האם מותר לערב יין אדום ביין לבן בשבת?- ש"כ י"ט - כ' שכ"א א' - ב'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לערב יין אדום ביין לבן בשבת?- ש"כ י"ט - כ' שכ"א א' - ב'

[מוזיקה] סיעתא דשמעי סימן שנחוף סעיף יט שתי הסעיפים האחרונים של הסימן עוסקים במלכת סבבה אז קודם כל נראה את הכלל אין צביכלין פוסק המחבא ליטן קרקום בתבשיל קרקום זה תבלין שהוא גם נותן צבע מוטר ואין לא חוש משום צביה דאין צביכלין לכן אפשר גם להכניס יין אדום בתוך יין לבן אפילו שהוא מתאדם. כמו כן, בסימש י חס מבואר שמותר להכניס תמציא תה לתוך מים ואין לחוש לצביאה. אבל שם מביא שעדיף לחשוש לדעת האוסרים שיש צביעה. ולכן אם התמצית חמה עדיף לעשות להפך, לשים את התמצית ועליה לשפוך את המים. מביא המשתברו שמהפרמגודים נראה שאפילו אם כוונתו לכתחילה לעשות מראה במאכל או במשקה גם כן מסתבר שאין להחמיר. לפי דברי הנשמסודום נכון למנע מזה הוא כותב שהיא קקדה שרה ממינץ שאסור להכניס יין אדום לתוך יין לבן ושונה מנתינת קרקום בתבשיל שכן נותנו לשם נתינת צבע אדום ביין השאי כן מקרקום שהמטרה היא הטם אבל כותב הגרשה הזוהרבור שמותר להכניס תרכיז ממותק שיהיה בצבע מאכל לתוך מים כי זה דומה לנתינת תמצית ת לתוך מים וזה לא דומה ליין אדום לתוך יין לבן כי כמה מטרת נותן התרכיזל לתת טעם והצביה היא רק מטרה משנית כמו כן מובק מחוצ'וני שאפשר להכניס צבע במאכל כדי שיהיה לילדים חשק לאוכלו שכן צביעה זו לשם אכילה היא ומותרת לכולע עלמי אבל הפמגונים כותב שאסור להכניס לתת מראה ביש ודבש כדי שיקנו ממנו עין שום טיימו שמה מסביר כז המטרה היא לא האוכל אל המטרה היא המכירה וגם בלו אוכל זהוב דדכול כל שכן שלא לשים סממנים בצלו תוחית מים להמיד בחלון נגד השמש ובזה יש גם שש חיוב חטוס אפילו שמים וביקרון אוכלים אבל כאן זה לא משמש כטור בטור אוכל ונעבור לסעיף חוף בסעיף יח למדנו מחלוקס הראשונים בפסיק רש דלאניחלי אדם עושה פעולה שממנה תיגר בהכרח פעולה אחרת שהיא אסורה בשבת אבל לא נוח לו בזה האורך מתיר ואנחנו נוקטים כדי לשרום הראשונים שאסור ולכן יש מי שמר שהויכל טותים הואשר פירס הצובבים וידיו מלוכלכות מהטות הם אדומות צריך לזור שליגה ביודוב צבוז בבגודוב או במהפו משום צבע אפילו שהוא מקלקל אבל איסור מדרבון יש גם במקלקל קולשקים זה בגד אדום שהוא מאדים אותו יותר זה מתקם ודאי שאסור אבל גם במקלקל אסור כי אנחנו נוקטים שפסיקרי שבדרבונון גם אסור אבל צהפ במשקה פירוש שהוא טובל את פיטו לסלומבו כי כמו שדיברנו דין צבי בויכלין המובק מחודשוני שמותר לקנח לכלוך במפית אפילו שמשתנה הצבע זה ודאי נידון כלכלוך ולא כצביעה מציין המשתפרו ראש המחבר כותב רק להיזהר לא לגעת בידיו בגדלה במפה עצם צביעת הפנים והידיים שעה שאוכל את הטותים אין בזה חשש צבי כי צביא זה רק בדבר שדרכו לצבועה וזה לא דבר לסימן שג שם כתוב שאישה לא תיתן שרק עודם ואיפור על פניה כי שנא אישה שדרכה בכך להתייפות וגם אישה מבואר שם בשר הציון שמותרת לאכול טות שאר פרות הצויבים כי אין דרכה לצוע את פניה באופן זה ובכל מקרה כל הצביע שלק על פניה זה רק מדרבו כמדריסה אין צביעה באור אדם אז ראינו שהמחבר מביא בשם יש מישמר להחמיר בעניין אבל יש מקלים בכל זה שאפשר להתנגב בכל עניין כיוון שזה דרך לכלוך ולא דרך צביעה ויש לסמוך עליהם באופן שלא יכול להיזהר בזה מסיר משתבור מביא כלולי מלאכי צבע קודם כל מה השיעור לחיוב חטוס אז השיעור זה צבע חוט שעורכו דפורחים או דבר שאפשר לטוות מנוחות באורך כזה אז הוא חייב ודווקא צבע שמתקיים צבע שלא מתקיים כלל כגון שהעביר סרק שמאפרים פה את הפנים וכדומה או אישה אישה על גבי ברזל או נחוש צבעו פטור כי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום מי שעושה את תרכיז הצבע אין הצבע הוא נתן קנקנטו לתוך 100פוצ עושה את זה צבע שחור הוא מייצר צבע אז הרמבם כותב שהוא חייב משום צבע הריבט כותב צבע זה דווקא שהוא צבע בצבע דבר אחר על ידי זה נגמר מלאכת הצבע אבל צביעת מים שין הצבע לא הכנסת יובס הממונים לתוך המים זה אסור משומלוש ונעבור לסימן ש חופא דיני תוילש בשבז ודין תיכן ודין תיקון מיכל מעבד ולוש ובו יות סעיפים בסעיף אמ לגבי מיני הסבי יש כאן פירוש בשולחנו מין עסב המשתב מתקן מיני עשבים שהם רואים לעסקה ורואים גם למכל ביממה אז הכל הולך אחרי מחשבתו אומר המחבר חביבליפיו איזה וקורניס הכניסון להצים לבש אותם משתמש בהם לעסקה אין מסתפקים מהם בשבת אם הוא בשבת רוצה לאכול מזה או להכיל לבהמתו יקצה דעתו מהם וזה מוקצה הכניס למיכל באמה או שהוא הכניסם סתם אז זה גם כמי שהכנס למיכל באימם קצת רואים גם כן מאכל לדם כויטם ושובר מהם ואויכל ביד אבל לא בסכין אבל לא הי בכלי ש לעסק דרך חול וגם הוא מוילל בראש האצבו ויכול לפרק את השרבויטים לאכול את הזרע אבל דווקא בראשי אצבעותיו ולא בכל היד כדרך שהוא עושה בחול ונעבור לסעיף ביז כבישת ירקות אז זה דומה לעיבוד אור כי המלח מקיים את הירקות אז למיסקיימלון אין עיבוד בוכל מדיריסה מדרבונסור עיבוד עור זה אחד מלוכס שבס מעבד איבוד ירקות זה מן רבונון אז אסור גם להכין מי מלח אומר המחבר אינושים מי מלחבה ביחד לאס לתוויך כבושים משום דדומה לאיבוד זה דומה למעבד אור וזה שהוא הולך לאבד עם זה ירקות ולא רק מים אלוה הדין אם הוא מכניס יין וחומץ שר משקים במלח גם אסור ואפילו מכניס שמן אחר כך לתוך מהמלח להתעים גם כן אסור אבל אם הוא מכניס את השמן למים לפני שהוא שם את המלח או שהוא מערב שמן ומלח רק אחר כך מכניס מים בזה יש מקילים כי השמן מחליש את כוח המלח מלהיות אז ואין על זה שם מי מלח מה שעשו זה רק אם הוא שם את השמן בסוף כי בשעה שהוא נותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד זה הכל הוא מכין הרבה אהב אומר מחבא יוכו לססמנו מעט לאס לתוך תבשיל או לטבול בהם פיתו וכן מותר לשפוך על ניתחי עוף ודג צלוי בין אם הוא עושה לצורך סעודה זו או לצורך סעודה אחרת אבל אסור לעשות לצורך חול אבל לפי השבוע בסימן יש לדבוב אם הוא עושה מלבת אחת לצורך שבת או לצורך חול יש להקל עכשיו התישבס טואם שמה שהמחבר עוסר לעשות הרבה ביחד זה דווקא עם כוונתו לתת לתוך הכבשים אבל אם דעתו לחלק לתוך תבשילים אפילו הרבה ביחד מותר אבל לירה באוסר וכך משמע במאירי כי רק במעטירו כאז ניכר שהוא עושה זרקל לצורך שעה מה שאין כן בהרבה אפילו שכוונתו להשתמש בזה לתבשינים וכדומה הסברו שהוא עושה לצורך חול ואסור עכשיו מגביל המחר בעוד הגבלה מה שאמרנו שמי מלח מועטים מותר לעשות אבל דווקא לא מי מלח אזים מה הכוונה ואם נותן לטוויכו שני שלישי מלח ורק שליש מים אוסולסמנו אפילו מעט כי אז זה נראה שעושה מוריס לכבוש בו דגים כי כן הדרך לעשות מוריאס ומוריס אסור לעשות מישהו מעבד כותב רב ניסים קרליץ שגם מי שטובל ירק רטו מעת מלח יזהר שלא יפלו מהירק טיפות מים על המלח באופן שהוא פסיקרי שיעשה שיעשה מי מלחזים אבאופן שנעשה רק לך ורטוב המלח מותר כותב לי רב בשי מרש מותר להוסיף חומץ במוריס אחרי שכבר נתייבשה כך מתיק המשתבור עלפנינו בלבגרסה שכמעט לגמרי נתייבשה כותב הקס שולחון שמשמ שם מתייבש מוריסיוס לגמרי אסור להוסיף עליו חומץ משום שנראה הדבר כסיית מוריוס מחדש. עד כאן הדף היומי.
לצפיה בתכנים נוספים: