הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פא

[מוזיקה] בו 12 דף פ א השור מתחיל בעזרת השם במשנה אומרת המשנה הקונה שני לונוס בתו סוחוי סתם לא דיברו האם הוא קונה את הקרקע או לא כל שכן אם הוא קנה עלם בודד הרי זה לא קוו קרקע בכלל לא רק שלא קנה קרקע סביבות האילן אלא אפילו את הקרקע שתחת האילן הוא לא קנה אלא הוא קנה את אילן לפיריון שהשדה משועבדת שיוכל להשאיר כאן את האילן והאילן ינק ממנה יצמיח פירות אב ברגע שאלן מתייבש אז כמו שהמשנה תמשיך עוד מעט הוא יעקור את האילן ויילך אין לו זכות לנתוח אר במקומו רב מירמר קון או קרקע רב מיר סבר גם כשקונים שתי לנות זה סוד ילון והקרקע הולכת ביחד איתם כמובן שבאין אחד רמי המודה רק בשתיים עכשיו כך לפי נקמה שלא יכוננו קרקע כמו כן לרב מאיר באילן אחד הגדילו הענפים הרחיבו הרבה לא ישב פ בעל הקרקע לא יכול לקצוץ אותם אפילו שהצל הוא מצל על הזרעים שלו וזה לא טוב להם כיוון שאין לו קרקע לבעל הילו נויס הרי בעל הקרקע שיעבד לו את שדה ו לצורך האילנות כל צוקן עלמנת כן הוא קנה את האילנות אז הוא לא יכול לקצר את הענפים ווילה מן הגזע שלוי צמחים שעולים מהגזע נראה בגימורי מה זה זה ש לבעל האילן כי זה צומח מגוף האילן מה שצומח מנ שרושי מתחת לקרקע של בעל הקרקע כרי את הקרקע הוא לא מחר ואם מיסו יבשו האילנות שתי האילנות שהוא מכר אין לו קרקע תה אילן אחר במקומם והרן מסביר למה צריך שוב לשנות את זה שלא ניתה לומר שמה שאמרנו אין לו קרקע זה רק בין האילנות תחת ענפי האילנות אבל מקום האילן עצמו יש לו לא אפילו מקום האילן עצמו אין לו זה הכלם הקנ שניים אבל כונו שושו קוו קרקע כי שלושה לנות זה סוד הוילון ונראה בגימור כמה קרקע יש לו ובאיזה אופן הם נטועים שנאמר שיש לו קרקע מכיוון שכונו קרקע אז הגדילו ענפים מחוץ לקרקע ששייכת לו ישפע מוחה יכול לקצוץ אותם כיוון שהם לא נטועים בשל מוייחו אלא הם נטועים בקרקע של הלקח אז המוכר לא שיאבד לו קרקע שלו אז ברגע שהם נכנסים לשטח שלו יכול לקצוץ אותם וולה מן הגזע ומן השורשים שלו ישל לוקח כראי האדמה גם שייכת לו ואם מסו יש לו קרקע יש לו זכות לנטו אחר במקומם פשוט מה צריך לסיים זאת אומר הרן הה יכול להיות אבא מנה שיש לו קרקע כל זמן שאילן קיים כל זמן שאילן קיים יש לו את הקרקע תחת הענפים בין האילנות נראה בגימור אבל ברגע שהאל מתייבש הוא מאבד את זכותו בקרקע לא הקרקע שלו לאול וועד וגם ממי סילנוס יכול לנטוע אחר במקומם אומר הגימור נסום ממסכת ביכורים כתוב בתוה שאדם צריך להביא את הפרי שביקר משיב סמינ שצמח ראשונה חיטו סויר נובים ינים רימון זי שמן דבש טומו והוא מביא את זה לביס מקדוש ו מניפים זאת מגישים ז למזבח קוראים את הפרשה וניסו וומרו כמו שכתוב בתירה ואז נותנים זאת לכון ואוכל זאת כתרומה זה מותר רק לכוננים אז שנינו במשנה מסכת ביקורים הקונ שניס בת של ח מ ביקורים ונוק כמו שראינו כאן במשנה שיט אס חומים שאם הוא קנה שני לנות הוא לא קנה קרקע אז הוא לא יכול לקרוא את הפסוקים שאומרים שם פרי הדומו אשר נוסע תולי כי זה לא האדומה אשר נוסע תולי האדמה שייכת לבעל הקרקע לכן אנו למה מוי עוד מ הגמור מ קו אז הרשב מסביר על פי משכון ס גימור שרמר לשיטתו שהכו שני ללא נסי יש לו קרקה אז מבי וקירק קרקה שלו אבל באמת באילן אחד הוא מודה שמנו קויר כיוון שהקרקע שלו אבל כעת מנסה הגמור לומר אחרת אומר רב יהודה אומר שמואל מחייב אומר בהבאת ביכורים אב בוקיח פירוס או אילון מתקן אבך כי כמו שנראה ברשם הוא לא קונה את הפירות עצמם מהשוק הוא קונה פירות שעדיין על האילן אז הוא יכול לסמן את הביקורים קונה פירות בשוק מה מי ביקורים מה יודע מה הביקורים אל המי יש כאן אילן של חברו והוא לא קונה בכלל את האילן ושונה ע משנתנו הוא קונה רק את הפירות של האילן אז את הפרי שביקר ראשון וסימנו אותו בגמי הוא צריך להביא ביקורים ומה שהמשנה נקטה קונ שני לונוס משום חכמים שאפילו בשני לונוס מי קויר אפילו רב מייר אפילו בילן אחד ואפילו אם קנה רק פירות גם מבי וקירה מ אומר שמואל מאיפה אני רואה זאת מ מש כל המשנה בביקורים מיותרת מן במסכת שאדם שקונה שני לנות סובר ר מר יש לו קרקע אם יש לו קרקעי ק א ש מנו מחב אר מ אקח פיס אילון וכך הוא אומר להם חומים אומרים שם הוא קנה שני הוא לא קנה קרקע ממ מ וזה חידוש שאפילו ש אבל מ עוד מעת נראה למה באמת מוי הרב מיר בא ואומר להם אני באמת סובר שאפילו אם יש לו רק שני לנות יש לו קרקע אבל אפילו לשיטתכם שאין לו קרקע בכל זאת מביא וקירה כי לא צריך שהקרקע תהיה שלו כדי שיהיה חיה בביקורים ובקריאה אומרת הגמורה איך יכול להיות מבי וקירה על פירות כשה הקרקע לא שלו וו קסיב כתוב לקחתו מריס כל פרי דו שר טובי מארצו שגדלו בארצך ולא שק הפירות אומרת הגמור ה חוץ ורץ ארצ הכוונה ארץ של כלל ישראל אבל לאו דווקא שהארץ שלך מספיק שהפירות שלך מבי וקו שואלת הגמר סי אדמוס רישי ביקורי אדמוס טובי אומרת הגמור שוב אדמו סמות אדמס אקום בארץ ישראל אם יש לגוי קרקע והוא קנה עמנו את הפירות הוא לא מביא ביקורים זאת אומרת אדמוס זה לא כאדם פרטי אלא אדמוס הקדוש מדבר לכ ישראל אדמוס של כלל ישראל הרשב אומר גרסה אחרת שהגיבור מקשה וסיב אדמוס אדמוס שני פעמים כתוב בפרש משפטים רש ביקור ד מוסו וכמוכן פרשס סיסו ועל זה הגמור מתרצת לפי גרסת הרשב חד לימו דמס אקום וחד לימוד מס גר גר עצמו שיש לו קרקע בארץ ישראל אז הוא מי וקר הוא חיב בביקורים כישר לכל דבר אבל ה לא יכול לומר השבנו קרקר זו נשבע עליו ס הוא לא הוא לא נכד של אברהם יצחק בייקב אז הו מ קויר בא הפסוק אדמו סחו לומר שאם ישראל קנה אתל גר אז בשונה מהגר עצמו שמבי ונ קויה הוא עצמו לא ימבי ולא יקירה אבל אין לנו מיות לאופן שהקרקע לא שלו הקרקע לא צריכה להיות שלו שואלת הגמרא קסיב כתוב שהוא אומר ואתו הנה רישס פרי הדומו אשר נוסת לי מה שמ האדמה שנתת לי אבל זה לא צמח מהאדמה שנתת לי הוא קנה אתזה אתזה מהשוק אגמור לאס הכוונה סזו מודל הקדוש ברוך הוא שנתת לי כסף וז בכסף קניתי את פירות הביקורים ממילא טוען שמואל שרב מיר מחייב גם בקו פירוס הילון אפילו שאין לו שום קנין לא בקרקע ולא באילן מו סברה בברייס מפורשת הכו אילון א בתור ש מ ק לפי שקרק ד פרחו דברי שמואל גם רב מייר סובר שרק עם הקרקע שלו אז הוא חיה בביקורים ומה שהוא אומר שבשני לונס מבי וקירה לשיטתו שהוא סבר משנתנו שכונו קרקע באילן אחד הוא לא קונו קרקע אז מבי וינו קוירי אם הוא באמת קנה רק פירות הוא בכלל לא מביא עכשיו צריך להבין למה באילן אחד מבי נו קיירה וכמו כן לפי חומים למה בשני לנות שאין לו קרקע מ וין קירה מאותה סיבה שלא קורה הוא גם לא צריך להביא אז זה כת הגמר ש בן או רז הוא לא קורא כתוב אז למה מביא הפסוק היורים בכלל אמר זם אתה חושב שאני יודע אז מה אתה שואל אותי ת להרות שאני לא יודע במת לא ידע להשיב לובוש ץ באופן פשוט דיל רמ בילונד ספוק מספק ורבן בשני ספוק מסקל דהיינו כך אדם שקונה שלוש אילנות בשל חברו שלוש זה שדה הילון לכול למה הוא קנה גם את הקרקע אדם קנה שני אילנות זה ספק לפי חומים אולי הוא כן קנה הקרקע אולי ה לא קנה קרקע זה נחשב דילון לא נחשב דילון לפי רב מייר ודאי שקנה קרקע כמו בשלושה אדם קנה אילן אחד לפי חכמים ודאי שהוא לא קנה קרקע לפי רב מאיר ספק קנה ספק לא קנה ממילה כשבאים לדום בדין ממנס למי שייך את הקרקע אז יד המחר לינו הוא מור קמה הוא מוזק ואנחנו אומרים בשניים לפי חכמים באחד לפי רב מאיר נכון שזה ספק אבל הספק מוכרע לטובת המוז ולא יקון ו קרקה אבל כשבאים לדון בדיני איסורים בדין ביקורים אז יש לנו ספיק דריסה לפי חכמים בשניים לפי רמר בחד ספק אולי הוא קנה קרקע והוא חיה בביקורים אולי הוא לא קנה קרקע אלא רק הפירות והאילן שייכים לו והוא לא צריך להביא ביכורים ספיק דריס לחומרה לכן מיבי למה לא קויר נראה עוד מעט ולמס יש כן קושיה עצומה שכל גדול האחרונים דנים בה חמד שלמן סס משפוט עם רבינו ועוד הרי ברגע שפסק שלא יקו קרקע מק חסקס מומן אז הוכר שהקרקע שייכת לבעל לקרקע אז מה שייך לשוב ולדון שלגבי ביקורים עדיין ספק שמה הקרקע שייכת לבעל האילון הרי ברור שהכל נקבע לפי דיני משפט המומ אז נאמרו בזה כמה דרכים אחת הדרכים היא שבאמת כל אחיו הוא רק מד רבון החמירו לגבי ביכורים בזה עוד כמה דרכים אומרת הגמור מי מספ קלי רמר מסתפק באילן אחד אולי הוא קנה קרקע וקט בריס שהבאנו שבאין אחד מקר למה לא קרה פי שלא יקו קרק דברו אונה הגמור כוונת הברי ש קו קרקה לכן מי וק שואלת הגמור ודיל מ ביקורים לינו על הצד שזה לא ביקור כלא קנה קרקע וקומה ילכו זורים הוא מכניס פירות חולין לאזורי ומה הבעייה אז הרשב אומר כאן שתי דרכים כתוב הפסוק כירח ממוים וזבחת דורשים חזל בריחו כמוח זח בקי מוקים חו שלחו אז אם אדם מכניס בהמת חולין לזור ושוחט אותה הוא ודאי עובר על איסו די ריסה אז בדרך ראשונה אומר הרשם שקר גם כל המכניס חולין לאזורי כמו כאן הפירות על הצד שהם חולין עובר באיסור דרסה פירוש שני ברשם שמת רק יסו דרבון מדרי זה רק להכניס בהמה ולשחוט אותה להכניס פירות זה דרבון אי כד חוז דנוג במין חולין דינון אדם מכניס פירות חולין וא אחר כך מתנהג איתם כפרס חולין אב אדם ר שהכניס זה ה מקדוש הוא חושב שזה הקדש ויבוא לזלזל בקדשים אז איך הוא מכניס את הפירות האלו עונה הגימור ד מקדיש להו הוא אומר כך אם זה ביקורים הרי זה ביקורים אם זה לא ביקורים על הצד הזה עושה תנאי אני מקדיש אות לקנות בכספם קורבן ורשב מדקדק לקנות בהם קורבן מדייק המשנה למלך שהרשם סובר שאם זה רק קדוש קדוש הסדו מים לבדק הביס אסור להכניס את זה לאזורי כי זה לא שייך לאזורי רק קורבנות שייכים לאזורי לכן אומר הרש בם שהוא מקדישות על תנאי שאם זה לא ביקורים הוא יקנה בכספם קורבן אז אפשר להכניס אותם לאזורי שואלת הגמורה ובוים חלינו אחרי שעושים בהם את התנופה וכולי אז הכהן צריך לאכול את זה איך הוא יאכל זאת על הצד שזה לא ביקורים אז זה קדוש הוא לא יכול לכול זאת הוא נהנה מן ההקדש הוא מועל הונה הגמור דפור קלו אחרי שהוא מניח לפני המזבח ומניף אז הוא פודד את זה על כסף וזה יוצא לחולין ואז הכהן אוכל את זה עםו נפשך או שזה ביקורים או שזה חולין ועם הכסף הוא קונה קורבן שואלת הגמורה ודיל מלאב ביקורים נינו קוף קלו מטרו מו מיסו ביקורים לא צריך להפריש מהם טרומסו מסרס אבל אם זה לא ביקורים אז צריך להפריש אז הוא תן את זה לכהן לאכול על הצד שזה לא ביקור עם קקר הקלו שלו הוא אוכל תבל ונה הגיבור מה הפריש לוא הוא מפריש על הספק אומרת הגיבור כך הרי כשאדם מפריש מתבל הוא צריך להפריש שלוש הפרשות טרו מו גדולו ניתנת לכוהן מיסר רשן ניתן ללווי חר כך יש מיסר שני או מסרוני תלוי באיזה שנה מדובר בשנה ראשונה ושנייה של שמיטה כמו כן רביעית חמישית מס שיני שנאכל בירושלים ושנה שלישית ושישית זה מסרוני שניתן לנים אז בי שלמ תרומ גדולו יב לקון ואזו נפשך או שזה תרומ גדולו זה נאכל לכון או שזה ביקורים והתרומה לא חלה כי ביקורים פטור מתרומה הביקורים גם נחל לכוין אותו דבר מני כן וכהן בירושלים נש או שזה ביקור או שזה סת שנינ אם מדובר בשנה שלישית או שישית הוא יתן ז לכון אומר הרשב אין לנו לשות תקנה שיביא את הביקורים באופן כזה לגזול את הלים אונג כןש שדיברנו שזר קיזר לפי הרשם צריך לגרוס לכון ולא ללוי הרשב מסביר הגמור בקסוס בעצם שכתוב בתר לתת את הריש ללוים זה כולל גם קונים ב מקו נקרו קונים לוים עכשיו שהלוים לא עלו עם עזר מבו לארץ ישראל הוא כנס אותם שלא יתנו ללים רק לקונים ממילא הוא נותן את המרש לקון ואז ממוש הוכל זאת או בטס משן או ב רז ביקורים שואלת הגמורה בדיל מביקורים נו ובוא קרי אז איך יוכל הכוהן אם לא קרו עליהם את הפסוקים אונה הגמורה קרי אלוהים כבש כמו שגמור דורש מסכת מקס הכלל הוא בקודים שכל דבר שלא כתוב פעמיים זה לא לקובה זה רק למצווה לכתחילה עוד מעט נראה למה מת לא יקרא שואלת הגמור ולוי הקריאה לא מעכבת באופן כזה ואומר רב זר כל הרוי לבילה אין בי למעכב בוים ושינו רו לבילה ביל מכבס בוים זה כלל שמובא כמה פעמים בשס שהוא נאמר לגבי מנוכס אבל ממנו למדים לכל הדברים הדומים לכך מה כתוב שם אז רשבע מעריך בפרק המנוח במסכת מנוכס שנינו כך מסנה דודו מנחו של שישי מסורן אם הוא אמר 60 ערונות סולט עליי אז מביא את כל ה-60 בכלי אחד אם הוא אמר 61 עליי אז מביא 60 בכלי אחד ועוד איסורים בכלי אחר למה כי חזל קבו שהרי אם המכס צריך להביא לוק שמן כמו שכתוב בתר וכבו חזל ש6 ערונות של סולס נבלים הת בלוק שומן מה שאם כן יותר מ-60 לא נבלל טוב ולכן צריך לחלק זאת לשתי כלים שואלת גמורה מה אכפת לי שאביא את כל ה-61 בכלי אחד כך משמעות נדרו בסתם ובלילה לא תהיה אז לא גם אם לא בלה על כשר כמו ששנינו אם לא יבול על קושו בלילה ילא לקובה אז אמר רב זירי כל הרוי לביל אם המנחה ראוייה לבלילה דהיינו עד 60 רונות אם לא בלל כשר 61 שלא ראוי לבילה בילה מה כבז בוי רשבם מסביר שכיוון שכתוב בתירה ויוצא כולו שמן ויש מצווה לבלול בלולו זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מצווה להביא מנחו שאפשר לקיים בה מצו בלילה וכשהוא מביא 61 אז מנחה כזו שאי אפשר לבלול אותה הוא לאצי לביא אז כמו שיביא במקום מסוללת מחטים הוא יביא מקטניות זה כלום שכל דבר שצבא הקדוש ברוך הוא לביא יש שיכוב בעיקר הבתו להביאו באותו עניין שציוה הכתוב ולא בעניין אחר עכשיו ברגע שכבר הבאתי באופן שהתיר אומרת שתוכל לעשות בזה את כל הסדר שכתבנו בתירה אז אם לא עשיתי כל מה שכתוב יש דברים שמעכבים יש דברים שלא מעכבים אם זה כתוב פעמיים שון על בכוסו לעקב אם זה לא כתוב פעמיים לא אבל כל מה שכתוב בתורה שצריך לעשות למץ אז זה ברור שהתיר אומרת לי איזה סוג מין חו להבי שאפשר לקיים במצוות כאלו אז ממ גם ביקורים גם כן אם התייר אומרת צריך לקרוא על הביכורים אז נכון שהקריאה לא מעכבת אבל צריך שתהייה אפשרות לקרוא וכאן אין אפשרות לקרוא כחנו אומרים אינו קו נראה באמת למה אינו קרה אז הרשבא מציין שיש מביאי ביקורים שלא קוראים אחד הזכרנו לאיל גר צדק וגם אם כבר עבר סוכות עד חנוכה מק למד פסוק בספרי אומר הרש בם זה לכתחילה המצווה שלהם זה ביקורים בלי קריה אבל הביקורים שלנו זה בעצם ביקורים שאם הוא היה יודע בביו שהקרקע שלו הוא היה קורה מה שהוא לא קורה זה כיוון שהוא לא יכול לדעת אם הקרקע שלו או לא אז ממילא אז צריך שיהיה ראוי לקרי ואם זה לא ראוי לקרי אז הקרי מעכבת אונה הגמור נכון אבל יש לו פטנט דוד לוקרבי יסי בחנינה ד אמר רבי יסי בחנינה אומר בצרון הביל בצר את הביקורים הוא קטף אותם העץ ושיגרו לירושלים זורה ביד שליח או שהוא מינה שליח לבצור ושליח בצר והוא התחיל להוליך אומי שליח בדרך באמצע הדרך אז הוא מנ שליח אחר ויז את ירושלים או שהוא עצמו הבי ויז את ירושלים מב לא יכול לקרוא מתס חתו ו עד שי ואב ק כתוב לקחתו מרס כל פרי אדום אשר טובי אבל לקחתו מיותר היה אפשר לכתוב צרחו אז דורשים מי שלוקח מי שבוצע הוא מביא הפצירה ובוי כולה עד לירושלים לא דווקא ירושלים עד הזורה היא צריכה להיות באותו אדם אז ממילא כשהוא בצר ושליח הביא אז הלקיחה הייתה ל ידו ובו הייה על ד שליח כמו כן אם השליח בצר והביא אבל עומד בדרך אז גמרו הייתה באדם אחר אומר הרש בם אם השליח בצר והביא אז השליח עצמו לא יוכל לקרוא הוא לא יכול לומר שנסעת לי השם אם הבלים יבוא אבל שם ירושלים באזורי יכולים לקרוא שלוחו שדם כמו איסוי השליח שלי בצר והביא אז היה באדם אחד הבציר ואבוא הוא יכול לקרוא אבל אם זה לא היה באותו אדם הוא לא יכול לקרוא אז זה מה שעושים הביקורים האלו אדם שקנה שני לנות לפי חכמים או אילן אחד לפי רב מייר אז הוא בוצר ושולח על ידי שליח וכך הוא נפטר מקריה אומר הרשב מאבו לא נפטר כי זה בקרקע קודשו רק מקרי הוא נפטר מלימוד הפוסק שלקח את אומר לרב ח בריי לרב השי מה קורה כאן כל מה שדיברנו עד כעת מ קו ואמרנו מה מקרי למה באמת מרד פסוקנו קר הרי בכל מקרה זה פסוקים אז אם זה ביקורים אז הוא מקיים כ מצו קרז ביכורים זה לא ביכורים כלו קנה את הקרקע אז הוא קרא פסוקים בתורה מה קרה מביאה הגמור ש רכים דרך ראשונה אוש שום דמרקר הוא הרי לא מתכוון ללמוד אדם שלומד הוא לא נראה כשקר שהוא לומד הנה אסי הוא אומר זה בתור לימוד אבל הוא אומר זא בתור קריאס הביקורים ושם הקרקל שלו אז הוא משקר וכתוב דו שקורים נגדנו לכן הוא לא יכול לקרוא השר שבריו טעם אחר דיל אוסקו מי שרואה שקורים על הביקורים האלו אז אומר אה זה ביקורים וודים אז שיהיו לו ביקורים כאלו הוא לא יפריש מהם תרומ מקודם אמר לו שצריך להפריש מספק או אפילו הוא עצמו אם יאמרו לו דקרו אז הוא לא יפריש ולכן כדי שיזכרו להפריש כ הספק ועל הצע שלא ביקורים הוא עלול להכיל תבל לכן עשו הקר תביא ולא תקרא ואז הוא אומר למה אני לא קורא כזה ספק אז הוא מבין שהוא צריך להפריש טרומסו מסרס עד כאן דף בא
לצפיה בתכנים נוספים: