א [רלח] השינה גם היא טובה לחזור ולהתעורר אחר נפילת המוחין בבלבול מחשבות זרות והעדר מחשבות דקדושה וד"ת. בעת השינה הוא הסתלקות המוחין ואח"כ חוזר נשמה חדשה כמשאז"ל (שוח"ט תהלים ריש מז' כה) ויוכל להתחזק מחדש להעמיד מחשבתו כרצון הש"י ונשכח כל מה שהי' ביום אתמול. וע"ז הוא הבקשה דברכות (טז:) ונשכים ונמצא יחול וגו' … להמשך קריאה
א [רלז] על כל דבר יש עצות ע"י ד"ת ומצות ויש מצות המועילות למי שנפסק ממדריגתו שגברו עליו איזה ימים מחשבות הבלים וניתק מקביעות ד"ת בלב להחזירו לקביעותו. וביחוד הוא לזה מצות שבת שביום השבת יש לו לקחת ע"י קדושת מצות שבת לחזור לידבק בד"ת ולמאס הבלי עוה"ז. וע"ז רומזת מצות עבד עברי ובשביעית יצא … להמשך קריאה
א [רלו] א"א לאדם כלל לעמוד בכל היום כולו במדרגה א' תקוע בדביקות כראוי וע"ז נאמר כי יפול לא יוטל. ושבע יפול צדיק וקם. ובירוש' ברכות (ר"פ ה) שלא יהי' הפסוק הזה זז מפיך ה' וגו' משגב לנו וגו' וחברי' ה' וגו' בוטח בך היינו לצורך נפילות הללו להתחזק ולבטוח בהש"י שהוא ישגבהו. וע"ז אומרים … להמשך קריאה
א [רלה] המשתדל להנצל ממחשבות זרות וגמר בלבו לדחותה וכל זמן שהוא נזכר מיד מדחה ומכניס בלבו מחשבות של ד"ת כפי כחו. רק שמ"מ היא תוקפתו ובעת ששקוע בה נשכח ממנו מחשבת ד"ת ורצונו באמת אינו בה ומיד שנזכר הוא מדחה אותה. הרי שכחה שאינה מחמת עצלות חשוב אונס עבמג"א (סי' קח סקי"א) והר"ז כחישב … להמשך קריאה
א [רלד] על מחשבות בטילות לא נמצא שום איסור מפורש. רק לא תתורו וגו' מוקמי' בברכות (יב:) בהרהור עבירה ולא הרהור בטל לבד. ואז"ל (קידושין מ.) דמחשבה רעה אין מצרפה למעשה ורק במחשבה דע"ז. והיינו כי זה אינו ביד האדם ובבחירתו כלל וכמש"ל אות רכ"ז. וכן על מעשים בטילים דרשות. רק על דברים בטילים יש … להמשך קריאה
א [רלג] להנצל ממחשבות זרות והרהור שחוץ מרצון הש"י כל היום זה א"א אלא מי שנקי לגמרי מנגיעה לגופו. והיינו כאשר כבר הרגו ליצ"ר כדוד המע"ה ומאן דנצח בקרבא יהבין לי' כו' צלותא (כמ"ש תקו"ז סו' תיקון יג) כי מי שאינו נקי ממ"ז כל היום לא ימלט ג"כ ממ"ז בתפלה וכמ"ש (ב"ב קסד.) דעיון תפלה … להמשך קריאה
א [רלב] כל עניני העולם וכל הנבראים מזכירים לאדם שיש בורא וכמ"ש (ברכות ו:) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה פי' שידע זה על ידה ויכיר שיש בורא עולם וכמו ששמעתי על מלאה הארץ קניניך פי' לקנות על ידם אותך והש"י מזמין לאדם בכל יום דברים וענינים שונים אולי על ידם יבוא לזכירה … להמשך קריאה
א [רלא] כל התנשאות ושררה הוא ע"י ד"ת כמ"ש בי מלכים ימלוכו. ולכן סמוך למ"ת ובאותה פרשה נאמר התמנות הראשום. והי' זה ע"י יתרו דבאמת נפש הישראלית אין יכול לסבול התנשאות כלל אפי' מן הגדול בחכמה לפי שכל ישראל יש להם חלק בתורה כמ"ש מורשה קהלת יעקב. כמו שאמר ההוא ע"ה לר' ינאי במ"ר (פ' … להמשך קריאה
א [רל] כפי זיכוך מעלת האדם ומדריגתו זוכה להתמנות וראשות. והם ד' מדריגות שרים שחשב יתרו נגד ד' מעלות שזכר. אנשי חיל היינו מצד הנפש שהוא כח הגוף וגבורים לכבוש יצרם במחשבה דבור ומעשה להיות לה'. ויראי אלהים בלב כמשז"ל (יומא עב:) ע"פ ולב אין והוא ע"י התגלות אלהות מורגש ללב. ואנשי אמת אין אמת … להמשך קריאה
א [רכט] המצות הם עצות לאדם איך להיות שלם כמ"ש בזוהר יתרו פ"ב ב'. והם עצות להשיג כל חלקי נרנח"י לכל א' מצות מיוחדות וכמ"ש בזוהר שם א' דה' קולות דהר סיני הם נגד ה' דרגין דיחזקאל כנ"ל אות רכ"ח דהם נרנח"י דסט"א. ושמעתי דקולות דמ"ת היינו מפיות בני ישראל דאין קול בעולם זולת מה' … להמשך קריאה
א [רכח] עיקר צורת האדם הוא נפש רוח נשמה שבו והגוף אינו אלא לבוש האדם כמ"ש בזוהר יתרו ע"ו א'. וכמו שיש ה' מדריגות נרנח"י כנ"ל אות רכ"ז שזהו דמות אדם השלם שנא' בו בצלמינו כדמותינו שגם למעלה הם ה' כחות ופרצופים עליונים כנודע. כך זה לעומת זה חלק אדם רע ג"כ בה' כחות והם … להמשך קריאה
א [רכז] כל ישראל יש להם אמונה שלימה בהש"י במציאותו ואחדותו והשגחתו וכמ"ש בשבת (צז.) שהם מאמינים בני מאמינים. וזה נקרא נפש דקדושת בני ישראל. וזכה יתיר יהבין לי' רוח (זח"ב צד ב) היינו כשנזדכך הלב יותר עד שהוא מרגיש זה בלב ובא ממדרגת אמונה למדרגת אמת שהוא הדבר הברור וניכר ללב ולא באמונה לבד. … להמשך קריאה
א [רכו] כל אחד יכול להשיג חכמה וד"ת ואע"פ שאין לו יראת חטא הקודמת ואתעדל"ת שמתעורר ללימוד והשגת התורה בשביל כבוד שמו ית' ומכיר שהוא תורת ה'. מ"מ הש"י מוכן להשפיע תמיד ד"ת אף בלא אתעדל"ת וזהו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כמו מע"ב שהי' בלא אתעדל"ת שהרי עדיין לא נברא אדם כך … להמשך קריאה
א [רכה] ד"ת שעוברים דרך הלב פי' שהלב מרגיש ומתפעל בהם הוא נקרא עץ חיים וסמא דחיי. כי הלב מקור החיות כמ"ש כי ממנו תוצאות חיים וכאשר הוא מתפעל הרי שרש חיותו מתפעל ע"י הד"ת ומולידה חיות באדם. וזהו ע"י שיראת חטאו קודמת לחכמתו כי היראה בלב כמשז"ל (יומא עב:) ע"פ ולב אין ויראה נוק' … להמשך קריאה
א [רכד] כל אדם צריך לקבל עליו עול מ"ש בכל יום בתכלית התוקף שמתרצה למסור עצמו לגמרי ולהכלל במקורו. וזהו פרשה א' דק"ש הגם דבפ' ב' אח"כ נאמר ואספת דגנך שלמדו מזה בברכות (לה:) הנהג בהן מנהג ד"א. שהיא בלשון רבים אמורה ואמרי' שם הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן דא"א לרבים ולכל העולם כולו … להמשך קריאה
א [רכג] הד"ת היא דוגמת חרב כמ"ש בברכות (ה.) בק"ש כאלו אוחז חרב של ב' פיות. שהחרב הורגת מקרוב ואפי' מסובב ומסובך תוך מחשבות זרות והרהורים מכל צד אם עונה לד"ת הוא הורגן ומבטלן מכל צד בב' פיות החרב דרומז על ההריגה מימין בהרהורי תאוה ומשמאל בהרהורי קנאה וכמ"ש (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול … להמשך קריאה
א [רכב] הש"י קורא לאדם בכל יום שנא' יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי וגו'. הקריאה הוא הרהורי הלב הבאים מעצמן בתשוקה להש"י והוא ע"י קריאת הש"י לו כמים הפנים וגו'. ונטיית היד הוא התעוררות ע"י ד"ת שהוא ימינו (ברכות ו.) או לע"ה ע"י תפילין שהוא שמאלו. פי' תפילין דמארי עלמא הוא אהבת ישראל כמשז"ל (שם) … להמשך קריאה
א [רכא] השכחה הוא התחלת הרע שהדמיונות ומ"ז משכיחים מן המוח ולב מחשבות אלהותו ית' ותורתו ואהבתו ויראתו וכמ"ש (פ' עקב) והי' אם שכוח תשכח את ה' תיכף והלכת אחרי וגו'. פי' בתאוה ורצון אחר כחות זרים ואח"כ ועבדתם במעשה כי כולם נמשכים אחר ההתחלה שהוא השכחה מהש"י שבמחשבתו. כי כל דבר כלול מעשר כנודע … להמשך קריאה
א [רכ] העצות למחשבות זרות והרהורים הוא מצות ציצית ותפילין וכמ"ש (סוטה יז.) בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. כי שורש כל הדמיונות ומחשבות זרות הוא רק בלב חומד לעניני עוה"ז אבל הנקי מזה לגמרי כאברהם אע"ה שמדתו זיכוך האהבות והתאות בלתי לה' לבדו ונתברר אז כמ"ש … להמשך קריאה
א [ריט] כפי יתרון הדעת והחכמה שבאדם כך מתגברים לעומתן הדמיונות במוחו ולבו כענין יוסיף דעת וגו'. וכן עץ הדעת טוב ורע ע"י שנכנס בו דעת טוב נכנס ג"כ ההיפך וכמ"ש (סוטה כא:) נכנסה חכמה נכנסה ערמומיות שנא' אני וגו' ערמה. ואמרו בסנהדרין (ע:) אין התינוק יודע לקרות או"א עד שטועם דגן ונמצא אז נכנס … להמשך קריאה
א [ריח] עיקר היצר הוא בתאוה כמו שראינו בתחלת הכנסת היצר לאדה"ר ולכן הי' אשה ונוק'. ויצר דרציחה נולד מכח התאוה ונתחדש בעולם ע"י קין הנולד מהם ובא לו מכת חמדתו ותאותו לירש כל העולם. אבל בריאת היצר באדם הוא בתאוה שזה יש בו ג"כ טוב בחמידו דאורייתא. ועז"א בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין שהיא … להמשך קריאה
א [ריז] עיקר האדם הוא המחשבות והרהורים ורצונות שבמוח ולב שזהו רוחניות אדם אבל הגוף הוא גשמי ונקרא בשר אדם. וכשח"ו מחשבתו ורצונו שקועים בהבלים אז נקרא אדם רע כידוע דדמות אדם יושב על הכסא והוא מקור מחצב הנשמות וזה לעומת זה יש אדם בליעל פי' קומה שלימה מכל מיני מחשבות ורצונות לרע. וכנודע מטעם … להמשך קריאה
א [רטז] בכל יום יש חידושי תורה שהש"י מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומעשה בראשית הוא ע"י התורה כמ"ש בריש בר"ר ומסתמא גם החידוש הוא ע"י חידושי תורה. ולכך אחר ברכת יוצר המאורות שהוא ההכרה בחידוש מע"ב בכל יום תיקנו ברכה שני' שהוא כמו ברכת התורה כמ"ש בברכות (יא:) שמבקש לידע החידושי תורה שהוא … להמשך קריאה
א [רטו] הלב הוא הכלי קבול כמ"ש בשבת (לא.) דיראה הוא האוצר וביומא (עב:) ע"פ ולב אין דשם היראה. והיינו דיר"ש הוא הגדרת חמדת היצר שבלב שזהו בידי אדם וכפי נקיון הלב מכל מיני פסולת כי הוא כלי קבול יותר לטובה וברכה. ועיקר שיהי' נקי מגיאות וקנאה שזהו עיקר הכלי קבול שלא יבוא ע"י רוב … להמשך קריאה
א [ריד] כשאדם מבקש על מעלה יש לו לבקש שלא יהי' יותר מגבולו וכמ"ש שוא ודבר כזב הרחק ממני. פי' שוא דמיונות של תוהו ודבר היינו ד"ת כנ"ל אות קפ"ג מגמ' דתענית (י:) ואפי' ד"ת רק שהוא למעלה מגבולו והר"ז כוזב ופוסק הרחק. וסיים ע"ז ריש ועושר וגו' פן אשבע וכחשתי וגו' שכשיעלה במדריגות שאינם … להמשך קריאה
א [ריג] מי שהוא חסר ומבקש השלמה א"א שהקב"ה לא יענהו וכמ"ש קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי וגו' וכמ"ש בזוהר (ח"ג קצה א) דתפלה דעני כלל כל צלותין ובקעי רקיעין. ואין עני אלא בדעת (נדרים מא.) אפי' אין יודע איך להתפלל ולרצות לקונו ולכ"א בו ולפני ה' ישפוך שיחו ושיחה פי' מילי דעלמא ולא … להמשך קריאה