הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכ

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קכ

[מוזיקה] ב 14 דף קח השו מתחיל בעזרת השם סוף דף קודם חמש שורות מלמטה סוף השורה טוני למדנו בסוף השיעור שבנוי סופורט היו צדקוני אוס והם המתינו להתחתן דווקא עם אוגון לו הם טונר בלזר בנקב אפילו קטנו שבן הכי קטנה מהם סס פוסו מרבים שונו כ הם ציפו להוגו והם עד שמצאו את הגון הם חיכו ולא התחתנו מקשה הגמור איך הם חיקו כך איני ואומר חז ניס פחוס ב אישה שמתחתנת למטה מגיל 20 פחות מגיל 20 לדס עד 60 היא מתחתנת ב ולדס עד 40 אם מתחתנת ב ויותר שוב אין ולדס אז אם תעקבו עד 40 שנה אף אחד לא רוצה להתחתן איתם וגם הם עצמם צריכות לחשוש שהם לא ילדו אל אומרת הגמור זה לא קושיה מתו שצדקו ס נס ם נסק חבד הם היו בטוחות בצדקתם שייעשה להם נסק כבת ואכן הם יתעכבו עד 40 שנה כדי לנסה וגון ומה היה נס ביור חבד זה לא היה אותו סוג נס חבד יתכן ש התחתנה נישואים ראשונים לפני גיל 40 אבל היה נס שילדה בגיל 130 אז גם הם היו בטוחות שיהיה להם נס היכן מבואר הנס שכבת מגור כסיב וילך איש מבי סליבי זה עמרום ויקח זב סליבי זה חבד שאחר כך נולד משה רבינו אפשר בס משלו שמשו כמו שמיד נראה את החשבון וקור לו בס ה צריך כתוב אישו ולא יתכן שהכוונה ליחס ללוי כי לא כתוב איך קוראים לה ואיך קוראים לבעלה במיני שהיתה במש שו דוחו בחנינה להלו נראה זאת שהתיר אומרת בקולון שבים דהיינו התיר אומרת שבשים נפש ירדו מיקו ובונו למצרים אחרי זה התר מפרטת את כל השמות מוצאים רק 69 מה זה ה70 זו יוכבת שוסו בדרך ונולדו בחומוס לכן בקולון אותה שיבים מחשבים אותה בפרטים היא לא נולדה בירידה עצמה תכסי שילדו יסו ללוי במצרים זה מיותר לומר דוסו במצרים רוסו ש במצרים היא הייתה באס לוי ממש לא משבת לוי היא בתו של לוי לא פרטה כי לא באה למצרים אלא בבטן אמה ולידתה בין החומות כלומר בתוך מצרים עכשיו איך נגיע לחשבון ש30 אומר הרש בם כך ישראל עמדו במצרים 210 שנה שכן רמז יק לבוב רדו שו רדו זה 210 ובסל למדים מכך שנאמר לאברם מבריזן הסורים כי גר זרו בארץ לום איזה זרע זה יצחק שנאמר כצ לזור עכשיו ביצחק יצחק בן שי שמשו בלדס אוסום כשהוא ילד את יעקוב היה בן 60 יעק אבינו אומר לפר כשיורד למצרים ימי שני מגור ש יש לנו 60 שנה של יצחק 130 של ייקב זה 190 שנה עוד 200 שדו במצרים זה 4ש שנאמרו לאברון ולא יתכן שכל 4ש היו במצרים שכוס היה מיורד במצרים כמו שכתוב בני לוי שרדו למצרים גר סורי ושני חי בשעת ירדת מצרים ש שנו ושני חי עמרון בנו שבוש שנו ומשה רבנו בציעת מצרים היה בן 80 אז כל שלושת הדורות האלו אמרו ומשה 350 אז לא יתכן 400 אז מה מה זה ועבוד ונו 400 ישו כל זמן שזרח אומ אצ לולם ז 400 ישונו והרי יצחק נולד והיה בארץ לוי לוי היה בארץ קנן לפני שהא נתנה לכלל ישראל ואם כך יוכבד שנולדה מיד בתחילת בית מצרים הולידה את מוישה כש הייתה בת 130 כי הרי מוישה ביציאת מצרים היה בן 80 210 פחות 80 זה 130 זאת אומרת שכשמו נסע את יוכבד מיד אחר כך נולד מושה היא הייתה בת 130 ומקור לו בס אומר רב יהוד בר זבידה מלמד שאפילו שהייתה כזו מבוגרת שנולדו בו סמו נרוס כמו בת נסבו החליק הבשר כנר קטן נספו הקמן וחוזר שואלת הגמור ויקח ויז מבולי הרי הייתה כבר נשואה לו וכבר הולידו את ארון ומר רק בשעה שנגזרה הגזר להשליך את הזכורים ליר פירש ממנה אמרו חר כך הגי מריום ואמרה לו גזרתך יותר חמורה מהגזרה של פרו הוא גזר רק על הזכרים אתה גזרת גם על הנבוס והיא הנבה לו שעתיד להיוולד מוישה רבנו ששעת ישראל כתוב מריום הנבי אחוי סהרו התנבא בדה אחוי סרו לפני שנולד מוישה אז הוא לקח אותה בחזרה אז לא ויקח ויקח ממה שמ נישואים ראשונים אומר רד מר זבידה מלמד שוס לו מיס קוחן הוא נשא אותה כמו אישה חדשה הוא השיבו בפריו בכיסא כזה ש מושיבים כלהו רון ומרנה ובתה משר לפוני אומר הרשב מתוך שמחה שהיה אוסיד משה רבנו לא צס מהן כמו שכתוב בגמ סו מביא הרשם שאחרי שהשליח את מוש ור הלכה מרום לראות לד ווסו מה יצא בסוף נבואתה ומלאך שורס אומרים בחתונה שלהם אם הבונים סמיו חוזרים לבנו סלוד יש סתירה בסדר הפירות של הבנות לון כשניסו בנו סלוד מנון כוסו דרך גולסון כתוב נו מכלו ירצו חגלו מילקו נויו בנוי סופחו דבני דודם לנושים מסתבר שזה לפי סדר הגיל כרי יס במקומנו צעירו לפני הבחירו הם ניסו לפי הגיל שלהם וכאן כשהם עמדו לפני מוישה דרך וכ מוסון לפי החוכמה שלהם מי שיותר חכמה הקדימו אותה כתוב מכלו נויו חוגו מילקו וירצו מסור אומרים זאת כדי לשב את הסתירה אז אומרים כאן זה דרך גולסון כאן זה דרך חומוסון ולפי זה מסייע לרבי יש כאן סיוע לרב דו רב בישיבה עליך חכמו כשמושיבים לדין לש ישיבות של תורה מושיבים את החכם למעלה מהזקן אז זה למדים בנו לפחוד שבאו לשאול דין אז הקדימו את החכמה יותר במסיבה ש מושיבים ממסיבה של משתה של נישואים כל מסיבה עליך זיקנו מושיבים את הזקן יותר אומר אבשה והוא דפליג בחוכמה מתי בשב עליך חוכמ שחכם מופלג בחוכמה אז מושיבים אותו למעלה מהזקן מה שאמרנו שמסי בעליך ח זיקנו והו ד מפליק בזקנו שהוא זקן מאוד אז חולקים לו כבוד בס מישת יותר מהחכם אפילו שהוא חוכם מופלג בכמו אבל דווקא שהזקן חכם קצת אבל אם הוא המ אורץ אז ודאי שהחכם שהוא מופלא קודם לכבדו ושבן מסכם כאן את קון האופנים נלמד את דברי הרשב בפנים שמי מוכ אם יש לנו דכו מופלג וזו כ מופלג שאינו חכם כל כך כבכור בישי להשיב החכם בראש לדבר תחיו במסב עליך זיקנו אופן שני וכופל בחוכמה זוקן אינו מופל בזקנו בכל מק ליך חכמו אפילו במסיבה אופן שלישי זוק מופל בזקנו והחכם אינו מופלג בחוכמה בכל מק זיקנו ואפילו בשי זקן חכם קצת וורץ אף עלפי שבחור חכם יותר ממנו אבל הוא לא מופלג בחוכמה אופן רביעי ו מופלג בחכ וופ בכ וופ בזקנו גחחז לכ בכל מחר ומש מלכ אחר הזקן בשביל שמנו אזק זמנו דגמה שאמרנו שהשינוי בפ של שמח זה פ רד פ רך חכמון ומזה למדנו סיוע רב יש חולק עלזה שמל ב בכצ שננו לבני נוש אז המילה יינו מיותרת היה אפשר לכתוב בנוי סלופ חוד לבני דודים ככ הרשב מסביר בתינו מיותר זה מעניין הב יחס לכולם כולם היו שוות בחוכמה בצדקו ולכן לפעמים הקדים את זו לפעמים הקדים את זו ואיין כאן ראיה לרב השב מצין כמו שכתוב מגילה לפעמים כתוב הוא אהרון ו מוישה לפעמים כתוב הוא מוישה ואהרון מלמד ששקול הויו וכאן נעבור לדבר מאוד מעניין שזל בכוחם למדו מהפסוקים להפך פשטות הפסוקים מי שומל את הפסוקים שנאמרו לבנו סלוף חוד אז מה הוא רואה שהקדוש ברוך אמר למיש רבינו בנו סלוף חוד צודקות הם צריכות לקבל נחלו ת נחלה סבים כמו שדיברנו קבלו שלוש חלקים ארבע חלקים ומה כתוב בהמשך את כל מה שלמדנו בתחילת הפרק שכל בת יורשת נחלו צריכה להיזהר להתחתן דווקא עם אחד במשפחת מ טוביו כדי לא לעשב נח לשבט זה לנח לשבט אחר אז לכאורה בנו סלוב חוד הצטוו בזה בעיקר זה נאמר באים חזל ואומרים לא אומר שמואל בנוסחו נוס לכל השותים שנאמר הקדוש ברוך הוא אומר למשה למר להם לב בני נו נושים א ממשפח נו נושים הוסב ש א לאגום והם היו הגונים משפחתם אבל זה לא מצוה סס כך עשו כמו שרנו בסוף השיעור הקודם מס רבי רבי מקשה כתוב בפסוק לגבי יסור אכילת קודשים בתומה אז נקרא את כל הפסוק אמ רעם סכם כל איש אשר ק מכל זרם אל הקדושים א הגדישו בני ישראל השם ל וכסו אומרת הר ליים מי זה עליהם לאר סיני שמדברים כעת איתם לדם אדים אם נאמר אובס לא מנמר בונים ם נאמר בונים לא מנמר אוס מפני שיש באוב משים בבונים יש מצוות שרק האבות צטו ויש בבונים משים באוב ק הבנ צוו מה הכוונה ב לבס רשס נחלו אז מזהירים אותה שלא לשב את הנחלה לא התחתן עם אדם משבט אחר וזה נאמר רק ליצ מצרים כמו שנראה לאלון התיר הקפידה רק בדור חלוקת הארץ וארב מצות ו בונים שלא נצטוו כל המצוות התלויות בארץ אז דמב לא נצם עדיין לא סו לארץ ישראל תרו מסר ח אור לרב לקציק פ וכן הרבה או מפני שיש בוש ויש בבונים השים בובוס הוצרך לקם במצווה זו אובוס אוצרך לבונים כי אם נכתב סתם וא לא פירש לאוזה לא בונים הייתי מעמיד באוס כי לא כתוב כי סובו כמו שכתוב במצוה שמורות לבונים אומר הרשב היית למד בגזר שובה או במ מצינו או בקל וחמר מחת המצוות שמפורש שדווקא לבונים או דווקא לאבוס זה היה נוהג רק בהם או רק בהם לכן כתוב גם עליהם וגם דורכם ומזה לכל מצות הסתומות שלא כתוב אחד לשונות שנרה לון שג ב ב ב ב עד שפ לס כובו אז זה רק בארץ ישראל זה רק לבונים או שיכתוב זה הדוב להעמיד את המצווה רק לדור הזה הקופ מקשר בוס בנ אומרת שהדור הזה הצטוו בזה כולל בנוסחו אומרת הגמור הוא רבקש והוא עצמו מפק והוא ירץ ל שכתוב חלב יורש שנחלו צריכה להזהר להתחתן עת המשפחת סביו זה נאמר על כל הדור חוץ מסופות כרי ם אמרו מפרש לטוב בעיניהם נושים או בברי בבור נחלו בסין בבו נמלו משמע שרק באותו דור הצטוו בזה דורות הבאים אישה שורשת נח ו יכולה להתחתן עם מי שהיא רוצה אומרוב או מקרו זה הדוב הש ציב השם לבנו לפחוד זה לא יתכן שזה מדובר על בנו סלוח ה לא נצבו מצוה הזו אלא זה עולה על מה שכתוב בהמשך כל בש נחלו נחלו מה זה זה הדבו דובו זה מצווה זו נוג א בד זה אמ רזי רבשי אלו מתו שכן שכתוב זה הדוב זרק באותו דור זה הדו חוג בדור זה כתוב בת זה הדו שצי השם איש איש מבני ישראל אשר אשחט שס ז במחנה וכסו כתוב שם בהמשך אסור לשחט קודשים מחוץ המקדש זה רק בדור זה כי כתוב זהד אנ הגמ ש לדם כתוב שם בסיום חו סום שואלת הגמור זה הדו דרומוס כתוב בתחילת פסטוס אורס נדור נדור כתוב ושרש ישרל זה הד גכג מצווה זו א בדור זה אומר יליף זה זה מסם כתוב כאן זה וכתוב בש איחו זהש אכתוב ו כ גם זה לסום שואלת הגמור אם כ די הונחו של ב נחלו לף זה זה מו מחוץ שזה נאמר לדמ הגור הי איזו השוואה מדורים צריך להיות כתוב דובו אצטריך לגזר שו עוד מעט נראה למדים זה מזה ממילה למדים גם הגזר שו שדם לצריך למה צריך את הזה לגו לש שזה ג ל שכתוב בכלל זהו כמו ש מצות אלא מכך שנכתב אני יודע שזה ג רק בדור זה עכשיו מולד דור חוץ לכ צריך כתוב בם זהד נימ זהד נלון דו בחוץ ל ישראל כתוב שכ בני ישראל אכא בדור כאילו כתוב ק ישראל כ ומה בדור כתוב רשו א בחוץ כילו נמר רשו וכעת מסבירים ז אומר בחוץ ארון ישראל א בדור אןל ישראל ל אומר ביקב כתוב רשס כתוב יכל דור דורשים חזל הוא אינו מכל הוא עצמו יכול פר את נדרו אבל החר מתרים נדרו אז מי מתיר רשמ דקא י מ כאילו שכתוב ככל ישראל שכל ישראל יכולים אבל זה ברה שקמה בש שזה בז הרשב מוסיף שאפילו ששמואל אומר ששניים שדו דד שנקראים בז זה ק בד צריך שש שואלת הגמ שצריך מומים לו בדף הבאו ממ בקי בגמרא כלומר רב מובק וראש שלרב הכוונה הרבה מומח אבל כל מומח בעצמו יכול פר זא אומרת מצד אחד כתוב ראש המטוס שמומחה אפיו ביחיד מתיר נדר מצד שני הגזר מלמדת אותי שכל ישראל יכולים להתר בשושו אטוס עכשיו להפר גם למדים ומה קם בדורם ראש המטוס אף בש חוץ ראש המטוס למה מה זה ראש המטוס אומר רב שס לאמר שי ש בהקדש כמו שאפשר להה נדר ללכת אל חוכם אל אח מכ הוא הדין להקדש אדם יול להתיר את קדשו אדם הקדיש יכול ללכת לכוחם למצוא לו פתח ולהפוך זאת חזרה לחולין וזה נוגע לשחות החוץ אומר הרשב אדם הקדיש למשל הרי זו אוי לו הלך ושחט אותה בחוץ התחייב כורס הוא הולך אצל חוכם להתיר לו את ההקדש מצא לו פתח של חרוטה החכם עוקר את ההקדש מעיקרו עושה זאת כהקדש טוס אז התגלה למפריע שזה לא היה אוי לו והוא נפטר מקורס והוא הדין אומר הרשב לכל הדבר הקדוש המוצא שפתיו למשל אדם מפריש טרומה מפריש מסרס יכול להתיר זאת וזה הופך חזרה לתבל אז זה למדים מזה זה אומרת הגבור לשמר אין שקדש אפילו החו מוצא לו פתח שחרות לא יכול להתיר לו היכן רואים שכ ש ב שמי נסכת נוזר בשמרים קדש טוס אדם הקדיש בטעות הקדש ובסמים אי הקדש זה לא חל בטעות מי ששם נותן דוגמה אדם אמר שור ש שקדש יצא לבן בש אקדש אקדש אמרו בגימור בשמה סוברים שלמים תחילה קדש מסוף הקדש מתמורה שאדם אומר זו תמורה זו כשם שבתמורה זה חל גם בטעות כמו שמפורש שם כך גם תחילת תקדש חל אפילו בטעות אז הוא טעה הוא חשב שהשחור יצ ראשון הלבן יצ ראשון זה חל בסל סוברים זה לא חל רק תמורה שזה סוף הקדש תחילת הקדש אי אפשר להחיל בטעות אז לפי ביסי לל אם זה היה בטעות לכתחילה לא צריך אפילו תורס חוכם וכל אקדש אפשר להתיר על ידי חוכם אבל לפי בי שמי שאפילו אקדש בטעות ודאי בטעות אי אפשר להתחמק ממנו ויקדש חל אז ודאי שהתור הס חוכם לא יכולה להתיר כי מה עושה החום החכם וצא פתח וחרטה שזה היה בטעות אבל אפילו בטעות חל קדש אם כך לבי שמיי זה וזה והבדלי ברור שה לא דורשים את הגזר שוה ואפילו לכאורה הם צריכים את הגזר שוה לזה שללמוד נדור ם משחות החוץ שאפשר להתיר בשלוש דיוויס לא יתכן כי אם למדים את החצי הזה אין גזר שול צו הם צריכים למוד גם את החצי השני שיש גם שלה בהקדש אז ברור שהם לא למדים את הגזר שובה ומנין הם יודעים שבשל יתכן הסדורים נראה להלום בדף הבא אז אם כך מה הם עושים בפסוקים זה דובו זה ה דובו אומרת הגמור זה הדוב דש חוץ מבולי על השוו ח על הולק עוף מביאים אותו לביס מידש לקורבן אז לא שוחטים אותו עם סכין אלא הכון מולק עם ציפור הבחוץ אם אדם לקח עוף ומלק אותו בחוץ הוא פטור אם הוא שחט הוא חייב למדים זאת בגמ זבחים כתוב או ישר איש חת אז בסי לא סוברים מסורי כמו שכתוב בתור הסק אשר אשחט על השחית ו חייב על המליה שמה סברו שלולי ז דוב ראיתי אומר הוא חייב עלוב גם בשחיטה גם במקה לכן זה אדובו רק בשחיטה בחוץ הוא חייב על עוף במקה הוא פטור זה ה הדוב דורו שמטוס מבוא אלי הם אומרים זה דוב הלשון דיבור דווקא בלשון זו הוא צריך לדבר מבו לוחמת ן בעל מטר בעל מפר ין חוכם מפר דהיינו חוכם צריך לומר דווקא בלא ש מותר מותר לוך אם הוא אמר מולוך אז הנדר לא מופר בעל שמפר לאשתו ביים שומו צריך לומר מולוך אם הוא אומר מולוך זה לא מועיל רשב אומר שיש סברה החכם לא מתיר סתם בלי טענה הוא צריך למצוא פתח ועוקר את הנדר מקורי לא שייך לשון הפרה לשון הטרה הוא מתיר לו איסור על ידי הוראה ועל ידי טענה שיש שזה היה בטעות בעל מפש ב שו בלי חרטה מגזר קוסוב כמו פרס בריסי אף כל דבר הקיום הנקר מתבטל בלי טעם זה נקרא אפורה אז זה בשמה דורשים כתוב זה הדוב זה הדיבור כמו שכתוב בפרשה מעכב לזה לשון התורה זה לשון אפורה בסיל הם אומרים מסברה כמו שדיברנו בחום שייך לו שנטו ובע לושן אפורה ושמה כן צריכים פסוק לזה עכשיו נשאר לנו לברר לפי בי שמי שלא דורשים את הגז רשו מ ת [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: