האם מותר לסחוט לימון לתוך מאכל בשבת?- ש"כ ו' - ז'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לסחוט לימון לתוך מאכל בשבת?- ש"כ ו' - ז'

בסיעתא דשמיא סימן ש חוף סעיף ו בסעיף זה נלמד לגבי סחיתת לימון בשבת אז כמו שראינו בסעיף א' שאר פירות חוץ מזיסים וענובים ורימוינים כיוון שאין הדרך לסחוט אותם לצורך המשקה מותר לסחוט אותם בשבת ממילא לימון גם בכלל זה למה כי אין דרך כלל לשחות זאת לצורך משקה לא שותים מיץ לימון של עצמו אלא המטרה היא לטבל בוכל ולכן מותר אומר המחבר ליסחוט למוניש ומובא כאן ברומוסופים שכמה חונים התקשרו מדוע לא יהיה דין לימונים כדין בוסר שראינו בסעיף הקודם שלדס רבינו תם אסור לסחתו משום בוירו כרי גם לימונים אינם רואים לאכילה והוא מפרק מזה את המיץ אז נכון שאין כאן משום סחיטה כיוון שאין לזה חשיבות של משקה ויש גם בר אוירחן מתוך פסוילת למעשה באור לציון כותב שאם הלימון קטן יש לה אחמיר שלא לסחתו משום שיש לה חוש שאינו ראוי לאכילה ודינו כדין בוסו למעשה מקשה המשתברורו מביא מהפוסקים הבס יוסף הטז הרי הדרך לשחות מיץ לימון בחול לתוך מים עם סוכר לשתות לתענוג לימונדה ובכל זאת נוהגים אום להקל לשחות לימון בשבת. אז נאמרו בזה שתי דרכים. דרך ראשונה, ייתכן שלא נאסרה סחיטה אלא כשהדרך לשתות מסחיטת הפרי בלי תרובת משקה אחר. אז יש איזה חשיבות של משקה שזה יחלל בכלל מפרק של דוש. אבל מיץ לימון שלא שותים אותו לבד, אלא השטים זאת בתערובת עם מים וסוכר וכדומה, אין בזה סחיטה. דרך שנייה באמת אם הדרך לשחות את המיץ שלעצמו אז יש בזה איסור אבל כיוון שאין הדרך לסחוט את המיץ לימון לתוך קלירק אלא המנהג לשחות ממיו לכתחיל לתוך משקה אחר ליתם בותם לכן מותר ויש נפקמין גדולה בין שתי הדרכים אומר המשתמור בזמן הזה שידוע שממלים מאות חביות במיץ לימון כשלעצמו אחר כך מרבים את זה עם פה שמות דברים הסורך גודל אם מותר לסוחתם בשבת אפילו שהוא כן סוחזת כעת לתוך משקה כי למעשה כל ההתר הוא זה רק מפני שהדרך לשחות אותו תמיד לתוך משקה אחר לפי הדרך השנייה וכיוון שבזמנינו בכמה מקומות הדרך לשחות זאת כשלעצמו רק אחר כך מערבים אותו אז נכון שלפי הדרך הראשונה מותר לפי הדרך השנייה אסור ולכן צריך להחמיר בזה זה כדין טותים ורימוינים לכן מייעץ המשתברורו להיזהר לא לסחט אלא על סוכר על סוכר בפני עצמו לא סוכר מיא מים ואז הסוכר הוא אוכל ואז זה סחיטה לאוכל שלמדנו בסעיף ד' שמותר כמוכם פשוט וברור שמותר לסחוט מיץ לימון לתבשיל או לאוכל אחר סחיטה לגבי דבש כותב בשבט הליבי שאין זה נידון כמשקע בלאוכל ואסור למיסה החזון איש הוא חולק על ההיתר של המשתברורו והוא טוען שכיוון שסופו ליתן את הסוכר לתוך מים הרי זה אסור שבדעתו בסחיטה לשתותו כמשקה מחשיבה את המיץ למשקה קודם שהיא בלה בסוכר והרי זה מפרק משקה מאוכל ההיתר של פירוק משקה לתוך אוכל שאל איזה שם משקה אז זה אוכל לאוכל אבל כאן בסוף הסוכר גם לא יאכלו אותו אלא ישתו אותו ולכן אפילו מיד אם סחיטתו היא בלהמיץ בסוכר כותב החזוני שמכל מקום נחשב הוא כמשקה ואסור לסורתו אבל אם בדעתו לאכול את רוב הסוכר לאחרי אחר שבלה בו הלימון רק מעט ממנו יער במשקה ויעשה זאת לימונדה צידחזון איש להתר עוד מובא קמגרוס מוישה שאסור לשחות אשכולית לתוך סוכר זה לא דומה לסחיטת לימון לתוך סוכר שכן מיץ לימון אינו מיועד לשתייה אלא לטבל בו דברים אחרים ולכן כשסוחטים אותו לתוך סוכר אף שסופו של הסוכר ינתן לתוך משקה דנירים אותו כחלק מעסוק אבל לא כמשקה אז זה פירוק אוכל לאוכל בשונה מיץ קוליות שבדרך כלל מטרת השחיטה היא לשם שתייה כותב המשתברו שכל מה שדיברנו כאן שמותר לסחוט לימון זה לפני שהוא נרבש אבל לימון שכבוש במלח ושאר דברים דינם ככבשים ושלוקו שנראה כבר בסעיף שלפנינו סעיף ז כאן נראה סחיטה של מים לא שצמכו ביחד עם הפרי אלא שנבלאו בו אחר כך ונראה כאן שתי אופנים במטרת השחיטה באופן אחד מותר לזחות בשבת ובאופן השני אסור פוסק המחבר ליסחוט כבושים זה פירות או ירקות שכבשו אותם בחומץ במלר וכדומה ושלוקוס זה ירקות ששלקו אותם בישלו אותם לפני שבת ונספג בהמיים אם הוא רוצה לשחות בשבת אז תלוי מה מטרתו אם לגופום הוא סוחט את המשקה שצף עליהם ונבלא בהם כדי לתקן את גופם לאכילה הוא לא רוצה את המים שאין צורך למים ואסורתום אלו לתקנום לאכילה כמו שהדרך אומר המשתב לשחות חסה אחרי ששרו אותה במים אין זה בכלל מפרק כלל ולכן אפילו סוכיחת אתקורו שאם בו היכל מותו ואפילו שהמשקה לא הולך לאיבוד הוא סוחט את תוך קערה מכל מקום כיוון שאינו מכווה בשביל המשקה אלא כדי לתיקון האוכל זה לא בכלל מלאוכה כמהות של מפרק של צחיטש זה מפרק טולדוש זה שהוא מפרק את הדבר שהוא רוצה להשתמש בו כמו בדוש הוא מפרק את הגרעינים שהוא רוצה להשתמש בהם אבל בזייסים והנובים אומר המשתברורו אפילו אם המטרה שלו זה כדי לאכול את הזית והשמש שבזית מפריע לו או בעניו אותו דבר וזו מטרת סחיטתו בכל זאת אסור למה כיוון שרוב העולם שוחטים אותם לממם אז בזה אסור הוא הדין שמותר לכתחילה לשחות איטריות לוקשן משומן שנבלא בהם אם הוא עושה כן משום שהוא לא יכול לאכול מחמת רוב השומן כך כתב בדרישה בחיודו מקל מטעם אחר כי הוא טוען השומן והטריות שניהם אוכל אז הוא הפרדת אוכל מאוכל אז בכל מקרה מותר מציין המשתברורו שכל מה שאמרנו שמותר לסחותט את צורך גופם זה דווקא אם הוא עושהזת לצורך שבת אבל אסור לסחוט בכל אופן לצורך מוצאי שבת זה הכל שמטרת השחיטה זה לאכול את הפרי לאכול את הירק בלי המשקה שספוג בו אבל ואם צורך לממ אם הוא סוחט את הכבוש אשלוקוס כדי לשתות את המים אז מות זכות יותר גדי ראשו שיש בו אויכל ודאי שזה לא גורם יש כל של ענבים שלמדנו בסעיף ד' הוא הדין שאפשר לתוך המוריס שזה מאכל אבל אם אין בו איכל לגדרה ריקה או לגדרה שיש בה משקין אוסו טוען כן המשתבר לכורה יש כאן קושיה הרי למד בסעיף א' ששאר פירות חוץ מזה סימרנו במטימים רימוינים מותר לסחוט לממהם את הרצםברוורו על פי הראשונים שינה סום שאין שם משקה על 100 פירות אין לזה שם משקה פירות אחרים אין חשיבות של משקה על המים שלהם אז הפחנת אוכל מאוכל מה שאין כן כאן מדובר על מים וכדומה שהיה להם שם משקה והם נבלעו בירקות או בפירות אז ודאי ששאר בזה שם סחיטה אבל המחבה כותב אוסו לא חייב כיוון שמדויריסה חיובסחיטה זרק בזיסים ואנובים עד כאן שיטה ראשונה כעת מביא המחה בארץ שיטס רבינו חננל שהוא חולק על שתי נקודות לרבינו חננל כל שהוא צורך לממיין חיבטוס בסחיטת כבו שמושלוס אפילו סוחת לגדי ראש שיש בו אויכל אז הוא חולק בשתי נקודות נקודה ראשונה שאם הוא צריך למים למש כה אז יש חיוב חטוס אפילו בכבוש ושלוקוס ב ככל שהוא צריך למים לעולם חייב אפילו כשסוחט לתוך האוכל ולדבורוב הסיכת אשכדי ראש למד בסעיף ד להתר לפי רבי נוחנל למיסה כל הפוסקים חולקים רבי נוחנל כי הם סוברים שמשקב לאיכל כאויכל דומה כמו שראינו בסעיף ד והלכה כדבריהם ולכן הזכיר המחבר דעתם בסתומה מכל מקום הביא המח גם דסר בןחנל להורות שטוב להחמיר כדבריו והמחמ טוב או לא ברוכה כמו שכתוב בתשוב הסורוש ולכן כדאי להחמיר לא לשחות שום מה שום פרי לתוך אוכל בשבת עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: