פרי צדיק

א אומרים בסעודה ג' דשבת ובכל הסעודות המזמור ה' רועי לא אחסר היינו שהעיקר הוא שיכירו כח הנותן שה' רועי ובמדרש (רבה ותנחומא פ' זו) ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחד מהן נטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל שהחכמה שהוא חכמת התורה כולל חמדת כל העולם. וגבורה עיקר הגבורה הוא כמו שנאמר איזהו … להמשך קריאה

א ישמח משה במתנת חלקו להבין למה נקרא קדושת שבת דוקא מתנת חלקו של משה יותר מכל שאר מצות התורה הלא כל התורה נקראת על שמו כמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. הענין הוא כידוע שקדושת שבת הוא התיקון על החטא הראשון והחטא הראשון היה על ידי גיאות ותאוה וכנס שהמה הקנאה והתאוה והכבוד. ומשה … להמשך קריאה

א אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין וכו'. כתיב פתחו לי שערי צדק צדק מורה על מדת מלכות כמ"ש (בפתח אלי') צדק מלכותא קדישא אבוא בם אודה י"ה שלזה יוכל לבוא על ידי שירות ותשבחות. וזהו אזמר בשבחין למיעל גו פתחן דבחקל תפוחין דהוא מ' מלכות כידוע. וכן נקראו שערי גן עדן שהוא גם … להמשך קריאה

א איתא בשם הרבי רבי בער זצ"ל על פסוק כל רודפיה השיגוה בין המצרים (איכה א:ג) פי' כל רודפי ה' שרודף אחר השגת התגלות ה' יכול להשיגוה ביותר בין המצרים כמשל המלך כשאיננו בביתו יש ביכולת להגיע אליו בנקל יותר. והענין הוא כי כ"ב ימים שבין המצרים הם נגד כ"ב אותיות התורה שעברו ישראל אז … להמשך קריאה

א הנה השלשה שבתות שבין המצרים מפטירין דברי. שמעו. חזון. שהמה דיבור שמיעה ראיה והם מרמזים על תלת דרגין עלאין הג' ראשונות כתר חכמה ובינה שבהם יש יגיעה ועבודה לנפש ישראל בפנימיות. והג' שבתות אלו נקראים תלתא דפורענותא שמרמז כי בג' השבתות האלו מכלים את הפורעניות. ואחר זה שבעה דנחמתא שהם כנגד ז' מדות הק' … להמשך קריאה

א תנו שבח ושירה לאל אשר שבת ברא לנו ולנו בו נתן תורה. כי הכל מודים שבשבת נתנה תורה לישראל (כמ"ש שבת פ"ו:) והכונה על הרוחניות והפנימיות של העשרת הדברות זאת נשפע בכל שב כמו שהיה בשבת של מתן תורה שאז לא ניתנו הלוחות בפועל רק על ידי קולות וברקים נאמרו עשרת הדברות ונחקקו בנפשות … להמשך קריאה

א במדרש תנחומא פרשה זו ילמדנו רבינו כמה תקיעות תוקעין בע"ש וכו' השבת מתקדשת בחצוצרות וכן ר"ח ומועדות שכן הוא אומר וכו' וכשהיו נוסעים בחצוצרות נוסעין ותוקעין וכו' וכשמתכנסין מתכנסין בחצוצרות וכו' וכשהצר מיצר תוקעין בחצוצרות וכו' וכשהלכו למלחמה למדין בחצוצרות עשו נקמה וכו'. ובספרי (ר"פ זו ופ' בהעלותך) לפי שנאמר ותקעו וכו' או כל … להמשך קריאה

א במ"ר ותנחומא פרשה זו אמר להם הקב"ה לישראל וכו' אפילו באמת אין אתם רשאים להשבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא וכו' ואותו תעבוד וכו' ובו תדבק וכו' עי"ש. הנה השלשה מדות הללו הם בקדושת שבת. את ה' אלהיך תירא כי כל יום השבת האדם מלא יראה … להמשך קריאה

א בע"א מה שתפס במ"ר ר"פ זו על הפסוק את ה' אלהיך תירא שתהיו כאותן ג' שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף למה דוקא כאלו שלשה. והענין דאיתא (זח"ב קל"ה ב') את ה' דא שבת דמעלי שבתא ושבת דמעלי שבתא איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה' ב') ושם הוי"ה הוא בחינת רחמים ואלהיך פי' … להמשך קריאה

א במ"ר ר"פ זו הה"ד ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה וכו' אפי באמת אין אתה ראשי להשבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף וכו'. ויש להבין למה צייר דוקא שתהא כאותן ומה חסר מהפסוק לבד את ה' אלהיך תירא … להמשך קריאה

א וידבר משה אל ראשי המטות וגו' בספרי הובא בפירש"י מה תלמוד לומר אל ראשי המטות מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי מומחין. וצריך להבין הא כל הסנהדרין היו מומחין ומאי דוקא ראשי המטות שנזכר כאן בהיתר נדרים. אך הענין דהרמב"ן פרשה זו הביא הספרי שכתב מה הפרש בין נדרים לשבועות נדרים כנודר בחיי המלך … להמשך קריאה

א וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל ואמרו ז"ל (נדרים ע"ח.) ללמד שהפרת נדרים ביחיד מומחה. ועל רמזס זה בלבד לא היה לכתוב ראשי המטות בלשון רבים שלשון הזה מורה על כל הראשי ישראל. וגם אם בא להזכיר כולם אם הכונה רק למומחים הול"ל אל זקני ישראל. אמנם כי באמת ענין נדר שאינו לדבר … להמשך קריאה

א וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור זה הדבר אשר צוה ה'. בגמרא (נדרים ע"ח.) איתא דראשי המטות כתיב ליחיד מומחה. וצריך להבין דאם להורות על יחיד מומחה למה הוזכר ראשי המטות הרי הו' בישראל ז' רבוא וח' אלפים ות"ר דייני ישראל (כמו"ש סנהדרין י"ח.) והם כולם היו מומחין ולמה הוזכר כאן דוקא … להמשך קריאה

א אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד. הנה היחוד האמיתי יהיה בעולם הבא וכמו שנאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכשיש היחוד האמיתי אז קוב"ה משתבח אחד. וכשיש היחוד האמיתי אז קוב"ה משתבח בשבחייהו דישראל ומי כעמך ישראל וגו'. ושבת שהוא מעין עולם הבא כמ"ש בגמרא לכן אומרים אתה אחד … להמשך קריאה

א בני היכלא דכסיפין וגו'. בכל הסעודות דשבת נקראו ישראל בני היכלא דמלכא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב רנ"ב ב') כד עייל שבתא מתסדראין תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא שאוכלים מסעודתא דמלכא ולמה דוקא בסעודה זו אומרים בני היכלא וכו'. אך בזוהר הקדוש (פ' זו ר"כ א') איתא פינחס באת י' זעירא … להמשך קריאה

א בתפלת מנחה דשבת אומרים אתה אחד ושמך אחד בגמרא (פסחים נ'.) ביום ההוא וג' ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא וכו' לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. והנה מה שאומרים אתה אחד יתכן דבזוהר הקדוש (ח"א מ"ח ב') דרש הפסוק ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת שבשבת … להמשך קריאה

א צרורא דלעילא דבי' חיי ולא ויתרבי חילא ותיסק עד רישא. צרורא דלעילא הוא מדת מלכות כמו שנאמר צרור החיים את ה' אלהיך היינו הטפל לשם הויה וכמו"ש בס' הבהיר סי' כ"ט וינפש שממנה פורחים כל הנפשות. ויתרבי חילא דמדה זו מ' מלכות נקרא כח ה' וכמו"ש (זח"א קע"ב א') דבה אתעביד עבידתא דעלמא. ובזוהר … להמשך קריאה

א בסעודה שניה דשבת אומרים נהוריא ישרי בה. ובזוהר הקדוש (ח"ב פ"חב') בסעודתא תנינא כתיב אז תתענג על ה' על ה' ודאי דההוא שעתא אתגליא עתי"ק וכו'. ובזוהר הקדוש פרשה זו (רכ"ה ב') בטח בה' כדקא יאות ועשה טוב תקונא דברית קדישא דתהא מתקן לי' ונטיר לי' כדקא יאות וכו'. והוא על פי מה שא' … להמשך קריאה

א בפ' זו בא מצות תמידין ומוספין ונאמר בירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' על דברי עולה וזבח אף שנצטוו בפ' ויקרא על קרבנות היה רק על עולת נדבה. וחובה לא בא רק חטאת לתיקון על החטא אבל עולות חובה בתמידין ומוספין לא נצטוו בהוציאי אותם ממצרים רק בביאתן לארץ ישראל. ובמדבר … להמשך קריאה

א בפרשה זו הוזכרו קרבנות המוספין של שבת וימים טובים של כל השנה ויש הבדל בין מוסף שבת למוספי מועדות שבשבת יש רק ב' כבשים לעולה ואין בהם פרים ואיל ולא שעיר לחטאת כמו שיש בשאר מוספין. והנה מה שאין בו חטאת יתכן ע"פ מה שא' (שבת קי"ח:) שומר שבת מחללו מחול לו שאפילו עובד … להמשך קריאה

א בזוה"ק פרשה זו (רל"ח ב') וכל תנאים אתקריאו קנים דילה ובג"ד כי יקרא קן צפור לפניך באורח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזי'. והיינו העוסקים בתורה שבזמן רשב"י כל שוני הלכות נקראו בשם תנאים. וזה שהביא מקודם תני"א דמסייע לך אית"ן מושביך ושים בסלע קינך אית"ן תני"א תמן קנא דנשרא … להמשך קריאה

א פנחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו' והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' תחת אשר קינא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. לכאורה יש כאן יתור וכפל לשון דתחת אשר קינא לאלהיו הוא כבר נאמר בקנאו את קנאתי. ויכפר על בני ישראל גם כן כבר נאמר השיב את חמתי מעל בני ישראל. … להמשך קריאה

א בזוה"ק פרשה זו (רי"ג ב') רבי חייא פתח עדות ביהוסף שמו וכו' אבל מאי עדות ת"ח בשעתא דאתתא דפוטיפר הות אחידא בי' להאי מלה הוה יוסף עביד גרמי' כמאן דלא ידע לישנא דילה וכן בכל יומא עד ההוא שעתא בתרייתא דכתיב ותחפשהו בבגדו וכו' ורוה"ק צוח לקבלי' לשמרך מאשה זרה מנכריה אמרי' החליקה מאי … להמשך קריאה

א ג' שבועות אלו מן י"ז בתמוז עד ט' באב חל תמיד יום ראשון ואחרון ביום שחל בו א' דפסח כידוע. והענין שבליל א' דפסח ביציאת מצרים אז נבחרו ישראל לה' לעם כמו שנאמר ולקחתי אתכם לי לעם. והעיקר המכוון דיציאת מצרים היה על מתן תורה כמו שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים … להמשך קריאה

א שלש הפטורת דפורענותא דבין המצרים שהם דברי. שמעו. חזון. באים לתקן הדיבור שמיעה ראיה. ובזוהר הקדוש (פ' זו רכ"ט ב') ובראיה שמיעה ריחא ודבור שריא יקו"ק. בעשיה במשוש שמוש והילוך שריא אדנ"י וכו'. ולהלן (ר"ל א') אנשי חיל מסטרא דימינא דאברהם דתמן ראיה דאורייתא מימינו אש דת למו דאיתא (ב"ר פ"ב) יהי אור זה … להמשך קריאה

א הנה בעשה שבתות מפ' פנחס היינו מי"ז בתמוז עד ר"ה מפטירין תלתא דפורענותא ושבעה דנחמתא כמבואר בש"ע שהם במספר עשר ובכל מקום מספר עשר מרמז על ע"ס וגם החלוקה לג' וז' מרמז גם כן לזה כנגד ז' תחתונות מחסד עד מלכות שהם כנגד ז' ימי הבנין וג' ראשונות שהם כח"ב שהם הנסתרות לה' אלהינו. … להמשך קריאה