האם ניתן להשתמש בשטר כסף כ'סִימָנִיָּה' בשבת?- ש"ג י"ט - כ"ד

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם ניתן להשתמש בשטר כסף כ'סִימָנִיָּה' בשבת?- ש"ג י"ט - כ"ד

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סמן שג סעיף טס סעיף זה עוסק בעניין מוקצה דיברנו שמותר לאישה לצאת עם סיקה מחת שעשוי לקשור בזה את עיפה או את מפתחי חלוקה מדובר כאן במח שהן בנקב אלא יש לה קשר אב בראשה וזה נקרא וקץ בצד השני יש לה שפיץ יש לה חוד אם אחד נשבר אז אין איזה שם כלי אומר המחבר צך ז נוש שח שוו אל אם כן ניטל מערב שה בזכ קצו לשום כך אז זה נהיה כלי חדש ו ן שח למס חולק על המחבר הוא טוען בסמ שס מבואר לגבי מחת נקובה שיש בנקב שמכניסים שם חוט אז אם נית לחוד או החור שש לתפור עם זה תבטל ממנו שם כלי שמחת שלא נקובה אז בטל מן השם כלי עד שנטלו שניהם דנו חודדה וקצה ובכל מקרה איחוד מרש במ לכול ב בנקבה בן ב הנקובה טלו שניהם סעיף ח כאן חוזרים ניצבו קטנו שקים אוזניהם עושים להם חורים באוזניים כדי ס בם זומ כשגדלו כשגדלו יכניס יכניס לשם עגילים כל זמן שהם קטנות הלכות בלי עגילים אבל אחור עלו סתם וכד כסמים עצים קטנים מות לאבים כיוון שכך הדרך זה לא מסו זה בטל לגופה ועדים נוסים חוטים בס קובים שמותר לאצ בהם אם אינו צבועים החוטים אב נצבו עם רוסו כ הם חשובים שם ה תסיר זאת מהחור כדי להראות לחברתה המו מצדד שלפי מה שראינו בסעיף חס לגבי נזמים שבתולה אסור כיוון שאוזניה מגולות ה בנשואה לא חוששים כיוון שאוזניה מכוסות בכישורים אין דרכה לשלוף אז כ גם כאן יהיה מותר בחוטים צוים המשור שלח ללוח שהוא כותב שלפי כמה ראשונים גם בנשואה אסור בחוט צבועים כי קל לשלוף את זה מהחור מה שאין כן בעגילים סעיף חוף א' יצס אישו רעו לו ברעלה כמו שהערבות הולכות והוא שמטפס קל רושו חוץ מהפונים זה דרך מלבוש באור ברשי כתוב חוץ מהעיניים גם את הפנים ה מכסה אבל העיניים מגולות מדייק פחו שוני שאם תכסה גם את עיניה זה לא דרך מלבוש ועשו הוא מסתפק מה קורה לגבי איש האם זה נחשב כלבוש אבור או רק לגבי אישה ונעבור לסעיף חובז כאן זה מורכב מוצו ומוקצה היה בזמנם כזו טלית שבראש אחד היייתה רצועה ובראש השני קשרו שם אבן או אגוז או מטבע וכך יכלו לאבן או לאגוז למטבע לקשור את הרצועה שלא תיפול עמנ הטלית אז אומר המחבר פוי רפס כושרת דהיינו בשבת על האגוז שהלא מוקצה או ל אבן שהיא מוקצית שיחד אותו לכך מערב שבת והו צז בוי וזה לא נראה כאילו ש מתכווננת להוציא את האבל את האגוז כי כולם מבינים שהיא צריכה את זה לשמש כדי לקשור על זה מה שאם כן בגרג יר מל בסעיף זבו לא כולם רואים שיש לה בעיה בפה אז חושים שהיא מרימה לכן רק אעם הגלגל מונח כבר מערב שבת מותר אבל דווקא באבן שהי ח בתו כ אם לא זה מוקצה ומדובר אומר המשת בור באבן עגולה שהדרך לפוף לכן מועיל גם מיחוד רק לשבת אחת אבל אם ה לא הגולה סתה מאבן אז אין לה דרך לייחד אותה אז צריך איחוד לאילו ויחוד לאילו מועיל גם במדב כמו שכבר נראה למיסה בס שחס מובע כאן שתי דעות אם בדבר שדרכו בכך צריך איחוד לאלום או שמועיל יחוד אפילו לשבת אחת וכם ורם קדס מקיים וכרגע מציו למוז שח הוא כותב שצך יש ל שצריך דווקא יחוד לום אם רגיל להשתמש בזה המוב בטס שזה כבר לא מקצ ופעמיים זה נחשב כרגיל אבל מוסיף המכ בזה הכל באבן לשבת אחת אבל אם הוא החל אתזה מערב שבת לאלום כש שזה מל גם במטבע כיס מזה אוטלט עוד אופן אומר המכב ואם פפלו בערב שבס על המטבע מותר לאצ ב בשבס אז השבור כותב מה העניין כמיסה מועיל לבטל מזה שהם מוקצה החזנית למיסה מצדד לחלוק על שתי הדברים שהמשבר חידש המ שמשבר כתב שמועיל איחוד ילום הוא טוען שכיוון שיש לו שימוש קבוע להשמש בו כמטבע לקנות אז לא מויל ייחוד ילום וגם שכתוב שורפו מועיל אז מס גם לא מועיל כי אם פפו אז הוא לא מטלטל את המטבע בשבת קקש ורה מערב שבת זה רק טלת מנצה טלטול הטלית והמטבע לא הופכת את כל הטלית למוס משום בוסיס כד רבה היא משמשת לטלית אז באמת יוצא לו קמינה לפי המש ברור אם היא השתמשה בזה בערב שבת גם אם זה היא הורידה את זה מותר לקשור ז חנש לפי החזנית לא כי זה נשאר מוקצה ר כל זמן שזה קשור מותר להשתמש עם זה סעיף חוף ג לשון המכר בה בסעיף זה וגם בסעיף הקודם זה באישה אבל לא אדים באיש אומרת ה אומר המכ אוסו צריו לאוצי אגוז לבנו הא לא הייתה צריכה באמת לקשור את הטלית רק היא צריכה את האגוז ש בבית אחר היא צריכה להוציא זה מבית לבית ויש ביניהם רשו ורבים או כרמליס היא צריכה להחז לבן שלה שנמצא בבית אחר הוא פפ כדי לא ציו אז אם לרש מוציאה זוס מרבון אפילו שזה דרך מלבוש וזה לא דרך הוצו כי נראה כי שמרים ציה בשבת ואם קרמלי שכל האיסור מדרבן מטו ולכן גם מי שמחבר מפתח חגורתו שמשמש כחלק מהחגורה כותב הגרש זוהר בוך שאם בחברו שיהיה שם כל השבת כחלק מהחגורה יכול לצאת גם מסורבים אבל אם כונתו רק לאוויר ממקום אחר אז הומ לסעיף כאן שרק לקרמס מותר סעיף חוב ד יש אבן שקוראים לה אבן תקומו התז כותב שקוראים לזה שטרנשוס המרשל מבאר שזה אבן חצץ שיש חלל בתוכו ואבן קטן בתוך החלל כמו אנבל בזוג וכך הוא מתחילת בריאתו והמנהג הוא כתוב בגורה ששוקלים דבר כנגד האבן וגם המשקל וגם האבן שניהם מועילים לסגולה להפלה שלא תפיל את העובר שלה אבל כתוב בשעה שדווקא אם זה הסכה ומתוק דיינו הוא לקח איזשהו אבן והוא שם אותה בצד אחד של המשקל בצד השני הוא שם את האבן תקומו שהיא אבן שיש בה חלל ואבן קטנה ובדיוק זה שהיה שווה צריך לגרד משהו מה אז יש לזה את אותה סגולה והסגולה הזו של אבן תקום המשקל שכנגדה זה סגולה בדוקה אז זה כמו קומה המומחה שמותר לצאת בדרך מלבוש לכן אומר המחבר יצו באבן תקומו ובמשקל ששקלו כנגדו שלא תפיל ואפילו לא ניסא בו עדיין גם מותר לה כתוב בגימורי שהיא חושש ששמה תתבר פיל למעסה הפרגונים כותב שהכוונת כונת הגימור היא שאפילו סברו כי שמה היא מעוברת ולכן הוא כותב שאם ברור לה שהיא לא מעוברת עשור וכרגע כותב הסחי ים ספינקה אבל הגשה זך מדקדק מש משתבר שאם ככה צריך להות כתוב א שחושש שמו מעובר סי פיל לא שם משתבר שמוטי סבר לכן הוא אומר שהכוונה היא שהסגל מועילה גם לפני העיבור ולכן מותר לה לצאת שמה אחר כך היא תדבר וזה מועיל שלא תפיל גם עובר שהיא עדיין לא מעוברת בו לכן גם לה מותר לצאת עם האבן הזו עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: