פרי צדיק, פנחס ח׳

א

שלש הפטורת דפורענותא דבין המצרים שהם דברי. שמעו. חזון. באים לתקן הדיבור שמיעה ראיה. ובזוהר הקדוש (פ' זו רכ"ט ב') ובראיה שמיעה ריחא ודבור שריא יקו"ק. בעשיה במשוש שמוש והילוך שריא אדנ"י וכו'. ולהלן (ר"ל א') אנשי חיל מסטרא דימינא דאברהם דתמן ראיה דאורייתא מימינו אש דת למו דאיתא (ב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם ואור היינו תורה אור. וז"ש מסט' דימינא דאברהם דתמן ראיה דאורייתא ואש הוא גם כן אור שאש מאיר וזה שמביא הפ' אש דת למו שמרמז לתורה אור וזה מרומז באות י' משם הוי"ה שהוא חכמה ובזוה"ק (תרומה קע"ה ב') וחסד עלאה נפקא מחכמה וחסד בחינת אברהם אבינו ע"ה. ואמר עוד יראי אלהים מסטרא דיצחק דתמן שמיעה דאמר חבקוק נביאה ה' שמעתי שמעך יראתי דחבקוק הי' גם כן בחינת יראה מדת פחד יצחק כמו"ש בזוהר הקדוש (ר"פ בשלח) ועל זה מרמז הה' הראשונה שבשם שהוא בחינת בינה וגבורה דהוא דינא תקיפא נפקא מבינה כמ"ש בזוהר הקדוש (תרומה שם) וכ"כ בזוהר הקדוש (ח"ב י"ד ב) עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה. ואמר עוד אנשי אמת מסטרא דיעקב דתמן ריח ניחוח לה' וכו' והיינו על פי מה שנאמר תתן אמת ליעקב ועל זה מרמז אות ו' מהשם דאות ו' נקרא אות אמת (זוה"ק ר"פ ויקרא). ואמר דתמן ריח ניחוח נראה פירושו מפני שביעקב כתיב וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ואמר עוד שונאי בצע מסטרא דדיבור סמכא רביעאה דאדם הראשון דאתחבר באבהן. דיבור הוא מ' מלכות ועל זה מרמז ה' אחרונה דהשם דשבת דיבור אקרי (זח"א ל"ב א') ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ואיתא (שבת קל"ח:) דבר ה' זו הלכה שהוא דברי אשר שמתי בפיך והוא סמכא רביעאה שבאמת דוד המלך ע"ה הוא מרכבה למדת מלכות והוא רגל רביעי שבמרכבה דדוד אתחבר באבהן (זח"א קנ"ד ב' רמ"ח ב') והם כנגד ד' רוחות דרום וצפון כנגד חסד וגבורה בחינת אברהם ויצחק יעקב כנגד מזרח דוד כנגד מערב. רק אז בימי משה רבינו לא היה עוד דוד בעולם רק אדם הראשון שהיה נשמת דוד כידוע אד"ם ראשי תיבות אדם דוד משיח. ובמדרש (רבה ר"פ תזריע) אחור וקדם קדם זה יום הראשון ורוח אלהים זה רוחו של מלך המשיח וכו' ואדם אתחבר באבהן במערת המכפלה לתקן הפגם והיה מרכבה למ' מלכות. וזה שאיתא להלן בזוהר הקדוש שואני בצע כב"נ שמח בחלקו ולא כע"ר וכו' כחויא דכל ארעא קדמי' הה"ד ונחש עפר לחמו ודחיל למשבע מעפרא דדחיל דתחסר לי'. וקודם קלקול הנחש היה אדם מנוקה מכל חמדה ותאוה. וזה דיבור כנגד הנחש שהוא הדיבור בקליפה שנקרא איש לשון כמו שנדרש עליו (בב"ר ר"פ כ') ועיין בזוהר הקדוש (ח"ב קנ"ב א') ק' לא מתיישבא בדוכתא וסימנך איש לשון בל יכון בארץ והיינו נחש והוא על פי מ"ש בזוהר הקדוש (שם קמ"ח ב') ואת דילה ק' וכו' כגונא דקופא דאזל בתר ב"נ כו' וכמו שכתב שם האי נחש אזלא בתר אשת חיל וכו' והוא כנגד ה' אחרונה. וכתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב היינו מדת צדיק כמו שנאמר אמרו צדיק כי טוב נצור לשונך מרע וגו' ואמרו שברית הלשון מכוון נגד ברית המעור. ואמר אחר כך בזוהר הקדוש תלת חיון אינון ארי' שור נשר בראיה שמיעה ריחא אדם בדיבור. והיינו דארי' שור הוא ימינא ושמאלא כנגד אברהם ויצחק ונשר כנגד יעקב אבינו ע"ה שהוא נקרא רחמן שבאבות (כמו"ש ב"ר פ' ע"ח). וכוחות ראיה שמיעה וריח יש גם בבעלי חיים מה שאין כן דיבור הוא רק באדם וזה שאיתא בזוהר הקדוש אדם בדיבור. ושבתות אלו הם לתקן מה שפגמו בראיה שמיעה ודבור ומתתא לעילא מתחיל התיקון מדיבור ואחר כך שמיעה ראיה מה שפגמו בהן שהם כנגד ה' תתאה וה' עלאה ויו"ד. מה שאין כן בריחא שהוא כנגד יעקב וכתיב בי' וריח את ריח בגדיו ואיתא (ב"ר סו"פ ס"ה) כגון יוסף משיתא וכו' דדרש ריח בגדיו כמו ריח בוגדיו ויעקב מטתו שלמה ואפילו בוגדיו עתידין שיתנו ריח טוב כמו"ש (עירובין כ"א:) ושפת אמת תכון לעד ולא קלקלו כלל בריח רק על ידי שמתקנים דיבור שמיעה וראיה ממילא גם בחינת הריח מתוקן ועומד. גם ריחא היינו הקרבנות שהם ריח ניחוח לה' וזה אין לנו בהגלות. ובשבת זה מתקנים הדיבור שונאי בצע שהוא כח הנחש שכולל כל התאות שהם פגם הנחש ומתקנים מדת טוב שיהיה ועשה טוב וזוכין לשכן ארץ דהאי ארץ תשרי בהאי טוב (כמ"ש בזוהר הקדוש פ' זו רכ"ה ב') ומתקנים מה שפגמו בדיבור ה' תתאה ושבת דיבור איקרי. ואחר כך מתקנים השמיעה וראיה כנגד אברהם ויצחק. והזמן לתקן הוא בשבת שהוא ש' בת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו (כמו"ש זח"ב ר"ד א') ושבת הוא יחוד קוב"ה ושכניתיה שם הוי"ה ושם אדנ"י ויכולים לתקן גם כן מה שפגמו בכוחות שנחשבו נגד שם אדנ"י בזוהר הקדוש כנ"ל: