הדף היומי מסכת סנהדרין דף סא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סא

[מוזיקה] סנהדרין דף סא השו בסיעתא דשמא סוף דף קודם ארב שורות מלמטה סוף השורה אומר למדנו בברי שלא יתכן לומר שמכ שהתיר אמרה ששתו חייבים גם ש קדרו זה ילמד על הכלל שבכל הבוד ש דרך כובד יהיה חייב אפילו שלא כדרכו כי אם כך מיר שתר הזכירה במיוחד זכ ו אלא בהכרח שזך יצא מן הכלל הל שחייבים רק עלס פנים אז חייבים שלא יקדו אבל דבר שפים לו ושתו זה מלמד רקל השתחוו לחוד בקש גמור לב יוצ תחו למדל הכלל כולו שכל דרך כובד חיייבים גם שקדו גם מגפ מנש וכדומה כיתן זח ו זהר כובד לגופי זה בא לומר לי חידוש בזוכה דמח שן מעבוד לבוד שמחשבה בשס אבוד זו בזיך על ויד אחרס היא מחשוב ולחייב אליה דהיינו שלא רק שהוא שחט את השחית עצמה לשם אבזור חייו זה אפשר ללמוד משתחווה אלא גם אם הוא שוחט את הבשר לעצמו רק הוא חושב בש שחיטה שהוא יזרוק את דם הבהמה עלבד זורה אפילו לא זרג בפועל יהיה חייב תמה השחת בהמה גדום לבד זורה ככ הוא חשב בשס השחיטה או שהוא חשב להקטיר חלבו לבד זורה את החלב רבי כ אומר אסור בבנו ואפילו שהשחיטה לא הייתה לבוד זורה ואפילו שבסוף לא זרק את הדם ומה המקור שלו אז רשי מביא הגמור בחולין הוא לומד זאת ממחשב שפיגל ש בקורבן שזה מבודה לבודה שהוא חושב בשס שכיתה למשל לשחוט את הזבח כל חוסו עלמנת לזרוק את הדם חוץ לזמן למחרת וזה פיגול לו כישו מרס בנו כי לא למדים חוץ מפנים אז ממילא ממשיך רוב טוען כך אוני שיסה אמרה שז יוח מיותר ללמד על הכלל ולא מעמידים את הפסוק שמחשב לבוד לרבי חנון שהוא לומד לגבי איסור ממחשב ספיגול אז אפשר לומר שגם את חיוב האדם במיס למדים משם אז מיותר הפסוק זח לוים יוחרם בהכרח שהפסוק בא לומר שרק אבוד הספנים חייבים אל לאכי שהוא לא לומד אבזור מפיג בקרך פסוק לכך אז ומר שהפסוק של זר בא לכאן בא ללמד אצי זאת שמחם אבוד לבודה אבל בעצם השתחוו יצא מהכלל ללמד שכל אבודה דרך כובד חיייבים עליה גם שלא יק דרקו סקיף לו רב פופה הוא מקשה על רובה והוא בא להגדיל את הקושיה לבריס ולרבי חנון לא יבקרו לא צריך את הפסוק של זח עד כאן לקוס רב אבגו כ למעשה הוא עדיין לא עבד ועו ק חיוב ג לו אז גם לרבי חן קשה עכשיו סקיף לו רב אח ברי הרבי כ הוא מקשה גם על רוב ברכון וגם הרב פופה בא לתרץ את הברי ולרו כשמי בוקרו לחייב בשוט עלמנת לזרוק עד כאן ושור אבל גו אומר רשי אילו שחיטה צורך זריק אי אפשר לזרוק בלי לשחוט חשה בשחיטה מנת לזרוק אז לכול מוקד אזור ממילא בעל כורחך אם השתחוו צ ללמד על הכלל אז לא צריך להיות כתוב זח אני לומד משתחווה שגם זייך חייבים בכל בכל בעבד זור כי זה גם דרך כובד ומילא פשוט גם שאפילו שהוא לא חשב בשחי עצמה לשב זורה אלא הוא חשה בשחיית לזרוק לבד זורה גם חייב ממילא מיותר הפסוק לומר לי באמת שזך יצא מן הכלל לל שרק על אודס פנים חיייבים בכל אבוד אזור שי אפילו שלא יק דרקו מוסיף רבח הביק אומר היכן מצינו כזה דבר שהוא נחשב כיב לא נאסר בנו מד המשת ר ר מ סף שנינו מסכ זור שאם עובדים אבזור ר שהוא מחובר אז הוא מותר בנו כי כתוב ו יים לורים ולא יורים איים אבל הגויים שעובדים להרים הם חייבים סייף יהודי חייב סכילה אפילו שמחובר לא נאסר עבוד ז זה כן ממילא גם לרש לוקיש כל העניין שהוא אמר זה רק שהבהמה מותרת אבל גם הוא מודה שזה ששחט כדי לזרוק נחשב זור אומ לרב מדית רבנ למד לרבן לפימה שהוא רצה לומר אי יוצ השתחוו למד על הכלל כולו הוא רצה ללמוד משם שכל עבוד דרך כובת חייבים עליה גם שלא כדרכו אם כך הפסוק איכו יעבדו שזה מלמד דווקא כדרכו חייבים י ו כתוב אגני ל אם למדת שכל ד כובת חייבים בכל זי אז מה זה ב למט כי ב לטז לפר עצמו לזים שמי שפער עצמו לזור שעובדים אותה בזכ אז הוא לא חייב זה משתחוה תחבו מלמדת על הכלל מה תחבו דרך כיבוד אכל דרך כיבוד אלו נגמור הפסוק בא לומר למאות פוער עצמו למרקוליס סל קד ומינה אול ודוס בזנו אף כל בז אם אנחנו כעת אומרים שתחוו יצא מן הכלל למד שכל דרך כובת חייבים גם שלא ידרכו דהינו בן בזורה שעובדים לה בכובד שיש זה צד שדרכו כזה דרך כובד ובין בזורה שעובדים אותה ביזון אפלו שלא כדרכו כלל אז אם כך הייתי אומר שזור שעובדים א ד בזו אז צד של כדרכו לחייב גם בבו בזון כבדו שגם בזה פטור שלמור עוד קושיה על הבמ שרב ברחו אד אמר רב אליזר מ לז ב למרקוס שעבודתה לא בזוכה אלא בגרי באבנים שהוא חיל הזכה שנאמר זב זעירים אדרו דרו בז אבדו שכל דבר שדרך חייבים ן את הפסוק זבחו לשל כדרכו אפילו לפר ומרקוס אז למסמר מסביר נכון שיש לנו פסוק זח לאים יח שלמדנו בדף הקודם שבכל הזור חבים זוכ אז אפשר לומר דווקא כזו אזור שעובדים אותה בדרך כובד הקלא עובדים אותה בזוכה חייבים על זיכה וכל הדס פנים אבל מרקוליס ד פר שעבודתה דרך בזון אז בזה לא חייבים צריך פסוק שחייבים על זיח גם לזה אבל לפי רבי ברב חונין שהשתחווה אי מלמדת על הכל אז למה צריך פסוק לזה שלק דרום ישתחוו נק ומהרה מסביר שללו סג נראה שתחוו יש כמה פסוקים שגם ישתחווה למרקוליס וכדומה חייבים אז אם השתחווה מלמד שכל דרך כובת חיייבים אז המלמד גם במרקו שחייבים בזיך שדרך כובד אז לא צריך את הפסוק אונה הגמור אוסום הפסוק שהבאנו כעת שרב אליזר מביא ולא יזבחו צריך בזבח לאכי גם לרב ברכון שיודעים זיכ משתחוה צריך פסוק שגם אם הוא זח להכעיס הוא לא מתכוון לקבל בלוה בכל זאת הוא עובר בלב אפילו שחיוב מיסה אן כעת נעבור לעניין חדש מספרת הגמורה רב אמנונה איר קסו לי תוירה נאבדו לו שברים והלך לחפש אותם פה גבי רבה באמצע החיפוש פוגש אותו רבה ושואל אותו שאלה וביד רמה כותב לכן פתחנו שזה קרה באמצע שהוא חיפש את השברים ללמדך כמהי זהיר במצוות ואוהב את הויר שאפילו בשעה ש בהול על ממונו ורדוף לבקש את שבריו עמד ונעצר לענות לרבי על שאלתו מה שאל אותו רבי רומלי מניס דוד הוא מקשה לו סתירה משתי משניות נ משנתנו האזור וסקי אז מה רואים אודין אוי אומר אני הולך לעבוד ו נ משנ לון הומ הסיתו לעבוד זורב אמר אני מסכים אז למדים הפסוק לא יסוב לא יישמה שאם אובו ושומ חייב מיד על זה שהוא הסכים המשנה מוסיפה אפילו שמר אילך ואבוד שמחוסר עדיין הליכה אולי ייתכן שבת בתיים יחזור בו לא גם הל זה חייב הוא אפילו שאמר נילך ונעבוד אפילו שהוא קלל את עצמו עם אחרים ואולי אחרים לא ילכו אז הוא לא ילך לא הוא גם חייב אז סתירה למשנת שרק בעבודה בפועל אז הוא חייב אז נ ר כם בגימור שש שבע תירוצים קודם כל רב אמנונה עצמו מתרץ לרבי אומר לי משנתנו שאמרה שדוב את חייו במר איני מקבל עולי בלואה אלא בבו עד שאבדנו אז כל זמן שהוא לא עובד אין כאן אובו ושומה המשנה ללו מדברת שוא אמר אבוד אמר בסתו אבוד אז מסטו קיבל אותו באלוה כל זמן שלא מפרש בהדיה שהוא לא מקבל בלוה א באבוד אז הוא ל עצ מאמירה דרך אחרת ליישוב הקושיה רב יוסף אמר מה בכלל הסתירה תנו שסל כי העלמת מהעולם לקחת מהעולם את כל התנו ולכן יש לך כאן סטירה בשתי המשניות יש הרבה תנו וזה מקס תנו תנו שתי המשניות זה שני תנו שונים תני המר בו ובדו הוא עושה את עצמו לזור ומסית בני אדם לעבוד אותו רסס רב ו עכשיו כ איך פלחו אם באמת עבדו אותו עשו לבוד השתחוו לפניו וכדומה כול לפג שיש חיוב דסב סס לכו פסל אז פשס הכוונה לא לעשות פסל המילה לכו מיותרת שגם את עצמך אל תעשה את עצמך פסל אז ודאי שהוא מיסיס והוא חייב והם חיייבים כפג בדיבור בלמה שהסכימו לעובדו רמר סוב דיבור מילס ומחייב גם את המיס וגם את זה שהסכים רבי סב דיבור למיסי אז גם את הסתיר בין המשניות תרץ כך המשנה שלנו זה כדס רבי יהודה שדיבור בעלמה זה לא מחייב לכן דוקא אם הוא עובד בפועל המשנה לאלון כדס רב מר שגם בדיבור מחייב עודמ רב יוסף רב יוסף חזר בו לסמר זה לא נכון מה שאמרתי פילו לרב יהודה בדיבור מחוב צך תקז רב יהוד המתייחס לעניין הזה שאדם עשה עצמו לפסל לאלו מחל דיבור בלי מעשה עד שימר אילך ואבוד נילך ונעבוד אבל אם אדם אומר לו בוא ותעבוד אותי פטור זאת אומרת שהטעם של רבי יהודה זה לא משום שדיבור לו מילס כי אם הוא מסיט אותו לבד זורה של פסל אז הוא מודה שדיבור מילס רק במקו מפליגה במייסיס לעצמו שמסית אחרים שיעבדו אותו ואמר לין אמרו בסדר מסכימים בזה כו מפליגה אם הוא נחשב מסיס אולו כי הוא הרי אדם כמותם אז אפילו אלה שבדרך כלל סתים לשער צלמים שלבד אזורה הם לא סתים לעבוד אדם מסס מ לעצמו יתכן ששמעו לו ומל שאומרים לו כן קושה אומרים לו נכון אתה אתה אלוה ולכן הוא נחשב כמייס והם נחשבים כב ד אזור והם חייבים ומר סובר רבי יהוד סבר מס צמו אף אחד לא הולך לשמוע לו מרמר כל אחד אומר לעצמו משיו מנן דדן מה הוא שונה מאיתנו שהוא צריך להיות אלוהי יותר ממנו ו כשאומרים לו כן אחוך עליהם מתקבלים צחוק עליו כן אתה אלוהה אז ממילא הוא גם לא נחשב כמייס כ הוא לא מתכוון ברצינות והם דאי לא מתכוונים רצינות זה טעמו ש רבי יהודה אז ממילא אי אפשר לתרץ את הסתיר בין שתי משניות כך כרי סיכמנו שבי רין רב יהודה כשהוא מסיט אותו לעבוד לצילום לעבוד זורה אז לכול מדיבור זה מילס אז אומר רב יוסף כ תירוץ חדש הומס ניסן שקשת שתי המשניות זו על זו ככה אפשר לתרץ כאן המשנה לאלון ביחיד אסס יחיד שהסית אותו אז באמירה בעלמה אובו ושומ הוא חייב כאן במש שכתוב דווקא אם הוא עובד ברבי מסוסים כש הסיתו רבים יוחד לא ממלח הוא לא נמלך בו מכיוון שההוא התרצה אז דעתו לעבוד ותו בסר ת אחריו ולכן הוא חייב על אמירה בעלמה כזה נכלל באוב ושומה רבים כשמסי רבים ממלכתו בשר אז אפילו שהם יתרצו לעבוד הם יתכן ש חזרו בהם אז לא קוראים בהם את הפסוק אובה ושומה ולכן משנתנו אומרת שברבים דווקא מי שעבד בפועל הוא חייב אומר רב יוסף מנו אני לוקח את הדברים שלי כסי כתוב במסי ס ו ימלו ומזה אני למדב ושח הכל כתוב לו שיוחד זאת אומרת שמדובר ביחיד אסב מש בניס דרס יוחד וכיו במו כתוב שם בהמשך לבו זור סס וחוד רבי מסוס שוים היכן רואים זאת כי וצ יוחד מכלל רבי ורבי מכלל יוחד שכתוב שתי פרשיות לעניין זה יוכ מכלל רבים חמר על גופ ו כתוב וילך ויב סקטום מצד אחד מחמירים שקילה על גופו מחמירים אבל ל ממונו מקילים לא כתוב בת שצריך לשרוף את כל ממונו רב יצאו מכלל יוחד וקל גופנו דז כתוב שדנים אותם ב מש צד שני מחמירים על ממונם וסור בוש אז מה רואים כאן טוב בוסו זה ההבדל היחיד ביחי הרבים א בכל מי דודנו אז לא נכון מה שרב יוסף חילק אלא מרבית תירוץ חדש לסטירה בין המשניות כאן משנתנו מדברת בניס מפי עצמו אף אחד לא מסיט אותו לבו זור כאן המשנה ללום בניס מפיחים מפי עצמו ממלך ג אם הוא אמר אני הולך לעבוד יתכן שהוא ימלך בו ולכן זמן שהוא לא עבד בפועל הוא לא חייב מיס מפי החרים גורר בשר יש אדם שמסיט אותו אם הוא יחזור בווא יסיט אותו הלאה ממילא המשנה לנו אומרת אם הוא שמע למיסיס הוא חייב מיסה אומר הבי מנו מנלו מנין אני אומר זאת שבדיבור מפי החרים אז הוא חייב כסיב ס ישושום על המסיס חיב אבל אם לא היה כאן מיסיס הוא לא חייב על דיבור רוב אומר רובה מסכים הבה שרק מי שניס מפי החרים הוא חייב על המירה הקור רצה להעמיד את שתי המשניות בניס פ אחרים והוא אומר איד ויד בשתי המשניות מדובר בניס פ אחרים וגם בניס אחרים יש אופן שהוא לא נחשב אוב ושומה באופן שהמית לא שיב בפניו את הבד זורה אז הוא יחזור בו או המשנה לוד אומר לי קכב זור קח שוסו קח מטיבו קח מריו עשה טובות עושה רעות אז הוא השתכנע מכזה דבר אז הוא לא יחזור בו אז הוא חייב על המיר בעלמה שהוא הולך לעבוד או משנתנו הסית אותו אבל כ שוס וכול לא שיבע בפני אתזור אז יתכן שהוא יחזור בו אז כלומה שהוא לא עובד בפועל הוא לא חייב אומר רובה ממינו לו שהפסוק שסב סימלו שני אלמד מכך שאם וב ושחיה מדבר באופן שהוא שיב בפניו האבזור כסיף כתוב שם כיסיו ס אשכם או בגוי מהכתוב ארוק ממקו נשאלת השאלה מה לקרמה רוקים פסוק צריך להזכיר כור ורוחק אלא דרכו של מיסיס לשבח אזורה רחוקה הרוצ לשקר קדוסי כאן מכירים את עבד זורה אז הוא בא ומספר לך דע לך יש במקום רחוק עבד זורה שהיא כך וכך עושה כך וכך מתיבה אז אוכ קמך אומר לך הפסוק מתיוס של קרבים אתה לא מדמה טיוס של רחוקים תסתכל בזור הקרובים אליך ותראה שהן בהם ממש ומכך אתה למד גם שאב אזור רחוקות אין בהם ממש אז מה רואים מה אליו דומר לי לזור רחוקה כך חלס כך שוסו כך מטיבו כך מריו בזה עוסק הפסוק של מיסיס שמ מינו שבזה הפסוק עוסק ועל זה נאמר שאם אוב ושומה הוא חיה מיסה ממילא משנתנו ש מדברת במיסי סתם בלי לשבח על זה אין חיוב מיס על אמירה בעלמה דרך נוספת רב שומר סעיף המשנה לעלון שמחייבת על אמירה בישראל מומר שהוא כבר הופקר לעבוד זורי רקת כעת לא הצליחו להרוג אותו כי עדיין לא תרו בו עדים ש שיתרו בו כעת שיתרו בו על אמיר בעלמה כבר חייב כל חזור בו כ הוא כבר מופקר לכך מה שאן כ משנתנו היא מדברת בישרל רגיל הוא חייב רק אם הוא ובד בפועל דרך אחרונה רבינו אמר לאילו משנתנו במשנה בא הכל מדברת בישראל גומו וכל שתי המשניות בכ תימה לאזו אזו קונה המשנה פותחת אצנו ואומרת שמי שוב זור חסקי בא המשנה ממשיכה לא עובד בלבד אמרו אלא גם מי שאומר שעיבד גם חייב וכעת אובר את הגיבור לנושא חדש מחלוקת יסודית בין הבי לרובה איתמ האובד עבד זורה מאהבה ומהירה הוא לא חשב בליבו לקבל את עבודי זורה לאלוה אלא אדם שאוהב אותו משכנע אותו תעשה לי טובה תעבוד עבודי זורה אז הוא משתחווה הו מביא קורבן הוא לא מתכוון בכלל לקבל את עבוד זור ל אלוהה או מהירה או מפחד אדם מאיים עליו אם תעבו טוב אם לא אני אקח לך את הכסף שלך וכדומה הבא יאמר חיב אם זה במיז וסר הוא חיב סקילה אם זה בשוגג הוא חשב שמותר חיב חוס רוב אומר בין במזיד בין בשוגג פוטר כי הוא לא עשה כלום הבא יום אחדו פולו הוא עבד רב מפו הקיב בין זה זור האלאם הוא לא קיבל וי למ יש כאן קושיה שהראשונים מקשים הרי כידוע שלוש הרס שי הורג ול יעבור אחד מהבד זורי אז לכאורה מפורש כמו הביה שצריך למסור את הנפש כי הרי מדובר באדם שקופים עלוב אומרים אם תעבוד אז טוב אם לא נהרוג אותך אז הוא ודאי לא מקבל באלוה וברכות זאת כתוב שצריך למסור נפש אז טויס בתירוצים הראשון מתרצים שרוב במת צובר שלכתחילה צריך למסור את נפשו לא לעבוד עבד זורה גם לא במיס לחוד אפילו שלא מתכוון לקבל באלוה אבל אם הוא למעשה לא עשה כך אלא הוא עבד אז הוא לא עשה כלום זה לא אבוד זור להתחייב על זה מיס זה רק עניין של חילול השם שצריך לכתחילה למסור נפש אבו זה סימן לשלושת הראיות של הבי עבד תח במשיח ואומר הב ממו מן המקור שלי לכך דנ משנתנו הבזקי אדוב וכולי כתוב המזבח וקטר לכאורה איךו ובד מיותר ליו איךו דובד מבו וכ כוונת המשנה אךד מזבח לשם אוס וספ מגלה לי על הריש שהיא מיותרת אחרי כל הרשימה שמיר גם חייב ורב מלך משנתנו רר כמו שלמדנו לאל שו כל שדרכו בכך ומזבח אפילו שלא דרכו אבל רש וספ הכל במקבל לשם אוס אומר הב עוד מקמ דתני כתוב תם ולא ובדם אוהם מיותר לם לפסלים יו משתחווה אבלו משתחווה לאודם כמו סחו השתחוות לשם כבוד לאדם למלך וכדומה מותר יוכל אפילו נעבד כהמון הומן עשה את עצמה בזורה כמו שמפורש במסכת מגילה שלכן לכן מרדכי התגרה בו ווא לא רצה לכ להשתחות לו כ עשה את עצמה ב זור אז יכל אפילו אדם שעושה עצמו זור יהיה מותר להשתחוות לו תלמוד לא ימר ולא יסו עובד זה מיותר י ם שאסור לעבוד גם לא לאדם שעושה עצמו בזורה עכשיו כך הברס נותנת דוגמה הומן וומן מיר נבד מה שכולם השתחוו לו זה הה מאירת המלך כמו שכתוב במגילה ססר כי חן ציבו ימלך ובכל זאת כתוב שזה נחשב כבד זורה ורוב ינה לך לא מה שהביס קתה אפילו נבד קומון לא בא לאסור אבזור מיר אלא לאסור אדדם שנד לשם אבזור שלא רק מה הכוונה כהמון ולא כמון כהמון זה רק דוגמה דיו ופז עשה עצמו זור אבל ו קומון מה שכתוב בפסוק לאובד הכוונה לא כמו בומון וון שעבדו ההר מה שאנו כ מדברים בברי ו ר אלא עובדים אותו לשם אלוהה את המקור השלישי של הבי נראה בעזרת השם בשיעור הבא עד כאן דף ס א
לצפיה בתכנים נוספים: