פרי צדיק, פנחס י״ח

א

בני היכלא דכסיפין וגו'. בכל הסעודות דשבת נקראו ישראל בני היכלא דמלכא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ח"ב רנ"ב ב') כד עייל שבתא מתסדראין תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא שאוכלים מסעודתא דמלכא ולמה דוקא בסעודה זו אומרים בני היכלא וכו'. אך בזוהר הקדוש (פ' זו ר"כ א') איתא פינחס באת י' זעירא בגין דתרין אלפין ביתין רשימין א"ב דאתוון רברבין וא"ב דאתוון זעירין אתוון רברבין אינון דעלמא דאתי ואתוון זעירין אינון דעלמא תתאה. והיינו דיוד רומז על חכמה ואות י' על שם הוי"ה מרמז לחכמה עלאה ואות י' משם אדנ"י על חכמה תתאה. וזה שא' בזוהר הקדוש (להלן רל"ח א') ותרין יודין אינון יוד עלאה מן הוי"ה וכו' יוד זעירא מן אדנ"י דכרת לי' וכו' ואיהי את קדישא וכו' ודא אתרשים תמיד לעלמין איהו אות דשבת אות דתפילין אות דיומין טבין וכו'. והנה אות דתפילין הוא רק בשעת שהוא לבוש בהם על זרועו וראשו אבל אות ברית הוא תמיד וזה שא' אתרשים תמיד לעלמין. וכן אות שבתות וימים טובים שהן גופן אות (עירובין צ"ו.) הם כל היום כיון ששובת ממלאכה כל היום הוא כמו שא' (קידושין ל"ט:) ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וזה מיקרי בא לידו כיון שהוא מורגל במלאכה כל השבוע. והנה זה הוא רק על ידי כח המצוה בחינת שכינה וזה שא' בזוה"ק (שם) דאינון בנוי דמטרוניתא בנוי דהיכלא דמלכא והיינו דהשכינה נקראת בזוהר הקדוש מטרוניתא שהוא שם אדנ"י השוכן בתוך ישראל ואדנ"י גימטריא היכ"ל כמו שנאמר וה' בהיכל קדשו שהשם אדנ"י נקרא היכל ה'. וזה בנוי דמטרוניתא דהיכלא דמלכא. ואחר כך אמר ובאורייתא אינון רשימין באת י' עלאה דאינון בני מלכא עלאה כמה דאוקמוה והא אתמר בנים אתם לה' אלהיכם וכו' והיינו דהתורה הוא בחינת שם הוי"ה כמו שנלמד (ברכות כ"א.) לברכת התורה לפני' שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל וגו' ואז נקראים בנים לה' והוא כמ"ש ברע"מ (ח"ג קכ"ג ב') ו' ה' התורה והמצוה דאינון בן ובת היינו דו' שהוא מדת ת"ת שם הוי"ה מורה על תורה וה' שהוא מ' מלכות שם אדנ"י מורה על מצוה הוא על פי מ"ש בגמרא (סוטה כ"א.) תלה הכתוב את המצוה בנר מה נר אינו מאירה אלא לפי שעה כך מצוה אינה מאירה אלא לפי שעה וכו'. ובזוהר הקדוש (ח"ב קס"ו א') איתא דנר מצוה הוא שרגא והיינו נר ופתילה בלא שלהבת שאין מאיר עוד כלל. ותורה אור מאן דאתעסק באורייתא זכי להאי נהורא דאדליק שרגא מיני' דהא שרגא בלא נהורא לאו כלום הוא וכו'. ואמרנו דאלו ואלו דברי אלהים חיים דכשעושה מצוה כמצות אנשים מלומדה הוא שרגא בלא נהורא ובזה מיירי בזוהר הקדוש אבל כשעושה המצוה לשמה אז יש גם בהמצוה אור בחינת תורה אור שכל התורה הוא רק רמ"ח מ"ע ובזה מיירי בגמרא הנ"ל. רק החילוק שהאור שבמצוה מכל המצות הוא רקנר שמאיר לפי שעה מה שאין כן התורה אור של מצות התורה מאן דאתעסק באורייתא הוא אור שמאיר לעולם:

ב

ובשבת איתא בתדב"א (ריש סא"ר) אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ימים שבת יעשה כולו תורה מכאן אמרו ישכים אדם וישנה. בשבת ובפסיקתא אמרו שמאן דאמר לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה הוא לפועלים שהם טרודין בעסקיהם בו' ימי המעשה נמצא ממילא בשבת רשימין באת י' עלאה ואינון בנוי דמלכא עלאה בנים אתם לה' אלהיכם על ידי כח התורה אור. ומצות עונג שבת הוא נר מצוה שכ"כ האריז"ל שאף שאוכל בשבת להנאת הגוף גם כן האכילה בקדושה והוא מצוה אך זהו רק שרגא בלא נהורא כנ"ל. אך להאיר צריך שיהיה הכוונה לש"ש ואז יאיר התורה אור שבהמצוה כמו שאנו אומרים תמיד שדקדקו בגמרא בלשון המענג את השבת ולא אמרו המענג עצמו בשבת שלהביא אור מהמצוה צריך לכוין לש"ש ואז יאיר בהמצוה התורה אור ומשום זה בב' סעודות הראשונות אין מזכירין בני היכלא שבשבת הישראל זוכה לאורתורה רשימין באת י' עלאה והם בני דמלכא עלאה בנים אתם לה' לכן אומרים נהוריא ישרי בה ובלילה נהורא לה ימטי רק בסעודה ג' שהוא כנגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלמה אומרים שאף מי שלא זכה לאור תורה מכל מקום כתיב מורשה קהלת יעקב וא' במדרש (ויקרא רבה פ' ט') ירותתי גבך וכו' מורשה קהלת יעקב קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב והיינו שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ואף ע"ה שכן נדרש (ב"מ ל"ג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה. ועל זה אנו מבקשים בשבת ותן חלקנו בתורתיך שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה. ועל זה אומרים בסעודה זו דאף מי שלא זכה להיות רשימין באת י' עלאהמ אור תורה להיות בנוי דמלכא עלאה מכל מקום על ידי שמירת שבת לבד שהוא נר מצוה על כל פנים רשימין באת י' תתאה משם אדנ"י ואינון בנוי דמטרוניתא בני היכלא דמלכא וכמ"ש בזוהר הקדוש. ואומרים בני היכלא דכסיפין על ידי החשק שיש להם בלב למיחזי זיוא דזעיר אנפין שהוא דברי תורה אות ו' שהוא אות אמת זו תורה שהוא שם הוי"ה כמו שאמרנו מהגמרא יכולים לזכות גם כן בסעודה זו למיחזי זיו דזעיר אנפין: