הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף נו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף נו

סורכים דף נוב אנחנו מתחילים בסוף העמוד הקודם בהלכה ג' אומרת המשנה שחו בשמן של תרומה הוא סך את הקורבן פסח לפני הצלייה או אחרי הצלייה בשמן של תרומה עם עם חבורת כהנים אם החבורה הזאת שנמנתה על הפסח הם אנשים כהנים יאכלו מותר להם לאכול תרומה אם של ישראל אם חי ידיחנו ישטוף אותו אם צלי כיוון שזה חם אז זה כבר בלה את השמן קצת פנימה יקלוף את החיצון שחור בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים עם בני חבורה הוא לא יכול להתחשבן עם בני החבורה על הכסף להגיד למשל הבאתי כך וכך יין א כך וכך שמן זה עלה לי כך וכך וככה שישלמו לו למה לפי שאין מוכרין מהסרשני ברוש ירושלים אז הגמרא תתקן שהכוונה שאין פה דין מהסרשני בירושלים אומרת הגמרא לא אמר אלא שחו הם טיבלו אם הוא ממש טיבל את זה בשמן של תרומו אז זה כבר הרבה אי אפשר לשטוף את זה ואז יהיה אסור לישראלים לאכול את זה חד ברנש בישל תרנגולטה הוא בישל אותה בשמן שריפה אז הרב מפרש שלא שזה היה בתוך השמן אלא זה היה שמן שעומד לשרפה. הוא הסיק, הוא עשה את האש על ידי השמן. אז בעצם לכהן מותר, אבל לישראל זה אסור. אתה שאל לרבי ביסנה, אמר לזל שולקה, לך תשלוק אותה מחדש ואז הבישול החדש עד שיצא מזה כאילו כל הבישול הקודם ותוכל לאכול את זה. חוזרת הגמרא למשנה, מה שאמרנו שאין מוכרין מהסר שאין בירושלים, כן מתנית פה דין מיסר שאני בירושלים. כי למכור אסור למכור גם חוץ לירושלים. הלכה ד' אומרת המשנה, חמישה דברים באים בטומ עם הציבור טמאים אפשר להביא אותם כי קורבן ציבור דוכה את הטומ אבל ואין נהכלים בטומ העומר יקמצו אותו ויעלו את הקומץ למזבח אבל את השיריים לא יכלו ושתי לחם יניפו אותם אבל לא יאכלו אותם ולחם הפנים וזבוחי שלמי ציבור ושעירי ראשי חודשים מה שהכל הכהנים אוכלים לא יאכלו אבל את הלבונה שלכם הפולים יקטירו ואת האימורים של השלמ ציבור ושל ראשי חודשים יקטירו הפסח שבא בטומא הוא שונה הוא גם נאכל בטומא למה כי כל הרעיון של הפסח שלא בא מתחילתו אלא לאכילה כך שיטת התנא שלנו אומרת הגמרא וכל קורבון הציבור אינם באים בטומא למה אתה רק מונה את החמישה דברים האלו אונה הגמרא בטח שאתה צודק לא אתה אלא מימר לך אף על פי שהם באים בטומא אינן נאכלים בטומ שאר קורבנות הציבור שהם עולות הם בכלל לא נאכלים אז ודאי הם באים בטומאה ומעלים אותם למזבח גם כן בטומא אבל אלו כאן ברשימה שבנו שהם נאכלים היינו צריכים לומר שהם לא נאכלים בטומא בין כמן דאמר לגבי הכבשים של שני השלמי ציבור שלמי ציבור יש רק בעצרת שהם שהם באים על הלחם בעיקבתם על הלחם כך וכך ושני כבסים. אז יש מחלוקת במשנה במלאכות מה העיקר. הרב מביא שזה רבי עקיבא ורב שמעון בן אנוס. רבי עקיבא סובר שהלחם הוא עיקר והכבסים תפלים אל הלחם. בן אנס, רב שמעון בן אנס אומר הפוך, הוא אומר הכבשים יקר והלחם תפל אליהם. אז אומרת הגמרא בין כמנד אמר הלחם עיקר, בין כמנד אמר כבשים עיקר. אלכול פונים לכול העלחם והכבשים זה קורבן אחד אז למה מנית אותם כשניים בסך הכל יש לך כאן ארבעה אינון אין לך חמישה יש לך העומר ולחם הפנים ושתייה לחם ושלמי ציבור הם אותו אחד וסעירי ראשי חודשים אומרת הגמרא תניחשלו נוחש לשתי התנאים וצנא נחמ שתעשה את זה עיקר ואת זה עיקר סך הכל יש לנו חמישה איתן איתני כולהום למדים מן הפסח שהם קרבים בטומאה איתת נתני כל אחד ואחד למד ממקומו מהדמה כולון למדים מן הפסח אנחנו אומרים ככה מה מועדו שנאמר בפסח דוחה את הטומ אף מועדו שנאמר בכולן דוחה את הטומ לא הכוונה שלומדים את זה מהפסוק כמו מועדו לא זה הכוונה אלא הכוונה כמו שמצינו שפסח דוחה את הטומ כך כל הקורבנות כולם כולם שיש להם זמן קבוע קורבנות הציבור גם הם באים בטומ דוחה את הטומ מנדה אמר כל אחד ואחד למד ממקומו מנין לאיפה יש לו פסוק ואתי הקהלה לתעני רבי אומר מה תלמוד לומר שכתוב אז יש לנו פעמיים בתורה שהתורה עושה מעגל השנה פעם ראשונה בפרשת אמור בספר ויקרו שמה היא מונה את כל החגים אבל היא לא היא לא מזכירה את כל המוספים המוספים של כל יום ויום היא לא מזכירה, היא רק מזכירה את העומר והקורבן שלו, שתי הלחם והשת קורבנות שבאים איתו, את כל הקורבנות, איפה זה כתוב? בפרשת פנחס. שמה גם כן יש מעגל השנה משבת עד שמיני עצרת. התורה מונה שם כל מועד ומועד את כל הקורבנות שלו. אז כתוב, מה התלמוד לומר? וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל. כך כתוב בסוף הסדר של הקורבנות של פרשת אמור. לפי שלא למדנו אלא על הפסח והתמיד שידחו את השבת שנאמר בהם במועדו שאר כל קורבונות ציבור מנין הם לא יכולים להיות למדים מפסח ותמיד כי אפשר להגיד מה לפסח ותמיד שהם חריגים מה הם חריגים הפסח יש עליו איסור כרת אם לא מביאים אותו והתמיד הוא בא כל יום ויום אז אולי שאר קורבנות לא ידחו את השבת שאר כל קורבנות ציבור מנין תמוד לומר אלה תעשו לשם במועדכם כך כתוב בסוף הקורבנות של פרשת פנחס. טוב, אז זה בא רק למוספים הרגילים. לעומר ולקרב עמו. היינו הכבש שבא עמו. ולשתי הלחם ולקרב עמהם. שהם לא כתובים שם בפרשת פנחס, אלא הם כתובים בפרשת אמור. לזה לא שמענו שהם דוחים שבת. אז הוא כשהוא אומר שם באמור וידבר משה את מועדי השם אל בני ישראל, אז כען חובה שכולם יבואו גם בטומא. הם דוחים את השבת ודוכים את הטומא. וכשם שהם באים בטומ לכאורה כך יהיו נאכלים בטומא אז אנחנו עונים גזירת הכתובי והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל זאת אומרת אנחנו יודעים שבשר בטומא אסור לאחל מה שהתורה לימדה אותנו שדוחה את הטומ זה רק העקרבה בעצמה לא האכילה אומרת הגמרא ואמר אף בפסח כן גם בפסח תגיד שלא יאכל בטומ שן יהי שלא בא מתחילתו אלא לאכילה איך כתוב בפסוק שלפי אוכלו תחוסו עיקר הפסח בעלי לאכילה. הלכה ה אומרת המשנה. לפני המשנה שלנו נגדים את המחלוקת במשנה במסכת מנחות. שמה נחלקו רבי ליעזר ורבי יהושע. מה הדין? אם יש אדם שחט קורבן ויש לו רק את הדם, כל השאר נעלם. רב לזר סובר אפשר לזרוק את אדם אף על פי שאין בשר. רבי שעלום על זה אומר לו, אם אין או בשר או חלב, היינו או אמורים שעולים על המזבח, אתה לא יכול לזרוק את הדם. אדם צריך להתיר משהו. ככה הם נחלקו שם. כאן אומרת המשנה, נטמע הבשר והחלב קיים, אינו זורק את הדם. זה כאן בקורבן פסח. זאת אומרת אפילו לרבי אליעזר שבדרך כלל הוא אומר שאפשר לזרוק את הדם גם אם אין בשר. כאן בקורבן פסח שעיקר הקורבן בא לאכילה אז נטמע הבשר והחלב קיים לא זורק את הדם נטמחב הבשר קיים אז יש לנו את העיקר את אכילת הבשר זורק את הדם זה בקורבן פסח אבל הוא במוקדשים אינו כן אלא אף על פי שנטמע הבשר והחלב קיים זורק את זורק את הדם זה מה שאנחנו אמרנו כאן שצריך שיהיה חל חלב קיים זה שיטת רבי יהושע. שיטת רבי אליעזר לא צריך שיהיה חלב קיים. אומרת הגמרא ודלא כרב נתן מה שאתה אומר שלא זורקים את אדם הפסח אם אין בשר לאכילה. זה לא כרבי נתן. דרב נתן אמר יוצאים בזריקה בלא אכילה. מה הטעמה? מה המקור שלו? שכתוב ושחטו אותו כל כדת ישראל בן הארבים. משמע שלוקחים קורבן אחד לכל היהודים אותו אף על פי שאין שם אלא פסח אחד כולהון יוצאין בזריקה אחת נו במקרה כזה ואפשר כזית לכל אחד ואחד ודאי שאפשר סימן שאכילה לא מעכבת אומרת הגמרא פשיט דמלתא שנטמע בשר והאימורים קיימים זורק את הדם על האימורים כן זה הולך בשאר הקודשים נטמעו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר זה ברור מה הספק שלנו עכשיו? נטמ הבשר ועבדו האימורין. אז הרב אומר ככה, במשנה שלנו כתוב נטמע הבשר והחלב קיים. זורק את הדם. ככה אמרנו במשנה. בגלל שהחלב קיים הוא זורק. או שגם אם עבדו האימורים כיוון שיש כאן את הבשר למרות שבפועל הבשר טמא אבל יש בשר ניתן לו לזרוק את הדם ומה הספק אומר הרב משום דמספקלי הציץ מרצה האם הוא מרצה אף על הנאכלים למעב זריקה מעליתה ונחשיב את זה כאילו יש כאן בשר ואפשר לזרוק או דילמה אין הציץ מרצה אלא על אדם שנטמע שעם זרקו רוצה אבל לא על האוכל. ככה מסתפקת הגמרא. אמר רבי שמאי, והן קיימים. זאת אומרת הרב גורס ההן כמיתא. המקרה הראשון שאמרת מה שכתוב בתחילת המשנה. חמישה דברים באים בטומ ואין נכלים בטומ. אז על כל הקורבנות אין מהם ראיה. בגלל שהאימורים עולים על המזבח. אז בעצם השחיטה וזריקת אדם מתירה את העלת האימורים. אבל בקורבן העומר מה בדרך כלל עושים בעומר? קומצים את הקומץ שזה מגביל לשחיטת הקורבן. אחר כך מניחים אותו על מקטירים אותו על המזבח שזה מגביל לזריקת הדם והשיריים נאכלים. אז מה תגיד? איך איך מקטירים את הקומץ של העומר? הרי אין כאן שיריים שניתרים אז והאן כמהא לא כמי שנטמע בשר ועבדו האמורינו. ובכל אופן התמר קומץ הפך זורק אמר רבי זה לא ראיה תיפתר שהמשנה הזאת שהתירה לעשות בטומ את העומר הזה היא כרבי אליעזר דרבי אליעזר אמר אף על פי שאין שיריים אבל אנחנו כאן מה שאנחנו מסתפקים זה עלים בדרבי יהושע שצריך שאדם יתיר משהו אז זה נשאר בספק עד כאן דף ‏v
לצפיה בתכנים נוספים: