הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף מג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף מג

[מוזיקה] סורכים דף מג אנחנו מתחילים בסוף העמוד הקודם הלכה ו אומרת המשנה שחט ישראל הרב מביא שיש אפילו עניין שהבעלים ישחיטו אבל אחרי השחיטה זה כבר חייבים כהן שחט ישראל וקיבל הכהן נותנו לחברו וחברו לחברו ככה בשורה הזאת עד שזה יגיע למזבח מקבל את המלא ומחזיר את הרקה כאן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כוונה לא ארבע מתנות ולא שתיים שאין ארבע ולא שפיכה אלא זריקה אחת כנגד היסוד היינו על קיר המזבח במקום שיש מתחת יסוד לא בכל ארבעת קירות המזבח היו יסוד במזרח ובדרום כמעט לא היה יסוד אומרת הגמרא כתוב אחד אומר אך בכור שור או בכור כסף או בכור עז תבדה כל השם את דמה מם מה זה דמם? דמם של מי? תגיד את דמו של הבכור. מה זה דמם? תזרוק על המזבח. אז אני דורש ואומר שדמם הולך גם כן לקורבן הפסח. וכתוב אחד אומר ודם זפחך ישפך על מזבח השם אלוקיך. גם כן הפסוק הזה למה הוא בא ללמד? הוא בא ללמד לשני הקורבנות היחידים שלא מופיע בהם זריקת אדם שזה מעשר ופסח. אז מצד אחד אמרת זריקה, מצד אחד אמרת שפיכה. אם שפיחה למה זריקה? אם זריקה למה שפיכה? שפיכה זה שאתה מתקרב לקיר, אתה שופך בנחת. זריקה זה מרחוק. אונה הגמרא תני כתוב בברייתא לגבי השירים של דם הפר כתוב ישפוך לא יטיף לא טיפות טיפות ישפוך לא יזה עם האצבע ישפוך לא יזרוק. אז מה אנחנו נכריע? מה יהיה בקורבן הפסח? הוא פירש בקבלה. מופיע כאן הפסוק בספר דברי היומים שעשו את קורבן הפסח אז מה כתוב שם הכהנים זורקים את הדם מיד הלביאים זאת אומרת שזה לא היה בשפיכה אלא בזריקה מבארת הגמרא כל מודים בשפיכה דיכן שהיא באופן כזה שהיא מתוך הכלי בנחת על קיר המזבח ובהזיה די כולם מסכימים שהזיה זה באצבע ומה פליגים בזריקה איך עושים את הזריקה רבי מנא אמר זריקה כן אין שפיכה הכוונה בכלי רבי חנניה אמר זריקה כאן הזיה זאת אומרת עם האצבע כך אומר הרב אומר רבי יוחנן ברמדיה קריה הפסוק מסייע לרבי חנניה מה כתוב בפסוק כי מי נידה לא זרק עליו טמאי יהיה איך מזים את מי הנידה מזים אותם לא זורקים אותם מזים אותם עם האזור הודי לא קיים גבה הזיה ואת צוח לה איך אתה מכנה אותה ואתה קורר לה זריקה רואים מכאן שזריקה היא בעצם דומה להזיה. הלכה ז' אומרת המשנה, יצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה, יצאת שנייה ונכנסה שלישית כמעשה הראשונה כך מעשה שנייה ושלישית קראו את ההלל. איך שהכת הראשונה נכנסת וסוגרים את הדלתות מתחילים לקרוא את ההלל. אם גמרו שנו אם שנו שילשו אף על פי שלא שילשו ממהם בכל אופן אומרים לך מה צריך להיות הדין אם זה יקח להם יותר זמן. רבי יהודה אומר מימי השרקת שלישית לא הגיע לאהבתי כי ישמע השם את קולי בפעם הראשונה של ההלל מפני שאמין תמן תנינן יצאו שמה היה מעשה שגזרו תענית כי לא ירדו גשמים ועוד לפני חצות היום כבר ירדו להם הגשמים אז מה הם עשו יצרו ואכלו ושתו ובאו בין הארבעים וקראו הליל הגדולה איזו היא הלילה הגדולה רבי פרנח בשם רבי חנינא הודו לאלוקי האלוקים כי לעולם חסד כל הפ הפרק הזה אמר רבי יוחנן לא מספיק אלא גם הוא בלבד שיקרא גם את הפרק הקודם מאז מי שעומדים בבית השם שזה קל למה באילן טרטין פרשתה מה למה שתי הפרשיות האלה נקראים הלילה הגדולה רבי זיורה רבואו בשם רבי שמואל בן נחמן מפני שירידת גשמים כלולה בהם איפה איפה יש שמה ירידת גשמים על דעת ידי רבי יוחנן מה שקוראים גם את הפרק הקודם ניחה נכתיב שם מעלה נשיאים מקצה הארץ אבל הוא כרבי חנינא שקוראים את רק את הפסוק של רק את הפרק שלודו לאלוקי האלוקים מה תגיד אז הוא יענה בגין דכתיב שמה נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו אומר הרב הכל תכלית הגשם זה בשביל הלחם רבי בא ורבי סימעון טראיון אמרין מה זה הלל הגדולה הדדידן ההלל שלנו זה הליל הגדולה רבי ישוע בן לוי אמר הדדידן בר כפורה אמר הדדידן בכפור כדעתי דתנינה מימי השולקת השלישית לא הגיע לאהבתי כי ישמע השם את קולי תחנוני מפני שמ ממועתין ותני בר כפו על זה זו היא הליל הגדולה חד בר אביה חכם אחד שנקרא בר אביה ברבייה עבר קו מטיבותה הוא היה יורד לפני התיבה אמר לו ענון בטריי מה דענה אמר? תגידו אחריי מה שאני אומר. זאת אומרת אני אקרא ואתם תגידו אחריי. לכאורה אדם אמרה לית דעדן אם הם צריכים להגיד אחריו כנראה זה לא כזה מוכר אז זה לא הלילה לרגיל שאנחנו קוראים לא בצורה כזאת שכולם קוראים אחריו. אונה הגמרא אמר רבי מנה זה לא כזה ראיה זה יכול להיות שזה הדדן אלא מה? ניסה ורב היה שמה באירוע שנסע להם איזה נס מיוחד נס גדול ובגין כן אמר לו ננון בתרי הדנה אמר כי הוא רצה שכולם יגידו את הלל ויחד תני אותה כת השלישית הזאת הייתה נקראת קט הצלים למה לא הצלחתם להיכנס בראשונה או בשנייה אמר רבי יבון מה עם דבר שמצוותו לכך לכתחילה יש לנו מצווה שיהיו שלוש כיתות בכל אופן היא הייתה נקראת כתלים מישהו מתעצל במצווה הלכת כמה וכמה כמה הלכה ח אומרת המשנה כמעשהו הוא בכל כך מעשה הוא בשבת אלא שהכהנים מדיחים את האזהרה שלו ברצון חכמים הם היו שוטפים את כל האזרה איך הם היו שוטפים אז היו שמה הייתה שמה אמה של מים מהלכת בתוך האזהרה וכל האזהרה כולה הייתה רצפה של שיש אז מה הם היו עושים הם היו סותמים את הנקב של יציאת המים ואז כל האזהרה מתמלאת ופותחים אחר כך את הנקב וכל המים יוצאים עם כל הלכלוך, עם כל הדם. הלכה חומרת המשנה, כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת. אלא שהכהנים מדיחים את האזהרה שלא ברצון חכמים. איך הם היו מדיחים את את האזרה? הייתה שמה אמת מים עוברת באזהרה וכל האזהרה כולה היה לה רצפה של שיש. אז הם היו פוקים את יציאת המים ואז האזהרה מתמלאת. מתמלאת במים. וכשזה כבר כאילו שוטף את האזהרה, הם פותחים בחזרה את המים וכל המים עם כל הדם והכל יוצא החוצה ואז האזהרה נקייה. ולמה זה שלא ברצון חכמים כי חכמים סברו שזה שבות ושבות כזה במקדש לא התירו. רבי יהודה אומר היה ממלא מדם התערובות התערובת וזורקו זריקה אחת על גבי המזבח. למה? כי אולי יש שמה איזה פסח אחד שנשפח שם על הרצפה לפני שזרקו ממנו על המזבח ולא עודו לו חכמים. אומרת הגמרא, אמר רבי יונתן, לא כל שבות התירו במקדש והיו הכהנים משתקעים בדם על הרקובותיהם, אז כיצד היו עושים איך הם ילכו, איך הם יעבדו ככה? הרב מוסיף שאי אפשר לעבוד עם הבגד שלך מלוכלך. אם בגדיהם מלוכלכים בדם אז זה עבודה פסולה. אז מה הם היו עושים? מסתויות היו עושים להם. היה שמה כזה קורות של עץ שמחוברות בבניין ולכן כשהם עומדים על הקורות האלה זה לא חציצה תמן תנינן רבי יהודה מחייב על מי שאוכל דם מי שאוכל דם הוא בכרת אז הוא מחייב גם בדם התמצית יש קודם כל דם הנפש שיוצא בקילוח חזק ואדם שיוצא אחרי הקילוח הזה זה נקרא דם התמצית אז רבי יהודה אומר שמי שאוכל אותו הוא גם בכרת אמר רבי יוחנן לא ריבה אותן רבי יהודה אלא להיקרת אבל למשל לא אי אפשר לזרוק דם כזה על המזבח את רב חזקייה רבבו בשם רבי יוחנן לא ריבה אותם רבי יהודה אלא להיכרת אומרת הגמרא תמן אמרו בשם רב חיזדה מתניתקן אמרו לא זה במשנה שלנו איך אתה רבי יהודה אומר רבי יהודה אומר לקחת ולעזות על הקיר של המזבח ואני לא יודע מה תמציתו ודם תמצית פסול על גבי המזבח ורב יהודה שותק אם הוא שותק מה שמע לכאורה שהוא גם מסכים שדם תמצית פסול להזיה אז יהיה לנו ראיה לרבי יוחנן ועוד מן הדם ורובו לא נתקבל בכלי עוד אמרו לו חכמים תראה רבי יהודה רוב אדם ששפוך על הרצפה הוא לא התקבל בכלי ודם שלא נתקבל בכלי פסול מעל גבי מזבח אז אבל אולי יש מעט שכן תקבל בכלי אז מה הם טוענים שולחים אחר הרוב אומרת הגמרא למה רבי יהודה לא ענה והטלה לרבי יהודה דם מבטל דם הרי רבי יהודה מפורש במסכת זבחים אומר אין דם מבטל דם אז מה אתה רואה שלמרות שהוא חלק עליהם הוא שתק כמו דלית הדה דלית לידה הוא לא סובר שדם מבטל דם בכל אופן הוא מקבל מיניון הוא לא ענה להם אז כן לי תלי הדה גם את הדין הראשון אולי הוא לא מסכים שדם אדם התמצית לא כשר להזיה הוא פשוט מקבל מינו והוא לא עונה להם אז אין לנו ראיה לדברי רבי יוחנן רב יוסי ורבי בוד בשם רב חיזדה מתניתא אמרה כן אין לי כתוב בבריסה בתורת כהנים אין לי אלא דם הנפש במוקדשין דבר שהוא ראוי לכפרה שאפשר להזות אותו מנין דם הנפש בחולין שהוא לא הולך לכפרה או ודם התמצית בין בחולין בין במקדושים שהוא לא ראוי לכפרה תמוד לומר דם דם איך כתוב וכל דם הכל דם מרבה גם דם שלא ראוי לכפרה אז מפורש שאתה רואה כאן שיש כאן טענה של הבריתה שהוא סובר שהדם הזה דם התמצית לא כשר לכפרה ואף על פי כן עוברים עליו מי זה התענה הזה זה רבי יהודה גם בגלל שהוא היחיד שראינו שהוא סובר שהוא מחייב על דם שהוא לא דם דם הנפש אלא דם תמצית וגם סתם ספרו זה רבי יהודה כשהוא אצל נפש וכל דם אדם שהוא אצל נפש הוא מזכיר כפרה. אצל תמצית אינו מזכיר כפרה. כאילו הגמרא באה לפרש איך יודעים שדם הנפש הוא אדם שמכפר. כי בדרך כלל שכתוב דם הנפש כתוב כי הדם הוא בנפש יכפר. אבל סתם דם תם תמצית לא כתוב כפרה. עד כאן דף מג. เ
לצפיה בתכנים נוספים: