הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת יומא מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף מז

[מוזיקה] יומ דף מז אנחנו בפרק שמיני באמצע ההלכה הראשונה ובנעילת הסנדל תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל הגיע לקרח חולץ וכן באבל וכן במדונה במנודה איתן את יוצאין באמפליה ביום יום הכיפורים פליה זה כמו הנפילאות זה נעל כמו גרב כזאת ואיתן איתן אין יוצין אז מה זה מחלוקת אמר רב חיזדמן דה אמר יוצאין באימפליה של בגד שאין לזה בכלל שם של נעל מנדה אמר אין יוצאים באימפליה של אור מספרת הגמרא שרב נחמן בר יצחרוק סלק לגבי רבי ישוע בן לוי בלילי צומר רבא בליל יום כיפור הוא הוא נכנס לרב שעה בן לוי נפק לגבי לבוש סוליסה אז רבי שע בן לוי יצא לקראתו לבוש בסוליסה אז הרב אומר שסוליסה זה נעל בלי עקב אבל של עור אמר לי מה הוא דין אמר לי הסתניסנה רבי שמואל בן נחמן סלק לגבי רבי ישוע בן לוי בליל תניתא נפק לגבי לבוש צוליסה אמר לי מה הוא דין אמר לי הסטניס אני זאת אומרת רבי שע בן לוי היה אסטניס רב סמאי ראו אותו פעם חמולי נפיק בליללי תנית לבוש צוליסה חד תלמיד מדרבי מנה הורלחד מן קרבו דנשיא לאחד מהקרובים של הנשיא התיר לו מלב בשצוליסה אמר לי אן מן אדם מאיפה הבאת את ההלכה הזאת אמר להם ל רבי שע בן לוי הוא אמר לי אתה לא יכול ללמוד ממנו רבי שעה בן לוי הסתניסה ובתשמיש המיטה איתךמי ברחיצה הוא אסור ותשמיש את המיטה לו כל שכן מה הכוונה הרי עזרה הסופר תיקן שכל מי שמשמש מיטתו חייב לטבול. אז אם הוא לא יכול לרחוץ, איך יהיה מותר לו בכלל תשמיש המיטה? אונה הגמרא, תיפתר במקום שאין טובלים, במקום שלא פשטה תקנת עזרה, או קודם שיתקין עזרת תפילה לבעלי קראים. רבי יעקב ברח רבי יסא בשם רבי שוע בן לוי, אין קרי הכוונה שמחייב טבילת עזרה אלא מתשמיש המיטה. רב הונה אמר, אפילו ראה עצמו נאות תוך חלום. אבן מהם רצו כאלה לומר שבלבד דווקא אם הוא חלם חלום מאישה רבי יונה ורבי יוסף תרבון אמרין אפילו מדבר אחר חייב טבילת עזרה שתמרבותנין יום הכיפורים אסור באכילה או בשתייה או ברחיצה בשיחה בננת הסנדל או בתשמיש המיטה בתני עלה בעלי קראים טובלים כדרכן בצינה ביום הכיפורים לכאורה מה פירוש שהם טובלים בצינה בגלל תבילת עזרה מה ליתא דפליגה לרבי רבי שוע בן לוי רבי שע בן לוי אמר אין קרי אלא משמש אלא מתשמיש המיטה זה ודאי שלא היה תשמיש המיטה ביום כיפור אז נוכיח מכאן שגם ממורה קרי החמת חלום גם צריך תבילת עזרה יענה לך רבי יהושע בן לוי ויגיד פתר לה בששימש מיטתו מבעוד יום בערב יום כיפור ושכח ולא טבל שותן הרב ותני מעשה ברבסי בן חלפתא שראו אותו טובל בצינה ביום הכיפורים אתלחמר באותו הגוף הקדוש בשוכח ודאי שלא אז רבי יוסי בן חלפתה הוא בוודאי סבר שהתבילה היא אפילו רואה קרי לא מחמת תשמיש המלך למה התיר לו רבי ליזר לוץ את פניו על שם מלך ביופיות תחזן עיניך הכלה מפני איבה שלא תתגנה על בעלה והחיה תינו את הסנדל דברי רב לזר החכמים מוסרים אב וסברין מימר שהם חולקים רק על סופה רק על הדין של החיה של היוללת אבל אשכחתני שהם חולקים על כולון גם על הדין של המלך והכלה הלכה ב' אומרת המשנה שנה האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה זה תמר כמוה הוא כגרעינתה מעניין למה צריכים לפרט מוכח שמדברים על כותבת שלמה אחרי תכתוב כמוה כמו כותבת מה זה כמוך גגרין אתה ואתה מפרט ואתה לא אומר את חללה מכאן שהחללה לא מצטרפת אלא צריך למאך אותה והשות כמלא לוגמיו חייו מה זה כמלא לוגמיו לא ממש מה שמלמלא את שתי הלחייים שלו אלא שבצד אחד הוא ממלא לגמרי ואז הפנים שלו נראים מלאות כל האוכלים מצטרפים לי ככותבת וכל המשקים מצטרפים חרמלו לוגמיו חל ושתהן מצטרפים כיוון שזה לא שיעורים שווים אומר רבי יוסי זאת אומרת שצריך למעט את חללו למה דל כן שאם לוקח ניתנה כמוגלינתה הוא כחללה תני רב שמעון בן אולזור ככותבת נמרית שהיא יותר קטנה מהכותבת של ארץ ישראל תני מלא לוגמיו מה הוא פליג הוא חולק על המשנה שהמשנה אמרה כמלא לוגמיו מבארת הגמרא לא כוונת התנא של הביתה מלא לוגמיו הכוונה שהוא ניתן ללוגמה אחת לצד אחד בצד אחד זה מלא אבל ביחס לשני הצדים זה נראה כמל לוגמה תני משום בית שמאי ברביעית זאת אומרת בית שמאי בעצם מקילים הם אומרים שיעור יותר גדול אז רב חיה ברדבקו מרבי מנה אבל למה לא תנית מכולי בית שמאי חרברי בית הלל אמר להם מפני לוגמו של בן הבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית אז לפי במקרה של בן הבטיח יוצא שבית הלל הם מקילים כי בית הלל אומרים בלא לוגמיו של כל אדם ואדם לפי הגודל שלו הלכה ג' אומרת המשנה חל ושתה בהלם אחד אנו חייב אלא חטת אחד כפי שהגמרא דרשה למעלה ששתיה בכלל אכילה אכל ושתה ועשה מלאכה חייב שתי חטות כי איסור אכילה ואיסור מלאכה זה שני ייסורים שונים אכל אוכלים שינם רואים לאכילה שאתה משקים שינם רואים לשתייה שאתה ציר מוריז פטור תינוקות אין מעניין אותם ביום הכיפורים אבל מחנכים אותם מרגילים אותם קודם שנה וקודם שתיים בשביל שיעור רגילים במצוות והגמרא תפרט למה למה אמרת שאכל ושתה אינו חייב אלא אחת בגלל ששתייה בכלל אכילה אין אכילה בכלל שתייה מה נפקמינה למשל אדם שנדר לא לשתות אז אז אין בכלל זה אכילה. הוא יכול לאכול, אבל אדם שנדר לאכול, הוא גם לא יכול לשתות. מנין שהשתייה בכלל אכילה. אז אני אראה את זה עם הדף הבא בסיעתא דשמיא. עד כאן דף מז. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: