האם מותר לשכור חזן לשבת?- ש"ו ד' - ו'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לשכור חזן לשבת?- ש"ו ד' - ו'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סמן שו סעיף ד דילגנו על דברי רמו וכעת נשלים אותם דיברנו בשיעור הקודם ששכר שבס אסור אלא אם כן ו באבלו אז דיברנו שלמשל ו שחר אותו לחודש מותר לשנ גם על השבתות אבל אומר המחבר דווקא אם הוא יתנה איתו את הסכום לפי חודש לפי שבוע אבל ואם סו לחודש אבל וסנו לשלם לכל יום כך וכך התשלום הוא לפי יום מקרא שכיר יום כי בלשון זו אנחנו אומרים שבעל הבית יכול לחזור בו באמצע השבוע ולא יצטרך לשלם לו בעד כל השבוע אלא בעד הימים שעברו אם מדובר בשבוע בחודש אז בחודש שעברו לכן הוא נחשב כשכיר יום ואפילו אם בסוף עבר אצלו כל החודש משלים ל כל החודש ביחד אסור לו לחשב את ימי השבתות למעשה הרמו לומד דברי הרם ו שפוס נקב חולק שמרן אין רעיה לדין זה כי אפילו שיוכל לחזור לסלקו באמצע השבוע מכל מקום סתומ לא יעזור בו באמצע זה שכיר חודש והסחר שבס באבלו גם בלר מצדד שיש ספק בדין זה למסה לפי מה שרמו מחמיר כותב מוגן אברום שהוא הדין אדם שמזכיר חרד לחברו לחודש ויתנה עם הסוחר ששלם לו לפי חשבון הימים אסור לקחת חש במותו טם והוא הדין אלה שמלווים בריבית לגוי לשנה או לחודש צריכים להיזהר שלא להתנות עם הלוו בסטומה ששלם לו לפי חשבון הימים שיחזיק הכסף תחת ידו כלשון זו מורה שכל אמת שישלם לו אפילו אם שלם לו באמצע השבוע יחשב לו את הריבית לפי חשבוני ימים אז כל יום נחשב בפני עצמו יצטרך ל בסוף לנקות לו צרכה כל השבתות אלא יתנה איתו שאם ישלם לו באמצע השבוע יפרע לו הריבית מכל השבוע או שבכלל לא יתן ריבית לשבוע שהולך רק שבועות ולא ימים ולמסה הגרש הזו בוך לומד מכאן דלא גרח בטנס רב חיים טנסל רוצה לומר בכם ראשונים שיסוד האיסור בסכר שבס מה הבעיה בסכר שבס זהרי פעולה שמותר לעשות אותה בשבת אלא מחמד שעשיית פעולה בשבת עבור שכר נחשבת כשית מלאכה אבל כאן רואים שאפילו שהישר לא יעשה שום פעולה הכסף כבר אצל הגוי והוא משל ריבית רק על זה שהכסף אצלו בכל זאת יש ייצור של סכר שבס ניין ריבית יומית שמקבלים מהבנקים כתבו פסק זמנינו ש ליטול זאת כ משום אבלו כי יום העסקים זה מחצות עד חצות ואז יש קצת מערב שבת קצת ממוצאי שבת והמשבר דיבר רק כאשר יום זה משקיעה עד שקיעה אמנם אם חל יום תוכי שבת או להפך אז יש בעיה כי יש יממה שלמה שאסור לטול עליה הסכר כותב הקוס מוישה שייתן את דמי הריבית של אותה הממה לצדקה באופן שלא ידעו מנתן זאת אז אין לו שום מנוע מזה ושני תים של גוליס הגורס ש כותב שמסתבר להחשיב את אחד הימים ככל ואז שוב אין חשש בקבלת הסחה כ יש כאן לוי האם סמוכים לשבת אסור לקבל שכר ו שני ימים עוד הוא כותב שבראש השנה ראוי להחמיר שגם אפילו יום אחד לא יקבל שחר כי שניהם קדוש חס אדם ששוה במלון בשבת אז מגיעים קצת לפני שבת שואים קצת אחרי שבת אז זה באבלו אבל אם שבת יום אתם סמוכים זה לזה כותב באור לציון שכיוון שישנה יממה שלמה שאסור לטול עלי השכר אסור לשוות במלון אלא אם כן כמו שדיברנו שהוא משלם גם על המזון אז זה באבלו כותב משתבר מה שנוהגים הסוחרים לזכור יהודי בערב שבת לשמור את העגלות שלא יגנבו הדבר קשה איך הסוחר עובר על לפני איבר שיודע שבוודאי יקבל שכר שבס ולכן ראוי שיתנה ם השומר שישמור גם ביום ערב שבת ומוצאי שבת כמה שעות ואז השכר שבס באבלו ומותר גשה הזו בוא הסתפק האם צריך גם ערב שבת וגם מוצאי שבת או שמספיק שהוא מתחיל לעבוד בשבת בצהריים ממשיך בבתו אחרי שבת ה שלוים הוא עצמו כותב שמסתבר שמספיק אחד מהם כדי שיחשב קו לו אבל כשהשכר ועבודה בשבת גבוה יותר מהשכר של ערב שב מצי שבת דס הגשה זו בו שזה לא נחשב כבלו אסור לקחת את התוספת שניתנת עבור שבת אב לישי כן מקל בזה ונעבור לסעיף ה כמו שהזכרנו כ נראה מלקס האם לצרך מצות שכר שבס השיטה הראשונה אוסו סקור חזו ספ בשבס כיוון שהם נותנים סכר שבס ויש מי שמעטר כמו כמצ לא גזרו רבו נסחר שבס אבל לכל השיטות הוא לא רואה סימן ברכה בכסף הבוא בס שנ דינו שאפילו שהוא מרוי כאן כסף הוא יפסיד במקום אחר כותב חוז חיים ספינקה שזה רק דבר מדובר באדם עשיר אז אומרים לו תפסיד את זה במקום אחר המי שנצרך לכסף נפשם יביאו לחמם הם לא צריכים ברו הם צריכים כסף למכולת בזה לא נאמר הוא הדין אומר משבור לזכור תוקה לראש השונה זה אותה בעיה תלוי באותה מחלוק לכולל גם אלה שמתירים זה דווקא לזכור אותו בערב שבת בערב יוםב שבת יום תב עצמם אסור לזכור אותם הרב לישי מוסיף וד דוגמה שאדם שמרצה הרצאה תורנית בשבת לכתחילה יש לסדר שיהיה באופן המותר לפי כולם באבלו בדיעבד יש לסמוך על הדעה השנייה מיץ ולא גזרו בסמן ת כ חובו מבואר שמותר לקברן ליטול שכר עבו קבורה של קבורס מז ביום תוב שני שמותר לישראל אז ביר ה משתבש תלוי בשתי השיטות כאן אם לצריך מיץ מותר אבל מביא בשר הציון שישים שלכול ל מותר כי לגבי קבור הסמס נחשב שני כיום חול אז גם לעניין זה זה נחשב כחול אגו מוסיף הרמו ים סוכרו את החזן לשונו או לחודש לכולה על משורה סוחרים אותו גם לתפילות עמות החול משלמים לו על כל החודש אול כל השבוע בבת אחת אז אין בעיה כי זה באבלו אבל דס הגשה זורר בך שאם סוחרים שץ לראש השונה לא מספיק לעשות אבלו שיהיה שץ בתפל הס מינח של חול כי לא נהוג לשלם על זה צריך שיהיה בסליחות וכדומה כותב שם האחרונים שלמיה נהגו להקל לזכור לשבתות לחוד וחושש לדברי הסוף אוסרין אז לא קצוב שכר החזן אלא מעצמם ישלמו לה אחר כך דרך מתונה מסיים המשתמש ש מיילדת וכן רופא בוודאי מותר להם לקחת חר שבס בטעם הדבר מובק מערי ברונה שאם לא נשלם לה תמנה ליילד או תצל ויש לחשו שיגיע יקוח נפש ולכן יכולה גם לתבוע את השכר בבזן ומטעם זה הו מה הסטייפלר שאפילו אם הרופא לא רוצה לקבל סכר שבס שיתנו לו והדרך המובחרת שייתנו ל בתור מתונה הפרי גודים כותב שהיתר הוא מבני שנוטלים שכר מיצס פיקוח נפש אז מסביר הגשה זו בוך שכיוון שפיקוח נפש דוחה שבת אז גם לגבי לקחת סכר השבת נדחת מה קורה אם רופא יהודי מיילד גוי או מרפא חולה גוי בזה אין לכת הספרות האלו אז כותב ריטבו שהמייל צריכה לקבל את הכסף ולזרוק את זה לים לא להנות מסחר שבס הספה כותב לתת את הסכה לצדקה רבי צקל חונן כתב שכיוון שיהודי מותר ל לקחת כסף אז לא יהגו עדיף מישראל מותר גם לקחת כסף מגוי שמרפאים אותו ונעבור לסיבו כמו שברנו בשעור הקודם בפסוק כתוב אם טושי מבוס רגליך ממצו חפצו לא כתוב חוצים חפצך אסורים התעסקות בחפצי חפצ שמיים מוטורים וגם ההמשך ודר בר דובו שלו די בורכו בדיבור יחול אבל אם זה נוגע לצורך המיץ מותר לכן אומר המחבר חפצי שמיים מדם כגון לעשות חשבונו של מצווה ומותר לחשב מה שצריך סולס מצווה מותר גם פסק צדוק או לנים או לבית הכנסת מה קורה עם נדבה של חפץ מסוים לבית הכנסת אז נוהגים הם לה הוקל ואפילו שבס שטס מוב שאסור להקדיש בשבת או להעריך לקבל לעצמו ערך זה דווקא הקדש מזבח או הקדש בדק הביס שזה עובר לרשות הקדש אז זה כמו מקח וממכר אבל הקדש דידן מותר כי לא חשם הקדש זה חולין אבל לכתחילה נכון להיזהר שאם הוא מקדיש איזה חפץ ספר תורה או כתר שהקדישו בפיו בערב שבת אפילו בינו לבין עצמו ואז אפילו שה מביא אותו בשבת זה רק פרסום ההקדש שהוא עשה כבר אתמול זה הכל בדבר מסוים אבל להבטיח כסף מותר לך תחילה בשבת כי כל הטעם זה שהוא מוציא את החפץ מרשותו לרשות אחרת כאן אין כאן כסף מסוים והוא עדין בחפץ שוא לא מייחד אותו הוא אומר אני מנדר ספר תורה אפילו שיש לו ספר תורה מוכן בבית הוא לא איחד אותו אז אין בעיה לכתחילה מותר לעשות זאת בשבת עוד דוגמה אומר המכבה לפקח ליס כרבים לאיים ולחקור כי צורך הרבים זה כצורך מצווה הרב אלישיב כותב פי המאירי שכל דבר שמונע את הרבים ממכשול ומצילה מהפסד נחשב כצורך הרבים ומותר ולפי זה הוא עוסר למדוד לחוט האוויר כי זה לא בכלל הפסד אפילו שזה נוגע לרבים לבחור הנעלה לבית הכנסת כותב הגיר של לישי שאפילו שמן זמן בחול לא כדאי לעשות בשבת אסור לעשות זאת כיוון שזה עלול להביא לדיבורים אסורים דורי חול בשבת מביא המשת שמותר א ללכת לבתי רטיות בתי מושב של העירייה של הכנסת שמתכנסים שמה הגויים כדי לפקח בשבל הרבים אבל לא הותר המיר קום לעשות מלאכה לצורך הרבים ולא דרבון אחר רק הפיקוח וההתעסקות בדברים בלא מלאכה שזה בצורך יוכ דסור משום דבדוב זה לצורך מצו לצורך במותר ונראה עוד לגבי זה בימן בהמשך גם בסימן שז ממשיך המחבר עוד דוגמה ולשדך אלורס המשור מתקן אינוקס כי בדרך כלל הגברים בזמנם השתטחו מעצמם התינוקת הבטולה היא צריכה שאבא שלה ידאג לה אז מותר לדבר שידוך כזה צורך המצווה וללמדו ספר גם לשדך לו מורה פרטי שילמד אותו תוירה זה צורכי מצווה או יונס גם לשדך לו אדם שילמד אותו אומנות זה גם הסג מצווה כי אם אין לו אומנות יעסוק בגזל אבל דוקא לדבר ם רוצ סקר אתה רוצה אולי ללמוד עם אבל לס מפורש לסכם סוו דינו כא המחסן כמו הדעה בסעיף ג ברמו שאוסרת לדבר בסכום מוס מפורש גם לצורך מצווה דברי הרמו בעזרת השם בשיעור הבא עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: