באיזה אופן מותר להמיס קרח בשבת?- ש"כ ח' - י"ג

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

באיזה אופן מותר להמיס קרח בשבת?- ש"כ ח' - י"ג

בסיעתא דשמיא סימן ש חוף סעיף חס למדנו בשיעור הקודם שסחיטת כבשים ושלקות אסים עושה זאת לצורך המים אסור לעשות זאת לרוב הפוסקים מדרבונון לדעס רבנו חנן אל מדוייסה אומר המחבר הסויחת דג לצירו הוא סוחט את הדג כדי להוציא את הציר שבלוע בו הוא צריך את הציר דושב למין שאסור לעשות בשבת אומר המשתבור מדובר בציר שנבלא בו ממשקה מבחוץ לכן זה דומה לסריך את שלוקוס למוב כמו שדיברנו בשיעור הקודם אבל ציר הטבעי של הדג שיוצא מגופו לשחות זאת זה דומה לסחיטת שאר פירות למימיו שמותר כמו שר בסעיף א' כיוון שאין דרך לסוכתו למימיו לצורך משקה ונעבור לסעיף טס כאן מתחיל נושא חדש נושא של ריסוק קרח מה האיסור בזה המבא משתבור שתי דרכים או זה דומה למלוכה שהוא בורא את המים האלו זה אסור מדרבונון הוא מוליד כאן מים הנמזוג זהירס חומים כי אם הוא ירסה קרח למים הוא יבוא גם לסחות פירות שעומדים למשגים פוסק המחבר השלג והבורוד אין מרסקין אויסום בשבת דהינו לשברום לחתיכוס דקוס כדי שיוזובו ממוב אבל דווקא באופן כזה אם הוא שובר חתיכה ממנו מותר אם הוא רוצה חתיכת קרח אפילו שבכך יזובו קצת מים קודם כל הוא לא מתכוון לכך וגם זה הולך לאיבוד אז אין לזה חשיבות האבול אומר המחבר זה כן מותר נויסנו יכול להכניס קרח שלג בר של יין או מים והוא נמוח מאילו ונו חושש לכן מותר להכניס קוביות קרח לתוך יין או מים כיוון שלא עושה מעשה בידיים זה נמס מילה מותר אז אז לא שלמחר במשמע שדווקא אם הוא מכניס את הקרח לתוך וזה נמס מאליו אבל יש מתירים אפילו לרסק בידיים לתוך למה כיוון שזה מיד מתערב במשקין שבכוס וזה לא באין לא גזרו בזה כלל למיס המשתבור כאן לא מכריע ושרציו בסימ כותב שטוב להחמיר כסתמבר שדווקא בלי מעשה ריסוק וקר גם הוא מרחרי בבירלוכלון מובא כאן מכמהפ פוסקים שמותר להמיס סוכר על ידי שפיכת מים חמים וכן שר אבקות ואין בזה משום מוליד מסביר הרב לישיב כאשר מערבים את הסוכר במים אין מרסקים את הסוכר הוא נמס מאליו אין וכך מישו מוליד בכוישה בסביב מפחד יצחוק שכאשר ממיס שלג אובר נוצר מהם מים אז יש כאן לא ילד מה שאין כן בממיס אבקה לא נוצר מזה מים חדשים אלא אבקה מתערבת בתוך המים הקיימים מוסיף המחבא כמו כן וכן אם הניחום בחמו את השלג, את הברד הוא הניח זאת בשמש או כנגד המדור או כנגד האש ונפשו מוטורים מותר לההנות מהם בשבת והוא הדין שמותר לכתחילה להניח באופן שאין חשש בישול כיוון שממילא הוא נמוח וכמו שמותר לתוך אבל כאן הרי מדובר שזה ניכר זה לא מתערב בכוס הוא שם חתיכת קרח כנגד השמש וזה נמס אז לפי מה שראינו ברמו בסמי יחס יש להחמיר זה לא דומה לתוך כי שם זה מתערב במים כמו שהוא כותב שם ניפשטה שאסור להמיס את השומה שזה ניכר למיסה במוקצרך כותב שם הרמו שאפשר להקל ויש להתקשות כאן שהמשתברו פשטס אומר שלפי הרמו יש להחמיר גם בדיעבד לא להנות מזה אמנם מסחס הוא כותב שנכון שלכתחילה צריך להחמיר ולא להעמיד פשטידה כנגד האש כיוון שהשומן הקרו שבו נימוח בקח משום שמויד בדיעבד לא נסרת באכילה בי רגשה זור בו שאף בדיבד אין להקל אלא בפשטידה כי מדובר שאין לו אחרת אבל מבשיר שלגובר גם בדבד אסור לנות מהמים הועיל ויש לו מים אחרים באמת אם אין לו מים אחרים גם בדיעבד מותר מוב כאן מפויסק בנינו לגבי הוצאת מים קפועים ממקפי כדי שיאפשרו בחום החדר אז הרב אליה שיב מתיר גם לדע שרמו שרק המניח את המשקע כפו כנגד שמש שהוא כנגד מדורה הוא נחשב כמויד אבל להוציא מקום קר למקום פחות קר כדי שימאס זה לא נחשב כפולה תולדה וכך סוברים עוד פוסקים אבל הדעסגר שלישיב נכון שהם כחיסו מוליד אבל כשיופשרו המשקים אסורים לשיטה זו בשתייה בשבת משוםד הבשבט הליבי כותב שלכולמה אין בזה משום נוילד הגשה הזוהר ברוך כותב שגם לדסרמו מים שהכנסו למקפי סמוך לשבת וקפו בשבת וחזורש שירו ודאי שהם בזה נוד מובא כמחלוא כספויסקים לגבי הפשרת חלב כפור דעס הגרשה זוור שמותר אפילו לדעס הרמור שכן חלב שהוא חשוב גם ביותו כפור הוא נחשב לחלב אז אין כאן הולדה דבר חדש רק מים קפועים הם לא נחשבים כמשקה לכן נחשבים כנודכי שופשרו אבל בלישיב סובר שדין חלב כדין מים כמו כן דס הגשה הזורבוך שמותר להפשיר גלידה קפוה והם כך משומו מויליד כי גם כשהיא נמסה נחשבת אוכל כמו כן מותר להקפיט מסת גלידה אבל ישיב סובר שהמפשיר גלידה נחשב כמויד עוד מובא כאן שבדוב משורים אסר להקפי מים במקפי אפילו לדעת ססובבים שאין איסור נוד בשלג שנעשה מים לפי שלדעתם דווקא שלג כיוון שהוא חשב למשקה נחשב הוא כ משקה גם לפני זה ולכן כשנעשה מים אין בזה שינוי כדי להחשב נולד המים שנעשים קרח שתנו עם משקל לקרח וזה נוילד המידוך דעס הגורב שמחה שדין בבריסק שלכל הדות אפילו לרמו אין בקפת מים משום נוילד ויש שרמים שגם החזוני שקל בזה וכר גם ציד הגשה הזו באורך לכולי לעניין רחיצת ידיים בסבון נראה בסימן ש חוב שאסור והמשבור המסביר שם על ידי הרחיצה נבמוח הסבון אז זה דומה לריסוק שלג וברד השלטגבוירים מתירוגמבור מסביר שהם נחלקו בטעם האיסור הרמו סבר שהאיסור לרס עסק שלג זה משום ילד ולכן גם רחיצה בסבון אסורה כי בזה משום ילד השילת תגיבורם סבר שהטעם הוא כמו שאמרנו שמה יבוא לסחות פירות אז זה לא שייך בסבון שהוא לא עומד למשקה זה הכל בסבון לא נוזלי בסבון נוזלי כותב הקצס השולחון שאפילו שנעשה לקצף אין בכך משום מיסור מויליד כי זה דבר שאין בו מאמיש ועוד לכן מותר להשתמש בו בשבת וכר דעס הגרי שלישיב ואפילו אם הסבון הנוזלי סמיך מתיר רב לישיב אבל בגויס מוישה כותב שראוי להחמיר כי בשער כך משמושש במחיק. גם רב ניסים כותב שכיוון שאין לנו בדיוק את הגבול של דבר אב שיש בו ייסור ממריח יש להחמיר בסבון נוזלי שהוא קצת יותר סמיך. ונעבור לסעיף י. אמרנו שאסור לרסק קרח אבל האיסור דווקא בריסוק שהוא עושה זאת כדי שיעזוב ממיו. אבל מוותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתוב. בזמנם זה היה מאוד מצוי. יש חבית של מים מלמעלה, המים קרשו, הוא רוצה לשבור את הקרח, לא כי הוא צריך את הקרח, הוא צריך להגיע למים שתחתם. שבירת הכרח שלעצמה איננה מלוכה, רק הריסוק והולדת המים זוהי המלוכה. אבל כאן יש חידוש גדול של המוגן אברום. זה מאוד היה מצוי בחוץ לארץ בזמנם שנער או בהר שהמים קרשו. אסור לשבור את הקרח כדי להגיע למים שתחתיו. כיוון שהוא מחובר לקרקע יש בכך משום חשש בני וסטירה אבל הרבה אחרונים חולקים על זה וסוברים שיש על זה שם מים ולא שאר בובסטירה מסיים המשנברו לצורך שבס יש להוקל סעיף יא כיוון שאמרנו שאסור לרסק קרח בשבת לצורך ממ לכן צורך לזור בחורף שלא יתול ידוד במים שיש בהם שלגויבורוד שלא יבוא לידי ריסוק ואם מיטול כי אין לו ברירה אין לו מים אחרים היא זו שלא יתחקן בן יודו שלא יהיה מרסק למיסה בשולחן הצישיתי מקל ליטול לכתחילה רק שיזהר שלא ירסכם סעיף יביז כשם שאמרנו שאסור להוליד מים משלג בברד כרגם אסור להוליד מים ממלח לכן פוסק המחרבשליזורש לשפשף ידו במלח כי בכך הוא מוליד מים אבל זה דווקא במלח לבד המותר להכניס מלח בתוך מים אפילו הרבה וליטול ידיו מהם אחרי שהמלח נמס כמו שהטרנו ליל להכניס שלג הברה לתוך אבל כמו שנראה בסימן הבא אסור לעשות מי מלח אזים דהיינו שני שלישי מלח ואחד מים מישהו מעבד כמו שנראה בעזרת השם בסימן הבא סעיף יג שבת בבוקר אדם רוצה לצאת שבת בערב יש שלג ברחוב מותר לו לדרוס על השלג פוסק המחבר דוירס שלג ברגלו ואין חושש ואפילו שהשלג נימוח על ידי זה וזב ממנו מים לסלם בו למה מה? שתי יתמים נמרו בזה. יש אומרים כיוון שהוא לא מתכוון לכך אז לא אסרו. הטז כותב כיוון שהוא דבר שאי אפשר להיזהר בזה. הרי יש מקומות שבכל חורף יש שלג אז מה? לא יצאו מהבית? לא גזרו בזה חז"ל. כל האיסור לרסק שלק זה רק זרד הרבונון. ודריסה על שלג כדי ללכת כיוון שדבר שאי אפשר להיזהר בו לא גזרו בו חז"ל. עד כאן הדף היומי.
לצפיה בתכנים נוספים: