמי הבית צודק חוש לו ולא תנסה בלי חליצה מכיוון שלא יד ל לחים אזח להמתין עד שיבוא איזה שהו אח איזה הדים שיידעו שיש כנח ווא יכול לחלוץ לה או ליבם אותה לפני זה היא אסורה לשוק מה ראינו במשנה זה אוכי אימון אז דיברנו יש כאן שני אחים ראובן שמעון וביום מן הימים ראובן אומר לוי הזה הוא אחינו אז הוא לא נאמן לגבי שמעון הוא נאמן רק לגבי עצמו אז ראינו שכש האבא היען כב מת אז אם יש שלוש שדות ראובן ותל אחד וחצי שמן אחד וחצי והחצי צריך רובן לתת לליבי כי לדבריו זה שייך ללוי אבל שמעון לא צריך להאמין לו אם אחר כך לוי מת אז חצי השדה חוזרת לראובן הוא אומר לשמעון החץ השני כם מונר בידך בגזל מזמן אם ליוי קיבל עוד נכסים והוא מת אז כל האחים יורשים אותו גם רובן וגם שמעון שואלת הגמורה באיזה אופן מדובר וידו שר האחים אנו שמון אם יש עוד אחים מה קמר מה הם אומרים איק אמר אחו הוא הם אומרים כן נכון זה אחינו ולכן שנינו בסוף המשנה שכשלו נכסים מקום אחר כולם יורשים אותו המ כשבאים לרשת את האב אית אמו בחלקו למה רק ו ונותן לו חצי שדה הרי כל אחד צריכים לתת לו כרי הם גם מודעים שהוא אח שלהם אודר אחינו ולכן הם לא צריכים לתת לו בירושת האב ה מספה נופלו לכוס וקח רו למהמר הם עצמם מודעים שהוא לא אחיהם אז איך הם נוטלים זאת אונ הגמור צריכ המשנה מדברת כמר אי דים ובן אומר לוי אחינו שואלים את שמעון מה אתה אומר אני לא יודע ולכן כשיעקב בת שמעון לא צריך לתת חצי שדה ללוי אומר תביא ראיה שאתה אחי אני אתן לך מצד שני כלוי מת אז ראובן הרי יודע שלי הוא גם אחיים אז ממילא בין רוב ובין שם מתחלקים חצי חצי כי לא מכחיש יתכן שהוא אחי אומר שם אני לא יודע אז לכן הוא נוטל אומר רובה מה רואים כאן שראובן אומר בורי שלבי אחינו שימן אומר לא יודע אולי כן אולי לא ובכל זאת אנחנו פותרים את שימו מלתת לו את חלקו בירושת האב זאת אומרת מונ לי ביות ראובן בא לשמ ואומר לו אתה חייב לימונה ולומר שמון אומר איני יודע ייתכן שאני חייב לך יתכן שלא פטור וזה מחליק בכמה מקומות בגימור רב הונה ורב יודה אומרים שהוא חייב כי בור ושמו בורי ודף רב נחמ ורב יחנון הם ומים פטור וככ לוכ אז משנתנו נוכיח כדעת רב יחנו ורב נחמן וכושי רב הונ ורב יודה כי במשנתנו רואים שאפילו שרובן בורי ושמן שמו אז שמון לא צריך לתת מעמידים את המו מחז קוסי כך טען רוב הב ומר לא לאלו מי מלוך יתכן שבשמו י כ בור ודף ושנו כמו לאר ביות דו אם לוי עצמו יבוא ויתן לשמעון אני אחיך ושמן יאמר אולי כן אולי לא אז יתכן באמת ששמן יצטרך לתת לו בש דיף אבל כאן זה סופק סופק שימן לא יודע אם לוי אחיו לויי גם לא יודע רק רובן בא ואומר לוי הוא אחינו אז ממילא מעמידים את המומ בחז קוס זה שהאח טוען השמן אומר ד זה לא שתה טו ממני לוי הטובע הוא אומר שהוא גם לא יודע אז זה שמו ושמו מה ראינו במשנה מסופק לוי מת אחרי שנתן לו אח שודה לו ראובן את חלקו בירושת ו ירז נחוס קמון אז חצי השדה שהוא נתן לו זה חוזה רק לראובן ולא מתחלק בזה עם שמעון בוא ירוב מסתפק רובן שבח ששחו נחוסי מלי ימו ונתן את חצי השדה ללוי והשדה השביחה בידו וכעת לוי בלי ילדים אז מי יורש אותו אכב אז השאלה היא האם השדה המושחת חוזרת כולה לרובן או שמה ה שווח זה כבר הגיע אחר כך זה כמו נכסים שנפלו לו ללוי שבזה מקבל שמעון גם חלק ממשיך חו ומבאר בשוח המגיע לכתפיים שווח שכבר אפשר לקטוף אותו פירות דהיינו רובן נתן ללוי חצי שדה ריקנית והוא טרח חרש זרע ואתה כ שלוי מת עם מלאה בפירות לא יתי בלוך אז ברור שהפירות בהם התחלקו רובן ושמן שווה בשווה רק הקרקע תחזור לראובן דכי נופלו לכוס וקמח דומה זה כמו שנפלו ללי נכסים מקום אחר נכסים חדשים שבזה אמרנו ששניהם מתחלקים כיתי בלור בשוח שאינה מגיע לכתפיים כגון דיקלה ואלים הוא נתן לו דקל את חלקו ירושתו והדקל הוא נעשה יותר רבוה שמו נשאר עליו והוא לא טרח שהשוו הזה יגיע או רב ז כסרטון הוא נתן לו קרקע והנהר הוא העלה שמה סרטון והוא השביח את הקרקע היא הזבלה אבל נשארה בשמה הקודם וגם לווי לא טרח להביא את השוחי האם כם כולם חולקים בשוח הזה או שמה רובן נוטל זאת ביחד עם הקרקע טיקו נשאר בספק אומרת המשנה כם במשנה נראה את סוד הידוע שכבר הזכרנו הרבה פעמים חזל תיקנו שדברי שכיב מרה כסו כ מסורים דומה אדם שנוטה למות ווא מחלק את כל נכסיו אפילו שהוא לא עשה קניין המתנה חלה בדרך כלל אדם לא יכול לתת מתנות שיכולו רק אחרי מיסה אבל תכונס חכו מיוחדת כדי שלא טורב דייטו שייראה שלא עושים מה שהוא רוצה ואז הוא עלול למות לפני הזמן אז לכן תיקנו שהמון תחול אבל אומרת המשנה מי שלא אמר בפיו שהוא נותן זאת לזה וזה לזה רק מי שמס ונמס דית כי קשור על ירכו נמצא על ירכו קשורה דיקי זה שטר צב שימרה זה דיקי זה נוטריקון דו למיקם וליס והיא קשורה ליריחו רבוס נקטו כך שאפילו שהיא קשורה לרחוב אין חשש שמישהו אחר כתב זאת והניח זאת כאן ממש קשורה לרחוב ברור שהוא כתב זאת הרי זו אינו כלום אפילו שהמקבל מתונה שכתוב בשטר הלך חזיק באותו שטר אחרי מיסה הוא לא קונה צבוע שימר הקונה אחרי מיסה זה רק שלא תטור די וולוב אבל כוח השטר שלא דיבר רק הוא כתב והוא נתן שתר אז אולי הוא לא גמר לקנותו אלא בשטר והשטר עדיין לא הגיע לידו מחיים ואחרי מיס השטר כבר לא יכול לפעול את פעולתו אבל מה קורה אם הוא עצמו נתן מתונה זיקו בו לאחר השכירה לפני שהוא מת הוא כתב אומר רשי רשבם הוא כתב שאני נותן נכסיי לראובן למשל הוא כתב זאת בשטר הוא קורא לשמעון ואומר לו הנכסים שכתובים בשטר הזה אני מקנה לך על ידי שתקבל ממני את השטר אז זה לא יגור מצבו ספיו אז בין מן היורשין בין אמשי ממנו אחד מיורשיו או אחד מבניו למשל בין שאינו מן היורשין אדם זר לחלוטין דבורו קומין אפילו בלי קניין כי דברי שימר קסו סורים דומה רשבא אומר ורב קטונה זה ברור שמוא אמר סתם אני נותן לך מתנה ודאי שזה חל אלא אפילו שהוא אמר לו מה שכתוב כאן בשטר אז לכאורה זה אותו חש של הריש שאולי הוא רצה רק לזכותו בקבלת תשט ועדיין לא קיבל את השט מחיים לא אומרים כך כיוון שהוא הקנה לו בפה אז הקניין חל אומרת הגמורה תו רב איזה הדתי איזה ה מתנ שכי מר שהי חלה אחרי מיס אפילו שלא כתב מהיים כל שכוסו בו ד למק וחי ש ימות זה לא שדת ריקון דס ואיזו מתונה כל שכוס בו מהים ולחמי נותן מתנה הוא כותב אני נותן זאת לזה וזה מהיו מלחמי אז המשמעותי את גוף הקרקע אני נותן כבר מהיום את הפירות אני נותן לו רק אחרי שאני אמות הוא משאיר לעצמו את זכות הפירות דווקא אם הוא כתב כך אם הוא כתב רק לחמי הוא לא כתב מהיום הוא לא קונה כי אין מתון אלחמי בם אומר אדם יכול לתת מתנה שתחול אחרי חודש אבל יכול לתת רק לזמן שאז הוא יוכל להקנות אחרי חודש אז הוא יוכל אבל לומר כעת שאני רוצה שהמתנה תעבור לפלוני אחרי שהוא ימות אחרי מיסה אז הוא לא יכול לתת אחרי שמת ונקבר רשי בגיטין מדגיש עוד הדגשה כ הרי אז לא רק שאין לו כוח זה כבר לא שלו ברגע שהוא מת זה כבר עבר ליורשים אז לכן דווקא אם הוא כתב 100 היים הול חמיסה עד כאן הבריזה שואלת הגמור אלו מהיים אחמי ומתונה עכשיו לאתונ הוא כתב רק יים אז מתנה מתנתו לא מתנה כל שמתנה גמורה מאח שו נתן לו גם את הפירות כבר מעכשיו אומר הבי אומ איזו מתנס בורי שהי כמנ שימרה שהיא דומה למתנ שימרה דקונ אחמי שהמקבל לא מקבל את הפירות רק אחרי מיסה דומה לש שמתו חל אחרי מיסה כל שכוס ב חמיס אנחנו מפרשים שהגוף כבר יים אבל הפירות רק אחרי מזה וכמובן שיש הבדל מאוד גדול מת נשכים לא צריך קנין מתנס בורי צריך לעשות קניין אומר הרשב אבל בזה יש עדיפות למתנס בורי שאם מנס בורי אי אפשר להתחרט מתנ שכירה אפשר להתחרט כמו שכבר נראה אזמה ראינו במשנה שאם מצאנו שטר צבע שכיב מרה זה כלום חנו אומרים הוא לא גמר להקנות אלא בשטר והשטר עדיין לא הגיע ליד פלו רק אחרי מיס ואי שתלך המיס מביאה הגמור יוסי רב ברבונה בסדר רב הוא ישב באסדרה בפרוו לפני הישיבה ויוסי וקמר משמי דרבי חנון הוא ישב ואמר בשמו של רבי יחנון שכי מרש אומר הוא אמר לעדים כיסו ותנו מונה לפלוני תכתבו בשטר שאני נותן מונה אם מדובר בשטר אז צריך לומר שמדובר בקרקע כסף לא נקע בשטר ש נותן קרקע בשוב מונ מנכסי לפלוני ותתנו את זה מת לפלוני אומ השכיר מת לפני שהדם הספיקו לכתוב ולתת לפלוני את השטר אין וס סנין אפילו ששל סור דומה אבל כאן שאמר כיסו שמו גוסו אל בשטר ואין שטר חמיס אומר הרשב אין הבדל אם הוא אמר כיסו חנו או שמר תנו ואחר כך כיסו גם אם הוא הקדים ואמר תנו כיוון שהוא הוסיף כיסו אז אותו חשש כמו שנראה בסוף הסוגיה רק אם הוא אמר אף שיש כאן איפו לוש שרוצה שהמת תכלו גם בלי השטר אבל דמן שוא אמר את שתי הלשונות כיסו ותנו לא משנה הסדר אז לא יגום על הקנו בשטר שמ ושטר לחמי אז הוא לא קונה אומר לה רב לוז התלמידים סדרו בו תזהרו בהלכה זו שככה לוכ זו גרסה אחת שרבי חן אמר רב לזור אמר הזדהו בו רב שיזי אמר רב לזור אומרו רב לזור ישב ואמר את ההלכה ואמר לה רב התלמידים הזד בו רבז צודק אומר רב נח צחק כ שיז מס שרב לזור אמר זא למה רב לזור אמרו צן שהיה רבו סוד רב לזו הוא מעיד על תלמידו כן תיזהרו תאמינו לו ככה ל אמר רבין אמרו אז לא מסתבר שתלמיד יאמר כך על דברי רבו צז סב מי דבר דבר מדמ אז לא צריך את העדות של התלמיד לחזק את דברי הרב ווי תושמד רב זמ יש לנו מקור שרב ז הלכ זו ולח ר משמי רבב א ידים ששולח ז לג הוא שלח לבו למר כך משום רבנו מי זה רבנו רב שכי מר סנו ומס אין ס ס ש גו או בשטר ר לחמי ורבין אומר ת בודק אומר הרשם הוא לא בא לחלוק על רבי לוזר הרי אמרנו שרבי יחן אמר הדרו בו שככה וכ אלא בא לפרש שלא תמיד כך צריך לבדוק איך השימר ציווה לכתוב שטר זה מה הייתי בודק כיוס אבדי מומר הוא אמר שני דברים כשד גער רל לבוב והדבר השני מפרש לנו מה הבדיקה קודם כל הוא אמר הלכה שהזכרנו ד תיק מבטל דק שריר שכתב נכס לרובן חזר וכתב לשמעון אז שמון כי שכמ יכול לחזור במתנת כמו שנראה לאלון וכיוון שכתב לשני חזר ב בן הראשון אבל דווקא כתיבה בלי זיכו כ מסר את השטר לראובן אומר הרשב כ לא יכול לזור בו זה הכל בדיקי במתנס בורי הוא לא יכול לחזור בו דבר שני שמסר אבדימי שכי קיסנו ומס ועדיין לא הספיקו לכתוב את השטר בחייו רואים אם כפס קוו קוסין ומלה ן וסבין דהיינו אם רואים שהוא התכוון לתת לו את המתנה במתנה שימרה הוא לא רצה שכתיבת השטר תעכב את מסירת המתנה הוא רק רצה להוסיף ליפות את כוחו שיהיה לו גם שתר רעיה בידיו אז כותבים וטים אפילו אחרי מיסה עוד מעט נראה איך בודקים את הלשון אבל אם לא נראה שהוא התכוון לפות את כוחו אז חוששים שהוא התכוון להקנות לו בשטר ואין נוס כין ש חמיס מס רב בבר ממל למד מבריס בורי שומה כנו מונ לפלוני ומס לפני שהספיקו לכתוב ולתת אין נוסים משמע דווקא בורי או שכיר נוסים כי כמו צב שכיר הבעל פה אז ד ס סורים דומה כור דטו אז גם כשהוא אומר תכתבו שטר אז אפשר לכתוב אחרי מיסה וכאילו שנכתב מחיים בשעה שהוא ציווה לכתוב זאת הוא מוסב לו רבה בקשה והוא מפרק לו והוא מיישב את הדיוק יכול שיש מזה שס קתה בורי שמ משח רלו מדובר במפ קוחו בורי אפילו שיפה את כוחו אז אין כסח מיס כי בבורי צריך קניין ואין קניין אחרי מיסה אבל בשכירה שלא צריך קניין אז ברגע שהיפה את כוחו אז רואים שהוא לא רצה ששת יעכב את המתונה אז מתונה חל קדי מתנ שימרה אידו מפס קוו כדומה חסדה וקנ מני מוסיף על מתנ תדו מה הכוונה הרשב מביא הגמור בפרק הבא מביאה מצו שטר צ שכי מר שהעדים כותבים שהם עשו קינין הם קנו את המתנה עבור זה שכתוב שהוא מקבל את המתנה אז כתוב שם ששמואל לא רע שהמתנה לא חלה כי חוששים שהשכיר הוא לא רצה להקנות באמירה סתם אלא רצה דווקא על ידי קניין והוא רצה לעשות קניין שיכול אחרי מיסא כך עובד מתנ שימרה אין כי אין להח מיסה מביאה שם גמורה ששמואל אמר עוד הלכה שכי מרה שכתב את כל נכסיו לאחרים אפילו שעשו קניין אם הוא בריא אז הוא יכול לחזור ע מתנתו משמע שאם הוא לא בריא למת המתו נחלה אפילו שהוא עשה קניין אז איך ניישב את הסתירה בדברי שמואל אומרת הגמורה שההלכה השנייה של שמואל נאמרה באופן שהלשון של השטר ברור מתוכה שהקנייה נעסה רק ליפות את כוחו ולא שהוא לא רוצה לסמוך על הקניין של מתנ שחיב מרה של תקון הס חומים אז רב חסדה אמר איך זה הדים כותבים וקני מנ עשינו קניין לקנות את המתנה עבור המקבל מוסיף על מתן תדו כתוספת למתנ שכיר אז זה לא מגר אז ככנ גם מנינו מה הכוונה הכן רואים שפס דשי אמר כך נו מונ לפני אף הוסיף את המילה אף כסו סובלי אז זה בא רק להפ את כוחו נשאר כוח המת נשיר והוא קונה א זה מה שרבי יוחנן אמר תי בודק האם הוא אמר אף או שהוא לא אמר אף תמה רבי יהודה אמר שמואל ללוכ אם הוא אמר בלשון שמפ קוחו כמו שרבי יוחנן אמר שוא אמר אף ס סומו אז קוס וסים גם אחרי שהוא מת וכן רוב אמ רב נחמן הלוכ שבאופן כזה כוסון וסן עד כאן דף קלה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: