הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף כא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת עירובין דף כא

[מוזיקה] רובין דף כא אנחנו מתחילים ארבע שורות מסוף העמוד הקודם נדר מן הכיכר מערבין בו למרות שאסור להולהנות מהכיכר הזה כן מערבים בו לעומת זה הקדישו אם הוא הקדיש את הכיכר אין מערבין בו מה ההבדל אדם מן הכיכר מערבין בו שכן אחר ראוי לאכלו זה ראוי לאכילה למישהו קדישו אין מערבים בו שלא הוא ולא אחר לאכלו רבחבי אז מה ואין אדם נשאל על הקדשו זה כמו יין שאפילו סומחוס מודה ביין שהוא שהנזיר יכול להישאל על היין על נזירותו רב אחי אמר רבי מישי תמן אמר רב שמעון חי הברי דרב אמר עבודה זרה שעשה לכי המבואי מטרת את המבואי זאת אומרת שאנחנו כן משתמשים כן מתירים על ידי איסורי הנוה ואחי את אמר אכן כאן שזה הקדש וזה אסור בהנאה אתה פתאום אומר שאי אפשר לערב בזה אמר רב לוזר תמן מכל מקום נסתם המבוא סוף סוף המבוא סתום יש כאן לכי אבל אוכל מה אצלך אתה יכול להגיד שהוא קבע סעודה פה הרי הוא לא ראוי לאכול את זה הוא לא יכול לקבוע פה את מקומו מערבנזיר ביין כך למדנו במשנה למה שכן אחר ראוי לשתותו ולישראל בתרומה למה שכן כהן ראוי לשתותו לאוכלה ולכהן בבית הפרס על זה אומרת הגמרא מתנית דלא כבית שמאי למה מה שאנחנו אמרנו שאפשר לערב לנזיר ביין ולישראל בתרומה זה דלא כבית שמאי דבית שמאי אמרין אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה חנניה אומר בית שמאי אומרים אין מערבין לאדם אלא אם כן היו כלי תשמישו שם זאת אומרת בית שמאי בכלל לפי חנניה בכלל לא מסכימים עם הדין של עירוב מה זה שאתה שם לחם זה לא אומר שאתה גר שם עד שתביא את כל כלי תשמישך לשם רק אז זה נחשב שאתה גר שם סומחוס לכאורה כבית שמאי למה זה תנינה במשנה סומכוס אומר שאי אפשר לערב בתרומה לישראל אלא רק בחולין זאת אומרת לא אומרים אומרים שכיוון שאחרים יכולים לאוכלו זה נחשב עירוב עכשיו כותרת מה שאמרנו במשנה לכהן בבית הפרס מתה אפילו בין הקברות או בבית הקברות ראוי הוא לעבור על השבות ולאכל איך זה באיזה אופן שכן הוא ראוי להיכנס לתוך הבית קברות בשידה תיבה ומגדל ולעשות לוחו פחות מטפח שלא יכנס בו הטומ וטחוף בקוש ובקיסם ולמשוך את האוכל אליו ולאכול ולמרות שבבית הקברות זה כרמלית והוא נמצא בתוך תיבה שהיא רשות היחיד אבל כיוון שלטל מקרמלית לרשות היחיד זה רק שבות אין שבות בבין השבשות אז אם כן הוא יכול לקבוע על זה את העירוב הלכה ב' מערבין בדמי למה כיוון שזה ראוי להנים זה יש אנשים שיכולים לאכול את זה או במעשה ראשון שנטלה תרומתו במעשה שני והקד שנבדו הגמרא בבבלי אומרת מה החידוש בכל פיר בכל מקרה הכהנים בחלה ובתרומה כאן המשנה הולכת לכולל גם עליי בליסום חוץ למעלה אבל לא בטבל ולא במעשה ראשון שלא נטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נבדו מעשר שני שלא נבדה הכוונה שהוא מערב בו לא בירושלים כמובן השולח את עירובו ביד חרש אותו וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אז הוא לא יכול להיות סמוך הוא לא יכול לסמוך על זה שהם הניחו את העירוב שלו שם או כי הם אין בהם דעת או כי הוא לא מודה בעירוב אז ממילא אינו עירוב אם אמר לאחד לקבלו ממנו מהחרש מהשותה מהקטן או מההוא שלא מודה בעירוב הרי זה עירוב הגמרא אומרת שמדובר שהוא רואה שהוא נתן לו את זה או שהוא שואל אחר כך את ההוא אם הוא באמת קיבל ממנו מערבין בדמי במעשה ראשון וכולי רבי יעקב דרומיא ביי לכאורה מתנית זהלא כבית שמיים האם נגיד ככה לא בגלל העניין שהוא מערב בדבר לא שלו שהוא לא יכול לאכול אלא בגלל עניין נוסף דתנינה ושל דמאי בית שמאי פוסלים אדם שיקח אתרוג של דמאי בית שמאי פוסלין הוא בית הלל מכשירים למה בית הלל מכשירים כי מכיוון שהוא יכול להפקיר את נכסיו ולהיות תני וזה ראוי לו אז ממילא הוא יכול לצאת בזה ידי חובה אז מה אתה רואה שבית שמאי בכל אופן פוסלים למה כי הם לא אומרים הועיל וזה ראוי לעניים הוועיל ויכול להפקיר אז לכאורה גם פה הם יגידו שאי אפשר יהיה לערב בדמאי ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שם האתרוג שלמאסר שני יבוא לידי הפסד ואם נטל כשר רב שישזס בשם רב חי רבא טבל שיש עליו תנאי למרות שהוא לא יכול לטלטל את התרומו מותר לטלטלו כיצד הוא עושה נותן עניו במקצתו וחושב שזה יהיה התרומו ואוכל את השני בית שמאי אומרים אין מערבים במיסר שני בירושלים למשל אחד שגר חוץ לירושלים והוא מבקש מהחבר שלו שגר בירושלים שיניח בשבילו שם עירוב זה לא יהיה טוב למה כי מסר שני זה דבר שאסור למכור אז אם כן גם אי אפשר לתת אותו מתנה אז איך ההוא יקח מהסר שני ויערב בזה בשביל חברו הרי זה לא ראוי לו הוא לא יכול לתת לו את זה בית הלל אומרים יש כאן תוספת בגרסה ובית הלל אומרים אומרים מערבים למה כי כל דבר שראוי לאחרים אפשר לערב בו אומר רבי ירמיאה הדה דעת תמר שמערבין בירושלים זאת אומרת שבני ירושלים כן מערבים בו בעירובי חצרות למה כי הם יכולים לאכול את זה בירושלים אבל בירובי תחומין אם אדם בא להניח עירוב תחומין מחוץ לירושלים תני שנתן עירובו בירושלים דווקא במקרה כזה הוא יכול לעשות בו עירוב שהוא יכול לעלות הוא לאכלו שם אבל אם הוא נותן אותו חוץ לעיר הוא ודאי זה לא נחשב עירוב כיוון שהוא לא יכול לאכול את זה שם מה שאמרנו במשנה שאם הוא שלח ביד קטן אין עירובו עירוב למה כי הקטן לא יכול לקנות בשבילו את המקום אז אם כן זה דווקא כילד מאוד קטן השמואל אמר כבן תשע כבן 10 שלעניין מקח וממכר כבר מקחן ממכך וממכרן ממכר אז עירובו עירוב כן יכול אומר רבי יוסי הדד לתאימר בעירובי תכוונים שצריכים לקנות לו שביטה שם אבל בעירובי חצרות זה עוד יותר קל אפילו יותר קטן מזה אפילו כל קטן למה כי מה הרעיון בירובי חצרות שאני אומר אם הפת שלי נמצאת בבית ההוא אז זה נחשב גם מקום שלי זה נחשב שאני שם אז מה זה משנה אם אין פה פעולה של קניין עצם זה שהלחם שלי מונח שם גם אם קטן שם לי את זה שם זה כבר עירוב חצרות אמר רבי בשועה מפני מה מערבין בחצרות מה קשה לו הרי בין כך עושים שיתוף במבוי בכל החצרות אז למה עושים עירוב בתוך החצר מפני דרכי שלום מעשה באישה אחת שהייתה דבובה לחברת הייתה במריבה עם חברה שלה ושלחה עירובה גבי ברה ביחד עם הילד נסתה היא קיבלה את העירוב וגפתי ונשקתי היא חיבקה ונשקה את הילד אתה הילד הזה ואמר קרו מאמי הוא סיפר לאמא שלו איך השכנה חיבקה אותו אמרה אכן בת רחמלי ככה היא אוהבת אותי ולא אבין ידה לא ידעתי מתוך כך עשו שלום עדוד כתיב דרכיה דרכי נועם כל נתיבותיה השלום השולח את עירובו ביד חשו אומר רב לוזור מה שאמרנו בסוף המשנה שאם אמר לאחד לקבלו ממנו הרי זה עירוב אומר רב לוזר וצריך לעמוד עמו זאת אומרת הוא צריך לראות שהוא באמת קיבל את זה תמנה אמר רבי יוסא בשם רב שישס רב לוזור ברבי יוסי בשם רביון ואומר לחברו הרי אני מעסר על ידך אינו צריך לעמוד עמו ואוכ אתה מרחן שמה אמרנו אם אדם בא ואומר לחבר שלו אני אעשר לך את הפירות אל תדאג אתה משוחר הוא לא צריך לעמוד ולראות שהוא באמת ביצע יכול לסמוך עליו אז למה פה אתה אומר הוא צריך לראות עד הסוף שהוא הניח לו את העירוב אומר הבחיה עדה כאן בגדול כאן בקטן בשליח גדול אומרים חזקה שעושה את שליחותו אבל כאן מדובר שהוא שלח את זה על יד חרש יותר טובה וקטן אז פה אני חוש איך אתה יכול להגיד חזקה אולי הם לא ביצאו את השליחות רב אחה בשם רבחיננה הוא אומר חידוש אפילו תמע כאן וכאן בגדול כאן וכאן בקטן יש הבדל אחר נוסף עקרוני תלוי מי התנדב אם אתה שלחת מישהו אז אתה לא יכול לסמוך עליו אבל אם הוא בלבד אמר אני אבצע לך את השליחות אתה בוודאי יכול לסמוך עליו תמן ואומר לו הרי אני מסר על ידך אז אתה יכול לסמוך עליו שלא צריך לעמוד עמו אבל ברמה חמה מדובר בוא אומר לו הרב על ידי אני ביקשתי ממנו לא בטוח שהוא יבצע אז אם כן יוצא שדי אלפה מן היי וילפה מן אד הדי אלפה מניי שאם אמר לו אני מעסר על ידך סליחה אם אמר לו אני מערב על ידך אם הוא התנדב אמר לו אני אערב אני אעשה עירוב בשבילך אז לא צריך לעמוד דמו לא צריך לדאוג בטח הוא יבצע וילף מילד השם אמר לו עשר על ידי הוא ביקש ממנו לעסר הוא לא התנדב לבד שהוא צריך לעמוד עמו ולראות שהוא באמת ביצע את השליחות עד הסוף עד כאן דף כא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: