הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף קיג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף קיג

שבס דף קיג אנחנו מתחילים בתחילת פרק 23 שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן הוא יכול לשאול ממנו בשבת אבל הוא בלבד שלא יאמר לו הלוני כי הלוני הלוואה זה ל-30 יום זה לתקופה ארוכה אז פה יש חשש שהוא יבוא לכתוב את זה וכן אישה מחברתה כיכרות ואם אינו מאמין אז מניח טליתו אצלו כמשכון ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסחים בירושלים שכל להיות בשבת והוא רוצה לקבל מחבר שלו בהמה לפסח מניח טליתו אצלו ואוכל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב הלכה ב מודה אדם את תורכי את פרפר איו מפיו אבל לא מתוך כתב לא מן הכתב שמה הוא יבוא למחוק בשבת מפיס אדם עם בניו ום בני ביתו על השולחן וכל אחד קבל את איזה מנה שהיא ובלבד שלא התכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה זה משום קוביה כי באמת אנשים לא מסכימים לוותר מ מטיילים חלשים על הקודשים ביום טוב כשבאים לחלק ביום טוב את הקודשים אפשר להטיל על זה חלשים הכוונה גורלות אבל לא על המנות שכבר היו מוכנות מאתמול כי זה אפשר היה לטיל גורל אתמול לא התירו לטיל גורל היום הלכה ג' לא יזכור פועלים בשבת למה יש בזה איסור ש ממצוא חפצך ודבר דבר ולא יאמר אדם לחברו לזכור לו פועלים ואין מחשיכים על התחום לזכור פועלים ולהביא פירות אסור לו ללכת בשבת בסוף התחום כדי שאך שתצא השבת הוא יהיה מוכן ללכת ולזכור שם פועלים או להביא פירות אבל מכשירו לשמור כיוון ששמירה זה דבר שהוא גם יכול לעשות בשבת ואם הוא כבר הלך לשם בשביל לשמור אז הוא גם מביא פירות בידו כלל אמר אבא שאול הוא בא וחולק ואומר כל שאני זכא באמירתו למשל דברים של מצווה שמותר לדבר עליהם בשבת כמו הדוגמאות של המשנה הבאה רשי אני להחשיך עליו וממילא הלכה ד' מחשיכים על התחום לפקח על זכי כלה ועל זכי המת להביא לו ארון וכריכים כיוון שמותר לדבר על זה גם בשבת גוי שהביא חלילין בשבת לא ספות בעם ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב שהוא לא הביא את זה הוא לא חילל עליו שבת עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל אבל אם בשביל ישראל הם חפרו את הקבר הזה או את הארון הזה לא יקבר בו אותו אדם אותו ישראל לא יקבר בו עולמית למה אומרים שזה אף שמלתא מפני שהוא כ פרסייה הרב פני משה אומר הוא מותר לקבו בו ישראל אחר אבל והוא שימתין בכדי שיעשו הלכה הוש כל צורכי המת כין ומדיחים אותו בלבד שלא יזיז בו אבר בגלל שזה מוקצה שומטים את הקם מתחתיו ומטילים אותו על החול בשביל שימתין מ להסריח קושרין את הלכי לא שיעלה כי אסור להעלות את הלכי זה מוקצה אלא שלא יוסייף להיפתח וכן כורה שנשברה סומכים אותה בספסל או ברוחות המיתה לא שתעלה אי אפשר להעלות אותה חזרה אלא שלא תוסיף לרדת אין מאמצים את המת בשבת אסור לסגור לו את העיניים ולא רק בשבת ולא עם יציאת נפש וכל המאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים כי הוא מקדם את מיטתו הדרן הלך פרק השו בסיעתא דשמיא פרק 24 מי שהחשיך בדרך נותן כיסון לנוכרי למרות שהמירה לאקום זה עשור משום שבוט אבל כאן חזל ידעו שאם לא נתיר לו אז הוא יבוא לטלטל את הכיס הזה ארבע עמות ברשות הרבים כי הוא מפחד על הממון שלו ממן אמ נוכרים מניחו על החמור איך מניח על החמור אז הוא צריך להמתין ש החמור יח ללת ז הוא יניח עלי את זה לפני שהחמור יור יורי ממנו את זה כי אחרת הוא ובר ע איסור דורית של מחמר הגיע לחצר החיצונה נותן את הכלים הניתנים בשבת ושנ ניטלים שהם מוקצן מתיר את החבלים סקים נופלים הלכה ב מתירן פקי אמיר לפני בהמה כדי שהיא תוכל לאכול ומפספס את הקיפי קיפן זה ענפים לכים של ארז אותם מותר לא רק להתיר אלא גם לפספס למה כי זה בעצם המינימום להתקין אותם למאכל אבל לא את הזירה לא את כה האמיר שדיברנו עליהם קודם למה כי בהם ברגע שאתה מתיר את החבל אז זה כבר ראוי למאכל ומעבר לזה זה כבר תיקון מיותר אין מרסקים לא את השחת ולא את החרובים לפני בהמה בן בן גסה כי היא יכולה לאכול את זה כך אז אסור תרכה יתרה רביו מתיר בחרובים לדקה שקשה לה לאכול אותם הלכה ג' אין ובסין את הגמל הכוונה בכוח ולא דורשין את המאכל בגרון שלה אבל מל עיטין מלטין הכוונה שהוא תוחב לו את זה למקום שהוא עוד יכול לפלוט אין ממרן זה אותו הביסה אז אין ממרי את העגלים אבל מלטים אותם לקטים לתרנגולים זאת אומרת שמים להם בפה כמו שמותר לשים לגמל ונותנים מים על גבי מורסן אבל לא גובלים לא ללוש את זה ואן נותנים מים לפני דבורים ולפני ונים של שובך למה כיוון שאין מזונות עליך אז זה נקרא טיחה שלא לצורך אבל נטים לפני הבזים ותרנגולים ולפני יונים הרדס שהם יונים ביתיות שמזונות עליך הלכה ד' מחתכים את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים למרות שמסתם זה לא היה עומד למאכל בהמה למה כי תנקה מסבר שדבר שהיה עומד לאדם הוא נחשב מוכן לבהמה רבי יודה אומר אם לא היייתה נבלה מערב שבת שהיא היייתה עומדת בהתחלה למאכל אדם אז היא אסורה פי שאינה מנה מוכן דבר שהוא מוכן לאדם לדעת רבי יהודה לא נחשב מוכן לבהמה הלכה ה מפירים נדרים בשבת כוונה אבא לבתו ובא לאשתו כי אם הוא לא יפר היום הוא לא יכל להפר אחר כך ונשאל נדרים דווקא ש לצורך השבת זה אפשר ללכת לחכם לשאול פוקין את המאור הכוונה מותר לסתום את החלון כמו רבנן למעלה שמותר להוסיף עלו אלרי ומודן את המטלית לדעת אם המטלית הזאת יש בה ג על ג והיא תמת או לא ואת המקווה לדעת אם יש בו אמה על המה ברום שלוש היינו שיש בו שיעור מקווה מעשה בבני אביב שרב צדוק במ בשול בן בוטנית שפקעו את המאור בפיח תפיח זה היה פס של פח כזה של חרס וקשרו את המקה בגמי מקדה זה כלי של חרס לידה אם יש בגיגית פותח טפח ועם לאו היה שמה כמו שביל קטן ן בשני בתים שלא היה מקורה אבל היה הגיגית מונחת על גבו והם חששו שאם ימות מת בבית אחד אז התו תעבור דרך החלון דרך השבי לחלון השני לבית השני אז זה תלוי אם יש בגיגית פותח טפח אז לכן הם פקו את החלון בפיח של חרץ שלא מקבל תומ ואחר כך שהם רצו לפתוח את החלון הם צריכים לדעת אם יש בסלק של הגיגית פותח טפח ואז זה לא נחשב אוהל או אם אין ואז זה נחשב אוהל טומו מדבריהם למדנו שפק ומודדים וקושרים בשבת קשר שאנו של קיומה הדרן הלך פרק משך שסיקלו מסכת שבת ברי חמו דסיין מרש ועד כאן
לצפיה בתכנים נוספים: