הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף מ

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת שבת דף מ

[מוזיקה] שבס דף מ אין העגל יוצא בגמול רבו נאמר בר נירה שזה מין עול כזה קטן ששמים על העגל שיתרגל לקחת עול רב חסדה אמר פנקס זה יריעה שקושרים לעגל על הפה כדי שהוא לא ינק מאמא שלו אבא בא רבונה אמר שרתוע זה איזה מין דבר שנועצים לו בתוך הפה גם כן כדי שהוא לא שלא ינק לגמול אותו יתנני גימון איתנית גמול ן דמר גימון על שם הפסוק על הקוף כאגמון ראשו זה גורם לו להתכופף מן דאמר גימון על שם הפסוק ועלהו עמה כשר גמלתו אז ממילה מן דמר גימון זה מסייע על הפירוש שלרב חסדא שזה עול מן דמר גימון מסייע לאבא ברב הונה ולרב הונה שהם פירשו שזה נושא של גמילה ולא פרה באור קופד מה זה שהוא נותן אור קופד בין דדיה של הפרה כדי שלא תינק את בנה פרתו של רבי אלעזר בן עזריה הייתה יוצא ברצועה שלבן קרניה שלו ברצון חכמים רבי בא רבי שמואל טריון אמרין דברי חכמים אפילו להימשך באסור אפילו להימשך עם הרצועה הזאת בקרני הם אסור למה כי הם סוברים שזה נתיות התרתה אז כיוון שמספיק לה בפחות זה נקרא מסוי רבי בא בשם שמואל הוא אומר אם היייתה קרנה דוכה מותר איך שמואל אומר דבר כזה ושמואל סובר שאיין איסור של תירות ה יתרת אלא כל החשש שמה הזה ייפול וכיוון שהקרן של קדוח וזה מושכל שם בפנים זה לא יבוא ליפול אמר רבי יוסי קש תקו מרבי בא ומר לא תנינן אלא הנקה בחתם שמזה אנחנו לומדים שדווקא הנקה בחתם אבל גמל רגיל אסור לו ללכת בחתם כי זה נטירותא התרתה שמה זה וודאי לא בגלל שזה ייפול ככה הוא מקשה על שמואל ובאמת בגמרא בבבלי מפרשים שלדברי שמואל מה שכתוב נהקה בחתם זה לא בעל פוק גמן אזה בא להגיד שנקה דווקא בחתם ולא באפס כי אפסר לא שומר אותה בכלל לכן זה מסוי בשבילה רב זירה בשם שמואל שור שעיסוקו רע יוצא בפורם ביה שלו בשבילו זה לא נטירותא התרתה אז הממרה הזאת של רבי זירה בשם שמואל היא חולקת על י בא בשם שמואל כי הוא כן סובר שאסור נתיר את התרתה בשור רגיל ורק בשור שסו קור רע זה מותר ורבותינו שבגולה נהגו כן רבי ליה רבי יהודה בשם שמעון בר חיה כלב יוצא בסוגר שלו שזה סביב הצוואר אבל מה תלוי למה הוא יוצא בזה אם להקות אם הוא לוקח אותו בסוגר הזה כדי שהוא יוכל להכות בו בכלב אס זה מסע אבל אם בשביל שלא לאכול אפשרו כדי שפסר לא יאכל לצוואר לכלב את הצוואר אז אם כן זה לטובת הכלב מותר גניב ואמר הלכה הוא היה מלמד ובא מה שכתוב פרתו של רב לזר יוצא ברצועה שבן קרניה זה לא שכך קרה בפועל אלא הוא היה מלמד שמותר לפרה לצאת כך אז הגמרא מקשה על זה מה קדוד תנן שלא ברצון חכמים מה מתאים להגיד על זה שלא רצון חכמים משלם זה קרה בפועל מתאים להתבטאות שלא ברצון חכמים תעני רב יודה בר פזי רב דליה כך היה שמו אמרו לו הם אמרו לו רב לוזר בן עזריה או העמוד מבנות או העבר צוה מבן קרניה אמר רבי יוסי בריבון שם טריס כנגדם זאת אומרת הוא חלק עליהם בתוקף וזה הכוונה שלו ברצון חכמים אמר רבי חנניה פעם אחת יצאת ושירו שניו שרב לוזר בן עזריה מן הצומות שקרא ממנו מכשול אמר אבדי הוא אומר אמר אבדי דחטר ככ היה שמו של רב אידי הזה אשתו היייתה ואיפה ראינו שקוראים לפרה לאשתו בשם פרה ומנין שאשתו קרויה עגלה משמשון למדנו שמה כתוב לולי חרשתם בעגלתי לא מצם חידתי תמן אמרן בבל אומרים שכנתו היייתה אז אנחנו שואלים ויש אדם ננ של שכנתו אמר רבי קיריס דדמה אתה יודע מה המסר לל מדחה שכל מי שהספיקה בידו למחות ואינו ממחה לכלתו תלוייה בו הדרן הלך פרק במ בהמה בסיעתא דשמיא פרק במה אישה יוצא או במה עינה יוצא גם אישה יש דברים שאסור לה לצאת בהם למה יש דברים שזה מסוי ויש דברים שאף על פי שמצד הדין זה חלק זה תכשיט מותר לה ללכת עם זה אבל רבנן גזרו שמ הי תשלוף להראות את זה לחברתה את התכשיט שלה ואז היא תטלטל אותו ארבע אמות ברשות הרבים לא תצא אישה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתים ולא ברצועה שבראשה שלושתם בראשה לא תטבול בהם עד שתרם כיוון שהם חוצצים היא צריכה להרפות אותם ולא בתופת ולא בסנ בוטים זה מיני תכשיט ששמים אותם תחת השבחה או שתולים אותם על גבי הסבחה לא תחת תופת וסנ בוטים זה תכשטים שתלויים בשבחה בזמן שאינן תפורים אז אסור לצאת בהם אנחנו נראה בגמרא מיד למה לא אבל אם הם תפורים אין תקלה ולא בכבול לרשות הרבים כבול זה כיפה של צמר ש שמה מתחת לשוחה זה דווקא לרשות הרבים אסור אבל בחצר מותר ובגמרא נראה מחלוקת האם דווקא הכבול מותר בחצר ושאר הדברים אסורים שכולם מותרים בחצר ולפי הסברה שדווקא הקבו מותר אז הגמרא בבבלי מבארת שלא רצו לגזור על אישה לא ללכת בכלל עם שום תכשיט זה לפחות השאירו שלא תתגנה על בעלה ולא בתכשיט כזה שנקרא עיר של זהב ולא בקטל זה תכשיט ששמים אותו בצוואר כדי שהיא תראש מ זה לכן זה נקרא קטלה ולא בנ זמן ולא בטבעת שאיין ליח אותם למרות שזה תכשיט הא יכולה לשלוף את זה ולא במחט שאינה נקובה ואם יצא אינה חייבת חטאת מה שאם כן טבעת ש כן ישלח אותם או מחת שהיא כן נקובה זה נראה ללן שחייב חטאת ומ אישה יוצא אומרת הגמרא רב נחמן ביעקב אמר על ידי שהיא מטרתן למה שאינ חציין בנידתה ואיש שכיח שוכח אחר כך להתקין אותם מחדש ומלכת בהן ארבע עמות לכן היא לא תלך לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועה שבראשה אמר רבי מנא קדמי תבין אמרין בהתחלה אני הייתי אומר טעם על ידי שהיא מטרת את התפור שחשה שלנו שמה היא תשלוף ותקרא את זה מהשבחה אבל ולא אמרין ולא הבינ אמרין כלום זה לא נכון מה שאמרנו למה כי הרי ותני רבו שיה חול של תמרים קורע הוא מתיר הוא יכול לקרוא את החותן ובלבד שלא יקשור למה הוא יכול לקרוא על כוחנו בגלל שזה מקלקל אז גם כאן גם אם היא תתלוש את זה ותקרא זה נקרא מקלקל אין בזה איסור בשבת תמנ תנינן אלו חוצצים במשנה במסכת מקוות כתוב ככה אלו חוצצים באדם חוטי צמר חוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות וכתוב שם בהמשך רבי יהודה אומר של צמר ושל שיער אין חוצצן מפני שהמים באים בהם זאת אומרת שבצמרת בין תנקה על רבי יהודה רבי יהודה אומר זה חוצץ נקמה אומר זה חוצץ רבי יהודה אומר לא חוצץ שמואל אמר לתקן של שיער אל תקרוס בדברי רבי יהודה שיער כי לא רק רבי יהודה מתיר שיער גם רבנן מתירים עעל דעת ד רבי יהודה אלא של צמר אבל ה של שיער דברי הכל אן חוצצים גם חכמים מסכימים איתו זה רבי בא בשם רבי יהוד רבי זהירה בשם רבני היייתה נימה אחת קשורה עם עצמה אז היא מהודקת היתב והיא חוצצת שתיים זה ספק שלוש שערות קשורות יחד אינן חוצצות הם לא מהודקות מספיק רבי זיר הבי קשר נימה לא אל עצמה אלא לחברתה איזה דין תיתן לזה אחת היא האם זה נחשב שערה אחת שהיא מהודקת חוצצת או כיוון שזה שערה לשערה זה כמו שתיים ביחד שזה ספק לשתיים שתיים אן אם הוא קושר שתי שערות לשתי שערות תחשיב את זה כשתיים או כשלוש כבר שזה כבר ודאי לא חוצץ לא מהודק לשלוש שלוש שם או יותר מזה האמת היא ששלוש שלוש זה כבר לא נפק מינה אבל כיוון שאמרנו אחת שתיים אז גם מביאים שלוש כך מפרש הרב רב יהודה אמר זו שיורדת לטבול נידתה ויש לה הרבה שיער הא יכולה לקשור קושרת שערה ביחידה בבת אחת כזנב הסוס ואומר לנו רבי יהודה לעובדה וסמיך עליי זה וודאי לא נחשב חציצה עד כאן דף מ
לצפיה בתכנים נוספים: