האם מותר להתיז ריח דוחה יתושים על בגד בשבת?- שכ"ב ד' - ה'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

האם מותר להתיז ריח דוחה יתושים על בגד בשבת?- שכ"ב ד' - ה'

בסיעתא דשמיא סימן ש חוב ב סעיף ד בסעיף זה נלמד יסוד כל דבר שראוי למאכל לא רק למאכל אדם אלא גם אם הוא ראוי למאכל בהמה אז לא שייר בו תיקון כלי אומר המחבר אויך בהמה כל דבר שראוי לאכול לבהמה אין בו משום תיקון כלי כמובן שזה מותר גם בטלטול שדבר הרוכילה מוכן חנו לכל צורך משמע בגימורה שאפילו שאין עומד בשביל הבהמות לאכילה כגון עצים רכים שראוי להם לאכילה גם כן לא נקרא להם שם כלי ולכן אומר מחבר לפי כוח מוטר ליקטום אפילו בסכין לא רק ביד קש אוטבן שזה מאכל בהמה ולחצויץ בוישינו ואפילו מקפיד על מידה מסוימת אין בזה משום חששש איסור מחמס מלכס מחתך שזה עם אדם חותך מידה מסוימת כיוון שדבר אוכלו ומובא כאן מרב ניסים קרליץ בטעם הדמר נאמר שועיל ואין החיתוך מבטל מאוכל תורת אוכל אינו נחשב אלא כשימוש במאכל ולכן אין איסור לחתוך פירות וירקות בצורות מסוימות לשם יופי כאשר אין בכך משום עובד דדכויל אבל בחיודם נראה שכשהחיתוך בצורה מיוחדת אסור הדבר משום כתיבה בשבט הליידן שמעיל בזה משום איסור בווינה וזה ברור שלחותךם באופן שמתבטלים ממתי עשויח לדי כן כגון לעשות סלסלה מויידת לקישוט מקליפת הבטיח אסור כמו כן מותר לחתור גלולה לשני חצאים שווים כיוון שהם בדעתו להשתמש בה אלא רק לבולעה נחשבת כאוכל ואין מחטר בוכלין אפילו שהוא מקפיד שיהיה חצי חצי בדיוק אבל לחתוך סיגריה אוחמה כשהם בטיפתם לשני חצאים שווים דן הגרשה זוהר בור שיתכן שמחמת הנייר יש איסור מחתך מביא המשתבר מהרן שדווקא כגון זה שעושה ממנו כלי בתחילה אז הוא שייך תיקון כלי כי נשאר על זה שם אוכל אבל אם מתקן כלי שכבר עשוי בדבר אוכל למשל יש נקב בחבית והוא נוטל חתיכת לפת וחותך אותו מדויק לפי מידת הנקב כדי לסתום בו את הנקב שייר בזה תיקן כלי הנשמ סודום טוען שלשיטת הרן יש בזה חיוב חטוס ממשיך המחבר אבל כיסום שאינוכל באיממה אפילו ליטלוי סתם נטילה ביד כדי לחצץ בשינב אסור כי זה מוקצה כשאר עצים כל שקל ירצה לקותמו כדי לחצות בו שיניו אז תלוי אם הוא עושה זאת בכלי כדי לחצוץ בו שיניו או לפתוח בו את הדלת זה מלאכה גמורה שהוא עושה אותו כלי חייב חטוס גם אם הוא עושה זאת ביד אז עשו מדרבונו משום שבוס שהוא כאין תיקון כלי אז בלא חקל חיד זה רק מדרבונון מוסיף המשתברורו אפילו שלפעמים יש בזה משום כובד הבריאס שנראה הבשר שבין לשיניים לחוץ וגניו לו והרי למדנו בסימ שיבז שמוקצה התירו משום כובד הבריאס אז אולי נתיר לו טלטול הכיסם בלי תיקון בכל זאת כתוב בגיבור שאסור כ היה לו להכין כיסם מאתמול במקום הסעודה לפי זה אם הזמינו חברו לסעודה בשבת ולא ידע אתמול להכין כאן מותר לו לטלטל כיסם לחצוץ בו שיניו אם אין לו דבר אחר אבל במקום שאין נחשב זה לגנאי אסור הטיל לדוד נותן להתיר חציצת שיניים בגפרור כיוון שהוא כלי שמלכתו לאסר שמותר לטלטלו לצורך גופו ויתכן גם שאין לאסור משומחש שמוקטוים כיוון שהוא מיוחד את תשמיש אחר ויש עליו טורס כלי וקר גם התיר באור לציון אבל הגשה הזור בו חשש שדיין הכפרו כדין העצים שעומדים לעסקה שזה מוקצה מחמז גופוי ואסור לטלטל אותו גם לא בשביל לחצוץ את השיניים הגשה זוררבוך למד מכך שאמרנו שכתימת כיסם כדי לחצוץ שיניו נחשב כתיקון כלי אז כמו כן לפתוח קופסאות שימורים ואריזות מזון כשהם בדעתו לזורקן לאחרי שיתרוקנו להשתמש בהם פעם נוספת נחשב הדבר כתיקון כלי אבל ייתכן שזה לא דומה כיוון שהוא לא יוצר כאן כלי חדש רק פותח כלי קיים הוא נשאר בצורך חיון נעבור לסעיף ה בשמים הם עומדים לריח ולכן מותר לטלטל עצה בסובבים לריח בהם הם לא מוקצה מותר גם לטלטל אותם שם כדי הוא להעניב בו לחולה לעשות לו אוויר או הדין לבריא רק כדרך לעשות כך לחולה כולו יקצה דעתו מאילו העצים ומו ללוי המשתבור מתקן וכיתמוי ומי ללוי לא ריח בוי מלילה זה שהוא מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא רחו וכתימה זה שהוא חותך את זה הוא כותם את זה אז מקום הכתימה הוא לך ורחו נודף ומותר לעשות כך איך עוד קושים וארך עוד רקים אבל מה שמותר בקשים זה דווקא ביד ולא בכלי אפילו שהוא כותב רק כדי להריח הוא לא מכוון לעשות כלי גזיר שמו יכתום לחצוץ בו שיניו ואז מייסה בכלי חייב חטוס ולכן אסור לכתום הדס בסכין אלא ביד גם ביד אסור לכתום רק להריח אבל עץ קשה כ שוא רוצה לקטום אותו לחצות בו שיניו אסור לכולם כמו שלמדנו וקשים היינו אפילו שאינם רואים כלל למכל בהמה מותר לקותמם ולפשם ר בהם כל מה שירצה כמטרה היא לריח בין עץ גדול בין עץ קטן ודווקא בכל זה שהוא רק מוסיף ריח בעץ על ידי המלילה והכתימה אבל אסור להוליד ריח כגון להניח בשמים בבגד בכדומה כדי שהבגד מריח אסור כמו שמבר ביחס יום טב שולדת דבר חדש קרובה לשיעתית מלוכה הולדת ריח בבגד נחשבת כתיקון כלי וגם בגד שיש פה כבר ריח ורוצה להוסי בו ריח נוסף מבואע ברכס יום טב שאסור לעשות כך המיש היה אתרוג מונח ר בגדו ונטלו ממנו מותר לו להחזירו לבגד גם להוליד בבגד ריח רע כגון להכניס בו חומר שמבריח יתושים כותב הרב אוזנו שאסור אלא אם כן הריח חלש וכמעט שאינו מורגש בזה אפשר שיש לכל לוליט ריח במים גם מבואר ביחס יום טוב שאסור יש נידום בסימ ק חופכס בזמנה מנהג סייס כפיים בחוץ לארץ זה רק בחוץ לארץ אז נטלו את ידי הכהנים במים מבוסמים אז להכניס שמר רחני לתוך מים הטז המגנמור מוסרים ולרב חכנס צבים מטרים כי השמן לא מוליד ריח במים אלא השמן שמורב הוא מדיף את הריח לשים מים עם שמר חניה לידיים וזה כותב המשתבור שאפשר לסמוך עלר חצי שמתים ועל יובי כותב שהיתר הוא שאין השם מוליד ריח בידיים אלא הריח הוא של השמן עצמו שדבוג בידיים בגינה זורודים כותב שמותר להוליד ריח בגוף כזה לריח שלא מתקיים כזה עם אובירתו וגם ביד ידיים יש עוד טעם שיודע אם קוניסם והריח שיש בהם מתפוגג במרה לשטוף את הפה במי פה כותב שתביא שמותר כי מותר לו להרח בגוף אבל להכניס מי פה במים המלת אשתו באמת פיו הבזה הרב אוזנסו כמול דרך במים הגשה זו בור כותב שאם לא יכין מפים בעוד יום יש להקל כיוון שמטרת העירוב אינה לתת מים ריח במים אלא לדללם מ פה שיש בהם גם חומר חיתוי דע סגרן קרלית שאסור להשתמש בהם בשבת כמו כן, לתת מ בוסם על הגוף מובא כאן כמה פוסקים שמותר. באור לציון כותב שהיתר הוא דווקא על מקומות מגולים שבגוף כפנים וידיים שהריח לא מתקיים. לתת מי בוסם בשורות בזקן בזה יש מחלוקס, יש טוענים שזה חשב כבגד ויש טוענים שזה כמו הגוף שמותר. להוליד ריב בבגד בלי לכוון לכך. למדנו בסמשים ש חוף א' שהטז בתחילה החמיר ואחר כך הוא חזר בו והוא יקל. נתינת בוסם על הגוף שגורמת שיוולד ריח גם בבגדים דסרניסים קרלת שמותר אבל אם עושה כן כדי שיהיה ריח אב בבגדים המטרה היא לכתחילה גם זאת הגרח קניבסקי אוסו כותב המשתברו אגב שלמדנו ענייני חיתוך וכתימה אז נבאר כאן עוד כמה דברים בעניין א' המחתך אור או כל דבר שאדם מחתך ומקפיד על מידתו הוא חותך מידה מסוימת בין עץ או מתכת או אפילו נוצע של עוף כיוון שמקפיד המידה תורכו ורכורבו וחוטר בכוונה חיה משמלך סמכתך אבל החותר דרך הפסד או בלא כוונה למידתו אלא כמתעסק או כמשחק פטור ומיפה הועילו לנה הנבים וחכמינו זלזל במעסרו לנו המקח וממקה בשבת שפעמים יכול לבוא דחיוב חטוס כגון שמוכר איזה סחורה לחותך ממנה לפי מידתו הצריך לו שחיים שמחתך ב כמו שהזכרנו אין מלכס מחתך שיך בוכלים ג' האם אחד דווקא בכלי אפילו ביד אז ברלוכו בייר דבר דבר שדרכו לחותכו דווקא בכלי החיוב דווקא בכלי דבר שדרכו להפרידו גם ביד חייב גם כן אם הוא עושה זאת ביד ומסתבר שיסוד רבונון יש בכל מקרה גם אם הוא עושה ביד דבר שדרכו בכלי החותך כי שם בסכין לחצוץ בו שיניו לדעס הראש חי משום תיקון כלי לדעס הרמבם משום אחתך ויתכן שלדעס הרמבם חייב שניים גם משום תיקן כלי החזון איש מובא כאן כותב שפולה שאסורה משמלאכה מסוימת לא חייב עליה גם משמלאכה אחרת ומבאה כמה מכס חינוך שהשיעור שקתימה בכל שבי אז גם בכל שיעור יש חיוב עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: