ישמח משה

א וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל זה הדבר (במדבר ל ב). במדרש ילקוט (ילקו"ש רמז) ז"ל: מגיד שכל הנביאים התנבאו בכה, כך משה התנבא בכה, מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר, זה שאמר הכתוב (קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, עד כאן. והוא פלא. עוד קשה למה אמר כך … להמשך קריאה

א צו את בני ישראל וגו' (במדבר כח ב), עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כח ו). והוא תמוה דמאי כוונת הפסוק בזה, ומאי נפקא לן מזה אם עשוין בהר סיני או לא, הלא מפורש בקרא כל הלכותיו ומשפטיו, ודברי רש"י (ד"ה העשיה) ידועין. ונ"ל בהקדים לפרש הירושלמי במסכת יומא (פרק יום הכיפורים ה"ז), וז"ל: … להמשך קריאה

א יפקוד ה' וגו' איש על העדה וגו' (במדבר כז טז). במדרש (במ"ר פכ"א י"ד) מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות, אלא כיון שראה משה שבנות צלפחד יורשות הן, אמר אם הבנות יורשות הן, בדין הוא שירשו בני את גדולתי, עד כאן. והוא תמוה, ועיין בידי משה. והנ"ל בזה דהוא איתא ברמב"ם (הלכות … להמשך קריאה

א נתן תתן להם אחזת נחלה וגו' (במדבר כז ז). בילקוט שמעוני (ילקו"ש רמז תשע"ד) (והוא מהמד"ר, ב"ב קי"ח ע"ב) נתן תתן להם נחלה, זו נחלת אביהן, בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהן, והעברת את נחלת אביהן להן זו חלק בכורה, נתן תתן תן להם במטלטלין. דבר אחר נתן תתן, שנטלו בעבר הירדן וקרבו … להמשך קריאה

א לאזני וגו' (במדבר כו טז). ברש"י הוא אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו, עד כאן. ונ"ל כמו שצוחר נקרא זרח, כפירוש רש"י (ד"ה לזרח) דצוחר כמו צוהר, וצוהר זורח, ככה כאן דהלא אצבון הוא לשון אצבע, ומבואר בגמרא כתובות (דף ה' ע"ב) למה אצבעותיו משופות כיתידות, שאם ישמע דבר שאינו הגון, … להמשך קריאה

א החנוכי (במדבר כו ה). עיין רש"י (ד"ה משפחת) עד וזה הוא שמפורש על ידי דוד (תהלים קכב ד) שבטי יה עדות לישראל וכו', עיין שם. והנה יש להבין איך נרמז עדות זה בשם יה דוקא. והנ"ל על פי מה שפירש האלשיך בפסוק (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם וגו'. כי ישראל שורשן מאברהם … להמשך קריאה

א צרור את המדינים והכיתם אותם (במדבר כה יז), כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם וגו' ועל דבר כזבי (במדבר כה יח). ועיין ברש"י (ד"ה צרור) צרור לשון הוה, ועיין במזרחי. והנ"ל דקיימא לן דדינא דגרמי קנסא, וקיימא לן בקנס דלא קנסו בנו אחריו, ועיין בב"ק (דף קט"ז ע"ב וקי"ז ע"א (ב"ק קי"ז … להמשך קריאה

א בירושלמי (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, תנא שלא ברצון חכמים, ופנחס שלא ברצון חכמים, אמר ר' יודא בר פזי בקשו לנדותו, אלולי שקפצה רוח הקודש ואמר והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' (במדבר כה יג). ופירש הפני משה תנא שלא ברצון חכמים הא דאמרן קנאין פוגעין בו, דוקא אם עושה מעצמו, … להמשך קריאה

א בריתי שלום (במדבר כה יב), והיתה לו (במדבר כה יג). על דרך הרמז י"ל על פי הגמרא בזבחים (דף ק"א ע"ב) לא נתכהן, עד ששם שלום בין השבטים. ויכפר על בני ישראל (במדבר כה יג) עיין במדרש וכי קרבן הוא מקריב, דהקרבן נקרא כפרה, עיין שם. ונ"ל דרומז למ"ש בעשרה מאמרות (מאמר אם כל … להמשך קריאה

א עוד ברש"י זמרי בן סלוא וכו' (במדבר כה יד ד"ה ושם), במקום שיחס את הצדיק לשבח, יחס את הרשע לגנאי. דתמוה מאי יחוס לגנאי הוא זה. והנ"ל בזה על פי ששמעתי לפרש זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשי העם הזה (דברים ט כז), והבן. הסבר על זכויות יוצרים ישמח משהרשיון: Public … להמשך קריאה

א ברש"י (במדבר כה יא ד"ה פינחס) שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה וכו', לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, עד כאן. והקשו דהלא הם ידעו דיחסו אחר אהרן. אמנם לפי המבואר בזוהר הק' (ח"ג רי"ז ע"א) דיצאה נשמתו ונתגלגל בו נשמת נדב ואביהוא, ומפרשים הפסוק פנחס שהיה בן אלעזר עד עתה, עכשיו … להמשך קריאה

א פנחס בן אלעזר וגו' (במדבר כה יא). במדרש (במ"ר פכ"א א') אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, לכן אמור וכו' (במדבר כה יב). נ"ל כפשוטו על פי המדרש שהביא במתנות כהונה (פרשה זו סימן ג') בשם הרמב"ם במאמר התחיה, וז"ל: כי כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחהו, ונפשות נדב ואביהוא שהיו … להמשך קריאה

א בהפטורה (בתרי עשר מיכה סימן ו ה') עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'. והוא פלאי, כי שטים וגלגל מה בעי הכא. והנ"ל כי שטים הוא ערבות מואב, כמו שמבואר בפרשת מסעי (במדבר לג מט), וכמבואר בהראב"ע פרשה זו … להמשך קריאה

א במסכת סנהדרין (דף פ"ב ע"א) שם והמה בוכים פתח אהל מועד (במדבר כה ו), שנתעלמה מהם הלכה, אמר פנחס כך שנית לנו רבינו ברדתך מן ההר הבועל ארמות קנאין פוגעין בו, אמר לו משה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא, מיד (במדבר כה ז) ויקם פנחס מתוך העדה, עכ"ל הגמרא. והנה קשה טובא. (א), איך … להמשך קריאה

א איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך וגו' (במדבר כד יד). במוצאי חג השבועות אלי דבר יגונב בחלומי, דהאר"י ז"ל חי ל"ד שנין, משום דתיקן מה שקלקל בלעם הרשע בל"ד שנין דחי, כמבואר בגמרא (סנהדרין דף ק"ה ע"ב) דחי ל"ד שנין. ואתבונן אלי בבקר, והנה הוא אמת דבלעם הרשע פעל השמדיות על ידי חטא פעור … להמשך קריאה

א אראנו ולא עתה וגו' דרך כוכב מיעקב וגו' ומחץ פאתי מואב וגו' (במדבר כד יז), והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו (במדבר כד יח). ופירש רש"י (ד"ה והיה) אלו ישראל. והנה יש להבין מדוע קראן כאן בלשון אויביו. והנ"ל בהקדים להבין אומרו למעלה (במדבר כג ט) כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן … להמשך קריאה

א נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין (במדבר כד ג), נאום שומע אמרי אל וגו' נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד), מה טובו וגו' (במדבר כד ה), כנחלים נטיו וגו' (במדבר כד ו). בהקדים פירוש הנזר הקודש (בפרשה כ"ב סימן י"א) על הפסוק (ישעיה ו ט-י) שמעו שמוע וגו' (ישעיה ו י) השמן … להמשך קריאה

א ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (במדבר כג יט). אמירה נופל על המחשבה, כמו ויאמר בלבו (אסתר ו ו). ועל פי זה יובן ההוא אמר, ר"ל אף אם רק מחשבה ולא יעשה בתמיה, רק ודבר לא כדי שיהיה, אלא שלא יקימנה, או משום שניחם על הרעה, וכמו שפירש האלשיך בפסוק (שמות לב יד) … להמשך קריאה

א מה עשית לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך וגו' (במדבר כג יא), עד הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה (במדבר כג כא). נ"ל לפרש הענין כי בלעם השיב את אשר ישים אלקים בפי (במדבר כג יב), ר"ל אם חפץ לברכם יקיים דבורו על ידי, ולא יתקיימו הברכות כמאמר רז"ל (סנהדרין ק"ה ע"ב) שכולם חזרו … להמשך קריאה

א הן עם לבדד ישכון (במדבר כג ט). באור ליום וא"ו למב"י תקס"ו לפ"ק אלי דבר יגונב בחלומי, דהכי פירושו דאפילו בשעה שנקראו עם שהוא לשון גנאי, כמבואר במדרש (במ"ר פ"כ כ"ג) חטא העם הזה (שמות לב לא), שיחת עמך (שמות לב ז), עם קשה עורף (שמות לב ט), מכל מקום לבדד ישכון ובגוים לא … להמשך קריאה

א כי מראש צורים אראנו וגו' (במדבר כג ט). כבר כתבנו למעלה דקאי על יעקב שהיה בחיר שבאבות. וגם עתה נאמר על פי זה באופן אחר, והוא על פי מה שפירשתי (בפרשת שמות דף ק"כ ע"א) אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג' ו'), והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג יג), על פי מה שכתב … להמשך קריאה

א לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל (במדבר כג ז), מה אקוב לא קבה אל וגו' (במדבר כג ח). יבואר בהקדים דברי מאירת עינים (פרשה זו) על ויאמר המן למלך וגו' (אסתר ד ח), על פי דברי לחה"פ והוא יגאל אותנו בקרוב וכו' חבירים כל ישראל (ברכת החודש), עיין שם. והיוצא מזה דעיקר הוא … להמשך קריאה

א מן ארם ינחני בלק וגו' (במדבר כג ז), עד ותהי אחריתי כמוהו (במדבר כג י), עד כאן. ועיין תרגום ורש"י. והנה הדקדוקים רבו כמו רבו. והנ"ל בזה דהנה הזוהר (ח"ג קפ"ד ע"ב) פירש על הפסוק (במדבר כב ב) וירא בלק, דחמא במשקופי דחכמתא, בן צפור היינו בחינת שורש חכמתו, עיין שם. ועל זה קשה … להמשך קריאה

א במדרש רבה (במ"ר פ"כ ב') וירא בלק (במדבר כב ב). נח להם לרשעים שיהיו סומין וכו'. והנה היפה תואר הניח בקושיא אמאי לא חשיב וירא שכם (בראשית לד ב). ונ"ל דבזה לא היה רעה גמורה, ונפיק מינה טובה דבאמת חשקות הדבקות לבת יעקב, היה מחמת ניצוץ הק' רבי חנינא בן תרדיון שהיה בו כנודע … להמשך קריאה

א את כל אשר עשה ישראל לאמורי (במדבר כב ב). מה שהקשה הכלי יקר הלא ניסי מצרים גדולים יותר. נ"ל כפשוטו, דהא הוא בעצמו כתב בפסוק (במדבר כב ד) ובלק בן צפור מלך למואב וגו', דר"ל לכך היו יראין אף שהוזהרו ישראל באל תצר את מואב (דברים ב ט), שלא יטהרו בבלק שמארם היה, כמו … להמשך קריאה

א וירא בלק בן צפור וגו' (במדבר כב ב). יש לדקדק במקראות אלו טובא. (א), מה שמדקדק האברבנאל דהלא היראה מתייחסת אחר הרואה את דבר המפחיד, וכאן שייך שמיעה. (ב), למה משני מפסוק ראשון לשני מישראל לעם (במדבר כב ג). (ג), בנתינת הטעם כי רב הוא, קשה אם כן אינו תולה הפחד במה שראו שעשו … להמשך קריאה