הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף נז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף נז

סוכים דף נז בא בטומת עובדין מה הדין אם הפסח בא בטומ של אלה שעשו את העבודה לא הפסח עצמו הפסח עצמו טהור יהיה חבידה מה יהיה המקרה באיזה ציור שחטו אותו בעלי מומין והם היו אנשים טהורים ובעלי מומין יכולים לשחוט שחיטה כשרה בזר וזרקו אותו טמאין אז הם טימו רק את הדם, הבשר נשאר טהור. אז מה יהיה הדין? האם נגיד טומא הותרה בציבור, כיוון שזה קורבן שבא בטומ גם לטמאים אפשר יוכלו לאכול את הבשר הזה? או שנגיד טומ דחויה היא בציבור. ולכן רק הטהורים יכולים לאכול את הבשר הטהור, אבל טמאים לא יוכלו לאכול. פירוש אחד. עוד פירוש כאן מביא הרב שהשאלה היא לגבי שאר קורבנות הציבור שאמרנו למעלה שקורבן ציבור שבא בטומ הוא לא נאכל בטומא האם נגיד פה כיוון שבעצם הבשר טהור אפשר יהיה לאכול אותו אמר רב הילה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אז אם כן הרי לא נגע בו טמא זה בשר טהור והבשר כל טהור יאכל בשר הרי יש כאן טהורים שיאכלו. אז למה שאנחנו נאשר לטמאים לאכול? זאת אומרת טומ דכויה היא בציבור. רבי זעורה הוא סובר מאחר שאילו הפסח הבא בטומ ונאכל בטומ ואחה כמי שבא בטומ. זאת אומרת רבי זורה סובר שטומ הותראה בציבור. ועידה אמר איפה למדנו שכך שיטתו של רבי זעורה? זה למדנו את זה דאמר רבי שמואל רבי זעורה בי רבי זעורה הסתפק בא בטומת הדם פסח שהדם שלו היה טמא איך אבידה איך נתייחס לקורבן פסח כזה מאחר שאין אם זה היה קורבן של אדם יחיד סתם קורבן יחיד אז אין מתירים לו לזרוק ופה שזה פסח כן נתיר לזרוק. אז אנחנו מחשיבים את זה כמי שבא בטומ וממילא אפשר יהיה לאכול את זה גם לטמאים. או מאחר שגם יחיד אילו עבר וזרק בטומת אדם אז הציץ הרצא הורצה. אז זה לא כזה נחשב. למרות שבציבור מתירים את זה לכתחילה. זה לא נחשב בא בטומ כי מי שלא בא בטומ ונעסור על הטמאים לאכול את זה בכל אופן אבל מה כתוב שכל זה מסתפק בטומת הדם אבל אם זה בטומת עובדים שביחיד שהכהן שעשה לו את הקורבן היה טמא זה לא הורצע גם בדיעבד זה ודאי נחשב כשזה בא בטומא וכתוב פה ברבי זעורה שאפשר לאכול את הבשר בטומ טוב לענייננו מאיפה אנחנו ננסה להביא ראיה? לשמעינה מן הדד אמר רבושיה ונשא אהרון את עוון הקודשים אז הציץ מכפר על עוון הקודשים אז אנחנו מדייקים עוון הקריבין היינו אם הקודשים היו טמאים ולא עוון המקריבים אם המקריבים הם טמאים זה לא מרצה הפריש איזה הפרש איזה הבדל יש בין קרבין ליחיד לקרבין לציבור הקרבים ליחיד אם יש לו יש לו יש לו משהו טהור אחר אומרים לו תביא קורבן אחר ואם לאו אין מתירים לו לזרוק את דמו של הקורבן שכבר נטמע עבר וזרק בדיעבד הורצה כיוון שזה היה טומ בקריבין לעומת זה אם יש לנו טומא במקריבין בבן אדם בכהן המקריבין ליחיד בין שיש לו בין שאין לו לא הורצה זה ליחיד עכשיו ציבור הקריבין לציבור אם יש טומה בקרבין עצמם אם יש לו אומרים לו הוה ואם לאו מתירים לו לזרוק בתחילה רגע למה אם יש לו אומרים לו הווה מוכח מדברי רבושיה האלו שטומה הדכויה היא בציבור ולא הותרה בציבור אבל אם יש בעיה במקריבים המקריבים לציבור בין שיש לו בין שאין לו עבר וזרק ורצה מה שכתוב כאן עבר וזרק זה ביחד חס למקרה שיש לו אבל אם אין לו לכתחילה גם כן יזרוק וממילא הוא רצה טוב אז אם כן פשטנו את הספק שלנו שמדברי רבושי המוכח שטומ דחויה היא בציבור אמר רבי אליעוזר רבי אלעוזר בא לחדש חידוש גדול מאוד מתנית כל מה שאמרנו במשנה שפסח שבא בטומא הוא גם נאכל בטומ זה בתנאי שמהתחלה הוא בא בטומא משעה הראשונה היינו השחיטה כבר נעשתה בטומ אבל אם בא בטהרה בהתחלה שחטנו והכל היה טהור ורק אחר כך נטמע למרות שאנחנו נזרוק את הדם בטומ אינו נאכל בטומ ככה מחדש רב לוזו והוא מביא לזה ראיה מהברייתא שחתו בטהרה ונתמ ציבור יזרק אדם בטהרה עם הכהנים כנים טהורים אם יש כהנים טהורים ואל יאכל הבשר בטומ הנה לך ראיה שלמרות שאפשר היה לזרוק את הדם בטומאה אבל זאת אומרת על ידי כהנים טהורים אבל שהציבור הבעלים של הקורבן טמאים אנחנו אומרים לא יאכל הבשר בטומא כיוון שהוא לא התחיל מהתחלה כפסח הבא בטומא רבי לה בשם רבי יוחנן אומר לך מה שאמרנו כאן שיזרק אדם זה רב נתני רב נתן אמר יוצאים בזריקה בלא אכילה אבל לפי רבנן כמה שאתה אומר שלא נוכל לאכול את הבשר כי הוא לא נאכל בטומ וכל הציבור הם טמעים אז ועיקר הזריקה של הפסח היא בשביל האוכלים אז במקרה כזה שאין אוכלים גם לא לזרוק ממשיכה הברייתה שחטו בטהרה ונתמ הדם קודם דיברנו על נטמא הציבור פה אנחנו מדברים על טמא הדם. יזרק הדם בטומ אבל בכל אופן עדיין על יאכל הבשר בטומ. אז מה לענייננו אנחנו רואים מכאן שכל ההיתר לפסח הבא בטומאחל בטומא זה רק שמהתחלה הוא בא בטומא. אבל אם בהתחלת השחיטה השחיטה שלו הייתה בטהרה ורק לגבי זריקת אדם הוא בא בטומא אז אנחנו לא מתירים לאכול את הבשר בטומ. רבי ירמיה בשם רבי יוחנן מנסה לדחות ולהגיד אין לך ראיה יכול להיות שבאמת אם התחלנו את הפסח בטהרה ואחר כך את הדם זרקנו בטומ זה גם נקרא פסח הבא בטומ ומעיקר הדין היה ראוי לאכול גם את הבשר לכוללמה וממילא גם לרבנן אנחנו נזרוק את הדם אז למה פה לא אוכלים את הבשר בפועל זה רק זה רע מפני מרית העין שלא לא יאמרו ראינו פסח בא בטהרה ונאכל בטומ פעם אחת תקרה שיהיה פסח שהוא גם נשחט וגם נזרק בטהרה והבן אדם הוא נטמע לפני האכילה הוא יגיד שנה שעברה אף על פי שהשחיטה הייתה בטהרה התירו לנו לאכול בטומאה הוא לא יודע ששנה שעברה גם הזריקה הייתה לפחות הזריקה הייתה בטומ לכן הפסח נאכל בטומ שאם כן כשהזריקה גם הייתה בטהרה אסור לאכול בטומ אז כדי שאנשים לא יבלבלו אומרים להם אם התחלתם את ההרה לא תאכלו את הבשר אומרת הגמרא אם זה הטעם אז אם ככה מהת גם תגיד שלא יזרק אדם בטומא למה שלא יאמרו ראינו פסח שבא בטהרה ונאכל בטומ על עצם זרקת הדם הרי כיוון שאתה לא רוצה להגיד שמדובר פה כמו רב נוס אלא כמו רבנן שעיקר זריקת הפסח באה בשביל אכילה אז אם כן אנשים יגידו רגע אם נזרק אדם בטומא גם אפשר לאכול בטומ ופעם הבאה הם יבואו ויתבלו ויגידו שגם אם הוא נזרק בטהרה אפשר לאכול בטומ הספק של מקודם כמו החשש של מקודם אז אם כן דכינו את זה ואנחנו אומרים מהסופך מאמר דרב נוסני ודאי אתה חייב להגיד שזה כמו רב נוסן שאפשר לזרוק דם למרות שהבשר לא יהיה ראוי לאכילה והבשר לא ראוי לאכילה מעיקר הדין ולמה מעיקר הדין כמו שאמר רבי ליעזור למעלה שכיוון שהוא לא בא מתחילתו בטומ אז אין אכילת הבשר נאכלת בטומת הגמרא מודה רבנוסן בחולה ובזקן אף על פי שרב נוסן אומר שאפשר לזרוק את האדם גם ממנו אוכלים אבל לכתחילה זאת אומרת אם אתה שוחט צריך לשחוט רק על אוכלים כאלה שיכולים לאכול ולא על חולה וזקן שלא יכולים לאכול את הפסח מודה רב נתניהי בחבורה של תמע עובד שלה. הכהן שעשה את כל העבודה שלה, הוא בכלל התברר שהוא היה טמא, שאין התחיל לפסח השני. מודה רב נתן בחבורה שנמצאת יבלת בעורה שאין תחיל לפסח השני ולא אומרים שכיוון שכבר זרקו את הדם אז הם עשו פסח. לא. התברר שהזריקה לא הייתה טובה. חמש חבורות שנתערבו אורות פסחיהם ונמצאת יבולת באורה של אחת מהם ולא יודעים של מי זה. של מי העור של איזה חבורה. כולה יצאו לבית השריפה, אבל הם פטורים מלעשות פסח שני. למה? כיוון שארבעה חבורות מתוך החמישה הם בעצם יצאו חובת פסח ורק אחד לא. אז הם לא יכולים כל אחד להביא פסח שני כי אין להם חולים באזורו. ספק חולים זורו. סברין מימר דרבנוסני. חשבנו לומר שכל זה שאתה אומר שנתערבו אורות פסחיהם לכאורה. רק רב נוסן הוא זה שיפתור אותם מלעשות פסח שני. למה? כי לפי רב נוסן כיוון שסוף כל סוף זרקו את הדם אז אם כן הם עשו פסח אבל לפי רבנן שאי אפשר היה לאכול את הפסח הזה אז כולם יצטרכו לעשות פסח שני אומרת הגמרא לא תיפטר דברי הכל גם לפי רבנן במטמא בספא קבר התהום כמו אדם שהוא נטמע בקבר התהום אדם שהתברר שהייתה לו טומת הגוף שאמרנו שהציץ מרצה ועולה לו קורבן הפסח. האיש הזה יכול לאכול את הפסח, הוא לא יכול לאכול. בכל אופן, מה אתה אומר שהוא יצא ידי חובת פסח? למה? אף על פי שהריצוי של הציץ לא מאפשר לו לאכול את הבשר, אבל הוא מרצה את הקורבן. למרות שהאיש הזה, הגבר הזה, היה טמא. הריצוי של הקורבן היה ריצוי גמור כאילו הוא גם נשחט לצורך מישהו שהיה יכול לאכול אותו. אז אם כן, גם פה כשאנחנו שחטנו את הפסח, יש כאן ארבעה חבורות מתוך החמישה שהם עדיין ראויים לאכול את הפסח. הם אנשים טהורים והפסח שלהם הוא פסח תקין. רק הם לא יודעים. אז יש פה איזה בעיה טכנית צדדית. אז לכן מצד הקורבן הקורבן שלהם עלה ולכן הם לא יכולים לעשות פסח שני וכרב נוסן אפילו זורק לכתחילה את הדם אפילו אם הספק הזה נודע לפני זריקת הדם אנחנו לכתחילה נוכל לזרוק הרב שואל עדיין למה נוכל לזרוק נכון שמצד הבעיה שהם לא יכולים לאכול לפי רב נוסן אפשר לזרוק אבל מצד שיש פה בלמום יש כאן אחד בלמום איך אפשר לזרוק את הדם אז באמת צריך להגיד שלא בהקשר את זה כאילו מן רק מהצד של הטעם שהם לא יכולים לאכול היינו מתירים לזרוק את הדם אבל בפועל כיוון שיש כאן סופק בלמום לא נזרוק את הדם עד כאן דף נז Дай
לצפיה בתכנים נוספים: