האם מותר לחתוך מלפפון לחתיכות קטנות בשבת?- שכ"א י"ב

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר לחתוך מלפפון לחתיכות קטנות בשבת?- שכ"א י"ב

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סימן ש חופ סעיף יבז כאן נלמד הלכה מאוד מעשית אדם שרוצה להכין סלט ירקות בשבת האם מותר לחתוך באיזה גודל לחתוך אז קודם כל צריך להזכיר מה שהמשתברור כותב שיש סוברים שאין תחינה באוכל אתמר שכמוכן לאכילה אין בזה יסוד תחינה המחסותם שבכל הירקות גם כאלה שרואים לאכילה כך כמו שהם בלי בלי בישול יש יסותוכן דהיינו שהוסטם קדסברים שיש תחינה בוכלים אומר המחבר המחתך הירק כמובן שירק כבר תלוש דק דק חי משום תוכן הגו ויןדוסטו גרוי גרוי סטנים מיובשות וחרובים לפני זקיינים שהם לא יכולים לוס אם לא יחתוך דג דק אומר המשתמבור בסעיף טס למדנו לגבי בשר צלי שהולכים אחר רוב העולם שיכולים לאחוב זאת בלי תחינה אז אפשר לחתוך כאן זה גידולי קרקע זה יותר חמור כי עיקר תחינה וגדולי קרק דרקע לכן אסור הקם מבי את היסוד שכבר הזכרנו שאין תויכן אחר תויכן החזון איש כותב שאין גדרו כדין אין בשלח בישלם גדר הדין הוא שכיוון שלא שייך לבשל דבר מבושל ניין תויכן הגדר הוא שאין תויכן אלא בהפרדה של דבר המחובר באופן טבעי שהרי אפילו דבר שבעל עולם מפורר ולא נתחן מעולם אם תחבר על ידי בני אדם אין בו משום תויכן אז אומר הרמו ודווק פירוס וקדומים לזה אוסו כי הם לא נתחנו מעולם אבל מוטר לפרר לחם לפני התרנגוילים דואל בכווניתחן זה כבר נעשה מגרעינים לקמח אין לו חוש דאין תיכן אחתיכן דהיינו להכין להם שיכלו לאחר זמן מותר כי לאכילה מיידית נראה שהרמו מקל בכל אופן חזון איש כותב שאפילו צנימים ומצות יש לפורות דווקא סמוך לסעודה אם לא מקום שיש על הסות כן וכר גם כתב בסיב זכותרס מוישה החופץ חיים מביא זאת בספרו ניתחי ישראל לפי זה כותב משתבו לפר תפוח חמה ירקות לפניהם דק דק כמו שנוהגים לפני בהמה ואופות גדולים אסור אלא אם כן נזהר שדבר זה סמוך לאכילתם ממש כמו שכבר נראה אבל מכל מקום טוב ונכון להיזהר גם סמוך לסעודה שלהם להיזהר לא לחתוך דק דק אלא חתיכות גדולות קצת כמו שנראה שהמשתבור המחמיר בפרט לפני בהמה בוודאי יש ליזר כי נראה בסימן ש כד שאין לתרוע בדבר שראוי לאכול בלא זה מובן כאן שבסימן ש בז למדנו שבגד שהתלכלך בתית אסור לשפשף את התית מפורר זאת משום תויכן בקשה רבי קיגה לכאורה כיוון שהתית מורכר מחלקים קטנים שיתחבו על ידי מים לכאורה אין בזה תויכן אין תך נחתיכן מביא קצסולית לאירוס שהיסוד של תורך נחתוכן נאמר רק בדברי מאכל ירקות שנחתכו לפני שבת באופן שאם היה חותך קר בשבת היה חיה משום תויכן מסתפק העגלטל אם כשחוזר וחותך בשבת לחתיכות קטנות יותר עובר על איסור תויכן או שמותר הדבר משמיכנחתיכן ודע ס הגשה זו בו שיש בזה משום יסותוכן כמו שכל חתיכה בפני עצמה לא נתחנה וכאן מביא רמו חידוש גדול מתשובשבו הוא טוען שכשם שבבוירה סמוך לאכילה מותר לברור קר גם בתוויכן משתבור מסביר מביא הרשבו שלא שייך שם תחינה כשמחתך בסכין אלא בתוכן להניח אבל כדי לאכול מיד ודאי דשורה כי הרי לא יעסור על אדם לאכול מחלו בחתיכות גדולות או קטנות אז הדרך הכי לא עושה בכך והוא בוא הדין אם הכינה ירק דג דק לפני התרנגולים שיכלו מיד גם כמותר כמזונו סונלכו אז זה נחשב כדרך אחידה החזון איש מסביר שעל אכילה תמידית לא חל שם עמל מלוכה ולכן גם כשמכין סמוך לסעודה אין זה טויכן אין זה בוירו אלא זה נתפל מעשן נתפלים לאכילתו אז נעבור לדברי הרמ וכל זה וזה עולה גם על חיתוך ירק דג דג שרן בסוף בתחילת הסיף לא מירה אלא ברכותך מניח אבולים לאכלו מיד הכל שורה הכל הכל מותר מידי דאביר לאכול מיד שורק כדי שמ שיטס קר גם כאן ולו דווקא אם הוא רוצה לאכול לא הדין שאחד יכול לחתוך לצורך אחרים והם יאכלו מיד כמו שלמד לגבי בוירו הכפחים כותב שגם לצורך נוכרי שיאכל מיד מותר וכשחותך כדי לאכול מיד ראינו בסמן שיוטס לגבי בוירו שאפילו אם נשאר מה שברא לאחר הסוד אין בכך איסור כיוון שברא הרבה יותר אבל אסור לברור על דעת שישאר גם מסודה אחרת אז קר גם לגבי תויכן החזון איש טון שדווקא לחתוך לחתיכות אבל לרסק אסור אפילו סמוך לסעודה כי הוא טוען שלא התיר הרשב בו כיוון אלא כיוון שעיקר החיתוך הוא דרך אכילה אז אין חילוק בין חתיכות גדולות לקטנות והכל נחשב דרך אכילה אבל עיסוק דהיינו קטישה זה כמעשה התחינה ממש וזה לא דרך אכילה רק בשינוי בידית של סכין שלמדנו ליל אז מותר עוד דובר שמיוך נחשב כשיהיה בכלל מיוחד ומושך עליו שם אלוכם מנתק מעלף שם אוכל כי זה לא מנהג אחילה אלא רק מנהג רפואה לחוילים ולקטנים או במיניים מיוחד חדים כך סדר חזון איש מידח משודקוסמו שכותב שבשעת הצורך מותר גם לרסק סמוך לסעודה הגשה הזוהר בוכ ציין שמאגרום משמע שאפילו תחינה גמורה ברחיים לולי הבעיה שזה קל מיוחד לתחינה היה מתיר הרשבו סמוך לסעודה מביא המשתפרורו כל זה דס הרשבו שרמו פוסק מותו אבל יש מפקפקים על היתר זה השולחן נוח עצמו לא מתיק רק הרמו גם בבס יוסף כותב שאף מי שמכוון לאכול מיד גם כן ניזהר לחתוך לחתיכות גדולות קצת ולכן כתבו כמה אחרונים שנכון להתנה כמו שכתב הבס יוסף לחתוך לחתיכות גדולות קצת ומה השיעור כותב החזון איש דהיינו חתיכות גדולות יותר ממה שנוהגים לחתוך עמות החול הגשה זוהר בוכטן שכל שצריך לטחון את המאכל בשיניים אין זה נחשב דג דג ולכן בצנון מותר לחתוך את יצנון רב ניסים טוען שזה לא קשור לזה באולציון כותב שמי שרגיל לחתוך ירקות דג דג כי אין דחינה אז זה נאמר שיחתו בשבת חתיכות גדולות אבל חיתוך הירק רקות הסלט שרגלים לעשות היום לא נחשב דק דק מותר לעשות כרגיל עובד כאן מחלוקס פוסקס בנינו מי שלא חותך את היר צדדיו אלא רק לרצועות דקותס השולחון כותב שגם בזה ישסו משום תוכן קר גם דעס הגרז שלישיב שים כמגרוס מוישה כותב שדווקא שחותך דג דג באורך ברוחב כן תחינת קמח אבל אם הוא חותך רק באורך או רק ברוחב כמו שעושים בגזר או מלפונים אין זה בכלל תויכן קר גם דס הקשה זרבוך ודעס סגרן קרליץ אם החתיכות גדולות באופן שאין לפקפק בכך דעסגרנן קרליץ שנראה שאין צריך להחמיר לעשות כן סמוך לסעודה רק בחתיכות קצת גדולות אז צריך גם שיהיה סמוך לסעודה אבל מסיים המשתברו שמכל מקום הנוהגים לחתוך בצלים וצנון דק דק אין נמחוט בידם שיש למי שיסמוכיחו אבל צריך להיזהר לש לעשות זאת רק אחרי שיוצאים בית הכנסת כי צריך שיהיה סמוך הסעודה ממש כמו שראינו לגבי בוירו אלה שחותכים את הבצלים והצנון דג דג שעה או שתיים קודם הסעודה קרוב הדבר לומר שחיף חטוס הבצלים אסורים באכילה בשבת וגם יש גם ייסור משום בואיר הוא צריך לקלף אותם ואף על פי שיש הסברים שאין תחינה בואכלים לן סרנושב בשחס שאם יש מחלוקס בדבד מכילים ברגח שיברג שהכרי משתמור שיש תחינה בלזדי ולכן הוא עשר גם בדיאבת להנות מהבצלים הוא חתך אותם מוקדם מדי מביא המשתבור שברלוכה הוא בייר שההיתר זה דווקא כשהוא חותר בסכין אבל לחתור בכלי המיוחד גם הרשב מודה שאסור אפילו שהוא חותר סמוך לסעודה כשהוא חותר דק דק כי גם בבוירר בכלי מיוחד אסור ולכן מסתבר שיש להיזהר מה שנוהגים לחתור בצלים דג דק עם דג מלוח לא לחתוך אותם בכלי שקוראים הקמסר כי ייתכן שזה נחשב ככלי המיוחד אלא חתוך בסכין סתם וגם בלבוכה באקמסר יש לאסור משום דדכויל כנל בסעיף י מביא המשתבור כמה השלמות לתוויכן המפר חתיכת עץ רקוב עושה ממנו פולבר אבקה וכן המפרר צרור עפר חי משום תויכן הנושא רצים ליהנות מהנסורת שלהם או מי ששף לשון של מתכת חייב מי שישוף כלשהו המחתך חצים דק ועושה אותם קטנים כדי שיוכל להשיג בהם לבשל בהם אם דקדק מהם חתר דק כדי לבשל כגרוגרת מביצה ביצה מתבשלת בקלות ולא צריך שיהיה שיעור לבשל ביצה שלמה אלא כשיעור גרוגרת מתוך הביצה חייב אם הוא חותך לחתיכות גדולות והוא מקפיד על מידה מסוימת לחתו בכוונה בזה המקום כדרך שנוהגים חוטית ויצים אבל אפילו בגדולות שהיה משום תויכן א ברגע שהוא מדקדק על המידה חי משום מלךס מחתיך עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: