הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף נו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף נו

[מוזיקה] שבש דף נוו אנחנו מתחילים באמצע עמוד הקודם כלל ביקרת הופרט ביקרת אנחנו למדנו בסוגיה למעלה שכשיש לנו כלל ומתוך הכלל יצא פרט אחד אז הוא לא יצא ללמד על עצמו יצא אלא הוא יצא ללמד על הכלל כולו שעל כל אחד ואחד מהדברים הכלולים בכלל חייבים עליו בפני עצמו למשל אם אדם יעשה 39 מלאכות של שבת בהלם אחד הוא חייב 39 חטאות שואלת עכשיו הגמרא הכלל ביקרת הוא פרט ביקרת מה הדין גם כאן אומרים שהפרט יבוא וילמד אותנו שעל כל אחד ואחד מהדברים הכלולים בכלל יש כרת מלת דרבי יוחנן אמרה מדברי רבי יוחנן אנחנו נוכיח שזה נחשב כלל ופרט דאמר אבבו בשם רב יוחנן שכתוב כי כל אשר יעשה מכל התבות האלה פסוק הזה נאמר לגבי איסור העריות בפרשת אחרי ונכרתו התורה כללה את כל איסורי העריות בכרת אחר כך בפרש גדושים אחרי זה התורה מפרטת ואומרת שגם לאחותו יש כרת אז אחותו בכלל הייתה ויצאת מן הכלל למה היא יצאת לחילוק על הכלל אז רואים בדברי רבי יוחנן שגם לגבי כרד זה נחשב כלל ופרט היתי ורב לוזר רב לוזר מביא עוד כמה דוגמאות אז האמת היא שבפרשת גדו שם התורה חזרה על הרבה מן העריות אבל איפה שהיא באה לפרט מיתת בית דין מיוחדת לא קשה לנו למה היא חזרה על זה אבל איפה שהיא באה ואומרת כרת אז היתי ברב לוזו וכתיב רבת אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הרה למה זה יצא אמר לי לצורך יצאת לידון באריה היינו ממד שהוא חייב על הערה בלבד אמר לי והכתיב ואיש אשר השכב את אישה דבה וגילה את רותה את מקורה הארה מה תלמד משם אז בעצם שמה כתוב את מקורה הלה שהוא חייב על ההראה אמר לי לא שמה אישה דוה אישה נידה יש לה דין מיוחד שהיו חייבים לחדד שגם בה חייב על העראה למה אמר לה לצורך יצאת לדון בה את המרה אומר שלא תאמר אועיל ואין חיבים עליה אלא משום טומאה זה לא איסור קורבה אלא רק זמני כל עוד שהיא טמאה זה איסור אז אולי לא נעשה בו את המרה גומר לפום כן צריך מאמר ללמד שגם שם אמר לי וכתיב איש אשר השכה את דודתו ערבת דודו גילה מה זה בא ללמד אמר לי לצרך יצת לדון שהכרת שמה זה כרת של רירי עוד שאלה הוא שואל וכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נידה היא אמר לי גם היא לצורך יצא לידון ערירי דאמר רב יודן כל הן דכתיב ערירים יהיו כוונה הבין בלא בנים ערירים ימותו הכוונה שלפני כן יכול להיות שיש להם ילדים אבל קוברים את בניהם ובשעת המיתה הם יהיו ערירים אמר רבי יוסה דודתו לצורך יצת למעט את אשת אחיו מאמו ש הירושלמי סובר שאין עליה כרת למרות שיש לב איך אתה יודע נאמר כאן דודתו ונאמר לאלן לגבי הקרובים שיכולים לגאול את השדה או את הכרוב שלהם שנמכר לעבד אז כתוב או דודו או בן דודו יגאלנו מה דודו שנאמר ללן באחי האב מאביו הכתוב מדבר איך אנחנו יודעים ששמה כתוב משפחה ורק משפחת האב קרוייה משפחה אב דודתו שנאמר כאן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר טוב זה למדנו לגבי הדודה עכשיו לגבי הגיסה אף את אשת אחיו למידע מ דודתו מה דודתו שנאמר לאלן באחות אי מאביו הכתוב מדבר אף באשת אחיו שנאמר כאן שיש עליה הכרת באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר עד כדון זה יכול להסתדר כשיטת רבי עקיבא שדבר הלמד ממקור אחר הוא גם יכול ללמד אבל כרבי ישמעאל שהוא תמיד סובר שדבר הלמד כמו פה שדודו בעצמה היא למדה מהלכות גאולת קרובים אז זה לא יכול ללמד אז איך תלמד על אשת אחיו אז נלמד ממקום אחר תן רבי ישמעאל נאמר כאן אשת אחי ונאמר ללן האיש אשר כח את אשת אחיו נידה היא התורה משוה אותה לנידה מה נידה יש לה היתר לאחר איסורה היא לא אסורה לגמרי אף אשת אחיו מפיו היינו דווקא אשת אח כזאת מהאבא שלפעמים יש לה היתר לאחר איסורה איך אם יצטרכו ייבום אבל יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה אף פעם הי ללא תאונה ייבום אף פעם אין לה היתר עליה לא דיברנו ואין עליה איסור כרת אומרת הגמרא הו רבי אלזור ככה הרב גורס רבי אלזור שהוא כל הזמן מקשה לרבי יוחנן מקש לי אז מנן טסלי מאיפה באמת זאת אומרת הוא לא הסכים להגיד שאחותו יצא כדי לחלק לכל האריות שיש בהם כרת אז באמת מאיפה הוא יודע שבכל האריות יש כרת אז רב אבו רב לוזו בשם רב אושייה שני לוין וכרת אחת אז תמיד הלוין חולקים כריתות לא צריך שיהיה כרת לכל אחד עצם זה שהם מחולקים בלוים שלהם אז כבר לכל לב ישלו את הקרת בפני עצמו מהטמה מה המקור על הפסוק שכתוב על בשר אדם לא יסך משמן המשחה אסור לסוך אותו על בשר הדם ועוד איסור כתוב במתכונתו לא תעשו כמוהו אל תייצר באותה מתכונת מדוייקת שיש בזה איסור לו וכתיב אז עליו אם הם מחולקים אבל לגבי הכרת איך כתוב איש אשר יקח כמוהו ואשר יתן ממנו עזר ונכרת מעמיו הרי יש כאן שני לון וכרת אחת אז אנחנו רואים שלמרות שזה כרת אחת אבל כיוון שהלבן חולקים אז הם גם חולקים את הכריות מה עבד לרב יוחנן למה רבי יוחנן לא מסכים עם הדרשה הזאת למה הוא צריך את אחותו שיצאת לחלק הוא יגיד לך ש שכל הרשימה של האריות שהיא מחלקת את הלוים באנשים הכתום מדבר אבל לגבי הנשים אתה עוד לא יודע שיש לכל אחד ואחד לו בפני עצמו אז באת אחותו ללמד על כל אנשים אז עכשיו אנחנו שואלים ולת לרב לוזר כן אונה הגמרא היטלי מה הוא סובר כתוב לא תקרבו מה שכתוב לא תקרבו זה מלמד שאחד האיש ואחד האישה אז כבר למדת חילוק גם לגבי הנשים ומה עבד לרבי יוחנן הוא פתר לה הוא גם מסכים שהתקרבו הוא בא לחלק אבל זה לא מחובר מספיק זה עוד לא מגלה ממש שכל לב ולו יש אותו גם על האיש וגם על האישה לכן צריכים את אחותו לחלק ועוד מנ הדה זה חוזר עלי למעלה עוד ראייה שבקרת עושים כלל הוא שמואל ברא בבא הקום מרבי זהירה ויצאו שלמים ויחלקו לוים על כל הקודשים לתומה בפרשה סמר כתוב אמור עליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל כל איש אשר יקרב מכל זרם אל הקודשים תומתו עלי ונכרתה אז יש כאן איסור כרת בכלליות על כל הקודשים אבל למעלה בפרשת צו כתוב מפורש והנפש אשר תוכל מבשר זבח השלמים אשר להשם ומתו עלי ונכרתה אז השלמים הם יצאו מתוך הכלל אז תגיד למה הם יצאו ללמד שעל כל אחד ואחד מן הקודשים האלה יש לב וכרת בפני עצמו אמר לי לצורך יצאו למה הם יצאו למעט את קודשי ברק הבית שלא יהיו חייבים עליהם על קודשי ברק הבית משום פיגול ונותר וטמא טוב שואלת הגמרא מה זה ולכאורה מפורש מהמשנה ולא מתנית היא שואלת הגמרא ולא מתנית היא קודשי מזבח מצטרפים זה עם זה למעילה לחייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקודשי בלק הבית אז אתה רואה שבקודש בלק הבית אין צירוף ולגבי פיגול נותר וטמא מצטרפים אז עכשיו אנחנו שואלים מכיוון שהן אננו גורסים שהן בה מכיוון שהם מצטרפים להשלים לכזית אתה רוצה להגיד שחולקים ברור שהם גם לא חולקים אז מה בכלל הגמרא התלבטה אמ אמר רב חנינה וחני זה בעצמו מה ששמואל ברבה שאל כו מרבי זירה הוא שאל על המשנה בעצמה יחלוקו ולא יצטרפו טוב עכשיו כלל בעשה מה קורה כשהתורה כללה אבל בלשון של מצוות עשה והפרט שיצא זה בלשון של לא תעשה מילת דרב לז אמר כלל ופרטו אנחנו נדרוש את זה לחלק בכלל ופרט מאיפה אנחנו יודעים דמר הבלוז לוקים על ידי חרישה בשביעית כפי שמיד הגמרא תבאר ורבי יוחנן אמר אין לוקין על ידי חרישה בשביעית כי הוא סובר שזה לא נקרא כלל ופרט תרב לוזו כתוב בפסוק ו הארץ שבת לשם התורה פה סותמת ולא שעשה לשבט מכל דבר שלא יהיה זה כלל סדך לא תזרע וקמח לא תזמור פה התורה פרטה את ה זרע והזמיר הזרע והזמיר אפ אין בכלל היו ולמה יצאו להקיש עליהם למר לך מה הזרע והזמיר מיוחדים שם עבודה בארץ הוא באילן אף כל דבר שהוא בעבודה בארץ הוא באילן זה מהזה מה שעשה נו בכלל של העשה אז מפורש כתוב כאן שעליו שהוא יצא כפרט מלמד על הכלל של של עשה מה עבד לרבי יוחנן הוא אומר שני דברים שני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקים אז מה השואלת מה וטל לרב לא זור את הכלל הזה מה הוא סובר ששני דברים שצו מן הכלל כן חולקין אומרת הגמרא לא הוא מחלק התלי לחלוק אינם חולקים כיוון שהם ייצאו שניים אבל ה ללמד למרות שהם שניים הם כן מלמדים על הכלל ולתל לרבי יוחנן שהם מלמדים בדרך כלל כן אבל שניה הי כאן שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה זה רבי יוחנן אמר רב לוזו ועשה כן מלמד על לא תעשה אבל ואיין לא תעשה מלמד על עשה אומרת הגמרא על דעת דרב לוזו ניחה שהוא למד עכשיו ששני הלוים שייצאו מלמדים על כל העשה שזה דווקא כשזה בא לעבודת הקרקע אז אם כן יוצא שמותר לחפור בבורות שכינו מערות כיוון שזה לא עבודת הקרקע הוא לא בא להשביח את הקרקע פה אבל על דעת דרבי יוחנן שהוא לא למד שהפרט מלמד על כל הכלל והתורה סתמה בכלל מה היא אמרה ושבתה הארץ שבת לשם ממה לשבות אולי מכל פעולה מהו לחפור בבורות שכינו מערות אולי באמת יהיה בזה לאו אולי באמת יהיה אסור יהיה בזה אעשה האם נגיד כשם שאין מלמדים לעניין איסור על הכלל כך לעניין התר גם כן לא ילמדו וממילא ישאר איסור עשה לעבוד בכל צורה של עבודה של קרקע בשבת אפילו שזה לא לצורך הקרקע גם לחפור ברות שכינו מהרות אמר רבי בקר תגנה תמ לרבי יוחנן הוא דורש פסוק אחר שש שנים תזרע מה אתה שומע מתוך ה עשה הזה לזרוע שבשביץ לא תזרע ששנים תזמור כרמך ולא בשביעית כל לא תעשה שהוא בא מכוח עשה עשה הוא עכשיו הגמרא מסיימת בשאלה ושואלת ועובר בעשה האם באמת לפי רבי יוחנן מישהו יחפור בורות שכין ו מערות איסור כן יהיה לו זה אננו נראה בעזרת השם עם הדף הבא עד כאן דף נוו
לצפיה בתכנים נוספים: