הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף פד

בבר בטרה דף פד מתחילים בעזרת השם ד פג עמוד ב שורה שביעיית מלמטה במילים ארבע מידות כולנו מתפללים ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שנזכה לראות נחת יהודית מכל יוצאי חלצנו אבל דבר פלא גם אם חלילה אדם יש לו בן שהולך בדרך לא טובה והאבא והאמא יש להם צער גדול מאוד מהבן הזה אם חלילה הם ישמעו שהוא נפל בשבי בידי אכזריים שמיישרים אותו הם יראו את המקום שלו ר באותו זמן הם ישכחו את מעשיו הרעים והגעגועים והרחמים יציפו אותם הם יראו בו רק את המעלות שיש בום יחכו ויצפו ליום שהם יזכו לחבק אותו ו להחזיר אותו לביתם ושבו בנים לגבולם אומר המדרש רבא פתיחה למגילת היכה אות לאא רבי שמעון בר יוחאי כשההוא היה פותח ודורש במגילת האחה הוא היה אומר אתה מוצא עד שלא גלו ישראל כשעם ישראל עדיין היו קבועים עעל ם והלכו בדרכים לא טובות והקדוש ברוך הוא שלח את הנביאים שיחזירו אותם בתשובה הוא התבטא ואמר דברים קשים מאוד עלינו על עם ישראל עד כדי כך שיש בספר ירמיה פרק יג שהקדוש ברוך הוא קורא לנו העם הזה הרע המענים לשמוע את דברי קורא לנו רעים דברים קשים מאוד אבל זה היה כשהיינו קבועים בארץ ישראל כיוון שגלו שעם ישראל ירדו לגלות התחיל הקדוש ברוך הוא משבח התחיל לדבר בשבח עם ישראל הקדוש ברוך הוא אבינו גם כשהוא מוכיח אותנו שירה תאזינו על השם תגמלו זאת עלוא אביך אבל אז מוסיפה התורה עוד מילה אחת קנך הקדוש ברוך הוא קנה אותנו אנחנו קניינו של הקדוש ברוך הוא כמו שנאמר במסכת אבות פרק שישי ודורשים את זה מהפסוק בשירת הים עם זו קנית הוא אביך קנך קנה אותנו החכם מכל האדם שלמה המלך אומר על קונה זה נמר בספר משלי פרק כ רע רע יאמר הקונה ואוזל ללא אז תהלל דורש רבי שמעון בר יוחאי את הפסוק הזה על עם ישראל שם קניינו של הקדוש ברוך הוא רע רע יומר הקונה הקדוש ברוך הוא הוא קנה את עם ישראל עם זו קנית אמר עלינו העם הזה הרע אבל כל זה דווקא כשהיינו קבועים על אדמתנו כיוון שגלי מעל שולחן אבינו ואוזל לו כשהלכנו מאיתו אז אז התעלל אז הקדוש ברוך הוא לא זז מ לשבח אותם למצ בנו את כל המעלות הגדולות ויש הרבה מאוד כאלו אם הפסוק הזה רע רע יומר הקונ הגמרא היתה סבורה לבאר את דברי המשנה שלנו אבל בסוף המסקנה היא שדברי המשנה מתבארים בצורה אחרת ונבאר את דברי המשנה כמו מסקנת הדברים ובגמרא נראה שהיה צד לבאר את דברי המשנה כמו הפסוק שנאמר בספר משלי רע רע יאמר הקונה משנה השלו מדברת על ארבע מידות במוכרים יש ארבע דינים שונים זה מזה במכירה בין מוכר לקונה יש מקרים שרק הקונה יכול לחזור בו יש מקרים שרק המוכר יכול לחזור בו יש מקרים שאף אחד לא יכול לחזור בו ויש מקרים שבהם כל אחד מהמהם יכול לחזור בו גם הקונה וגם המוכר והמשנה מפרטת אחד אחרי השני אבל לפני שנפרט את הדברים נגיד יש שתי סיבות שאדם יכול לחזור בו מהקנייה או בגלל שהוא טוען היייתה כאן הונאה מה הכוונה הונאה שיקרו אותי גנבו אותי זה יכול להיות אצל הקונה שטוען לקחו ממני מחיר גבוה מדי זה יכול גם להיות אצל המוכר שטוען שגנבו אותו ולקחו ממנו את זה במחיר זול מדי זה נקרא אונאה יש סיבה שנייה מכח טעות באתי לקנות משהו אחד וקיבלתי משהו אחר באתי למכור משהו אחד ומכרתי משהו אחר הבדל בין הונאה לבין מקח טעות זה מי יכול לחזור בו בהונאה נאמר במסכת בב מציא הפרק הזהב שרק מי ששיקרו אותו מי שגנבו אותו זה שנטענה עם א' הוא זה שיכול לחזור בו אבל במקח טעות שניהם יכולים לחזור בהם גם אם המוכר מכר משהו רע והקונה קיבל משהו רע ש זה לטובתו של המוכר אם בהתחלה היו סבורים שזה טוב וזה נמצא רע המוכר יכול לחזור בו מה פירוש שאתה חוזר בך אדרב אתה הרווחת לא משנה היה כאן מקח טעות מקח טעות המוכר יכול לחזור בו גם המוכר וגם הקונה גם זה שהרוויח יכול לחזור בו ברגע שמתברר שלא לא המכרה כאן לא היייתה מה שהם דיברו מה שהם סיכמו ביניהם החלק הראשון במשנה מדבר על עונה שאחד כאן שיקרו עליו גנבו אותו במקרה הראשון זה הקונה המוכר תנה איתו שהוא מוכר לו חיטין יפות ובסוף נמצאו החיט רעות המוכר לא יכול לחזור בו זה לא מקח טעות אחר חיטים זה באמת היה חיטים אבל מה יש כאן הונאה הטיב של הסחורה הוא פחות ממה שהקונה היה צריך לקבל הם דיברו על סחורה יפה וקיבל סחורה רעה לכן הלוקח יכול לחזור בו ואם הסיפור היה הפוך שהמוכר אמר שהוא מוכר חיטים רעות ונמצאו שהם יפות אז רק המוכר יכול לחזור בו כיוון שהוא זה שהפסיד כאן במקרה שאף אחד לא הפסיד אמרו שמוכרים חיטים רעות והם באמת נמצאו רעות או שאמרו שמוכרים חיטים יפות והם באמת נמצאו יפות אין אף אחד יכול לחזור בו אפילו אם המחיר השתנה אין אפשרות לחזור למה כי באמת לא הייתה כאן הונאה עכשיו במקרה הרביעי שבהם שניהם יכולים לחזור בהם זה כיוון שהיה כאן מקח טעות יש חיטים לבנות ויש חייטים כאות יותר אדמומיות יותר אם המוכר אתנה שהוא מוכר חיטה שחמתי כהה יותר אדמומית כזאת ככה הוא התנה שזה מה שהוא מוכר ונמצאת חיטה לבדה או הפוך הוא תנה שהוא מכר חיטה לבנה ונמצאת שחמתי או שהוא יתנה איתו שהוא מכר לו עצים של זית ונמצאו עצים של שקמה או שהוא יתנה איתו שהוא מכר לו עצים של שקמה ונמצאו עצים של זית שהוא יתנה איתו שהוא מכר לו יין ונמצא שהוא חומץ האתנה איתו שהוא מכר לו חומץ ונמצא שהוא יין אני רוצה עכשיו חומץ מה אתה נותן לי יין אני יכול להכין מטבלים עם יין כאן לפי ההוראות של ה מומחה להכנת מאכלים צריך לשים חומץ מה מכרת לי יין מה אני אעשה עם היין הזה מקח טעות אבל מה יין זה יותר טוב מחומץ לא משנה אני עכשיו רוצה חומץ שניהם יכולים לחזור בהן זאת אומרת דיברנו כאן במשנה על שתי סיבות שאפשר לבטל את המכירה או בגלל הונאה כי שיקרו או גנבו מישהו ואז רק זה ששיקרו וגנבו אותו יכול לחזור או שזה מקח טעות ואז שניהם יכולים לחזור בהם כי לא על זה דיברנו עכשיו אומר רב חסדה שתי הלכות בנוגע לסיבה הראשונה של הונאה והוא מחדש ש תמיד אנחנו אומרים בהונאה רק זה שהפסיד יכול לחזור בו ואף על פי שכבר ראינו את זה במשנה מחדש שאת המשנה שלנו אפשר לפרש על פי הפסוק שהבאנו מספר משלי רע הר יומר ר קונה ולכן צריכים את התוספת של דבריו ש של רב חסדה לומר בצורה מפורשת וברורה שבעונה רק זה שהפסיד יכול לחזור בו ולכן אם מחר המוכר לקונה חפץ שהיה שווה בזמן המכירה חמש והוא לקח ממנו שישית יותר בשש מאוד מאוד חשוב כאן להרחיב בהלכות הונאה שיש שלוש דרגות בעונה הדרגה החמורה ביותר זה שבן אדם שיקר וגנב את השני ביותר משישית מהמחיר אז מתבטל המקח עכשיו המקרה הקל ביותר שזה אפשר לומר שמדובר פה על סוחר ממולך שהוא הצליח למכור או לקנות במחיר טוב אם זה בפחות משישית זאת אומרת הבן אדם פה הפסיד פחות משישית מהערך ואז המקח קיים ואם זה בדיוק שישית יש ויכוח במסכת בב מציאה פרק הזהב בין רבא לבין שמואל רבא אומר שהמק קיים רק שצריך להחזיר את השישית שהפסידו אם המוכר מחר בשישית יותר הוא צריך להחזיר את כסף לקונה ואם הקונה קנה בשישית פחות הוא צריך להוסיף ולשלם את השישית שהוא הפסיד למוכר הגמרא שלנו כך מבאר הרש בם סוברת כמו דעתו של שמואל שאם היה כאן אונאה של שישית בדיוק אנחנו גם כן אומרים שהמכירה מבוטלת לגמרי ולכן ברגע שהוא מכר לו חפץ ששווה חמש בשש בשישית בדיוק אז אם כן הקונה יכול לבטל את המקח לגמרי הוא יכול לחזור בו הסיפור לא נגמר במקרה שלנו החפץ התייקר אחר כך והוא עמד על שמונה וכעת המוכר רוצה לחזור בו כי הוא מכר חפת ששווה שמונה רק בשש הרי מי נטענה מי הראשון שכאן הפסיד הלוקח מכרו לו חפץ ששווה חמש בשש לכן רק הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר משום דאמר לי הקונה אומר למוכר אילו לא היית מרמה אותי אילו לא ניתן אלא היית מוכר לי את החפץ במחיר ההגון שלו הוא שווה חמש היית מוכר לי את זה בחמש המכירה הייתה קיימת לא עבת מצית עד ההרת בך לא היית יכול לחזור בך כשהמחיר היה עולה לשמונה כי כבר המכירה חלה ורק בגלל שמכרת לי חפץ ששווה 5מ בשש והמכירה מבוטלת אתה רוצה עכשיו לקבל שמנה כמו המחיר החדש אם אני ארצה להשאיר את החפץ אצלי אשת דתן מצית הדרת בך בגלל שאתה רימית אותי אתה יכול לחזור בך ודאי שלא מביאה הגמרא תנא המשנה שלנו תונה זה באמת רעיה ומרת יש ראיה מתונה מהמשנה שלנו במשנה כתוב שאם המוכר תנ שהוא מוכר חיטים יפות ובסוף הם נמצא הוראות מי פה הפסיד הלוקח לכן רק הוא יכול לחזור בו ולא המוכר ואפילו אם המחיר של החיתים יעלה ברשות הקונה לפני שהוא חזר בו בכל זאת המוכר לא יכול לחזור בו וכן גם במקרה ההפוך אמר רב חסדה אם הוא מכר לו חפץ ששווה שש במחיר זול בשישית בחמש המוכר כאן הפסיד והוא יכול לחזור בו אם אחר כך הם מוזלו אותם החפצים ועמדו על שלוש וכעת הקונה רוצה לחזור בו כי הוא רוצה עכשיו לקנות חפץ ע אותו חפץ בשלוש אז הוא הקונה לא יכול לחזור בו למה כי מי נתנה מי כאן הפסיד ראשון המוכר כלומר חפץ שווה שש רק בחמש ואם כן רק המוכר יכול לחזור בו ולא הה הלוקח דמר לי המוכר אומר לקונה אילו לא היית מרמה אות אותי בהתחלה לא ניתן והיית קונה ממני את החפץ של שש אם היית קונה אותו בשש באמת המכירה הייתה קימת ולא אב מצית דרת בך לא היית יכול לחזור בך כשהמחיר היה יורד לשלוש כי כבר המכירה חלה מה רק בגלל ששיקרת עליי שקנית את זה רק בחמש במקום בשש ולכן את נרצה לבטל את המכירה אתה רוצה לשלם לי עכשיו שלוש כמו המחיר החדש אם אני רוצה לקיים את המכירה אתה לא יכול כי וכי בגלל רימית אותי השת מצית הדרת בך אתה תוכל לחזור בך וודאי שלא ותנא יש ראיה להלכה הזאת טונה מהמשנה שלנו כי במשנה שלנו כתוב המקרה השני שאם הוא יתנה איתו שהוא מוכר לו חיטים רעות ובסוף נמצאו החיטים יפות כיוון שמי שהפסיד כאן הוא המוכר רק הוא יכול לחזור בו ולא הלוקח לא הקונה ואפילו אם המחיר של החיתים ירד ברשות המוכר לפני שהוא חזר בו הקונה לא יכול לחזור בו כמו שאמר רב חסדה ואם תשאל אם כן מה רב חסדה חידש מקמש מלן מתנית זה בדיוק המשנה שלנו שבמשנה כתוב שתמיד זה שהפסיד יכול לחזור בו מתרצת הגמרא רב חסדה הביא כאן חידוש גדול כי אם מתניתין אם היית רוצה ללמוד רק את מה שראינו במשנה הב אמינה הייתי אומר אולי המשנה מדברת על מקרה מיוחד של סחורה אבל בהונאה ש שעונו אחד את השני במחיר לא בטיו של הסחורה שעל זה דיבר רב חסדה שהעונה הייתה במחיר אולי תרבו מעצו עד רי בהוא אולי שניהם יכולים לחזור בהם הייתי אומר שבעונה רגילה שעונו את הבן אדם במחיר גם זה שירוויח יכול לחזור בו אם תשאל הרי במשנה כתוב שרק זה שהפסיד חוזר בו אני אגיד לך שבמשנה מדובר במקרה מיוחד אנחנו נבאר את דברי הגמרא ונקרא גם את הנוסח לפי מה שמביא תוספות דיבור המתחיל אם מתניתין בהסבר הראשון והוא כותב שהוא מצא את ההסבר הזה בשם רשי אנחנו עכשיו לומדים עם פירושו של הרשב אבל רגילים בכל השס ללמוד פירוש רשי אז כאן מביא תוספות את פירוש רשי וגם את הנוסח של רשי ומתניתין היינו מבארים את המשנה למה אנחנו רואים שרק זה שמפסיד יכול לבטל היינו טעמה הטע מוא כיוון שמדובר כאן בסחורה משום דרע רע יאמר הקונה כמו הפסוק שהבנו בפתיחה לשיעור שקונה תמיד כשהוא בא להתמקח על מה שהוא בא לקנות הוא מוצא את החסרונות הוא אומר על ה ורה שהי ראה וממילא אנחנו מבינים שטוב טוב יאמר המוכר שהמוכר בא למכור חפץ להוציא אותו מרשותו הוא תמיד מוצא בו את המעלות ואם כן לכך אם המוכר אמר שהוא מוכר חיטים יפות ונמצאו רעות א זה שהפסיד ואתה יכול לחזור בו הקונה אמרו לו שמוכרים לו חיטים יפות והם נמצאו רעות הוא בודאי יכול לחזור בו אבל אם המוכר שהרוויח יבוא לחזור בו נאמר שמדובר כאן שהמחיר עלה והוא רוצה עכשיו לחזור בו ככול למכור את זה במחיר יותר יקר הקונה יכול לטעון לא היייתה כאן הונאה למה כי לא האמנתי לך כשאמרת שהחתים יפות כי זה דרך המוכר לומר טוב טוב יאמר המוכר תמיד המוכרים אומרים שהחיטה הם יפות כשאמרת לי שאתה מוכר לי חיטים יפות אני הבנתי שבאמת החיתים הם רעות לא הייתה כאן שום הונאה לא נמצאו רעות ידעתי שהם רעות כשאמרת לי שהם יפות אולי בשביל זה רק זה שהפסיד יכול לחזור בו אבל זה שהרבי יכ לא יכול לחזור בו המוכר לא יכול לחזור בו כי הקונה אמר לו למה אתה חוזר בך כי היייתה כאן הונאה כי אמרת לי שזה יפות ובסוף הם ימצאו רעות לא כשאמרת לי שהם יפות ידעתי שאתה אומר שהם יפות אפילו אם הם רעות כי ככה דרך המוכר לומר על החיטים שלו שהם יפות אז לא היייתה כן ונה ואם המוכר אמר שהוא מוכר חיטים רעות והם נמצאו יפות נמצא אם כן שהמוכר הפסיד אז המוכר יכול לחזור בו אבל הקונה לא יכול לחזור בו אפילו אם בסוף המחיר הוא זל והוא רוצה עכשיו לקנות חיטים אחרות במחיר זול יותר כי המוכר טען למה אתה רוצה לחזור בך בגלל שהם נמצאו יפות ודיברנו על חיטים רעות מה שדיברנו על חיטים רעות כי אני יודע שדרך הקונים תמיד לאמר על החיטים שלי שהם רעות כי רע ר יומר הקונ תמיד הם מחפשים בזה חסרונות אמרתי לכתחילה אני מוכ לך חיטים רעות אבל ידעתי שהם יפות הם לא נמצאו אצלי הם לא נמצאו יפות אצלך הם נמצאו יפות אני ידעתי כבר מהתחלה שהם יפות קראתי להם רעות ככח דרך הקונים לומר אז אם כן ביחס לקונה כאן אין פה הונאה ורק המוכר יוכל לחזור בו אם כן מדברי המשנה אין ראיה שזה שהפסיד רק הוא יכול לחזור בו כי אולי דווקא במקרים האלה של סחורה אנחנו אומרים ש זה שהפסיד יכול לחזור בו כי זה שהרוויח לא יכול לטעון הייתה כאן הונאה אם המפסיד טוען שלא הייתה הונאה כי הוא יכול לטעון לו שזה בדיוק היייתה הכוונה שלו מלכתחילה כי זה דרכם של המוכרים והקונים לדבר בלשון הזאת כמו שביארנו כל אחד לפי ה לשון שלו ראות ונמצאו יפות ובפות ונמצאו רעות אבל בהונאה הרגילה שעלי דיבר רב חסדה לא היינו לומדים מדברי המשנה שזה שמפסיד רק הוא יכול לחזור בו היינו יכולים לומר ששניהם יכולים לחזור בהם לכן רב חסדה מחדש שהכלל בהונאה שהמפסק הוא זה שיכול לחזור בו המקרה הרביעי שראיינו במשנה זה כשהייתה פה טעות היה מקח טעות למשל הוא אמר שהוא מוכר חיטים כהות והוא מכר חיתים לבנות שכמית ונמצאת לבנה וכולי ואז שניהם יכולים לחזור בהם כי היה פה מקח טעות אמר רב פפה כשאתה רוצה לומר חיתים אדמומיות אתה אומר שהם בצבע של החמה של השמש שחמתי משמע שהשמש היא אדמומית מדקתני לבנה מזה שאתה רואה שחיטה אחת היא נקראת לבנה והחיטה השנייה היא שכמית מלשון חמה שמש שמה מינה הי שמשה אותה שמש סומקי היא אדמומית מנסה הגמרא להביא לזה ראייה תידה ס שם קצף ראו פניה בבוקר ובערב כשהשמש זורחת וכשהשמש שוקעת הי דמומית אם כן הי דלא חזינן כולי יומה מה שבמשך היום השמש נראית לבנה נאורי נו דלא בריא מאור העיניים שלנו לא ברור כל כך מחמת שאור היום מחליש את מאור העיניים שלנו בבוקר ובערב כשעדיין קצת חשוך האדמומיות של השמש ניכרת מנסה הגמרא להקשות מברייתא מיטיו כתוב לגבי אדם שיש לו כתם על האור שמטמא אותו בתומת נגע צרת ומראה הוא של נגע הצרת עמוק מן האור הרי באמת הכתם לא שוקע בתוך האור אלא זה רק נראה כמו שזה שוקע למה כי האור הוא יותר כהה והנגר הוא לבן אז זה כמו מראה חמה העמוקה מן הצל שאתה רואה ביום צל המקום שהוא צל נראה שהוא גבוה יותר מהמקום של השמש מאירה עליו שהוא נראה שוקע יותר ככה הטבע כשיש שחור וולבן הלבן תמיד נראה יותר שוקע והטעם שם לבן הוא הרי מראה הנגע הוא לבן ואתה רואה שאומרים שמראה החמה הוא כמו הנגע שהוא לבן אז אם כנראה שהחמה היא לבנה ולא אדומה דוחה הגמרא זה לא רעיה כי אפשר לומר ש כמראה חמה המראה של הנגע דומה לחמה מצד אחד ולא כמראה חמה מצד שני זה לא דומה לחמה במה זה כמראה חמה דמוק מנצל כמו שמראה שהמקום שהשמש מאירה עליו נראה שוקע יותר מהמקום שהוא צל ככה גם הנגע הלבן נראה עמוק יותר לעומת המראה הכהה של האור ולא כמראה חמה מצד שני זה לא דומה לגמרי למראה חמה דלו התם לגבי מראה הנגע הוא לבן ואח המראה של החמה של השמש הוא אדום שואלת הגמרא לפי מה שסבר בהתחלה שהשמש היא לבנה למה הסליק דעתי מעיקרה אם כן נשאלת השאלה למה באמת בזריחה והשקיעה היא אדמומית הק סמקה צפרה ופניה התשובה הנו מבארים בצפרה בבוקר היא אדומה דלפה בורדי דגן עדן היא עוברת על פני הורדים של גן עדן ולכן היא אדומה היא מקבלת את הגוון האדום ובפניה בערב היא אדומה א פתחה ד גיהנום כי עוברת באותו זמן על הפתח של פני הגיהנום והדמויות של האש של הגיהנום מאדימה את השמש ויקדם רפח יש אומרים להפך שבבוקר היא אדומה כיא עוברת כי עומדת במזרח ומעירה כנג כנגד בצד מערב ו האור חוזר ומאדים אותה מהמראה של הגיהנום שבמערב ובערב שהיא עוברת במערב והיא מאירה לצד מזרח חוזר האור ממזרח ומאדים אותה מהורים של גן עדן מהדמויות של הורדים של גן עדן במשנה ראינו מקרה נוסף של מקח טעות כשהמוכר תנה שהוא מוכר יין ונמצא שזה היה חומץ אז שניהן יכולים לחזור בהן היינו סבורים לומר שהמשנה שלנו היא דווקא כמו דעתו של רבי שסובר שיין וחומץ הם שני מינים שונים למה מתניתין רבי ולא רבנן כי הם לכאורה סוברים שיין וחומץ נחשב מין אחד וכמו שראינו ידעת רבנן בברייתא נתניה שהם אומרים שיין וחומץ מין אחד הוא רק רבי הוא זה שאומר שהם שני מינין אז אם כן אולי נומר שדברי המשנה שלנו זה רק דעת רבי דוכה הגמרא אפילו אם תאמר תימה שזה כמו דעת רבנן במה הויכוח שלהם בברייתא עד כאן לופלי ג רבנן עלי דרבי במה שהם אומרים שיין וחומץ הם מין אחד אלא רק לעניין תרומות ומעשרות מעשר ו ותרומה וכמו דבריו של רבי אילא דמר רבי אילא מנין לתורם תרומה הוא עשיו צריך להפריש תרומה מהיין תרומות ומעשרות הוא לוקח מהרע ואותו הוא עושה תרומה על היין הטוב מנין לתורם מן הרעה על היפה שזה הועיל תרומתו תרומה בדיעבד שנאמר הקדוש ברוך הוא מזהיר את עם ישראל תפריש את הדבר הטוב תרומה ולא תיסעו עליו חט באמ חמת ב ממנו אם תיקחו את הדבר הטוב לא תישאו חטא לא תהיה לכם עבירה משמע שאם כן יקחו מהרע והפריש אותו תרומה זה יהיה חטא נשאלת השאלה למה אם אינו קדוש אם אי אפשר להפריש מן הרע ל היפה ואם הפרישו אין תרומתו תרומה נשיאות חט למה למה זה חט תגיד שאיין כאן תרומה אלא שיפריש מן הטוב ורק אז יהיה תרומה מכאן שזה חטא רואים שאם הוא תורם מן הרעה ל היפה שתרומתו תרומה אבל הוא נוסא חט על זה שהוא הפריש מהרעל היפה אל זה יש ויכוח אם אנחנו אומרים שחוץ וויין זה נחשב מין אחד או שתי מינים האם אפשר להפריש מהחומש על היין או לא אבל לעניין מכך או ממכר דקו לעלמה לפי כל הדעות זה נחשב שני מינים אני בא לקנות יין ומביאים לי חומץ אז זה נחשב מכך טעות קד ניח אלי בחמרה ולא ניח אלי בכל יש כאלה שרוצים יין והם לא רוצים חומץ ואם אני מזמין אצלך חומץ אתה מביא לי יין יכול לומר אני עכשיו רוצה חומץ אני לא צריך יין קדח בחלה אני עכשיו רוצה לטבל את התבשילים עם חומץ אתה מביא לי יין אין לי מה לעשות עם זה לא נחלי וחמרה ולכן לעניין מכח וממכר כולם מודעים שומץ וויין נחשבים שני דברים שונים ואם הוא תנה איתו על אחד מהם והביא לו משהו אחר מקח טעות וכל אחד מהם יכול לבטל את המכירה עכשיו המשנה הבאה עוברת לנושא חדש לגבי איך עושים קניין ממתי זה נחשב שהקונה עשה קניין ועכשיו אף אחד מהם לא יכול לחזור בו והמשנה מדברת על שני מקרים מקרה אחד שאדם מכר כמות גדולה בכלים גדולים שאין הדרך להגביה את כולם אלא מושכים את זה קצת שזה המוכר פירות לחברו הם וא כבר את המחיר על כל כמות מה המחיר שהם מסכמים ביניהם אז אפשר לעשות שני קניינים או קניין משיכה שהוא הקונה מושך את הפירות ואפילו אם המוכר עדיין לא מדד קנה כי המדידה לא מעכבת לקניין זה שהוא מדד זה עדיין לא נחשב שהם לא יכולים לחזור בהם אם המוכר מדד את הפירות אם הקונה לא שך אותם עדיין עד הז עוד לא קנה זאת אומרת הקניין הוא לא בזמן המדידה אלא רק בזמן קניין המשיכה יש קניין נוסף ולכן אם הקונה היה פיקח הוא רוצה לקנות את הפירות גם כשהם ברשות המוכר הוא סוחר מהמוכר את מקומן ועל ידי שהוא סוכר את המקום שהפירות עומדים הוא קונה את הפירות בקניין שנקרא קניין חצר והם נחשבים שלא זה לגבי דברים שאין הדרך להרים אותם גביע אותם זה דברים בכמות גדולה אבל הלוקח פישתן מחברו שזה בדרך כלל בכמויות קטנות שהדרך גביע הרי זה לא קנה במשיכה אלא צריך לשות קניין הגבעה עד שיטלטלו ממקום למקום ויש גם קניין חזקה חידוש אדיר שהמשנה כאן מחדשת וכמו שהגמרא מפרשת את זה בדף פז עמוד א' ואנחנו נקרא כאן את הפירוש של הגמרא שמדברים פה על קניין חזקה שזה מועיל בדרך כלל לקרקע כשאני בא לקנות קרקע פה לא קונים קרקע אלא קונים רק פשתן ובכל זאת אפשר לעשות קניין חזקה מה הרעיון של קניין חזקה כשאני בא למשל עכשיו לקנות קרקע אני יכול לעשות קניין חזקה שאני יראה בעלות על הקרקע למשל אני עושה כאן מנעול אני עושה כאן דלת אני עושה כאן גדר אני חורש פה זה נקרא קניין חזקה אני תולש כאן מהתבואה בקניין חזקה אני מראה בעלות על המקום וזה קונה בקרקעות מה לגבי מטלטלים מטלטלים בדרך כלל לא נקנים בקניין חזקה מחדשת המשנה שאפשר כן לקנות קניין חזקה רק מטלטלים איך אם עכשיו המוכר רוצה למכור לקונה פשתן שהוא מחובר עדיין הקרקע אז אומר המוכר לקונה לך ותלקח מקצת מהפשע ידי זה אתה מייפה קרקה כלשהי אתה בעצם כשאתה תולש מהפשטות עכשיו לחרוש את הקרקע אחר כך אז אם כן אתה עושה כאן קניין חזקה ו על ידי זה תוכל לקנות את כל הפשתן שיש כאן בקרקע אבל לא את הקרקע עצמה אם הוא באמת הלך ולש כלשהו הוא קנה את כל הפשתן שיש כאן בשדה אף על פי שאת השדה הוא לא קנה וזה חידוש אדיר שהמשנה כאן מחדשת שאפשר לקנות את ה פשתן המחובר לקרקע שהוא בעצם סוג של מטלטלין אפשר לקנות את זה בקניין חזקה אף על פי שהוא לא קונה את הקרקע עצמה הקרקע נשארת של המוכר הוא קונה רק את הפשתן בקניין חזקה שהוא יפא את הקרקע עידי שהוא תש קצת מהשתן והוא יפא את הקרקע שאייה אפשר לחרוש בה בקלות דיברנו על קונה פיקח שרוצה לזכות בפירות כשם עדיין ברשותו של המוכר אז הוא יכול לזכור את המקום מהמוכר ואז המקום הזה הוא שלו והוא קונה בקניין חצר את הפירות אמר רבי יסי אני רוצה לומר לכם דבר בשם רבי יוחנן שקנייה חצר לא צריך דווקא שהחצר תהיה של הקונה אלא אפילו אם זה רשות הרבים עכשיו לא סתם רשות הרבים אלא שמתה צידה רשות הרבים שכל אחד יש לו רשות לשאול בהשאלה את המקום מבני רשות הרבים לזמן קצר להניח שמה חפצים אף אחד לא ימחה בו מה אתה מניח כאן חפצים כי היום אני מניח מחר אתה מניח זה מושאל לכל אחד יש לו רשות להשתמש במקום הזה בשביל להניח ולהשהות שם את חפציו ם ככה בראשות הרבים שאנשים עוברים ושווים אדם מניח כאן חפץ באמצע אנשים ימנעו ממנו כי זה מפריע לרבים להילוך הרבים אבל בסמטה זה מקום שמושא לזמנים קצרים להניח שם חפצים ולכן מחדש רבי יוחנן כך אומר רבי אסי שאם המוכר מדד פירות בכלים של עצמו והניח אותם על גבי השמטה הקונה קנה כאילו הם בחצרו של הקונה אמר לי רבי זירא לרבי אסי לא לא שככה אמר רבי יוחנן שמה לא שמע רבי מרבי יוחנן שקנה אלא במקרה שהמוכר מודד ומכניס לתוך קופתו של הקונה שזה כליו של קונה בסמטה זה וודאי מועיל אמר לי נכון ודאי שזה מועיל זה לא הייתי צריך חידוש של רבי יוחנן אתה יודע מה דמי אי מרבנן החכם הזה נראה כמו אנשים שלא למדו סוגיה לא גמרי א ששמעת מה צריך שרבי יוחנן חדש דבר כזה שאם המוכר מדד והכניס לתוך הכלי של הקונה לתוך קופתו של הקונה שזה מועיל בקניין חצר ממ רבי כי צריך לומר דבר כזה ואם כן אומר רבי אסי אני יודע מה אמר רבי יוחנן הוא דיבר על כלי של המוכר או בלי כלי שהוא הניח פירות בסמטה הקונה יכול לקנות בקניין החצר דבר שנמצא בסמטה אבל בכל זאת רבי זירה שאל השאלה אם זה שרבי יסי לא קיבל את מה שהוא אמר האם גם רבי זרע חזר בו קיבלה מן או לא קיבלה מן הגמרא לא מביאה על זה הכראה ברורה רק היא מנסה להכריע תשמ דמר רבי עניא אמר בשם רבי חצר השותפין זה דומה לסמטה כל אחד מהמהם יש לו רשות להניח דברים אף אחד לא יכול לומר לשני מה אתה מניח כאן דברים ולכן שניהם קונים ב כך זה מזה מאי לב וכי לא מדובר פה שהוא מניח על גבי הקרקע ורואים מכאן שלא צריך כלי של הקונה בשביל לקנות בסמטה דוכה הגמרא זה לא רעיה אפשר לומר שמדובר פה לתוך קופתו של הקונה החינמים מסתבר אפילו מסתבר ככה לומר שדווקא כשת כלי של הקונה זה מועיל דמר רבי יעקב אמר בשם רבי יוחנן אם המוכר מדד והניח על גבי סמתה לא קנה זה לא סותר כשנ עדדי המאמרים כאן סותרים אחד את השני אל עליו שמ מנ כילא נוכיח מכאן שדברי רבי איסי ורבי נאי שקונים בסמטה כאן מדובר במודד תוך קופתו לתוך כלי של הקונה ולכן הוא קונה בקניין חצר כי זה הכלי שלו וכאן מה שרבי יעקב אומר שלא קונים בסמטה מדובר במודד לגבי הקרקע שמע מנה אם כן נוכיח מכאן באמת שלא מועיל בסמטה אז אם כן לכאורה אפשר באמת להוכיח כמו דבריו של רבי ולא כמו שאמר רבי יסי ולפי זה נאמר שרבי זרע לא חזר בו אלא הוא קיבל הוא נשאר עם דעתו עוד הוכחה כמו דבריו של רבי זרה תשמ במשנה שלנו כתוב שאם המוכר מדד והקונה עוד לא עשה משיכה אז הקונה לא קנה ממה הי לב בסמטה כילא נומר שמדובר כאן שהמוכר הניח את הפירות בסמטה ובכל זאת אם הוא לא הניח את זה בכלים של הקונה אלא על גבי הקרקע ה קונה לא קונה לא כמו שאמר רבי סי בשם רבי יוחנן שכש מניחים פירות בסמטה הקונה זוכה בזה בקניין חצר דוכה הגמרא לא מדובר כאן ברשות הרבים ולכן לא קנה אפילו אם הוא הניח בכלים של הקונה שואלת הגמרא החי אם מדובר פה ברשות הרבים אימה רשע תבאר לי את החלק הקודם במשנה שאם הקונה עשה משיחה אפילו אם המוכר עוד לא מדד קנה אם מדובר פה ברשות הרבים איך מועילה משיחה ברשות הרבים מקניה והרי הבאי ורב שניהם אומרים דרו קניין מסירה שהקונה מקבל את החפץ מהמוכר המוכר מוסר לו את החפץ זה קונה ברשות הרבים ובחצר שינה של שניהם קניין משיכה לא קונה ברשות הרבים אלא רק בסמטה ובחצר שהי של שניהם קניין הגבע זה קונה בכל מקום אבל בכל אופן רואים מכאן שמשיכה לא מועילה ברשות הרבים אז איך יכול להיות במשנה שלנו שמדובר ברשות הרבים וכתוב כאן שמועילה משיכה תרצת את הגמרא מהם משך נמ ד קטנ מה שכתוב משך הכוונה שהוא משך את זה לסמטה ברשות הרבים לסמטה ובשמת הוא עושה קניין משיחה שואלת הגמרא האחי אם מדובר כאן שמדובר שחפץ עומד ברשות הרבים אמה ספה תבה לי את המשך המשנה שאם הקונה היה פיקח שוכר את מקומן אם זה רשות הרבים ממן הגר ממי הוא סוכר את המקום צ את הגמרא אחי קמר זה הכוונה במשנה ואם המכירה היא ברשות הבעלים ברשות המוכר היא אם הקונה היה פיקח רוצה לקנות את הפירות ברשותו של המוכר סוכר את מקומן ואז זה נחשב שלו והוא קונה את זה בקניין חצר עד כאן דף פד ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: