הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף יד

[מוזיקה] סורחים דף יד אנחנו למדנו בדף הקודם שלוש דעות רבבהו אמר בשם רב לוזו שכל מקום שכתוב איסור אכילה זה כולל גם איסור הנאה אלא אם כן יש לנו דרשה מיוחדת להתיר בהנאה לעומת זה בשם רבי יוחנן הוא אמר שאיסור אכילה לא כולל איסור הנאה דעה שלישית היה לנו גרסה של רבנן דקיסרין הם אמרו שרבבו אמר בשם רבי יוחנן שסתם איסור אכילה לא כולל איסור הנאה אלא אם כן כתוב בצרה לא תאכל לא יהיה אכל זה כן כולל איסור הנאה תנחזקיה מסייע לרבי יוחנן שאיסור אכילה לא כולל איסור הנאה ממהשמ שנאמר חלב שור וכסף ואז לא תאכלו אז משמע רק איסור אכילה לאיזה דבר נאמר וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה מה החידוש הרי ברור אסרנו רק באכילה אזונה הברייתא אפילו למלאכת גבוה לבוא ולהגיד שאפשר להשתמש עם זה נחשב טהור לגמרי אפילו לבית המקדש אם צריכים שמה לא יודע א להחליק איזה משהו באבנים אז אפשר להשתמש אפילו למלאכת גבוה ממש שנאמר רק אדם לא תאכלו אז זה נעשה רק באכילה לאיזה דבר נאמר על הארץ שפכנו כמים זה בא ללמד עניין אחר מה המים מכשירים את הזרעים לקבל טומא אף אדם יהיה מכשיר ממש שנאמר לא תאכלו כל נבלה לאיזה דבר נאמר לגר אשר בשרך תתנה לה ואכלה בא להודיעך שגר תושב זה לא גר גמור זה גר תושב שהוא קיבל על עצמו לעשות מצוות הוא אוכל בנבלות ממש מה שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה זה בסדר בשר בשדה טריפה זה בשר שיצא חוץ ממחיצתו למשל אם הבלד הוציא את היד לפני הלידה ואחר כך שחטו את האמא אז מה שיצא אסור באכילה אז מה תמוד לומר לכלב תשליכון אותו אותו את משליך לכלב ומותר בהנאה ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו באזהרה חולין שנשחטו באזהרה מאיפה יודעים שאסור לשחוט אסור לאכול אותם כי כתוב וכי ירחק ממך המקום וזווחת בריחוק מקום אתה זובח אבל בקירוב מקום היינו בתוך הזהרה אסור לזבוח את החולים אז פה אנחנו אומרים זה שהוא אסור משום מחיצה מותר בהנאה אבל יש לך דבר אחר שאסור משום מחיצה זכולי שנשחטו בהזרה הם אסורים בהנאה בכל אופן מכל מה שלמדנו עד עכשיו משמע שעצם זה שכתוב איסור אכילה זה לא משמע איסור הנאה מתנית מסייע על ידנו מתנית מסייע על ידנו עכשיו אנחנו נראה מתנית מסייע לרבי אלעזר שכתוב לא יאכל חמץ הגיטור הזה בא לעשות את המאכיל כאוכל כמו שאסור לאכול חמץ גם אסור להאכיל חמץ אתה אומר לעשות המאכיל כוכה לא אין אלא לאוסרו בהנאה כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ על המדנו שאסור בהנאה כי סתם אכילה כולל הנאה מה תמוד לומר לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כוכל דברי רבי שיהיה אז מפורש כתוב שרבי שיהיה סובר כמו רב לוזו שסתם איסור אכילה כולל את איסור הנאה רבי יצחק אומר איך אנחנו נעשה לימוד כזה ומהשים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל אז הרב מביא את הגמרא ביבמות קיד לא תאכלום לא תאכלום זה כאילו כתוב מיותר פעם אחת לא תאכלו אז זה לדרוש את זה כאילו לא תאכילו להזהיר גדולים על הקטנים אז עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל אז הוא מה תמוד לומר לא יאכל חמץ היתור הזה לא בא כתוב אלא לאוסרו בהנאה זאת אומרת בגין דכתיב לא יאכל אה מזה שהיה כתוב בהתחלה לא תאכל חמץ לת שמנ כלום זאת אומרת סתם איסור אכילה לא כולל איסור הנאה אלא זה שכתוב לא יאכל בצרה זה בא ללמד איסור הנאה ואדם מסייע לרבי יוחנן לפי הגרסה של רבוננו דקיסרי כי לפי הגרסה שרבי יוחנן הוא אמר שלא לוקים את זה כי זה לא כתוב בתורה מפורש לא ישיב בו כנו תנו וקירעיים מה הדין אם הוא עבר והסיק אז יהיה לזה אותו את אותו הדין יבוק כידה אם אדם השיק את התנור שלו בקליפי האורלה או בקש של כלי הקרם באיסור ינו אם התנור הזה חדש אז עצם השריפה הזאתי חיזקה ובנתה את התנור יוטץ אבל אם הוא ישן אז פשוט יוצן ורק אחר כך אפשר יהיה לאפות בו תני רבי יהודה אומר אין ביאור חמץ אלא בשרפה מאיפה הוא לומד את זה דינו מה עם פיגול ונותר שאינו בבעלי ראה ובעלי מצא בכל אופן אינו אלא בשריפה כמו שכתוב בפסוק ונותם ממנו עד בוקר באש תשרוף חמץ שהוא בבא לראה הוא בא לימצא אינו דין שלא יהיה אלא בשרפה אמרו לו לרבי יהודה כל דין שאתה דן תחילתו להחמין אבל בסופו של דבר על ידי הקל וחומר הזה יוצא כולה בסופו להקל אינו דין למה זה יוצא כולם אה אם לא נתמנה לו אור אם לא נזדמן לו אש ישב לו ולא יעביר אז יוצא שאתה מקל אמרת תורה תשביטו סאו מבתיכם עוד דוגמה לזה כיוצא בו אמר רבי יהודה אישה כי תזריע וילדה זכר מה התלמוד לומר לפי שנאמר ותמ שבעת ימים וביום השמיני מול מי מטמא את אמא שלו בלידה שומע אני ביוצא חי שהוא בר מילה שהוא מטמא את אמו טומת לידה מנין ליוצא מת שהוא מטמא את את אמו טומת לידה אז לפני שהגמרא גם אומרת אז מיד רבי יהודה בא ואומר לא צריכים פסוק אמר רבי יהודה הרי אני דני אני אעשה קל וחומר מים ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאים אמו ואת הבאים אמוהל טומאת שבעה הוא לא מטמא אותם לטומאת מת בכל אופן מטמא את אמו טומאת לידה אז אז היוצא מת שהוא מת אמו ואת הבאים אמו ואת הבאים אמו לאוהל טומת שבעה אלה שבאים עם האמא שלו לאוהל אז אינו דין שטמא את אמו טומת לידת זה קל וחומר אמרו לו לרבי יהודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר בסופו להקל אין דין למה אתה גורם לה לזה להקל כי כשאתה אומר על אישה שהיא נקראת יולדת והיא טמאה טומת לידה אז שבעה ימים היא טמאה טומת לידה אבל אחר כך 33 ימים יש לה דם טוב זו אז זה הכלה ה אם תהר החי את אמו ב-33 ימים האלה יתהר אף המת את אמו אז אם לא זכיתי מן הדין לפי כך אמרה תורה וילדה זכר כל זכר לרבות את המת עוד דוגמה כיוצא בו אמר רבי יהודה תשבו בסוכות מה זה סוכות סוכה של כל דבר מכל דבר אפשר לעשות את הסכך שהיה רבי יהודה אומר הדין נותן שלא תהיה סוכה בעלה מארבעת המינים למה מה עם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעת המינים סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינים אמרו לו לרבי יהודה כל דין שאתה דן תחילתו שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין למה לא מצא מארבעת המילים יושב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר ועוד ראיה מפורשת בעזרה וכן עזרה אמר ואשר ישמיעו ויבירו כל בכל הראיהם ובירושלים לאמור צאו ההר ואביהו עלי זית ועלי שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות לעשות סוכות ככ כתוב אז במפרש כתוב שאפשר לעשות סוכות מעלי זית ועליץ שמן הלב או חזר רבי יהודה בדנו דין אחר מי אמר שחמץ חייב שריפה חמץ אסור באכילה ונותר גם אסור צור באכילה מה זה בשרפה וזה בשרפה נעשה במה מצינו אמרו לו נבלה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשרפה אמר להם אי אפשר ללמוד מנבלה חמץ אסור באכילה וגם בהנאה ונותר אסור באכילה ובהנאה אל תוכיח נבלה שאינה אסורה בהנאה לכן היא לא צריכה שריפה אמרו לו רי שורה נזכר להוכיח שהוא אסור באכילה ובהנאה ואינו בשרפה אמר להם חמץ אסור באכילה ובהנאה וחייבים עליו כרת ונותר אסור באכילה בהנאה וחייבים עליו כרת אלוכיח שור הנסכל שאין חייבים עליו כרת אמרו לא והרי חלב שור הנסכל החלב שלו יש על זה גם כרת יוכיח שהוא אסור באכילה ובנה וחייבים עליו כרת ואין לא משרפה אמר להם זה לא דומה חמץ אסור באכילה ובהנאה וחייבים עליו כרת ויש לו זמן האיסור שלו נהיה רק בזמן עד שמגיע ערב פסח הנותר גם כן אסור באכילה ובהנאה וחייבים עליו כרת ויש לו זמן היום הראשון היומים הראשונים אפשר לאכול ורק אחר כך הוא נהיה נותר ואל יוכיח אל יוכיח חלב שור הנזכל שאין לו זמן הוא כבר מהתחלה אסור אמרו לו ור שם תלוי בשיטתך שיטתך הכוונה אתה רבי יהודה בעצמך שאתה במסכת תמורה בדף לג סובר שהשם תלוי שמת דינו בקבורה ולא בשריפה אז הוא יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנאה וחייבים עליו כרת ויש לו זמן ואינו בשרפה ושתק רבי יהודה תני עד שלא הגיע זמן ביאורו את מברו בכל דבר מי שהגיע זמן ביאורת מבו דווקא בשריפה וזה ציה כמו שיתת רבי יהודה תן תני עד שלא הגיע זמן ביאור את מברו דווקא בשריפה אבל מי שהגיע זמן ביאורו את מברו בכל דבר ואת יקרבנן אז למה לפני זמן הביאור דווקא בשריפה אז אומר הרב שיש כאלה מפרשים שזה בגלל הקל וחומר ללמד קל וחומר מנותר ומה נגיד שזה סופו בא לידי כולה לא זה לא בא לידי כולה כי כשיגיע הזמן ביור תבאר אותו בכל דבר רבי אומר מקור אחר לדעתו של רבי יהודה תשביטוס מבתיכם דבר שהוא בא להירו בא למצא ואיז זה בשרפה רק השריפה היא משביטה לגמרי את הדבר מן העולם רבי ירמיא ביי פטר חמור שהמית פטר חמור דינו בעריפה אם לא פודים אותו אבל כיוון שהוא המיט מישהו אז דן לא בזכילה אז במה המיטתו או בעריפה או בסקילה למה זה מופיע פה בגלל הספק הבא רבי בנימין ברב ישאל חלות תודה שנעשו נותר נותר דינו בשרפה ועכשיו הגיע ערב פסח לפי רבנן שחמץ זינו לבאר בכל דבר נאמר אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביאורן אז הם קודם כל התחייבו בשריפה את מבן בשרפה אבל אם קודם כל הגיע זמן ביאורן ורק אחר כך הם נעשו נותר את מבערן בכל דבר כי חל עליהם החיוב של ביאור מצד חמץ ולכן גם רבי ירמי מביא פה את הספק של פתר חמור עד כאן דף יד
לצפיה בתכנים נוספים: