הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת יומא מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מח

ימ דף מח אנחנו מתחילים בהלכה ג' קצת אחרי המשנה מנין שהשתייה בכלל אכילה רבי יונה שמעלה מנדה כתוב על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם מה ענן קיימים על מה אתה אומר אכילה של דם אם בדם שקרש לא יכול להיותני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אז הגמרא מבינה שלא אוכל ולא משקה הכוונה לגבי מלכות אלא חייבים לומר כי ענן קיימים שאדם הוא כמות שהוא שהוא לך ובכל אופן והתורה קראת אותו אכילה סימן ששתייה בכלל אכילה שואלת על זה הגמרא לא יכול להיות שאדם שקרע שאינו אוכל הכוונה שלא לוקים עליו ואותן היא המחה את החלב בוגמיו או להפך הקפע את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייו רואים שזה כן נחשב אכילה אז מה עבד לרבי יונה את הברייתא שאמרנו אינו אוכל ואינו משקה אז הוא יסביר שאינו אוכל לטמא טומאת אוכלים כן בגלל שכיוון שבדרך כלל סתמו לא עומד לאכילה אז זה לא נחשב אוכל לטמא טומת אוכלין ולא משקה לטמאות טומת משקה אז אם כן יכול להיות שמדובר בדם שקרש אז אין לנו ראיה ששתייה בכלל אכילה חזר רבי יונה שמעלה מן הדוב היא ראיה כזאת ונתת הכסף בכל אשר תווה נפשך וכולי כתוב שמה ביין מה ענן קיימין אם בתם טעם יין לתוך התבשיל ולכן זה נחשב אכילה ועל אותם יין לפגמ אי אפשר לקחת יין של מעשר שני ולאכול אותו ביחד עם תבשיל כשזה פוגם את התבשיל אלא לכאורה כינן כימין ביין מות שהוא והתורה קראת אותו אכילה דוכים רבנן דקיסרי נמרה תיפתר באילין באותם אורזיניה וגומנניה שהם מיני מאכל שכשמוסיפים עליהם יין זה משבח את המאכל אז שם בוודאי אפשר לאכול יין של מסר שיני בצורה שהוא משבח את המאכל אבל זה נקרא אכילה כל התפל לאכילה כאכילהי רבי יוסי שמע למנדה כתוב כתוב במשנה שבועה שלא אכל ואכל ושתה. אומרת המשנה בשבועות שאם הוא אכל ושתה אינו חייב אלא אחת. סימן ששתייה כלולה באכילה. אמרו לך חברה יקום מי רבי יוסא למה אתה מביא ראיה מהמשפט הראשון? אמור דבטרה. תביא ראיה מהמשפט השני. להפך. מה כתוב? שאם הוא אמר שובה שלא אכל ושלא ואכל ושתה חייב שתיים רואים שבסתם שתייה לא כלולה באכילה. אמר לו רבי יוסי אילו מי שהיו לפניו שני כיכרים ואמר שבועה שלא אוכל כיכר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל כיכר זה ואכלן אכלן שניהן כאחד שם האנו חייב שתיים אז כך גם פה בעיקרון יכול להיות שכשמישהו אומר אכילה זה כולל שתייה כמו שרואים ברישה שהוא חייב אחת אבל מי שבא ואמר שבועה שלא אוכל ומיד הוא אמר שבועה שלא אשתה אז פה הוא אומר לנו מה שאמרתי מקודם אכילה לא קללתי שתייה ואני נשבע בנפרד על האכילה ועל על השתייה ולכן אם הוא אכל ושתה חייב שתיים רבי חנניה בשם רבי פנחס שמע למנדה שבועה שלא אוכל ואכל אוכל שינן רואים לאכילה ושתה משקין שנם רואים לשתייה פטור מה שמע למה הוא פטור מפני ששתה משקים שינם ראויים לשתייה אבל אם שאתה משקים שהם ראויים לשתייה חייב למה הוא חייב לא שעה שלא אוכל אמר מוכח מכאן ששתייה בכלל אכילה ניחה אם תגרוז כמו המתניטין שעכשיו ציטתנו דנן אמרין שבועה שהוא אמר שבועה שלא אוכל אבל כרבי שהוא אמר שהוא כשהוא דיבר ונשבע מה אמר שבועה שלא אוכל ושלא ישתה אין לך ראיה רבחיננה שמנדה מהמשנה שלנו האוכל ושותה בהלם אחד ביום הכיפור עם הכוונה אינו חייב אלא אחת סימן ששתייה בכלל אכילה והאיסור הוא איסור אחד רבא אבא מרי שמע למנדה לא אכלתי באוני ממנו כך נאמר אז לא אכלתי בעוני אלא שתיתי ודאי שגם שתייה אסור אז למה לא כתוב כתוב לא שתיתי כי שתייה בכלל עשירה בכלל אכילה ניכר כמנדה אמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמן דה אמר שבועה שלא אשתה מי שאומר דבר כזה והוא אוכל אז פה למרות שאנחנו יודעים ששתייה בכלל אכילה אבל אין אכילה בכלל שתייה כשאדם אומר שתייה הוא מתכוון לשתייה בלבד אכילה לא כלולה בזה ואית דב משמעינה מן הדה ששתייה בכלל אכילה לא תוכל לאכול בשערך והתורה ממשיכה ומדברת על תירושך זה היין יצרכה זו שיחה והתורה קראת אותו אכילה סימן ששתייה בכלל אכילה עכשיו עצם הדין שאמרנו כאן שהיא צרכה זו שיחה אינו מחובר זה לא לימוד גמור זה רק הסמחתא למה אם תאמר מחובר הוא ילכו עליו חוץ לחומה והרי אמר אמר רבי יוסי בן חנינא, אין לוקרים חוץ לחומה אלא על אכילה ושתייה בלבד ולא על שיחה ומנין שאינו מכובר מי אמר עוד ראיה ששיחה היא לא ממש אכילה לא לוקים עליה כי עדודתני בשבת בין שיחה שהיא של תענוג בין שיחה שאינה של תענוג מותר כי כיוון שיש שיחות של תענוג זה לא נקרא זה לא נראה רפואה ביום הכיפורים בין שיחה שהיא של תענוג בין שיחה שנה של תענוג אסור בתשעה באבו בתענית ציבור אנחנו אומרים שיחה שהיא של תענוג אסור שינה של תענוג מותר ואותני הרי בברייתא שמדברת על תרומה כתוב ככה שוות שיחה לשתייה לאיסור שזר אסור לו לא לסוך ולא לשתות תרומה ולתשלומים שמי שסך ושתה ישלם קרן וחומש אבל לא לעונש אין מלכות זאת אומרת זה רק איסור עשה זה לא איסור ליו ביום הכיפורים גם כן הם שווים לאיסור אבל לא לעונש שותמר ואותני ולא יחללו להביא את הסך ואת השוטה משמע שיש איסור חילול בסך אמר רבי יוחנן לתקן סך אל תגרוס סך אמר רבי אברהמי אם אתה לא גור סך היא לתקן סך אז גם לתקן שותה למה דלק דבר שהוא בא משנה ליל מצטרף אם אתה אומר ששלב מיוחד על איסור של שתיית תרומה לא יכול להיות שמי שיאכל וישתה תרומה יהיה לו מלכות מצד שם אחד, יהיה לו איסור אחד. טוב, אז בעצם אמרנו שהלו של שיחה לא מחובר, אבל הסכמנו שזה אסור. זאת אומרת שיש איסור עשה מנין שהוא מחובר בעשה. אז רבי אלעוזר בשם רבי סימאי לא נתתי ממנו למת. כך נאמר לגבי משרני. מה נן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריחין זה לא רק למת אסור. זה דבר שהוא אסור לחי. לחי הוא אסור. לא כל שכן למת החי יכול להשתמש עם השני רק לאכילה ושתייה, לארון ובגדים. אז על כוחינו שמדובר באיזה שימוש מסוים שלחי מותר ולמת אסור. זה לא יכול להיות תחילה ולא שתייה. כי המת לא יכול לא לאכול ולא לשתות. איזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למתה. ואומר זה שיחה. אז בעצם יש לנו כאן ראיה שאסור לסוך בשמן של מסר שני. למת אבל לך מותר. בכל אופן למדנו מכאן ש שיחה כלולה בשתייה. עד כאן דף מח. لا
לצפיה בתכנים נוספים: