פרי צדיק, מטות ג׳

א

וידבר משה אל ראשי המטות וגו' בספרי הובא בפירש"י מה תלמוד לומר אל ראשי המטות מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי מומחין. וצריך להבין הא כל הסנהדרין היו מומחין ומאי דוקא ראשי המטות שנזכר כאן בהיתר נדרים. אך הענין דהרמב"ן פרשה זו הביא הספרי שכתב מה הפרש בין נדרים לשבועות נדרים כנודר בחיי המלך בשבועות כנשבע במלך עצמו זכר לדבר וכו'. וכתב על זה הרמב"ן ז"ל והסוד כי השבועה מלשון שבעה כי בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה והנדר בתבונה ראשית דרכו קדם מפעליו מאז וכו'. והנה שבועה במלך עצמו היינו שבועה אותיות שבע ו"ה ו' מורה על ו' המדות ה' על שכינתא בחינת קוב"ה ושכינתי'. ונדר אמר שהוא בתבונה וכתב ברקנטי נדרים נ' דרום נ' שערי בינה וכתב שזה שא' היתר נדרים פורחין באויר באויר של מעלה עד הגעתן למקום הנק' נדרים שמתבטלין הגזירות. והנה צריך להבין מה שהביא הרמב"ן ז"ל פסוק ראשית דרכו שזה מורה על עתיקא על מה שכתב שנדר הוא בבינה. אך הענין הוא דסעודת שבת נחשבו בזוהר הקדוש (יתרו פ"ח) כפי הסדר חקל תפוחין ועתי"ק וזעיר אנפין וברע"מ (שם צ"ב א') נחשב ג' קדושת שבת שבת עלאה שבת דיומא שבת דלילא. והנה דיומא ודלילא הם דיומא קוב"ה ודלילא שכינתא בחינת חק"ת וז"א זכור ושמור זכור לדכורא ושמור לנוקבא מדת יום ומדת לילה (זח"ב קי"ח ב' ושם צ"ב ב') וכנגד עתי"ק כתב ברע"מ שבת עלאה שהוא בינה והוא דעתי"ק הוא באמת שכל הנעלם מכל רעיון ואין בו תפיסה כלל רק על ידי בחינת הדעת שהוא שער הנ' מנ' שערי בינה והוא בא על ידי חיבור חו"ב נולד הדעת והדעת הוא פנימיות מכ"ע. והנה מה שכתב הרקנטי נדרים נ' דרום נ' שערי בינה הוא כמ"ש בתיקונים (סוף הס' סוף תיקון ה') אבא ואמא דאינון חו"ב יכלין למעבד התרה וכו' ומ"י יפר וכו' ואיתא שם ואם הוא נדר מסטרא דאו"א אנא סליק לגבי ההוא דאתמר בי' כי פלא ממך דבר דאתמר בי' במופלא ממך אל תדרוש. והוא דאל"ף אותיות פל"א וזה שאמר היתר נדרים פורחין באויר ע"פ מ"ש בס' יצירה אמ"ש בעולם אויר מים אש שאויר נברא באות אל"ף שהוא פלא עליון וזהו מ"ש בספרי כנודר בחיי המלך ע"ד מ"ש בפתח אליהו כ"ע איהו כתר מלכות וכו' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא וזהו חיי המלך חיים לבחינת ת"ת גופא. וסעד לדברינו ממ"ש בס' לבוש אור יקרות על הרקנטי שהנדר חוץ לבנינו והעד ותתפלל חנה על ה' ותדור נדר עכ"ל. ובזוהר הקדוש (ח"ג ע"ט ב') על דייקא בגין דבנין במזלא קדישא תליין וכו' והיינו עתיקא שהוא על אותיות הוי"ה שמרמזין לט' ספירות וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין (זוה"ק שם ס"ה ב') והיינו עתיקא סתימאה דאיקרי אין (זח"א ס"ד ב') והיינו דנדרים הוא משער הנ' שהוא דעת פנימיות מכ"ע שהוא חיים לגופא חיי המלך כנ"ל והוא על ידי בינה. וזה שאמר בשם י"א שהוא נדר מחכמה כמ"ש ברקנטי והכל אחד שכל הג' ראשונות נקראו בלשון עתיקא ולכן הביא על זה הרמב"ן ז"ל הפסוק ראשית דרכו ראשית הוא מאמר בראשית מאמר ראשון שהוא שכל הנעלם מכל רעיון שלא נאמר בו ויאמר ואמר קדם מפעליו מאז על פי מ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב נ"ד א') ואלף אנקיב בחשוכא ונהיר לכל עיבר וכו' ומטו לזיין. וזהו מה שא' (ר"ה ו'.) איזהו נדר האומר הרי עלי על"י דייקא בחינת עתיקא שהוא למעלה מהתפיסה וכמו"ש בלבוש שם. וזה פי' נודר בחיי המלך חיים לגופא וכאמור וזהו שאמר הכתוב כאן אל ראשי המטות והוא על פי מה שמצינו (רע"מ בהר ק"ט ב' ועוד) דקחשב נשמתין דבעלי מדות וחשיב נשיאי ישראל חכמים נבונים חסידים גבורים אנשי אמת נביאים צדיקים מלכים. וחשב עשר מדרגות כנגד ע"ס וחשב נשיאי ישראל נגד כ"ע שהם ראש המטות מרמזין לכ"ע וזה שתלה היתר נדרים בראש המטות נשיאי ישראל: