צדקת הצדיק ר״כ

א

‏[רכ] העצות למחשבות זרות והרהורים הוא מצות ציצית ותפילין וכמ"ש (סוטה יז.) בשכר אם מחוט ‏ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין. כי שורש כל הדמיונות ומחשבות זרות ‏הוא רק בלב חומד לעניני עוה"ז אבל הנקי מזה לגמרי כאברהם אע"ה שמדתו זיכוך האהבות ‏והתאות בלתי לה' לבדו ונתברר אז כמ"ש אם וגו' ולא תאמר אני העשרתי וגו' כי לא רצה בשום ‏דבר מעניני עולם הזה רק מה שהש"י יתן לו בשביל כן זכו בניו לב' מצות אלו השומרות אותם גם כן ‏מזה. בציצית מפורש וראיתם אותו וגו' ולא תתורו וגו'. ולשון ולא תתורו משמע לא שיעקר ההרהור ‏מלב לגמרי רק שיהיה בכחו לדחותו. כי כל זמן שהאדם נזכר בעול מלכות שמים ועול תורה ועול ‏מצות שעליו יכול בקל לגעור ביצר ולדחות כל מחשבת חוץ מזה. רק פעולת היצר להשכיחו מזה ‏וכמו שאמרו (נדרים לב:) דבשעת יצר רע לית דמדכר ליצר טוב שנאמר ואדם לא זכר וגו' ‏שהמחשבת הטובות של יחוד הבורא יתברך נשכחות מן הלב אז ואין נזכר מהם ועל זה הוא מצות ‏ציצית להזכירו כמ"ש בזוהר סוף פר' שלח שהוא הרצועה לאלקאה בישיא ומעוררת היראה על ‏האדם וע"י זה מתבטלים כל חמדות עולם הזה כשנזכר גם מיראת העונש ע"י חוט תכלת ואין צריך ‏לומר מיראת הרוממות ע"י חוט לבן. וזה שאמרו (מנחות מג:) וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו ‏זו ק"ש כי על ידי היראה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים וזוכה לאהבה דואהבת ואח"כ לוקשרתם ‏דתפילין. כי ציצית אינו אלא לבוש שמתעטף בו רוב גופו דהשורש לא נתנקה עדיין רק שמעוטף ‏בלבוש של יראת שמים המזכירו בכל עת לבלתי לתור אחר הרהורים זרים. והוא כמו אור מקיף ‏מהש"י שמקיפו ומעוררו לזכור בהש"י ובתורתו ולא תתורו כו'. וידוע דאור מקיף הוא מדרגת הכתר ‏פי' שורש הנעלם של מקור הולדת המחשבות איך הם נולדים מאמתות רצון הש"י. ואם הוא דבוק ‏שם בהש"י אז אורו מקיפו וכל מחשבותיו ורצונותיו הנמשכים מזה הוא בלתי לה' לבדו. וזהו ‏התפילין שהוא גם כן לבוש ואור מקיף רק שהוא בקשירה ודביקות לגמרי. וידוע דבחיצונות הכתר ‏הוא משלים מנין הי' ספירות ובפנימיות הדעת יורש חלקו. ומי שזוכה לאור מקיף המקושר ודבוק ‏עם מחשבות המות ע"י תפילין של ראש ורצונות הלב ע"י תפילין של יד נגד הלב אז זוכה לדעת ‏שהוא מדת משה רבינו ע"ה שהי' נקי לגמרי מכל דמיונות ומחשבות זרות כנ"ל אות ר"ד. וזהו ‏תפילין צריכין גוף נקי שיהי' נקי לגמרי מכל תשוקות של עניני עוה"ז [וגם כפשטי' הנקיות בגוף ‏מבטל מחשבות זרות וכמ"ש בירושלמי ברכות (פ' ג ה' ה) דלכך מרחיקין מצואת קטן לפי ‏שמחשבותיו רעות. ועיקר מה שנקרא מחניך קדוש בהרחקת הצואה הוא מפני המחשבות זרות ‏ורעות שבאות משם שהקדושה הפוכו. ולכן אמרו (ברכות טו.) יפנה ויטול כו' זהו קבלת עול מלכות ‏שמים שלימה גם יפנה מכלל הקבלת עול מלכות שמים]. ולכך הוא מרופה בידינו כי דבר זה רחוק ‏לזכות לכך ולא קם כמשה. ועכ"פ בעת תפלה יראה שיגיע לכך להיות דבוק בהש"י לגמרי בכל ‏לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ודי בהנחת תפילין אז. ובכל היום יסתפק בעטיפת הציצית להיות ‏נזכר עכ"פ לדחות כל מחשבות זרות שתפגענו: ‏