א [רסד] הכניסה לרע הוא ע"י ליצנות כמשז"ל ביומא (לח:) הבא לטמא פותחין מקרא דללצים הוא יליץ מבואר דלץ הוא הביאה וכניסה לכל מיני טומאה. והוא יליץ פי' כמ"ש בזוהר (ח"ב קפד ב' וח"ג צב ב) דכמו שמתעורר למטה כך לעומתו למעלה. והלץ מלמעלה ג"כ מתלוצצים ממנו פי' מראים לו כאלו יש להתלוצץ באמת מאותו … להמשך קריאה
א [רסג] המחשבה דבור ומעשה דתורה ומצות הם לבושי כבוד לאדם כמ"ש (שבת קיג.) דמאני מכבדותא. ובמתאי שמאי (שם קמה:) היינו במקום שורש הנפש הכבוד הוא כפי עצם מעלת הנפש. ובלא מתאי היינו בעוה"ז וכן בג"ע תותבאי הכבוד כפי הלבושים דמחשבה דבור ומעשה בתורה ומצות שמסגל. ועיקר הכבוד מדברי תורה כמשאז"ל (שמו"ר פר' לח) מיעבץ … להמשך קריאה
א [רסב] עצם הנפש הוא כח החיות ומחשבה דבור ומעשה הם לבושי הנפש שעצם החיות מתלבש בהם במעשה הפרטית שעושה וכן בדבור ומחשבה וכידוע. וכל מצות התורה הם כלולים בג' אלו מחשבה דבור ומעשה ולכך הם מלבושים לנפש. וכן ההיפך בעבירות וזה טעם שהמשילו רז"ל (סנהדרין מד.) הרשעים לאסא דקאי ביני הוצי דאינו אלא לבוש … להמשך קריאה
א [רסא] הקב"ה מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני' רק שהוא בהעלם גדול וישת חושך סתרו. וכאשר מאיר ללב האדם הכרה זו איך השי"ת מלא כל הארץ כבודו זה נקרא הוציאנו מאפלה לאור גדול כמ"ש בהגדה. דיציאת מצרים שהוא הוצאה מן ההעלם הכרת הש"י אל הגילוי. והוא הארה לגבי האדם וגם לגבי הש"י … להמשך קריאה
א [רס] ב' מיני שחוק הם הא' ששוחק מאיזה ברי' כענין שחוק לרעהו אהי' וזהו ליצנות. וצד ההיתר שבו ליצנותא דע"ז [וזה נזכר במס' מגילה (כה:) כי זה ענין יום הפורים שהוא תיקון השחוק דאדר שלכן מנהג ישראל לעשות בו מיני שחוק וליצנות מהמן שהי' הוא לשחוק תחת שחוק הכסיל שהי' לו לפי שעה מישראל] … להמשך קריאה
א [רנט] כמו ששורש כל דבר טוב הוא האמונה שבו פתחה התורה אנכי וגו' שלא בלשון צווי. וידוע ג"כ בזוהר (ח"א ז ב יא ב) ע"פ זה השער לה' צדיקים יבאו בו דתרעא הוא מדת האמונה. כך שורש כל דבר רע הוא ליצנות שהוא היפך האמונה שהוא מתלוצץ מכל דבר. וזה טעם ראשית גוים עמלק … להמשך קריאה
א [רנח] כמו שבכלל האומה יש גם פושע ישראל וכל תענית שאין בו מפו"י אינו תענית כמשאז"ל (כריתות ו:) מחלבנה. כך באדם עצמו יש ג"כ חלק רע משאור שבעיסה המכונה פו"י ולהיות בקשר א' עמו כמשאז"ל (שמו"ר פ' ז) כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים. וזהו קילוס יותר כאשר צד הרשע מקלס … להמשך קריאה
א [רנז] כמו ששורש כנס"י הוא החשק שלהם להש"י כמפורש בשה"ש. כך שורש כל האומות עכו"ם הוא החשק שלהם לחמדת עוה"ז. ובזוהר תרומה קמ"ח ב' דאשת זנונים מתתקנת כגוונא דאשת חיל כי היא אות ק' ואשת חיל אות ה' ע"ש. ושם קנ"ב א' דאות ק' שריא על גיהנם וע"ש ק"נ ב' דאש דגיהנם הוא אש … להמשך קריאה
א [רנו] כל אומה כמו שיש לה רע מיוחד כך יש לה ג"כ איזה ניצוץ קדוש מיוחד שממנה חיותה כטעם ואתה מחי' את כולם דלולי כן כלא הי'. וחיות דהש"י ודאי הוא דבר טוב וע"ז הוא הגלות לקלוט אותו דבר טוב לישראל. וכמ"ש בזוהר תרומה קנ"ב ב' דבגלות השפע הולך לאו"ה וישראל קולטין תמצית. ובודאי … להמשך קריאה
א [רנה] בדבר שהאדם חסר בו וצריך תיקון ע"י התנהגות בהיפך. הוא אפי' בענין שהי' אצל אדם אחר מצוה כד"ש (סנהדרין כה:) במלוה ברבית דאפי' לעכו"ם לא הגם שיש מצוה דלנכרי תשיך כל שאין עבירה במניעותו צריך למנוע. וכן דוד המע"ה חייך אני מתאיבך דבר המותר כו' כמשאז"ל (ירושלמי סנהדרין פ' ב ה' ג) בפילגשים … להמשך קריאה
א [רנד] האדם צריך לנדב להש"י דבר החביב לו שבו יגדור עצמו לרצון הש"י. ומי שהוא ממולא בכל מיני תאות כאברהם אע"ה וגודרם הוא הנקרא בכל לבבך לא מי שמקורר בטבעו ואינו בעל תאוה אין זה עובד בכל לבבך כשאינו מתאוה לחמדות עוה"ז. וכן עצלן בטבעו ואינו פועל במעשה בעניני עוה"ז אין נקרא בכל נפשך. … להמשך קריאה
א [רנג] ע"י נדיבות לב בנ"י במאודם נבנה קדושת המקום משכן ומקדש. וע"י נדיבות לבבם בנפשם דהיינו בכחות הפעולה שבגוף נבנה קדושת הזמן כטעם (ע"ז ג.) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וכפי פעולת האדם בקדושה בו' ימי המעשה שהם ימי הפעולה בכחותיו כך הוא מקבל קדושה בשבת. וכך בקדושת המקום ודאי כ"א כפי נדבת לבבו … להמשך קריאה
א [רנב] האדם צריך להכיר כי החשק ונדיבות לב שלו הוא ג"כ מהש"י. כמ"ש (שהש"ר ה ב) הקב"ה לבן של ישראל וכמו שאמר דוד המע"ה בנדבת בהמ"ק כי ממך הכל ומידך וגו' ולך הכל. ועי"ז החשק ההוא נקבע בלב שיהי' כן תמיד. וכמו שביקש שם אח"כ שמרה זאת לעולם וגו' דמאחר שהכל ממך ואתה נצחי … להמשך קריאה
א [רנא] ע"י החשק הוא כלי קבול להשראת שכינת הש"י בקרב לבו. וזהו תרומת המשכן מאת כל איש אשר ידבנו לבו דנדיבות הלב דבנ"י עי"ז הוא בנין המשכן דשכינת הש"י בתחתונים ובזה הוא כל חד לפום מה דמשער בלבי' שאינו דומה הרגשת א' משכן הר"י בלבו לחבירו. כי כפי נדיבת לבבו בתגבורת חשקו להשיג כך … להמשך קריאה
א [רנ] הניצוח אדם לאדם הוא ג"כ כפי גודל החשק של אדם בניצוח אם מתגבר מאד אז הוא גובר אם הם אך שוים במדת המשפט. ולכן נאמר וכי יזיד איש על רעהו להרגו וגו' ולא נאמר כן בשום עבירה דוקא שיזיד דהרי ע"כ עבירות אין נקרא אלא במזיד. רק פי' יזיד מן ויזד יעקב פי' … להמשך קריאה
א [רמט] החשק יש לו כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו הרבה אפי' הוא רע כענין (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך כו' מצד הרצון שלו פועל אפי' כל חמדת עוה"ז אם לא יהי' דבר מעכב שבמשפט אין מגיע לו זה ומונעין ממנו מה'. לולא זה ע"י החשק הי' משיג כל מה שחושק. ולכך … להמשך קריאה
א [רמח] עיקר האדם הוא החשק שבלב שבו הוא יתרונו על המלאכים והוא הנקרא יצר יצ"ט ויצ"ר כאשר הוא מגביר חשקו לטוב הרי זה טוב ואם לאו כו'. ואז"ל (סוכה נב.) כל הגדול יצרו גדול כי גדלות א' על חבירו הוא רק כפי גודל החשק שלו לטוב דהיינו כח היצר כי יצ"ט ויצ"ר א' זה … להמשך קריאה
א [רמז] כאשר הש"י מאיר פניו לאדם היינו שמאיר בלבו אמיתות הש"י איך הוא באמת מלא כל הארץ כבודו ואפס זולתו כלל. זה הוא כבר נושע בישועה שלימה וכמ"ש האר פניך ונושעה. כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך וכאשר נכנס אור בבית הרי החשך מסתלק ממנו. ובשוח"ט מז' פ' אנו אין לנו אלא … להמשך קריאה
א [רמו] שורש המחשבות זרות כולם הוא הגיאות כידוע דמ"ז הוא מצד התוהו דמלכין קדמאין דמיתו וצריך להעלות אותם ניצוצין. והשבירה הי' בשביל גיאות ולכן הוא שורש ג"כ לכל מיני רע כנ"ל אות ר"ו. וכבוד הוא קו אמצעי דרע שהוא מבריח מקצה אל הקצה ועולה עד למוח ולכך הוא עד ע"ז. דג"ע וש"ד הוא ע"י … להמשך קריאה
א [רמה] ע"י חטאת נעורים בהוצאת ז"ל ור"ק כל זמן שלא תיקן כראוי קשה לינצל ממחשבות זרות המאפיל אור השמש. כי מאותן טיפין שהם חלקי נפש ממש כנ"ל אות רמ"א ורמ"ב וכן קראום רז"ל בנדה (יג.) שוחטי הילדים הרי זה כנפשות הרשעים שמולידים מחשבות רעות כנ"ל אות רל"ט. ואלו מאחר שהם חלקי נפשו ממש והיו … להמשך קריאה
א [רסד] ע"י השינה הראוי' בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצוא יחול לבבו ליראת ה'. ולכך מסיימת ברכת המפיל שהוא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים מטעם כי אתה המפיל וגו' וממך הוא השינה ואין לך לגרום לי רע. ומסיים המאיר לעולם וגו' דאור השחר שמאיר לעולם יהי' בכבודו בהכרת כבוד … להמשך קריאה
א [רמג] החלומות של האדם הם המגידים לו על הרהורי לבבו לדעת במה הם שקועים ביום שמהם הם באים כמשאז"ל (ברכות נה:). וע"ז יסתער לב האדם כאשר יראה כי גם בעסקו בתורה רוב היום ככולו כל זמן שלא נמלט ממחשבות זרות הנולדת מצד היצר שבלב הכוסף לאיזה דבר ונקשר בו לא נמלט מחלומות ודמיונות כאלו. … להמשך קריאה
א [רמב] התשובה הוא כמו התרת חכם שעוקר הדבר למפרע ונתבטל המלאך רע הנעשה מהעבירה לגמרי. ומאהבה שנעשין כזכיות היינו שלא נתבטל רק שנתהפך לטוב זהו ב' דרגין דלאתהפכא ולאכפיי'. פי' היראה הוא ההגדרה בלב מהרע ואהבה הוא שמהפך המר שהוא היצר והחשק שבאדם למתוק שמושכו לבהמ"ד ולד"ת שבזה היצ"ר טוב מאוד כמ"ש במדה"נ (זח"א … להמשך קריאה
א [רמא] המצות ומעשים טובים של האדם ואצ"ל ד"ת מביאים בלבו הרהורים טובים וההיפוך מעבירות כמשז"ל מצוה גוררת מצוה ועבירה כו'. ופי' גרירה זו כי מכל מצוה נברא מלאך פי' כח רוחני כמ"ש בזוהר (ח"ב ק רע"ב נט א) דלא אתאביד שום מעשה ודבור דאדם טוב ורע. ועי"ז המלאך טוב שהוא שלו שנולד מפעולתו והוא … להמשך קריאה
א [רמ] התורה תבלין ליצר כמשז"ל ואפי' מי שאין לבו נקי לגמרי בהריגת היצר מכל וכל. אם הוא ממולא בד"ת כל צרכו הרי היצר מתתבל להיות דבר הראוי. ולכן אמרו (פסחים מט:) ת"ח מותר לאכול בשר ולא ע"ה וידוע מטעם האריז"ל מצד הנפשות המגולגלות. והיינו כי ענין הגלגול בבע"ח שיש נפש שנשתקעה כ"כ במעשה בהמה … להמשך קריאה
א [רלט] כל רשעי ישראל אשר נפשותן זוממות והולכת שזה דין כף הקלע הנז"ל אות רל"ד שנפשו מלובשת באותן מחשבות זרות גם אח"כ ומשוטטת בעוה"ז באותן מקומות כנודע. מחשבתן זו מתפשטת באויר כי המחשבה רוחניות וכן הנפש. וכאשר משוטטות באויר הם מתפשטות גם ללב האדם וכנ"ל אות ר"ה דהאויר מכניס הרהורים בלב. וזה ענין הנזכר … להמשך קריאה