האם מותר ללבוש בשבת מעיל ניילון על גבי המעיל הרגיל?- ש"א י"ג - ט"ז

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר ללבוש בשבת מעיל ניילון על גבי המעיל הרגיל?- ש"א י"ג - ט"ז

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סמ שא סעיף יג בשתי הסעיפים שלפנינו נלמד את העניין של להציל מינוף אדם שלובש דבר על הגוף רק כדי להציל מינוף שלא יתלכלך אז נראה שיש הבדל אם זה בדרך מלבוש מותר אפילו שרק זו המטרה אם זה לא בדרך מלבוש אסור אבל אם זה להציל מצע אז בכל מקרה מותר ולכן מי שצריך לבוש טיטול מובא כאן כיוון שהטיול סובב את כל גופו זה דרך מלבוש שמותר כמו כן סינרים שדרך אנושים לבשם בית עבודתם המטבח דס אחו שוני שמותר כזה נחשב דרך מלבוש אפילו שהמטרה היא לצו למינוף אומר המחבר לא ייצא הזב בכיס שויס לעד צילו מזיו שוי שלא תנב בו וזה חיו מדריסה כזה דרך הוצו יכח לאיש בחול וזה לא נקרא דרך מלבוש כמטרה הא רק להציל מינוף וכל הצולל מינוף נחשב כמשו אלא אם כן הוא מלבוש גמור ווא הדין אם הוא קושר מטלית בכובע כדי לקנח בו אתני אסור וכן ממשיך המחבר אישו נידו שקושר אז בגד לפניו שתסלח לך בדם דוסו אסור צס בוים אם לא יהיה סיורו יקים מלבוש אם זה כמו מלבוש מפני מלאחר קן מכנסיים בלי שוליים דרך מלבוש מותר בכל אופן האם זה רק לפניה או רק לאחוריה והיא כושרת ברצועות זה לא נקרא מלבוש ואסור אבל זה הכל ה מטרה רק עצו למינוף אבל אם כו שרתו כדי שחב לו אדם שדם לא יפול עשר תייבש וצער אותה ולא הי תצטער מותר לו סבוי כיוון שכוונתה בשביל צר אפילו שניצלת גם תנוף אז זה גם נחשב דרך מלבוש כי זה המטרה של מלבוש להגין את הגוף מצר בסוף ימי ריתה כאדמה מועד ביותר וכבר אין לה צער הגוף אםב הדם לפשרה אלא יש לה צער שם התפו בגדיה אז בגוס מוישה אוסר וכן דס רניס קרליץ אלא אם כן היא תופרת או מצמידה את המוך לבגד התחתון הו מתבטל לבגד כמו שמצוי בזמנינו מעיד דס הגשה זר בוך שכשם שדבר הבא להציל את הגוף מצער נחשב מלבוש כך נחשב מלבוש דבר הבא להציל את הגוף מתינו ולכן מותרת לקשור סינה או לתת מוך כדי לשמור על קיון גופה ומה שמה שלו ש שולחנך שאין התר אלא במקום צר הגוף צריך לומר שבדרך כלל אם אין צר הגוף אין רגילות להקפיד על מעת הרטיבות של הגוף האם מקפידים על כך אז זה גם נחשב כצר לגבי לצאת עם הויך דו חוק יש כאן גם אכלו קס גדולה יש הרבה שאוסרים ויש כאלה שמתירים ומי שנצר למכשיר תטר אז ס קרץ מתיר כ ס הגש זב שבת הליי מחמיר כי זה לא דרך מלבוש אומר רק אם איין רשד בזה יש ללמד זכות וצים סעיף ד דובש דרך מלבוש אז כמו שדיברנו אפיל א שמצאו טינוף למשל לובש את זה על הבגדים כדי שלא נפו מותר מותר לא בשבס גס מוש כותב שהעניין הוא שדרך מלבוש אפילו אם אין לו שום צורך מותר אגו ולכן מו טליל בוש בגד מני הגשמים אפילו שהוא מוסיף לבוש בגד למעלה מבגדיו רק מפני הגשם ובלי הגשם לא היה הולך זאת זה בגד ע וגס מוד קסק מותר כזה דרך מלבוש אוי כוב על רשוי הוא לובש מלמעלה כובע גדול יותר על כובעו כדי שלא תאנף בכל ז מותר כיוון שזה דרך מלבוש אבל סוי שתם בגד על ציפה מפני הגשומים דיזה דרך מלבוש הינו אם זה לא דרך מלבוש רק אם מניחה זאת רק על ראשה כמו איזה חתיכת בגד פשתן או אי שמכסה את הכובע בפצלי במטלית אבל אם מתעטפת בבגד הזה קצת מגופה אז הדרך מלבו שמותר אפילו שהמטרה היא לצו טינוף אפילו בגד קרוע כסה כמו שנראה לאלון ומותר גם לעשירות כיוון שלעניות זה נחשב כמל בוש אז גם לשירות זה נחשב אם כוונתה שלא צערות את הגשמים אז בכל מקרה מותר אפילו ש ממילה ה צלת מינוף בגדיה ובלבד שתקשר נ יפה כדי שלא חשש שיפול וטלטל זאת צד מעיל גשם עשוי מניילון שהמטרה היא להג גדל שלא ירטבו אז הגשה הז בוך מתיר עלפי הגס מויש שעוד מעט נראה לכאורה אסור עם כיסוי נל עלל הכוב פני הגשמים דס חזוניש שאסור וכר גם וד פוסקים זה לא דרך מלבוש אבל מכסי צוק מוסיף שהי מטרה שלא יחדרו מק שמים לראשו אז יצו למצער הגוף זה מותר גס מוש כותב מטעם אחר לדעתו דרך מלבו שרק אם זה מוסיף כיסוי והגנה לגוף ציפוי הכובע לא מוסיף כובע על גבי כובע אז כמו שמשת כותב ש כובע העליון יותר גדול מידור דס הגשה זרך שאם לא מקפידים להסיר את הכיסוי מעד שפוסק הגשם ועשוי במידת הכובע מודק אלי טב הוא בטל לכובע ומותר השבת הלוי כותב גם כך הוא מוסיף שאם הוק מסרבים גמור יש להחמיר שלא לצאת בו שמסרנו פסקו הגשמים בדליים יש מתירים יש אומרים שדווקא אין ליגו ביד המקילים אבל אם דווקא העם הרדים ודקות אם לא ודקות שמה פלום על נעליו יבוא לטנה נסור מידור בסמוי שכותב שמותר לצאת רק בכאלה שעשויות גם לחמם את הגוף או שהוא לגש אדם ש חדרו מקשים לרגליו וצערו הבלי זה אז כמו שדיברנו לשיטתו זה לא נחשב דרך מלבוש וכך דס רבניים קרליץ סעיף תזו אין הכיתי אדם שנקטעה רגלו יצא בכף שלו זה פרוטזה דנו שס כמין דפוס של רגל וחוק בו מעט לאסר שוק בתו ונו זה לל בוי של קופונים צריכו למלוי כי אם הוא היה הולך רק עם זה ז לו להילוך היה מותר אבל זה לא זר לו להילוך אלא כ ד שחסה רגל אלא נכי רגל שהוא צולע כ צך הילוך שמה זה תלף מרגלו ויבוא לטלטל ז בב סעיף תז כ ש לך כל על שקוב אשב על כיס וכש מסמ לודו על שוקו וחף לפונו סמכ כפפות של אוץ לראש שוק רגלו התלוים שהם תלוים באביו נישן על וד קצ נישן גם על רגלו קצס אין צים בסמכות בשב תלוים באויר ומנח לא מנחים על הקרקע זמ משפה היבוא לטלטל אותם דמס בכיס ספס הקט שודו מצ זה נשן ליה שוא נדחף אז זה כמו חיגר עם הקל שמותר לו לצאת כ כי נעליים צ בשב כן חשש הגו חמצ במי של עץ שהרגל כנס ב שפ אפילו אם אין על זה שום ציפוי של עור זה נקרא נעליים הברגות המגונים מקשים שביחס קיפה מבואר שאם אין על זה ציפוי של אור אז לא נחשב כמנהל ברגו מטרס את השלחן הרוך אבל הוא עצמו מצדד שאם זה עשוי רק מעץ זה לא חשוב מנעל ואסור לצאת בו לשר בשבת מוסיף הרמון מחלוק עניין עלי בית שמופעים באו וכן בנטש פנטופל עלי בית תלפ מאירו ממילא אפילו שהם יוצאים במילה בלי חליצה על ידי חליצה בידיים בלי התרת קשר כמ זה מחופה אור מעודה קצת לא חוששים שמה ייפול ברשו סרבים ויבוא לטלטל דל אדמס א יש מחמירים ואוסרים שמה זה ייפול והוא יטלטל התז כותב שלא חוששים כ ודאי לבישות בחזרה הוא לא ילך ייחב ברשו ורבים הטו שבס מפקפק על התז ונראה שמקום רפש ודאי אין להקל כי זה יהיה ברפש והוא יטלטל זאת אבל לכול מאם שכר ויצא לו שו סרבים בן בזה בם בכל דבר שחוששים שם הזה יפול וטלטל אז לא צריך להסיר זאת בשו סרבים להמשיך ללכת עד שיגיע לביתו ושם ישלוף זא מסיים הרמו ו ילך עודו יוכ בשבס במו שאין דרך לילך וכף בדק מ שמשמ שאפילו מקום שדרכם ללכת יחב בחול בשבת בשבת ילבש מנהלים כדי שיזכור שהוא שבת בבך כותב שיש גם אוינק שבס ועדים ביום טוב אונק שבס ביום טוב שווה וגם בכל מבואר בס בז שמיד ניוס לא ללכת יחף מי שיש לו צער שלובשת נעליו כותב הכ החיים שלדברי הבח לא צריך לנעול כד רבה זה הענק שלו אם הוא לבב אבם שכש כדי שיזכור ששבת יתכן שצריך לנעול את הנעליים מסים הרמו דשב כמ בתי שב יך לא לך הכל כמו בל אזה תזכורת שבת שלא יב חס ושלם לחילול שב עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: